ג'ון סטיינבק
צילום מ-1962 | |
לידה |
27 בפברואר 1902 סלינס, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
20 בדצמבר 1968 (בגיל 66) הארלם, ניו יורק, ארצות הברית |
שם לידה | Jeffery Ernest Steinbeck |
מדינה | ארצות הברית |
מקום קבורה | סלינס |
מקום לימודים | אוניברסיטת סטנפורד, Salinas High School |
שפות היצירה | אנגלית |
יצירות בולטות | על עכברים ואנשים, ענבי זעם, קדמת עדן |
תקופת הפעילות | 1927–1968 (כ־41 שנים) |
בן או בת זוג | |
צאצאים | John Steinbeck IV, תומאס סטיינבק |
פרסים והוקרה |
|
חתימה | |
ג'ון סטיינבק (באנגלית: John Steinbeck; 27 בפברואר 1902 – 20 בדצמבר 1968) היה מהסופרים האמריקאים הידועים של המאה ה-20. זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1962.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ון סטיינבק נולד לג'ון ואוליב סטיינבק, משפחה מהמעמד הבינוני, כבן שלישי מארבעה ילדים, בסלינאס קליפורניה, מקום אשר שימש כרקע לרבים מסיפוריו. סבתו, אלמירה סטיינבק לבית דיקסון, הייתה מהמתיישבים האמריקאים בהר התקווה, בארץ ישראל, באזור הנמצא כיום ברחוב המסגר בתל אביב, שקמה כמחצית המאה לאחר מכן. ב 1858 היגרו דיירי החווה לארצות הברית בעקבות התקפה בה נרצח פרידריך גרוסשטיינבק ושתי נשים נאנסו. סבו של ג'ון, יוהאן אדולף גרוסשטיינבק, קיצר את שם המשפחה והתאים אותו להגייה האמריקאית.
לאחר שנשר מהלימודים באוניברסיטת סטנפורד, ולאחר ניסיון כושל לכתוב רומן על נושא מיתולוגי ("גביע הזהב"), הוא מצא את דרכו בכתיבת סיפורים על קליפורניה, וסיפורת המתארת את האנשים הפשוטים בתקופת השפל הגדול. עם הזמן הוא נתפס בעייני רבים כקול המבטא את תחושות חסרי האמצעים בתקופת השפל הגדול.
סטיינבק היה כתב צבאי במלחמת העולם השנייה. סטיינבק היה נשוי שלוש פעמים, אך רק בשלישית - לאשת התיאטרון איילין - רווה נחת ושלווה. שיתוף הפעולה שלו עם הבמאי המהולל איליה קאזאן הניב שני סרטי מופת - "ויוה זפאטה!" - ו"קדמת עדן". לסטיינבק היו תחומי עניין רבים, בהם ביולוגיה ימית, ג'אז, פוליטיקה, פילוסופיה, היסטוריה וסיפורי עם.
בשנת 1962 זכה בפרס נובל לספרות על "כתיבה ריאלסטית ובעלת דמיון, המשלבת סימפתיה והומור ותפיסה חברתית חדה".
בשנת 1964 העניק לו הנשיא לינדון ג'ונסון את "מדליית החירות הנשיאותית". לאחר מותו, בשנת 1987, כאות הוקרה על עבודתו בביולוגיה ימית, זכה יחד עם 'אד ריקטס' שסוג של רכיכה ימית "Eubranchus steinbecki" תיקרא על שמו.
לסטיינבק היו שני בנים, בנו הצעיר אף זכה ב"פרס אמי" על עבודתו העיתונאית בווייטנאם. ג'ון סטיינבק מת בניו יורק, כחודשיים לפני יום הולדתו ה-67.
עבודתו הספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטיינבק כתב בסגנון נטורליסטי בדרך כלל על דלי האמצעים בני מעמד הפועלים. ספרו הידוע ביותר "ענבי זעם" מספר את סיפורה של משפחת ג'ואד, משפחה ענייה מאוקלהומה ועוקב אחר מסעם לקליפורניה, ומאבקיהם לשרוד לאחר הגעתם לשם. על ספרו זה זכה סטיינבק בשנת 1940 בפרס פוליצר לספרות.
ספר ידוע נוסף של סטיינבק שגם היה לסרט וגם למחזה הוא על עכברים ואנשים שבו גיבור הסיפור הוא
איש עם מוגבלויות שזקוק לתמיכה ועזרה בכל עת.
"קדמת עדן" היא עבודתו השאפתנית ביותר של סטיינבק, בה הוא מסב את תשומת הלב לאי הצדק החברתי ולפסיכולוגיה האנושית בסאגה המתרחשת בעמק סאלינס, ואשר מתבססת בחלקה על סיפור גן העדן.
בשנת 2014 פורסם סיפור אבוד של סטיינבק הנקרא "With Your Wings". סיפור שאבד ביולי 1944[1].
את ספריו של סטיינבק אפשר לייחס לכמה מאפיינים. ספרים בעלי אופי סוציאליסטי, ענבי זעם וגם In Dubious Battle שלא תורגם. ספרי טיולים, מסעותי עם צ'ארלי (הכלב), Sea of Cortez שלא תורגם .
כמו לסופרים אחרים גם לכתיבה של סטיינבק יש תוספת הומוריסטית ייחודית. בשני ספרים מופיע טיפול במכוניות של החצי הראשון של המאה ועשרים. בספר קדמת עדן מגיעה אחת הדמויות עם מכונית פורד חדשה שאפשר היה להתניע אותה רק מבחוץ באמצעות מוט ברזל ויש שם תיאור שלם על התנעת והפעלת הרכב. בספר ענבי זעם שבו מתוארת נסיעה ונדידה במכוניות ישנות ישנו פרק שלם שהוא בעצם מונולוג של סוחר במכוניות ישנות וחלקי חילוף ישנים.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נאות השמים (1932)
- הפוני האדום (1933) תורגם על ידי א' (דלדן) לבני הוצאת כרמי את נאור בע"מ, 1957. הופיע יחד עם הפנינה וג'ויניוס מאטלבי בתרגומה של סמדר מילוא, הוצאת זמורה ביתן, 1988. עובד לסרט קולנוע ב-1949.
- טורטילה פלאט (1935) תורגם על ידי יונתן רטוש והופיע בשנת 1954. עוד מהדורה הופיעה בהוצאת כתר יחד עם הירח שקע בתרגומו של גדעון טורי.
- על עכברים ואנשים (1937) - תורגם בשנת 2011 על ידי טל ניצן בסדרת "הספרייה הקטנה" של הספריה החדשה[2].
- ענבי זעם (1939) תורגם על ידי י. שנברג והופיע בשנת 1941. תרגום נוסף של תמר עמית הופיע בשנת 1988 בהוצאת זמורה ביתן. תרגום נוסף של גרשון גירון הופיע בשנת 2011 בהוצאת ידיעות ספרים[3].
- בלי ירח (1942) תורגם על ידי מ. בוגדן והופיע בשנת 1943. מהדורה נוספת הופיעה בהוצאת כתר יחד עם טורטילה פלאט.
- סימטת השימורים (1945) תורגם על ידי משה זינגר והופיע בשנת 1993 בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר.
- הפנינה (1947) הופיע בהוצאת ספרית פועלים. הופיע יחד עם הפוני האדום וג'ויניוס מאטלבי בתרגומה של סמדר מילוא, הוצאת זמורה ביתן, 1988.
- אוטובוס התשוקות (1947) תורגם על ידי ג. קורנפלד והופיע בהוצאת עידית בשנת 1959.
- קדמת עדן (1952) תורגם והופיע בהוצאת מ. מזרחי, 1986, תרגם שלמה היימן.
- יום חמישי המתוק (1954).
- מסעותי עם צ'ארלי בחיפוש אחר אמריקה (1962), הופיע בהוצאת אחוזת בית, 2007, תורגם על ידי צילה אלעזר[4].
- העמק הגדול, תורגם על ידי מ' ליכטנשטיין (קובץ סיפורים), הוצאת כרמי את נאור בע"מ, 1957.
- קאנרי - רו, תורגם על ידי א' (דלדן) לבני הוצאת כרמי את נאור בע"מ, 1957.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ון סטיינבק, ברשת החברתית Goodreads
- ג'ון סטיינבק, באתר פרס נובל (באנגלית)
- ביוגרפיה מורחבת (באנגלית)
- ג'ון סטיינבק | הערות ביוגרפיות, באתר "טקסט"
- הספרים של ג'ון סטיינבק, באתר "סימניה"
- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על ג'ון סטיינבק, 27 בפברואר 2011
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-112 של סטיינבק, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 27 בפברואר 2014
- ג'ון סטיינבק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אביבה לורי, הבן של הבן האובד, באתר הארץ, 5 ביוני 2007 - ראיון עם הבן של ג'ון סטיינבק, תומאס
- ג'ון סטיינבק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ון סטיינבק (1902-1968), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מיה סלע, פורסם סיפור אבוד של ג'ון סטיינבק, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2014
- ^ אירי ריקין, "של עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק | שיר הרעות, באתר הארץ, 7 ביוני 2011
- ^ ביקורות:
סמדר שיפמן, "ענבי זעם" מאת ג'ון סטיינבק | זעם קדוש, באתר הארץ, 2 בפברואר 2011
דוד הדר, בכל לילה נברא עולם, באתר הארץ, 27 במאי 2011 - ^ ביקורות:
יעל לוטן, אני והפודל שלי, באתר ynet, 22 ביולי 2007
יורם קניוק, מסע לתודעה של אמריקה, באתר הארץ, 2 ביולי 2007
יצהר ורדי, אוטו-ביוגרפיה, באתר הארץ, 2 בינואר 2008
זוכי פרס נובל לספרות | ||
---|---|---|
1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | |
1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) |