גבריאל גארסיה מארקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבריאל גארסיה מארקס
Gabriel Garcia Marquez.jpg
לידה 6 במרץ 1927
ארקטקה, קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באפריל 2014 (בגיל 87)
מקסיקו סיטי, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Gabriel José de la Concordia García Márquez עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחבר רומנים, כותב סיפורים קצרים, עיתונאי, מחזאי, סופר, מוציא לאור, משפטן-משורר, אוטוביוגרף, תסריטאי, מחבר, פרוזאיסט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Mercedes Barcha Pardo עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים רודריגו גרסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה הלאומית של קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי ריאליזם קסום עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות מאה שנים של בדידות, The Autumn of the Patriarch, אהבה בימי כולרה, כרוניקה של מוות ידוע מראש, The Story of a Shipwrecked Sailor עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ ויליאם פוקנר, וירג'יניה וולף, פרנץ קפקא
פרסים והוקרה
  • פרס נוישטדט הבינלאומי לספרות (1971)
  • פרס נובל לספרות (1982)
  • עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית
  • לגיון הכבוד
  • פרס רומולו גייגוס
  • מסדר העיט האצטקי
  • מסדר גבריאלה מיסטרל
  • פרס טובת הכלל (1980)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גארסיה מארקס, 2009
גבריאל גארסיה מארקס חותם על ספרו

גבּריאל חוזה דה לה קונקורדיה גָארסיה מארקֶסספרדית: Gabriel José de la Concordia García Márquez (מידעעזרה); 6 במרץ 192717 באפריל 2014) היה סופר, עיתונאי ותסריטאי קולומביאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גארסיה מארקֶס נולד בעיירה אראקאטאקה שבקולומביה. הוא החל לעבוד כעיתונאי ביומון הקולומביאני "אל אספקטדור" (El Espectador), ובהמשך עבד ככתב חוץ של העיתון ברומא, פריז, ברצלונה, קראקס וניו יורק.

במהלך חייו נדד בין ארצות שונות כגון: מקסיקו, שבה חי שש שנים, ספרד, שבה חי שלוש שנים ועוד מדינות שונות, עד שבשנת 1971 שב למולדתו. גרסיה מארקס נחשב לאבי סוגת הריאליזם הקסום.

ספרו הראשון, "השלכת" (La hojarasca, נקרא בעברית סופת שלכת, תורגם על ידי ישעיהו אוסטרידן), יצא לאור בשנת 1955.

בספרים רבים שלו מתעצבת עיירת הולדתו תחת השם "מקונדו", והיא מגיעה לשיא עיצובה בספרו המפורסם, מסיפורי המופת של הפרוזה של אמריקה הלטינית, "מאה שנים של בדידות". הספר היה לרב-מכר בינלאומי ומארקס זכה לפרסום עולמי . מארקס ניצל את פרסומו לשמש כמתווך במהלך מלחמת האזרחים בקולומביה בין ממשלת קולמביה ותנועת 19 באפריל ואחר כך גם עם תנועת FARC. באותן שנים פיתח מארקס ידידות אישית עם מנהיג קובה פידל קסטרו והיו משוחחים שיחות ארוכות על ספרות ותרבות[1]. ייתכן וזו הייתה הסיבה לסכסוך שפרץ בינו לבין הסופר הפרואני מריו ורגס יוסה, שהיה בעבר חברו ושותפו לדירה, כאשר ורגס יוסה החל לתמוך ברעיונות הקפיטליזם והשוק החופשי. השניים נתקלו זה בזה ב-1976 במקסיקו סיטי, בהצגת בכורה של סרט, וורגס יוסה קרא לגרסיה מרקס והנחית מהלומת אגרוף בפרצופו[2]. הסכסוך הסתיים ב-2007, כאשר יצא מהדורה מיוחדת של "מאה שנים של בדידות", לציון 40 שנה ליציאת הספר לאור, בה נכללה הקדמה מאת ורגס יוסה. ההקדמה היא קטע מספרו של ורגס יוסה על גרסיה מארקס, שראה אור ב-1971, כשהשניים עוד היו ידידים, תחת השם "History of a Deicide" (תולדותיו של רצח אל)[3].

במשך יותר משלושים שנה, נמנעה ממנו הכניסה לארצות הברית, בגלל הביקורת שהשמיע על מדיניותה והחברות שלו עם פידל קסטרו. רק בשנת 1995 אושרה כניסתו לארצות הברית בידי הנשיא ביל קלינטון[4].

בשנת 1999, לאחר שנודע לו כי לקה בסרטן, החל מארקס לכתוב את ספרו האוטוביוגרפי לחיות כדי לספר, שבו הוא מספר על תחילת תולדות חייו[5]. הספר יצא לאור בספרדית בשנת 2002 ותורגם למספר שפות. כרך זה הוא הראשון מבין שלושת ספרי האוטוביוגרפיה אותם תיכנן מארקס להוציא לפני שנפטר, אך נשאר היחידי. הספר מתאר את ילדותו, יחסיו עם הוריו ובחירתו בדרכו כסופר. בדומה לשאר ספריו, גם בספר זה משתמש מארקס פעמים רבות בלשון תיאורית שמפיחה חיים בדמויות[6]. בשנת 2004, יצא לאור ספרו האחרון "זיכרונות מהזונות העצובות שלי". הספר מספר על עיתונאי ישיש, שמעניק לעצמו מתנה ליום הולדתו ה-90 ומבלה לילה אחד בבית זונות עם עלמה צעירה. ואולם הלילה הזה משנה את חייו ומחדיר בו אמונה ותקווה לגבי חייו. הספר דן בזקנה ובחוויה המחודשת של אהבה ואירוטיקה[7].

בשנת 2006 החליטו אנשי העיירה אראקאטאקה לערוך הצבעה כדי להחליט האם לשנות את שמה, ולקרוא לה על שם יוצא העיירה המפורסם. מעל הכביש הראשי בעיירה מוכת העוני כבר מתנוסס השם החדש: "ברוכים הבאים לעולם הקסום של מקונדו", אך ביוני 2006 נערכה ההצבעה ותושבי העיירה דחו את ההצעה. "מקונדו" תישאר עיירה בדיונית בלבד.

בשנת 2008 פורסם כי מארקס שוקד על כתיבת רומן חדש[8]. אך ב-2009 אמרה הסוכנת שלו כרמן באלסלס, בראיון לעיתון צ'יליאני, כי הוא לא יכתוב עוד ספרים. וכך גם ג'רלד מרטין, הביוגרף שלו, שאמר שהוא מאמין כי הוא לא יכתוב עוד ספרים אבל "אין להצטער על כך כי הייתה לו קריירה ספרותית ארוכת שנים"[9].

ביולי 2012 סיפר חיימה גארסיה מארקס, אחיו של הסופר, כי גבריאל גארסיה מארקס סובל מדמנציה[10].

גבריאל גארסיה מארקס נפטר בגיל 87 ב-17 באפריל 2014 מסיבוכים של דלקת ריאות. גופתו נשרפה לפי בקשתו במשרפה במקסיקו סיטי. בדצמבר 2014, לפי הסכם משפחתי אפרו הוחזר לקרטחנה דה אינדיאס, קולומביה, והונח בפטיו של מנזר מרסד של אוניברסיטת קרטחנה.

בשנת 2014 רכשה אוניברסיטת טקסס את הארכיון של גרסייה[11]. בשנת 2017 העלתה האוניברסיטה לרשת כמחצית מהארכיון והוא יהיה פתוח לגולשים. החומר כולל טיוטות של ספריו, תמונות שלא פורסמו, מחברות, תסריטים ופריטים נוספים.

בנו הוא במאי הקולנוע רודריגו גרסיה.

ב-6 במרץ 2018, לכבוד "יום הולדתו" ה-91, הוא זכה לדודל לכבודו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סופת שלכת (La hojarasca), יצא לאור ב-1955. תרגם ישעיהו אוסטרידן, זמורה-ביתן, 1982.
  • אין לקולונל מי שיכתוב אליו (El coronel no tiene quien le escriba), יצא לאור ב-1961. תרגם יוסף דיין, ספרית פועלים, 1974.
  • לווייתה של האם הגדולה (Los funerales de la Mamá Grande), יצא לאור ב-1962.
  • ימי רעה (La mala hora), יצא לאור ב-1962. תרגם ישעיהו אוסטרידן, זמורה-ביתן, 1983.
  • מאה שנים של בדידות (Cien años de soledad), יצא לאור ב-1967. תרגם ישעיהו אוסטרידן, עם עובד, 1972.
  • עיניים של כלב כחול (Ojos de perro azul), יצא לאור ב-1974. תרגם יוסף שריג, הוצאת כתר, 1986.
  • סתיו של פטריארך (El otoño del patriarca), יצא לאור ב-1975. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1979.
  • הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית (La increíble y triste historia da la cándida Eréndira y de su abuela desalmada), יצא לאור ב-1978. תרגם יואב הלוי, הוצאת שוקן, 1980.
  • כרוניקה של מוות ידוע מראש (Crónica de una muerte anunciada), יצא לאור ב-1981. תרגמה טל ניצן, עם עובד, 1988.
  • אהבה בימי כולרה (El amor en los tiempos del cólera), יצא לאור ב-1985. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1989.
  • עלילותיו של מיגל ליטין מוסווה בצ’ילה (La aventura de Miguel Littin clandestino en Chile), יצא לאור ב-1986. תרגם יורם ברונובסקי, הוצאת כנרת, 1988.
  • גנרל במבוך (El general en su laberinto), יצא לאור ב-1989. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1991.
  • שנים עשר סיפורים נודדים (Doce cuentos peregrinos), יצא לאור ב-1992. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1993.
  • על אהבה ושדים אחרים (Del amor y otros demonios), יצא לאור ב-1994. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1995.
  • ידיעה על חטיפה (Noticia de un secuestro), יצא לאור ב-1996. תרגמה אילנה המרמן, עם עובד, 1997.
  • לחיות כדי לספר (Vivir para contarla), יצא לאור ב-2002. תרגמה טל ניצן, עם עובד, 2003[12].
  • זיכרונות מהזונות העצובות שלי (Memoria de mis putas tristes), יצא לאור ב-2004. תרגמה טל ניצן, עם עובד, 2004.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'רלד מרטין, גבריאל גרסיה מארקס: חיים, תל אביב: עם עובד, 2012, ISBN 9789651322631[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתמר זהר, מקסיקו עקבה במשך 18 שנה אחרי גרסייה מארקס בגלל קשריו עם קסטרו, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2009
    אל פאיס, מאוריסיו יסנט, בכל קובה מנסים לנחש את מצבו של קסטרו שהוגדר כ"סוד מדינה", באתר הארץ, 4 באוגוסט 2006
  2. ^ הגרדיאן, סטיוארט ג'פריז, סיוט הנובל של מריו ורגס יוסה, באתר הארץ, 22 ביוני 2012
  3. ^ הגרדיאן, ג'יילס טרמלט, 30 שנים של בדידות, באתר הארץ, 13 בינואר 2007
  4. ^ יפעת מנוס, העריץ את שאקירה, ריגש את ביל קלינטון - 10 דברים שלא ידעתם על גבריאל גרסיה מארקס, באתר ynet, 22 באפריל 2017
  5. ^ חואן פוררו, לכתוב כדי לחיות, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2003
  6. ^ שבעים וחמש שנים של מארקס, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2003
  7. ^ שגיא גרין, רומן חדש לגבריאל גרסיה מארקס, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2004
    מנשה נויזונות תמיד עשו לנו את זה, באתר הארץ, 6 ביוני 2005
  8. ^ הגרדיאןגרסיה מארקס כותב ספר חדש, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2008
    רועי בית לוי, קאמבק - החדש של גרסיה מארקס, באתר הארץ, 29 5 באפריל 2009
  9. ^ מיה סלעגרסיה מארקס: לא אכתוב עוד ספרים, באתר הארץ, 5 באפריל 2009
  10. ^ מיה סלעגבריאל גרסיה מארקס הפסיק לכתוב: סובל מדמנציה, באתר הארץ, 7 ביולי 2012.
  11. ^ מיה סלעעזבונו של גבריאל גרסייה מרקס נמכר לארכיון באוניברסיטת טקסס, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2014
  12. ^ איריס לעאלכיצד לבחור בזיכרון האחד שישמש משל לחיים שלמים, באתר הארץ, 15 בפברואר 2004
  13. ^ יצאה לאור במקור באנגלית ב-2008 - ביוגרפיה של מארקס הופיעה בבריטניה, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2008