אסון צור הראשון
אסון צור הראשון התרחש ב-11 בנובמבר 1982, סמוך לשעה שבע בבוקר, מייד בתום מלחמת לבנון הראשונה. בפיגוע קרס בניין הממשל הצבאי הישראלי בצור שבלבנון ונהרגו בו 91 אנשים, מתוכם 34 שוטרי משמר הגבול, 33 חיילי צה"ל, תשעה אנשי שב"כ ו-15 עצירים לבנוניים[1].
במשך שנים רבות יוחס האסון לתאונה של דליפת גז, אך 42 שנה לאחר האסון, ביולי 2024, קבעה ועדת החקירה בראשותו של האלוף (מיל') אמיר אבולעפיה שזהו פיגוע טרור בהכוונת איראן.[2]
הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניין הממשל היה צר וגבוה בן שבע קומות, וצה"ל כבש אותו עם האזור כולו כבר ביום השני למלחמה[3]. הוא נבנה במקור כבית מלון, אך הוחרם ושימש כמפקדה של ארגוני המחבלים[4]. במהלך ההשתלטות על הבניין הוא נפגע מאש צה"ל, והקיר הצפוני בקומה העליונה של האגף המערבי התמוטט כולו. ההחלטה למקם בו מפקדות משותפות התקבלה שלושה שבועות אחרי תחילת הלחימה, הגם שהיה רעוע וממוקם צמוד לכביש ראשי, במטרה לשפר את התיאום בין גופי הביטחון השונים[4].
בבניין היו ממוקמות מפקדות של המשטרה הצבאית, משמר הגבול, הממשל הצבאי הישראלי בלבנון, יחידת מילואים מגדוד חרמ"ש ושירות הביטחון הכללי, והיו בו חיילים מיחידת אד"ל (יחידת הקישור ללבנון) ועצירים לבנוניים[5]. הבניין קרס כולו עד היסוד במהירות בשני שלבים. מהיקף הפיצוץ ומנזקיו היה ברור שמוקד הפיצוץ לא היה בצד הבניין אלא התפוצצות בקומת הקרקע[5]. בשעות אחר הצהריים הגיעו למקום הרמטכ"ל רפאל איתן ואלוף פיקוד הצפון אמיר דרורי[5]. עבודות החילוץ החלו מייד ונמשכו שלושה ימים. במהלכן פונו כל הריסות הבניין לחלוטין[6], ו־28 פצועים חולצו בחיים מתוך ההריסות[1][7].
יום למחרת האסון שודרה כתבה ארוכה של עמוס כרמלי בתוכנית ליל שישי "יומן", על עבודות החילוץ. היא כללה ריאיון במקום עם שר הביטחון אריאל שרון שבו הצדיק השר את מבצע "שלום הגליל" (שמה הרשמי של מלחמת לבנון הראשונה בתחילתה)[8]. הכתבה עוררה סערה ציבורית, וכמה ימים אחר כך הכריזה הממשלה לראשונה על יום אבל לאומי בישראל לזכר הקורבנות. באותו יום הושמעה צפירת זיכרון[9].
חקירת האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
יום למחרת האסון, ב־12 בנובמבר, מינה הרמטכ"ל בהנחיית שר הביטחון ועדת חקירה לבדיקת האירוע, בראשות אלוף (מיל') מאיר זורע[10]. לוועדה הוקצב שבוע לצורך הגעה למסקנות.[11] הוועדה הגיעה למקום מיד ונשארה בו במהלך עבודות החילוץ. מאחר שלא הייתה עדות לפיצוץ חיצוני עלו מספר סברות באשר לסיבת האסון: הבניין היה רעוע, הוא נבנה ללא יסודות, תוכנן להיות בעל חמש קומות בלבד ועמודי התמך העיקריים בו היו דקים[12]. לכן עלתה סברה שהציוד הרב ומספר החיילים שהיו בו גרמו לקריסה[12]. אפשרות שמחבלים הצליחו להחדיר אליו חומרי נפץ נשללה מאחר שבמקום הייתה שמירה קפדנית, אולם סברה אחרת גרסה שמתחת לבניין הייתה מנהרה שבה הוטמן חומר נפץ לפני שצה"ל השתלט על הבניין (אך לאחר פינוי ההריסות לא נמצאה מנהרה)[12]. לאחר שנשללו כל האפשרויות האחרות קבעה הוועדה שככל הנראה האסון נגרם משני גורמים: דליפת גז ממכלי גז שהיו בקומת הקרקע שגרמה להתפוצצות, והעובדה שהבניין היה רעוע וקרס בקלות, ולא בשל פעילות עוינת[13]. הדו"ח הועבר לחקירת מצ"ח כדי למצוא את האשמים ברשלנות שהביאה לאסון[14]. בעקבות האסון הפסיק צה"ל לאחסן מכלי גז במצבורי דלק במפקדות[15].
ועדת החקירה התבססה על ממצאים בשטח שתאמו אפקט של "פיצוץ נפחי" (פיצוץ ענן גז בעל מוקד רחב מאוד). הוועדה מסרה "שעל־אף שחיפשה בדקדקנות סימנים לפיגוע חבלני, היינו סימני התפוצצות מטען חומר נפץ על כל מאפייניו, לא נמצאו כל סימנים כאלה. לעומת זאת התגלו סימנים מובהקים של פיצוץ הדף שסיבתו האפשרית היחידה היא דליפת גז ממיכלים שנמצאו במבנה, דליפה שהתלקחות אקראית מניצוץ שיכול היה להיות סיגריה, לחיצה על מתג חשמלי או הפעלת מכשיר חשמלי"[16]. עדויות על אחסון של מכלי גז בקומת הקרקע התקבלו כבר ביום החקירה הראשון[5][17], אולם במהלך התחקיר של ועדת החקירה הכחישו תחילה אנשי אפסנאות כי אחסנו בבניין מכלי גז בניגוד לנהלים[16].
במקביל, פתחה המשטרה הצבאית בחקירת מצ"ח, שלה הוקצב זמן רב יותר, והיא העלתה אפשרות ממשית שמדובר בפיגוע.[11]
בעקבות הפיגועים נגד בסיסי הכוח הרב־לאומי בביירות באוקטובר 1983, שכללו מכוניות תופת עם מטעני נפץ של גז בוטאן כדי ליצור פצצה תרמו־בארית, אמר מאיר זורע כי לא פנו אליו לחדש את החקירה, ובכל מקרה נבדקה באופן מקיף האפשרות שמכונית תופת גרמה לאסון אך היא הופרכה[18]. בתקופת האסון לא היו נפוצים פיגועי התאבדות, ומכוניות תופת לא התפוצצו מחוץ לאיראן, ולכן כיוון זה היה פחות מוכר ופחות סביר.[11] בנוסף, הפלגים השיעים לא נתפסו כאיום ממשי בלבנון.[19]
תחקירים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשלוש שנים לאחר האסון קיבל ארגון חזבאללה אחריות לאסון (אף שהוקם באופן רשמי ב־1984) ופרסם כביכול את זהות המתאבד, שתואר כ"שהיד" הראשון של הארגון – אחמד קציר מהכפר דיר קאנון אל־נהר שבנפת צור[20]. מאז, חזבאללה מציין ביום האירוע, 11 בנובמבר, את "יום השהיד", והאיראנים קראו על שמו רחוב בטהרן. לפי אותם פרסומים, בתכנון הפיגוע ובשיגורו של המתאבד למשימה השתתפו כמה ממקימי הזרוע הצבאית של חזבאללה, בהם עימאד מורנייה (שהיה רק בן 19 באותה עת)[20]. פרסום זה עורר מאז ספקות לגבי מסקנותיה של ועדת החקירה לאסון.
בתחקיר שפורסם ב"הארץ" ביוני 1998 נחשפו עדויות של אנשי ביטחון בכירים שעסקו בחקירת האסון, שהצביעו על כך שהפיצוץ היה תוצאה של פיגוע טרור מכוון. עוד נחשף כי ועדת החקירה התעלמה מחלק מהראיות, וצה"ל ושב"כ אף הסתירו מידע מהמשפחות השכולות ומהציבור, משיקולים פוליטיים, במטרה שלא לערער את התמיכה הציבורית במבצע "שלום הגליל"[21].
ב־2007, בספר "נקודת האל־חזור", טען רונן ברגמן שחקירת מצ"ח מצאה כמה ראיות המצביעות על גורם אחר לאסון – פיצוץ מכונית תופת[22]:
- שלושה עדי ראייה ראו מכונית מסוג פיג'ו נוסעת במהירות גבוהה אל תוך הבניין, לפני הפיצוץ. שניים מהם, לבנונים שנפצעו בפיצוץ, סיפרו על כך לרופא שטיפל בהם בבית החולים של צור.
- במרחק עשרות מטרים מהזירה, נמצא מנוע של מכונית פיג'ו שמספרו הראה שהיא נרכשה בלבנון ולא הייתה בשימוש צה"ל.
- בין ההריסות נמצאה רגל אדם שלא הייתה שייכת לאף אחד מן החללים.
- שחזור של הפיצוץ שערכו מומחי רפא"ל העלה שייתכן מאוד שמדובר במכונית תופת.
בספרו טען ברגמן שעל החוקרים הופעל לחץ שלא להגיע למסקנות נחרצות, והדבר ניכר בפירוט המסקנות בדו"ח חקירת המשטרה הצבאית. צה"ל החליט שלא לפרסם דו"ח זה של מצ"ח ולדבוק בגרסה הרשמית, שלפיה מדובר בתאונה של פיצוץ בלוני גז. השב"כ מכחיש את קיום הדו"ח עד עצם היום הזה[23], אף כי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה יצחק דר העיד[22] גם הוא על קיום הדו"ח ושהוא היה אחד ממחבריו כשהיה חוקר במשטרה הצבאית החוקרת.
דובי איכנולד, שהיה מפקד יחידת משטרה צבאית בצור בעת האסון, והיה בין הניצולים מן הבניין שקרס, כתב על חוויותיו תחת ההריסות ולאחר החילוץ בכתבה שפורסמה במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות ב־26 באוקטובר 2012[24]. בכתבה גם הוא ציין שהתקיימה חקירת מצ"ח, בראשות סא"ל ליאון בכר, אשר העלתה כי מכונית תופת מסוג פיג'ו היא שגרמה לקריסת הבניין, ולא פיצוץ גז. הוא גם חזר על הממצא שלפיו למחבל המתאבד שנהג במכונית נערכה הלוויית שהיד בכפרו.
מאמר שפרסם המזרחן שמעון שפירא בכתב העת של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ב־15 באוקטובר 2020, תיאר בפירוט את מעורבותם של עימאד מורנייה ואחמד קציר בפיגוע ואת השתלשלות האירועים[25].
בנובמבר 2022 פנו 2 גימלאי שב"כ, ניצולי הפיגוע, לראש השב"כ וביקשו ממנו לבצע בדיקה מחודשת עם כל הממצאים שהם אספו במשך השנים. לאחר שבדק את פנייתם פנה לרמטכ"ל ולמפכ"ל ובהודעה משותפת הודיעו צה"ל, השב"כ והמשטרה על הקמת צוות שיבחן מחדש אם לפתוח בבדיקה רשמית מחודשת באשר לנסיבות האירוע[26]. ביוני 2023 הודיע צוות הבדיקה כי ממצאים חדשים מחזקים את החשד שהפיצוץ נגרם מפיגוע חבלני. בעקבות זאת תוקם ועדה חדשה, בראשות אלוף (מיל') אמיר אבולעפיה, לחקר נסיבות האסון[27].
ביולי 2024[11] צוות החקירה קבע שמכונית תופת מסוג פיג'ו 504 עם 50 ק"ג חומר נפץ ומספר בלוני גז נכנסה דרך פתחו הראשי של הבניין, עד למרכזו של המבנה, והתפוצצה בקרבת ארבעה עמודים, שנפילתם גרמה לקריסת המבנה כולו[19]. ועדת אבולעפיה חקרה כיוונים נוספים שלא היתה לגביהם מודעות בשנות השמונים, כמו צבע וריח הפיצוץ. הוועדה התבססה על הממצאים שאספה ועדת זורע, כמו גם על חקירת המצ"ח, על עדויות המכון לרפואה משפטית מהרוגי האירוע, על תמונות שצולמו במקום, ועל דו"ח של מומחי הנדסה שניתחו את מבנה הבניין.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טקס אזכרה ממלכתי לציון האסונות בצור נערך לראשונה בהר הרצל בירושלים בשנת 2017, 35 שנים לאחר האסון הראשון. הטקס אורגן ביוזמת ילדיהם של הרוגי ונפגעי האסון. בטקס השתתפו שרים בממשלה ובכירים בצה"ל ובמשמר הגבול[28].
בשנת 2021, מועצת העיר טבריה החליטה על הקמת אנדרטה ומצפור לזכר חללי האסון[29].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רונן ברגמן, איתי אילנאי, הקרב האחרון על צור, באתר "ידיעות אחרונות", 4 בנובמבר 2020- דובי איכנולד, הצדק של מוטי אמרוסי נקבר בין ההריסות | 40 שנה לאסון צור הראשון, באתר ynet, 11 בנובמבר 2022
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירון דרוקמן, "אני לא גוויה, אני חי". בחזרה לקללת צור, באתר ynet, 7 בנובמבר 2015
- איתי אילנאי, "אף ועדה לא מסוגלת להגיד בשבוע ימים מה קרה שם", באתר "ידיעות אחרונות", 10 בדצמבר 2017
- עקיבא ביגמן, "מכונית התפוצצה ליד הבניין בממשל צור. יש הרבה פצועים והרוגים. מבקשים מסוק לפינוי", באתר ישראל היום, 21 ביוני 2018
- תערוכה באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- סרט תיעודי של ערוץ 11 - "המלחמה ללא שם" פרק 1
- אלי אלון, אסון צור הראשון 1982, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 בנובמבר 2022
- רונן ברגמן, ועדת החקירה תקבע: אסון צור הראשון היה פיגוע של חיזבאללה | פרסום ראשון, באתר ynet, 25 ביוני 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 טלי זלינגר, קציר הדמים בצור: 75 הרוגים ישראליים - בתום הפינוי אמש זוהו 65 גופות של כוחות הבטחון - 15 לבנונים נהרגו • 28 פצועים חולצו, דבר, 14 בנובמבר 1982
עתי"ם, חללי האסון בצור מובאים למנוחות, דבר, 15 בנובמבר 1982 - ^ אבי אשכנזי, נפתרה תעלומה בת 42 שנים: איראן עומדת מאחורי הפיגוע "אסון צור הראשון", באתר מעריב אונליין, 3 ביולי 2024
- ^ הקרב על צור, "העולם הזה", גיליון 2336 מ-9 ביוני 1982, עמוד 77
- ^ 1 2 ראובן שפירא, וידוי אישי: הבנין לא מצא חן בעיני, דבר, 14 בנובמבר 1982
- ^ 1 2 3 4 טלי זלינגר ושמעון וייס, כיוונים שונים בחקירת הפיצוץ אמש זוהו 13 הרוגים מתוך עשרות הנפגעים, דבר, 12 בנובמבר 1982
- ^ שמעון וייס, מבית המימשל שהפך תל חורבות נותר רק משטח אדמה נקי ושומם, דבר, 15 בנובמבר 1982
- ^ אריאלה ראובני, "אני לא גופה,אני חי" - צעק ציון אשטר מתוך הגומחה, דבר, 14 בנובמבר 1982
- ^ טדי פרויס, חורבות צור והתקשורת, דבר, 15 בנובמבר 1982
- ^ יורם פרי, מה עוד צריך לקרות?, דבר, 19 בנובמבר 1982
- ^ מאיר זורע בראש ועדת החקירה, דבר, 12 בנובמבר 1982
- ^ 1 2 3 4 יואב זיתון, 42 שנה אחרי: צה"ל קובע שאסון צור היה פיגוע התאבדות בהכוונת האיראנים, באתר ynet, 3 ביולי 2024
- ^ 1 2 3 שמעון וייס וראובן שפירא, סברה: בניין רעוע, חומר נפץ או מינהרת מחבלים, דבר, 14 בנובמבר 1982
המשך הכתבה: סברה: בנין רעוע, דבר, 14 בנובמבר 1982 - ^ אסון צור: רשלנות ואחריות, דבר, 22 בנובמבר 1982
- ^ אמיר אורן, ועדת החקירה, כותרת ראשית, 8 בדצמבר 1982
- ^ יוסף ולטר, צה"ל הפסיק לאחסן מיכלי גאז במחנות, מעריב, 14 באפריל 1986
- ^ 1 2 טלי זלינגר, פגמים בערנותו של צה"ל, דבר, 25 בנובמבר 1982
- ^ שמעון וייס, צור-למחרת היום, דבר, 14 בנובמבר 1982
- ^ חוקר האסון בצור: אין צורך לחדש החקירה, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983
- ^ 1 2 עוזי ברוך, צה"ל קובע 42 שנה אחרי: אסון צור היה פיגוע התאבדות בהכוונה איראנית, באתר ערוץ 7, 3 ביולי 2024
- ^ 1 2 פסח מלובני, כך הצליחו איראן וחיזבאללה לסלק את הצבאות הזרים מלבנון, באתר "IsraelDefense", 13 ביוני 2020
- ^ יניב קובוביץ, אסון צור הראשון: התחזק החשד לפיגוע, תוקם ועדת חקירה של צה"ל, שב"כ והמשטרה, באתר הארץ, 25 ביוני 2023
- ^ 1 2 נקודת האל־חזור, רונן ברגמן, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, 2007, עמ' 156 והלאה
- ^ עד מועד פרסום הספר. לא ידוע על שינוי בעמדת שב"כ מאז פרסום הספר.
- ^ דובי איכנולד, צור 1982. הייתי קבור בגיהנום, באתר ynet, 26 באוקטובר 2012
- ^ שמעון שפירא, המאבק בין ישראל וחיזבאללה: 1982 – 2020 - המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 15 באוקטובר 2020
- ^ שלומי הלר, אחרי 40 שנה: צוות בדיקה יבדוק מחדש את נסיבות קריסת הבניין באסון צור, באתר וואלה, 17 בנובמבר 2022
- ^ איתי אילנאי, יואב זיתון, אסון צור הראשון: ועדת חקירה תוקם בשל "ממצאים חדשים, התחזק החשד לפיגוע", באתר ynet, 25 ביוני 2023
- ^ עדי רוזנברג, טקס ראשון, 35 שנה לאסון צור: "כל הבניין קרס עליי", באתר ynet, 16 בנובמבר 2017
רויטל עמירן, 35 שנה לאסונות צור: "גופות נתלו על חוטי החשמל כמו כביסה", באתר מעריב אונליין, 16 בנובמבר 2017 - ^ איתי אילנאי, רונן ברגמן, בעקבות תחקיר "7 ימים": אנדרטה ראשונה בארץ לחללי אסון צור, באתר ynet, 14 באפריל 2021
| מנחם בגין | ||
|---|---|---|
| אירועים מרכזיים בעת כהונתו כראש ממשלה | הממשלה ה-18: תקיפת הכור הגרעיני בעיראק • פיגוע כביש החוף • פרויקט שיקום שכונות • ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל הממשלה ה-19: הסכם השלום בין ישראל למצרים • מבצע אופרה • מלחמת לבנון הראשונה |
|
| כללי | ימי בגין • דוקטרינת בגין • בגין (סרט) • בלילות לבנים • המרד • נאום הצ'חצ'חים • | |
| הנצחת מנחם בגין | אולם הספורט בגין • בית החולים מנחם בגין • דרך בגין (תל אביב) • כביש בגין • מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים • מרכז מורשת מנחם בגין • פארק בגין • פארק מנחם בגין • קריית הממשלה (מזרח ירושלים) • פרס בגין • שדרות מנחם בגין (אשדוד) | |
| משפחתו | עליזה בגין (בת זוג) • זאב בנימין בגין (בנו) | |