גבעת המבתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°48′11.01″N 35°13′52.63″E / 31.8030583°N 35.2312861°E / 31.8030583; 35.2312861

גבעת המבתר, מראה מכביש רמות-גבעת שפירא (דרך יגאל ידין) (2009)
מבט דרום מערבה על ירושלים מ-"מצפה עודד" (רום: כ-800 מטר מעל לפני הים) לזכר סמ"ר עודד אבנר, מפלוגת העורב של חטיבת הצנחנים, שגדל בשכונה ונהרג בתאונת אימונים בלבנון (2009)
ממוזער

גבעת המִבְתָּר היא שכונה יהודית בצפון-מזרח ירושלים, מצפון לקו הירוק, בין שכונת רמת אשכול לבין מחלף שער מזרח והגבעה הצרפתית. השכונה הוקמה על גבעה שהייתה זירת קרב במלחמת ששת הימים. עד המלחמה היה במקום מוצב ירדני שהיווה חלק ממערך מוצבים אשר נועד להבטיח את ניתוק הר הצופים משטח מדינת ישראל. השכונה נבנתה כחלק מרצף שכונות הבריח[1] שהוקמו לאחר איחוד ירושלים, במטרה ליצור רצף התיישבות עברי עם הר הצופים. רוב בתי השכונה נבנו תחילה כבתים דו-משפחתיים צמודי קרקע ובמהלך השנים נוספו להם קומות עליונות. רוב אוכלוסיית השכונה נחשבת אמידה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעת המבתר היא שלוחה בשיפולים הצפון-מערביים של רכס הר הצופים, ממערב לגבעה הצרפתית ומצפון מזרח לגבעת התחמושת. מצפון וממערב עוטף אותה נחל צופים, ממזרח תוחמת אותה דרך שכם, ומדרום שדרות אשכול, אשר שימשו דרכים חשובות בתקופות היסטוריות שונות.

השטח הבנוי בשכונה אינו גדול, ומשתרע על כרבע קמ"ר. פסגת גבעת המבתר היא ברום של 814 מטר מעל פני הים, ויש בה נקודת מבט ייחודית על העיר ירושלים, הכוללת את מרכז העיר, הר הבית, שכונת רמות אלון (רמות) וגבעת התחמושת. הפסגה נמוכה מפסגת הר הצופים, שגובהה 826 מטר מעל פני הים, אך גבוהה מגבעת התחמושת הסמוכה לה, שגובהה 797 מטר מעל פני הים.‏[2] נתונים אלו איפשרו למקם על גבעת המבתר עמדה צבאית השולטת על גבעת התחמושת בתצפית ובאש.

שמה של הגבעה ניתן לה בשל המבתר שנחצב לרוחב שלוחת הר הצופים, מדרום לצפון, כדי לסלול בו את קטע דרך שכם (כביש ירושלים-רמאללה) המחבר את שכונת שייח' ג'ראח עם שכונת שועפאט.‏[3] בתחילת שנות ה-90 נסללה דרך בר לב לצד דרך שכם, והקטע של שתי דרכים אלה העובר בין גבעת המבתר לגבעה הצרפתית אוחד. לשם סלילתו הורחב והועמק התחום המבתר בין הגבעות. בעשור הראשון של המאה ה-21 שוב הורחב שטח זה, כדי להעביר בו שלושה נתיבים של פסי רכבת קלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לנחל צופים שבשיפולי הגבעה הצפוניים, שבו יש סימנים לקיומה של התיישבות בתקופות היסטוריות אחדות, נמצאו בגבעת המבתר עד כה רק מערות קבורה, וקשה לדעת אם הגבעה הייתה מיושבת לפני המאה ה-20.

אנדרטה לזכרם של שמונת חיילי חטיבת השריון במילואים - חטיבת הראל וארבעת חיילי סיירת דוכיפת (2009)

התקופה הירדנית ומלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטח הידוע כיום כגבעת המבתר היה חלק מירושלים המזרחית, השטח שנותר בידי ממלכת ירדן בעקבות החלוקה דה-פקטו של ירושלים בתום מלחמת העצמאות. במקום זה, שבפי הירדנים נקרא תל אל-מודורה (הגבעה העגולה), בנו הירדנים מוצב שנועד לחפות באש על המוצב המרכזי במערך ההגנה הירדני באזור, מוצב שנודע בכינוי גבעת התחמושת. האחרון נועד למנוע מכוחות צה"ל להתחבר אל המובלעת הישראלית המבודדת שעל הר הצופים.‏[4] עמדות ירדניות נוספות על גבעת המבתר נועדו להגן על כביש ירושלים-שכם שעבר בין גבעת המבתר לגבעה הצרפתית. בנוסף להם הייתה במקום עמדת ארטילריה שאיימה על השכונות היהודיות בירושלים המערבית.‏[5]

במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, ירה הכוח הירדני שהחזיק בגבעת המבתר במשך שעות ארוכות לעבר הכוח הישראלי שתקף את גבעת התחמושת, והסב לו אבדות כבדות.‏[4] התיאום בין הכוחות הישראליים שניסו לכבוש את שני המוצבים הירדניים היה גרוע, והכוח הישראלי שלחם בגבעת התחמושת טעה בזיהוי הכוח שהסתער על גבעת המבתר, ופתח עליו בשוגג באש.‏[6] הכוחות הישראלים נכשלו בניסיון הראשון לכיבוש הגבעה והצליחו לכבוש אותה רק בניסיון השני.‏[7] לימים שוחזרו העמדות ששמרו על דרך שכם והוסבו לאנדרטה.

לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1967 מינה ראש הממשלה לוי אשכול את יהודה תמיר, שהיה מנהל החברה לפיתוח אשדוד, לממונה על פיתוח מזרח ירושלים במשרד ראש הממשלה.‏[8] במסגרת זו היה אחראי על אכלוס מזרח העיר.‏[9] תמיר היה כפוף לראש הממשלה בלבד ולא למשרד השיכון, וקיבל סמכויות שאפשרו לו לפעול במהירות על מנת ליישב את השטח בצורה נרחבת. הוא ריכז מאמץ ביצירת רצף התיישבותי יהודי משכונת שמואל הנביא, באיגוף גבעת התחמושת מצפון ועד הר הצופים, על מנת להבטיח שהר הצופים לא ינותק שנית ממרכז ירושלים, כפי שאירע במלחמת העצמאות. גבעת המבתר נוסדה בשנת 1970‏‏[3] לצד השכונות מעלות דפנה, רמת אשכול, והגבעה הצרפתית ('גבעת שפירא'), במטרה ליצור דרך אלטרנטיבית להר הצופים שאינה עוברת בשכונת שייח' ג'ראח ואינה קלה לכיבוש. דרך לוי אשכול נסללה בין השכונות בהתאם למטרה זו. בזמן הקמתן כונו שכונות אלה בשם "שכונות הבריח"‏[10] בשל תפקידן - "נעילת" הר הצופים לשטח ישראל. רמת אשכול וגבעת המבתר היו הראשונות שנבנו מבין שכונות אלה.

הקפת גבעת התחמושת בשכונות, ללא בנייה עליה, איפשר את הפיכתה לאתר הנצחה לאחד הקרבות החשובים והבולטים במלחמת ששת הימים. יישוב יהודים בגבעת המבתר החולשת עליה בתצפית ובאש, כמו גם הקמת מגדלי מגורים גבוהים בשכונת רמת אשכול הסמוכה, ביטלו את חשיבותה האסטרטגית של גבעת התחמושת. גבעת המבתר והגבעה הצרפתית, שנבנו במקום המוצבים הירדניים ששלטו על דרך שכם, שולטות כעת על תוואי הדרך.

המכשול העיקרי להקמה מהירה של שכונות יהודיות במזרח ירושלים היה הקושי ברכישת אדמות פרטיות מבעליהן הערבים. חלק מבעלי האדמות דרשו מחירים גבוהים, חלקם סירבו למכור וחלקם לא אותרו. הצורך בבנייה מהירה אילץ את הממשלה להוציא, ב-11 בינואר 1968, צו הפקעה גדול (לשטח של 3,345 דונם), שזכה לגינוי ממועצת הביטחון. חלק מהקרקעות שהופקעו בצו נלקחו מבעלים יהודיים כגון האוניברסיטה העברית, ורבים מהאנשים שאדמתם הופקעה סירבו לקבל פיצויים עבורה. חלק גדול מאדמות גבעת המבתר כלול בשטח ההפקעה הגדולה.‏[11]

בניגוד לגבעת שפירא השכנה, לא השתמשה ממשלת ישראל ביתר שכונות הבריח כדי להוכיח את יכולתה בשטח כנגד מועצת הביטחון. על גבעת שפירא הוקמו אזבסטונים למגורים מיד לאחר הגינוי של מועצת הביטחון (אחדים מהם נשארו שם עד שנות ה-80 ואחר כך שימשו את בית הספר של התנועה הקונסרבטיבית). בשנת 1969 החליטה הממשלה להרשות בגבעת שפירא, על פי חוק הגבהת הבתים, הקמת בניינים בני ארבע קומות עד שש קומות; וזאת כתגובה להצעת "תוכנית רוג'רס", שיזם מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג'רס, להחזרת נוכחות ירדנית סמלית לעיר. אולם בגבעת המבתר, כמו בכלל השכונות שהוקמו במזרח העיר, המשיכה הבנייה להתנהל על פי אמות מידה אדריכליות ענייניות.‏[12]

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת בארמית בכתב עברי קדום, נמצאה ביחד עם גלוסקמה מעוטרת במערת אבה בגבעת המבתר בירושלים. המאה ה-1 . מוזיאון ישראל
הגלוסקמה שנמצאה במערת אבה ביחד עם הכתובת. מוזיאון ישראל

בין השנים 1968 לבין 2009 בוצעו בגבעת המבתר כעשר חפירות ארכאולוגיות נקודתיות.‏[13] בנחל צופים הסמוך לגבעה נמצאו בפיזור רב כלי צור רבים ותיארוכם טרם נקבע, וכן שרידים רבים של מבנים מתקופת בית שני ומהתקופה הרומית-ביזנטית. המבנים היו בורות מים, מבני מגורים, מתקני חקלאות, מבנים לא מזוהים ומחצבות. בשכונת שועפאט הסמוכה נמצאה כנסייה עתיקה חצובה. בנחל צופים היו ככל הנראה יישובים חקלאיים, שסחרו עם ירושלים שבין החומות במשך התקופות.‏[14] בנחל זה, כמו בכלל סביבתה של סנהדריה, כולל גבעת המבתר, נמצאו מערות קבורה מתקופת בית שני; לדוגמה מערת אם אל-עמִד שבנחל צופים הסמוך.‏[15]

בגבעת המבתר, בנחלים ובגבעות הסמוכים לה נמצאו קרוב לעשרים מערות קבורה מתקופת בית שני. שתיים מהמפורסמות שבהן הן מערת אבה הכהן (אבה בר כהנא)‏[16] ומערת שמעון בונה ההיכל (סמון בנא הכלה),‏[17] המרשימה בגלוסקמאות המעוטרים שבה.‏[18] במערת אבה הכהן ישנם רחבת כניסה, חדר קבורה מרכזי, מקום להלנת מתים חדשים וכוכים לליקוט עצמותיהם של מתים ותיקים. מערת אבה הכהן מפורסמת בכתובת הארמית המפורטת שנמצאה בה:

"‬אני אבה בן הכהן אלעזר בן אהרון הגדול, ‪‬אני אבה המעונה הנרדף שנולד בירושלים ‬וגלה‬ לבבל והעלה את מתתיהו בן יהודה וקברתיו במערה שקניתי בשטר"[19].

הכתובת מעידה כי שם קבר אבה הכהן, ירושלמי שגלה לבבל וחזר ממנה, את מתתיה בן יהודה, יליד ירושלים שעצמותיו הועלו מבבל.‏[20] ישנה השערה כי מתתיה בן יהודה זה הוא מתתיהו אנטיגונוס השני, אחרון מלכי החשמונאים, שמלך בירושלים כשלוש שנים עד שנישבה והובל לאנטיוכיה שבסוריה, והומת שם בשנת 37 לפני הספירה.[21]

במערת קבורה אחרת אשר נחפרה על ידי הארכאולוג וסיליוס צפיריס, על גבעת המבתר עצמה, נמצאו ב-1 בספטמבר 1968 כמה שלדים; אחד מהם הוא של אדם שהומת בשנות העשרים לחייו בצליבה בתקופת המרד הגדול.‏[22] תגלית מקורות רבים מהעת העתיקה בכלל, ובתקופה הרומית בפרט, מספרים על אלפי צליבות של השליטים כצורת ענישה והוצאה להורג של הנתינים. מיעוט הממצאים הארכאולוגיים לכך, הוסבר בנוהג להפקיר את הגופה על הצלב לפגעי מזג האוויר ולאוכלי נבלות. זו אחת התגליות הארכאולוגית היחידות בעולם של שלד אדם צלוב, אם לא היחידה בהן.‏[23] השלד במערת הקבורה נטמן בארון שעליו נכתב השם יהוחנן בן חגקול. מסמר בודד היה נעוץ בשתי עצמות העקב של השלד.‏[24] ורגליו שוברו. שרידי עץ זית בלתי מעובד שנמצאו על המסמר מרמזים כי כפי הנראה נצלבה הגופה על עץ זית.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע רחוב בגבעת המבתר (2009)

מייסדי השכונה חששו מבניית בניינים גבוהים על גבעת המבתר, שבשל גובההּ של הגבעה עצמה יהפכו לדומיננטיים בקו הרקיע של ירושלים ו"יגנבו את ההצגה" למבנים חשובים מהם מבחינה היסטורית ותרבותית. הדרישה לבניית מבנים נמוכים על הגבעה הובילה להקצאתה כאזור בנייה בשיטת "בנה ביתך", שבה אדם קונה מגרש ושוכר אנשי מקצוע לתכנן ולבנות עליו את ביתו. לצד רחוב רמת הגולן שבשכונת רמת אשכול הייתה גבעת המבתר אזור "בנה ביתך" הראשון שהוקצה בירושלים אחרי 1967, אחרי תקופה ארוכה בה לא נבנו בירושלים שכונות בשיטה זו‏[25]. רוב בתי השכונה נבנו תחילה כבתים דו-משפחתיים צמודי קרקע ובמהלך השנים נוספו להם קומות נוספות.

רחובות השכונה נבנו בהתאם לקווי הגובה המקוריים של הגבעה, ללא עבודות עפר רבות לשינוים‏[25]. בשכונה ארבעה רחובות, ושמותיהם בעלי זיקה למלחמת ששת הימים: רחוב ששת הימים פרוש בשוליים המזרחיים והצפוניים של גבעת המבתר; רחוב מדבר סיני מטפס אל פסגת הגבעה, בעיקולים, ויורד ממנה; הרחובות מצרי טירן ומפרץ שלמה נמצאים על הפסגה עצמה.‏[26]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תכנון השכונה, הוקצו מרבית המגרשים בה עבור בניית בתים פרטיים ודו-משפחתיים צמודי-קרקע. בתים אלה נבנו כאמור בשיטת "בנה ביתך". המגרשים הבודדים שהוקצו עבור בתי דירות רב-קומתיים נמצאים בתפר שבין גבעת המבתר לרמת אשכול, ולא תמיד נחשבים לחלק ממנה. אוכלוסיית השכונה הייתה כה קטנה עד שבמרבית שנות קיומה היו בה רק שני מבני ציבור - בית הכנסת וגן הילדים. תושבי השכונה קיבלו שרותי מסחר מהשכונות הסמוכות, במיוחד רמת אשכול, שהמרכז המסחרי שלה נבנה בכוונה תחילה סמוך לגבולה עם גבעת המבתר כדי לשרת גם אותה.‏[25] עד לעליה באחוז החרדים שבשכונה, בעשור הראשון של שנות האלפיים ועד להזדקנות שאר האוכלוסייה, למדו מרבית ילדי השכונה בבתי הספר שברמת אשכול. בתפר בין השכונה לבין רמת אשכול ישנם שני מבני ציבור נוספים - גן ילדים נוסף ומעון השוטרים "בית השוטר".

בראשית ימיה של השכונה נמכרו המגרשים בה במחיר זול, מתוך כוונה שתיבנה ותאוכלס במהירות כדי להוות חלק מרצף השכונות היהודיות המחברות את הר הצופים עם העיר המערבית. איכות החיים שהתפתחה בשכונה משכה אליה בהדרגה אוכלוסייה אמידה יותר, שרכשה בתים מתושבים שלא הצליחו לעמוד בעלות אחזקתם.

באמצע שנות השמונים הוקם בשכונה מרכז תנועת המקויה, תנועה יפנית נוצרית חובבת ישראל. בתקופה זו, לאחר שלרבים מבתי השכונה נוספו קומות ואגפים ולאחר שהאוכלוסייה הזדקנה מעט והילדים התבגרו ועזבו את בית ההורים, התרבו הסטודנטים השוכרים חדרים בשכונה. מרבית הסטודנטים לומדים בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים הנמצא בקרבת השכונה.

במהלך שנות התשעים החל תהליך "התחרדות" בשכונת רמת אשכול הסמוכה, ובמהלך העשור הראשון של המאה ה-21, החלה גם האוכלוסייה החילונית והדתית-לאומית של גבעת המבתר להתחלף בחרדים בעלי אמצעים. תהליכים אלה היו חלק מתהליך של התפתחות רצף שכונות חרדיות בצפון העיר. נכון לשנת 2010, רוב התושבים ברמת אשכול הם חרדים, ובגבעת המבתר כ-20%‏[27]. נכון לתוצאות הבחירות למנהלת השכונה, 2012, מספר התושבים החרדים בשכונת גבעת המבתר הוא כ60%, על פי נתוני אתר המינהל.

ביצורי המוצב הירדני של גבעת המבתר שוחזרו והוסבו לאנדרטה לשמונה חיילי חטיבת השריון במילואים - חטיבת הראל[28].

עד לשיקומה הנציחה האנדרטה, בטעות, רק שבעה מהנופלים. הנופל השמיני, יעקב מאיר, נשמט מהרישומים. הסיבה לכך אינה ברורה. ייתכן שההשמטה נובעת מחוסר הסדר שהיה כאשר גויס למילואים, או בשל הסיבה שהוא נהרג במהלך הניסיון הראשון לכיבוש הגבעה, בניגוד לאחרים שנהרגו בניסיון השני לכיבוש. גופתו של מאיר זוהתה באיחור ובעיכוב, ולא בשטח כמו שאר החללים אלא בבית החולים. בשל הזיהוי המאוחר נקבר מאיר במקום אחר, דבר שהוסיף לבלבול. ישנה סברה על פיה הייתה סיבה להסתיר את מותו - בניגוד לאחרים שנהרגו מאש הירדנים, הוא, ככל הנראה, נהרג מאש שירו בטעות הכוחות הישראלים שהיו בגבעת התחמושת וככל הנראה הופקר כפצוע בשטח.‏[6] כעבור שנים אחדות הוספו לרשימה גם שמות חללי סיירת דוכיפת שנהרגו במרחק כמה קילומטרים מגבעת המבתר.

בראשית המאה ה-21 הורחב שטח הדרך הסמוכה ונוספו לו שלושה נתיבים של פסי רכבת קלה. על כן הוזזו האנדרטה והבונקר המשוחזר מערבה. בהזדמנות זו פותח מתחם האנדרטה לגן זיכרון ונוספה לו אנדרטה כללית לחללי חטיבת הראל ממלחמת ששת הימים.

אתר הנצחה נוסף בשכונה קיים סמוך לפסגת הגבעה, ברום כ-800 מטר מעל לפני הים. במקום הוקם "מצפה עודד", לזכר סמ"ר עודד אבנר, מפלוגת העורב של חטיבת הצנחנים, שגדל בשכונה ונהרג בתאונת אימונים בלבנון,‏[29] ונגלה ממנו מבט ייחודי על העיר ירושלים, הכולל את מרכז העיר, הר הבית וגבעת התחמושת. לפני שנות האלפיים נהגו תושביהּ להתכנס בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל לטקס הזיכרון השכונתי שנערך במצפה זה.

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 הוקמו בשכונה עוד שלושה אתרי זיכרון: ברחבה שממערב לבית הכנסת הוקם מגרש משחקים לזכרו של אדיר זיק שהיה פעיל בולט בבית כנסת זה ושני הצמתים בהם נפגשים הרחובות "מדבר סיני" ו"ששת הימים" נקראו על שם חיילים בני השכונה שנפלו. האחד על שם עומר שליט, שנספה באסון המסוקים והשני על שם נדב אלעד, שנהרג בפעילות מבצעית בחברון.

בתי כנסת בגבעת המבתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת על שם רייך בגבעת המבתר (2009)
בית הכנסת "אהבת שלום" על שם שלום חמני (2010)

במשך שנים רבות היה בגבעת המבתר בית כנסת אחד בלבד, בית הכנסת על שם רייך. בית הכנסת היה מיוחד בכך שסגנון התפילה בו לא היה ייחודי לאף עדה, ותושבי השכונה הדתיים-לאומיים מכל העדות נהגו להתפלל בו יחדיו. בראשית דרכו של בית הכנסת, כל מי שקרא בקול רם, קרא בסגנונה של עדתו שלו. כעבור שנים אחדות הכירו תושבי השכונה סגנונות של עדות שונות וכל מתפלל קרא בסגנון שונה מזה שקרא בו קודמו, בלי קשר למוצאם של המתפללים.‏[30] לתושבי השכונה הדתיים-לאומיים, שהבולט בהם היה אדיר זיק, היה חזון להפסקת ההפרדה העדתית בבתי הכנסת בכלל.

נוסח התפילה הייחודי התגבש כשבית הכנסת שכן באופן ארעי במרתף של אחד מדיירי השכונה, פרופסור זאב לב (רב השכונה היה הרב פינקל). המבנה הקבוע של בית הכנסת (אדריכל: דוד קאסוטו), שנחנך ביום ירושלים תשל"ט (1979) במעמד נשיא המדינה דאז, יצחק נבון, צופה על נוף ירושלים מרחוב מפרץ שלמה שבשכונה. הוא הוקם בסיוע העירייה ותרומות התושבים. אחד התורמים הבולטים היה מר שחר, בעל חברת עבודות העפר "שחר ושות'", שחפר את יסודות בית הכנסת בהתנדבות. בשנות ה-90 התגלע סכסוך בקהילה, ושחר פרש מבית הכנסת יחד עם כמה תושבים נוספים, שהקימו בית כנסת ספרדי ברחוב מצרי טירן. בניית בית הכנסת הספרדי החדש (אדריכל: דניאל שרון) הסתיימה ב-2010. עם מתפללי בית הכנסת הספרדי נמנה הראשון לציון, הרב שלמה משה עמאר, תושב השכונה.

שחר והפורשים האחרים נעזרו בפסק של הרב עובדיה יוסף, לפיו לעדות שונות צריכים להיות בתי כנסת שונים. אולם, עד להתחלפות חלק נכבד באוכלוסיית השכונה באוכלוסייה חרדית, שומרי המצוות שבשכונה, מכל העדות, המשיכו להתפלל בבית הכנסת השכונתי בנוסח המשולב לעדות שונות. משהתרבו התושבים החרדים המתגוררים בשכונה, גבר הצורך בהקמת עוד בית כנסת בחלקי השכונה המרוחקים מבתי הכנסת הקיימים, גם מחמת המרחק וגם מחמת ריבוי המתפללים, נכון לתחילת 2014 לא נמצא השטח המתאים להקמת בית הכנסת.

סרטים שצולמו בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קוראים לי דנה ואני אלכוהוליסטית" (1983) - סרט דרמה טלוויזיוני באורך מלא, בכיכובה של לאורה ריבלין, צולם בגבעת המבתר ובשכונות הסמוכות לה. חלקים נרחבים של הסרט צולמו בבית ברחוב מדבר סיני 25, שהיה כביכול ביתה של הדמות הראשית. אחת הסצנות צולמה בבית קפה בגבעה הצרפתית, וכמה סצנות נוספות צולמו ב"גן החמישה-עשר" שבשכונת רמת אשכול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שכונות הבריח כוללות, מלבד גבעת המבתר, את מעלות דפנה, רמת אשכול, גבעת שפירא והשטחים הבנויים של הר הצופים שנבנו אחרי 1967. ראו דוד קרויאנקר, ירושלים - המאבק על מבנה העיר וחזותה, זמורה ביתן, 1988.
  2. ^ נקודות ציון הגובה על פי מפת ירושלים, קנה מידה 1:12,500, הודפסה על ידיאגף המדידות, ישראל, ספטמבר 1987.
  3. ^ 3.0 3.1 ראו: אתר המינהל הקהילתי של גבעת המבתר והשכונות הסמוכות לה.
  4. ^ 4.0 4.1 ראו: גבעת התחמושת באתר עיריית ירושלים
  5. ^ "אם אשכחך", קובץ מאתר מינהל הנוער של משרד החינוך
  6. ^ 6.0 6.1 משה מאיראבי אבי, באתר הארץ - תחקיר שערך אדם שאביו נהרג בקרב גבעת המבתר.
  7. ^ אתר האינטרנט של מוזיאון ההנצחה בגבעת התחמושת
  8. ^ רות לפידות (בהשתתפות אמנון רמון), העיר העתיקה - סיכום בעקבות דיוני צוות חשיבה, מכון ירושלים לחקר ישראל, מרכז טדי קולק למחקרי ירושלים, עמ' 113
  9. ^ מדברים הרבה על איכלוס הבירה ושמירת צביונה - דבר לא נעשה; יש ליישב הרובע היהודי בעיר העתיקה, דבר, 1 בספטמבר 1967
  10. ^ אילן שפירא, סיור לאורך "הקו העירוני", באתר 02net
  11. ^ עמדתה הרשמית של מדינת ישראל לעניין ההפקעות (לרבות השטח הכולל את גבעת המבתר) פורטה באגרת ששלחה המדינה למזכ"ל האו"ם, משנת 6 במרץ 1968 (S/8439; A/7064). בין היתר, נאמר שם כי: "תוכניות הבנייה בירושלים נועדו לרווחת כל תושבי העיר, יהודים, ערבים ונוצרים כאחד, והשיכונים מיועדים לבני כל הדתות... שני שלישים מהאדמות שהופקעו לבנייה הם רכוש ציבורי או בבעלות יהודית... רק שליש מהקרקעות שהופקעו היו בבעלות ערבים, אך הן אדמות בלתי מיושבות ושום ערבי לא נושל מביתו... הקרקעות שהופקעו לא היו רכוש כנסייתי או בבעלות הווקף המוסלמי... כל מי שאדמתו הופקעה קיבל פיצוי הוגן." המידע המפורט אצל: שמואל ברקוביץ, מלחמות המקומות הקדושים, המאבק על ירושלים והמקומות הקדושים בישראל, יהודה, שומרון וחבל עזה; הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל; אור יהודה: הד ארצי הוצאה לאור, תש"ס-2000, ("הבנייה בירושלים וסביבתה"), עמ' 63-‏64; ("רכישת קרקעות ומבנים והתיישבות יהודית במזרח העיר") עמ' 177 .
  12. ^ ראו: דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים, הבנייה המודרנית מחוץ לחומות 1990-1948, ירושלים: הוצאת כתר ומכון ירושלים לחקר ישראל, 1991, עמ' 196.
  13. ^ כתב העת "חדשות ארכאולוגיות", באתר רשות העתיקות
  14. ^ סקר יער רמות, חדשות ארכאולוגיות, יוני 2008, באתר רשות העתיקות
  15. ^ מערת אם אל-עמד - נספח ארכאולוגי לתוכנית מתאר מקומית ירושלים, באתר רשות העתיקות.
  16. ^ מערת אבה הכהן נמצאת בחצר בית מספר 24 ברחוב מדבר סיני שבגבעת המבתר, ומתוחזקת על ידי "עמותת מערת אבה הכהן".
  17. ^ הקבורה המשפחתית והחוץ-משפחתית בירושלים ובסביבתה בתקופת בית הורדוס
  18. ^ ‏דוד בנבנישתי, סיורים בירושלים, הוצאת קריית ספר, 1980.
  19. ^ כתובות מתקופת בית שני, המשנה והתלמוד באתר החברה להגנת הטבע;
    S. Rosenthal, "The Giv'at Ha-Mivtar Inscription", Israel Exploration Journal 23 (1973), 72-81
  20. ^ שמואל ספראי, העלאת מתים לקבורה בארץ - ישראל באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
  21. ^ ‏דוד בנבנישתי, סיורים בירושלים.
    * אילת נגב בראיון עם אמילי עמרוסי, פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.
  22. ^ עמוס קלונר ובועז זיסו, עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, 2003. מיקום המערה - נ"צ 13445 17189 ברשת ישראל‏ הישנה(31°48′10″N 35°13′48″E / 31.8027867°N 35.2301128°E / 31.8027867; 35.2301128)
  23. ^ מרית סלוין,מעשה הצליבהבאתר סנונית.
  24. ^ יוונים, רומים ויהודים באתר מוזיאון ישראל
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 דוד קרויאנקר, ירושלים - המאבק על מבנה העיר וחזותה, זמורה ביתן, 1988.
  26. ^ ראו: מפת הרחובות.
  27. ^ הרכב האוכלוסייה לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  28. ^ אתר יד לבנים - ירושלים
  29. ^ אתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים.
  30. ^ דברי הספד לאדיר זיק והערכת פועלו בבית הכנסת של גבעת המבתר, באתר nrg מעריב.


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg