אמפייר רייוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
א.ק. אמפייר רייוול
SS Empire Rival
Sea trials of the 'Empire Halley' (15868816280).jpg
Naval Ensign of the United Kingdom.svg דגל הצי המלכותי הבריטי

Government Ensign of the United Kingdom.svg הנס הכחול
תיאור כללי
סימן זיהוי מספר זיהוי רשמי [1] 168961
סוג אונייה אוניית משא מדגם ליברטי
צי הצי המלכותי הבריטי
חברת ספנות משרד ההגנה, התובלה המלחמתי הבריטי – MOWT (E. R. Management Co), Liverpool.
סדרה Ampire
אוניות בסדרה 1322
הצי המלכותי הבריטי
ציוני דרך עיקריים
מספנה ויליאם גריי ושות' בע"מ(אנ') שבווסט הרטלפול (אנ'), שבצפון מזרח בריטניה, נוסדה בשנת 1863
תחילת הבנייה 1942
הושקה 19 ביוני 1943
הוכנסה לשירות ספטמבר 1943
גורלה נגרטה ב-10 ביוני 1967 בטייוון לאחר שנהרסה כתוצאה מקריעת שרשרת העוגן בסערה חזקה
נתונים כלליים
הֶדְחֶק 14,474 טון
מעמס 7,045 טון
אורך 127 מטר
רוחב 17 מטר
שוקע 8.5 מטר
מהירות 11 קשר
גודל הצוות 64 אנשי צוות
טווח שיוט 37,000 קילומטר
מספר תרנים 3
הנעה מנוע בעל 2,500 כוח סוס, מונע בשני דוודי קיטור דלק פחם
צורת הנעה מדחף יחיד
תרשים עקרוני של אניות ליברטי ואושן שנבנו על פי תוכניות משרד התחבורה והתובלה המלחמתי הבריטי.
אניית ליברטי דגם מייצג.

א.ק. אמפייר רייוולאנגלית :Empire Rival (אנ'))[ביאור 1] הייתה אניית משא מסדרת אמפייר (אנ')Empire שנבנתה והושקה ב־19 ביוני 1943 במספנה הוותיקה (נוסדה בשנת 1863) ויליאם גריי ושות' בע"מ (אנ') בווסט הרטלפול (אנ'), שבצפון מזרח בריטניה.[2] האנייה נכנסה לשירות בספטמבר 1943. כל האניות מסדרת אמפייר נבנו על בסיס תוכניות בניין אניות של משרד התחבורה והתובלה המלחמתי הבריטי (אנ') Ministry of War Transport (MoWT). במהלך מלחמת העולם השנייה משרד התובלה המלחמתי, הזמין מספר גדול מאוד של אניות משא ממספר מספנות בבריטניה, בארצות הברית ובקנדה.[3] זאת לאור העובדה שהגרמנים הטביעו את אניות המשא הבריטיות שהפליגו אל ומאת בריטניה. כשארצות הברית נכנסה למלחמה היא החלה בייצור המוני של אניות מדגם ליברטי[4] (בין השנים 1941–1945 נבנו למעלה מ-2,700 אניות מדגם ליברטי במספנות האמריקאיות) על בסיס אותן תוכניות בניין אניות שמשרד התחבורה והתובלה המלחמתי הבריטי הגיש להם לבניית אניות המשא עבור הצי המלחמתי הבריטי.

במלחמת העולם השנייה האמפייר רייוול השתתפה בפלישה לנורמנדי. שמה נודע בעולם כאניית גירוש שהשתתפה במבצע אואזיס בו גורשו חזרה לגרמניה מעפילי אניית המעפילים יציאת אירופה תש"ז-EXODUS 1947.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

א.ק. אמפייר רייוול הייתה אחת מ־1,322 אניות מסדרת אמפייר שנבנו בין השנים 1942–1944. היא נבנתה במספנה הוותיקה שנוסדה בשנת 1863, ויליאם גריי ושות' בע"מ (אנ') מווסט הרטלפול (אנ'), שבצפון מזרח בריטניה. האניות מסדרת אמפייר נבנו עבור משרד התחבורה/התובלה המלחמתי הבריטי. היא הושקה ב־19 ביוני 1943 ונכנסה לפעילות בספטמבר 1943.

האמפייר רייוול הופעלה על ידי חברת הניהול ER בליברפול מטעם משרד התחבורה והתובלה המלחמתי הבריטי. היא הועסקה במלחמת העולם השנייה בפלישה לנורמנדי במסגרת מבצע אוברלורד (אנ') שהייתה פלישה אמפיבית של צבאות בעלות הברית המערביות בחופי נורמנדי שבצרפת הכבושה, שהתרחשה ב־6 ביוני 1944 עד 30 ביוני 1944 במסגרת החזית המערבית במלחמת העולם השנייה.[5] בפלישה נחתו כ־156,000 חיילים של בעלות הברית מהים ומהאוויר על אדמת נורמנדי, בסיוע של כ־6,900 כלי שיט. היה זה מבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה. הפלישה לנורמנדי מסמנת את פתיחתה של חזית שנייה במלחמה כנגד גרמניה הנאצית.[6]

האמפייר רייוול הובילה את גייסות הלוחמים וכלי הרכב המשוריינים השייכים לדיוויזיה ה־52 שהוכפפה תחת פיקוד הארמייה המוטסת הראשונה. הכוחות הונחתו בים סוער בחוף סורד ביץ' (אנ') Sword Beach[7] על ידי יחידות הנחיתה של הצי המלכותי הבריטי.

אניית גירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מבצע אואזיס, מבצע איגלו

שמה של האמפייר רייוול נודע בעולם כספינת גירוש שבכלובים שנבנו במחסנים שלה גורשו מעפילים שניסו להגיע לארץ ישראל אל מחנות המעצר בקפריסין במסגרת מבצע איגלו ובמקרה של מעפילי אניית המעפילים אקסודוס 1947 במבצע אואזיס לגרמניה. באותה תקופה האמפייר רייוול, הפליגה במזרח הים התיכון והועסקה בשירות המנדט הבריטי.

ב-15 למרס 1946 גורשו על האמפייר רייוול מארץ ישראל 544 גברים ו-153 נשים למחנות המעצר בקפריסין[8].

ב-13 באוגוסט 1946 החל מבצע איגלו, באותו היום נתפסה אניית המעפילים יגור שהפליגה מנמל לה סיוטה (ליד מרסיי) כשעל סיפונה 754 מעפילים. בחיפה הועלו המעפילים על האמפייר רייוול וגורשו למחנות המעצר בקפריסין.[9]

ב-14 באוגוסט 1946 שתי אניות הגירוש אמפייר רייוול ואמפייר היי-ווד עגנו בנמל פמגוסטה, בקפריסין.

ב-17 באוגוסט 1946 גורשו על האמפייר רייוול 790 מעפילי אניית המעפילים כ"ג יורדי הסירה.

ב-21 באוגוסט 1946 עגנה האמפייר רייוול בחיפה ויגאל אלון פקד על הפלי"ם באישור בן-גוריון לחבל באנייה. ב-22 באוגוסט 1946 חובלה האניה על ידי אנשי הפלי"ם לאחר ניסיון כושל ערב קודם לכן. מטען חומר הנפץ נועד לגרום נזק רב ככל האפשר לאנייה, מאחר שלא נמצאו על סיפונה מעפילים. מפקד הפעולה היה יוחאי בן-נון, והשתתפו בה איש הפלי"ם, ראובן הירש (יתיר) כיַמאי, ולוחמי 'החוליה', משה ליפסון (נחשון) ואיזי רבינוביץ (רהב) כשחיינים.[10]

ב-17 בפברואר 1947 גורשו על האמפייר רייוול למחנות המעצר בקפריסין 794 מעפילים, מעפילי אניית המעפילים המעפיל האלמוני שיצאו מצרפת[8].

ב-3 באפריל 1947 בבוקר, הפליגה האמפייר רייוול מקפריסין לנמל אלכסנדריה. בהיותה בלב ים התפוצץ מטען חומר נפץ שהוטמן בה על ידי אנשי הפלי"ם, בשעה שעגנה בנמל פמגוסטה וגרם לאנייה נזק גדול, שחייב את הכנסתה לתיקונים ממושכים בנמל אלכסנדריה.[11]

ב-18 באוגוסט 1947 החל מבצע אואזיס, זמן קצר לאחר שהאמפייר רייוול חזרה משיפוצים באלכסנדריה, מצרים. גורשו בתוך מחסני הכלובים שנבנו בה, במסגרת מבצע אואזיס 1,526 מעפילים מעפילי אניית המעפילים יציאת אירופה תש"ז-אקסודוס 1947 לנמל פורט דה בוק בצרפת ומאחר שסירבו לרדת בצרפת המשיכה האניה לנמל המבורג בגרמניה.[12]

ב-8 בספטמבר 1947 נכנסה האמפייר רייוול לנמל המבורג. מעפילי האקסודוס ירדו ממנה ללא התנגדות על פי הוראתו של מפקד המעפילים על האנייה מיכה פרי "גד" כי הוא התטמין פצצה באנייה. הפצצה נתגלתה על ידי הבריטים. כשהיא הורדה לחוף היא התפוצצה.[13]

ב-1 בפברואר 1948 גורשו על האמפייר רייוול 273 מעפילי ספינת המעפילים ל"ה גיבורי גוש עציון, שהפליגה מאיטליה רובם מהונגריה ומרומניה.[14]

ב-28 בפברואר 1948 גורשו על האמפייר רייוול 1,002 מעפילי ספינת המעפילים בונים ולוחמים שיצאה מהעיירה באקאר צפונית לבלגרד, יוגוסלביה.

ב-29 במרס 1948 גורשו על האמפייר רייוול 798 מעפילי ספינת המעפילים יחיעם שהפליגה ב-10 במרץ מפורמיה באיטליה.[14]

ב-24 באפריל 1948 גורשו על האמפייר רייוול 782 מעפילי ספינת המעפילים משמר העמק שהפליגה ב-14 באפריל 1948 מפורמיה באיטליה.[15]

ב-28 באפריל 1948 גורשו על האמפייר רייוול 550 מעפילי ספינת המעפילים נחשון הקסטל שיצאה מבנדול דרך טולון, צרפת.[16] ספינת המעפילים נחשון-הקסטל הייתה ספינת המעפילים האחרונה שהגיעה ארצה לפני ההכרזה על הקמת המדינה ומעפיליה היו האחרונים שגורשו למחנות המעצר בקפריסין.[17]

שירות בצי הסוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסוף שנת 1948 נמכרה האמפייר רייוול לחברת R Chapman & Son מניוקאסל אפון טיין(אנ') Newcastle upon Tyne שבבריטניה ושמה הוחלף לאמברטון – Amberton.
  • בשנת 1957 אמברטון נמכרה לחברת Compagnia de Vapores Marina Ltd מקוסטה ריקה ושמה שונה לפראמארינה – Parmarina.
  • בשנת 1963 הפאראמרינה נמכרה לחברת Oceania Armadora SA והפליגה תחת דגל לבנון.
  • ב-10 בינואר 1967 הפאראמרינה נהרסה בסערה עזה לאחר ששרשרת העוגן שלה נקרעה, מחוץ לנמל ג'ילונג, שבטייוואן.[18]

הפלגת מעפילי האקסודוס על האמפייר רייוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחנה אם שטאו

ביום שישי, 18 ביולי 1947 סביב השעה 16:00 נכנסה אניית המעפילים אקסודוס לנמל חיפה מלווה במשחתות הבריטיות לאחר הקרב שהתחולל כ-20 מייל מערבית לעזה ונקשרה לרציף הדמעות. תוך מאבק אלים כשהמעפילים מותשים מהקרב שהתחולל בים ובתהליך מזורז בו עברו המעפילים חיטוי ב-DDT הם הועלו ל-3 אניות גירוש באופן מקרי לחלוטין[19]. האמפייר רייוול הייתה אניית הגירוש האחרונה שהועמסה בנמל חיפה במסגרת מבצע אואזיס.

מבחינה טכנית מצבה היה הגרוע ביותר מבין 3 אניות הגירוש שהובילו את מעפילי האקסודוס. בשונה מהאושן ויגור במחסני האנייה לא היה קיים כל ציוד למגורי המעפילים וכל המזון היה מעופש ומלא תולעים. כי בכל הפעמים שהאנייה הוספנה לשיפוצים בעקבות החבלות של אנשי הפלי"ם כל הציוד שהיה במחסניה למגורי המעפילים ועודפי המזון הוצאו ממנה. האמפייר רייוול שולבה למבצע אואזיס מיד לאחר שחזרה לחיפה משיפוצים באלכסנדריה. כך שביום שהועלו עליה מעפילי האקסודוס היו במחסני האנייה רק כלובי המאסר, המחופים ברשתות ברזל, קירות באנייה ורצפת ברזל ללא כל תנאים למגורים. במשך כל עשרת ימי ההפלגה מחיפה לפורט דה בוק המעפילים אכלו מזון מעופש מלא תולעים. היו אלה שאריות מימי מלחמת העולם השנייה. רק בפורט דה בוק שבצרפת הסוכנות היהודית והג'ויינט דאגו לשלוח למעפילים מזון טרי.

במחסנים של האמפייר רייוול גורשו 1526 מעפילים מחיפה דרך צרפת לגרמניה לאחר שהגיעו לחופי ארץ ישראל על אניית המעפילים אקסודוס. המעפילים שוכנו באמפייר רייוול בצפיפות רבה בניגוד לפקודות הצבא הבריטי שאסר לעלות על האנייה יותר מ-800 חיילים.[19] בחיפה, עם המעפילים עלו לאנייה, מחופשים למעפילים חברי ההגנה, מיכה פרי "גד" והאחות סימה שמוקלר ומיד לקחו פיקוד על המעפילים שבאנייה. מהר מאוד מיכה הבין שהאנייה לא מפליגה לקפריסין ועל כן הוא וסימה ארגנו את המעפילים לחיי שיגרה ולשמירה על מורל המעפילים. הוא הקים את מזכירות המעפילים וחילק תפקידים ואחריות לשמירה על הניקיון, חלוקת מזון ומים, לימודי עברית וקודש, ערבי תרבות (השירים הפופולרי ביותר על אניות הגירוש "התיקווה" והמנון האקסודוס), כתיבת עיתון יומי בשם "בדרך"[20] וכדומה. במחאות על החזרה לאירופה ואחר כך לגרמניה המעפילים שבתו רעב מספר פעמים בדרך. כשהיגיעה האניה לנמל פורט דה בוק בצרפת נולדה בת למשפחת וידבסקי על האניה. מיכה פרי נתן לתינוקת את השם "גליה" משום שנולדה על הגלים ואף העניק לה תעודה מטעם ההגנה המאשרת שהיא מעפילה בדרכה לארץ ישראל.

הדאגה הגדולה של מיכה ומפקדי המוסד לעלייה ב' שבצרפת המעפילים ירדו וישברו בכך את כל ארגון העפלה כתוצאה מהלחץ שהבריטים והצרפתים מפעילים.

ב-5 באוגוסט 1947 התגנבו לאנייה עוד שני חברי ההגנה יוזק לימון ואלחנן ונחוצקר.[21] בפורט דה בוק ירדו מהאנייה רק מעפילים שקבלו אישור ממיכה פרי, בעיקר חולים ופגועי נפש.

עם המזון שנתקבל מהחוף בפורט דה בוק, מיכה פרי קבל חומר נפץ ליצור פצצה[22] ששני מנגנוני ההפעלה שלה הופעלו לאחר שהמעפילים ירדו מהאנייה בנמל המבורג. היות שהמעפילים שהיו על האמפייר רייוול לא גילו התנגדות בירידה מהאנייה בנמל המבורג, על פי הוראתו של מיכה פרי, הבריטים פיצו אותם ושלחו אותם למחנה מעצר משופר שנמצא בצפון גרמניה ליד העיר ליבק, בשם מחנה אם שטאו.[23] מאידך הבריטים חשדו בירידה הזריזה ללא כל התנגדות של המעפילים. על כן ערכו חיפוש באנייה ומצאו את הפצצה ונטרלו מנגנון הפעלה אחד. את המנגנון השני שהוטמן בה הם לא מצאו. הבריטים לקחו את הפצצה לבסיס שבחוף כדי להציג אותה במסיבת עיתונאים אך היא התפוצצה דקות לפני תחילת מסיבת העיתונאים ואף אחד לא נפגע.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראו עוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ א.ק. אמפייר רייוול=אניית קיטור אמפייר רייוול = SS Empire Rival.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Andrew Crawford, John C. Barr, Vale Steamship Company, Glasgow.". mariners-list.com. 2012. בדיקה אחרונה ב-7 בספטמבר 2012. 
  2. ^ Vessel List, www.teesbuiltships.co.uk
  3. ^ "British Order Sixty 10,000 Dwt. Cargo Steamers". Pacific Marine Review. Pacific American Steamship Association/Shipowners' Association of the Pacific Coast. Consolidated 1941 issues (January 1941): 42–43. 1941. Retrieved 12 August 2014.
  4. ^ Vessel List, www.teesbuiltships.co.uk
  5. ^ Hasting, Max. Overlord: D-Day and the Battle for Normandy, Pan Books (2010)
  6. ^ History of the landing on Sword Beach on D-Day, June 6th 1944, www.dday-overlord.com
  7. ^ D-Day : Normandy 1944 – SWORD BEACH : British Troops, www.6juin1944.com
  8. ^ 1 2 Haapalah / Aliyah Bet – Places, www.wertheimer.info
  9. ^ אוניית המעפילים "יגור", palmach.org.il
  10. ^ החבלה באוניית הגירוש "אמפייר רייוול" ב-1946, palmach.org.il
  11. ^ החבלה השנייה באוניית הגירוש "אמפייר רוייוול", palmach.org.il
  12. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 105-106, 113
  13. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 195-197
  14. ^ 1 2 סיפור הפלגת יחיעם, www.palyam.org
  15. ^ סיפור הפלגת משמר העמק, www.palyam.org
  16. ^ ⁨מעפיל ,נחשו*? גורשו ⁩ | ⁨דבר⁩ | 28 אפריל 1948 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, www.nli.org.il
  17. ^ סיפור הפלגת נחשון – הקסטל, www.palyam.org
  18. ^ Haapalah / Aliyah Bet – Places, www.wertheimer.info
  19. ^ 1 2 פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 113
  20. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 122
  21. ^ אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, 1990, עמ' 115-116
  22. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, עמ' 195-197
  23. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, 1990: עם עובד, 1990, עמ' 204