מקור ברוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°47′18″N 35°12′43″E / 31.788320755796764°N 35.21186828613281°E / 31.788320755796764; 35.21186828613281

בית חבשוש, מהיפים בשכונה, עומד מוזנח

מקור ברוך היא שכונה במרכז ירושלים.

גבולות השכונה הם רחוב מלכי ישראל בצפון, רחוב שרי ישראל במערב, רחוב יפו בדרום וגוש גאולה (זיכרון משה, שכונת אחוה) במזרח, הנתחם על ידי רחוב יוסף בן מתתיהו. הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב רש"י. הוקמה בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20.

פתח בית נאה שהפך לבית מסחר

תולדות השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה נבנתה כשכונה מתוכננת לאוכלוסייה גדולה (3,000 נפש), בתבנית שתי-וערב עם רחובות "ישרים, כמידת זה כן מידת זה [כלומר, שווים ברחבם], נקיים ומסודרים" ובתי מידות "יפים וממוספרים"‏‏‏[1]. השטח לשכונה נרכש מבית היתומים שנלר ב-1929 על ידי קבוצת סוחרים וקבלנים פרטיים. למרות שלא זו הייתה הכוונה מראש, נבנתה השכונה בקצב מואץ כדי לאכלס פליטים יהודים ממאורעות תרפ"ט שנמלטו מהעיר העתיקה ומחברון עיר האבות. בניית הבתים מומנה ממקורות שונים ובכללן הלוואות מבנק אפ"ק, הון פרטי של משקיעים ונדבות נדבנים. על בתים רבים בשכונה מונצח שם הנדבן (שהקדיש בניית בית לזכר יקיריו) או שם המממן (אז רשום על השלט שמו ותאריך ההקמה של הבית).

מקור שם השכונה אינו ברור, הוא מבוסס על הפסוק מספר משלי (ה', י"ח): "יְהִי-מְקוֹרְךָ בָרוּךְ" ונסוב על שם אחד מבוני השכונה אולם לא ברור למי בדיוק הכוונה.

השכונה נבנתה, כאמור, כשכונה מודרנית מפוארת, אולם לאחר 1948 התדרדרה והפכה לשכונת עוני, עקב קליטת פליטים רבים משכונות מזרחיות יותר של העיר שנמלטו מאזור הקו העירוני, הזנחה שמקורה בחוסר מימון לתחזוקה נאותה של הבתים וחוסר מודעות סביבתית של התושבים. למן שנות ה-60 הפכה השכונה לחרדית, דבר שהצריך תוספות בנייה כדי לשכן משפחות גדולות, תוספות שטשטשו את המבנה האלגנטי המקורי. בנוסף, הרחובות בגבול השכונה הפכו לרחובות מסחריים הומים והרחובות שבתוכה לחנייה.

רוחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרום-מזרח לרחוב אלפנדרי נמצא אזור הקרוי "רוחמה". אדמות רוחמה נרכשו עוד ב-1908 על ידי אפרים כהן-ריס מברלין (איש חברת עזרה של יהודי גרמניה) למטרתך בניית בית מדרש לרבנים. התוכנית בוטלה בגלל מלחמת העולם הראשונה, ועד לאחד מלחמת העולם הראשונה נותר השטח שומם. בשנת 1921 מכר ישעיהו פרס מנהל בית הספר למל את הקרקע, כדי לשלם פיצויים למורים שמקומות עבודתם נסגרו, אחד הבתים הראשונים שנבנה בשכונה בשנת 1924, היה בית הספר לבנות רוחמה ברחוב יהודית 6, היום יש במבנה בית ספר חרדי לבנות בשם "ירים משה". כבר ב-1948 כותב יצחק שפירא שזו "מובלעת שאינה ניכרת". כיום לא ניכר כל הבדל בין "רוחמה" ל"מקור ברוך".

הרחובות המרכזיים של שכונת רוחמה הם רחוב דוד ילין ורחוב מיכל פינס.

אחד הבתים הראשונים בשכונת רוחמה נבנה על ידי ר' יעקב חי בן רבי רחמים, אחיו של הראשון לציון הרב יצחק נסים. הבית הוא בהצטלבות הרחובות דוד ילין ומיכל פינס. על הבית נבנה היום בניין גבוה השייך לחברה קדישא. מהבניין המקורי, שהיה בן 2 קומות בלבד, נותרה רק המעטפת של 2 הקירות החיצונים אחד מרחוב דוד ילין והשני מרחוב מיכל פינס.

שכונת כרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחומי מקור ברוך של היום בסביבות רח' דון יוסף הנשיא שכנה עד שנות ה-50 שכונת צריפים ופחים דלה בשם "שכונת כרם". במקום בו הייתה השכונה נבנו מבנים מודרניים רבי-קומות. מועד תחילת ההתיישבות ב"כרם" אינו ברור‏‏ אך סביר כי היא 1889-1890 בערך‏[2].

עם זאת יהושע בן אריה סבור‏‏‏[3] כי ייתכן שעל על שכונה זו כותב אברהם משה לונץ את הדברים הקשים הבאים בשנת 1889:

Cquote2.svg

השכונה...הנשקפת לכל עובר בדרך יפו, תעורר זוועה וגועל נפש מאד, כי מרבית יושביה הם עניים מרודים יתר הרבה מהראשונים, וסוכותיהם אשר בידיהם בנו להם לא תואר ולא הדר להם, עשויים משברי לוחות ומכוסים בחתיכות פח ישנים, אין רצפה ואין גג וגם בארות למקווה מי המטר ובתי מרחצאות אין להם, ויושביהם נתונים כמעט בסכנה בימי הקור והגשם, עד כי כל המבקר את השכונה הזאת יישום וישרוק ויאמר אך שכונת יהודים צוענים היא השכונה הזאת.

Cquote3.svg
– אברהם משה לונץ, לוח ירושלים ג' תרמ"ט עמוד 205

בתקופת קום המדינה היה בשכונה ריכוז של תלמידי חכמים בולטים. רב השכונה היה הרב אליהו ראם. עוד התגוררו בשכונה, הרב אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר, הרב יעקב משה ליבוביץ ראש ישיבת קמניץ, הרב חיים אהרן טורצ'ין ראש ישיבת "מצוינים", הרב שמואל אהרן יודלביץ, הרב אלעזר שך (לימים ראש ישיבת פוניבז'), הרב זונדל קרויזר, הרב אברהם ברוך גרינבלט, הרב שמחה בונים אלתר (לימים אדמו"ר מגור), הרב אברהם יעקב זלזניק ראש ישיבת עץ חיים והרב חיים גריינימן.

מוסדות מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר תחכמוני, מנהל בית הספר ב-1929, מרדכי צבי אילן, העביר את מבנה בית הספר של תנועת "תורה עם דרך ארץ" מרחוב אתיופיה (שם נוסד ב-1909) למבנה חדש בשכונת מקור ברוך אשר יועד בתחילה עבור בית היתומים דיסקין. במוסד נמצא אולם אשר שימש להופעות, הרצאות וקונצרטים בשם "אהל שם". בנוסף שימש האולם כבית הכנסת האשכנזי. כיום נקרא אולם זה "אוהל מרדכי" על שמו של מרדכי צבי אילן.‏[4] כיום משמשים מבני בית הספר לתלמוד תורה "המסורה".בעתיד מיועד המקום למגורים.

בלב השכונה (ברחוב יוסף בן מתתיהו) הוקם ב-1945 סניף של ישיבת שפת אמת שנועד לקלוט תלמידי חכמים מחצרות חסידות גור וחסידויות קרובות שנותרו לפליטה לאחר השואה[5].

ברחוב יוסף בן מתתיהו מקיימת ישיבת "פורת יוסף" שלאחר מלחמת השחרור עברה מהעיר העתיקה לשכונה וממנה יצאה הלווייתו ההמונית של הרב עובדיה יוסף

תושבי ירושלים והסביבה נדרשים להגיע לשכונת מקור ברוך לשני מוסדות סמוכים הקיימים בה שנים רבות: מכון רוקח לחקר מחלת השחפת ולטיפול במחלה בקהילה (שם גם ניתנות זריקות חיסון כנגד המחלה ליוצאים לחו"ל) ולשכת הגיוס הירושלמית.

ברחוב יהודה המכבי קיים אזור תעשייה הנקרא "אזור תעשייה מקור ברוך" ובו מפעלים בעיקר בתחום הדפוס. ברח' בר גיורא, התנוסס בניין טיגרט בריטי, ששימש במשך עשרות שנים כ"בית השוטרים". בבניין גרו קצינים של משטרת ישראל ומשפחותיהם. ברח' הטורים היו מועדון ומגרשי משחקים וספורט ע"ש גוגנהיים. כיום מוסדות ומגורים חרדיים.

ברח' רש"י נמצאת ישיבת המקובלים שער השמים. ברח' רשב"ם יש שטיבלאך מרכזיים לשכונה. ברח' בר גיורא פינת הטורים הוקם מרכז חסידות סקווירא בישראל. הבניין כולל בית כנסת, שטיבלאך, אולם לימוד הכולל ספרייה תורנית, מקווה לגברים ותלמוד תורה.

בשכונה פועלת קופת צדקה בשם "ועד עזרה וצדקה מקור ברוך" המחלקת כסף למשפחות נצרכות מהשכונה, וכן מחזיקה גמ"חים שונים.

מקור ברוך בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר מיכאל שלי מתרחשת בחלקה הגדול בשכונה. דירתם של בני הזוג (החילונים, בשנות ה-50) חנה ומיכאל שכנה, לפי הספר, בשכונה.

Cquote2.svg

שכונת מקור ברוך בנויה ברזל ואבן... שערי ברזל מלוכלכים אשר שנת הבנייה ושם הנדבן והוריו חרותים עליהם. גדרות נפולות הנראות כאילו קפאו בעוית. תריסים חלודים תלויים על שגם אחד כמתכוונים להתנפל אל הרחוב.

Cquote3.svg
– מיכאל שלי, עמוד 82

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק שפירא, ירושלים מחוץ לחומה, ירושלים תש"ח
  • יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה - העיר החדשה, ירושלים תשמ"ח עמודים 202, 267-269

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏יצחק שפירא, ירושלים מחוץ לחומות עמוד 89.‏
  2. ^ יהושע בן-אריה, ‏השכונות היהודיות שנבנו בירושלים שמחוץ לחומות בשנות השמונים של המאה הי"ט, קתדרה 2, חשוון תשל"ז, עמ' 47, הערה 101; יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה, עמודים 202, 269.
  3. ^ ‏בעקבות פירסט, רשימת שכונות בתוך ירושלים החדשה (רבעון בעריכת ישעיהו פרס), תש"ט‏
  4. ^ http://www.202.org.il/family/pages/synagogs/tachkemoni_lemel.php תחכמוני באתר תולדות "משפחת בינה ואברהם בּוּנים"
  5. ^ יצחק שפירא, 'ירושלים מוחוץ לחומות, עמ' 91