רות דיין – הבדלי גרסאות

רות דיין
	רות דיין עם הנשיא ראובן ריבלין ועפרה שטראוס בוועידת יסמין השנתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים, 2014
לידה	6 במרץ 1917; חיפה, האימפריה העות'מאנית
פטירה	5 בפברואר 2021 (בגיל 103); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות בנהלל
פעילות בולטת	פעילה חברתית
מפלגה	מחנה של"י, רצ, מרצ
בן או בת זוג	משה דיין
מספר צאצאים	3

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־20:51, 21 בינואר 2020

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות
פרמטרים ריקים [ שנות הפעילות, שותפה, שותף ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

רות דיין (לבית שוורץ; נולדה ב-6 במרץ 1917) היא פעילה חברתית ישראלית ואשתו הראשונה של משה דיין. מייסדת חברת האופנה והטקסטיל "משכית".

ביוגרפיה

דיין נולדה בחיפה בשם רות שוורץ, הבכורה מבין שתי בנות לצבי שוורץ, עורך דין יליד נובוסליצה, ולרחל לבית קלימקר, אשת חינוך ילידת קישינב, שניהם מאנשי העלייה השנייה. אחותה הצעירה היא ראומה, שלימים נישאה לעזר ויצמן. בהיותה בת שנתיים נסעה עם הוריה לאנגליה לצורך לימודיו של אביה. בגיל 10 שבה לארץ ישראל עם משפחתה ועברה להתגורר בשכונת מוסררה, ולאחר מכן בשכונת רחביה בירושלים, שם למדה בגימנסיה העברית רחביה והייתה פעילה ב"המחנות העולים". בגיל שבע עשרה עברה לנהלל ולמדה בבית הספר החקלאי לבנות. בנהלל הכירה את משה דיין, וב-1935 השניים נישאו. מנישואיהם נולדו יעל, אודי ואסי. ב-1945 עברה המשפחה להתגורר בתל אביב.

במהלך מלחמת העצמאות, מונה משה דיין למפקד ירושלים, והמשפחה עברה בעקבותיו למגורי השרד בווילה לאה שבשכונת רחביה בירושלים.

ב-1949 עבדה דיין כמדריכה חקלאית במושבי העולים החדשים בפרוזדור ירושלים. היא וחוקרת הפולקלור זהרה וילבוש הבחינו במיומנות הנשים בתחומי מלאכת היד וביצירותיהן. דיין החליטה לנסות ולהפוך את העיסוק למקור פרנסה ושימור תרבותי, וביצעה בכך תפנית מההכוונה הרשמית של המדינה שניסתה לחנך את העולים לעיסוק בחקלאות. פרויקט איתור הנשים (והגברים, רובם צורפים ממוצא תימני), הדרכתן ושיווק ראשוני של יצירותיהן נקרא פרויקט "אשת חיל".

שנה לאחר מכן הקימה את חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא - תל השומר, וכיהנה במשך שנים כנשיאת כבוד של החוג.^[1]

ב-1952 עזבה את פרויקט "אשת חיל" והתלוותה למשה דיין שנשלח לקורס מפקדים בכירים בבריטניה. שם החלה ללמוד אריגה וטווייה מתוך מטרה להמשיך בעבודה זו עם שובה לארץ.

שנה לאחר שובה לישראל, ב-1954, בעידוד ובתמיכה של שרת העבודה, גולדה מאיר, ושל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, טדי קולק, הפך הפרויקט לחברת הלבשה ורקמה ממשלתית בשם "משכית", כשדיין משמשת כמנכ"לית שלה. החברה סיפקה מקומות תעסוקה למאות עובדים, בעיקר עולים חדשים, מקריית שמונה שבצפון ועד לדימונה שבדרום. בבגדי החברה ובאריגיה שולבו דוגמאות של עדות ואוכלוסיות שונות, בהם לובים, פרסים, תימנים, וגם דרוזים, בדואים ופלסטינים.

ב-1964 נקלעה "משכית" לקשיים עקב ניהול כושל וכמעט עמדה להימכר לידיים פרטיות,^[2] אלא שוועדת שרים לענייני כלכלה החליטה לשמר אותה כחברה ממשלתית.^[3]

דיין נמנתה על מקימי וראייטי ישראל ב-1967,^[4] הייתה חברת המועצה הציבורית של יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם, חברת הוועד המנהל של המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי וחברת המועצה הציבורית של קרן אברהם. ב-1970 הצטרפה לאגודת "ברית בני שם", אגודה להבנה בין יהודים וערבים, ושימשה כנשיאה במשך כ-40 שנה.^[5]

במשך עשרות שנים יסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען עולים חדשים, חולים והדו-קיום בין ערבים ליהודים. על מאמציה לקירוב לבבות בין יהודים לערבים קיבלה ב-1994 דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת תשס"ב קיבלה את פרס יגאל אלון מטעם "עמותת דור הפלמ"ח". ב-2010, קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.^[6]

ב-1972, כעבור 37 שנות נישואים, התגרשה רות ממשה דיין.

ב-1973 פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "ואולי: סיפורה של רות דיין". ב-2001 הוציאה לאור את אסופת המכתבים שכתב לה משה דיין עת היה כלוא בכלא עכו, בשנים 1941-1939, בספר מופיעים גם קטעים מיומנה. על חייה של דיין ביימה דינה צבי ריקליס את הסרט התעודי "ביג מאמא", ששודר בערוץ 2 ב-2004.

דיין הוצבה במקום השביעי ברשימת מחנה של"י לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, בהמשך הוצבה במקום ה-116 ברשימת רצ לקראת הבחירות לכנסת ה-11 ובמקום ה-89 לקראת הבחירות לכנסת ה-12, ולאחר מכן, במקום ה-107 ברשימת מרצ לקראת הבחירות לכנסת ה-13 והבחירות לכנסת ה-14, במקום ה-113 לקראת הבחירות לכנסת ה-15, במקום ה-107 לקראת הבחירות לכנסת ה-16, במקום ה-100 לקראת הבחירות לכנסת ה-17, במקום ה-92 לקראת הבחירות לכנסת ה-19 ובמקום ה-101 לקראת הבחירות לכנסת ה-21, מה שהפך אותה למועמדת הכנסת המבוגרת ביותר אי-פעם בתולדות המדינה. לקראת הבחירות לכנסת ה-22, הוצבה במקום ה-102 ברשימת המחנה הדמוקרטי. לקראת הבחירות לכנסת ה-23 הוצבה במקום ה-108 ברשימת העבודה-גשר-מרצ, כאשר ביתה יעל מוצבת במקום ה-107 ברשימה.

דיין חברת המועצה הציבורית של ארגון בצלם^[7].

ב-2013 הושק מחדש המותג "משכית" לאחר שני עשורים, ביוזמת מעצבת האופנה שרון טל ותוך שיתוף פעולה מלא של דיין.

ב-2014 זכתה דיין בעיטור נשיא מדינת ישראל,^[8]

בשנת 2014 זכתה גם בפרס רפפורט על מפעל חיים בקטגוריית: עשייה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה הישראלית.

ב-1 במאי 2014 נפטר בנה אסי דיין, וב-19 בנובמבר 2017 נפטר בנה אודי דיין.^[9]

ב-2017 זכתה בפרס שלמה בובליק לשנת תשע"ז, המוענק על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים.^[10]

אילן יוחסין

הרב פינחס דיין

דב קלימקר

הרב אברהם דיין

אליהו דיין

צבי שוורץ

רחל שוורץ

דבורה דיין

שמואל דיין
(ח"כ)

בלה (ויונה) הורביץ

אריה דיין

ראומה ויצמן
בעלה: עזר ויצמן
(נשיא המדינה)

רות דיין

משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)

אביבה גפן
בעלה: ישראל גפן
(נכדו של הרב שם טוב גפן)

זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)

יגאל הורביץ
(שר אוצר)

עמוס הדר
(ח"כ)

מרדכי דיין

משה דיין
(שגריר)

דב שיאון
(דובר צה"ל)

יעל דיין
(ח"כ)

אודי דיין
(פסל)

עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל וח"כ)

אב: יגאל תלמי
תמר דיין

אילנה דיין
(עיתונאית)

דני דיין
(יו״ר הנהלת יד ושם)

סב: יעקב שריד
אב: יוסי שריד

קרוליין לנגפורד

אסי דיין
(במאי, שחקן, וסופר)

מוקי בצר
(אלוף-משנה)

נורית גפן בצר
(מאיירת)

נורית גפן

יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)

אווה חדד
(שחקנית)

ענת בן ארי

צפריר בן ארי

ישי שריד
(עו"ד וסופר)

רחלי שריד
(רופאה)

ליאור דיין
(סופר, עיתונאי)

שאול בצר
(במאי, תסריטאי וסופר)

אביב גפן
(מוזיקאי)

שירה גפן
(שחקנית וסופרת)

אתגר קרת
(סופר ותסריטאי)

גון בן ארי
(סופר, תסריטאי ובמאי)

באילן יוחסין זה מופיעים רק אישים שזכו לפרסום וחוליה המקשרת בין דורות ואבות המשפחה.

ספריה

ואולי: סיפורה של רות דיין / רות דיין והלגה דדמן. ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, 1973
רותי שלי: מכתבי משה דיין מכלא עכו, 1939-1941 / עריכה: ניצה בן-ארי; הקדמה ודברי קישור: רות דיין; תחקיר, הערות והבאה לדפוס: רחל יורמן. לוד: זמורה-ביתן, תשס"א, 2001

לקריאה נוספת

אנתוני דוד, ידידות בלתי אפשרית, הוצאת שוקן, 2017.

קישורים חיצוניים

אורנה שמר, רות דיין ו"משכית", מעריב, 11 בנובמבר 1960
רותה קופפר, כי תזכרי את אהבתך אליו, באתר הארץ, 16 במרץ 2006
בן שני, ‏בטיפול של אמא, באתר ‏מאקו‏, 18 במאי 2009
גדעון לוי, שיחת היום | "רות דיין, את גאה להיות ישראלית - או מתביישת?", באתר הארץ, 26 בפברואר 2010
רות דיין, סרטון תיעודי (2011)
רן דגוני, ‏רות דיין: "ליברמן הוא האדם הנורא ביותר בישראל, דוברמן", באתר גלובס, 1 בנובמבר 2011
גיל ריבה, רות דיין, באתר רשת
נרי ליבנה, למה רות דיין לא אוהבת את המושג "העצמה נשית"?, באתר הארץ, 19 ביוני 2013
אורטל בן דיין, אני לא ציונית: ריאיון עם רות דיין, באתר את, 27 בנובמבר 2014
נרי אבידן סלע, רות דיין ושרון טל בסטודיו של משכית: "הנשים במנהטן לובשות מעילי מדבר", באתר Xnet‏, 18 באוקטובר 2015
אמירה לם, שלך, משה, באתר "ידיעות אחרונות", 18 במרץ 2016
נחמה דואק, בעלת ה-100, באתר "ידיעות אחרונות", 27 בפברואר 2017
נחמה דואק, שיחות שלום, באתר "ידיעות אחרונות", 13 ביולי 2017
אביעד פוהורילס, מגילת רות, באתר ישראל היום, 1 בפברואר 2018
חיים שכאלה עם רות דיין | חלק א | חלק ב | הערוץ הראשון, 1988
הדר בן-יהודה, רקמת החיים של רות דיין, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2019
אלבום משפחתי של רות דיין, באתר יד בן צבי, 2019

Rula Jebreal, Moshe Dayan's Widow Ruth: Zionist Dream Has Run Its Course, Newsweek, October 30, 2011

הערות שוליים

^ חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא
^ גיל קיסרי, שרשרת הכשלונות של משכית, מעריב, 26 באוגוסט 1964
גיל קיסרי, משכית תופעל על בסיס כספי חדש, מעריב, 27 באוגוסט 1964
^ ועדה ממליצה להמשיך בפעולות חברת משכית, דבר, 29 ביוני 1965
^ טלילה בן-זכאי, ה"אהל" של ה"וראייטי קלאב" ייפתח בישראל ב-5 בנובמבר, מעריב, 3 באוקטובר 1967; האמנים הבריטיים הריעו לחיים טופול, מעריב, 11 באוקטובר 1967; זאב רב-נוף, "נבחנים" המחלקים כספים לילדים, דבר, 15 באוקטובר 1967; ועדת הלב, מעריב, 15 בדצמבר 1967.
^ רם עברון, האמנתי שהשלום רקוב, כל אשה נאחזת בכל קרן-אור", למרחב, 4 בספטמבר 1970
^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
^ הנשיא העניק את עיטור הנשיא לרב ישראל מאיר לאו ולרב רפי פויירשטיין, באתר כיפה, 10 ביולי 2014
^ עמי פרידמן, "הפסל אודי דיין, בנו של משה דיין, הלך לעולמו", באתר ynet, 19 בנובמבר 2017
^ הענקת פרס בובליק לרות דיין באוניברסיטה העברית, סרטון באתר יוטיוב

[1] חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא

[2] גיל קיסרי, שרשרת הכשלונות של משכית, מעריב, 26 באוגוסט 1964
גיל קיסרי, משכית תופעל על בסיס כספי חדש, מעריב, 27 באוגוסט 1964

[3] ועדה ממליצה להמשיך בפעולות חברת משכית, דבר, 29 ביוני 1965

[4] טלילה בן-זכאי, ה"אהל" של ה"וראייטי קלאב" ייפתח בישראל ב-5 בנובמבר, מעריב, 3 באוקטובר 1967; האמנים הבריטיים הריעו לחיים טופול, מעריב, 11 באוקטובר 1967; זאב רב-נוף, "נבחנים" המחלקים כספים לילדים, דבר, 15 באוקטובר 1967; ועדת הלב, מעריב, 15 בדצמבר 1967.

[5] רם עברון, האמנתי שהשלום רקוב, כל אשה נאחזת בכל קרן-אור", למרחב, 4 בספטמבר 1970

[6] מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה

[7] המועצה הציבורית, באתר בצלם

[8] הנשיא העניק את עיטור הנשיא לרב ישראל מאיר לאו ולרב רפי פויירשטיין, באתר כיפה, 10 ביולי 2014

[9] עמי פרידמן, "הפסל אודי דיין, בנו של משה דיין, הלך לעולמו", באתר ynet, 19 בנובמבר 2017

[10] הענקת פרס בובליק לרות דיין באוניברסיטה העברית, סרטון באתר יוטיוב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 56: / שורה 56: @@
 ב-[[1973]] פרסמה [[אוטוביוגרפיה]] בשם "ואולי: סיפורה של רות דיין". ב-[[2001]] הוציאה לאור את אסופת המכתבים שכתב לה משה דיין עת היה [[מ"ג אסירי ההגנה|כלוא]] ב[[כלא עכו]], בשנים [[1941]]-[[1939]], בספר מופיעים גם קטעים מיומנה. על חייה של דיין ביימה [[דינה צבי ריקליס]] את [[סרט תעודי|הסרט התעודי]] "ביג מאמא", ששודר ב[[ערוץ 2]] ב-[[2004]].
-דיין הוצבה במקום השביעי ברשימת [[מחנה של"י]] לקראת [[הבחירות לכנסת התשיעית]], בהמשך הוצבה במקום ה-116 ברשימת [[רצ]] לקראת [[הבחירות לכנסת ה-11]] ובמקום ה-89 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-12]], ולאחר מכן, במקום ה-107 ברשימת [[מרצ]] לקראת [[הבחירות לכנסת ה-13]] ו[[הבחירות לכנסת ה-14]], במקום ה-113 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-15]], במקום ה-107 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-16]], במקום ה-100 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-17]], במקום ה-92 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-19]] ובמקום ה-101 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-21]], מה שהפך אותה למועמדת הכנסת המבוגרת ביותר אי-פעם בתולדות המדינה. לקראת [[הבחירות לכנסת ה-22]], הוצבה במקום ה-102 ברשימת [[המחנה הדמוקרטי]].
+דיין הוצבה במקום השביעי ברשימת [[מחנה של"י]] לקראת [[הבחירות לכנסת התשיעית]], בהמשך הוצבה במקום ה-116 ברשימת [[רצ]] לקראת [[הבחירות לכנסת ה-11]] ובמקום ה-89 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-12]], ולאחר מכן, במקום ה-107 ברשימת [[מרצ]] לקראת [[הבחירות לכנסת ה-13]] ו[[הבחירות לכנסת ה-14]], במקום ה-113 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-15]], במקום ה-107 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-16]], במקום ה-100 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-17]], במקום ה-92 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-19]] ובמקום ה-101 לקראת [[הבחירות לכנסת ה-21]], מה שהפך אותה למועמדת הכנסת המבוגרת ביותר אי-פעם בתולדות המדינה. לקראת [[הבחירות לכנסת ה-22]], הוצבה במקום ה-102 ברשימת [[המחנה הדמוקרטי]]. לקראת [[הבחירות לכנסת ה-23]] הוצבה במקום ה-108 ברשימת [[העבודה-גשר-מרצ]], כאשר ביתה [[יעל דיין|יעל]] מוצבת במקום ה-107 ברשימה.
 דיין חברת המועצה הציבורית של ארגון [[בצלם]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.btselem.org/hebrew/about_btselem/public_council|כותרת=המועצה הציבורית|אתר=בצלם|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-02-24}}}}.