ג'ון אדמס

תבנית:מנהיג1 ג'ון אדמס (באנגלית: John Adams‏; 30 באוקטובר 1735 - 4 ביולי 1826), סגן הנשיא הראשון (1789 - 1797) של ארצות הברית ונשיאה השני (1797 - 1801). בנו, ג'ון קווינסי אדמס, היה לנשיאה השישי של ארצות הברית.

טרם הכרזת העצמאות

אדמס נולד במסצ'וסטס לג'ון וסוזנה אדמס. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד ב-1755, ולאחר מכן עבד כמורה בבית ספר בווסטר ולמד משפטים. ב-1758 התקבל ללשכת עורכי הדין, וב-1764 נשא לאשה את אביגייל סמית'.

השפעתו הפוליטית ניכרה לראשונה בתפקידו כמנהיג המפלגה הויגית של מסצ'וסטס במהלך הדיונים על חוק הבולים ב-1765. באותה השנה ניסח את ההנחיות ששלחה העיר בריינטרי לנציגיה בגוף המחוקק של מסצ'וסטס, ניסוח שהפך למודל לערים אחרות בבואן לשלוח את הנחיותיהן.

באוגוסט 1765 כתב בעילום שם ארבעה מאמרים לעיתון "בוסטון גאזט", בהם טען שהעימות בנושא חוק הבולים הינו חלק מהמאבק בלתי נגמר בין אינדיבידואליזם לסמכות קולקטיבית. בדצמבר באותה השנה נשא נאום לפני המושל והמועצה של מסצ'וסטס בו טען כי חוק הבולים הוא בלתי חוקי, מכיוון שמסצ'וסטס אינה מיוצגת בפרלמנט הבריטי.

ב-1768 עבר לבוסטון. שנתיים מאוחר יותר, באקט אופייני של אומץ מוסרי, הגן על חיילים בריטים שהואשמו בגרימת מותם של חמישה תושבים במושבה ב"טבח בוסטון" (אירוע בו ירו החיילים לעבר קהל שתקף אותם, והיה ממבשרי מלחמת העצמאות של ארצות הברית). המשפט הסתיים בזיכויים של הקצין שפיקד על הפלוגה ושל מרבית חייליו, אך שניים מהם נמצאו אשמים בהריגה. צעדו האמיץ של אדמס בלקיחתו את הצד הלא פופולרי בפרשה זכה לגמול הולם בשנה שלאחר מכן, כאשר הוא נבחר לקונגרס של מסצ'וסטס.

אדמס היה חבר בקונגרס של המושבות מ-1774 ועד 1778. ביוני 1775 תמך במינויו של ג'ורג' וושינגטון למפקד צבא המושבות. השפעתו בקונגרס הייתה רבה, וכמעט למן ההתחלה תמך בחזקה בהיפרדותן של המושבות מבריטניה. ב-5 באוקטובר 1775 הקונגרס הקים את הראשונה בסדרה של ועדות שנועדו לדון בענייני צי ימי. מזמן זה ולאורך כל הקריירה שלו הוביל אדמס את יצירתו וחיזוקו של הצי האמריקאי. השפעתו בעניין הייתה כה גדולה עד שהוא נחשב היום לאבי הצי האמריקאי.

ב-7 ביוני 1776 תמך בהצעת ההחלטה המפורסמת של ריצ'רד הנרי לי בקונגרס המושבות ולפיה "מושבות אלו הינן, ויש להם את הזכות להיות, מדינות חופשיות ועצמאיות". ב-8 ביוני 1776 מונה יחדיו עם ג'פרסון, פרנקלין, ליוינסטון ושרמן לוועדה שנועדה לכתוב את הצהרת העצמאות. למרות שההצהרה נכתבה לבקשת הוועדה על ידי ג'פרסון, היה זה אדמס שהובילה בקונגרס לאישור. לאחר מכן מונה אדמס לעמוד בראש הוועד למלחמה, ושירת בנוסף בוועדות חשובות רבות נוספות.

פעילותו לאחר הכרזת העצמאות

ב-1778 הפליג לצרפת כדי להשתתף בוועדה האמריקאית שנועדה לנסח ברית בין צרפת לארצות הברית. ואולם, עם הגיעו לשם הושגה הברית המבוקשת, ואדמס הציע שמספר חברי הוועדה יצומצם לאחד. הצעתו יושמה והוא חזר לארצות הברית ונבחר להיות חבר בוועדה שניסחה את חוקת מסצ'וסטס.

בטרם עבודתו הושלמה הוא נשלח שוב לאירופה, לאחר שנבחר ב-27 בדצמבר 1779 כדי לנהל משא ומתן להסכם שלום עם בריטניה, למרות שהסיכויים להשגת הסכם כזה לא היו גדולים באותה השעה. בנוסף לכך, ממשלת צרפת התנגדה למינוי בסוברה שאדמס אינו גמיש מספיק. בעקבות כך, צורפו בנג'מין פרנקלין, תומאס ג'פרסון, ג'ון ג'יי, והנרי לורנס לעבוד יחדיו עם אדמס להשגת ההסכם. ואולם, ג'פרסון לא יצא בסופו של דבר לשליחות, ולורנס כמעט לא לקח חלק בדיונים, וכך הושאר ניהול המשא ומתן לשלושת האחרים. ג'יי ואדמס לא בטחו ברצונה הטוב של צרפת, ובגוברם על פרנקלין המבודד בדעתו, החליטו להפר את ההוראות שניתנו להם, ולא לשתף את הצרפתים בדיונים, בבוחרם במקום זאת לדון ישירות עם הבריטים.

במהלך הדיונים היה נחוש במיוחד להשיג הכרה בזכותה של ארצות הברית לדיג לאורך החוף הבריטי-אמריקאי. התנאים הפוליטיים בבריטניה באותה עת הפכו את הצורך להשגת הסכם שלום להכרח, והדבר סייע לאדמס וחבריו לקבל הסכם בתנאים נוחים במיוחד.

הנוסח המוקדם של ההסכם נחתם ב-30 בנובמבר 1782.

לפני שהחלו הדיונים שהה אדמס בהולנד וב-19 באפריל 1782 השיג הכרה בארצות הברית כמדינה עצמאית. בנוסף עסק במשא ומתן לקבלת הלוואה ובאוקטובר 1782 אף חתם על ברית מסחר וידידות.

ב-1785 היה לשגריר לבריטניה. ב-1787 בעת שהותו בלונדון פרסם את החיבור "הגנה על חוקת הממשל של ארצות הברית".

בחיבור זה כלל מספר הצהרות שמהן משתמעת תמיכה באריסטוקרטיה כגון: "העשירים, הנולדים למשפחה טובה, והמוכשרים, צריכים להיות מופרדים משאר האנשים בסנאט". הצהרות אלו עוררו עליו את זעמם של רבים מבני ארצו.

בין השאר בגלל פרשה זו, בבחירות הנשיאותיות הראשונות ב-1789 בעוד וושינגטון זכה בתמיכתם של כל האלקטורים, קיבל אדמס רק 34 קולות מתוך 69. עם זאת, התמיכה בו הייתה השנייה בגודלה אחרי וושינגטון, ובהתאם לנוהג המקובל אז, הוא מונה לסגן נשיא, תפקיד שמילא עד 1797. במהלך כהונתו חילוקי דעות בנוגע למדיניות שעל הממשל החדש לנהוג בה הובילו בהדרגה ליצירת שתי מפלגות פוליטיות מוגדרות, הפדרליסטים והדמוקרטים-רפובליקנים. אדמס הוכר במהרה כאחד ממנהיגיה של המפלגה הפדרליסטית, שני רק לאלכסנדר המילטון.

נשיאותו

בשנת 1796, לאחר שוושינגטון סירב להתמודד שוב על המשרה, נבחר אדמס לנשיא, לאחר שניצח את תומאס ג'פרסון, שמונה לסגן נשיא.

ארבע שנותיו של אדמס כנשיא (1797 - 1801) אופיינו ברצף של תככים שהשאיר אותו מריר שנים רבות לאחר מכן. ב-1798 עברו בקונגרס חוקי הזרים וההסתה. אנשי המפלגה הפדרליסטית טענו שהחוקים נועדו להגן על ביטחון ארצות הברית, אך אנשי המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית טענו שהמטרה הייתה לפגוע בה. למחלוקת שעורר החוק הייתה תרומה משמעותית להפסדה של המפלגה הפדרליסטית בבחירות בשנת 1800, והוא בוטל על ידי הנשיא ג'פרסון לאחר מכן.
בנוסף לכך, מחלוקת מרה פרצה במפלגה הפדרליסטית עצמה, אדמס והמילטון נהפכו ליריבים, וחברים רבים בקבינט של אדמס תמכו בהמילטון ביריבות זו. במהלך כהונתו נמשכה ארצות הברית לתוך המחלוקות באירופה.

אדמס, בניגוד להמילטון המיליטנטי ותומכיו, למעשה הקדיש את עצמו לפתרון המלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת על ידי השגת שלום עם צרפת, דבר שהוסיף למתיחות.

ב-1800 מונה שוב למועמד המפלגה הפדרליסטית לנשיאות. ואולם חוסר האמון בו במפלגתו שלו, הכעס שעוררו חוקי הזרים וההסתה, והפופולריות של יריבו תומאס ג'פרסון, תרמו כולם לתבוסתו, והוא פרש לחיים פרטיים.

אדמס נפטר ב-4 ביולי 1826, יום השנה החמישים לעצמאות ארצות הברית. ג'ון אדמס, אשר בשנים האחרונות לפני מותו חידש את חברותו עם תומאס ג'פרסון התנחם במחשבה כי חברו בחיים, ועל רקע זה מילותיו האחרונות היו "תומאס ג'פרסון עודנו חי", אך באופן אירוני, ג'פרסון נפטר באותו יום עצמו מספר שעות קודם לכן. לאחר מותם החותם האחרון על הכרזת העצמאות של ארצות הברית אשר היה עודנו בחיים היה צ'ארלס קרול, נציג מרילנד, אשר נפטר ב-1832.

קישורים חיצוניים

• ג'ון אדמס, ביוגרפיה, אתר הבית הלבן
• תבנית:אנציקלופדיה ynet