לא תפחידונו (אוניית מעפילים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לא תפחידונו
אוניית המעפילים לא תפחידונו.jpg
אונית המעפילים "לא תפחידונו"
שם צופן הנוצריה
ארגון המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
יום היציאה 11 בדצמבר 1947
נתוני האונייה
שם קודם סאטורנה, Maria Christina
תאריך רכישה (נחכרה)
הדחק 371 טון
אורך 132 רגל
רוחב 29 רגל
שוקע 14 רגל
הנעה מנוע דיזל
מהירות 9 קשר
מסלול ההפלגה של "לא תפחידונו"

לא תפחידונו הייתה אוניית מעפילים שאירגן "המוסד לעליה ב'" של "ההגנה". שמה היה ביטוי של מחאה כלפי שלטונות המנדט הבריטי שהתנגדו להעפלה.

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סאטורנה" – אוניית משא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סאטורנה" (וגם "Maria Christina" ) הייתה אוניית משא מסוג סקונר (schooner). נבנתה ב-1946[דרושה הבהרה], הייתה עשויה עץ, בעלת שני תרנים וסיפון אחד. בעלת מנוע דיזל מדגם אנסלדו איטלקי, 300 כ"ס.

"לא תפחידונו" – אוניית מעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכש והכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' באמצעות אגיס קבלן אוניות מיוון, עבור הרוכש פראטלי ד'אמיקו (Fratelli D’Amico).

הוכנה להפלגה על ידי בעלי מלאכה מקומיים ומלווי הספינה, ונבנו בה דרגשי לינה. הספינה צוידה בסירת עץ ל-10 בני אדם ושלוש סירות גומי. בעיצומן של ההכנות נשלחה ללב ים לחלץ ספינה ששקעה. וכן צוידה ב-21 טון דלק (טון וחצי ליום), מזון ל-14 יום, מכלי מים 30 טון.

מפקד האונייה היה גד לסקר איש הפלי"ם ולצדו פנחס מישקוב, והגדעונית הייתה צפורה רוזן. לרשותם עמדו שני מקלטים, שני משדרים, ושני גנרטורים. עבור המלווים אנשי הפלי"ם נבנה סליק בחרטום מתחת למחסן המזון.

רב החובל ושמונת הימאים היו כולם איטלקים.

המעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

853 המעפילים הגיעו מאתרים אחדים באירופה: הונגריה, רומניה, צ'כיה, פולין. חלקם היו חברי תנועות נוער ציוניות; רובם בגיל 30 ומעלה. הם נאספו על ידי אנשי המוסד לעליה ב' באתרים שונים באזור ההעמסה וכן בצפון איטליה. הם נעו בקבוצות קטנות של 30-40 בני אדם; והגיעו במשאיות, ברגל וברכבת, מאנקונה (Ancona) בצפון איטליה, הגיעו 300 איש. אלה מהם שנסעו ברכבת לוו על ידי אנשי המוסד לעליה ב' שעלו בתחנת פזארו (Pesaro) לבושים מדים של הצבא האמריקאי. קבוצה נוספת הגיעה ב-8 בדצמבר באוטובוס.

ההעמסה הייתה באזור צ'יוויטאווקיה (Civitaveccheia) בחוף המערבי של איטליה מול קורסיקה. ההעמסה נעשתה בחשאי, בעזרת סירות בשעה 03:00 ב-10 בדצמבר, ונמשכה עד עלות השחר של 11 בדצמבר.

להפלגה הצטרפו ארבעה אנשים מצוות הפקה שעסק בצילומי הסרט הבלתי חוקיים, על ההעפלה מאירופה: הסופר האמריקאי מאיר לוין שהפיק וביים את הסרט, השחקנים טרסקה טורס ויענקל מיכאלוביץ (לימים יצחק מיכאלי), והצלם ברטראן הס. אלומות האור החזקות הביאו למקום ההעמסה על החוף כפריים רבים ששוכנעו על ידי פעילת העלייה עדה סרני כי הם מצלמים סרט על מלחמת העולם השנייה ותו לא. הכפריים ביקשו לעזור ואכן עזרו בהעמסה והשטת הסירות, ואף באו על שכרם.

בעלותם לסיפון התארגנו המעפילים בקבוצות על פי השתייכותם הארגונית, וחולקו להם תפקידים.

ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפליגה ב-11 בדצמבר 1947 מפשיה רומנה באיטליה. האונייה יצאה ללא בעיות, אל נתיב השיט המתוכנן: דרך מיצר מסינה, כרתים, אלכסנדריה, לאורך החוף המצרי.

הדרך נמשכה 13 יום. ביום השישי התחוללה סערה עזה.

עימות עם הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל טורקי שהניפה הספינה ושמה המוצהר "קבאצ'ו", לא הטעו ולא מנעו מהבריטים לעקוב אחריה.

ב-22 בדצמבר ב-10:10 הופיע מטוס בריטי מדגם ליברטי, שחג כעשר דקות. ב- 18:00 בקירוב הגיעו ארבע משחתות.

המלווים והמעפילים קבלו הנחיות: כי אין להתנגד בלב ים; אם ייתקלו במשחתת זרה יאמרו כי מפליגים עם מטען לאלכסנדריה. אם ישתלטו הבריטים על הספינה, והמלווים נצטוו להתערב בין המעפילים ולהמשיך עימם לקפריסין, להמשיך בקשר עד לרגע ההשתלטות, ואחר כך להחביא את המכשירים.

ב- 23 בדצמבר ב-06:30 בבוקר, במרחק 90 מיל מהחוף, השתלטו הבריטים על הספינה ללא התנגדות. והאונייה נגררה לנמל חיפה. ב- 10:15, ב-23 בדצמבר, הועברו האנשים לספינת הגירוש "אושן ויגור". ההעברה נעשתה בשקט. עיתונאים וצלמים סיקרו את הפעולה.

המעפילים, יחד עם אנשי הצוות שהתערבבו בהם נשלחו למחנות המעצר בקפריסין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לא תפחידונו בוויקישיתוף