טבח פונאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טבח פונאר
מקום פונאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 54°37′35″N 25°09′40″E / 54.6264°N 25.1612°E / 54.6264; 25.1612
סוג רצח המוני עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 100,000 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
האנדרטה המרכזית בפונאר לזכר היהודים שנרצחו שם
שלט זיכרון בכניסה ליער פונאר
כתובת בכניסה לאתר הזיכרון ביער פונאר
שלט זיכרון לביקורו של משה קצב בפונאר
אחד מבורות ההריגה בפונאר

טבח פונאר (Ponary massacre) היה רצח המוני של עד 100,000 אנשים על ידי אנשי האס דה ואנשי האס אס הגרמנים ומשתפי פעולה ליטאים[1][2][3][4] במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה באזור הכיבוש הנאצי "נציבות הרייך אוסטלנד". הרציחות החלו לאחר תחילת מבצע ברברוסה, ונערכו בין יולי 1941 לאוגוסט 1944 בקרבת תחנת הרכבת בפונאר, אשר כיום הוא פרוור של העיר וילנה בירת ליטא. כ-70,000 יהודים נרצחו בפונאר, ולצדם עד 20,000 פולנים[2][5] ו-8,000 שבויי מלחמה סובייטים, שרובם הובאו לשם מווילנה.[3][6]

במלחמת העולם השנייה והשואה, הפכו ליטא והמדינות הבלטיות למקומות הראשונים מחוץ לפולין הכבושה שבהם החלו הנאצים לרצוח יהודים כחלק מהפתרון הסופי. מתוך 70,000 היהודים שחיו בווילנה רק 7,000 (או 10%) שרדו את השואה.[7] מספר התושבים נכון ליוני 1941 היה 80,000 יהודים, או כמחצית מאוכלוסיית העיר.[8] לפי אנציקלופדיית השואה (אנ') מעל לשני שלישים מהם, או לפחות 50,000 יהודים, נרצחו לפני סוף 1941.[9][10]

מעשי הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשי הטבח החלו ביולי 1941 מיד עם הגיעם של אנשי יחידת האסנזקומנדו 9 של האס אס לווילנה ב־2 ביולי 1941. רוב ההרג בוצע בפועל על ידי מחלקות מיוחדות שכללה 80 מתנדבים ליטאים. ב-9 באוגוסט 1941 יחידת האסנזקומנדו 9 הוחלף ביחידת האסנזקומנדו 3. בספטמבר הוקם גטו וילנה. באותו החודש נרצחו במסגרת מבצע אחד 3,700 יהודים. רוב הקורבנות הופשטו לפני שנורו. מבצעי רצח המוני נוספים בוצעו במהלך הקיץ והסתיו.

עד סוף השנה נרצחו כ־50,000 עד 60,000 יהודים מווילנה. על פי אנציקלופדיית השואה נרצחו במבצעי הרצח ההמוני הללו גברים, נשים וילדים. יצחק ארד סיפק מידע המבוסס על דוחות איינזצגרופן, כרטיסי מזון והיתרי עבודה.

הקצב בו נרצחו האנשים הואט ב-1942 כאשר עבדים יהודים הופקעו בידי הוורמאכט. עם התקדמות הצבא הסובייטי ב-1943 ניסו היחידות הנאציות להסתיר את פשעיהם במסגרת מבצע 1005. שמונים אסירים ממחנה הריכוז שטוטהוף הפכו לליצ'נקומנדו ("יחידות הגופות"). הפועלים אולצו לחפור החוצה מהבורות גופות, לערום אותם על עצים, ולשרוף אותם. האפר נכתש, עורבב בחול ונקבר. לאחר שהעבודה המזוויעה הזו נמשכה במשך מספר חודשים הצליחו האסירים לברוח משם דרך מנהרה שנחפרה באמצעות כפות ב-19 באפריל 1944. 11 מתוך 80 האסירים שרדו את המלחמה ועדויותיהם תרמו לחשיפת הטבח.

הקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספר הכולל של קורבנות טבח פונאר עד סוף שנת 1944 היה בין 70,000 ל-100,000. רוב הקורבנות היו היו יהודים פולנים ויהודים ליטאים מהערים הפולניות והערים הליטאיות הסמוכות, והיתר היו בעיקר פולנים (כ-20 אלף) ורוסים (בערך 8,000). על פי מוניקה טומקייביץ', אשר חיברה ב-2008 ספר שעוסק בטבח פונאר, בטבח נרצחו 80,000 בני אדם, בהם כ-72,000 יהודים, כ-5,000 אסירים סובייטיים, בין 1,500 ל-2,000 פולנים, כאלף איש שתוארו כקומוניסטים או פעילים סובייטים, ו-40 צוענים.[11]

הקורבנות הפולנים כללו בעיקר אנשי אקדמיה, אנשי חינוך, כמרים וחברי תנועת ההתנגדות של ארמייה קריובה.[2][6]

טבח פונאר בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על טבח פונאר נכתב אחד משירי השואה הידועים ביותר, "פונאר" (או "שטילער, שטילער", שקט שקט). את השיר ביידיש חיבר שמריהו קצ'רגינסקי בעקבות בית בפולנית שכתב הרופא נח (לאון) וולקוביסקי, והוא הולחן על ידי בנו בן ה-12, אלכסנדר (אלק) וולקוביסקי (לימים אלכסנדר תמיר). השיר, שנכתב בגטו וילנה באביב 1943, הוא שיר ערש לילד שאביו נספה בפונאר. להלן השורות הראשונות בתרגומו העברי של שלונסקי:

שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, בְּנִי נַחְרִישָׁה!
כָּאן צוֹמְחִים קְבָרִים,
הַשּׂוֹנְאִים אוֹתָם נָטָעוּ
פֹּה מֵעֲבָרִים.
אֶל פּוֹנַאר דְּרָכִים יוֹבִילוּ,
דֶּרֶךְ אֵין לַחְזֹר,
לִבְלִי שׁוּב הָלַךְ לוֹ אַבָּא
וְעִמּוֹ הָאוֹר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרה נשמית, "יומן פונאר של חויטולד סוקובסקי", זמנים, 12, 1983
  • איתי בלומנטל, ynet, (חדשות בעולם), (היסטוריה), "נחשף אחרי 71 שנה : כך ברחו אסירים יהודים מהנאצים", - "יהודים היו אמונים על טשטוש העקבות הזוועה שביצעו הנאצים ביער פונאר בליטא", 29.6.2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טבח פונאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ KŚZpNP (2003). "Investigation of the mass murder of Poles in 1941–1944 at Ponary near Wilno by functionaries of German police and the Lithuanian collaborationist forces" [Śledztwo w sprawie masowych zabójstw Polaków w latach 1941-1944 w Ponarach koło Wilna dokonanych przez funkcjonariuszy policji niemieckiej i kolaboracyjnej policji litewskiej]. Documents of the ongoing investigation (בפולנית) (Institute of National Remembrance) – באמצעות Internet Archive, 17 October 2007. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Michalski, Czesław. "Ponary — the Golgotha of Wilno" [Ponary - Golgota Wileńszczyzny] (בפולנית). Konspekt nº 5, Winter 2000–01, Academy of Pedagogy in Kraków – באמצעות Internet Archive, 24 December 2008. 
  3. ^ 3.0 3.1 Kazimierz Sakowicz, Yitzhak Arad, Ponary Diary, 1941–1943: A Bystander's Account of a Mass Murder, Yale University Press, 2005, ISBN 0-300-10853-2, Google Print.
  4. ^ Ponary. Last accessed on 10 February 2007.
  5. ^ Niwiński, Piotr (2011). Ponary : the Place of "Human Slaughter" (בpl, en, lt). Warsaw: Instytut Pamięci Narodowej, Komisja Ścigania Zbrodni przeciwko Narodowi Polskiemu; Ministerstwo Spraw Zagranicznych Rzeczpospolitej Polskiej, Departament Współpracy z Polonią. עמ' 25–26. 
  6. ^ 6.0 6.1 Piotrowski, Tadeusz (1997). Poland's Holocaust. McFarland & Company. עמ' 168. ISBN 0-7864-0371-3. 
  7. ^ Snyder, Timothy. The Reconstruction of Nations: Poland, Ukraine, Lithuania, Belarus, 1569-1999. Yale University Press. עמ' 84–89. ISBN 0-300-10586-X – באמצעות Google Books, preview. 
  8. ^ Sedlis, Steven P.; Grodin, Michael A. (2014). The Establishment of a Public Health Service in the Vilna Ghetto. Jewish Medical Resistance in the Holocaust (Berghahn Books). עמ' 148. ISBN 1782384189. 
  9. ^ Baumel, Judith Tydor; Laqueur, Walter (2001). The Holocaust Encyclopedia. Yale University Press. עמ' 254. ISBN 0300138113.  Also in: Shapiro, Robert Moses (1999). Holocaust Chronicles: Individualizing the Holocaust Through Diaries and Other Contemporaneous Personal Accounts. KTAV Publishing House. עמ' 162. ISBN 0881256307. 
  10. ^ Woolfson, Shivaun (2014). Holocaust Legacy in Post-Soviet Lithuania: People, Places and Objects. Bloomsbury Publishing. עמ' 3. ISBN 1472522958. 
  11. ^ Andrzej Kaczyński, Zbrodnia ponarska w świetle dokumentów, wyborcza.pl, 17 June 2009; accessed 8 December 2014.


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005רדיפת הומוסקסואלים
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏צ'כיהצפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל