עלייה ג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עלייה ג' הוא השם שניתן לשני תכנונים שונים של עליות בלתי לגאליות גדולות במסגרת מערך ההעפלה, שהוצעו על ידי דוד בן-גוריון והציונות הרוויזיוניסטית ללא קשר ביניהם, ולא יצאו אל הפועל.

עלייה ג' של בן-גוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד בן-גוריון הסתייג בתחילה ממפעל ההעפלה, מתוך חשש שפעילות זו תסכן את העלייה החוקית ואת המשא ומתן עם הבריטים על הקמת מדינה יהודית. אולם, בסוף 1938 חל מפנה בעמדתו בעקבות פוגרום ליל הבדולח שהתרחש בגרמניה ורצונה של בריטניה לפייס את הערבים, בהתנגדותה להקמת מדינה יהודית וצמצום העלייה כמעט לגמרי (היתר ל-75 אלף עולים בחמש שנים).

משהבחין בן-גוריון בשינוי הצפוי במדיניותה של בריטניה לאחר פגישה עם שר המושבות בלונדון, דעה שהתחזקה כאשר כבר היה ידוע תוכנו של הספר הלבן השלישי שהתפרסם במאי 1939, הוא הגיע למסקנה שגם היישוב צריך לשנות מדיניות ולכונן את ה"ציונות הלוחמת", כשההעפלה היא כלי חשוב להגשמתה. הוא הציע לפתוח ב"עלייה ג'" או "מרד העלייה" – לא עוד מבצעי העפלה בודדים אלא העלאה של אלפי צעירים בפעולות גדולות, אפילו תוך כדי התנגשות עם הבריטים. לדעתו, פעולה גלויה כזו המלווה בהתנגשות עם הבריטים הייתה כולה לעכב או אף לבטל את גזירות הספר הלבן.

כאשר אוניית המעפילים אטראטו, שיצאה מקונסטנצה ועליה קרוב ל-500 מעפילים, ובהם בני נוער ובוגרי הכשרות חקלאיות בגרמניה ואוסטריה, נחלצה משרטון ליד חופי טורקיה והתקרבה לחופי ארץ ישראל, קיבלו ב-25 במאי 1939 המלווים שהיו על האוניה מברק שנשלח בהוראת בן-גוריון ובו הוראה להכין 70 צעירים חסונים ולהורידם לסירות שתגענה אל האוניות על מנת לבצע נחיתה בכוח. במקביל קיבלה ההגנה הוראה לרכז כוח גדול שיסייע לצעירים אלו. אולם האונייה נקלעה לסערה ומצאה מחסה במפרץ בקפריסין, שם נתגלתה על ידי סיור בריטי והתוכנית בוטלה.

חבריו להנהגה וכן פעילי ההעפלה באירופה לא נטו לאמץ את תוכניתו, בטענה שיש להעדיף הצלת יהודים בהעפלה חשאית על פני התנגדות גדולה וחמושה כנגד הבריטים וכן בשל הסיכון לחיי העולים. הצעתו נדחתה אך הוחלט לערוך הפגנות מחאה נגד גזירות הספר הלבן. כחלק מהסקת המסקנות בדיונים שנערכו על הצעתו של בן-גוריון הוקם ב-1939 "המוסד לעלייה ב'" על מנת לארגן "העפלה שקטה".

עלייה ג' של הרוויזיוניסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית של הרוויזיוניסטים, שנקראה גם תוכנית הרבבה נרקמה בימי עליית אף על פי, בחודש מרץ 1939. לפי התוכנית תמשיך העלייה הבלתי ליגאלית כסדרה עד חודש ספטמבר אותה שנה, ובאותו הזמן יש לארגן מחנות במדינות אירופה השונות. תעמולה גדולה בחודש יוני תגייס צעירים אל שורות בית"ר, ואלו יקלטו במחנות ויעברו בהם הכשרות שבסופן יתחייבו לשרת שנתיים בפלוגות בית"ר בארץ ישראל. התכנון היה להעלות בבת אחת, ב-1 בספטמבר 10,000 בית"רים, לפי הפירוט הבא: 6,000 מפולין, 2,000 מרומניה, 1,000 מצ'כיה, 500 מליטא ולטביה ו-500 מהונגריה.

יום לאחר הגשת התוכנית פלשו צבאותיו של היטלר לפראג והיא ירדה מן הפרק.

מצב היהודים המדרדר במהירות באירופה והמתיחות האזורית הביאו את זאב ז'בוטינסקי לרקימת תוכנית נוספת. לפיה תתבצע פלישה חמושה רחבת היקף לחופי הארץ של בין 40 ל-50 אלף יהודים ובראשם ז'בוטינסקי. בו בזמן יפעיל האצ"ל את כל כוחותיו ברחבי הארץ נגד הבריטים, התקוממות ארצית כבירה זו תוביל לתפיסת השלטון מידי הבריטים והכרזה על הקמת מדינה עברית.

מעצר מפקדת האצ"ל בפברואר 1939, פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר וגם פטירתו של ז'בוטינסקי ב-1940, מנעו את הגשמת התוכנית. בימי המלחמה החליט האצ"ל על שביתת נשק עם הבריטים כדי לא לחבל במאמציהם נגד הנאצים, וזאת עד חידוש המאבק ב"הכרזת המרד".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף שכטמן, זאב ז'בוטינסקי, פרשת חייו, הוצאת קרני, תל אביב 1959 (כרך ג', עמ' 263 ואילך)
  • יצחק אבנרי, מרד העלייה תוכניתו של בן-גוריון לעלייה בלתי-לגאלית. קתדרה 44 (תשמז) 140 - 147