עקיבא פיינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עקיבא פיינשטיין במסיבת העיתונאים לאחר שחרורו ב-20 בינואר 1950
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

עקיבא פיינשטיין (1923, ראש פינה - 16 בנובמבר 1975, ירושלים) היה חבר המחלקה הערבית בפלמ"ח. פיינשטיין פעל במדינות ערב להעלאת יהודים לארץ ישראל, עד שנתפס ונכלא בלבנון ובסוריה. שוחרר לאחר קום המדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינשטיין גויס לפלמ"ח ב-1941 על ידי יגאל אלון והוצב במחלקה הערבית. הקבוצה עברה קורס בסיסי בבית אורן וקורס ימי בתל אביב. מימון האימונים נעשה על ידי הבריטים. בסיום הקורס ב-1942 קיבלו המשתתפים זהות ערבית ונשלחו ללבנון וסוריה על מנת להשתלב במדינות אלו, לאסוף מודיעין ולחבל במתקנים חיוניים במקרה הצורך. בנוסף עסקה הקבוצה ברכישת נשק והברחתו.

ב-1944 החליטו הבריטים, שתמכו בקבוצה, להפסיק את פעילותה. רוב חברי הקבוצה חזרו לארץ אך חלקם, ופיינשטיין ביניהם, בחר לסייע בהבאת עולים במסגרת המוסד לעלייה ב'. כינוס המועמדים לעליה נעשה על ידי ארגון החלוץ ותפקידו של עקיבא פיינשטיין היה אז לקלוט את קבוצות העולים ולהעבירם את גבול לבנון וסוריה לארץ ישראל. לרוב עברו מסלולי העלייה דרך קוניטרה לחולתה או מלבנון לכפר גילעדי. בתקופה זו עבד עם יאני אבידוב. בין חברי הפלמ"ח שקלטו את העולים לאחר חציית הגבול היה חיים חפר.

עבודתו של פיינשטיין בלבנון הסתיימה ב-26 במאי 1946 כשנתפס על ידי משטרת לבנון (ייתכן שעקב הלשנה). לאחר שנחקר בעינויים בכלא בביירות הועבר ב-1947 להמשך חקירות בכלא בדמשק. למרות העינויים הקשים לא נשבר ולא הסגיר את חבריו. נעשו ניסיונות לשחררו בעזרת שיחוד הסוהרים הסורים‏[1]. בסופו של דבר שוחרר לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1950, במסגרת חילופי שבויים.

לאחר קום המדינה מונה פיינשטיין לתפקיד מושל נצרת ולאחר מלחמת ששת הימים מונה למושל הצבאי הראשון של קונייטרה ורמת הגולן‏[2].

בשנות ה-70 מינה אותו שר השיכון אברהם עופר לתפקיד האחראי לטיפול בבעיית הדיור של הבדואים.

פיינשטיין התחתן עם לינדה זאגה (שגם היא הייתה מעורבת בהעלאת היהודים מארצות ערב) ולהם ארבעה ילדים. עם תחילת עבודתו הממשלתית עברה המשפחה לירושלים.

עקיבא פיינשטיין נפטר ב-1975 ונקבר בירושלים. רעייתו נפטרה ב-1995.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על ידי אביה של אשתו
  2. ^ סיפורו של אל"מ (במיל') אריה נתיב באתר הפרקליטת הצבאית