נחלת שמעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נחלת שמעון היא שכונה יהודית במזרח ירושלים בין שכונת שייח ג'ראח ושכונת בית ישראל. השכונה הוקמה ממערב לכביש שחיבר בין שכונת שייח' ג'ראח והמושבה האמריקאית לבין הר הצופים. שמה הוענק לה עקב קרבתה למערת שמעון הצדיק, אשר נמצאת ממזרח לאותו כביש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת נחלת שמעון הוקמה בשנת 1891 כחלק מתהליך היציאה מהחומות. התגוררו בה בני עדות שונות: תימנים , חאלבים וגאורגים (גורג'ים). לכל עדה היה בית כנסת משלה. בשכונה זו ובבתי נבון שמצפון למערת שמעון הצדיק הסמוכה התגוררו כמאה משפחות יהודיות. בתקופת המנדט, דמי השכירות בשכונה היו מהנמוכים בירושלים‏[1]. ב-1930 הוקמה בסמוך שכונת שייח' ג'ראח עבור משפחות ערביות מבוססות ומכובדות.

ככלל, היחסים בין תושבי השכונה ושכונת בתי נבון הסמוכה לבין שכניהם הערבים היו תקינים. בשנת 1948, ערב סיום השלטון הבריטי בארץ ישראל, הדרדר מאוד מצבה הביטחוני של השכונה. עזיבת משפחת נשאשיבי את ביתה בשכונת שייח' ג'ראח הסמוכה סימנה את התגברות כוחם של הקיצונים מבין הערבים שגרו בסמיכות לשכונה. ההתקפות על השכונה גברו והמצב הביטחוני נהיה כבד מנשוא. ב-14 במרץ 1948 פקדו הבריטים על תושבי שכונות "שמעון הצדיק" ו"נחלת שמעון" לעזוב במהירות את בתיהם. תושבי השכונה פונו לבית מנדלבאום ולבית ספר אליאנס (כי"ח) ליד שוק מחנה יהודה.

בד' בניסן ה'תש"ח (13 באפריל 1948) נהרגו בשיירת הדסה 78 אנשי צוות בית החולים "הדסה" ואנשי ההגנה ליד השכונה הנטושה. כוחות של פלמ"ח "הראל" שחשו לעזרתם נהדפו על ידי הבריטים.

בחול המועד פסח כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ושטח השכונות היהודיות. הבריטים הכריחו אותם לסגת בתואנה שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם ונתנו את מילתם שיעדכנו לכשסיימו להעביר את גייסותיהם שם. אך בעוזבם עדכנו רק את הערבים שמיהרו והשתלטו על המקום.

במלחמת העצמאות כבש הצבא הירדני את השכונה, וזו נותרה בשליטה ירדנית עד מלחמת ששת הימים.

השכונה ממוקמת בסמוך לקו העירוני, אבל נמצאת במזרח ירושלים, ולכן הייתה בלתי-נגישה לאזרחי ישראל. בתיה הנטושים של השכונה נתפסו על ידי "האופוטרופוס לנכסי אויב" של ירדן, והוא שיכן בהם פליטים פלסטינים בתמורה לכך שיאבדו את מעמד הפליט שלהם.

בסוף שנות התשעים של המאה ה-20 החלו יהודים להתיישב בבתי נבון, הסמוכים למערת שמעון הצדיק. המתיישבים רכשו את הזכות לגור בבתים אלו מוועד הקהילה הספרדית בירושלים, הבעלים של השטח.[2] בשנת 2009 התקיימו מאבקים משפטיים בסופם שלושה בתים נוספים יושבו בידי יהודים. כניסת הדיירים היהודים לבתים בלב שכונת פליטים פלסטינים התבצעה בתמיכת תנועות ימין שראו בהחזרת הבתים לידי יהודים תיקון עוול התמשך, אך עוררה התנגדות רבה בקרב מדינות העולם[3], ובקרב תושבי השכונה ופעילי שמאל, אשר החלו בתהלוכות, הפגנות ומשמרות מחאה על בסיס שבועי.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]