הזורעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הזורעים
בית הכנסת במושב הזורעים
בית הכנסת במושב הזורעים
מחוז הצפון
מועצה אזורית הגליל התחתון
גובה ממוצע ‎-52‏ מטר
תאריך ייסוד 1939
תנועה מיישבת הפועל המזרחי
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 834 תושבים
מיקום הזורעים
הזורעים
הזורעים
http://www.hazorim.co.il

הַזּוֹרְעִים הוא מושב דתי בבקעת יבנאל השייך למועצה אזורית הגליל התחתון. המושב הוקם בשנת 1939 כיישוב חומה ומגדל על ידי עולים ממדינות אירופה, בעיקר על ידי עולים מגרמניה והולנד, ולאחר כמה זמן הגיעו גם אנשים מצפון אפריקה. המושב נמצא בקרבת הערים טבריה ועפולה, וקיימת בו ישיבה תיכונית לחינוך סביבתי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1934 הקימה תנועת בח"ד (ברית חלוצים דתיים) קיבוץ הכשרה ב"אלמאלו", כפר בצפון הולנד, שיועד לצעירים יהודים מגרמניה. לחברים היו מגורים וחדר אוכל משותפים, והם עבדו בחצרות האיכרים המקומיים שעסקו בעקר במשק החלב. חלק מהחברים עברו הכשרה אצל בעלי מלאכה, ולמדו מקצועות ששימשו אותם לאחר העלייה לארץ. הם ניהלו חיים רוחניים, למדו עברית, ידיעת הארץ ועסקו בלימוד תורה. חלק מהחברים היו מהולנד.

קצב העלייה של חברי קיבוץ ההכשרה היה תלוי בקבלת הסרטיפיקטים משלטונות המנדט. כשהגיעו לארץ הם התפזרו למקומות שונים, והוחלט לעבוד כפועלים חקלאיים בודדים בפרדסים ובמשקים.

כשיוסף בר הגיע לארץ הוא החל לבדוק כיצד יוכל לעבוד כאיכר עצמאי במשק חקלאי הנמנה עם מושב עובדים שומר מצוות. הוא יצר קשר עם חבריו להכשרה בהולנד, אירגן אותם לקבוצה שבשמה הופיע בפני המרכז החקלאי של הפועל המזרחי. כל חבר שילם חצי לירה לחודש על מנת לכסות את ההוצאות הארגוניות הראשונות, סכום שהיה גבוה עבור הפועלים החקלאיים באותה תקופה כיוון שלעתים הרוויחו רק לירה או שתיים לחודש, בנוסף ללינה ולכלכלה. בעקבות שתדלנותו של קסטנבאום הסכימה הסוכנות היהודית ב-1940 להקצות לארגון, שנקרא "הזורעים", מחנה עבודה בחולות נחלת יהודה, מול בית החרושת ללבני סיליקט, שפונה באותה זמן על ידי קיבוץ "בתלם".

קודם להגעת הקבוצה נקרא המקום שורשים, והוא היה מושב עובדים שהוקם על ידי ארגון 'עומר' של הציונים הכלליים ב- 23 במאי 1939 במסגרת יישובי חומה ומגדל,על אדמות הכפר הערבי לוביא (לוביה) שנרכשו על ידי פיק"א. המקום נקרא גם "מחנה לוביה". עוד באותה שנה נטשה קבוצת "שורשים" את המקום, שחזרה לקבוצת האם שלה תל יצחק.

במחנה היו מספר צריפים. מבנה אחד שימש לחדר אוכל ומטבח, מקלחות ושירותים מסודרים. ב-15 בדצמבר 1937 הגיעו ראשוני החברים למחנה, וביחד עם קבוצת חברים ממתיישבי ארגון הירדן מחוות ביתניה שהצטרפה מאוחר יותר ניהלו חיים שיתופיים. לצורך עבודתם הם יצאו לפרדסי ראשון לציון, במרחק של כשעת הליכה מהמחנה. העבודה בטורייה הייתה קשה, ולעתים הם נוצלו כדי להתחרות עם פועלים ערביים שהיו רגילים לעבודה זו. רמת השכר הייתה נמוכה מאוד, ולעתים נאלצו החברים להסתפק בשכר רעב של 11 - 12 גרוש ליום, ולפעמים לא הצליחו כלל להשיג עבודה מלשכת העבודה של ראשון לציון. הם ניסו להקים משק עזר ולגדל ירקות בשטח המחנה, אך למעט תרד ניו זילנדי לא הצליחו לגדל מאומה בגלל האדמה החולית.

חברי הקבוצה חיפשו עבודות במקומות מרוחקים יותר. ב-21 במרץ 1938 השתתפה קבוצה מהזורעים בעלייה לחניתה, והתגוררה שם במשך מספר חודשים. קבוצה אחרת עבדה בהקמת הגדר הצפונית שנועדה למנוע חדירת כנופיות לארץ. הם התגוררו במחנות ארעיים לאורך תוואי הגדר מהכנרת עד לראש הנקרה, והתנאים היו ירודים. חברי הקבוצה השתתפו גם במחנות עבודה שאורגנו על ידי מחלקת העבודה של הפועל המזרחי.

במושב קיימת ישיבת אורות הזורעים שהיא ישיבה תיכונית-סביבתית, הישיבה מונה כ 140 תלמידים ושישה רבנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]




קואורדינטות: 32°44′47.04″N 35°30′4.31″E / 32.7464000°N 35.5011972°E / 32.7464000; 35.5011972