מקור ברוך

_{קואורדינטות:}

ערך זה עוסק בשכונה בירושלים. אם התכוונתם לקיבוץ שהוקם באיטליה לאחר השואה כמקום הכשרה לפליטי השואה טרם עלייתם לארץ ישראל, ראו מקור ברוך (קיבוץ).

פתח בית נאה שהפך לבית מסחר

בית חבשוש, מהיפים בשכונה, עומד מוזנח

מקור ברוך היא שכונה במרכז ירושלים.

גבולות השכונה הם רחוב מלכי ישראל בצפון, רחוב שרי ישראל במערב, רחוב יפו בדרום וגוש גאולה (זיכרון משה, שכונת אחוה) במזרח, הנתחם על ידי רחוב יוסף בן מתתיהו. הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב רש"י. הוקמה בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20.

תולדות השכונה

השכונה נבנתה כשכונה מתוכננת לאוכלוסייה גדולה (3,000 נפש), בתבנית שתי-וערב עם רחובות "ישרים, כמידת זה כן מידת זה [כלומר, שווים ברחבם], נקיים ומסודרים" ובתי מידות "יפים וממוספרים"‏‏. השטח לשכונה נרכש מבית היתומים שנלר ב-1929 על ידי קבוצת סוחרים וקבלנים פרטיים. למרות שלא זו הייתה הכוונה מראש, נבנתה השכונה בקצב מואץ כדי לאכלס פליטים יהודים ממאורעות תרפ"ט שנמלטו מהעיר העתיקה ומחברון. בניית הבתים מומנה ממקורות שונים ובכללן הלוואות מבנק אפ"ק, הון פרטי של משקיעים ונדבות נדבנים. על בתים רבים בשכונה מונצח שם הנדבן (שהקדיש בניית בית לזכר יקיריו) או שם המממן (אז רשום על השלט שמו ותאריך ההקמה של הבית).

מקור שם השכונה אינו ברור, הוא מבוסס על הפסוק מספר משלי (ה', י"ח): "יְהִי-מְקוֹרְךָ בָרוּךְ" ונסוב על שם אחד מבוני השכונה אולם לא ברור למי בדיוק הכוונה.

השכונה נבנתה, כאמור, כשכונה מודרנית מפוארת, אולם לאחר 1948 התדרדרה והפכה לשכונת עוני, עקב קליטת פליטים רבים משכונות מזרחיות יותר של העיר שנמלטו מאזור הקו העירוני, הזנחה שמקורה בחוסר מימון לתחזוקה נאותה של הבתים וחוסר מודעות סביבתית של התושבים. למן שנות ה-60 הפכה השכונה לחרדית, דבר שהצריך תוספות בנייה כדי לשכן משפחות גדולות, תוספות שטשטשו את המבנה האלגנטי המקורי. בנוסף, הרחובות בגבול השכונה הפכו לרחובות מסחריים הומים והרחובות שבתוכה לחנייה.

רוחמה

מדרום-מזרח לרחוב אלפנדרי נמצא אזור הקרוי "רוחמה". אדמות רוחמה נרכשו עוד ב-1908 על ידי אפרים כהן-ריס מברלין (איש חברת עזרה של יהודי גרמניה), אולם עד לאחד מלחמת העולם הראשונה נותר השטח שומם. כבר ב-1948 כותב יצחק שפירא שזו "מובלעת שאינה ניכרת". כיום לא ניכר כל הבדל בין "רוחמה" ל"מקור ברוך".

הרחובות המרכזיים של שכונת רוחמה הם רחוב דוד ילין ורחוב מיכל פינס.

הבית הראשון בשכונת רוחמה נבנה על ידי ר' יעקב חי בן רבי רחמים, אחיו של הראשון לציון הרב יצחק נסים. הבית הוא בהצטלבות הרחובות דוד ילין ומיכל פינס. על הבית נבנה היום בניין גבוה השייך לחברה קדישא. מהבניין המקורי, שהיה בן 2 קומות בלבד, נותרה רק המעטפת של 2 הקירות החיצונים אחד מרחוב דוד ילין והשני מרחוב מיכל פינס.

שכונת כרם

בתחומי מקור ברוך של היום שכנה עד שנות ה-50 שכונת צריפים ופחים דלה בשם "שכונת כרם". במקום בו הייתה השכונה נבנו מבנים מודרניים רבי-קומות. מועד תחילת ההתיישבות ב"כרם" אינו ברור‏‏ אך סביר כי היא 1889-1890 בערך.

עם זאת יהושע בן אריה סבור‏‏ כי ייתכן שעל על שכונה זו כותב אברהם משה לונץ את הדברים הקשים הבאים בשנת 1889:

	השכונה...הנשקפת לכל עובר בדרך יפו, תעורר זוועה וגועל נפש מאד, כי מרבית יושביה הם עניים מרודים יתר הרבה מהראשונים, וסוכותיהם אשר בידיהם בנו להם לא תואר ולא הדר להם, עשויים משברי לוחות ומכוסים בחתיכות פח ישנים, אין רצפה ואין גג וגם בארות למקווה מי המטר ובתי מחראות אין להם, ויושביהם נתונים כמעט בסכנה בימי הקור והגשם, עד כי כל המבקר את השכונה הזאת יישום וישרוק ויאמר אך שכונת יהודים צוענים היא השכונה הזאת.
– אברהם משה לונץ, לוח ירושלים ג' תרמ"ט עמוד 205

מוסדות מרכזיים

בית הספר תחכמוני, מנהל בית הספר ב-1929, מרדכי צבי אילן, העביר את מבנה בית הספר של תנועת "תורה עם דרך ארץ" מרחוב אתיופיה (שם נוסד ב-1909) למבנה חדש בשכונת מקור ברוך אשר יועד בתחילה עבור בית היתומים דיסקין. במוסד נמצא אולם אשר שימש להופעות, הרצאות וקונצרטים בשם "אהל שם". בנוסף שימש האולם כבית הכנסת האשכנזי. כיום נקרא אולם זה "אהל מרדכי" על שמו של מרדכי צבי אילן. כיום משמשים מבני בית הספר לתלמוד תורה "המסורה".

בלב השכונה (ברחוב יוסף בן מתתיהו) הוקם ב-1945 סניף של ישיבת שפת אמת שנועד לקלוט תלמידי חכמים מחצרות חסידות גור וחסידויות קרובות שנותרו לפליטה לאחר השואה.

תושבי ירושלים והסביבה נדרשים להגיע לשכונת מקור ברוך לשני מוסדות סמוכים הקיימים בה שנים רבות: מכון רוקח לחקר מחלת השחפת ולטיפול במחלה בקהילה (שם גם ניתנות זריקות חיסון כנגד המחלה ליוצאים לחו"ל) ולשכת הגיוס הירושלמית.

ברח' בר גיורא, התנוסס בנין טיגרט בריטי, ששימש במשך עשרות שנים כ"בית השוטרים". בבנין גרו קצינים של משטרת ישראל ומשפחותיהם.

ברח' הטורים היו מועדון ומגרשי משחקים וספורט ע"ש גוגנהיים. כיום מוסדות ומגורים חרדיים.

ברח' רש"י נמצאת ישיבת המקובלים שער השמים. ברח' רשב"ם יש שטיבלאך מרכזיים לשכונה.

מקור ברוך בספרות

עלילת הספר מיכאל שלי מתרחשת בחלקה הגדול בשכונה. דירתם של בני הזוג (החילונים, בשנות ה-50) חנה ומיכאל שכנה, לפי הספר, בשכונה.

	שכונת מקור ברוך בנויה ברזל ואבן... שערי ברזל מלוכלכים אשר שנת הבנייה ושם הנדבן והוריו חרותים עליהם. גדרות נפולות הנראות כאילו קפאו בעוית. תריסים חלודים תלויים על שגם אחד כמתכוונים להתנפל אל הרחוב.
– מיכאל שלי, עמוד 82

לקריאה נוספת

• יצחק שפירא, ירושלים מחוץ לחומה, ירושלים תש"ח
• יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה - העיר החדשה, ירושלים תשמ"ח עמודים 202, 267-269