טיוטה:פוליטיקה וספורט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הדף פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף.
עריכה - שיחה
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הדף פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף. עריכה - שיחה

פוליטיקה וספורט או דיפלומטיה של ספורט מתארת את השימוש בספורט כאמצעי להשפעה על יחסים דיפלומטיים, חברתיים ופוליטיים. דיפלומטיה ספורטיבית עשויה להתעלות על הבדלי תרבות ולקרב בין אנשים.[1] בעוד שהאולימפיאדה היא לעיתים קרובות הדוגמה הפוליטית הגדולה ביותר לשימוש בספורט לאמצעים דיפלומטיים, קריקט וכדורגל, כמו גם ענפי ספורט אחרים בזירה הגלובלית, שימשו גם הם בעניין זה. במקרה של האפרטהייד, ספורט שימש לבידוד דרום אפריקה והביא לשינוי גדול במבנה החברתי של המדינה. בעוד שמוצא אתני וגזע יכולים לגרום לחלוקה ופיצול חברתי, הספורט יכול גם לעזור להביא לאיחוד בין עמים שונים.[2]

בנוסף, ספורטאים רבים חיפשו שייכות פוליטית אך חלקם ללא הצלחה, ברמה הלאומית או בזרם התת-לאומי ופעמים רבות שמדינות בסכסוך שולחות נציגים שמופיעים תחת דגל בינלאומי, כמו במקרה של ספורטאים שמתחרים תחת הדגל האולימפי באולימפיאדה.

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי הבולט והידוע לשמצה ביותר של ערבוב בין פוליטיקה וספורט הייתה מלחמת הכדורגל בין אל סלבדור להונדורס. אף על פי שההתפתחות למלחמה הייתה קשורה לסוגיות חברתיות-כלכליות יותר כמו הגירה ורפורמה בקרקעות, התנופה והזרז לפרוץ המלחמה היו מתחים שפרצו במהלך שלב המוקדמות השני בצפון אמריקה במסגרת גביע העולם 1970. הפרות סדר פרצו במהלך המשחק הראשון בטגוסיגלפה ובמחצית השנייה המצב מחמיר משמעותית בסן סלבדור. האוהדים של הונדורס היו מחוספסים, דגל הונדורס והמנון המדינה ספגו עלבונות ורגשות שתי המדינות נסערו במידה ניכרת. כנקמה גברה האלימות נגד תושבי סלבדור בהונדורס, כולל נגד כמה קונסולים. מספר לא ידוע של אזרחי סלבדור נהרגו או נרצחו בברוטליות ועשרות אלפים נמלטו מהמדינה. העיתונות של שתי המדינות תרמה לאקלים המתוח ההולך וגובר וב-27 ביוני 1969 פרצה מתקפה צבאית נגד הונדורס. ארגון מדינות אמריקה ניהל משא ומתן על הפסקת אש שנכנסה לתוקף ב-20 ביולי, כאשר כוחות צבא סלבדור נסוגו בתחילת אוגוסט.[3]

ישראל הייתה אחת החברות המייסדות של קונפדרציית הכדורגל האסיאתית לאחר עצמאותה בשנת 1948 (לפני כן שיחקה תחת חסות "המנדט הבריטי").[4] לאחר המשחקים האסיאתיים בשנת 1974 באיראן, וההפסד המתוח 0–1 של ישראל באיראן במשחק הגמר[5]), כווית ומדינות ערב אחרות סירבו לשחק בטורניר. בעקבות זאת ישראל גורשה מהקונפדרציה ובילתה כמה שנים בניסיון להעפיל מגופים יבשתיים כמו קונפדרציית הכדורגל של אוקיאניה לפני שהצטרפה לאופ"א.[6]

בגביע העולם במקסיקו 1986, לאחר מלחמת פוקלנד בין ארגנטינה לבריטניה, נפגשו ארגנטינה ואנגליה ברבע הגמר, שם כבש דייגו מראדונה את שני השערים בניצחון 1–2 עבור הדרום אמריקאים. שני השערים של מראדונה, שכל אחת מהן נקראה "יד האלוהים" ו"שער המאה", הונצחו לא רק בארגנטינה, אלא ברחבי העולם בשל האופן שבו הובקעו באופן מרשים. ארגנטינאים רבים רואים במשחק בתור הנקמה בבריטים על מה שקרה במלחמת פוקלנד.

במונדיאל 1998, שנערך בצרפת, איראן רשמה ניצחון ראשון בגביע העולם במשחק השני שלהם, כשהם גברו על ארצות הברית 2-1, משערים של חמיד אסטילי ומהדי מהדווי-כיא. המשחק היה מתוח ומלא בהתרגשות רבה בשל עמדתה הפוליטית של כל מדינה לאחר המהפכה האיראנית; עם זאת, בעזרתה של התנגדות לכל התרסה ביטויי שנאה וכן קישור בין הפוליטיקה לבין ספורט, החליטו שני הצדדים להעניק זה לזה מתנות ופרחים.[7]

בגביע אסיה 2004 שנערך בסין, הטורניר עלה לכותרות בגלל אירועים שהתרחשו במהלך משחק הגמר בין סין ליפן, הדבר נבע בגלל היחסים העכורים עוד מימי מלחמת העולם השנייה בין המדינות .[8] בזמן נגינת ההמנון היפני, אוהדי נבחרת סין הביעו את רגשותיהם האנטי-יפניים כשהם משתיקים בשירם את ההמנון הלאומי, לאחר המשחק התפרעו כמה אוהדים סיניים מחוץ לאצטדיון הפועלים בבייג'ינג בו נערך המשחק.

במהלך גביע אסיה 2007 נבחרת הכדורגל הלאומית של עיראק יצאה לטורניר למרות הפלגניות האתנית בארצם ובסופו של דבר הצליחו לזכות בטורניר הכדורגל האסייתי הגדול ביותר. לאחר ניצחון בסיבוב הקודם אמר דובר הצבא העיראקי תא"ל קאסם מוסאווי שהם רוצים למנוע מ"טרוריסטים, קיצונים סונים ופושעים מלפגוע בשמחת העם."[9][10][11] הנשיא, ג'לאל טלבאני, אמר שזה מאכזב שהם לא יכולים לחגוג בבית עם האוהדים.[12][13] עם זאת רבים ציינו את הניצחון כהפגנת אחדות.[14]

ב-6 בספטמבר 2008, ארמניה וטורקיה פגשו זו את זו במשחק מוקדמות גביע העולם 2010 בירוואן. על אף יחסי האיבה בין השתיים נשיא טורקיה עבדאללה גול הוזמן לצפות במשחק, שם ישב יחד עם מקבילו הארמני, סרז' סרקיסיאן, מאחורי זכוכית חסינת כדורים. עם זאת, ההמנון הטורקי כמעט ולא נשמע מבעד לקריאות הבוז של 35,000 אוהדים ארמנים, במה שמראה את חוסר האמון הרב בין המדינות, בייחוד בעקבות רצח העם הארמני. עם זאת, המחווה "בין הנשיאים הראתה שהם מאמינים ש'דיפלומטיה של כדורגל' השיגה את התוצאה החשובה ביותר."[15][16][17][18][19]

ב-2009 נפגשו צרפת ורפובליקת אירלנד בפלייאוף מוקדמות מונדיאל 2010, שם הם נפרדו בתיקו. לאחר תיקו מצטבר של 1–1, המשחק עבר להארכה באצטדיון הלאומי של צרפת. את שער הניצחון הבקיע וויליאם גאלאס הצרפתי, אך תיירי הנרי החזיק פעמיים בכדור, לפני שהעביר לגאלאס כדי להבקיע. השער כונה "יד הצפרדע", בהתייחס ל"יד האלוהים" הדומה במשחק בין ארגנטינה לאנגליה. האירוע הפך לאירוע בינלאומי, כאשר בריאן קוואן, הטישך האירי, דרש משחק חוזר ונשיא צרפת אמר לו "לדבוק בפוליטיקה".[20]

בשנת 2010 היחסים בין איראן לאיחוד האמירויות קיבלו תפנית שלילית כאשר הפדרציה האסלאמית לכדורגל של איראן שלחה מכתב לקונפדרציית הכדורגל האסייתית בו התלוננה על שימוש לרעה בשם המפרץ הפרסי. "המהלך נעשה לאחר שהאיחוד האירופי הציג באופן שגוי את השם המפרץ הפרסי במהלך משחק בין הספטאן האיראני לאל-עין של איחוד האמירויות. הטלוויזיה של האמירויות הציגה כרזות שונות המציגות שם פיקטיבי למפרץ הפרסי במהלך המשחק בין הספטאן האיראני לאל-עין של איחוד האמירויות. על הקונפדרציה לנקוט בצעדים רציניים להתמודד עם מעשים מסוג זה של איחוד האמירויות. יש לקנוס את איחוד האמירויות בגין הצגת שם פיקטיבי למפרץ הפרסי במהלך השידור החי של המשחק."[21] בנוסף להערות רשמיות מטעם איחוד האמירויות ביחס להשוואה בין שלושת האיים השנויים במחלוקת טונב רבתי ואבו מוסא, המוחזקים על ידי איראן, לכיבוש פלסטין, נשמעו קריאות לשדרוג היחסים בין המדינות.[22] ההתדרדרות ביחסי המדינות גרמה לכך שמשחקי הסולידריות האיסלאמיים, שתוכננו להיערך באיראן, בוטלו.

בעקבות יחסים מתוחים בין מדינות, הפדרציות אינן מאפשרות לערוך משחקים בין מדינות אויבות, כך למשל במשחקי מוקדמות אליפות אירופה, נקבע אמצעי מיוחד בו לא ניתן לצרף את גיברלטר וספרד להגרלה ביניהן בשל מעמדה השנוי במחלוקת של גיברלטר. אותה מערכת קיימת עבור אזרבייג'ן וארמניה בשל היחסים הגרועים בין המדינות. אותו אמצעי נקבע לרוסיה וגאורגיה לאחר מלחמת רוסיה-גאורגיה בשנת 2008, אולם עם זאת הוסר לקראת טורניר יורו 2016 כאשר השניים הסכימו לשחק זו נגד זו שוב.[23]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמניה, המשחקים בין סנט פאולי להנזה רוסטוק ידועים בשם "הדרבי הפוליטי" (גרמנית: Politisches Derby). אוהדי קבוצות אלה מייצגים צדדים מנוגדים של הספקטרום הפוליטי של גרמניה, אף כי אינם דרבי מקומי.[24][25]

בברזיל, מועדון הספורט קורינתיאנס ידוע כמנהיג של תנועה פוליטית בשם "דמוקרטיה קורינתיאנס" (פורטוגזית: Democracia Corinthiana) והפך לסמל נגד הדיקטטורה הצבאית שהייתה באותה תקופה במדינה בשנות השמונים, הכדורגלן סוקרטס נחשב לאחד ממובילי התנועה.

בישראל, בית"ר ירושלים ידועה לשמצה בזכות הלאומיות היהודית שלה, במיוחד נגד הקבוצה הערבית-ישראלית הראשונה שזכתה בגביע המדינה, בני סכנין;[26] לעומת זאת מכבי חיפה ידועה בתמיכתה בקהילה שלה, במיוחד בתמיכה שלה על ידי ערבים.[27] במשחק הנשים, הפועל פתח תקווה גייסה שחקניות ערביות[28] ונושא שילוב הערבים בספורט הישראלי מהווה נושא שנוי במחלוקת.

בסקוטלנד, היריבות של הדרבי העתיק בין המועדונים מגלזגו, סלטיק וריינג'רס, מגלמת בתוכה יריבות פוליטית על רקע היחסים בין הקתולים בסקוטלנד ובאירלנד התומכים בסלטיק והפרוטסטנטים, בעיקר פרסביטריאנים, התומכים בריינגר'ס. בזמן הסכסוך בצפון אירלנד היריבות בין האוהדים הגיעה לשיא.

אתלטיק בילבאו מפורסמת במדיניות הריכוזית של החתמת שחקנים בסקים בלבד. יחד עם עמיתה הבאסקית, ריאל סוסיאדד, בילבאו הרימה את דגל הבאסקים שהיה אסור עדיין במשחק, זמן קצר לאחר מותו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו.

בצרפת, אוהדי בסטיה מציגים סמלים שונים של הלאומיות הקורסיקנית; במהלך משחר הגמר על גביע הליגה בשנת 2015 שנערך בסטאד דה פראנס 30,000 קורסיקאים שרו זמרים בניב שלהם, בדומה לניב הסרדיני. אוהדי סטאד רן נוהגים להניף את דגלי וסמלי הלאומיות הברטונית לפני כל משחק.

ביחס לפוליטיקה של הכדורגל באירופה, הכדורגל הצליח מבחינה היסטורית לשמור על ההבדלים המעניקים לכל מדינה אירופאית את תחושת הזהות שלהם, כמו גם לחזק את הקשר הלאומי.[29] בתקופת מלחמת העולם השנייה עבר הכדורגל האירופי טרנספורמציה מאסיבית. עם עלייה חדה בצירוף מקרים בפופולריות הענף, בתקופה של אינטנסיביות פוליטית גבוהה, הכדורגל הפך הושפע מאוד מהפוליטיקה. למשל, בגרמניה הנאצית הכדורגל זכה לתמיכת הממשלה ומועדון הכדורגל שאלקה 04 הצליח לזכות באליפויות בזכות התמיכה הממשלתית.

הכדורגל החל לגלם שלושה מאפיינים עיקריים במהלך תקופה זו ואחריה, והפך לכלי ביחסים בינלאומיים במובן זה שמדיניות החוץ של מדינות אירופה התנסחה כביכול בכדורגל; הענף היה מקור לתעמולה פוליטית באמצעות שימוש בכדורגל לצורכי המדינה (כמו העלאת המורל הלאומי) והיה כלי להרגעת הבוחרים.[30] כתוצאה מכך, כל הגורמים הללו תרמו להופעת הכדורגל והאצטדיונים שלו כאמצעי לביטוי פוליטי, בסיס לזיכרון הקולקטיבי האחרון והופעתו כמשחק פוליטי מאוד.

האולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לאולימפיאדת 1936, אדולף היטלר השתמש במשחקים כבמה לקידום הלאומיות הארית עבור גרמניה מתוך אמונה אידאולוגית של עליונות גזעית.[31] האולימפיאדה שימשה כשיטה להקשות את הרוח הגרמנית ולהנחלת האחדות בקרב הנוער הגרמני. כמו כן, האמינו כי הספורט הוא "דרך להשתיק את החלשים, היהודים ואינם רצויים אחרים".[32] כתוצאה מכך נאסר על יהודים וצוענים להשתתף באירועי ספורט. בזמן שגרמניה עמדה בראש טבלת המדליות, התיאור הנאצי של אפריקאים אתניים ככאלה שנחותים ניזום מהזכייה במדליית זהב של ג'סי אוונס במרוץ השליחים למקצות מאה מטר, 200 מטר, 400 מטר ובקפיצה לרוחק.[33] ביום הראשון לתחרות עזב היטלר את האצטדיון לאחר שלחץ יד רק עם המנצחים הגרמנים. חבר הוועדה האולימפית התעקש אז שהיטלר יקבל את פני כל מדליסט או בכלל לא; הוא בחר שלא ללחוץ כלל.[34] במשחקים ביקר אותו אדולף דסלר, מייסד אדידס, שהציע נעליים חדשות לאוונס.[35]

ג'סי אוונס על הבמה לאחר שניצח בקפיצה לרוחק באולימפיאדת הקיץ 1936. לצדו על הפודיום, נאוטו טאג'ימה, אוונס, לוז לונג .

שוב, בשנת 1968, שימשה הבמה העולמית של האולימפיאדה כדי להראות לעולם את מצוקת המאבק האפרו-אמריקני במהלך תנועת זכויות האזרח במולדתם. את ההצדעה השחורה המפורסמת ביצעו טומי סמית וג'ון קרלוס במהלך טקס המדליות במקסיקו סיטי. ורה צ'סלבסקה, במחאה על הפלישה הסובייטית בהנהגת צ'כוסלובקיה בשנת 1968 וההחלטה השנויה במחלוקת של השופטים על קרן האיזון בהעמלות הקרקע, היא הפנתה את ראשה מהדגל הסובייטי בעוד ההמנון נוגן במהלך טקס חלוקת המדליות. היא חזרה הביתה כגיבורת העם הצ'כוסלובקי, אך הועברה לשלטון על ידי הממשלה שנשלטה על ידי הסובייטים.

בשנת 1972 נהרגו כמה ספורטאים מהנבחרת האולימפית הישראלית בהתקפה של חמושים פלסטינים של ארגון הטרור ספטמבר השחור שהתחיל בכפר האולימפי ובסופו של דבר הביא למותם של 11 חברי המשלחת האולימפית הישראלית.

אולימפיאדת חורף 1980 שימשה במה פוליטית הרבה פחות גלויה מקודמיה אך באופן משמעותי יותר מבחינה תרבותית. נבחרת הוקי הקרח האמריקאית ניצחה את נבחרת ברית המועצות בחצי הגמר. הניצחון הזה של נבחרת ארצות הברית היה הרבה יותר מסתם משחק אולימפי, הסובייטים היו עדיפים על הקרח נגד כולם ואך לאחרונה הביסו את נבחרת כוכבי ה-NHL.[36] הניצחון באגם פלסיד, בשיא המלחמה הקרה, הביא לאומנות מחודשת ואמונה בקרב אזרחי ארצות הברית והלם בקרבם של אזרחי ברית המועצות.

הפלישה הסובייטית לאפגניסטן הביאה לחרם על אולימפיאדת מוסקבה 1980 מצד מדינות מערביות רבות ובעלות בריתה דל ארצות הברית במחאה על פעולות ברית המועצות. באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הוביל הגוש הסובייטי חרם בתגובה לחרם המשחקים במוסקבה בהובלת אמריקה.

בנדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורווגיה סירבה להשתתף באליפות העולם בבנדי בשנת 1957 מכיוון שברית המועצות הוזמנה, בשל הפלישה הסובייטית להונגריה בשנה שקדמה לה. המדינה ערכה מחאה דומה לקראת אליפות העולם בבנדי 1969 בשל פלישת ברית ורשה לצ'כוסלובקיה באותה השנה ומסרה את אירוח הטורניר לשוודיה.

אוקראינה סירבה לקחת חלק באליפות העולם בבנדי 2015 שנערכה על ידי רוסיה בגלל הסיפוח הרוסי של קרים בשנה שקדמה לה, מכיוון שאוקראינה עדיין רואה את קרים כחלק משטחה.

ענפים בספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגרוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלוף במשקל כבד, מקס שמלינג, זכה לשבחים על ידי המפלגה הנאצית כסמל הרואי לגורל הגרמני והעליונות הארית וזכה לתמיכה עממית לאחר שגבר על המתאגרף האמריקאי ג'ו לואיס.

שמלינג אף התקבל בברכה על ידי המשטר. היטלר שלח לאשתו פרחים עם ההודעה: "על הניצחון הנפלא של בעלך, המתאגרף הגרמני הגדול ביותר שלי, אני חייב לברך אותך מכל הלב." שמלינג השיב לשבחים ואמר: "ברגע זה אני צריך לומר לגרמניה, עלי לדווח במיוחד לפיהרר, שהמחשבות של כל ארצי היו איתי במאבק הזה; שהפיהרר ואנשיו הנאמנים חושבים שלי. מחשבה זו נתנה לי כוח להצליח במאבק הזה. זה נתן לי את האומץ ואת הסיבולת לזכות בניצחון זה בצבעי גרמניה."[37]

במשחק החוזר שנקבע בהמשך בעיר ניו יורק נשיא ארצות הברית פרנקלין ד. רוזוולט הביע את תמיכתו במתאגרף האמריקאי: "ג'ו, אנחנו צריכים שרירים כמו שלך כדי לנצח את גרמניה." בית המלון של שמלינג היה מטרה למפגינים אמריקנים שטענו כי כספי הזכייה של שמלינג ישמשו לבניית טנקים גרמניים.[38] לואי ניצח בסיבוב הראשון שהפך למוקד לרגש האנטי-נאצי שקדם למלחמת העולם השנייה. לימים נזכר לואי בלחץ שהיה עליו לפני הקרב: "ידעתי שאני צריך להביס את שמלינג. היו לי סיבות אישיות משלי וכל המדינה הארורה הייתה תלויה בי."[37]

מקרה נוסף היה בו מוחמד עלי אימץ סיבות פוליטיות בסירובו להתגייס למלחמת וייטנאם בתוך התנועה לזכויות האזרח בתקופת נשיאותו של לינדון ב. ג'ונסון.

לאחר שזכה באליפות המיר את דתו לאסלאם, מה שהביא להתנגשות עם קריירת האגרוף שלו. הוא גם נטש את שמו שניתן לאבותיו העבדים ואימץ את השם מוחמד עלי. ב-28 באפריל 1967, הוא סירב לשרת בצבא במלחמת וייטנאם, וקבע סיבות דתיות משום שזה נוגד את הקוראן.

לאחר מכן הוא הפך לאייקון לא רק של המאבק לזכויות האזרח, אלא גם התנועה נגד מלחמת וייטנאם. עם זאת הוא הורשע בהעלמת מס, נידון לחמש שנות מאסר בפועל, קנס של 10,000 דולר ואובדן תואר האליפות שלו. רק בתביעה בשנת 1970 פדה עלי את תוארו בחזרה.[39]

שחמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשחמט, שהוא ענף ספורט מוכר של הוועד האולימפי הבינלאומי, יש היסטוריה של קשר עם סוגיות פוליטיות. אלוף העולם אלכסנדר אלכין[40] שיתף פעולה עם גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה והפוליטיקה של המלחמה הקרה שימשה מוקד במשחק אליפות העולם בשנת 1972 בין בובי פישר האמריקני לבוריס ספסקי מברית המועצות, כאשר פישר הביס את ספסקי ובלם זמנית את הדומיננטיות הסובייטית בענף;[41] היריבות בין הגושים התבטאה גם במשחק אליפות העולם ב-1978, כאשר אנטולי קרפוב הסובייטי הביס בקושי את ויקטור קורצ'נוי, שערק מברית המועצות. כמה מדינות מהעולם הערבי וכן הגוש המזרחי החרימו את אולימפיאדת השחמט ב-1976, מכיוון שהיא נערכה בישראל.

קריקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969, מועדון הקריקט מרילבון סירב לאפשר לבזיל ד'אוליביירה לשחק באנגליה נגד דרום אפריקה מחשש להרגיז את משטר האפרטהייד. ד'אוליביירה היה צבעוני יליד דרום אפריקה וסורב לשחק בדרום אפריקה על ידי הממשלה, במקום זאת שיחק באנגליה. בעקבות הופעתו נגד אוסטרליה, ד'אוליביירה היה אחד השחקנים הסבירים ביותר שנבחרו.

לקריקט הייתה גם יד בדיפלומטיה ספורטיבית. בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, והלחץ הסובייטי על הודו להסיט את המתח שעמדו בפניו, בשנת 1987 נשיא פקיסטן, הגנרל זיה אל-חאק, השתתף במשחק מבחן בין הודו לפקיסטן בג'איפור - ביקור שככל הנראה עזר לקרר את המתחים. יתרה מזאת, לאחר הפוגה בת חמש עשרה שנים במשחקי מבחן, משחקי קריקט בין הודו לפקיסטן חודשו בשנת 2004 בעקבות יוזמות דיפלומטיות לקבור חצי מאה של עוינות הדדית. שני הצדדים הקלו במדיניות הוויזה הנוקשה אחד כלפי האחר, מה שמאפשר לאלפי אוהדים לנסוע מעבר לגבול.[42][43]

מקרה נוסף היה בו פרבז מושארף הגיע להודו בשנת 2005 לכאורה למשחק קריקט. אולם המסע תפס במהירות את תשומת הלב כאשר הצדדים הוזעקו "לנצל סיכוי היסטורי לסיים את המחלוקת שלהם על קשמיר."[44][45] לעיתים קרובות מתחרות יריבות זו בכפיפה דתית-פוליטית. אוהד פקיסטני בקראצ'י רץ למגרש לתקוף את הקפטן ההודי, והאוהדים יידו אבנים על השחקנים ההודים במהלך המשחק בקראצ'י. בשנת 2000 חפרו ההינדים הימניים את מגרש הקריקט בניו דלהי במחאה על ביקור הנבחרת הפקיסטנית.[46] בעקבות הסכסוך בקרגיל, ובמוקדים שונים אחרים, נשמעו גם קריאות להשעות את קשרי הקריקט בין המדינות.[1]

טניס שולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השבעים חילופי שחקני טניס שולחן מארצות הברית והרפובליקה העממית של סין הביאו להפשרה ביחסי סין-אמריקה שהובילו בסופו של דבר להתקרבותו של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון לסין. הכל התחיל כשנבחרת טניס השולחן הסינית הזמינה את עמיתיה האמריקניים לארצם לטיול ששולם בהוצאות במהלך אליפות העולם לטניס שולחן 1971 ביפן. ב-10 באפריל 1971, הנבחרת והעיתונאים המלווים, היו למשלחת הספורט האמריקאית הראשונה מאז 1949. אף על פי שהנבחרת האמריקנית הובסה על ידי מארחיה, בתמורה להזמנתו של ג'ואו אן-לאי לעיתונאים אמריקאים נוספים, ממשלת ארצות הברית הודיעה כי תסיר את האמברגו שלה בן עשרים שנה על סחר עם סין. כתב של מגזין "טיים" ציין כי טניס שולחן הוא "מטאפורה ראויה ליחסים בין וושינגטון לבייג'ינג" וששתי המדינה הציגו נכונות להסתגל ליוזמה החדשה. עם זאת, רק ב-15 ביולי, ניקסון יהיה סוף סוף הנשיא האמריקני הראשון שיבקר בסין. שלושים ושש שנים לאחר מכן, נערך אירוע "דינגומיה של פינג-פינג" בן שלושה ימים בספרייה ובמוזיאון הנשיאותי על שם ניקסון בשבוע של 9 ביוני 2008. החברים המקוריים בנבחרות ארצות הברית וסין משנת 1971 נכחו באירוע.[47]

טניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 אמורים היו הטניסאית הישראלים שחר פאר, ציפי אובזילר, אנדי ראם ויוני ארליך להשתתף בטורנירי ATP ו-WTA בערים הערביות דוחא ודובאי, בהתאמה, למרות האיסורים על בעלי דרכון ישראלי להיכנס למדינות.[6] פאר סירבה לוויזה לדובאי בשנה שלאחר מבצע עופרת יצוקה, כשהמארגנים טענו ש"אנחנו לא רוצים פוליטיזציה של הספורט אבל עלינו להיות רגישים לאירועים האחרונים באזור כולו ולא להתנכר או לסכן את השחקנים או אוהדי הטניס הרבים בני לאומים שונים שיש לנו באיחוד האמירויות." מנכ"ל WTA לארי סקוט הגיב בהמשך ואמר כי "סנקציות" יוטלו על דובאי. היא גם התמודדה עם מחאות בעקבות המלחמה במהלך טורניר בניו זילנד.[48]

דוגמאות בולטות לשימוש בספורט לצרכים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן המפורסם ביותר, נאמר כי החרם הספורטיבי על דרום אפריקה במהלך האפרטהייד מילא תפקיד מכריע באילוץ דרום אפריקה לפתוח את החברה ולסיים את הבידוד העולמי. דרום אפריקה הודרה מאולימפיאדת הקיץ 1964, וגופי שלטון רבים בספורט גירשו או השעו את החברות של דרום אפריקה. נאמר כי "החרם הבינלאומי על ספורט האפרטהייד היה אמצעי רב עוצמה להרגשת דעת העולם נגד האפרטהייד ובגיוס מיליוני אנשים לפעולה נגד אותה מערכת בזויה." מועצת טניס השולחן הדרום אפריקאית (SATTB), גוף שנוסד בניגוד למועצת טניס השולחן הדרום אפריקני הלבן, הוחלפה על ידי הפדרציה הבינלאומית לטניס שולחן. בזמן שצוות SATTB הצליח להשתתף באליפויות העולם שנערכו בסטוקהולם בשנת 1957, חברי הסגל סירבו מיד לדרכונים על ידי הממשלה, שקבעה כי שום שחור לא יכול להתחרות ברמה בינלאומית אלא דרך גוף הספורט הלבן.

בשנות השמונים גורשה דרום אפריקה גם מרוב גופי הספורט הבינלאומיים. הוועד האולימפי הבינלאומי אף אימץ הצהרה נגד "אפרטהייד בספורט" ב-21 ביוני 1988, מה שהוביל לבידוד מוחלט של ספורט האפרטהייד.[49][50]

אירוח המדינה וזכייה בגביע העולם ברוגבי בשנת 1995 היוו דחיפה חזקה לחזרתה של דרום אפריקה לאחר האפרטהייד לזירת הספורט הבינלאומית.[46] מונדיאל 2010 בדרום אפריקה עורר גם הקבלות ושאלות דומות לשאלה האם ניתן להתגבר על מדיניות ההפרדה הגזעית.[51][52]

נשיא ארצות הברית קלווין קולידג' (משמאל) ו-וולטר ג'ונסון (מימין) לוחצים יד.

אוהדי NASCAR נחשבים בדרך כלל על ידי אמצעי התקשורת של ארצות הברית לבסיס האוהדים של המפלגה הרפובליקנית המורכב מ"קהל מרוצים לבן כמעט ושמרני"[53] כמעט 90 אחוז מהתרומות הפוליטיות של אלה המזוהים עם NASCAR הולכים למועמדים רפובליקנים. מושל טקסס, ריק פרי זכה לחסות 2000 NASCAR.[54][55][56] בשנת 2000 הופיע המועמד הראשי הרפובליקני רודי ג'וליאני, בתחרות הכביש המהיר הבינלאומי דייטונה.[57]

עיון בבחירות הראה שתוצאת אירועי ספורט יכולה להשפיע על התוצאות הכוללות. מחקר שפורסם של האקדמיה הלאומית למדעים הראה שכאשר הקבוצה הביתית מנצחת את המשחק לפני הבחירות, המועמדים המכהנים יכולים להגדיל את חלקם מההצבעה ב-1.5 אחוז, בעוד שלאובדן הייתה השפעה הפוכה. המחקר בדק את משחקי הכדורגל של NCAA בשנים 1946–2008. בנוסף, המחקר מצא שמכללות עם שיעורי נוכחות גבוהים יותר השפיעו יותר על התוצאות, עד 3%. ההשפעות מוגברות עוד יותר אם המשחק היה כישלון, כלומר אם הקבוצה הצפויה לנצח לא השיגה ניצחון. מחקרים אחרים אישרו תוצאות אלה עבור ענפי ספורט אחרים, כמו בייסבול וכדורסל. עורכי המחקר הגיעו למסקנה כי הזכייה גרמה לבוחרים להרגיש טוב יותר עם החברה, מה שהגדיל את קולותיהם של המכהנים, ואילו הפסדים גרמו לבוחרים להרגיש גרוע יותר, והעבירו קולות למתמודד אחר. היו ספקולציות מסוימות שהתוצאה של משחקים מסוימים יכולה אפילו להכריע את הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012.[58]

בבחירות בארצות הברית 2010, לפחות חמישה ספורטאים לשעבר התמודדו כמועמדים רפובליקנים למשרה הפוליטית. כריס דאדלי השתתף במירוץ הפוליטי הראשון שלו למודל אורגון לאחר ששיחק ב"פורטלנד טרייל בלייזר". הוא גם עזר לשכנע את ג'ון רוניאן מהפילדלפיה איגלס להתמודד לרובע הקונגרס השלישי של ניו ג'רזי נגד הדמוקרט הראשון ג'ון אדלר. שון בראדלי מהפילדלפיה 76 ודאלאס מאבריקס התמודד על מושב בבית המחוקקים ביוטה.[59]

כיום, במידה רבה ניכרת מעורבות של הממשלה הרוסית בספורט במדינה: כך למשל זניט סנקט פטרבורג נתמכת על ידי תאגיד גזפרום, שבבעלות הממשלה; תאגיד VTB הממשלתי מחזיק בבעלות על מועדון דינמו מוסקבה, בעוד צסק"א מוסקבה מצויה בבעלות ונשאקונומבנק הממשלתי ורוסנפט, שנמצאת בבעלות הממשלה מנהלת את מועדון ההוקי של צסק"א מוסקבה. כיום, התמיכה של הממשלה הפדרלית והמחוזות במועדוני ספורט היא כמעט בלתי נפרדת ומועדוני ספורט פרטיים במדינה הן דבר נדיר.

בברית המועצות ובמדינות סוציאליסטיות רבות גופי הממשל והמשטרה היו מעורבים מאוד בפוליטיקה, כך למשל הצבא האדום מימן את מועדוני הספורט של אגודת צסק"א, בעוד המשטרה תמכה באגודת דינמו. בדומה לכך הצבא הבולגרי תמך במועדוני הספורט של צסק"א סופיה. במזרח גרמניה המשטר תמך במועדונים כמו דינמו דרזדן ודינמו ברלין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פוליטיקה וספורט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Can sports and politics ever be separated?". אורכב מ-המקור ב-2015-12-29. נבדק ב-2010-09-11.
  2. ^ Cornell, Stephen and Douglas Hartmann. "Ethnicity and Race: Making Identities in a Changing World." p.3
  3. ^ "Armed Conflict Year Index". אורכב מ-המקור ב-3 באוקטובר 2013. נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Site-Map-Israel-Football-Facts—Stats". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Bayati recalls Iran's tense win over Israel
  6. ^ 1 2 Montague, James (27 בפברואר 2008). "Time is right for Israel to return to its Asian roots". The Guardian. London. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "France 1998 World Cup: 1st Round – Day 12 Match Reports". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Chinese riot after Japan victory". BBC News. 7 באוגוסט 2004. נבדק ב-23 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Sports Diplomacy Is the New Comeback Kid | USC Center on Public Diplomacy | CPD Blog
  10. ^ "Iraq celebrates football victory". BBC News. 29 ביולי 2007. נבדק ב-23 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Iraq: Asian Cup Win Powerful Boost For Unity". RadioFreeEurope/RadioLiberty. נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Patrick Martin (31 ביולי 2007). "Iraqi team wins Asian Cup, captain condemns US occupation – World Socialist Web Site". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Jubilant Iraqi captain scores political goal as well". The Sydney Morning Herald. 31 ביולי 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Iraq's Asian Cup win transcends sport". Reuters. 30 ביולי 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Gray, Sadie (7 בספטמבר 2008). "Turkey and Armenia start to mend old emnities (sic) via World Cup football match". The Times. London. נבדק ב-23 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Purvis, Andrew (5 בספטמבר 2008). "Can Soccer Heal Turkey-Armenia Rift?". Time. נבדק ב-23 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Turkey-Armenia soccer diplomacy brings opportunity to help thaw frozen ties_English_Xinhua". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ President Gül says Turkey-Armenia soccer match will generate important opportunities
  19. ^ Thomson Reuters Foundation. "Humanitarian – Thomson Reuters Foundation News". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Political stoush erupts over Hand of Frog | Herald Sun
  21. ^ No Operation
  22. ^ Al-ManarTV:: Iran Set to Limit Ties with UAE over “Occupation”‌ Claims 03/05/2010
  23. ^ "UEFA reveal Euro 2016 qualifying pots". FourFourTwo. 24 בינואר 2014. נבדק ב-18 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "The Political Derby: Radical Left 3–2 Hard Right | World Soccer Talk | Page 323". Bundesligatalk.com. 2009-03-06. נבדק ב-2013-11-04.
  25. ^ "Hansa Rostock und Sankt Pauli ein politisches Derby". Derbysieg. נבדק ב-2013-11-04.
  26. ^ "Knesset member tries to shut out Arab-Israeli soccer club – Al-Monitor: the Pulse of the Middle East". Al-Monitor. 29 בדצמבר 2013. נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ James Montague. "How racism is holding back Arab footballers". the Guardian. נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Israeli Soccer Team Breaks New Ground: Recruits Arab Women". Haaretz.com. נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Mohammed, Farah (2018-06-15). "Soccer and European Identity". JSTOR Daily (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-11-22.
  30. ^ Benoit, Macon (2008-10-01). "The politicization of football: the European game and the approach to the Second World War". Soccer & Society. 9 (4): 532–550. doi:10.1080/14660970802257606. ISSN 1466-0970.
  31. ^ Bachrach, Susan D. (2000). The Nazi Olympics: Berlin 1936. ISBN 978-0-316-07087-4.
  32. ^ Nazification of Sport
  33. ^ Josephson, Judith Pinkerton. Jesse Owens: Track and Field Legend.
  34. ^ Hyde Flippo, The 1936 Berlin Olympics: Hitler and Jesse Owens
  35. ^ "How Adidas and Puma were born". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Swift, E. M. "RUN OVER BY THE BIG RED MACHINE". Vault (באנגלית). נבדק ב-2019-12-03.
  37. ^ 1 2 David Margolick, "Beyond Glory."
  38. ^ Dettloff, William. "The Louis-Schmeling Fights: Prelude to War."
  39. ^ "Muhammad Ali Biography". Biography Online. נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ https://velesova-sloboda.info/misc/aljechin-juedisches-und-arisches-schach.html
  41. ^ אתר למנויים בלבד How Bobby Fischer and Boris Spassky became pawns, The Telegraph, 22 November 2007
  42. ^ "Life". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ http://www.iht.com/articles/2005/03/10/business/singh.php
  44. ^ Musharraf visits India amid cricket diplomacy
  45. ^ "India, Pakistan cricket diplomacy no game it's real". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ 1 2 UNU Update: Cricket Diplomacy
  47. ^ "American Experience". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Dubai faces censure over Peer ban". BBC News. 17 בפברואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "SPORTS AND THE LIBERATION STRUGGLE". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ "Hitting Apartheid for Six? The Politics of the South African Sports Boycott". נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Freshly ground South Africa | Al Jazeera Blogs
  52. ^ "South African Terreblanche killed". BBC News. 4 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ NASCAR.COM – Politics once again puts NASCAR fans center stage Sept 26, 2008
  54. ^ Rick Perry and NASCAR Shoot Up Texas Politics
  55. ^ "When Politics and NASCAR Collide". Fox News. 16 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ Stephanopoulos, George (12 בפברואר 2012). "Rick Santorum's Come-From-Behind NASCAR Strategy". ABC News. נבדק ב-10 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ articlesbase.com/politics-articles/the-myth-of-nascar-redneck-politics-312654.html#ixzz0mrKPwFjI
  58. ^ Tyler Cowen; Kevin Grier (24 באוקטובר 2012). "Will Ohio State's Football Team Decide Who Wins the White House?". Slate.com. נבדק ב-29 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ "NFL, NBA Provide Recruiting Ground for Republicans in November". Bloomberg. 17 באוגוסט 2010. {{cite news}}: (עזרה)

קטגוריה:ספורט קטגוריה:פוליטיקה קטגוריה:יחסים בינלאומיים

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:פוליטיקה_וספורט&oldid=37422278"