לדלג לתוכן

טיוטה:רחלי רוגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחלי רוגל
רחלי רוגל, 2024
רחלי רוגל, 2024
לידה 1957 (גיל: 67 בערך)
רחובות, ישראל ישראלישראל
לאום ישראלית
תקופת הפעילות מ-1993
תחום יצירה כפתורים, לבירינתים

רחלי רוגל (1957) היא אמנית חוקרת שגבשה שפה אישית יחודית באמצעות הכפתור (רדי מייד), חפץ יום-יומי הנחשב פחות ערך. רוגל יוצאת מתוך מסורת העמלנות הנשית אל ההבעה האמנותית. הכפתור מהווה תכסיס למשיכת הצופה, עד שהוא מגלה שרבות מיצירותיה הססגוניות מהוות הבזקי זיכרון לאירועים טרגיים בלתי-נשכחים בזיכרון הלאומי. יצירותיה נחקרו באקדמיה[1][2] ונלמדות בה[3][4] והרצו אודותיהן במוזיאון ישראל[5]. הן הוצגו במוזיאונים, גלריות ובאוספים פרטיים בישראל ובעולם.

ביצירותיה רוגל קושרת בין התפתחותו ההסטורית של הכפתור לבין קשת רחבה של נושאים. היצירות בעלות אופי מחקרי ואישי, מעין דפי יומן, מרובות רבדים השואבות מהמקורות היהודיים, המיתולוגים ואירועים אקטואליים. לצד הכפתור המבטא את ה"יש", היא תופרת אלפי לולאות המבטאות את ה"אין", את הקרע, הכאב והצלקת. רוגל משלבת ביצירתה לבירינתים כמוטיב נשי ומרבה להפעיל את הצופים ביצירותיה האינטרקטיביות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילדות ליצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחלי רוגל נולדה ברחובות בשנת 1957 למשפחתה שגרה בשכונת "המפדה האזרחי" בחולון. בילדותה עברה המשפחה לגבעתיים שם למדה בבית ספר "בורוכוב" ובתיכון "קלעי" במגמה ריאלית. בתום שרותה הצבאי כקצינת כ"א במטה חיל האויר, בשנת 1979 הצטרפה להשתלמות חיל האויר בקליפורניה.

את לימודיה במכללת דוד ילין בירושלים, מגמת חינוך לטכנולוגיה סיימה בשנת 1986 עם מלגת הצטיינות על כתיבת תוכניות לימודים. בשנים 1988-1994 כתבה במשרד החינוך והתרבות ובמרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) ת"ל לכיתות א'-ו': מה עושים מדפיסים[6], מה הבעייה[7], סיפורי בדים[8], משהו זז כאן[9][10], מעבר לקיר[11] שתורגם לערבית[12]

בעקבות מחקריה רוגל מדריכה תלמידים ומבוגרים באתרים ההיסטוריים של רחובות[13]. בין השנים 2002- 2008 כתבה את מערכי התערוכות והדריכה בגלריה העירונית לאמנות רחובות. משנת 2008 היא מדריכה מורשת ביד לבנים לתלמידי העיר רחובות. מתנדבת ב"ישראל נגלית לעין" משנת 2011[14]

בבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

רחלי רוגל (נולדה ב-1957) היא אמנית חוקרת ישראלית שיוצרת באמצעות כפתורים (רדי מייד). יצירותיה נחקרו באקדמיה[15][16] ונלמדות בה[17][18] והרצו אודותיהן

במוזיאון ישראל[19]. הן הוצגו במוזיאונים, גלריות ובאוספים ציבוריים ופרטיים בישראל ובעולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחלי רוגל נולדה ברחובות בשנת 1957. ילדותה עברה בחולון ובגבעתיים. בשנת 1978 סיימה את שרותה כקצינה בלהק כח האדם בחיל האויר.

בשנת 1984 עברה לירושלים. את לימודיה במכללת דוד ילין בירושלים, מגמת חינוך לטכנולוגיה סיימה בשנת 1986 עם מלגת הצטיינות על כתיבת תוכניות לימודים. בשנים 1988 -1994 כתבה במשרד החינוך והתרבות ובמרכז לטכנולוגיה חינוכית תוכניות לימודים לכיתות א'-ו': מה עושים מדפיסים,[20] מה הבעיה,[21] סיפורי בדים,[22] משהו זז כאן[23][24] ו-מעבר לקיר[25] שתורגם לערבית.[26]

רוגל חזרה לרחובות בשנת 1999. בעקבות מחקריה ההיסטוריים על העיר היא מדריכה תלמידים ומבוגרים באתריה ההיסטוריים.[27] בין השנים 2002 - 2008 כתבה את מערכי התערוכות והדריכה בגלריה העירונית לאמנות רחובות. משנת 2008 היא מדריכה ביד לבנים את תלמידי העיר בנושא מורשת והנצחה. מתנדבת ביד בן צבי ב"ישראל נגלית לעין" משנת 2011.[28]

רחלי רוגל נשואה לאמיר רוגל (וייס), ממייסדי ארגון מעפילי קפריסין, אם לבן ולבת. מתגוררת ברחובות. ברשותה כמאתיים אלף כפתורים [29], כאלף חתימות מרחבי העולם ואוסף שקופיות זכוכית של ארץ הקודש מהמאה העשרים הצבועות ידנית. חלק מהשקופיות ניתן לראות בקטלוג, בספרי לימוד ובמחקר.[30][31][32][33] גינת הלבירינתים שהקימה בחצר ביתה נסקרה בגן ונוף[34] בט"ו בשבט 2019 הרצתה אודותיה ביד בן צבי.[35]

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעקה - לבוב 1941, לזכר הנשים שהופשטו מבגדיהן ומכבודן, 2008

משנת 1993 היא יוצרת, מציגה ומרצה על יצירותיה בישראל ובעולם.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הראית איזה לובן" הוריו של ג'ורג' נובל שנקבר ברמלה, קבלו את חפציו האישיים ובהם כפתור בודד אחד.(2018

בשנת 2007 הצטרפה ל - "עמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל" ובהמשך כיהנה כחברת הנהלה בהתנדבות.[43][44][45]

  • מחקרה "המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל" פורסם בשנת 2011.[46][47][48][49][50][51] המחקר אודות מפקדת הקורפוס המדברי הרכוב ברחובות עובד לתצוגת קבע (תשע לוחות) במבואת בניין המפקדה שבבית סלוצקין, הוא תיכון דה שליט.[52]
  • רוגל זיהתה את שני החללים האוסטרליים האנונימים שנפלו על שחרור רחובות. בטקס יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה היא מניחה זר על קברם בבית הקברות של חבר העמים הבריטי ברמלה.[53][44] בעקבות קשר עם משפחת ג'ורג נובל, יצרה את "הראית איזה לובן" הכולל 3,700 פרחי בד כמספר חללי המלחמה הקבורים ברמלה, את דברי ההספד שנכתבו באוסטרליה ואת שירו של אלתרמן "הסיכום".[54] היצירה הוצגה בבית המודל בירושלים ובבית השגריר הבריטי ברמת גן לציון מאה שנים לשחרור הארץ על ידי הבריטים.[55]
  • בשנת 2013 פורסם מחקרה על "האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל" בבית הנכות "בצלאל".[56][57]
  • בשנת 2024 השלימה מחקר מארכיון רחובות על האנדרטה לנופלים במלחמת השחרור ברחובות.[58]

אודות יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפת האמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 יצרה את סדרת הכפתורים הראשונה על שירי "פול סיימון". אלפי הכפתורים שנתפרו ליצירת מילות השירים, איפשרו ללקויי ראייה להנות.

היצירה הראשונה Think Too Much - "חושב יותר מדי" - הוצגה בתיאטרון ירושלים, ובקרלסרואה בגרמניה[59] והוצגה בכתבת טלוויזיה בערוץ 1[60] ופורסמה בעיתונות בישראל[61][62] באירופה וארצות הברית.[63][64]

עליות לרגל באמצעות הכפתור - פרויקט חתימות בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריפטיך "הדרך לירושלים", חתימות מאירופה. בחלק הימני - מפת ירושלים מתקופת הצלבנים על חמשת שעריה. במרכז - העתק הלבירינת בקתדרלת שרטר מכפתורים. בחלק השמאלי - חלון הרוזטה בקתדרלת שרטר. בתחתית חרסים מ"הר השמחה" נבי סמואל ממנו צפו הצלבנים לראשונה על ירושלים ביוני 1099. 1995
"פתיל הזהב לירושלים", פרט, החתימה שהגיע מאנטארקטיקה נמצא בפינה הימנית התחתונה. 1998

בשנת 1995, לציון שלושת אלפים שנה לירושלים כעיר דוד, יזמה רוגל פרויקט "עלייה לרגל" מדומה לירושלים. כאלף משתתפים מאירופה, אמריקה, אסיה, אפריקה, אוקיאניה, ואף חוקרת מאנטארקטיקה נענו להזמנתה באינטרנט שהיה בחיתוליו, ושלחו את חתימתם על רבוע בד כשבמרכזו תפרו כפתור אישי.

  • הטריפטיך "הדרך לירושלים"[65][66][67][68] מציג כאלף שנות עלייה לרגל מאירופה, החל מהצלבנים ועד לעולים הווירטואליים באמצעות כפתור וחתימה.
  • "פתיל הזהב לירושלים"[69][70] ("I Give You the End of the Golden String") נוצרה בהשראת שירי ירושלים של ויליאם בלייק. ביצירה שולבו כפתורי תלמידי כיתה ז' מאוקלהומה שאימצו את הפרויקט בלימודי חברה וכפתורים מכל היבשות בשפות שונות בהן סנסקריט.
  • "חשבוניה - גשר לירושלים" בשנת 1996 הציגה רוגל בתערוכה משותפת בגרמניה. בכניסה להרצאתה פרסה בד וביקשה מאלו שרוצים לעלות לרגל לירושלים לבחור כפתור ממבחר הכפתורים שהביאה, לחברו לבד, לחתום את שמם, לרשום את מקום מגוריהם ולספר ביומן התערוכה על בחירתם. רוגל תחמה את היצירה במסגרת שחורה עם מאות לולאות צבעוניות המייצגות קרע וצלקת, לזכר קורבנות השואה שלא זכו לעלות לירושלים.[71] מאיה לבקוביץ כותבת אודות האינטרקציה שיוצרת רוגל בין המשתתפים והכפתורים:

רחלי העניקה לכפתורים תפקיד בלתי מבוטל. בפעולת הפישפוש בערימת הכפתורים שהוצבה לפני הנוכחים, היא החזירה לאנשים את חופש הבחירה, תבעה מהם לנהל דיאלוג עם הכפתורים שבחרו ושדרכם הם העניקו לכפתור משמעות אישית וחדשה. ברם חופש זה שולח את הכפתור לספירה האומנותית.

— מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 69, באתר הספריה הלאומית, 2015

לבירינתים במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצב 'שביל תפוח הזהב' - 2007. תערוכת חוצות 'לגעת בתפוז' במוזיאון הפרדסנות. נמכר במכירה פומבית שרווחיה נועדו לרכישת מחשבים לילדים נזקקים. אוסף עיריית רחובות
מיצב אינטראקטיבי "שביל תפוח הזהב" - קירות הלבירינת עשויים פקקי מיץ תפוזים (יפאורה) המשובצים בכפתורי זהב. הצופה מקיף את תפוז תוך שהוא מוליך את מבטו עד למרכז הלבירינת. אוסף עיריית רחובות 2002
"גלסטונברי - עוד גביע משומר נשיק נשיק" חתימות בכנס לברינתים שהתקיים בעיר אליה הביא יוסף הרמתי את הגביע הקדוש מירושלים. 2002

דר' דני בר מעוז חוקר תולדות רחובות כותב אודות הלבירינתים "יד ביד" ו"יריחו" שהיו הראשונים שהוקמו בישראל.[72][73]

במלאת 90 שנה לבית העם, בשנת 2003, יזמה האמנית רחלי רוגל ותכננה מיצב ברחבת הבניין המיועד לשימור, ובמסגרת "סל תרבות" של עירית רחובות מגיעים אליו גני ילדים ותלמידי בית ספר. במיצב, השואב את השראתו מאירועי מלחמת העולם הראשונה שהתרחשו באתר, שני לבירינתים ושני עצי זית. במבוך כזה ניתן ללכת שלובי ידיים - אבל בכיוונים הפוכים. הצייר-סופר נחום גוטמן, ששהה ברחובות בתקופה ההיא, תיאר מין מבוך בבית-העם בספר שהקדיש למושבה "החופש הגדול או תעלומת הארגזים".

— דני בר מעוז, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, רחובות: ספריית יהודה דקל, 2013, עמ' 268-269
  • בשנת 2004, הוזמנה להציג תכנון ייחודי זה "יד ביד" בפאנל בינלאומי בכנס הלבירינתים העולמי במינסוטה TLS2004.[74][75]
  • בשנת 2005, בתערוכה "אחת ויחידה" יצרה מיצב לבירינת להליכה במרחב הסגור של הגלריה העירונית ברחובות.[76]
  • בשנת 2007 בתערוכת החוצות "לגעת בתפוז" הציגה את לבירינת האור "שביל תפוח הזהב". המיצב נרכש על ידי עיריית רחובות והוצג בה. הסכום שהתקבל במכירה הפומבית נתרם לרכישת מחשבים לילדים.[77][78][79]
  • בשנת 2008 יצרה "לבירינת - מיצב הליכה" במרחב הסגור של הגלריה העירונית בבית קנר בראשון לציון.[80]
  • בשנת 2010 בתערוכה "בפרדס ליד השוקת" לציון 120 שנים לרחובות יצרה את "מנוחה ונחלה"- וידאו ארט המתאר את העלמות הפרדסים במושבה שהוקמה על ידי אגודה בשם זה ועד למנוחה ונחלה האישית של רוגל בעיר רחובות. פקקי מיץ תפוזים של יפאורה הם זכר לפרדסים שהופקעו לטובת בתים. הווידאו ארט נמכר לבנק לאומי ותמורתו הועברה לתלמידים.[81]
  • בשנת 2011 הוקם לבירינת "האוצר" על ידי רחלי רוגל ויובל שרון במסגרת הפנינג התרבות "פתוחה לרגל שיפוצים, השמשת התחנה הישנה בדרום תל אביב" שאורגן על ידי אמני "שביל החלב" בשיתוף עם בית הספר "מנשר לאמנות".[82]
  • בשנת 2024 יצרה ברחבת בית דונדיקוב את הלבירינת "הביתה" המבוסס על סיפורו של מנליק המתגבר על הלבירינת ומצליח לשחרר את אהובתו נעמה - כתקווה להחזרת החטופים מעזה.[83]
  • לבירינת "הביתה" ברחובות (2024)
    לבירינת "הביתה" ברחובות (2024)
  • לבירינת "יד ביד" ושני עצי זית במיצב מלחמת העולם הראשונה ברחבת בית העם ברחובות. (2003)
    לבירינת "יד ביד" ושני עצי זית במיצב מלחמת העולם הראשונה ברחבת בית העם ברחובות. (2003)
  • לבירינת "האוצר" בתל אביב (2001)
    לבירינת "האוצר" בתל אביב (2001)
  • סרטון אנימציה - זוג מדגים הליכה יד ביד אבל בכיוונים הפוכים בלבירינת "יד ביד"(2003)

הנצחת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"התקווה מתה אחרונה". צבעוני ומפתה מרחוק, מצולק מקרוב, 2005
  • "התקווה מתה אחרונה" משנת 2005 הייתה הראשונה בסדרת יצירות הנצחת השואה, שהוצגו בתערוכה "כפתור וקרע".[84][85][86] שירה פרידמן אוצרת גלרית נוה שכטר כותבת אודות השואה וההגשמה ביצירה זו:

"רוגל היא אשפית הלולאה והתך, היא יוצרת עולמות שלמים בעזרת כפתורים, חרוזים ולולאות על מצע בד....העיסוק של רוגל בשואה התחיל, כאשר התבקשה לעשות יצירה עבור תערוכה בארצות הברית שעסקה באמהות ובנות. רוגל, שהייתה קרובה לחמותה - רבקה וייס לבית טאובר, בחרה להנציח את זכרה, והשתמשה לשם כך בשמלה שהייתה שייכת לה. השמלה תפורה על בד ועליה מאות כפתורים בדגמים שונים. לפרטים ביצירה יש משמעות: הכפתורים יוצרים מפה במבט על של מחנה אושוויץ. בד הרקע הוא של פסי רכבת שהולכים ונעשים דהויים בהשראת שירו של אבנר טריינין "בחזרה לאושוויץ". אזור אחד של הכפתורים בצבעי כחול ולבן מסמל את ההגשמה הציונית בחייה של רבקה טאובר. ארבע מאות לולאות צהובות הן כמספר הביתנים במחנה. הרושם הראשוני הוא צבעוני ומפתה אך מבט קרוב מבהיר שכל לולאה היא קרע בבד, כמו הצלקות שנשאה כל חייה טאובר"

— שירה פרידמן, סיפור בחרוז וכפתור, מקור ראשון 22 בינואר, 2010
"קריעה - ברגן בלזן 1945", 2009
  • "קריעה - ברגן בלזן 1945" רוגל מרבה לכלול ביצירותיה פריט אישי של אדם שקשור לאירוע הטרגי אותו היא מנציחה.[84][85] [86] ביצירה נכלל גם שלום דני (וייס), בנו של קלמן חיים שניצל על ידי מריה גראוזנבורגר, חסידת אומות עולם אוסטרית, וכאיש המוסד השתתף בלכידת אייכמן ב-1960 והבאתו למשפט בירושלים.[87]שירה פרידמן כותבת אודות הקשר בין הדורות וסגירת המעגלים:

לאחר מותו של חמיה, יצרה רוגל יצירה המאחדת בין דורות במשפחה. יצירתה הוקדשה לזכרו של קלמן חיים וייס, סבו של בעלה, שנספה בברגן בלזן ולא זכה לתכריכים,לקריעה ולשבעה. כדי לתת לו את אלה, לפחות בזיכרון המשפחתי, היא השתמשה בחולצת האבלות של בעלה לאחר שהאחרון ישב שבעה על אביו יעקב וייס. את החולצה עם הקרע היא כיסתה בכפתורים שבמקור נרכסו רק במעילים, כדי להעניק חום מטאפורי לקלמן חיים. הכפתורים אורגנו לפי המפה של ברגן בלזן. שאר הסיפור מסופר בעזרת חרוזים עם אותיות היוצרות משפטים, כך שהנרטיב מתקיים בתוך היצירה עצמה

— שירה פרידמן, סיפור בחרוז וכפתור, מקור ראשון 22 בינואר, 2010
  • "הצעקה - לבוב 1941"[88] בדיסרטציה לתואר דוקטור כותב מור פרסיאדו אודות הנצחת האישה האנונימית מהתמונה המוכרת מהפוגרום בלבוב:

רוגל מעבירה ביצירה "הצעקה - לבוב 1941" בעזרת סמלים ודימויים את הרגשות שמתעוררים מצפיה בצילום הפוגרום בלבוב. כותונת הנשים בעזרתה עשתה זאת היא נשית, אינטימית וטעונה מינית. כך היא מייצגת את החדירה האלימה לפרטיותה של האשה המותקפת. תחושת החדירה למרחב הפרטי מועצמת על ידי כפתורים שמשמשים לרכיסת לבוש תחתון ומצעי מיטה. הטול השחור על בד הסטן מדמה וילון תיאטרון ומסמל את הקהל שנאסף מסביב לאשה, צופה בהשפלתה ואף נהנה. כאילו ההתעללות היא חלק מהצגת תיאטרון..." ברקע פנים גזורות מטול ובהם פיות פעורים בזעקה אילמת. זו מטפורה להבעת הפנים המעוותת מסבל של הנשים שבתצלומים. הפנים הן בהשראת הגולגולות במיצב "שלכת" של מנשה קדישמן במוזיאון היהודי בברלין. הפנים נעלמות בהדרגה מלמעלה למטה. אפקט העלמות זה מושג באמצעות התפרים שיוצרים את הפיות, מחוט כפול לחוט עבה, לחוט דק יותר ובתחתית ללא חוט כלל. הפנים הנעלמות הן סמל לזעקות ההולכות ונשכחות של הקורבנות אשר רוגל מעולם לא שכחה.

— ד"ר מור פרסיאדו,. These Threads Capture Shadows, דיסרטציה לתואר דוקטור, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012, עמ' 108 (מתורגם לעברית)
"תנו לי את ילדיכם - גטו לודז', ארבעת הפרחים בציור הם בעצם ארבעת קברי ההמונים ביער ז'וחוב, 2007
  • "תנו לי את ילדיכם - גטו לודז' 1942" שילבה רוגל משפטים מנאומו של מרדכי רומקובסקי, ראש היודנראט בעת המשלוחים מהגטו, והם תוחמים את מפת הגטו בו העוסקו ילדים מגיל 10 גם בתפירת כפתורים. בחלקו העליון של שק תפוחי האדמה, ציור ילדותי תמים למראה עם שמים כחולים, פרחים ביער. הפרחים אינם אלא ארבעה קברי המונים ביער ז'וחוב שהיה חלק ממחנה ההשמדה חלמנו אליו הובלו הילדים מגטו לודז'. אבקני הפרחים מחרוזי עצמות. הכפתורים במרכז הפרחים הזהים בחלקם לאלה שנאספו בחלמנו ומוצגים במוזיאון "יד ושם". ביצירה תפורים בערבוביה כפתורים המשמשים בביגוד ילדים וכפתורים בלויים ושבורים. כל כפתור הוא אחד ויחיד.
  • בזמן שהעולם צפה בסרט "הקוסם מארץ עוץ" בו דרך האבנים הצהובות הובילה את דורותי לארץ האיזמרגד, הטלאי הצהוב הוביל את יהודי וילנה והאזור לסוף המר בדרך חד כיוונית, כמו במסלול לבירינתי בדרך למלתעות המינוטאור. ליהודים לא ניתן חוט הצלה, כפי שנתנה אריאדנה לתזיאוס.
    • 1. דורותי - הקוסם מארץ עוץ, 2005
    • 2. הדחליל מבקש מוח, 2005
    • 3. איש הפח מבקש לב, 2005
    • 4. האריה מבקש אומץ לב, 2005
    • 5. ארץ האיזמרגד, 2005
      5. ארץ האיזמרגד, 2005
    • "פונאר - סרט נע", עניינה של היצירה הוא הטעייה. מה שנראה במבט ראשון כצבעוני ומרנין לב מתגלה כתיעוד פריים אחר פריים, כמו בסרט קולנוע, של התחנות בסרט הנע, בפס הייצור ההמוני של המוות בפונאר. כך נחשף הצופה ל - "מנין" אנשים המופשטים מבגדיהם וכבודם בדרך למרכז הבור. בתחתית היצירה, ערמות הבגדים שהוסרו ושמשו את המקומיים להפקת רווחים. ברקע נקבי יריות שנוצרו במלחם. שבעה בורות הריגה מייצגים שבעת מדורי גיהנום. בובות הדאגה כאן עוברות תהליכים: תחילה הן לבושות, אחר כך עירומות, ירויות, ולבסוף נראות רק העצמות.
    • עניינה של היצירה הוא הטעייה. מה שנראה במבט ראשון כצבעוני ומרנין לב מתגלה כתיעוד פריים אחר פריים, כמו בסרט קולנוע, של התחנות בסרט הנע, בפס הייצור ההמוני של המוות בפונאר. כך נחשף הצופה ל - "מנין" אנשים המופשטים מבגדיהם וכבודם בדרך למרכז הבור. בתחתית היצירה, ערמות הבגדים שהוסרו ושמשו את המקומיים להפקת רווחים. ברקע נקבי יריות שנוצרו במלחם. "ביצירה זו ממשיכה רוגל להפתיע במקוריות ובאסוסיאציות שהיא יוצרת על בדים. היא מתארת שבעה בורות הריגה כנגד שבעת מדורי גיהנום. בובות הדאגה כאן עוברות תהליכים: תחילה הן לבושות, אחר כך עירומות, ירויות, ולבסוף נראות רק העצמות"
      "פונאר - סרט נע", 2009
    • "בגדי המלך החדשים" בסיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן מעורבים מלך, חוטי זהב וכסף, אבני חן, מלבושים שקופים וילד המרים את קולו. ביצירה "בגדי המלך החדשים 1939" מייצגת רוגל את נרטיב השואה, בה נגזלו מהיהודים פריטי הזהב, כלי הכסף ואבני החן, והילד המרים את ידיו לאות כניעה בגטו ורשה הפך לאייקון של השואה.
      • 4. כפתורים שקופים והילד מגטו ורשה, 2009
        4. כפתורים שקופים והילד מגטו ורשה, 2009
      • 3. כפתורי אבני חן ויהלומים, 2009
        3. כפתורי אבני חן ויהלומים, 2009
      • 2. כפתורי כסף, 2009
        2. כפתורי כסף, 2009
      • 1. כפתורי זהב עם דוגמאות כתר,

      הנצחת ההעפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

      "לבושו חיתוליו", 2018

      סדרת היצירות "שם שנתן לו הים, ונתן לו מותו" (זלדה)" משנת 2019 מנציחה את התינוקות שנולדו על ספינות המעפילים, נפטרו בסמוך ללידתם והורדו לקבורה בים בקופסת פח עטופה בדגל. ביצירות בד חיתול ורקמות שרקמה חנה (הלנה) וייס על בד פנימי של אוהל במחנה המעצר בקפריסין . כפתורי מעפילות מספינות אלו נתפרו בקו המים ומייצגים פרחים לזכרם.[89]

      • "לבושו-חיתוליו" - התינוק אברהם נולד ב-1.9.1947 למעפילת ה-"אקסודוס" טובה פלוצקר בזמן שגורשה חזרה לגרמניה באונייה "אושן ויגור". לאחר עשר שעות נפטר ונקבר בטקס קבורה ימי במפרץ ביסקאיה מול ספרד. האונייות עצרו, הדגלים הורדו לחצי התורן ומלחי משמר הכבוד הבריטי הצדיעו בזמן שגופת התינוק הורדה לים הסוער בקופסת פח עטופה בדגל ישראל. שם היצירה לקוח מהשיר "העם ושליחו" שכתב נתן אלתרמן לזכרו.
      • "הלילה ההוא בכנסת ישראל" . לזכר התינוק מ"כנסת ישראל" שנפטר בלידתו בחדר הקפטן ונקבר בים בלילה.
      • "אם אמות בספינה, התועה הנודדת" - לזכר תינוק מספינת המעפילים "לקוממיות".שם היצירה נלקח הבית המוסתר בשירו של אהרן אשמן "הביתה הביתה".[90]

      קולן של נשים - אל תחשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

      "נועה בת 17 לנצח" החולצה הלא מכופתרת, החולצה הפרומה, 1999

      רוגל מנציחה נשות מופת מעוררות השראה והעצמת נשים. ביצירות "אל תחשי" (הביטוי באנגלית: אל תכפתרי את שפתייך DON'T BUTTON UP YOUR LIPS) .

      • היצירה "נועה בת 17" היא אודות נערה שנאנסה ונרצחה.[91] מאיה לבקוביץ כותבת אודות הפשע ופענוחו שביצירה:

      בשנות התשעים נאנסה ונרצחה תלמידת התיכון נועה אייל ביער רמות בירושלים. כמעט 16 שנים חלפו עד לפענוח הפשע ב.2014-פענוח הפרשה גרם לרחלי לשנות את שם עבודתה שהכינה ב-2004 "החולצה הלא מכופתרת" ל"נועה בת 17 לנצח ". "ארבעים החלקים של חולצות המכופתרות מייצגים את מגוון הנשים ברחבי העולם, כאשר החלקים מחוברים לבד פסים כהה הדומה לזה המשמש בחליפות גברים. שלוש שורות של כפתורי עור בפרספקטיבה ליניארית מהדהדים את המעקה בציורו של מונק – 'הצעקה'. רוגל השתמשה בכפתורים ביצירה זו מכיוון שבמקרים רבים של אונס מוזכר כי הכפתור העליון הלא מכופתר "כאילו הזמין את האונס". מקרה אונס רבים מתחילים מתלישת הכפתורים. האמנית מדגישה עם זאת כי אונס הוא פשע של אלימות שאינו קשור לאופן של לבוש האשה"

      — מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 76, באתר הספריה הלאומית, 2015
      • הדיפטיך האינטראקטיבי "דרך גבר בעלמה - מה עשה הרוכסן לכפתור" עוסק בשינוי שהביא הרוכסן ליחסים האינטימיים שבינו לבינה...המעבר מהשימוש בכפתור אל השימוש ברוכסן הוא לא רק שיפור טכנולוגי. הוא שינוי בתפיסה. החלק "דרך ארץ" עשוי מחולצות כפתורים היוצרים לבירינת שמסמל את הדרך הארוכה והמפותלת אל לב הנערה. החלק "דרך עגב" בהשראת הביטוי שטבע המשורר שלונסקי עוסק ברוכסן לא כאמצעי רכיסה אלא כאמצעי הפשטה מהיר. במרכזו שני רוכסנים אדומים היוצרים דימוי שאינו מותיר ספק באשר למהותו[92]. מאיה לבקוביץ מדגישה את תפקיד הכפתור ביצירה אינטרקטיבית זו כניגוד ל"נועה בת 17" שהוצגה איתה:

      דרך העבודה רחלי החזירה את הכפתור לתפקידו כמלביש ומפשיט את האדם, בעיקר בהיבטו המוסרי. לכפתורי הבגדים יש תפקיד לא מבוטל בהשלטת אכיפת התרבות ובריסון שלושת היצרים הגדולים מין, תאווה ואלימות הנדרשים לניהול חברה תקינה (פוקו, 1996) בהציבה את השלט "לא להציץ" היא כרכה את הכפתור מחד כיצר למימוש הפנטזיה ומאידך לאיתות על ריסונה, השמרנות עצמה הפכה לגורם משיכה... באופן זה היצירה עצמה אף פעם אינה מסתיימת, המשכה תלוי בצופים ובתגובותיהם.

      — מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 77, באתר הספריה הלאומית, 2015
      • "אל תשכחי שאת אחת ויחידה" - אלף כפתורים שונים יוצרים משולש שהוא מטפורה לאישה, לפריון ולמשולש אהבה. "שרוך הקסם" הוא מנהג מהתקופה הוויקטוריאנית לפיו נערות אספו 999 כפתורים בתקווה שבכפתור האלף יופיע הנסיך.[93] דיאנה מצאה נסיך צאצא של המלכה ויקטוריה.עבורו היא לא הייתה שווה כפתור (Not worth a button - ביטוי באנלית המקביל ל"לא שווה פרוטה"). דיאנה תיארה את עצמה כ"בעלת שכל בגודל של אפון" ולא ראתה את ייחודה שלה. "איש אינו יכול לגרום לך להרגיש נחות ללא הסכמתך" כדברי אלינור רוזבלט. היצירה הוצגה בסלון הסתיו של מוזיאון הגראן פאלה בפריס, בסמוך למקום שבו נהרגה דיאנה.[94]
      "אל תשכחי שאת אחת ויחידה" 1000 כפתורים, נסיכה נמה מעל 20 מזרנים וכפתור אפון. בד רקע במרקם שושנים בהשראת שירו של אלטון גון Goodbye England Rose. 1998
      "שלום, שוויון, שלווה" חלומה של דר' אליס שלוי מיוצג בלבירינתים, 2000
      • בשנת 2000 רוגל הוזמנה לתערוכה "יש לי חלום" כדי לייצג את חלומה של דר' אליס שלוי מייסדת שדולת הנשים בישראל. החלום עתיק יומין "עולם שכולו שלום שוויון ושלווה" מהווה עבור אליס שילוב של שלושת מעגלי חייה: נשיות, ישראליות והיהדות. רוגל כללה בטריפטיך את ספירות השכינה והקבלה, את המנדלה "סרי ינטרה (אנ')" שמסמלת את האיזון בין העקרונות הנשיים והגבריים בתרבויות המזרח ודוגמאות לבירינת מסוג "צ'קרה ויואה (אנ')" אותו נשים הודיות תולות מזה אלפי שנים לקראת לידה. המעקב אחרי המסלול בזמן הלידה מסייע לרגיעה מהכאב. הפיתולים בלבירינת מקבילים לפיתולי החיים בדרך אל המטרה.[95][96]
      • יצירתה "עדה" מנציחה את אשת המופת עדה סרני ואת מפעלה בהעפלה מאיטליה. היצירה כוללת את שמות ספינות המעפילים שעדה הוציאה, ואשר מעפיליהן גורשו למחנות ההסגר בקפריסין.

      מאיה לבקוביץ מסבירה שימשו שעושה רוגל בפריטים מהאירועים אודותן מספרות היצירות:

      בזכות השילוב המוחשי והממשי של הכפתורים בעבודותיה, ביחד עם האירוע ההיסטורי שהתרחש, נוצרת אצל הצופים תחושה של "סיפור אמיתי". רחלי מספרת כי הכפתורים שהיא בוחרת, קשורים באופן ישיר לאירוע אותו היא רוצה להעביר. הכפתורים יכולים להיות שרידים אורגינלים שנותרו מבגדיו של אדם, שרידים שנמצאו בחפירות, כפתורים שהיא קיבלה, כפתורים הנאמנים לתקופת זמן או אזור שבו התרחש המאורע, כפתורים שבורים - שלמים, כפתורים שלא נראים כמו כפתורים או להפך מובלטים בכפתוריותם. היופי זה שנוצרת אינטראקציה עם הקהל, דו-שיח שאחר כך הסיפור עצמו משתנה ופותר תעלומות לאנשים אחרים

      — מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 69, באתר הספריה הלאומית, 2015
      • בשנת 2003 רוגל הצטרפה לפרויקט בינלאומי של כתיבת יומנים אמנותיים בגודל קוואטרו אמריקאי.[97] בסדרה "מה אם יכולה לעשות כשבנה הבכור מתגייס" התייחסה רוגל לעובדה שאף על פי שהיא תופרת ביצירותיה אלפי כפתורים, היא אינה תופרת כפתור שנפל מבגד, אלא אם כן מדובר בכפתור מדים. רוגל החליפה את כפתורי המדים בכפתורים משמעותיים והצליחה לספר סיפור למרות אתגר הגודל המוגבל שלא הייתה מורגלת בו. בשנת 2004 המשיכה באותו פורמט את סדרת "מדי ב' (Fatigued)". בשנת 2006 זכה הסט בפרס השופטים בתערוכה בבירמינגהם.[98]
      • "מה אם יכולה לעשות כשבנה הבכור מתגייס", 2003
        "מה אם יכולה לעשות כשבנה הבכור מתגייס", 2003
      • סדרת מדי ב' (Fatigued), 2004
        סדרת מדי ב' (Fatigued), 2004
      • "כיס אויר - הצוללת דקר (Fatigued)", 2004
        "כיס אויר - הצוללת דקר (Fatigued)", 2004
      • סדרת מדי ב' - הנצחת הנעדרים (Fatigue), 2004
        סדרת מדי ב' - הנצחת הנעדרים (Fatigue), 2004

      באמצעות עבודת הכפתורים ומלאכת התפירה "הנשית", רחלי מתערבת במעוז הגבריות. מלאכת היד הביתית יוצאת בעבודותיה אל שדות הקרב, אל הרפתקאות מסוכנות ואל ערעור של מקבלי ההחלטות. היא מחזירה את המבט אל האנשים והכפתורים שלהם, מותירה לאם להתאבל דרך תהליך תיקון הכפתור, המבטא צד נוסף: ההשלמה עם העובדה כי הילדים צריכים לשוב לשדה הקרב

      — מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 71

      הנצחת חללים ונעדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

      מיצב "בחזרה לתל גיבורים" במוזיאון ברעם, 2009

      רוגל מביאה ב"הנצחה רכה" ביצירות ובמיצבים סיפוריהם של אירועי קרבות ושל חללים שלא זכו לקבר (מקל"ן - מקום קבורתו לא נודע), של נעדרים שאותרו לאחר זמן ושל שבויים שהוחזרו - חיים ומתים. ביצירות אלו היא חוקרת את האירועים וככל שניתן יוצרת קשר עם בני המשפחות ומשלבת כפתורים או פריטים של חללים או של כאלו שנכחו באירוע. ההנצחה נמשכת ומתרחבת על פני תקופה בעיבוד נוסף וביצירות נוספות בעקבות אינטראקציה של הצופים עם היצירות והגעת מידע היסטורי נוסף.

      הטרגדיות וסיפורי הזוועה מתוארים ביצירות באמצעות חפצים יום-יומיים פשוטים, לכאורה שוליים: כפתורים, בגדים, בובות זעירות ולולאות צבעוניות. השימוש בכפתורים כאמצעי לספר אירועים מהשואה וממלחמות ישראל איננו מקרי: בתקופת השואה כפתורים שימשו כאמצעי הסוואה לכיסים פנימיים שנתפרו על מנת להחביא חפצי ערך זעירים, כפתורים שימשו כמטבע עובר לסוחר ואף כצעצועים. בצבא, סמלי היחידות הוטבעו על כפתורי סיכה אשר נתפרו למדים. כפתורים אף שימשו כאמצעי זיהוי לגופות חיילים.

      מאיה לבקוביץ כותבת אודות יצירת תכריכים ככיטוי לתהליך האבל נשי:

      בשעה שפנלופה המיתולוגית מחכה שאהובה, אודיסיאוס, ישוב משדה הקרב היא מעבירה את זמנה באריגה ופרימה של תכריכים. כך גם רוגל, מתמסרת לאבל ומצפה לשלום, לחזרתם של כל האהובים משדה הקרב ומעבירה את זמנה ביצירת תכריכים ומצבות זיכרון לאלה שלא זכו לשוב.

      — שירה פרידמן, סיפור בחרוז וכפתור, מקור ראשון 22 בינואר, 2010

      בין הנושאים אודותם הכינה יצירות:

      • הנצחת קרב תל א-ריש מתפתחת לאורך השנים לפי התפתחות וממצאי איתור של יחידת אית"ן. בשנת 2006 ביצירה "תל גיבורים של ילדותי" היה ידוע על שבעה חללי גדוד 52 של חטיבת גבעתי שחמישה מהם נקברו כאלמונים ושניים נותרו נעדרים. בשנת 2007 זוהו בעזרת די. אן. אי חמישה מהם והוחלפה הכרית שעל קברם. ביצירה מפת העיר רחובות עם הרחובות הנקראים על שמם, מפת הקרב והפילבוקס. המיצב "בחזרה לתל גיבורים" משנת 2008 התפתח למיצב "שבעה על שבעה" משנת 2018 בעקבות הזיהוי.[98]
      • "פרחים בחאן ארנבה" ואסון הנגמ"שים מתלכדים באופן טרגי בשמחת תורה 2023. סעיד משה, אחיו של ששון משה שנהרג בחאן ארנבה, הביא את הבשורה המרה להוריו בשמחת תורה 1973. סעיד הוא "הדוד משה" מניר עוז שנרצח בשמחת תורה 2023.[100]

      רועי כספי מתאר בכתבה יצירות אודות חיילים שקפצו על רימון ("ארבע שניות מהנצח"), נעדרים ("תכריכים לנעדרים") ואלו שנהרגו בהתפוצצות נגמ"שים את מקומה של העמלנות הנשית בשכול ובאבל[100]

      המיצב "שבעה על שבעה" כולל כריות של מצבות, תכריכים לחללים ואבנים מאתר הקרב בתל א ריש. יד לבנים רחובות, 2018

      רוגל נוברת בפצעים הפתוחים של החברה הישראלית, בשקדנות רבה היא רוקמת ותופרת מתמסרת בטקסיות לאבל, כמו אישה המחכה לבעלה או לבנה שישובו מהצבא וכל מה שנותר לה הוא לסרוג

      — רועי כספי, רוקמת השכול, ביבשה גליון 9, 2009, עמ' 64-65
      • "השמש ידם בין עזה לרפיח", 2004
        "השמש ידם בין עזה לרפיח", 2004
      • "נהג'ם ביתנה - משמחת תורה 1973 לשמחת תורה 2023", 2023
        "נהג'ם ביתנה - משמחת תורה 1973 לשמחת תורה 2023", 2023
      • "פרחים בחאן ארנבה 1973", 2008
        "פרחים בחאן ארנבה 1973", 2008


      בבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

      יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

      הצעקה - לבוב 1941, לזכר הנשים שהופשטו מבגדיהן ומכבודן

      משנת 1993 היא יוצרת, מציגה ומרצה על יצירותיה בישראל ובעולם.

      בשנת 2007 יזמה לראשונה בישראל איסוף מיליון וחצי כפתורים לפרוייקט הנצחת ילדים בשואה - בבית דרור ברחובות[104]

      בשנה זו פתח מוזיאון ישראל את הסדרה "שישי במוזיאון" - בהרצאה על יצירות הזכרון שלה "יומנים מכופתרים וחוטי החיים".

      בשנת 2009 נסקרה יצירתה בקונגרס העולמי החמישה-עשר למדעי היהדות בירושלים [105] והיא הרצתה בכנס הבינלאומי החמישי לנשים ושואה בבית ברל על יצירה נשית.[106]

      יצירתה "קריעה - ברגן בלזן 1944 " הניעה את הקמת האנדרטה לזכר חסידי אומות העולם האוסטרים, בגרפנוורת באוסטריה ובהם מריה גראוזנבורגר המונצחת ביצירה. האנדרטה נחנכה בשנת 2010.

      בשנת 2011 הוזמנה לפתוח במוזיאון ישראל את סדרת ההרצאות "שלישי משולש" בהרצאה על יצירות הכפתורים שלה[5].

      בשנת 2012 נכללו יצירות השואה בדוקטורט "החוטים האלו לוכדים את הצללים" של מור פרסיאדו באוניברסיטת בר-אילן במחלקה לאמנות יהודית[107]. פרט מהיצירה

      "הצעקה - לבוב 1941" הופיע על כריכת המגזין Ars Judaica [108] שבו פורסם הדוקטורט. "חיבוק אחרון" הוצג בתערוכה "אימהות בצל השואה בראי האמנות" באוניברסיטה[109]

      בשנת 2015 פורסמה על יצירותיה עבודת מאסטר באנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית" מאיה לבקוביץ[110]

      משנת 2020 נכללות יצירות השואה של רוגל בתוכנית הלימודים של אוניברסיטת בר אילן במחלקה לאמנות יהודית, בקורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית - הנצחה ושיקום" [3][4]

      מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

      בשנת 2007 הצטרפה ל- "עמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל". בהמשך כיהנה כחברת הנהלה בהתנדבות.

      "הראית איזה לובן" הוריו של ג'ורג' נובל שנקבר ברמלה, קבלו את חפציו האישיים ובהם כפתור בודד אחד.(2018)

      מחקרה "המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל" פורסם בשנת 2011 [111][112][113][114][115][116]. המחקר עובד לתצוגת קבע (תשע לוחות) במבואת בניין המפקדה שבבית סלוצקין, הוא תיכון דה שליט. רוגל זיהתה את שני החללים האוסטרליים האנונימים שנפלו על שחרור רחובות. בטקס יום הזיכרון לחללי מלחמ"ע ה- 1 היא מניחה זר על קברם בבית הקברות של חבר העמים הבריטי ברמלה.[117]. בעקבות קשר עם משפחת ג'ורג נובל, יצרה את "הראית איזה לובן" הכולל 3,700 פרחים כמספר חללי המלחמה הקבורים ברמלה, את דברי ההספד שנכתבו באוסטרליה ושירו של אלתרמן הסיכום[118]היצירה הוצגה בבית המודל בירושלים[119] ובבית השגריר הבריטי לציון מאה שנים לשחרור הארץ על ידי הבריטים .

      בשנת 2013 פורסם מחקרה על "האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל" בבית הנכות "בצלאל" [120][121].

      בשנת 2024 פרסמה מחקר מארכיון רחובות על האנדרטה לנופלים במלחמת השחרור ברחובות.[122]

      לבירינתים במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

      מיצב 'שביל תפוח הזהב' - 2007. תערוכת חוצות 'לגעת בתפוז' במוזיאון הפרדסנות. נמכר במכירה פומבית שרווחיה נועדו לרכישת מחשבים לילדים נזקקים. אוסף עיריית רחובות
      מיצב אינטרקטיבי "שביל תפוח הזהב" - קירות הלבירינת עשויים פקקי מיץ תפוזים (יפאורה) המשובצים בכפתורי זהב .הצופה מקיף את תפוז תוך שהוא מוליך את מבטו עד למרכז הלבירינת. אוסף עיריית רחובות (2007)
      "גלסטונברי- עוד גביע משומר נשיק" חתימות בכנס לברינתים שהתקיים בעיר אליה הביא יוסף הרמתי את הגביע הקדוש מירושלים.

      רוגל מרבה להשתמש ביצירותיה במוטיב הלבירינת. אריאדנה היא שמצילה את הגיבור תזאוס. היא עושה זו בעזרת פקעת חוט שמסרה בידיו, אמצעי כה פשוט וצנוע, כה נשי.

      אין בחוט יומרה לפענח, לדעת מראש, למנוע טעויות אבל הוא מבטיח שלא תאבד את הקשר עם המקום שממנו באת, עם חוט המנחה את דרך חייך.

      "במלאת 90 שנה לבית העם, בשנת 2003, יזמה האמנית רחלי רוגל ותיכננה מיצב ברחבת הבניין המיועד לשימור, ובמסגרת "סל תרבות" של עירית רחובות מגיעים אליו גני ילדים ותלמידי בית ספר. במיצב, השואב את השראתו מאירועי מלחמת העולם הראשונה שהתרחשו באתר, שני לבירינתים ושני עצי זית. במבוך כזה ניתן ללכת שלובי ידיים- אבל בכיוונים הפוכים.הצייר-סופר נחום גוטמן, ששהה ברחובות בתקופה ההיא, תיאר מין מבוך בבית-העם בספר שהקדיש למושבה "החופש הגדול או תעלומת הארגזים." [123]

      לבירינתים אלו ,"יד ביד" ו"יריחו" [124][125] היו הראשונים שהוקמו בישראל.

      בשנת 2004, הוזמנה להציג תכנון ייחודי זה "יד ביד" בפאנל בינלאומי בכנס הלבירינתים העולמי במינסוטה TLS 2004

      בשנת 2005, בתערוכה "אחת ויחידה" יצרה מיצב לבירינת להליכה במרחב הסגור של הגלריה העירונית ברחובות[126].

      בשנת 2007 בתערוכת החוצות "לגעת בתפוז"[127] הציגה את לבירינת האור "שביל תפוח הזהב"[128]. המיצב נרכש על ידי עיריית רחובות והוצג בה. הסכום שהתקבל במכירה הפומבית נתרם לרכישת מחשבים לילדים.

      בשנת 2008 יצרה "לבירינת- מיצב הליכה" במרחב הסגור של הגלריה העירונית בבית קנר בראשון לציון[129].

      בשנת 2010 בתערוכה "בפרדס ליד השוקת" לציון 120 שנים לרחובות יצרה את "מנוחה ונחלה"- וידאו ארט המתאר את העלמות הפרדסים במושבה שהוקמה על ידי אגודה בשם זה ועד למנוחה ונחלה האישית של רוגל בעיר רחובות.פקקי מיץ תפוזים של יפאורה הם זכר לפרדסים שהופקעו לטובת בתים . הוידאו ארט נמכר לבנק לאומי ותמורתו הועברה לתלמידים [130].

      בשנת 2011 הוקם לבירינת "האוצר" על ידי רחלי רוגל ויובל שרון במסגרת הפנינג התרבות "פתוחה לרגל שיפוצים, השמשת התחנה הישנה בדרום תל אביב" שאורגן על ידי אמני "שביל החלב" בשיתוף עם בית הספר "מנשר".

      בשנת 2024 יצרה ברחבת בית דונדיקוב את הלבירינת "הביתה"[131] המבוסס על סיפורו של מנליק המתגבר על הלבירינת ומצליח לשחרר את אהובתו נעמה - כתקווה להחזרת החטופים מעזה.

      • לבירינת "הביתה" ברחובות (2024)
        לבירינת "הביתה" ברחובות (2024)
      • לבירינת "יד ביד" ושני עצי זית במיצב מלחמת העולם הראשונה ברחבת בית העם ברחובות. (2003)
        לבירינת "יד ביד" ושני עצי זית במיצב מלחמת העולם הראשונה ברחבת בית העם ברחובות. (2003)
      • לבירינת "האוצר" בתל אביב (2001)
        לבירינת "האוצר" בתל אביב (2001)
      • סרטון אנימציה - זוג מדגים הליכה יד ביד אבל בכיוונים הפוכים בלבירינת "יד ביד"(2003)

      אודות יצירות הכפתורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

      גיבוש שפתה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

      בשנת 1993 יצרה את סדרת הכפתורים הראשונה על שירי "פול סיימון". אלפי הכפתורים שנתפרו ליצירת מילות השירים, איפשרו לקויי ראיה להנות. בהשראת "לראות תבל ומלואה בגרגר של חול" של ויליאם בלייק, רוגל החלה לייצג את העולם באמצעות הכפתור ולפתח סביבו את שפת האמנות.

      היצירה הראשונה Think Too Much- "חושב יותר מדי" - הוצגה בתיאטרון ירושלים, ובקרלסרואה בגרמניה[132] והוצגה בכתבת טלויזיה בערוץ 1[133] ופורסמה בעיתונות בישראל [134][135] באירופה וארה"ב[136][137]

      טריפטיך "הדרך לירושלים", חתימות מאירופה. בחלק הימני- מפת ירושלים מתקופת הצלבנים על חמשת שעריה. במרכז- העתק הלבירינת בקתדרלת שרטר מכפתורים.בחלק השמאלי - חלון הרוזטה בקתדרלת שרטר. בתחתית חרסים מ"הר השמחה" נבי סמואל ממנו צפו הצלבנים לראשונה על ירושלים ביוני 1099. (1995)

      עליות לרגל באמצעות הכפתור -פרוייקט חתימות בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

      "פתיל הזהב לירושלים", פרט, החתימה שהגיע מאנטארקטיקה נמצא בפינה הימנית התחתונה.(1998)

      בשנת 1995, לציון שלושת אלפים שנה לירושלים כעיר דוד, יזמה רוגל פרוייקט "עלייה לרגל" מדומה לירושלים. כאלף משתתפים מאירופה, אמריקה, אסיה, אפריקה, אוקיאניה, ואף חוקרת מאנטארקטיקה(!) נענו להזמנתה באינטרנט שהיה בחיתוליו, ושלחו את חתימתם על רבוע בד שבמרכזו תפרו כפתור אישי.

      הטריפטיך "הדרך לירושלים" [138] [139][140][141] מציג כאלף שנות עלייה לרגל מאירופה, החל מהצלבנים ועד לעולים הורטואליים באמצעות כפתור וחתימה.

      "רחלי אשר ביקשה מאנשים לשלוח לה כפתורים, הצליחה לחדור מבעד לדלתות הסגורות, לאפשר לנו הצצה על כפתורים שאיבדו את הפונקציונאליות הייעודית שלהם והפכו לנושאי המסר ולשומרי זיכרונות פנים אבודות, רגעים חיים"[142]

      היצירה "פתיל הזהב לירושלים"[143][144] ("I Give You the end of the golden String") נוצרה בהשראת שירי ירושלים של ויליאם בלייק. ביצירה שולבו כפתורי תלמידי כיתה ז' באוקלהומה שאימצו את הפרוייקט בלימודי חברה וכפתורים מכל היבשות בשפות שונות בהן סנסקריט.

      היצירה "חשבוניה- גשר לירושלים" נולדה בשנת 1996 כשרוגל הוזמנה להציג ולהרצות במסגרת תערוכה משותפת בגרמניה. בכניסה להרצאתה פרסה בד וביקשה מהמשתתפים לבחור ולחבר כפתור ממבחר הכפתורים שהביאה, לחתום את שמם, מקום מגוריהם ולספר ביומן התערוכה על בחירתם.

      "רחלי העניקה לכפתורים תפקיד בלתי מבוטל. בפעולת הפישפוש בערימת הכפתורים שהוצבה לפני הנוכחים, היא החזירה לאנשים את חופש הבחירה, תבעה מהם לנהל דיאלוג עם הכפתורים שבחרו ושדרכם הם העניקו לכפתור משמעות אישית וחדשה. ברם חופש זה שולח את הכפתור לספירה האומנותית."[142]

      רוגל תחמה את היצירה במסגרת שחורה עם מאות לולאות צבעוניות המייצגות קרע וצלקת, לזכר קורבנות השואה שלא זכו לעלות לירושלים.

      הנצחת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

      "התקווה מתה אחרונה". צבעוני ומפתה מרחוק, מצולק מקרוב (2005)

      היצירה "התקווה מתה אחרונה" משנת 2005 הייתה הראשונה בסדרת יצירות הנצחת השואה, שהוצגו בתערוכה "כפתור וקרע" [145]. "רוגל היא אשפית הלולאה והתך, היא יוצרת עולמות שלמים בעזרת כפתורים, חרוזים ולולאות על מצע בד....העיסוק של רוגל בשואה התחיל, כאשר התבקשה לעשות יצירה עבור תערוכה בארה"ב שעסקה באמהות ובנות. רוגל, שהייתה קרובה לחמותה - רבקה וייס לבית טאובר, בחרה להנציח את זכרה, והשתמשה לשם כך בשמלה שהייתה שייכת לה. השמלה תפורה על בד ועליה מאות כפתורים בדגמים שונים. לפרטים ביצירה יש משמעות: הכפתורים יוצרים מפה במבט על של מחנה אושוויץ. בד הרקע הוא של פסי רכבת שהולכים ונעשים דהויים בהשראת שירו של אבנר טריינין "בחזרה לאושוויץ". אזור אחד של הכפתורים בצבעי כחול ולבן מסמל את ההגשמה הציונית בחייה של רבקה טאובר. ארבע מאות לולאות צהובות הן כמספר הביתנים במחנה. הרושם הראשוני הוא צבעוני ומפתה אך מבט קרוב מבהיר שכל לולאה היא קרע בבד, כמו הצלקות שנשאה כל חייה טאובר". [146][4]

      "קריעה - ברגן בלזן 1945"

      רוגל מרבה לכלול ביצירותיה פריט אישי של אדם שקשור לאירוע הטרגי אותו היא מנציחה. כך גם ב"קריעה - ברגן בלזן 1945".

      "לאחר מותו של חמיה, יצרה רוגל יצירה המאחדת בין דורות במשפחה. יצירתה הוקדשה לזכרו של קלמן חיים וייס, סבו של בעלה, שנספה בברגן בלזן ולא זכה לתכריכים,

      לקריעה ולשבעה.כדי לתת לו את אלה, לפחות בזכרון המשפחתי, היא השתמשה בחולצת האבלות של בעלה לאחר שהאחרון ישב שבעה על אביו יעקב וייס. את החולצה עם הקרע היא כיסתה בכפתורים שבמקור נרכסו רק במעילים, כדי להעניק חום מטאפורי לקלמן חיים. הכפתורים אורגנו לפי המפה של ברגן בלזן. שאר הסיפור מסופר בעזרת חרוזים עם אותיות היוצרות משפטים, כך שהנרטיב מתקיים בתוך היצירה עצמה" [146]. ביצירה נכלל גם שלום דני (וייס), בן נוסף של קלמן חיים שניצל על ידי מריה גראוזנבורגר, חסידת אומות עולם אוסטרית, וכאיש המוסד השתתף בלכידת אייכמן ב 1960[147] והבאתו למשפט בירושלים.

      "רוגל מעבירה ביצירה "הצעקה - לבוב 1941"[148] בעזרת סמלים ודמויים את הרגשות שמתעוררים מצפיה בצילום הפוגרום בלבוב. כותונת הנשים בעזרתה עשתה זאת היא נשית, אינטימית וטעונה מינית. כך היא מייצגת את החדירה האלימה לפרטיותה של האשה המותקפת. תחושת החדירה למרחב הפרטי מועצמת על ידי כפתורים שמשמשים לרכיסת לבוש תחתון ומצעי מיטה. הטול השחור על בד הסטן מדמה וילון תאטרון ומסמל את הקהל שנאסף מסביב לאשה, צופה בהשפלתה ואף נהנה. כאילו ההתעללות היא חלק מהצגת תיאטרון..." ברקע פנים גזורות מטול ובהם פיות פעורים בזעקה אילמת. זו מטפורה להבעת הפנים המעוותת מסבל של הנשים שבתצלומים. הפנים הן בהשראת הגולגלות במיצב "שלכת" של מנשה קדישמן במוזיאון היהודי בברלין. הפנים נעלמות בהדרגה מלמעלה למטה. אפקט העלמות זה מושג באמצעות התפרים שיוצרים את הפיות, מחוט כפול לחוט עבה, לחוט דק יותר ובתחתית ללא חוט כלל. הפנים הנעלמות הן סמל לזעקות ההולכות ונשכחות של הקורבנות אשר רוגל מעולם לא שכחה." [1]

      ביצירה "תנו לי את ילדיכם - גטו לודז' 1942" שילבה רוגל משפטים מנאומו של מרדכי רומקובסקי, ראש היודנראט בעת המשלוחים מהגטו, והם תוחמים את מפת הגטו בו העוסקו ילדים מגיל 10 גם בתפירת כפתורים. בחלקו העליון של שק תפוחי האדמה, ציור ילדותי תמים למראה עם שמים כחולים, פרחים ביער. הפרחים אינם אלא ארבעה קברי המונים ביער ז'וחוב שהיה חלק ממחנה ההשמדה חלמנו אליו הובלו הילדים מגטו לודז'. אבקני הפרחים מחרוזי עצמות . הכפתורים במרכז הפרחים הזהים בחלקם לאלה שנאספו בחלמנו ומוצגים במוזיאון "יד ושם". ביצירה תפורים בערבוביה כפתורים המשמשים בביגוד ילדים וכפתורים בלויים ושבורים. כל כפתור הינו אחד ויחיד.

      בזמן שהעולם צפה בסרט "הקוסם מארץ עוץ" בו דרך האבנים הצהובות הובילה את דורותי לארץ האיזמרגד, הטלאי הצהוב הוביל את יהודי וילנה והאזור לסוף המר בדרך חד כיוונית, כמו במסלול לבירינתי בדרך למלתעות המינוטאור. ליהודים לא ניתן חוט הצלה, כפי שנתנה אריאדנה לתזיאוס.

      • ארץ האיזמרגד
        ארץ האיזמרגד
      • האריה מבקש אומץ לב
      • איש הפח מבקש לב
      • הדחליל מבקש מוח
      • דורותי- הקוסם מארץ עוץ

      "פונאר - סרט נע", עניינה של היצירה הוא הטעייה. מה שנראה במבט ראשון כצבעוני ומרנין לב מתגלה כתיעוד פריים אחר פריים, כמו בסרט קולנוע , של התחנות בסרט הנע, בפס הייצור ההמוני של המוות בפונאר. כך נחשף הצופה ל- "מנין" אנשים המופשטים מבגדיהם וכבודם בדרך למרכז הבור. בתחתית היצירה, ערמות הבגדים שהוסרו ושמשו את המקומיים להפקת רווחים. ברקע נקבי יריות שנוצרו במלחם. "ביצירה זו ממשיכה רוגל להפתיע במקוריות ובאסוסיאציות שהיא יוצרת על בדים. היא מתארת שבעה בורות הריגה כנגד שבעת מדורי גיהינום. בובות הדאגה כאן עוברות תהליכים: תחילה הן לבושות, אחר כך עירומות, ירויות, ולבסוף נראות רק העצמות" [146]

      "תנו לי את ילדיכם - גטו לודז', ארבעת הפרחים בציור הם בעצם ארבעת קברי ההמונים ביער ז'וחוב (2007)
      • "פונאר - סרט נע", עניינה של היצירה הוא הטעייה. מה שנראה במבט ראשון כצבעוני ומרנין לב מתגלה כתיעוד פריים אחר פריים, כמו בסרט קולנוע , של התחנות בסרט הנע, בפס הייצור ההמוני של המוות בפונאר. כך נחשף הצופה ל- "מנין" אנשים המופשטים מבגדיהם וכבודם בדרך למרכז הבור. בתחתית היצירה, ערמות הבגדים שהוסרו ושמשו את המקומיים להפקת רווחים. ברקע נקבי יריות שנוצרו במלחם. "ביצירה זו ממשיכה רוגל להפתיע במקוריות ובאסוסיאציות שהיא יוצרת על בדים. היא מתארת שבעה בורות הריגה כנגד שבעת מדורי גיהינום. בובות הדאגה כאן עוברות תהליכים: תחילה הן לבושות, אחר כך עירומות, ירויות, ולבסוף נראות רק העצמות"

      בסיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן "בגדי המלך החדשים" מעורבים מלך, חוטי זהב וכסף, אבני חן, מלבושים שקופים וילד המרים את קולו. ביצירה "בגדי המלך החדשים 1939" מייצגת רוגל את נרטיב השואה, בה נגזלו מהיהודים פריטי הזהב, כלי הכסף ואבני החן, והילד המרים את ידיו לאות כניעה בגטו ורשה הפך לאייקון של השואה.

      • 4. כפתורים שקופים והילד מגטו ורשה
        4. כפתורים שקופים והילד מגטו ורשה
      • 3. כפתורי אבני חן ויהלומים
        3. כפתורי אבני חן ויהלומים
      • 2. כפתורי כסף
        2. כפתורי כסף
      • 1. כפתורי זהב עם דוגמאות כתר


      קולן של נשים- אל תחשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

      "נועה בת 17 לנצח" החולצה הלא מכופתרת, החולצה הפרומה

      רוגל מנציחה נשות מופת מעוררות השראה והעצמת נשים. ביצירות "אל תחשי" (הביטוי באנגלית: אל תכפתרי את שפתייך DON'T BUTTON UP YOUR LIPS מבטאת רוגל העצמת נשים במצבי חיים קשים.

      "בשנות התשעים נאנסה ונרצחה תלמידת התיכון נועה אייל ביער רמות בירושלים. כמעט  16 שנים חלפו עד לפענוח הפשע ב .2014-פענוח הפרשה גרם לרחלי לשנות את שם עבודתה שהכינה ב-2004 "החולצה הלא

      מכופתרת" ל"נועה בת 17 לנצח ". "ארבעים החלקים של חולצות המכופתרות מייצגים את מגוון הנשים ברחבי העולם , כאשר החלקים מחוברים לבד פסים כהה הדומה לזה המשמש בחליפות גברים.  שלוש שורות של כפתורי עור בפרספקטיבה ליניארית מהדהדים את המעקה בציורו של מונק – 'הצעקה'. רוגל השתמשה בכפתורים ביצירה זו מכיוון שבמקרים רבים של אונס  מוזכר כי הכפתור העליון הלא מכופתר  "כאילו הזמין את האונס". מקרה אונס רבים מתחילים  מתלישת הכפתורים. האמנית מדגישה עם זאת כי אונס הוא פשע של אלימות שאינו קשור לאופן של לבוש האשה"[2][149].

      ביצירה "אל תשכחי שאת אחת ויחידה" יצרה רוגל דוגמא בת 1000 כפתורים שונים זה מזה בהשראת מנהג מהתקופה הוויקטוריאנית כאשר נערות אספו ממשפחה וחברים

      "אל תשכחי שאת אחת ויחידה" 1998 - 1000 כפתורים, נסיכה נמה מעל 20 מזרונים וכפתור אפון. בד רקע במרקם שושנים בהשראת שירו של אלטון גון Goodbye England Rose.

      999 כפתורים שונים זה מזה, כל אחד יחיד ומיוחד. את הכפתורים השחילו על "שרוך הקסם". האגדה מספרת שכאשר הכפתור האלף יושחל - יופיע הנסיך המיועד. היצירה היא מחווה לנסיכה דיאנה שנישאה לנסיך אמיתי, צאצא של המלכה ויקטוריה שבתקופתה החל המנהג. למרות שמיליוני אנשים ברחבי העולם ראו בה אחת ויחידה, נדמה היה שעבור הנסיך היא לא הייתה שווה כפתור ( Not worth a button - ביטוי באנלית המקביל ל"לא שווה פרוטה"). דיאנה תיארה את עצמה כטיפשה "בעלת שכל בגודל של אפון". היצירה הוצגה בסלון הסתיו של מוזיאון הגראן פאלה בפריס, בסמוך למקום שבו נהרגה דיאנה[150].

      הטרגדיה של דיאנה הייתה שהיה לה הכל, אבל היא חשבה שהיא לא שווה כי גבר אחד, נסיך חלומותיה, לא העריך/אהב אותה. היא לא ראתה את ייחודה שלה. הצופות במשולש שמסמל את האישה, הפריון, ומשולש האהבה שאימלל את דיאנה נזכרות בדברי אלינור רוזוולט "איש אינו יכול לגרום לך להרגיש נחות ללא הסכמתך"

      בשנת 2000 רוגל הוזמנה לתערוכה "יש לי חלום" כדי לייצג את חלומה של דר' אליס שלוי מייסדת שדולת הנשים בישראל . החלום עתיק היומין "עולם שכולו שלום שויון ושלוה"מהווה עבור אליס סגסוגת של שלושת מעגלי חייה: נשיות, ישראליות והיהדות. רוגל כללה בטריפטיך את ספירות השכינה והקבלה, את המנדלה "סרי ינטרה" שמסמלת את האיזון בין העקרונות הנשיים והגבריים בתרבויות המזרח ודוגמאות לבירינת מסוג "צ'קרה ויואה" אותו נשים הודיות תולות מזה אלפי שנים לקראת לידה. המעקב אחרי המסלול בזמן הלידה מסייע לרגיעה מהכאב. הפיתולים בלבירינת מקבילים לפיתולי החיים בדרך אל המטרה.

      יצירתה "עדה"" מנציחה את אשת המופת עדה סרני ואת מפעחה בהעפלה מאיטליה.היצירה כוללת את שמות ספינות המעפילים שעדה הוציאה, ואשר מעפיליהן גורשו למחנות ההסגר בקפריסין.


      "שלום, שויון, שלוה" חלומה /של דר' אליס שלוי

      הדיפטיך האינטרקטיבי "דרך גבר בעלמה - מה עשה הרוכסן לכפתור" עוסק בשינוי שהביא הרוכסן ליחסים האינטימיים שבינו לבינה...המעבר מהשימוש בכפתור אל השימוש ברוכסן הוא לא רק שיפור טכנולוגי. הוא שינוי בתפיסה. החלק "דרך ארץ" עשוי מחולצות כפתורים היוצרים לבירינת שמסמל את הדרך הארוכה והמפותלת אל לב הנערה. החלק "דרך עגב" בהשראת הביטוי שטבע המשורר שלונסקי עוסק ברוכסן לא כאמצעי רכיסה אלא כאמצעי הפשטה מהיר. במרכזו שני רוכסנים אדומים היוצרים דימוי שאינו מותיר ספק באשר למהותו. .

      "דרך העבודה רחלי החזירה את הכפתור לתפקידו כמלביש ומפשיט את האדם, בעיקר בהיבטו המוסרי. לכפתורי הבגדים יש תפקיד לא מבוטל בהשלטת אכיפת התרבות ובריסון שלושת היצרים הגדולים מין, תאווה ואלימות הנדרשים לניהול חברה תקינה (פוקו, 1996) בהציבה את השלט "לא להציץ" היא כרכה את הכפתור מחד כיצר למימוש הפנטזיה ומאידך לאיתות על ריסונה, השמרנות עצמה הפכה לגורם משיכה... באופן זה היצירה עצמה אף פעם אינה מסתיימת, המשכה תלוי בצופים ובתגובותיהם.


      "רוגל נוברת בפצעים הפתוחים של החברה הישראלית, בשקדנות רבה היא רוקמת ותופרת מתמסרת בטקסיות לאבל, כמו אישה המחכה לבעלה או לבנה שישובו מהצבא וכל מה שנותר לה הוא לסרוג"[151]

      ובעוד אספני הכפתורים שומרים את אוצרותיהם באלבומים או במוזיאונים, רחלי שוזרת אותם לתוך יצירתה. לאט לאט כל חוטי המחשבה המסואבים נקשרים לבסוף והופכים ליצירת כפתורים קוהרנטית מלאת רבדים[2]. בזכות השילוב המוחשי והממשי של הכפתורים בעבודותיה, ביחד עם האירוע ההיסטורי שהתרחש, נוצרת אצל הצופים תחושה של "סיפור אמיתי". רחלי מספרת כי הכפתורים שהיא בוחרת, קשורים באופן ישיר לאירוע אותו היא רוצה להעביר. הכפתורים יכולים להיות שרידים אורגינלים שנותרו מבגדיו של אדם, שרידים שנמצאו בחפירות, כפתורים שהיא קיבלה, כפתורים הנאמנים לתקופת זמן או איזור שבו התרחש המאורע, כפתורים שבורים - שלמים, כפתורים שלא נראים כמו כפתורים או להפך מובלטים בכפתוריותם. היופי זה שנוצרת אינטראקציה עם הקהל, דו שיח שאחר כך הסיפור עצמו משתנה ופותר תעלומות לאנשים אחרים"[2]

      רוגל הצטרפה לפרוייקט בינלאומי של כתיבת גורנלים אמנותיים בגודל עמוד. בסדרה "מה אמא יכולה לעשות כשבנה הבכור מתגייס" הצליחה בהחלפת כפתורי מדים להעביר אמירות בגודל המוגבל. הסדרה זכתה בפרס השופטים בתערוכה בבירמינגהם.

      הנצחת חללים ונעדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

      מיצב "בחזרה לתל גיבורים" במוזיאון ברעם, 2009

      רוגל מביאה ב"הנצחה רכה" ביצירות ובמיצבים סיפוריהם של אירועי קרבות ושל חללים שלא זכו לקבר (מקל"ן - מקום קבורתו לא נודע), של נעדרים שאותרו לאחר זמן של שבויים שהוחזרו - חיים ומתים.. ביצירות אלו היא חוקרת את האירועים וככל שניתן יוצרת קשר עם בני המשפחות ומשלבת כפתורים או פריטים של חללים או של כאלו שנכחו באירוע. ההנצחה נמשכת ומתרחבת על פני תקופה בעיבוד נוסף וביצירות נוספות בעקבות אינטרקציה של הצופים עם היצירות והגעת מידע היסטורי נוסף.

      הטרגדיות וסיפורי הזוועה מתוארים ביצירות באמצעות חפצים יום-יומיים פשוטים, לכאורה שוליים: כפתורים, בגדים, בובות זעירות ולולאות צבעוניות. השימוש בכפתורים כאמצעי לספר אירועים מהשואה וממלחמות ישראל איננו מקרי: בתקופת השואה כפתורים שימשו כאמצעי הסוואה לכיסים פנימיים שנתפרו על מנת להחביא חפצי ערך זעירים, כפתורים שימשו כמטבע עובר לסוחר ואף כצעצועים. בצבא, סמלי היחידות הוטבעו על כפתורי סיכה אשר נתפרו למדים. כפתורים אף שימשו כאמצעי זיהוי לגופות חיילים.

      "בשעה שפנלופה המיתולוגית מחכה שאהובה, אודיסיאוס, ישוב משדה הקרב היא מעבירה את זמנה באריגה ופרימה של תכריכים. כך גם רוגל, מתמסרת לאבל ומצפה לשלום, לחזרתם של כל האהובים משדה הקרב ומעבירה את זמנה ביצירת תכריכים ומצבות זיכרון לאלה שלא זכו לשוב."[152]

      המיצב "שבעה על שבעה" כולל כריות של מצבות, תכריכים לחללים ואבנים מאתר הקרב,. יד לבנים רחובות, 2018

      בין הנושאים אודותם הכינה יצירות:

      פרשת רצח הקצין אליהו לזרוביץ בשנת 1939 בתקופת המרד הערבי, שפוענחה על ידי החוקר שלמה בן אלקנה תודות לכפתור והתאפשרה הבאת עצמות הנרצחים לקבורה.

      אסון הטבעת הספינה ארינפורה בידי מטוסים גרמניים בה נספו 140 בני היישוב 1943

      פרשת נעדרי קרב תל א ריש במבצע חמץ היא עדיין פצע פתוח ממלחמת העצמאות 1948

      המסתערבים ממלחמת העצמאות גדעון בן דוד (בארי) ודוד שמש מלחמת העצמאות שעצמותיהם אותרו לאחר שנים רבות.1948-2004

      טביעת הצוללת דקר 1968, מרדף המערה במלחמת ההתשה 1969 , פיצוץ נגמ"ש פלחה"ן בחאן ארנבה במלחמת יום כיפור 1973

      אסון הנגמ"שים בציר פילדלפי בשנת 2004, נעדרי קרב סולטן יעקב במלחמת לבנון הראשונה - יהודה כץ, צבי פלדמן וזכריה באומל 1982.

      החיילים שנהרגו וגופותיהם נחטפו בהר דב: עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד ועצמותיהם הוחזרו בשנת 2004- 2000.

      אודי גולדווסר, שנחטף עם אלדד רגב בגבול הצפון בשנת 2006 ועצמותיהם הוחזרו בשנת 2008.

      גלעד שליט שנחטף לעזה בשנת 2006 והוחזר בשנת 2011.

      • שניים אוחזים בטלית, 2023
        שניים אוחזים בטלית, 2023
      • ושבו בנים לגבולם, 2008
        ושבו בנים לגבולם, 2008
      • אודי גולדווסר 2008
        אודי גולדווסר 2008

      "באמצעות עבודת הכפתורים ומלאכת התפירה "הנשית", רחלי מתערבת במעוז הגבריות. מלאכת היד הביתית יוצאת בעבודותיה אל שדות הקרב, אל הרפתקאות מסוכנות ואל ערעור של מקבלי ההחלטות. היא מחזירה את המבט אל האנשים והכפתורים שלהם, מותירה לאם להתאבל דרך תהליך תיקון הכפתור, המבטא צד נוסף: ההשלמה עם העובדה כי הילדים צריכים לשוב לשדה הקרב"[2].

      הנצחת קרב תל א-ריש מתפתחת לאורך השנים לפי התפתחות וממצאי איתור של יחידת אית"ן. בשנת 2006 ביצירה "תל גיבורים של ילדותי" היה ידוע על שבעה חללי גדוד 52 של חטיבת גבעתי שחמישה מהם הובאו לקבר כאלמונים ושניים נותרו נעדרים. בשנת 2007 זוהו בעזרת די אן אי חמישה מהם והוחלפה הכרית שעל קברו . ביצירה מפת העיר רחובות עם הרחובות הנקראים על שמם, מפת הקרב והפילבוקס. המיצב "בחזרה לתל גיבורים" משנת 2008 התפתח למיצב "שבעה על שבעה" משנת 2018 בעקבות הזיהוי.

      "פרחים בחאן ארנבה" ואסון הנגמ"שים מתלכדים באופן טרגי בשמחת תורה 2023. סעיד משה, אחיו של ששון משה שנהרג בחאן ארנבה, הביא את הבשורה המרה להוריו בשמחת תורה 1973. סעיד הוא "הדוד משה" מניר עוז שנרצח בשמחת תורה 2023.

      • "השמש תידום בין עזה לרפיח" 2004
        "השמש תידום בין עזה לרפיח" 2004
      • "נהג'ם ביתנה- משמחת תורה לשמחת תורה "1973-2023
        "נהג'ם ביתנה- משמחת תורה לשמחת תורה "1973-2023
      • "פרחים בחאן ארנבה 1973"
        "פרחים בחאן ארנבה 1973"
      לבושו חיתוליו, 2018

      סדרת היצירות ""שם שנתן לו הים, ונתן לו מותו" (זלדה)" משנת 2019 מנציחה את חללי ההעפלה הצעירים ביותר - התינוקות שנולדו על ספינות המעפילים, נפטרו בסמוך ללידתם ונקברו בקבורה ימית. היצירות הן על בד חיתול, וכוללות רקמה על בד אוהל ממחנות קפריסין של המעפילה חנה(הלנה) וייס וכפתורים של מעפילות הספינה.

      "לבושו-חיתוליו" - התינוק אברהם נולד ב 1.9.1947 למעפילת ה- "אקסודוס" טובה פלוצקר בזמן שגורשה חזרה לגרמניה באונייה "אושן ויגור". לאחר עשר שעות נפטר ונקבר בטקס קבורה ימי במפרץ ביסקאיה מול ספרד. האונייות עצרו, הדגלים הורדו לחצי התורן ומלחי משמר הכבוד הבריטי הצדיעו בזמן שגופת התינוק הורדה לים הסוער בקופסת פח עטופה בדגל ישראל. שם היצירה מהשיר "העם ושליחו" שכתב נתן אלתרמן לזכרו. בים גועש בחורף 1948 טיפסו כ- 700 מעפילים מסירות לספינת המעפילים הרעועה "לקוממיות". לאחר שלוש סערות קשות שבק מנועה והיא המשיכה לשוט בעזרת מפרשיה בלבד. "אישה מסכנה אחת בהריון ללא בעל כרעה ללדת באמצע המסע. צרחותיה ‏וסבלה הוציאו מן הדעת, והיא טענה שהרתה לרב החובל, שאותו לא יכלה להכיר לפני המסע.‏.." מעדותו שלמה צוקר בן ה- 11 בהפלגה התינוק נפטר. אמו אחזה בו וסרבה לוותר עליו אך בהוראת המפקד הוא הורד לים בקבורה ימית. ביצירה,

      "אם אמות בספינה, התועה הנודדת" - נוצרה בהשראת הבית המוסתר[153] בשירו של אהרן אשמן "הביתה הביתה" . בים גועש בחורף 1948 טיפסו כ- 700 מעפילים מסירות לספינת המעפילים הרעועה "לקוממיות". לאחר שלוש סערות קשות שבק מנועה והיא המשיכה לשוט בעזרת מפרשיה בלבד. "אישה מסכנה אחת בהריון ללא בעל כרעה ללדת באמצע המסע. צרחותיה ‏וסבלה הוציאו מן הדעת, והיא טענה שהרתה לרב החובל, שאותו לא יכלה להכיר לפני המסע.‏.." מעדותו שלמה צוקר בן ה- 11 בהפלגה התינוק נפטר. אמו אחזה בו וסרבה לוותר עליו אך בהוראת המפקד הוא הורד לים בקבורה ימית. ביצירה,

      "הלילה ההוא בכנסת ישראל" - בנובמבר 1946 בדרכם לישראל, הצטופפו כארבעת אלפים מעפילים בבטן הספינה בדרגשים בשבע קומות אפופים בגרגירי פיח ממנועי הקיטור-פחם. בחדר הקברניט, שהוסב לחדר לידה מאולתר, נולדו בשבועות המסע תריסר תינוקות. התינוק השני נפטר במהלך לידתו כשאמו ניגשה לפתוח את הדלת למיילדת שהביאה מים רותחים.

      "..חיכו ללילה מפני שמראה קבורה ימית באור יום היה קשה מנשוא .... הניחו את התינוק בארגז שימורים ריק. יוסי הראל, מפקד הספינה, עטף אותו בדגל הלאום, קשר אותו בחוליות שרשרת העוגן כדי להבטיח שהגופה תשקע מיד למעמקים חיכה לגל גדול שיתרומם ואז בשקט מוחלט, הצדיע, והורה לשני מלחים להחליק את התינוק לים על גבי קורה שנמתחה מהסיפון." מעדות יצחק ארצי

      • סדרת מדי ב' (Fatigue)
        סדרת מדי ב' (Fatigue)
      • סדרת מדי ב' - הנצחת הנעדרים (Fatigue)
        סדרת מדי ב' - הנצחת הנעדרים (Fatigue)
      • כיס אויר - הצוללת דקר
        כיס אויר - הצוללת דקר

      חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

      רחלי רוגל נשואה לאמיר רוגל (וייס), ממייסדי ארגון מעפילי קפריסין, אם לבן ולבת. מתגוררת ברחובות. ברשותה עשרות אלפי הכפתורים [154]. ברשותם אוסף שקופיות זכוכית צבועות ידנית של ארץ הקודש מהמאה הקודמת שהתפרסמו[155] [156] [157] [158]בנושאים שונים. כאלף חתימות מרחבי העולם מוצגות על קירות ביתה, חלקן משנת 1905.עם מעבר המשפחה מירושלים לרחובות יצרה גינת לבירינתים שהתפרסמה בגן ונוף [159] והוזמנה להרצות אודותיה ביד בן צבי[160]

      • יריחו
        יריחו
      • לבירינת החתונה
        לבירינת החתונה
      • שערי ירושלים
        שערי ירושלים

      קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

      ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחלי רוגל בוויקישיתוף


      תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

      תערוכת יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

      גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

      תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

      תערוכת יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

      גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

      • "עזה כמוות אהבה", 2023
        "עזה כמוות אהבה", 2023
      • "ולא קינאו בו האחים", 2006
        "ולא קינאו בו האחים", 2006
      • "נירנברג - מחקים ומוחקים", 2018
        "נירנברג - מחקים ומוחקים", 2018
      • "ירוסלם דהנה - על כנף החסידה", 2022
        "ירוסלם דהנה - על כנף החסידה", 2022
      • "ארינפורה", 2004
        "ארינפורה", 2004
      • "חושב יותר מדי", 1994
        "חושב יותר מדי", 1994
      • "מילון עליות לרגל", 1996
        "מילון עליות לרגל", 1996
      • "דרך גבר בעלמה", 2005
        "דרך גבר בעלמה", 2005
      • "מאבק לזהב", 1996
        "מאבק לזהב", 1996
      • "אלצהיימר", 2016
        "אלצהיימר", 2016

      תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

      תערוכת יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

      • 2009 - 'כפתור וקרע 1939 - 1945' - מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם (אוצרת סול לנזיני) [קטלוג]
      • 2008 - 'לבירינת - מיצב הליכה'- גלריה עירונית ראשל"צ, בית קנר, אוצרת אפי גן (קטלוג)[161]
      • 2010 - 'איבקות חיינו'- בית האמנים תל אביב (אוצרת סול לנזיני)
      • 2011 - 'לולאות מתכפתרות'- גלריה משמר העמק (אוצר נתי וירבה)
      • 2012 - 'מראית עין'- מטה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (אוצר אבנר אברהם)[162]
      • 2015 - כפתורי זכרון - גלריית נווה שכטר, נווה צדק (אוצרת - שירה פרידמן)[163] - המלצת ערוץ 10 בתכנית 'היום שהיה' - מירי קרימולובסקי
      • 2017 - תצוגת מאה שנה למלחמ"ע 1 - בית המודל, המרכז לעיצוב אורבני ירושלים, (אוצרת נירית שלו-כליפא)[164]
      • 2018 - 'ברוש כ"ט בנובמבר'- יצירה בתצוגה קבועה יד בן צבי[165]
      • 2018 - 'שלוש נקישות'- גלריית יד לבנים, רחובות (אוצרת רוני אנקורי)[166]
      • 2022 - 'כפתור וקרע 2022' גלריית 'הקיטור' - קיבוץ מגן[167]

      תערוכת קבוצתיות נבחרות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

      • 1994 - תיאטרון ירושלים
      • 2000- 'יש לי חלום'- המרכז הבינתחומי לאמנות ומדע חולון (אוצרת כנרת אביבי)[קטלוג][168]
      • 2001- 'פנים חדשות' - בית האמנים אלחריזי תל אביב
      • 2003- 'החופש הגדול או תעלומת הארגזים'- מיצב מלחמת העולם הראשונה , רחבת בית העם ההסטורי רחובות
      • 2006- 'ZIPART'- גלריה לעיצוב חולון (אוצרת סימה סלע) [קטלוג]
      • 2007- 'לגעת בתפוז'- תערוכת חוצות - מוזיאון הפרדסנות, רחובותׁ(אוצרת מירטה אדרי) [קטלוג]
      • 2007- 'הכמיהה לשלום' - מוזיאון קבוץ ברעם, (אוצרת חנה ברק אנגל) (קטלוג)
      • 2007 - 'חותם'- גלריה ג'בו תל אביב (אוצר רפי ברביבאי) [קטלוג][169][170]
      • 2007 - 'שלם לעולם חסר'- תיאטרון גבעתיים (אוצר דורון פולק) [קטלוג]
      • 2009 - Poster Exhibit A3 לשחרור גלעד שליט- גלריית "הקצה" נהריה (אוצר יצחק דה לנגה)
      • 2010 'בפרדס ליד השוקת'- בית יד לבנים, רחובות, אוצרת יהודית מצקל (קטלוג) וידאו ארט
      • 2012- 'עליות מדומות'- ערים תאומות היידלברג, גרמניה
      • 2012- אמנות ישראלית, בנק הפועלים, הועד למלחמה באיידס (קטלוג)
      • 2012 הגלויה הסודית, צבע טרי
      • 2014- 'אדמה LAND EARTH'- גלריית אפטר-ברר, מעלות תרשיחא (אוצרת נוגה מגדל) [קטלוג]
      • 2014- 'אימהות בצל שואה בראי האמנות הנשית'- אוניברסיטת בר אילן (אוצרת ד"ר מור פרסיאדו) [קטלוג-עמ' 16][171]
      • 2015- 'חטף פתח'- במסגרת 'לשון ראשון 8' - בית האמנים ראשל"צ
      • 2016 - 'צבעי הדממה' - גלריית הבית הירוק, אוניברסיטת ת"א (אוצר אבנר אברהם) [קטלוג][172]
      • 2016- 'מלאכת נשים'- גלריה עירונית רעננה (אוצרת אורנה פיכמן) [קטלוג][173]

      המלצה וראיון עם מירי קרימולובסקי מבקרת האמנות ברשת ב' בתכנית 'הבוקר הזה' - ביום האישה הבינלאומי

      • 2018- 'גבולות ושבירתם'- גלריה שרה ארמן תל אביב
      • 2018 - 'אנחנו שתיים'- תערוכה זוגית- גלריית יד לבנים ראשל"צ- (אוצרת עדי אנג'ל)
      • 2019- 'שם חוף ים נגלה לי'- גלריית בית יד לבנים ראשל"צ (אוצרת עדיאנג'ל)
      • 2021- 'החוט המקשר'- גלריית יד לבנים רחובות (אוצרת רוני אנקורי)[174]
      • 2022- 'אדמה א-דם'- מיצב- גלריית יד לבנים ראשל"צ (אוצרת עדי אנג'ל) (קטלוג)
      • 2022- 'שמלה שמלה אגרצ'ין, ירוסלם דהנה' - גלריית יד לבנים רחובות (אוצר גדעון אגז'ה)[175]
      • 2023- 'המטריה הגדולה של אבא'- גלריית יד לבנים ראשל"צ (אוצרת עדי אנג'ל) [קטלוג]
      • 2023- סיפוריו של יאנוש קורצ'אק- קצרין, (אוצרות עדה בארי סימוניץ ונורית אורבך מאירוביץ)
      • 2024- 'סתיו עשרים ושלוש- זמן שבור'- גלריית יד לבנים ראשל"צ (אוצרת עדי אנג'ל) [קטלוג][176]

      תערוכת קבוצתיות נבחרות בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

      לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

      • שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

      הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

      1. ^ 1 2 ד"ר מור פרסיאדו, . These Threads Capture Shadows, עבודות דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012, עמ' 108 מתורגם
      2. ^ 1 2 3 4 5 מיה לבקוביץ, כפתורעים : אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, באתר הספריה הלאומית, ‏2015
      3. ^ 1 2 3 ד"ר מור פרסיאדו, קורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית" - מקומה של דמות האם באמנות השואה ובאמנות נשים, באתר אקדמיה מקוונת, אניברסיטת בר אילן, ‏24 בינואר 2019
      4. ^ 1 2 3 4 ד"ר מור פרסיאדו, קורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית" - הנצחה ושיקום, באתר אקדמיה מקוונת, אוניברסיטת בר אילן, ‏25 בפברואר 2020
      5. ^ 1 2 3 מיכל מרים, "שלישי משולש" - פעילויות חדשות במוזיאון ישראל המחודש, באתר PassportNews, ‏25 בינואר 2011
      6. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מה עושים מדפיסים?, באתר הספרייה הלאומית, ‏1995
      7. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מה הבעיה?, באתר הספרייה הלאומית, ‏1995
      8. ^ טכנולוגיה: סיפורי בדים: טכנולוגיה חומרים ותהליכים, CET מטח, 1995. (בiw)
      9. ^ רחלי רוגל, משהו זז כאן, באתר Google books, ‏1993
      10. ^ רחלי רוגל.... ואחרים, משהו זז כאן, באתר הספרייה הלאומית, ‏1993
      11. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מעבר לקיר, באתר הספרייה הלאומית, ‏1996
      12. ^ רחלי רוגל روجيل، راحيلي, מעבר לקיר عبر الحائط, באתר הספרייה הלאומית, ‏1998
      13. ^ אלעד חיימוביץ, מדריכים ברחובות, ערים תרבות העיר, 19 בדצמבר 2012, עמ' 26
      14. ^ שלי קליין-אברהם, על כפתורים ואנשים, באתר ישראל נגלית לעין, ‏22 במרץ 2019
      15. ^ ד"ר מור פרסיאדו, . These Threads Capture Shadows, עבודות דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012, עמ' 108-109
      16. ^ מיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה (עמ' 69), באתר הספריה הלאומית, ‏2015
      17. ^ ד"ר מור פרסיאדו, קורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית" - מקומה של דמות האם באמנות השואה ובאמנות נשים, באתר אקדמיה מקוונת, אניברסיטת בר אילן, ‏24 בינואר 2019
      18. ^ ד"ר מור פרסיאדו, קורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית" - הנצחה ושיקום, באתר אקדמיה מקוונת, אוניברסיטת בר אילן, ‏25 בפברואר 2020
      19. ^ מיכל מרים, "שלישי משולש" - פעילויות חדשות במוזיאון ישראל המחודש, באתר PassportNews, ‏25 בינואר 2011
      20. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מה עושים מדפיסים?, באתר הספרייה הלאומית, ‏1995
      21. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מה הבעיה?, באתר הספרייה הלאומית, ‏1995
      22. ^ טכנולוגיה: סיפורי בדים: טכנולוגיה חומרים ותהליכים, CET מט"ח, 1995
      23. ^ רחלי רוגל, משהו זז כאן, באתר Google books, ‏1993
      24. ^ רחלי רוגל.... ואחרים, משהו זז כאן, באתר הספרייה הלאומית, ‏1993
      25. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מעבר לקיר, באתר הספרייה הלאומית, ‏1996
      26. ^ רחלי רוגל روجيل، راحيلي, מעבר לקיר عبر الحائط, באתר הספרייה הלאומית, ‏1998
      27. ^ אלעד חיימוביץ, מדריכים ברחובות, ערים תרבות העיר, 19 בדצמבר 2012, עמ' 26
      28. ^ שלי קליין-אברהם, על כפתורים ואנשים, באתר ישראל נגלית לעין, ‏22 במרץ 2019
      29. ^ זאב ברקן, אלבום מגן דוד, ‏2010
      30. ^ ד"ר איתן איילון, תמונות מארץ התנ"ך, אנשים, חיים ונופים, 1946-1898, מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב, 2012, עמ' 11,95,148-149,192-193, 198-199, 240-241,245,256-257,260-261, 271-273, 278-279
      31. ^ המכון למורשת בן גוריון, מנהיגות עושה היסטוריה - דוד בן-גוריון ומנחם בגין, ירושלים: מרכז מורשת בגין, עמ' 28,30
      32. ^ Israel Finkelstein, Yuval Gadot & Dafna Langgut, The Unique Specialised Economy of Judah under Assyrian Rule and its Impact on the Material Culture of the Kingdom, Palestine Exploration Quarterly, 2021, עמ' 261-279
      33. ^ נדב מן, ישראל מבעד לפנס-הקסם: ה'פאוורפוינט' של פעם, באתר YNET, ‏25 במרץ 2011
      34. ^ נגה יער, צילומים: פרדי נפתלי ורחלי רוגל, גינה קטנה - גן הלבירינת כתבה, גן ונוף נובמבר, 2004
      35. ^ עורך הוידאו - דוד יוגב, ט"ו בשבט ירוק בכחול ולבן - ישראל נגלית לעין, באתר יד בן צבי, ‏3 בנובמבר 2019
      36. ^ שי עמית, כפתור וילד Button and Child, גל גפן 18 בינואר, גיליון 723, 2007, עמ' 30
      37. ^ נשים ושואה, הכנס הבינלאומי החמישי מושב יצירתיות ויצירה בשואה – תובנה מגדרית, בהנחיית בתיה ברוטין
      38. ^ אינגריד אוברנדורפר, טקס חנוכת האנדרטה לחסידי אומות העולם בגרפנוורת', ‏25 ביוני 2010
      39. ^ ד"ר מור פרסיאדו, . These Threads Capture Shadows, עבודות דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012
      40. ^ מור פרסיאדו, These Threads Capture Shadows, הוצאת ספרים אוניברסיטת ליברפול, ‏26 באפריל 2012
      41. ^ מור פרסיאדו, קטלוג אימהות בצל השואה בראי האמנות, באתר אוניברסיטת בר אילן, ‏2014
      42. ^ מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, באתר הספרייה הלאומית
      43. ^ העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל | מידע נרחב על תקופת המלחמה הגדולה והשלכותיה, פעילות העמותה ופרסומיה, אירועים בארץ ובעולם והצטרפות לעמותה
      44. ^ 1 2 מרדכי חיימוביץ, סוס מנצח - שחררנו את ארץ הקודש מידי המוסלמים: מסע עם אוסטרלים בבאר שבע, מעריב 17 בנובמבר, 2017
      45. ^ עופר אדרת, בעקבות הפרשים האוסטרלים שנלחמו על רחובות, הארץ 18 בינואר, 2014
      46. ^ Rachelly Roggel, When the ANZACs came to Rehovot, ESRA 174, 2014, עמ' 49,51
      47. ^ רחלי רוגל, הלחימה במבואות ירושלים - המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, ירושלים: אריאל, 2011
      48. ^ רחלי רוגל, המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, באתר הספרייה הלאומית, ‏2011
      49. ^ רחלי רוגל, המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה, ‏2011
      50. ^ רחלי רוגל, תחיית עץ הזית של הגנרל שובל, באתר ארכיון רחובות
      51. ^ רחלי רוגל, תחיית עץ הזית של הגנרל – ינואר 1918, עמותת מורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל ט"ו בשבט, 2021
      52. ^ גיל סימה, חוקרת פרטית, ידיעות רחובות גיליון 1299, 2015, עמ' 30-31
      53. ^ פלג לוי, רחלי רוגל - סיפורו של החייל ג'ורג' נובל, באתר יוטיוב, ‏12 בנובמבר 2021
      54. ^ אלתרמן, הסיכום - חגיגת קיץ - פרק 19 - שיר ט"ז
      55. ^ אוצרת נירית שלו-כליפא, אתר המרכז לתכנון אורבני, ירושלים, תצוגת מאה שנה למלחמ"ע 1 - בית המודל, המרכז לעיצוב אורבני ירושלים, 2017
      56. ^ רחלי רוגל, האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל" בבית הנכות "בצלאל, באתר הספרייה הלאומית, ‏2013
      57. ^ רחלי רוגל, האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל בבית הנכות בצלאל, באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה, ‏2013
      58. ^ אבי בר, סודה של האנדרטה, BE106 13 במאי 2024, 2024, עמ' 2
      59. ^ שיר-לי גולן, יצירות מסדרת "פול סיימון" התקבלו לקרלסרוהה, גרמניה, ידיעות אחרונות 18 ביולי 1994, 1994
      60. ^ טובה ביאלה, מעשה טלאים בישראל, בוקר טוב ישראל, ערוץ 1 בפברואר 1994
      61. ^ שיר-לי גולן, 50 דרכים להעריץ את פול סיימון, ידיעות אחרונות ידיעות פלוס, 16 בינואר 1994, עמ' 2
      62. ^ שיר-לי גולן, מעשה טלאים, ידיעות אחרונות ירושלים, 23 ביוני 1994, עמ' 14
      63. ^ Yvette A Venable, Spotlight on International Quilters, American International Quilt Association January, 1996
      64. ^ Button Buttons, She's got the Buttons - San Jose Mercury News, March 27 1998
      65. ^ שיר-לי גולן, עלייה לרגל מדומה לירושלים בעזרת האינטרנט, ידיעות אחרונות 1 באוגוסט, 1995, עמ' 8
      66. ^ דיטה קול, Quilt Art בדרך לירושלים, מגזין ארץ יולי\אוגוסט, 1996, עמ' 41
      67. ^ דיטה קול, Making an Israeli Quilt, מגזין "ארץ" - באנגלית גיליון יולי\אוגוסט, 1996, עמ' 8
      68. ^ Jolene Thym, Arm Chair travelling, The Oakland Tribune, Art Notes April 10, 1998
      69. ^ Joan Gross, Buttoning Jewish ties in art quilt, Jewish Bulletin April 24, 1998, עמ' 25
      70. ^ Alice Korach, Never Enough Buttons, Bead & Button 29, 1999, עמ' 46-49
      71. ^ מיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה (עמ' 69), באתר הספריה הלאומית, ‏2015
      72. ^ גלית גנדלמן, רחובות - עיר הלבירינתים, גל גפן 23 באוגוסט, 2007, עמ' 38
      73. ^ עינת ריצקר, מרכז העולם, ערים תרבות אוקטובר, 2003, עמ' 71
      74. ^ The Labyrinth Society, TLS2004, The Labyrinth Society, ‏2004
      75. ^ ורדית פברן, תמונה מספרת, במדור רוח וצלצולים, חיים אחרים גיליון 99, דצמבר 2004
      76. ^ עינת ריצקר, שלוש חתונת ואכזבה אחת, ערים 25 בנובמבר, 2004, עמ' 61
      77. ^ יעקב שמעוני, לגעת בתפוז מבט כללי, באתר רחובוטיוי. המרכז לתקשורת רחובות, ‏25 בדצמבר 2014
      78. ^ מירטה אדרי, סוף עונת התפוזים, עיתון במקום - תרבות 29 ביוני, 2007, עמ' 62
      79. ^ מירטה אדרי, לגעת בתפוז, קטלוג התערוכה, רחובות, 2007, עמ' 3
      80. ^ שי עמית, רחלי רוגל - מיצב לבירינת, גל גפן, 15 במאי 2008, עמ' 36
      81. ^ רחלי רוגל, מנוחה ונחלה - וידאו ארט לציון 120 שנה לרחובות, ‏2010
      82. ^ רז סמולסקי, לאחר הגסיסה האטית: התחנה המרכזית הישנה בת"א תיהרס - ובמקומה תיבנה מכללה לאמנות, דה מרקר 3 באוגוסט, 2009
      83. ^ רחלי רוגל, סיפורו של הלבירינת ברחוב יעקב, גל גפן 1 ביוני, 2024, עמ' 2
      84. ^ 1 2 ד"ר מור פרסיאדו, . These Threads Capture Shadows, עבודות דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012, עמ' 108-109
      85. ^ 1 2 שירלי מורה, בלחיצת כפתור, זמן מקומי, ראשון לציון רחובות ונס ציונה גיליון 452, 2006, עמ' 38-40
      86. ^ 1 2 סול לנזיני, קטלוג התערוכה, [רחלי רוגל, סול לנזיני, כפתור וקרע - יומנים מכופתרים 1939–1945, באתר הספרייה הלאומית, ‏2009 כפתור וקרע], באתר הספרייה הלאומית
      87. ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי, זמורה ביתן, 1975, עמ' 92,93,179
      88. ^ Dorota Glowacka, The History of Art in Poland and the Holocaust, Warsaw: Academy of Fine Arts in Warsaw, 2020, עמ' 220, 233
      89. ^ דוד יוגב, הכנס "מן הבריחה דרך קפריסין לארץ המובטחת" ביד בן צבי, באתר ערוץ ארגון מעפילי קפריסין, ‏מרץ 2020
      90. ^ מלים אהרן אשמן, ידידיה אדמון, הביתה, באתר יוטיוב
      91. ^ Sandra Sider, Embedded in Fiber: Silent Screams, n.paradoxa: International Feminist Art Journal 21, 2008, עמ' 92
      92. ^ סימה שחר ומוטי הררי, לעינייך בלבד, קטלוג התערוכה בגלריה 142 ומאמר ב ArtBeat, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2014, עמ' 52
      93. ^ Myra Keep Lovell Moulton, Charm Strings, Keep Homestead Museum
      94. ^ עינת ריצקר, שלוש חתונות ואכזבה אחת, ערים - רחובות ראשון לציון ונס ציונה 25 בנובמבר, 2004, עמ' 61-62
      95. ^ כנרת אביבי, יש לי חלום, קטלוג התערוכה, חולון, 2000
      96. ^ עינת ריצקר, מרכז העולם, ערים תרבות אוקטובר, 2003, עמ' 71
      97. ^ Carey Patterson Bresenhan, Creative Quilting - the journal quilt project, Stow MA: John P. Bolton Esq. Interweave Pr, 2006, עמ' כריכה, 34,35,42
      98. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 יונתן לוי, זה מתחיל נחמד, ואז אני מכניסה את השטוזה, במחנה גיליון 16, 2006, עמ' 61,62
      99. ^ 1 2 3 4 5 הכמיהה לשלום, נהריה: משרד המדע, התרבות והספורט, יולי 2007, עמ' 182
      100. ^ 1 2 3 4 רועי כספי, רוקמת השכול, באתר הגבורה, ‏2009
      101. ^ 1 2 משפחות שמש ובן דוד, וסודם לקחו אלי קבר, באתר הספרייה הלאומית, ‏2015
      102. ^ רועי כספי, רוקמת השכול, ביבשה גיליון 9, 2009, עמ' 54-55
      103. ^ 1 2 3 4 שירלי מורה, בלחיצת כפתור, זמן מקומי, ראשון לציון רחובות ונס ציונה גיליון 452, 2006, עמ' 38-40
      104. ^ שי עמית, כפתור וילד Button and Child, גל גפן 18 בינואר, גיליון 723, 2007, עמ' 30
      105. ^ הרצאתה של מור פרסיאדו These threads capture shadows, אמנות יהודית: תכנית : הקונגרס העולמי החמישה־עשר למדעי היהדות ירושלים י״ב־ט״ז באב תשס״ט, ירושלים: ha-Igud ha-ʻolami le-madʻe ha-Yahadut, 2008
      106. ^ בתיה ברוטין, [https://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/0DFACE9F-1716-4956-AE14-0AC853DDCD8A/100170/Tochnit.doc נשים ושואה הכנס הבינלאומי החמישי יצירתיות ויצירה בשואה – תובנה מגדרית], באתר משרד החינוך, ‏2009
      107. ^ ד"ר מור פרסיאדו, . These Threads Capture Shadows, עבודות דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012
      108. ^ מור פרסיאדו, These Threads Capture Shadows, הוצאת ספרים אוניברסיטת ליברפול, ‏26 באפריל 2012
      109. ^ מור פרסיאדו, קטלוג אימהות בצל השואה בראי האמנות, באתר אוניברסיטת בר אילן, ‏2014
      110. ^ מאיה לבקוביץ, כפתורעים : אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, באתר הספרייה הלאומית
      111. ^ Rachelly Roggel, When the ANZACs came to Rehovot, ESRA 174, 2014, עמ' 49,51
      112. ^ רחלי רוגל, הלחימה במבואות ירושלים - המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, ירושלים: אריאל, 2011
      113. ^ רחלי רוגל, המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, באתר הספרייה הלאומית, ‏2011
      114. ^ רחלי רוגל, המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה, ‏2011
      115. ^ רחלי רוגל, תחיית עץ הזית של הגנרל שובל, באתר ארכיון רחובות
      116. ^ רחלי רוגל, תחיית עץ הזית של הגנרל – ינואר 1918, עמותת מורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל ט"ו בשבט, 2021
      117. ^ פלג לוי, רחלי רוגל - סיפורו של החייל ג'ורג' נובל, באתר יוטיוב, ‏12 בנובמבר 2021
      118. ^ אלתרמן, הסיכום- חגיגת קיץ- פרק 19- שיר ט"ז
      119. ^ אוצרת נירית שלו-כליפא, אתר המרכז לתכנון אורבני, ירושלים, תצוגת מאה שנה למלחמ"ע 1- בית המודל, המרכז לעיצוב אורבני ירושלים, 2017
      120. ^ רחלי רוגל, האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל" בבית הנכות "בצלאל, באתר הספרייה הלאומית, ‏2013
      121. ^ רחלי רוגל, האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל בבית הנכות בצלאל, באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה, ‏2013
      122. ^ אבי בר, סודה של האנדרטה, BE106 13 במאי 2024, 2024, עמ' 2
      123. ^ דני בר מעוז, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, רחובות: ספריית יהודה דקל, 2013, עמ' 268-269
      124. ^ גלית גנדלמן, רחובות - עיר הלבירינתים, גל גפן 23 באוגוסט, 2007, עמ' 38
      125. ^ עינת ריצקר, מרכז העולם, ערים תרבות אוקטובר, 2003, עמ' 71
      126. ^ עינת ריצקר, שלוש חתונת ואכזבה אחת, ערים 25 בנובמבר, 2004, עמ' 61
      127. ^ יעקב שמעוני, לגעת בתפוז מבט כללי, באתר רחובוטיוי. המרכז לתקשורת רחובות, ‏25 בדצמבר 2014
      128. ^ מירטה אדרי, סוף עונת התפוזים, עיתון במקום - תרבות 29 ביוני, 2007, עמ' 62
      129. ^ שי עמית, רחלי רוגל - מיצב לבירינת, גל גפן - רחובות 15 במאי, גליון 790, 2008, עמ' 36
      130. ^ רחלי רוגל, מנוחה ונחלה- וידאו ארט לציון 120 שנה לרחובות, ‏2010
      131. ^ רחלי רוגל, סיפורו של הלבירינת ברחוב יעקב, גל גפן 1 ביוני, 2024, עמ' 2
      132. ^ שיר-לי גולן, יצירות מסדרת "פול סיימון" התקבלו לקרלסרוהה, גרמניה, ידיעות אחרונות 18 ביולי 1994, 1994
      133. ^ טובה ביאלה, מעשה טלאים בישראל, בוקר טוב ישראל, ערוץ 1 בפברואר 1994
      134. ^ שיר-לי גולן, 50 דרכים להעריץ את פול סיימון, ידיעות אחרונות ידיעות פלוס, 16 בינואר 1994, עמ' 2
      135. ^ שיר-לי גולן, מעשה טלאים, ידיעות אחרונות ירושלים, 23 ביוני 1994, עמ' 14
      136. ^ Yvette A Venable, Spotlight on International Quilters, American International Quilt Association January, 1996
      137. ^ Button Buttons, She's got the Buttons - San Jose Mercury News, March 27 1998
      138. ^ שיר-לי גולן, עלייה לרגל מדומה לירושלים בעזרת האינטרנט, ידיעות אחרונות 1 באוגוסט, 1995, עמ' 8
      139. ^ דיטה קול, Quilt Art בדרך לירושלים, מגזין ארץ יולי\אוגוסט, 1996, עמ' 41
      140. ^ דיטה קול, Making an Israeli Quilt, מגזין "ארץ" - באנגלית גיליון יולי\אוגוסט, 1996, עמ' 8
      141. ^ Jolene Thym, Arm Chair travelling, The Oakland Tribune, Art Notes April 10, 1998
      142. ^ 1 2 מאיה לבקוביץ, כפתורעים : אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 69, באתר הספריה הלאומית, ‏2015
      143. ^ Joan Gross, Buttoning Jewish ties in art quilt, Jewish Bulletin April 24, 1998, עמ' 25
      144. ^ Alice Korach, Never Enough Buttons, Bead & Button 29, 1999, עמ' 46-49
      145. ^ רחלי רוגל, סול לנזיני, כפתור וקרע - יומנים מכופתרים 1939-1945, באתר הספרייה הלאומית, ‏2009
      146. ^ 1 2 3 שירה פרידמן, סיפור בחרוז וכפתור, מקור ראשון 22 בינואר, 2010
      147. ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי
      148. ^ ספר פולני, ספר פולני, פולין: מוזיאון השואה בורשה
      149. ^ Sandra Sider, Embedded in Fiber: Silent Screams, n.paradoxa: International Feminist Art Journal 21, 2008, עמ' 92
      150. ^ מלכי אסולין, רחלי רוגל - אמנית הכפתורים, על-מה 10, משרד החינוך, 2001, עמ' 18-20 וכריכה קדמית ואחורית
      151. ^ רועי כספי, רוקמת השכול, ביבשה גליון 9, 2009, עמ' 64-65
      152. ^ שירה פרידמן, כפתורי זכרון - הצהרת האוצרת, באתר גלריה שכטר, ‏אפריל 2015
      153. ^ מלים אהרן אשמן, ידידיה אדמון, הביתה, באתר יוטיוב
      154. ^ זאב ברקן, אלבום מגן דוד, ‏2010
      155. ^ ד"ר איתן איילון, תמונות מארץ התנ"ך, אנשים, חיים ונופים, 1946-1898, מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב, 2012, עמ' 11,95,148-149,192-193, 198-199, 240-241,245,256-257,260-261, 271-273, 278-279
      156. ^ ספרי לימוד על בן גוריון
      157. ^ דפנה לנגוט, במחקר על ענבים..
      158. ^ נדב מן, ישראל מבעד לפנס-הקסם: ה'פאוורפוינט' של פעם, באתר YNET, ‏25 במרץ 2011
      159. ^ נגה יער, צילומים: פרדי נפתלי ורחלי רוגל, גינה קטנה- גן הלבירינת כתבה, גן ונוף נובמבר, 2004
      160. ^ עורך - דוד יוגב, ט"ו בשבט ירוק בכחול ולבן - ישראל נגלית לעין, באתר יד בן צבי, ‏3 בנובמבר 2019
      161. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם לבירינת
      162. ^ אבנר אברהם, "מראית עין" – ב'מוסד', רואים מל"מ - גיליון יוני 2012, עמוד 8, באתר המרכז למורשת המודיעין מל"מ, ‏יוני 2012
      163. ^ שירה פרידמן, כפתורי זכרון, באתר גלריה שכטר, ‏אפריל 2015
      164. ^ נירית שלו כליפא, [חולמי העיר: מאה שנה לבריטים חולמי העיר: מאה שנה לבריטים,], באתר המרכז לתכנון אורבני, ירושלים, ‏2018
      165. ^ שלי קליין-אברהם, איפה הייתי בכ"ט בנובמבר? מרדכי נאור, באתר ישראל נגלית לעין, ‏13 בנובמבר 2019
      166. ^ חנה קקיאשוילי, שלוש נקישות, באתר BE106, ‏8 באפריל 2018
      167. ^ מאיר חוטקובסקי, כפתור וקרע 2022, באתר האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, ‏2022
      168. ^ כנרת אביבי, יש לי חלום - דרך המלך אל הלא מודע (קטלוג תערוכה), המרכז הבינתחומי לאמנות ומדע- חולון, 2000, עמ' 87-89
      169. ^ רפי ברביבאי, תערוכת חותם, באתר הספרייה הלאומית, ‏2007
      170. ^ אוצר: רפי ברביבאי, "השמש תידום בין עזה לרפיח" רחל רוגל בתערוכת "חותם", www.archijob.co.il www.archijob.co.il, 19 באפריל 2007
      171. ^ ד"ר מור פרסיאדו, אימהות בצל השואה בראי האמנות הנשית, קטלוג תערוכה באוניברסיטת בר אילן, באתר הספרייה הלאומית, ‏2014
      172. ^ אבנר אברהם, צבעי הדממה, באתר גלריית הבית הירוק, ‏2016
      173. ^ אורנה פיכמן, מלאכת נשים, באתר הספרייה הלאומית, ‏2016
      174. ^ אבי בר, החוט המקשר, באתר כל ישראל בעסקים, ‏17 באוקטובר 2021
      175. ^ גדעון אג'זה, שמלה שמלה אגרצ'ין, ירוסלם דהנה, באתר החברה העירונית רחובות, ‏2023
      176. ^ עדי אנג'ל, סתיו עשרים ושלוש: זמן שבור, באתר החברה העירונית ראשון לציון, ‏26 בפברואר 2024
      אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:רחלי_רוגל&oldid=38984425"