ירושלים הנצורה (אוניית מעפילים)

ירושלים הנצורה
	ירושלים הנצורה
	ירושלים הנצורה
שם צופן	הקדושה
ארגון	המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
נמל המוצא	צ'יוויטווקיה
מספר מעפילים	670
רב החובל	איטלקי שנשכר על ידי עדה סרני יחד עם הצוות.
מפקד האונייה	סגן יהודה צפתי
גדעוני	דני סנדלר
נתפסה	קרבת חיפה
נתוני האונייה
סוג האונייה	אוניית משא
שם קודם	Ambrosiana
תפוסה	300 טון
שוקע	4 מטר
הנעה	מנוע מרצדס 400 סל"ד
מהירות	7.5 קשר
מצבה כיום	נגרטה
גורלה	נתפסה ונגררה על ידי הבריטים

ירושלים הנצורה הייתה אוניית מעפילים. זו הייתה אוניית משא דו-תרנית עשויה עץ, בעלת מבנה רחב המגיעה לעומק של עד 4 מטרים. במקור, נקראה האונייה "Ambrosiana" אך שמה שונה בעקבות המצור על ירושלים במלחמת העצמאות.

הכנה

האונייה נרכשה על ידי עדה סרני והמוסד לעלייה ב' באיטליה, באמצעות איש קשר מקומי במילאנו. היא הוכנה על ידי מפקד המשימה, יהודה צפתי^[1], אנשי המוסד לעלייה ב' אנשי פלי"ם וגדעונים והצוות המקומי שכלל מכונאי אוסטרי, רב מלחים ושלושה מלחים. כחלק מארגונה לשייט סודרו מקומות לעולים, נבנה מטבח בצריף עץ, נבנו סליקים בחרטום. בספינה היו שתי סירות הצלה ל-20 איש כל אחת. כן הוטען מזון שאמור היה להספיק ל-5–10 ימים ו-5 טון מים.

מבחינת התקשורת, הגדעוני הכין את האונייה שבועיים לפני ההפלגה. היה בה משדר קריסטל ונמתחה אנטנה מראש התורן האחורי אל הגשר. נבנה סליק למכשיר בחדר המכונות, בין מכל הדלק לדופן התא, ובו היו ארבעה מכשירי שידור והקלטה תוצרת ארצות הברית. לא היה מכשיר "SOS" על האונייה.

יציאה לישראל

ב-3 בפברואר 1948 בשעה 03:00 יצאה מנמל פשיה רומנה (אנ') באיטליה ההפלגה של אוניית "ירושלים הנצורה", כשעל סיפונה 670 מעפילים, והצטרפה לצי הצללים. ב-10 בפברואר בשעה 10:00 הגיח מטוס "ליברייטור" בריטי, וחג מספר פעמים מעל הספינה, אשר הייתה במרחק 80 מיל מחופי הארץ. כעבור מספר שעות הגיע מטוס נוסף. כדי להקשות בזיהוי הספינה, האנשים הסתתרו בבטן האנייה ומבני השירותים והמטבח הושלכו לים. לפנות ערב, הופיעה משחתת של הצי הבריטי, אשר ליוותה את הספינה במשך כל הלילה. למחרת, 11 בפברואר, הופיעו שתי משחתות נוספות אשר חסמו את נתיב השיט לתל אביב. מפקד האונייה הורה למעפילים שלא להתנגד בכוח לפינוי. מפקד המשחתת הודיע שלא יעשה שימוש בנשק אם לא יתנגדו. בשעות לפנות בוקר של 12 בפברואר הגיעה הספינה לפתח נמל חיפה, וניסתה להיכנס בכוחות עצמה. במרחק 600 מטר מהחוף, ניסו הבריטים להשתלט עליה ולהכניסה לנמל. כדי למנוע מהם להשתלט על האונייה, חיבלו המעפילים במכונות. לבסוף נאלצו הבריטים לגרור את הספינה למעגן צדדי בנמל חיפה. בנמל חיפה הורדו העולים והועברו באמצעות ספינת משמר בריטית לספינת הגירוש "אושן ויגור"^[2].

אחראי הספינה משה דפני העיד כי לא היה טעם להתנגד והמעפילים אף הגישו מים ומזון לחיילים ועזרו להם לעלות לגשר. רב החובל והצוות הונחו להיטמע בין המעפילים והמלווים הסתתרו בסליק ואחר כך הצליחו להתחמק. מפקד האונייה סגן יהודה צפתי^[3] עבר עם המעפילים לספינת הגירוש.

לאחר שסיימה את שירותה נמכרה האונייה לגריטה.