אנטוניו אגש מוניש

אנטוניו אגש מוניש
António Caetano de Abreu Freire Egas Moniz
לידה	29 בנובמבר 1874; Avanca, פורטוגל
פטירה	13 בדצמבר 1955 (בגיל 81); ליסבון, פורטוגל
שם לידה	António Caetano de Abreu Freire de Resende
ענף מדעי	נוירולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת קוימברה; אוניברסיטת ליסבון ;
מוסדות	אוניברסיטת קוימברה; אוניברסיטת ליסבון ;
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1949); הצלב הגדול של מסדר החרב של יעקב הקדוש (3 במרץ 1945); הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של פורטוגל (5 באוקטובר 1928) ;

אנטוֹניוּ קאטָנוּ דה אַבְּרֵאוּ פְרֵיירֶה אֶגַשׁ מוּנִישׁ (29 בנובמבר 1874 – 13 בדצמבר 1955) היה נוירולוג פורטוגזי. יש המחשיבים אותו מראשוני הפסיכוכירורגיה המודרנית^[1], בתור הממציא של לובוטומיה, שיטה שעבורה היה מוניש לפורטוגזי הראשון שזכה בפרס נובל (1949).

ביוגרפיה

מוניש סיים תואר ברפואה באוניברסיטת קוימברה ב-1899 ולאחר מכן התמחה בנוירולוגיה בבורדו ובפריז. ב-1901 פרסם ספר שנוי במחלוקת על סקסולוגיה. ב-1902 קיבל דרגת פרופסורה באוניברסיטת קוימברה. כבר ב-1903 נכנס לפוליטיקה כחבר פרלמנט במפלגה הרפובליקנית של פורטוגל, תפקיד בו שירת עד 1917. באותה שנה, נהיה שגריר פורטוגל בספרד ושנה מאוחר יותר שר החוץ של פורטוגל. באותה עת, המשיך לעסוק ברפואה וכן בלימוד פיזיולוגיה ואנטומיה. ב-1911 עבר ללמד באוניברסיטה החדשה שהוקמה בליסבון שם לימד נוירולוגיה עד פרישתו מהחיים האקדמיים ב-1944.

ב-1920 פרש מהפוליטיקה, והקדיש את כל זמנו לרפואה, ללימוד ולכתיבה. ב-1927 פיתח מוניש אנגיוגרפיה של המוח הגדול, שיטה המדמה את המוח באמצעות מעקב אחר כלי דם במוח וסביב לו. מאז המצאת השיטה, כלי זה השתכלל ועד היום משתמשים בעקרונות שהציגה השיטה לאבחון ולתכנון של ניתוחים. על כך, היה מועמד פעמיים לפרס נובל. כמו כן, תרם לפיתוח התורוטרסט (Thorotrast), תרכובת המכילה חלקיקים של ThO₂‎, ככלי רפואי.

ב-1936 פרסם את תיעודו ראשון של לובוטומיה באונה המצחית שבוצעה בבני אדם, ולאחר מכן המציא את הלאוקוטומה (Leucotome), מכשיר ששימש לניתוחי לובוטומיה. הרעיון לטיפול הגיע לו מניסויים שנעשו על קופי שימפנזה שהראו שחיתוך של חלקים מהאונה המצחית הפכו אותם לפחות אגרסיביים. הוא העריך שהתוצאות של הטיפול שביצע מתקבלות על הדעת באמרו ש”לאוקוטומה של האונה המצחית הוא ניתוח פשוט, אינו מסוכן, ונמצא כטיפול יעיל במקרים מסוימים של הפרעות נפשיות”[1]. הוא אף הוסיף ואמר שהיתרונות, גם במקרים של החמרה במצב, עולים על החסרונות ומשפרים את המצב של חולי הנפש בהם טיפל. עם זאת אפילו הוא הודה שחולים שמצבם היה בלאו הכי רע, לא הפיקו הרבה מהטיפולים, ושהוא לא בדק את ההשפעות ארוכות הטווח. תחילה הטיפול ניתן לחולים בדיכאון ובהפרעות מצב רוח אחרות, אולם כבר ב-1938 נמצא שטיפול באמצעות נזעי חשמל יעיל כטיפול בחולים אלה. כמו כן, טופלו באמצעות לאוקוטומה חולים בהפרעה אובססיבית כפייתית, היפוכונדרים, סכיזופרנים.

כבר בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 דיווחו על תופעות לוואי של הניתוחים. ב-1948 פרופסור שוודי לפסיכיאטריה, דיווח על שינויים באישיות של בתו, אותה ניתח באמצעות השיטה. ב-1949 פורסם מאמר בו נכתב שלכאורה חולים שנותחו על ידי השיטה אינם מפגינים שום רגשות, והופכים לאפאטים ולאדישים. ב-1953 מחקרים הראו ש-0.8%–2.5% מהחולים נפטרים מהטיפול וכן ש-10% מהמטופלים נהפכים לאפילפסים. לובוטומיה היא טיפול שנוי במחלוקת מבחינה מוסרית, אם הטיפול נעשה ללא אישור של המטופל, אישור שהוא כשלעצמו מורכב בחולי נפש. הטיפול זכה לפופולריות קצרה וב-1949 זכה מוניש בפרס נובל על הערך הטיפולי של לאוקוטומה לטיפול בחלק מהפסיכוזות. כבר ב-1952 נכנסה לשימוש תרופה המטפלת בחולי הסכיזופרניה, תרופות נוירולפטיתיות. שיטת הלאוקוטומה יצאה משימוש בשנות ה-60, למעט מקרי התפרצות חריפה של מחלת הסכיזופרניה, כששום טיפול אחר לא משפיע על החולים.

אנטוניו אגש מוניש היה במהלך חייו חבר בחברה המלכותית לרפואה ובאקדמיה הצרפתית למדעים וכן היה נשיא האקדמיה הפורטוגזית למדעים.

לקריאה נוספת

פרופ' אליעזר ויצטום וד"ר יעקב מרגולין, פרקים בהתפתחות הפסיכיאטריה, זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2017.
אור סופר, האיש שלא היה צריך לזכות בפרס נובל, באתר ynet, 14 בדצמבר 2021

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטוניו אגש מוניש בוויקישיתוף

אנטוניו אגש מוניש, באתר פרס נובל (באנגלית)
על קורותיו ב-JNNP (באנגלית)
ביוגרפיה של אגש מוניש באתר RadioGraphics (באנגלית)
ביוגרפיה שלו באתר BookRags (באנגלית)
אנטוניו אגש מוניש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנטוניו אגש מוניש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ מאמר על ההיסטוריה של הנוירוכירורגיה באתר Royal College of Psychiatrics (באנגלית)

[1] מאמר על ההיסטוריה של הנוירוכירורגיה באתר Royal College of Psychiatrics (באנגלית)

[1]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)