שכונת שמעון הצדיק
שכונת שמעון הצדיק היא שכונה בצפון ירושלים הסמוכה למערת שמעון הצדיק ולשכונת נחלת שמעון. השכונה הוקמה בשנת 1890, ונעזבה במהלך מלחמת העצמאות.
בראשית שנות האלפיים, לאחר מאבק משפטי ממושך, התיישבו באזור, שנמצא בשולי השכונה הערבית שייח' ג'ראח, תושבים יהודים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הקמת השכונה
מערת שמעון הצדיק וסביבותיה בשטח 17 דונם ישן ו-464 אמות נרכשה על ידי "ועד העדה הספרדית בירושלים" ו"כנסת ישראל" בשנת 1875. בסמוך לה ממוקמת מערת הסנהדרין הקטנה.
בשנת 1890[1] בנתה העדה הספרדית שישה בתים למעוטי יכולת, שנקראו בשם בתי הקדש שמעון הצדיק [2]. בסמוך להם, נבנו בהמשך עוד בתים של אנשים פרטיים. זאת, בצפון האתר במדרון מעל הקבר המיוחס לשמעון הצדיק, כשיתרת השטח הוחכרה לעיבוד השטח ולמסיק זיתים.
לצד שכונה זו נבנתה בתחילת המאה ה-20 שכונת "נחלת שמעון", שכונה שנרכשה על ידי הבנקאים יוהנס פרוטיגר ויוסף נבון ופותחה בתחילה על ידי יוסף מיוחס ואחרי כן על ידי ניסים אלישר ובצלאל קופל קנטרוביץ. עשרות משפחות יהודיות הקימו את בתיהן על השטח שנרכש, וערב מאורעות תרצ"ו (1936) חיו במקום מאות יהודים. עם פרוץ המאורעות ברחו היהודים מהאזור, אך שבו לשכונות אלו כעבור חודשים אחדים[3].
במלחמת העצמאות סבלו תושבי השכונה מהתקפות מצד שכונת שייח' ג'ראח. ב-7 בינואר 1948 נרצחו שלושה יהודים ואחרים נפצעו מיריות של הכנופיות הערביות[4].
בג' באדר ב' ה'תש"ח 1948 פקדו הבריטים על תושבי שכונות "שמעון הצדיק" ו"נחלת שמעון" לעזוב במהירות את בתיהם מתוך דאגה לחייהם. בד' בניסן (13 באפריל) נהרגו בשיירת הדסה 78 ואנשי צוות בית החולים "הדסה", מטופלים, אנשי האוניברסיטה העברית ולוחמים ליד השכונה שפונתה. כוחות של פלמ"ח "הראל" שחשו לעזרתם נהדפו על ידי הבריטים. בחול המועד פסח כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ושטח השכונות היהודיות. הבריטים הכריחו אותם לסגת בנימוק שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם. ונתנו את מילתם שיעדכנו לכשסיימו להעביר את גייסותיהם שם. אך בעוזבם עדכנו רק את הערבים שמיהרו והשתלטו על המקום, ושטח השכונה עבר לשליטה ירדנית.
[עריכה] אחרי מלחמת העצמאות
בשנת 1954 הרשה הממונה הירדני על נכסי האויב, בשיתוף עם ארגון "אונר"א", לפליטים פלסטיניים, שלא יכלו עוד לשוב לרכושם שבישראל, להתיישב בשטח סמוך ולבנות לעצמם שני חדרים כל אחד בתנאי שכירות ל-33 שנה[5].
בשנת 1967 נכבש השטח על ידי ישראל, ובשנת 1972 נמסר לבעליו היהודיים. באותה התקופה התקבל הסכם פשרה בבית המשפט העליון אשר הגדיר את הפליטים שהתיישבו במקום כדיירים מוגנים כל עוד הם מקיימים את תנאי השכירות. חלק מהתושבים הערבים סירבו לשלם דמי שכירות לבעלים היהודיים של השטח, ובמהלך שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים התנהלו עשרות דיונים משפטיים בין וועדי העדות לבין הדיירים, שבסיכומם הוצאו צווי פינוי לדיירים.
בתחילת שנות התשעים התייצב מוסלמי בשם חיג'אזי וטען לראשונה לבעלות על השטח. הדיונים שנתקיימו זכו לתהודה בארץ ובעולם, כאשר את חיג'אזי מייצג עו"ד אבו חוסיין, ואת וועדי העדות עו"ד שמואל שמיר. בין הטענות שהועלו בבתי המשפט ובעיתונות היו טענות זיוף של הרשות הפלסטינית למסמכי בעלות מחד, ומאידך טענות לכך שלא שופטים הם אלה שכתבו את פסק הדין כי אם מתמחים. ב-2006 לאחר ערעורים והליכים משפטיים ארוכים נדחו טענות חיג'אזי בבית המשפט העליון והשטח הוחזר לבעליו היהודיים[6].
בעקבות כך, פינה בשנת 1998 כוח של שוטרים את הדיירים הערבים מהשכונה, ונכנסו דיירים יהודיים[3]. הדבר עורר מחאה בעולם. בשנת 2009 בעקבות כניסת משפחות יהודיות נוספות לבתים בשכונה החל גל הפגנות של עשרות פעילי שמאל ישראלים ופלסטינים שמחו על פינוי המשפחות הערביות[7].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עפרה לקס, בניו של שמעון הצדיק שבו לשכונה, באתר בשבע - ערוץ 7
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בעיתון החבצלת שיצא בי"ב בתשרי תרנ"א מתואר טקס הנחת אבן הפינה
- ^ רון פלד ועמוס פרידלין, ל"ג בעומר זה לא רק הר מירון, באתר ynet, 11 במאי 2009
- ^ 3.0 3.1 נדב שרגאי, תוכנית: תושביה הערבים של שכונת שמעון הצדיק יפונו מבתיהם, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2001
- ^ שלושה יהודים נהרגו בהתקפה על שכ' שמעון הצדיק, דבר, 8 בינואר 1948
- ^ יובל הימן המתחם החם של שמעון הצדיק 26/08/08 באתר nrg
- ^ עא 4126/05 סולימאן דרויש חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים, עמותת ועד כנסת ישראל, פקיד ההסדר בירושלים. ניתן ביום 20/06/2006.
- ^ להרחבה ראו בערך: שייח' ג'ראח#התיישבות יהודית בשכונה
