ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/נשים באדום/אישיות נבחרת
אוסף הערכים הנבחרים של נשים באדום
לעריכת הנבחרים, לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
.jpg)
עליאא בנת אחמד בן סיף אאל ת'אני (בערבית: علياء بنت أحمد بن سيف آل ثاني) היא דיפלומטית קטרית המשמשת כיום כשגרירת קטר באו"ם.
עליאא היא בתו של אחמד בן סיף אאל ת'אני, דיפלומט ופוליטיקאי קטרי לשעבר, שהיה בין היתר שגריר קטר בנורווגיה ובשוודיה וכן שימש כשר בקטר. היא קיבלה תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת קטר ותואר שני ביחסים בינלאומיים ודיפלומטיה מבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה (SOAS) באוניברסיטת לונדון בשנת 2006.
מיוני 2004 ועד מרץ 2007 עמדה בראש מחלקת זכויות הילד של המועצה העליונה לענייני משפחה בקטר. לאחר מכן ועד מאי 2009 שימשה כיועצת לענייני האו"ם, וממאי 2010 ועד יולי 2011 הייתה סגנית שגריר קטר לאו"ם. ב-24 באוקטובר 2013 מונתה לשגרירת קטר באו"ם.
לולה רידג' (נולדה אמילי רוז רידג', 12 בדצמבר 1873 – 19 במאי 1941) הייתה משוררת אנרכיסטית אירית-אמריקאית, ועורכת בעלת השפעה של כתבי עת אוונגרדיים, פמיניסטיים, ומרקסיסטיים. היא ידועה בשל הפואמות הארוכות שלה, שפורסמו במגזינים רבים ולוקטו לחמישה ספרי שירה. יחד עם עוד משוררים פוליטיים של תחילת התקופה המודרניסטית, רידג' זכתה לעניין מחודש בתחילת המאה ה-21, וגורפת שבחים עבור יצירת שירה הישר מתוך הקשיים של החיים האורבניים. לקט חדש של השירה שלה פורסם בשנת 2007 וביוגרפיה שלה יצאה ב-2016.
אַבּי שטיין (באנגלית: Abby Stein; נולדה ב-1 באוקטובר1991) היא טרנסג'נדרית, בלוגרית ופעילה בקהילת הלהט"ב בארצות הברית. נולדה וגדלה כגבר במשפחה חסידית. בשנת 2015 הקימה קבוצת תמיכה לטרנסג'נדרים בעלי רקע יהודי-דתי. שטיין היא סטודנטית באוניברסיטת קולומביה לומדת לימודי נשים ומגדר ומדעי מדינה לתואר ראשון, ותואר שני במדיניות ציבורית. היא פעילה באוניברסיטה לזכויות הקהלה הלהטבי"ת, ופעילה לשלום במזרח התיכון במסגרת השדולה האמריקנית-יהודית ג'יי סטריט.
יודורה אליס ולטי (באנגלית: Eudora Alice Welty; 13 באפריל 1909 – 23 ביולי 2001) הייתה סופרת אמריקאית שכתבה על הדרום האמריקאי. הרומן שלה The Optimist's Daughter זכה בפרס פוליצר ב-1973. לוולטי הוענקה מדליית החירות הנשיאותית, בין פרסים רבים אחרים. היא הייתה הסופרת הראשונה שעבודותיה פורסמו על ידי הספרייה של אמריקה בעת חייה. ביתה בג'קסון, מיסיסיפי הוגדר כאתר מורשת לאומי, והוא פתוח לציבור כמוזיאון.
צ'אי לינג (במנדרינית תקנית: 柴玲, בפִּין-יִין: Chái Líng; נולדה ב-15 באפריל 1966) היא אחת ממנהיגות מחאת הסטודנטים באירועי כיכר טיין-אן-מן בשנת 1989, מייסדת הארגון "כל הבנות מותרות" ששם לו למטרה לסיים את מדיניות הילד האחד של סין, ומייסדת קרן הפילהנתרופיה "JENZABAR" העוסקת בקידום זכויות אדם ברחבי העולם ובתכנון הון אנושי.
צ'אי לינג התחילה באקטיביזם כסטודנטית. בשנת 1989 הובילה עם מספר סטודנטים נוספים את מחאות אירועי כיכר טיין-אן-מן, במהלכם התקיימו שישה שבועות של הפגנות. הפגנות אלו באותה העת היו האיום המרכזי ביותר על המשך שלטונה של המפלגה הקומוניסטית של סין. בעקבות המחאה הייתה צ'אי לינג לאישה המבוקשת ביותר בסין. היא הצליחה להימלט לצרפת, דרך הונג קונג, ומשם אושרה לה בקשת מקלט לארצות הברית. בשל פעילותה במחאת טיין-אן-מן, היא הייתה מועמדת לפרס נובל פעמיים. בשנת 1998 היא סיימה לימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד ובאותה שנה הקימה את קרן הפילנתרופיה "Jenzabar" שיעודה הוא עידוד זכויות אדם ברחבי הקהילה העולמית, עידוד ההשכלה האקדמית, ותכנון ופיתוח ההון האנושי. ב-2010 ייסדה את הארגון "כל הבנות מותרות", שמטרתו העיקרית הינה ביטול מדיניות הילד האחד בסין, שמעודדת ג'נדרסייד, ובמסגרתה מבוצעות הפלות כדי למנוע לידה של עוברות נקבות.
מרים שפירו (באנגלית: Miriam Schapiro; 15 בנובמבר 1923 – 20 ביוני 2015) הייתה אמנית אמריקאית שנולדה בקנדה, ציירת, פסלת, אמנית הדפסים, ומחלוצות האמנות הפמיניסטית. האמנות של שפירו מטשטשת את הקו בין אמנות למלאכה. היא שילבה את אלמנטים מהמלאכה לתוך הציורים שלה בשל הקשר שלהם עם נשים ונשיות. שפירו השתמשה, לעתים קרובות, בסמלים המקושרים לנשים, כמו לבבות, עיטורים פרחוניים, תבניות גאומטריות, והצבע ורוד. ב-1971 יחד עם האמנית ג'ודי שיקגו היא הקימה את תוכנית הראשונה לאמנות פמיניסטית, במכון קליפורניה לאמנויות, בוולנסיה.
ליליואוקלאני, (באנגלית: Liliuokalani; 2 בספטמבר 1838 - 11 בנובמבר 1917) הייתה המלכה האחרונה של ממלכת הוואי, וכן מלחינת מוזיקה הוואית וסופרת. היא שלטה מ-29 בינואר 1891 ועד כיבוש ממלכת הוואי בידי ארצות הברית ב-17 בינואר 1893.
ליליואוקלאני איבדה את ממלכתה בהפיכה שגובתה על ידי אנשי עסקים אמריקאים ובריטיים, שרצו לשלוט בהוואי כדי לנהל שם עסקי סוכר. במהלך שנים רבות, הסתפקו העסקנים הקולוניאליסטים בהפעלת לחץ על מלכי הוואי לתת להם זכויות מיוחדות, לצד הגבלת זכויותיהם של ילידי הוואי - לפעמים תוך איום מיליטריסטי. ליליואוקלאני פעלה באופן ישיר ומכוון להשיב לבני עמה את השלטון העצמי, וכתוצאה הודחה בכוח, והושמה במעצר. לימים, שוחררה ממאסרה, אך מעולם לא הושבה לה או לתושבי הוואי הריבונות שלהם. למרות שלא היה מראש בתכניתה של ממשלת ארצות הברית לכבוש את הוואי, היו מספיק בני ברית בממשל לאנשי העסקים שם, ותוך זמן קצר הוואי סופחה לארצות הברית באופן רשמי.
קארי רייצ'ל בראונשטיין (נולדה ב-27 בספטמבר 1974) היא מוזיקאית, תסריטאית, שחקנית וקומיקאית אמריקאית. היא התפרסמה לראשונה כחברה בלהקה Excuse 17 לפני שהרכיבה את שלישיית הפאנק-אינדי סליטר-קיני. במהלך הפסקה מסליטר-קיני, היא הקימה את הלהקה Wild Flag. במהלך תקופה זו, בראונשטיין כתבה והופיעה בסדרה של מערכונים עם פרד ארמיסן, אשר פותחו אחר כך לסדרת הטלוויזיה הסטירית זוכת פרסי האמי והפיבודי פורטלנדיה. סליטר-קיני מאז התאחדו, וב-2015 בראונשטיין תיירה בסיבוב הופעות עם הלהקה, בשילוב עם מסע תמיכה בספר זכרונותיה שיצא באותה שנה.
אהדה זנטי (באנגלית: Aheda Zanetti; נולדה 1967) היא מעצבת אופנה אוסטרלית ממוצא לבנוני, המוכרת בשל המצאת הבורקיני.
זנטי היא ילידת טריפולי, שבלבנון, וחיה באוסטרליה. אחד מעיצוביה הראשונים של זנטי היה ה"hijood" - הלחם של חיג'אב וברדס (hood) - שהתאים לנערות מוסלמיות באימוני ספורט. ב-2004, היא השיקה ליין בגדי ספורט לנשים מוסלמיות תחת השם Ahiida, וכן ייסדה חברה מסחרית באותו שם. תחת המותג הזה, היא עיצבה את הבגד לו נתנה את השם בורקיני (הלחם של בורקה וביקיני) לשימושן של שחייניות מוסלמיות. זנטי מעריכה כי מכרה למעלה מ-700,000 מבגדי הרחצה מאז 2008. השמות של הבורקיני (באנגלית - Burqini או Burkini) הם סימנים מסחריים רשומים בבעלות החברה של זנטי, למרות שהם אומצו לשימוש כללי-גנרי לכל סוג דומה של בגד רחצה.
בעקבות "תקריות הבורקיני" של 2016, כשערים בצרפת העבירו חוקים האוסרים על לבישת בורקיני, זנטי דיווחה על עלייה חדה במכירות.
מריון אלינור זימר בראדלי (באנגלית: Marion Zimmer Bradley; 3 ביוני 1930 – 25 בספטמבר 1999) הייתה סופרת אמריקאית בתחום פנטזיה ומדע בדיוני. היא ידוע בשל ספריה המספרים מחדש את מיתולוגיית המלך ארתור, ברומן ערפילי אבלון, סדרת אבלון שצמחה ממנו, וכן עבור סדרת המדע הבדיוני Darkover. למרות התכנים הפמיניסטים בכתביה, הפופולריות שלה לאחר מותה נפגמה כשעלו האשמות נגדה של התעללות מינית בילדים ואונס על ידי שני ילדיה, מארק ומוירה גריילנד, וכן אחרים. בנה הבכור של בראדלי, דיוויד ר. בראדלי, ואחיה פול אדווין זימר, גם היו לסופרי מדע בדיוני ופנטזיה.
ג'וזפין סנט פייר ראפין (באנגלית: Josephine St. Pierre Ruffin; 31 באוגוסט 1842 – 13 במרץ 1924) הייתה עיתונאית, מוציאה לאור, מנהיגת זכויות האדם, סופרג'יסטית ועורכת העיתון עידן הנשים ("The Woman's Era"), שהיה העיתון הראשון שיצא לאור על ידי נשים אפריקאיות-אמריקאיות ועבורן.
אלן טיין דיילי (באנגלית: Ellen Tyne Daly; נולדה ב-21 בפברואר 1946) היא שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע אמריקאית. היא זכתה בשישה פרסי אמי, פרס טוני, וב-2011 הוכנסה להיכל התהילה האמריקאי לתיאטרון.
בכורת הברודוויי של דיילי הייתה ב-1967. היא מוכרת לקהל הרחב בעיקר בשל תפקידה כבלשית מרי בת לייסי בתוכנית הטלוויזיה משנות השמונים, "קגני ולייסי", עבורו זכתה ארבע פעמים הפרס אמי לשחקנית הראשית הטובה ביותר בסדרת דרמה. ב-1989, היא כיכבה ברימייק בברודוויי של המחזמר "ג'יפסי", וזכתה בפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר במחזמר.
תפקידים אחרים בטלוויזיה כוללים את אליס הנדרסון בתוכנית "כריסטי" (1994-95), עבורו זכתה בפרס אמי ב-1996, ומקסין גריי ב"המשפט של איימי" (1999-2005), עבורו זכתה בפרס אמי השישי שלה ב-2003. תפקידים אחרים בברודוויי כוללים את השחף, (1992), "Rabbit Hole," (2006), שזיכה אותה במועמדות לטוני, וכן Mothers and Sons (2014), שגם עבורו זכתה במועמדות לטוני. היא שיחקה את מריה קאלאס, גם בברודוויי וגם בווסט אנד בלונדון, במחזה Master Class (2011–2012).
מיס סההרה (באנגלית: Miss saHHara) היא דוגמנית, מלכת יופי, זמרת-יוצרת ופעילת זכויות אדם ולהט"ב בריטית-ניגרית. היא ידועה בשל ייצוגה את ניגריה בתחרויות יופי בינלאומיות כדי למשוך תשומת לב לסוגיות של להט"בים באפריקה. בשנת 2011, היא הייתה לאישה הטרנסג'נדרית הניגרית הראשונה שיצאה מהארון ודיברה על חווייתה כטרנסג'נדרית בעיתונות הבינלאומית, במהלך תחרות מיס אינטרנשיונל קווין - תחרות היופי לטרנסג'נדריות בפאטאיה, תאילנד. ב-19 ביולי 2014, היא הוכתרה בתחרות סופר סיריינה העולמית (Super Sireyna Worldwide) במנילה, הפיליפינים. אחרי הניצחון בתחרות, היא השתמשה בנראות הבינלאומית כדי לייסד קרן עולמית למען נראות טרנסג'נדרית בשם TransValid. היא גם מבקרת קשה של חוקי המאסל לאנשים להט"ביים בניגריה.
מדלן ל'אנגל (באנגלית: Madeleine L'Engle; 29 בנובמבר 1918 – 6 בספטמבר 2007) הייתה סופרת אמריקאית הידועה בשל ספרי הנוער שלה, ובמיוחד הספר זוכה מדליית ניוברי "קמט בזמן", וספרי ההמשך שלו: רוח בדלת, A Swiftly Tilting Planet, אשר זכה בפרס הספר הלאומי, Many Waters, ו-An Acceptable Time. עבודותיה משקפות גם את אמונתה הנוצרית ואהבתה למדע המודרני.
_04-2011.JPG)
אוקסנה אלכסנדרובה צ'וסוביטינה (ילידת 19 ביוני 1975) היא מתעמלת אוזבקית, שיאנית עולם ואלופה אולימפית שייצגה בעברה את ברית המועצות, גרמניה ואוזבקיסטן.
הקריירה של צ'וסוביטינה כמתעמלת עילית נפרשה על פני יותר מרבע מאה. היא זכתה באליפיות ברית המועצות לנוער בשנת 1988 והחלה להשתתף בתחרויות בינלאומיות משנת 1989, שנים רבות לפני שיריביה העכשווים עוד נולדו. היא המתעמלת היחידה בהיסטוריה שהשתתפה בשבע תחרויות אולימפיות, והשנייה בהיסטוריה שהשתתפה בתחרויות תוך כדי ייצוג של שלושה לאומים שונים: נבחרת ברית המועצות בשנת 1992, אוזבקיסטן בשנים 1996, 2000, 2004 ושנת 2016, וגרמניה בשנים 2008 ו-2012. צ'וסוביטינה השתתפה בעשר אליפויות עולם, שלושה אליפויות אסיה ובשלושה משחקי ידידות נוספים. צ'וסוביטינה מחזיקה במספר הגבוה ביותר של מדליות באליפויות העולם במתקן בודד (9 מדליות בתרגילי קורה).
צ'וסוביטינה היא אחת מן המתעמלות הבודדות (ביניהן לאריסה לטינינה) שחזרו לייצג את ארצן בתחרויות בינלאומיות לאחר שילדו. המאמנת הראשית של נבחרת הנשים של אוסטרליה, פגי לידיק, אמרה שצ'וסוביטינה היא מודל לחיקוי ומקור השראה.
.jpg)
סבטלנה יבגנייבנה סָביצקאיה (ברוסית: Светла́на Евге́ньевна Сави́цкая; נולדה ב-8 באוגוסט 1948) היא קוסמונאוטית עבר סובייטית, האישה השנייה ששהתה בחלל והראשונה שביצעה פעילות חוץ-רכבית ("הליכת חלל"). מאז 1996 היא משמשת כחברה בדומה של רוסיה מטעם המפלגה הקומוניסטית.
אדית' מארי פלאניגן (באנגלית: Edith Marie Flanigen; נולדה ב-28 בינואר 1929) היא כימאית אמריקאית. ידועה בעיקר בשל עבודתה עם זאוליט Y (Y zeolite ) ומסננות מולקולריות. עבודתה של פלאניגן הפכה את ייצור הבנזין בארצות הברית וברחבי העולם לבטוח, מהיר ונקי יותר. ישנם קרוב ל-110 פטנטים הרשומים על שמה של פלאניגן בשל המצאותיה בתחום של מחקר ופיתוח מוצר הנפט.
בשנת 1992 הפכה פלאניגן לאישה הראשונה אי פעם שזכתה במדליית פרקין. ב-2004 נכנסה פלאניגן להיכל התהילה של ממציאים בין-לאומיים. בנובמבר 2014 הוענקה לפלאניגן המדליה הלאומית לטכנולוגיה וחדשנות בבית הלבן.
.jpg)
מיי קרול ג'מיסון (באנגלית: Mae Carol Jemison; נולדה ב-17 באוקטובר 1956) היא אסטרונאוטית, מהנדסת ורופאה אמריקאית. היא האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שטסה בחלל.
לאחר טיסתה של סאלי רייד לחלל (האישה האמריקאית הראשונה בחלל) ב-1983, ג'מיסון הגישה גם היא בקשה להצטרף לנאס"א. הגיוסים לנאס"א הוקפאו לאחר התפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר ב-1986, אולם היא הגישה בקשה חוזרת בשנת 1987, והתקבלה, אחת מ-15 שנבחרו מתוך כ 2,000 מועמדים.
ג'מיסון טסה לחלל בספטמבר 1992, בטיסה ה-50 של מעבורות החלל, בטיסת שיתוף פעולה בין סוכנות החלל היפנית ונאס"א. על המעבורת, ג'מיסון הייתה מעורבת בשני ניסויים לחקר תאי העצם במיקרו כבידה. את משמרותיה הייתה מתחילה בקריאה "ערוצי התקשורת פתוחים" ( "Hailing frequencies open") כמחווה לסדרה מסע בין כוכבים. ג'ימסון לקחה עימה לטיסה פוסטר של תיאטרון המחול אלווין איילי כדי לציין את אהבתה לריקוד, מספר קטן של חפצי אמנות ממדינות אפריקה המערבית כדי לסמל שהחלל שייך לכל העמים, וכן תמונה של בסי קולמן, שהייתה הטייסת האפרו-אמריקאית הראשונה.
סה"כ ג'מיסון שהתה בחלל 190 שעות, 30 דקות 23 שניות.
.jpg)
דוויקה ראני צ'אודהורי, המוכרת בשם דוויקה ראני (בבנגלית: দেবিকা রাণী; באנגלית: Devika Rani; 30 במרץ 1908 – 9 במרץ 1994), הייתה שחקנית קולנוע הודית, שהייתה פעילה במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. ידועה בתור "הגברת הראשונה של הקולנוע ההודי".
ג'וּן מיליסנט ג'ורדן (באנגלית: June Millicent Jordan; 9 ביולי 1936 – 14 ביוני 2002) הייתה משוררת, מסאית, מחזאית, פמיניסטית ואקטיביסטית ביסקסואלית ג'מייקנית-אמריקאית. כתביה תרמו רבות לתאוריה פמיניסטית, בכתביה הרבים בנושאים של גזע, מעמד וזהות מגדרית. היא סירבה לראות בדיכוי משהו חד-ממדי, ובעצם התייחסה להצטלבויות של דיכוי בהתבסס על צירים שונים של זהות, ולא הסכימה שציר אחד חשוב יותר מכל ציר אחר.
ג'ורדן זכתה בפרסים רבים, כולל במענק רוקפלר לכתיבה יצירתית לשנת 70–1969, במלגת יאדו ב-1979, מענק מהקרן הלאומית לאמנויות בשנת 1982, פרס לדיווח בינלאומי מאת איגוד העיתונאים השחורים הלאומי ב-1984. היא גם זכתה בפרס כתיבה על שם ליילה וואלאס של רידרס דייג'סט בשנים 1995 עד 1998, כמו גם את פרס פורצות הדרך של קרן האישה בשנת 1994. היא הייתה כלולה ב"מי ומי באמריקה" מ-1984 עד יום מותה. היא קיבלה את מושב המרצה המכובד של בברקלי וגם זכתה בפרס החופש לכתוב של מרכז PEN ב-1991.
בשנת 2005 פורסם הספר Directed by Desire: Collected Poems, אוסף עבודות שלה, שהתחרה וזכה בקטגוריה "שירה לסבית" של פרס למדא לספרות, אף על פי שג'ורדן הייתה ביסקסואלית, מכיוון שהפרסים לא כללו קטגוריה כזו, שנוספה לאחר מאבק החל מפרסי 2006.
כרימה עבוד (בערבית, كريمة عبّود; 1896 - 1955), ידועה בכינויה "גברת הצילום" (בערבית, "مصورة شمس"; באנגלית, "Lady Photographer"), הייתה צלמת ואמנית ערביה-נוצרייה שחיה ועבדה בלבנון ובארץ ישראל-פלסטין בחצי הראשון של המאה העשרים.
בשנות השלושים של המאה העשרים, עבוד נחשבה צלמת מקצועית בנצרת. כאשר הצלם המקומי, פאדל סבּא, עזב לחיפה, עלה הביקוש לצילומיה של עבוד בחתונות וצילום פורטרטים. היא חתמה על עבודתיה באנגלית ובערבית: כרימה עבוד - גברת הצילום (Karimeh Abbud - Lady Photographer - كريمة عبود: مصورة شمس). החל אמצע שנות השלושים, היא החלה להציע עותקים מצוירים ביד של צילומי הסטודיו. עבודותיה תעדו את המציאות היומיומית של הקהילה שבה חייה: עבוד צילמה לפרנסתה אנשים ואירועים קהילתיים ואת המקומות שבהם חיה, והציגו את חיי הנוצרים בפלשתינה.
עותקים מקוריים של אוסף התצלומים של עבוד נאספו על ידי ארכיון נצרת.
.gif)
אליזבת אן ביילי סיטון (או: אליזבת הקדושה; 28 באוגוסט 1774 - 4 בינואר 1821) הייתה האישה האמריקאית הראשונה שעברה הליך קנוניזציה (הכרזה על אדם מת כקדוש) בכנסייה הקתולית.
היא הקימה את האקדמיה הקתולית הראשונה באמיצבורג מרילנד, אשר הייתה מיועדת לנשים, ומאוחר יותר יסדה את קהילת "אחיות החסד" קהילת האחיות הדתיות הראשונה. כיום, שש קהילות קתוליות מייחסות לעצמן שורשים לארגון "אחיות החסד" אשר ייסדה באמיצבורג, בנוסף להקהילה המקורית. כלל הקהילות מאורגנות תחת ארגון "Vincentian" והן ממוקמות בניו יורק, סנסנטי, אוהיו, הליפקס, ניו ג'רזי ופנסילבניה. קהילת אחיות החסד ממשיכה את פעילויותיה כפי שראתה ברוחה סטון, ואף הצטרפה באופן רשמי למסדר "סנט וינסט דה פול" והן כפופות אליהם מבחינה רעיונית.
תהליך הקנוניזציה בוצא ב-1963. היום הקדוש לזכרה נקבע ל 4 בינואר, והוא "יום אליזבת' הקדושה". היא הוכרזה כקדוש הפטרון של יורדי הים.
ד"ר ג'ין קילבורן (נולדה ב-4 בינואר 1943) היא סופרת, דוברת ויוצרת קולנוע אשר זכתה להכרה בינלאומית על עבודתה בנושא דימויין של הנשים בעולם התקשורת והפרסום, וכן בזכות מחקריה פורצי הדרך אודות אלכוהול וטבק בעולם הפרסום. היא אחראית על החדרת הגישה המכירה בחשיבות חינוך על אוריינות מדיה על מנת למנוע בעיות שלראייתה מקורן בתקשורת המונים מסעות פרסום. היא ערכה הרצאות על הנושא, וסרטיה הדוקומנטריים (כגון הורגים אותנו ברכות סדרה) מבוססים על הרצאות אלו מוצגות ברחבי העולם.
היא בוגרת וולסלי קולג', בעלת תואר דוקטור בחינוך מטעם אוניברסיטת בוסטון, וכן בעלת תואר דוקטור של כבוד שקיבלה ממכללת ווסטפילד, בעבור "מחקרה [ו] התובנות [אשר] הובילו אותנו מתרבות צרכנית לתרבות מודעת".
קמלה פאנט (באנגלית: Kamla Pant; נולדה ב-18 בדצמבר 1956) היא פמיניסטית, פוליטיקאית ופעילת זכויות נשים מאוטראקהאנד, הודו. היא ידועה גם בשל עבודתה בתנועת אוטראקהאנד, אשר הביאה לכך שאוטראקהאנד הוכרזה כמדינה הודית בשנת 2000.
פאנט הייתה אחת המנהיגות של תנועת הצ'יפקו. התנועה, אשר קמה ב-1973, התחילה כארגון לשימור הסביבה, ובפרט היערות באוטראקהאנד, ובהמשך נהייתה גורם מרכזי בהתנגדויות לעשרות פרויקטי פיתוח ובניה, והפכה למודל למחאה לא-אלימה. ב-1990, פאנט, יחד עם אומה בהאט, שילה רג'ואר, ובסאנטי פתאק, יסדה את המגזין הראשון במדינת אוטראקהאנד שמתמקד בנשים ונושאים חברתיים, אוטארה (Uttara), שפירושו "של הצפון". המגזין, אשר חגג את יום השנה ה-25 לפרסומו ב-2015, נתן לראשונה קול לנשים רבות במדינה, והתעקש על שוויון זכויותיהן. ב-1994, התקפה ברוטלית מצד שוטרים נגד הפעילים דירבנה נשים מכל עברי אוטראקהאנד ומארגונים שונים להתאחד למאהילה מאנץ' (ארגון נשים חברתי) שמטרתו הממוקדת היא עצמאות מדינית - דבר שקרה לבסוף ב-9 בנובמבר 2000, כאשר הוכרזה אוטראקהאנד כמדינה ה-27 של הודו. פאנט המשיכה בפעילותה הפוליטית, לאחר שהכוחות הרפורמיסטים הודרו מהשלטון.
לין ז'או (בסינית 林昭; 16 בדצמבר 1932 – 29 באפריל 1968; נולדה בשם פנג לינגז'או 彭令昭), הייתה דיסידנטית סינית בולטת, אשר נכלאה ואחר כך הוצאה להורג על ידי הרפובליקה העממית של סין במהלך המהפכה התרבותית בעקבות הביקורת שלה על המדיניות של מאו דזה-דונג.
באוקטובר 1960, לין ז'או נעצרה יחד עם דיסידנטים אחרים על פרסום והפצת עיתון מחתרתי שמתח ביקורת על המפלגה הקומוניסטית על ההרס והנזק הגדולים שגרמו לעם הסיני במסגרת הקפיצה הגדולה קדימה. היא נידונה ל-20 שנות מאסר, כאסירה פוליטית, ובכלא היא הוכתה ועונתה. במהלך זמנה בכלא, לין כתבה מאות עמודים של פרשנות ביקורתית על מאו, מכתבים, ושירים. מכיוון שלא התירו לה להחזיק בכלי כתיבה, היא השתמשה בנייר של ההודאות וההתנצלויות שרצו שתחתום עליהם, וכתבה באמצעות סיכות ראש מבמבוק כעטים, ובדם שלה כדיו.
לין הוצאה להורג על ידי כיתת יורים ב-1968. ב-1981, תחת ממשלתו של דנג שיאופינג, לין זוכתה באופן רשמי על פשעיה, ושוקמה.
פגי אנט ויטסון (באנגלית: Peggy Annette Whitson; נולדה ב-9 בפברואר 1960) היא ביוכימאית ואסטרונאטית אמריקאית. אחת מהאסטרונאטיות המנוסות ביותר עם שהות מצטברת בחלל של יותר מ-376 ימים. כמו כן ביצעה 6 הליכות חלל בשהות מצטברת של 39 שעות ו-46 דקות. האישה הראשונה ששימשה כמפקדת משלחת לתחנת החלל הבינלאומית בזמן משלחת 16 בשנת 2007. ויטסון שבה לתחנת החלל במשלחת 50/51, במהלכה תהיה מפקדת משלחת 51 בשנת 2017.
פונמילאיו רנסום קוטי (באנגלית: Funmilayo Ransome Kuti; 25 באוקטובר 1900 – 13 באפריל 1978) הייתה מורה, פעילה פוליטית, פעילה למען זכויות נשים ובת לאצולה המסורתית של ניגריה. היא הייתה במהלך חייה אחת ממנהיגי הדור הבולטים. היא גם הייתה האישה הראשונה במדינתה לנהוג במכונית. פעילותה הפוליטית זיכתה אותה בכינוי "אם אפריקה" והיא נחשבה גם לאם תנועת הנשים בניגריה. היא הייתה דמות משפיעה במאבק למען הכרה בזכות הצבעה לנשים, וכונתה פעם בעיתון "הלביאה מליסאבי" בשל הנהגתה את הקמפיין של נשות עם האגבה נגד מיסוי לא הוגן. מאבק זה הוביל לוויתורו של המלך אובה אדמולה השני על כס מלכותו ב-1949.
ג'וזפין סנט פייר ראפין (באנגלית: Josephine St. Pierre Ruffin; 31 באוגוסט 1842 – 13 במרץ 1924) הייתה עיתונאית, מוציאה לאור, מנהיגת זכויות האדם, סופרג'יסטית ועורכת העיתון עידן הנשים ("The Woman's Era"), שהיה העיתון הראשון שיצא לאור על ידי נשים אפריקאיות-אמריקאיות ועבורן.
מדלין מארי אוהייר (באנגלית: Madalyn Murray O'Hair; 13 באפריל 1919 – 29 בספטמבר 1995), אשר השתמשה גם במספר שמות בדויים, הייתה פעילה אתאיסטית אמריקאית, מייסדת הארגון אתאיסטים אמריקאים, ונשיאת הארגון מ-1963 עד 1986. היא הוציאה את המהדורות הראשונות של American Atheist Magazine. אחד מבניה, ג'ון גארת מארי, היה לנשיא הנומינלי של הארגון בין השנים 1986 ל-1995, אך בפועל היא נותרה ראשת הארגון גם בתשע שנים אלו.
אוהייר ידועה בשל התיק המשפטי מארי נ' קורלט, אשר הוביל להחלטה תקדימית של בית המשפט העליון בשנת 1963, אשר פסק שיש לשים קץ להקראות רשמיות מהתנ"ך בבתי הספר הציבוריים. השילוב של ייסוד ארגון אתאיסטי והחלטת קורלט - שבאה רק שנה לאחר שבית המשפט אסר על תפילות בבית הספר הציבוריים - הניבו סיקור כה רב בדברה, שבשנת 1964 שמגזין LIFE כינה אותה "האישה השנואה ביותר באמריקה".
דיים פינה קופר ONZ DBE (Whina Cooper; 9 בדצמבר 1895 – 26 במרץ 1994) הייתה "קוּיה" (זקנת שבט, מנהיגה) מאורית, שפעלה במשך שנים רבות למען הזכויות של בני עמה, ובמיוחד למען שיפור מצבן של נשים מאוריות. פועלה הרחב הוביל להכרה ארצית ובינלאומית, והיא זכתה בפרסים ואותות מלכותיים מטעם ניו זילנד וכן בכאלה אימפריאליים בריטיים, בנוסף לכבוד שניתן לה על ידי בני עמה, שהעניקו לה את התואר טה והאיה או טה מוטו (Te Whaea o te Motu, "אם האומה"). ארגנה "היקוי" (צעדה) מקצהו הצפוני של האי הצפוני של ניו זילנד ועד לבית הפרלמנט בוולינגטון בקצה השני של האי. כך שבמהלך ספטמבר-אוקטובר 1975, כשהיא כמעט בת 80, קופר הפכה שוב לסמל לאומי מוכר, כאשר צעדה בראש "צעדת האדמה המאורית" לוולינגטון.
רבקה סולניט (באנגלית: Rebecca Solnit; נולדה ב-24 ביוני 1961) היא סופרת ומסאית אמריקאית הכותבת על מגוון רחב של נושאים וההקשרים בניהם, בין היתר על סביבה, גאוגרפיה, פוליטיקה, טכנולוגיה, תרבות ואמנות. סולניט כתבה על חווייתה כאשר גבר התעקש להסביר לה על "ספר חדש חשוב מאוד" - שלא רק שהסתבר שהוא לא קרא בכלל, אלא שסולניט עצמה כתבה! הוא לא שמע או הקשיב בכל הפעמים שניסו להגיד לו את זה, כה בטוח היה שיש לו ידע עילאי לעומת מי שמולו - שתי נשים. היא כתבה בספרה "גברים מסבירים לי דברים" שזוהי חוויה אחת מני רבות, ובעקבות הכותרת, נטבע המונח הסגברה.
אנה פבלנה פילוסופובה (ברוסית: Анна Павловна Философова; 5 באוגוסט 1837 – 17 במרץ 1912) הייתה פילנתרופית ופמיניסטית רוסייה. פילוסופובה הייתה אחת ממייסדות ומנהיגות תנועת הנשים ברוסיה. היא פעלה למען עניים ביחד עם מריה טרובינקובה (1835–1897 Maria Trubnikova) ונדייז'דה סטאסובה (Nadezhda Stasova 1895–1835).
אגנודיקה (ביוונית עתיקה: Ἀγνοδίκη) הייתה הרופאה, המיילדת, והגינוקולוגית הראשונה באתונה, במאה ה-4 לפנה"ס.
בתקופתה חל איסור על נשים ברפואה, ובמיוחד רפואת נשים ומיילדות - כי המיילדות היו מבצעות הפלות. אז אגנודיקה התחפשה לגבר, רכשה השכלה, וחזרה לאתונה לעסוק בגינקולוגיה. אל החוץ עדיין הציגה עצמה כגבר, אך למטופלותיה חשפה את זהותה כדי לבנות יחסי אמון. הפופולריות שלה בקרב נשים הייתה כה גדולה, שהרופאים האחרים קשרו נגדה קשר, והביאו האשמות נגדה שהיא מנצלת את הנשים בטיפולה מינית. במשפט, כדי להימנע מהוצאה להורג - חשפה זהותה כאישה. אך זה השאיר אותה חשופה להפללה על עיסוק בלתי-חוקי ברפואה, כאישה. על פי הסיפור, בשלב זה הגיעו נשים רבות להעיד על מיומנותה ולהוכיח את הגברים שלהן על טיפשותם. בית המשפט זיכה אותה, והחוק שונה כדי לאפשר לנשים לטפל בנשים כרופאות.
אליזבת אן ביילי סיטון או אליזבת הקדושה (28 באוגוסט 1774 – 4 בינואר 1821) הייתה האישה האמריקאית הראשונה שעברה הליך קנוניזציה (הכרזה על אדם מת כקדוש) בכנסייה הקתולית.
היא הקימה את האקדמיה הקתולית הראשונה באמיצבורג מרילנד, אשר הייתה מיועדת לנשים, ומאוחר יותר יסדה את קהילת "אחיות החסד" קהילת האחיות הדתיות הראשונה.
איימי "בריז" הארפר (באנגלית: Amie "Breeze" Harper; נולדה ב-30 במאי 1976) היא פמיניסטית ותאורטיקנית אפרו-אמריקאית החוקרת ומחברת ספרים על טבעונות ועל גזענות, וכן נואמת ויועצת בפרויקטים לגיוון גזעי. האנתולוגיה שערכה, Sistah Vegan, מכילה אוסף של כתבים מאת נשים שחורות טבעוניות. ב-2014 יסדה את הארגון הטבעוני-פמיניסטי-שחור, Sistah Vegan Project, כדי לקדם פרויקטים, פרסומים, חינוך וכנסים על ההצטלבות של מודעות מגוזענת, אנטי-גזענות, וצריכה אתית (טבעונות, סחר הוגן, וכדומה). ב-10 ביוני 2016, הארפר הוכרזה כמועמדת לסגן הנשיאות של המפלגה ההומנית בבחירות לנשיאות ארצות הברית.
אורטל בן דיין היא אשת תקשורת, סוציולוגית, אקטיביסטית פמיניסטית מזרחית, ובלוגרית. בן דיין התפרסמה לראשונה במסגרת תביעה שלה נגד האוניברסיטה העברית בגין הטרדה מינית, אשר הביאה לשינוי התייחסותה של האוניברסיטה ליחסים בין סגל לסטודנטים, וכן את אופן הטיפול בתלונות סטודנטים על הטרדה מינית מצד חברי סגל, ונשארה בעין הציבור בשל השתתפותה בתוכניות אקטואליה ובידור בתור פנליסטית ופרשנית, הופעתה בתור דיירת בבית האח הגדול, פרסומיה בתקשורת ובעיתונות, וכן בזכות האקטיביזם שלה במגוון סוגיות חברתיות ופוליטיות. בן דיין היא גם מעצבת ביגוד ותכשיטים, הכותבת עבור כתב העת "את" בנושאי פוליטיקה וחברה, וטבעונית.
אן תרזה קלבלו (באנגלית: Ann Theresa Calvello; 1 באוגוסט 1929 – 14 במרץ 2006) הייתה ספורטאית ודמות בולטת אמריקאית בתחום הרולר דרבי. היא הספורטאית המקצועית היחידה להתחרות במשך שבעה עשורים בענף ספורט. קלבלו הייתה ידועה כחמת מזג, ונודעה בשל הניראות הבלתי-קונבנציונלית שלה - בצבע שיער ואיפור "פראיים". אוהדיה היו מסורים ונלהבים, והסרט "Demon of the Derby" נעשה עליה.
"סבתא מוזס", היא אנה מרי רוברטסון מוזס, הייתה אמנית פולק אמריקאית. היא החלה לצייר באופן מקצועי בגיל 78, ולעתים קרובות עולה דמותה כדוגמה להתחלה בקריירה מפוארת בגיל מתקדם בתחום האמנויות. עבודותיה מוצגות ונמכרות בארצות הברית וברחבי העולם, ומשווקות על גבי כרטיסי ברכה ומוצרים שונים. יצירותיה מוצגות באוספים של מוזיאונים רבים. יצירתה Sugaring Off נמכרה עבור 1.2 מיליון דולר ב-2006. מוזס הופיעה על שערי מגזינים ובטלוויזיה, ונעשה סרט דוקומנטרי על חייה. היא כתבה אוטוביוגרפיה, זכתה בפרסים רבים, והוענקו לה שני תוארי דוקטור של כבוד.
קתרין אליזבת "קייטלין" מורן (באנגלית: Caitlin Moran; נולדה ב-5 באפריל 1975) היא עיתונאית וסופרת אנגלייה, פמיניסטית וכתבת בעיתון "הטיימס", בו היא כותבת שלושה טורים בשבוע: כתבה במוסף לשבת, טור סקירה במגזין טלוויזיה, והטור הסאטירי של יום שישי. מורן היא זוכת פרס כתבת השנה לשנת 2010 של ה-British Press Awards (ה-BPA), וכן זוכת פרס מבקרת השנה של ה-BPA לשנת 2011 וכמראיינת השנה של ה-BPA לשנת 2011. ב-2012, היא קיבלה את פרס טור השנה של ה-London Press Club (איגוד העיתונות של לונדון), וכן את פרס מבקרת התרבות לשנת 2013 של The Comment Awards.
צ'רי לורנס מורגה (באנגלית: Cherríe Lawrence Moraga; נולדה ב-25 בספטמבר 1952, ארצות הברית) היא מחזאית, משוררת וכותבת מסות, המגדירה את עצמה כלסבית, פמיניסטית ואקטיביסטית צ'יקנה. היא עוסקת בצמתים של מגדר, מיניות וגזע ובמיוחד יצירה תרבותית של נשים של צבע. בעבודתה היא אורגת שירה, פרוזה וכתיבת זיכרונות. כמו כן, מורגה מלמדת כתיבה יצירתית, עוסקת בתיאטרון צ'יקנו-לטינו, מלמדת לימודי ילידים, כותבת מחזות ועוד. מחזותיה ופרסומיה של מורגה קיבלו הכרה לאומית, לרבות מענקים ופרסים רבים הכוללים את פרס למדא, מענק תיאטרון של הקרן הלאומית לאמנויות, מלגת רוקפלר לספרות ופרס לדרמה מטעם ארגון פן. בשיתוף עם גלוריה אנזלדואה, מורגה ערכה את הספר This Bridge Called My Back: Writings by Radical Women of Color, שיצא לראשונה בשנת 1981.