מנחת עין שמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מנחת עין שמר

נתוני השדה

קוד IATA

קוד ICAO
LLES

סוג השדה ציבורי/צבאי
עיר סמוכה פרדס חנה, חדרה
קואורדינטות 32°26′20″N 35°0′2″E
גובה מעל פני הים 100 רגל
33 מטר
ברשות התעופה האזרחית
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
10/28 3,560 1,150 אספלט
מיקום מנחת עין שמר
מנחת עין שמר
מנחת עין שמר

מנחת עין שמר הוא מנחת השוכן בשרון, דרומית למרכז לבריאות הנפש שער מנשה ולקיבוץ עין שמר. המנחת הוקם בתקופת המנדט הבריטי כשדה תעופה צבאי. בקרבת המנחת מוצבת כיום סוללת טילי חץ 2. חלק מהמבנים של הבסיס הבריטי משמשים כיום את בית החולים שער מנשה. כיום מורשה המנחת לשימוש כלי טיס בלתי מאוישים של התעשייה האווירית בלבד, וכל שימוש אחר מחייב קבלת אישור מרשות התעופה האזרחית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 החל הצבא הבריטי בהקמת בסיס אוירי גדול באזור השרון, דרומית לקיבוץ עין שמר. עבודות ההקמה הסתיימו בקיץ 1945, הבסיס כלל מסלול באורך 1,400 מטרים ונקרא בעת פתיחתו RAF Ein Shemer. כיוון שייעודו היה לתפעל מפציצים ארוכי-טווח לפעולות בים האגאי נחתו בו לאחר פתיחתו שתי טייסות של מטוסי ליברייטור (טייסת 178 וטייסת 214). מלחמת העולם השנייה הסתיימה באותם חודשים ולכן הבסיס שינה את ייעודו (ראו בהמשך).

לאחר המלחמה החלה התקופה השלישית של ההעפלה להעלאת פליטי השואה. שלטונות המנדט פעלו למנוע את הגעת ספינות המעפילים לחופי ארץ ישראל. לשם כך הופעלו סיורים אוויריים בעומק הים התיכון ומעל חופי ארץ ישראל. הסיורים האוויריים בוצעו על ידי שתי טייסות מפציצים מדגם לנקסטר שהוצבו בבסיס עין שמר (טייסת 37 וטייסת 38). טייסת 13 של מטוסי מוסקיטו הוצבה בבסיס לצורכי צילום אווירי. החל משנת 1946 התווספה טייסת לנקסטר שלישית וכן טייסת ספיטפייר (טייסת 32). בפברואר 1947 תקפו יהודים את שדה התעופה, אולם לא הצליחו לחדור אליו או לגרום לו נזק‏[1].

במרץ 1948 פרסם חיל האוויר הבריטי מכרז למכירת הבסיס‏[2] והוא נקנה על ידי הסוכנות היהודית. בסוף אפריל 1948 תפס ההגנה את השדה‏[3]. כוח של חטיבת אלכסנדרוני השתלט על השדה, והוא הופעל כשדה תעופה בינלאומי‏[4]. אולם בגלל קרבתו לגבול הירדני הוא סבל מהפגזות ולא ניתן היה להשתמש בו לצרכים מבצעיים. בספטמבר - נובמבר 1948 התנהלו בו קרבות עם הצבא העיראקי‏[5].

בשנת 1949 הוסב הבסיס למחנה עולים והוא שימש כאחד מארבעת מרכזי הקליטה לעולי תימן שהגיעו לארץ במסגרת מבצע על כנפי נשרים. מחנה העולים קלט כעשרת אלפים מעולי תימן ביניהם גם נכבדים ורבנים. במקום פעל גם בית דין פנימי של העדה. בנוסף קלט המחנה גם עולים מרומניה. לאחר שרוב יושבי המחנה עברו למגורי קבע שימש חלק ממנו כבית מלאכה לייצור בדונים וצריפונים עבור המעברות השונות שהוקמו בישראל.

האתר שימש עד שנות ה-90 של המאה ה-20 לפעילויות חקלאיות וספורטיביות שונות. החל משנת 2000 תכנן משרד הביטחון להציב במקום סוללת טילי "חץ 2". התושבים ביישובים הסמוכים התנגדו ליוזמה זו ופנו לבג"ץ.‏[6] בשנת 2002 הסירו התושבים את התגדותם וסוללת הטילים הוצבה באתר‏[7].

בשנת 2008 המליצה ועדה ציבורית בראשות הרצל בודינגר להעתיק את שדה התעופה הרצליה לשטח המנחת. הממשלה קיבלה את המלצות הוועדה וניסתה לקדם את העברת השדה בהכנת תכנון מפורט, אולם ראש המועצה האזורית מנשה, אילן שדה וראשי רשויות סמוכות התנגדו למהלך ופתחו במאבק ציבורי. בעקבות החלטת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה באוקטובר 2009, לפיה ימשיך שדה התעופה בהרצליה לפעול חמש שנים נוספות, ירד הנושא מן הפרק. באוקטובר 2012 שוב הוצגה תוכנית לפיתוח המנחת לתעופה הקלה עד 2015 לקראת סגירתם המתוכננת של שדה התעופה הרצליה (ב-2016) ושדה דב בתל אביב (עד 2018) וכצפוי שוב עוררה ביקורת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]