הר הבית – הבדלי גרסאות
מ בוט החלפות: אזור; מצויה; |
|||
| שורה 76: | שורה 76: | ||
==קדושת הר הבית ביהדות== |
==קדושת הר הבית ביהדות== |
||
הר הבית |
הר הבית עליו שכנו [[בית המקדש|בתי המקדש]] הראשון והשני, הוא המקום הקדוש ביותר ליהדות. על פי המסורת היהודית, הר הבית הינו "המקום אשר יבחר ה'", המוזכר פעמים רבות ב[[ספר דברים]]. בדברי הימים, נקרא הר הבית בשם "הר המוריה"<ref name="chroniclesb3.1" />, ולפיכך הוא מזוהה עם אותו הר ב"ארץ המוריה" עליו התרחשה [[עקידת יצחק]], ואותו קרא [[אברהם]] בשם "ה' יראה"<ref>[[בראשית]] כב, יד</ref>. ב[[מסכת תענית]] ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] מופיע המדרש לשם זה - הר שממנו תצא הוראה לישראל, כאשר הכוונה כנראה ל[[סנהדרין]] אשר ישבה ב[[לשכת הגזית]] בבית המקדש .על [[אבן השתיה]] המצויה בהר הבית במקום [[קודש הקודשים]], התבטאו [[חז"ל]] כי ממנה "הושתת העולם"<ref>[[תלמוד בבלי|בבלי]] [[מסכת יומא|יומא]], נד, ב</ref>. כמו כן, מוזכר המקום כמקום ממנו נלקח העפר ליצירת [[אדם הראשון|האדם הראשון]], בו בנה את מזבחו, בו הקריבו [[קין]] ו[[הבל]] את קורבנם, ובו בנה [נח]] את מזבחו כשיצא מן ה[[תיבת נח|תיבה]], אם כי זו היית בהרי [[אררט]].<ref>[[משנה תורה]], הלכות בית הבחירה, א, ב</ref> |
||
בית המקדש היה המקום אליו מכוונות תפילותיהם של ישראל, כמו שאמר [[שלמה]] המלך בתפילתו בחנוכת המקדש: "...וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ:"<ref>מלכים א' ח, מח, ועוד</ref> גם לאחר חורבן המקדש עיני העם היהודי היו נשואות בתפילתם אל מקום הר הבית. |
|||
[[תמונה:Kook66.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כרזה מהרב הראשי הרב [[אברהם יצחק קוק|קוק]], משנות השלושים, המזהירה יהודים מלהיכנס בתחומי הר הבית]] |
[[תמונה:Kook66.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כרזה מהרב הראשי הרב [[אברהם יצחק קוק|קוק]], משנות השלושים, המזהירה יהודים מלהיכנס בתחומי הר הבית]] |
||
גרסה מ־23:29, 12 באפריל 2008
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
הר הבית או הר המוריה, הוא מתחם במזרח ירושלים, המקודש ביותר ליהדות, השלישי בקדושתו לאיסלאם ולנצרות.
במאה ה-10 לפנה"ס נבנה על גביו בית המקדש הראשון, ומעט זמן לאחר חורבנו של זה, נבנה במקומו בית המקדש השני, ששכן במקום עד לחורבנו בשנת 70. מאז המאה ה-7 ועד היום בנויים עליו מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהדות, השלישי בקדושתו לאיסלאם ובעל קדושה אף לנצרות.
אם כי למעשה מהווה שטח זה רק חלק מההר, במקרים רבים מתייחס המונח "הר הבית" רק למתחם שבראש ההר, ולא למורדותיו, או לשטחים שמחוץ לכתלים.
גאוגרפיה וגאולוגיה
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
הר המוריה נמצא מערבית לקו פרשת המים הארצית, כאשר נחל קדרון מפריד בינו לבין רכס הר הזיתים. במזרחו של ההר עובר גיא הטירופיאון, צדו הדרומי של ההר משתפל לכדי שלוחה, הנקראת גבעת העופל. השלוחה יורדת דרומה, עם נטייה קלה למערב, עד לביר איוב, בה הטירופיאון נשפך לתוך הקדרון בגובה 632 מעל גובה פני הים, מעט צפונית לנקודה בה מתחבר גיא בן הנום אף הוא לקדרון. גבולו הצפוני הטבעי של ההר ברור פחות, בהיותו למעשה שלוחה של הרכס הצפוני לו.
בימי בית שני ([[#תקופת בית שני|ראו להלן) נבנה מתחם המרחיב ומשטח את פיסגתו של ההר. שטחו של המתחם הוא 144 דונם, וגובהו מעל פני הקרקע באזור הגבוה ביותר שלו (בין שער האריות לשער הרחמים) מגיע לכדי 50.6 מטרים.
בפיסגת ההר מצויה אבן השתייה, הבולטת מעל פני הרחבה, בגובה 743 מעל גובה פני הים.
היסטוריה של הר הבית
תקופת בית ראשון
על פי המסופר בתנ"ך, בתקופה הטרום-מלוכנית בישראל שלטו בירושלים היבוסים יושבי ההר, ושפ העיר עצמה הייתה "יְבוּס"[1]. אחרי כיבוש ירושלים בידי דוד, קנה דוד המלך על פי ציווי גד הנביא, את גורן ארונה היבוסי בכסף רב, בנה שם מזבח, והקריב שם קורבן כדי לעצור את מגפת הדבר שפגעה בעם.[2] ובמקבילה בדברי הימים [3] באותו מקום ממש, על פי ספר דברי הימים, [4] בנה שלמה בנו את בית המקדש הראשון.
מיקומו המדויק של המקדש על הר הבית אינו ברור כל צרכו. לפי רוב הדיעות, הוא היה ממוקם באזור כיפת הסלע של ימינו, אך יש הממקמים אותו מצפון או מדרום.
בית המקדש הראשון הוקם בהר הבית כמקדש ל[[אלוהים {יהדות)|אלוהי ישראל]] בערך בשנת 967 לפנה"ס על ידי שלמה המלך. בית המקדש שימש כמרכז פולחני ודתי, שבו נמצאו הכהנים והחכמים. מבנה בית המקדש היה על פי תבנית המשכן אותו הקים משה רבינו במדבר סיני, אך בממדים גדולים יותר ובשכלול ופאר רבים יותר. ארכאולוגים שונים מצאו הקבלות בין מספר פרמטרים במקדש לבין מקדשים אחרים בלבנט העתיק]. על פי המתואר בתנ"ך, התקיימה שם בתקופות מסוימות גם עבודת אלילים, במיוחד בתקופת מנשה המלך. הוא עמד על תילו עד 586 לפנה"ס, עת ערך נבוכדנאצר מלך בבל מסע עונשין נגד ירושלים המורדת, החריב את העיר ואת המקדש, בזז את כלי המקדש והגלה את העם היהודי.
תקופת בית שני
כורש מלך פרס, שתחת שלטונו היה חופש דתי לעמים רבים, פרסם את הצהרת כורש, המזכירה באופן פרטני את בנייתו המחודשת של בית המקדש, ואיפשר את שיבת ציון - חזרת הקהילה היהודית מגלותה בבבל לארץ ישראל.
השבים הקימו את בית המקדש השני בשנת 516 לפנה"ס. הוא היה קטן יחסית לבית המקדש הראשון, ושימש כמרכז רוחני, ציבורי, משפטי וכלכלי, שבו ישבו הסנהדריות השונות, הקטנות והגדולות. במשך רוב שנות קיומו התקיים בו הפולחן היהודי, גם תחת שליטים זרים.
הדבר הופר בידי אנטיוכוס הרביעי היווני בשנת 169 לפסה"נ, כאשר יאסון הכהן הגדול המודח ניסה לכבוש את ירושלים מחדש בעזרת בית טוביה. אנטיוכוס הפסיק את המצור על אלכסנדריה שבמצרים, עלה על ירושלים והר הבית, שינה את שמה לאנטיוכיה, בזז את אוצרות בית המקדש והפך את מקום המקדש למקום פולחן לאל היווני זאוס שאותו זיהה עם אלוהי ישראל, פולחן שכלל העלאת קורבנות חזיר שטמאים בעיני היהודים. מקובל שאירוע זה היה הגורם לפריצת מרד החשמונאים ולהחזרת העבודה וטיהור המקדש.
באביב 63 לפנה"ס עלה עם צבאו מדמשק גנאיוס פומפיוס מגנוס המפקד הרומאי של אסיה הקטנה, לאחר שהכריע בשאלת המלוכה לטובת הורקנוס השני על פני אחיו אריסטובולוס השני. אריסטובלוס ונאמניו לא קיבלו את הדין והתבצרו בסרטבה ובהר הבית. לאחר שאריסטובלוס ונאמניו בסרטבה נכנעו, אנשיו המשיכו להתבצר בהר הבית, דבר שהביא את הרומאים לצור על ההר, להקים דייק סביבו ולשפוך סוללות בצפונו ובמערבו. לאחר מצור שארך שלושה חודשים כבשו בשבת את ההר והרגו באלפי המגינים. פומפיוס נכנס לקודש הקודשים, אך לא נגע בו לרעה, ואיפשר את המשך עבודת הכהנים תחת כיבושו. (ראו גם כיבוש ירושלים על ידי גנאיוס פומפיוס מגנוס).
במאה האחרונה לקיומו של בית שני, הרחיב הורדוס את הר הבית משמעותית ונתן לו את הצורה השטוחה הניכרת עד היום, על ידי חציבה, בניית קשתות וחומות תמך ומילוי מלאכותי של אדמה, ובנה מחדש את בית המקדש כבנין מפואר וגדול - גולת הכותרת של המפעלים ההנדסיים בירושלים. מקדש הורדוס נודע עד מהרה כפנינה אדריכלית, וכמתחם המקודש הגדול ביותר העולם העתיק.
הבית השני עמד על תלו עד 70 לספירה. בשנה זו נכבשה ירושלים בידי טיטוס המצביא הרומאי, שהחריב, שרף ואף חרש את הר הבית (המונח חרישה מתייחס לטקס רומאי קדום. במהלך הטקס היה הקיסר, או בא כוחו, עורך סיבוב סמלי על מחרשה, וכך מסמל את גבולות העיר החדשה). טיטוס הקים מדרום מערב להר הבית, בשטח בו שוכנים כיום הרבעים היהודי והארמני, את מחנה הליגיון העשירי, שבו שהה עד סוף המאה השלישית.
שלהי התקופה הרומית והתקופה הביזנטית
בשנת 130 לספירה ביקר הקיסר אדריאנוס בארץ והחליט להקים בירושלים עיר רומית בשם איליה קפיטולינה. ידוע שהתכוון לבנות על הר הבית מקדש ליופיטר, אך העדויות ההיסטוריות על הקמתו בפועל של מקדש זה הן ספורדיות, והעדר החפירות הארכאולוגיות על ההר אינו מאפשר לאסוף עדויות לכאן או לכאן. החוקרים נחלקים בשאלה האם חילון הערי היה בין הגורמים החשובים לפריצת מרד בר כוכבא, או שמא מדובר בצעד ענישתי שנעשה לאחר המרד, אולם בין כה וכה, לאחר המרד נאסר על היהודים להתיישב בירושלים.
עם הכרזת הנצרות לדת הרומית הרשמית על ידי הקיסר קונסטנטינוס בצו מילנו ב-313 לספירה, נעשתה ירושלים עיר קדושה לנצרות, היא הפכה למרכז הדתי של האימפריה הביזנטית, ובהדרגה הוקמו בה כנסיות רבות מסביב להר הבית שנותר בחורבותיו. בשנת 361 לספירה ביקש הקיסר יוליאנוס לבנות את בית המקדש היהודי, אך הניסיון נכשל בעקבות שריפה פתאומית שפרצה במהלך הבנייה ומותו של הקיסר.
על פי כלל המקורות ההיסטוריים, במשך שאר התקופה הביזנטית נשאר הר הבית אזור שומם, נטוש ומוזנח. רבים מאבניו נלקחו לצורכי בנייה והמקום אף שימש כמזבלה לעיר.
התקופה המוסלמית הקדומה והתקופה הצלבנית
עם הכיבוש המוסלמי, בשנת 638 לספירה, החלו המוסלמים לבנות בהר הבית מסגדים ומבנים מוסלמים. הבנייה התפתחה במיוחד בתקופת שושלת בית אומיה, ששליטיה הקימו על הר הבית את כיפת הסלע (בשנת 691) ואת מסגד אל אקצא בדרום הר הבית. אף שהמבנים התמוטטו בשל רעשי אדמה שחזרו ונשנו הם שוקמו, וכיום כיפת הסלע היא המבנה המוסלמי העתיק בעולם שעדיין בשימוש.
בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים במסע הצלב הראשון. הצלבנים נכנסו להר הבית והפכו את כיפת הסלע ל"מקדש האדון" (Templum Domini) ואת מסגד אל-אקצא ל"היכל שלמה" (Templum Solomonis) שעל שמו מאוחר יותר (1118) יקרא מסדר הטמפלרים, או בשמו המלא - מסדר אבירי היכל שלמה, שכן הטמפלרים חשבו את מסגד אל-אקצא, מפקדתם, לארמונו של שלמה המלך.
על כיפת הסלע הניחו הצלבנים צלב מוזהב גדול שלימים הפך לסמל ממלכת ירושלים, ומאוחר יותר לסמל המסדר הפרנציסקני. בדרום הר הבית הם קבעו את המטה המרכזי שלהם בארץ ישראל ולחלל הגדול שבפינה הדרומית מזרחית בהר קראו אורוות שלמה.
כיפת הסלע וכנסיית הקבר שימשו מודל לכנסיות טמפלריות רבות באירופה, שהמפורסמת שבהן היא כנסיית הטמפלרים בלונדון.
התקופה האיובית והממלוכית
לאחר השתלטות צלאח א-דין על ממלכת ירושלים חזר המקום לשמש כמסגד ושימש מרכז דתי. אולם, כמו העיר ירושלים כולה, הפך ההר למקום שולי יחסית בעולם המוסלמי. ב תקופה הממלוכית נבנו קשתות הגבהה על מורדות ההר, מצידו החיצוני של הכותל המערבי, קשתות שהיוו תשתית לבניית בתים במתחם שכיום נקרא הרובע המוסלמי, וגרמו למעשה לכך שעד היום רובו של הכותל הערבי נכסה מעין מאחורי בתי הרובע המוסלמי.
התקופה העותמאנית והבריטית
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
התקופה הירדנית והישראלית
במלחמת העצמאות לא כבש צה"ל את העיר העתיקה, והר הבית בכללו, אולם במלחמת ששת הימים כוחות הצנחנים כבשו את ההר, ומרדכי גור מפקד חטיבת צנחני מילואים הכריז את האמירה שנכנסה לאתוס הלאומי: "הר הבית בידינו". לאחר כיבוש ההר, הדגישה הרבנות הראשית לישראל כי העלייה למתחם הר הבית אסורה בימינו ליהודים. כיבוש הר הבית עורר סערה בעולם המוסלמי, ובעקבות לחצים הסכימה ממשלת ישראל להעביר את השליטה על ההר לידי הווקף המוסלמי.
בישראל הוקמו מספר תנועות התובעות שהשליטה על הר הבית תועבר לממשלת ישראל. התנועה המפורסמת ביותר היא "נאמני הר הבית" בראשותו של גרשון סלומון, שהשתתף כחייל בכיבוש העיר, והקים את התנועה מיד לאחר מלחמת ששת הימים. תנועה זו סוברת כי הר הבית הוא המפתח לריבונות על כל ארץ ישראל. תנועות אחרות הן: "מכון המקדש" (שאותו הקים הרב ישראל אריאל שהשתתף כחייל בכיבוש ההר), "התנועה לכינון המקדש" ועוד.
הר הבית נחשב לאחד המתחמים הרגישים ביותר בארץ והממשלה מתייחסת אליו כאל "חבית חומר נפץ" מבחינה פוליטית. בכל יום שישי נערכים כוחות רבים של משטרה סביבות ההר, למנוע מהומות מצד המתפללים. פתיחת פתח במנהרת הכותל ברובע המוסלמי הייתה העילה לפריצת מהומות בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה. לטענת הפלסטינים, העילה לפרוץ אינתיפדת אל אקצה, היא עליית אריאל שרון להר הבית בשנת 2000.
בשנים האחרונות הושמעו תלונות רבות מצד היהודים על הבנייה והחפירות שמבצע הווקף תחת הר הבית, ומנגד גם תלונות מצד המוסלמים על החפירות הארכאולוגיות שמבצעת ישראל בסביבות ההר. ארכאולוגים ישראליים שבראשם אילת מזר העריכו שבמסגרת העבודות בהר, הושמדו בשיטתיות ובהיקף נרחב ממצאים ארכאולוגים יהודיים מתקופות קדומות. בגילוי-דעת שהתפרסם בסוף 2001 הזהירו אישי ציבור רבים (ובהם עמוס עוז, ס. יזהר, א. ב. יהושע, מאיר שמגר ורבים נוספים), מפני הריסת ומחיקת העבר היהודי של הר הבית. בעקבות המחאה הציבורית הוקם "הוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית". במקביל, החלו הארכאולוגים צחי צוויג וגבריאל ברקאי בפרויקט חסר תקדים של סינון העפר שהושלך בעת עבודות הבנייה בהר. הסינון מתבצע בגן הלאומי עמק צורים ומשתף מתנדבים רבים ביניהם תנועות נוער ותלמידים מרחבי הארץ. עד כה התגלו ממצאים רבים מתקופות שונות כאשר הבולט שבהם הוא בולה עם כתובת עברית מימי הבית הראשון.
כיום מותרת הכניסה ליהודים למתחם הר הבית (לאחר בידוק קפדני של משטרת ישראל), אך אסורה בו התפילה וכן הכנסת סידורים וספרי תנ"ך. בקרב חוגים בציונות הדתית נשמעה ביקורת כנגד ההגבלות הרבות שחלות על הנכנסים להר, והמעקב שמבצעים אנשי הוקף אחר המבקרים היהודים, במטרה למנוע אפשרות תפילה בהר.
קדושת הר הבית ביהדות
הר הבית עליו שכנו בתי המקדש הראשון והשני, הוא המקום הקדוש ביותר ליהדות. על פי המסורת היהודית, הר הבית הינו "המקום אשר יבחר ה'", המוזכר פעמים רבות בספר דברים. בדברי הימים, נקרא הר הבית בשם "הר המוריה"[5], ולפיכך הוא מזוהה עם אותו הר ב"ארץ המוריה" עליו התרחשה עקידת יצחק, ואותו קרא אברהם בשם "ה' יראה"[6]. במסכת תענית בתלמוד הבבלי מופיע המדרש לשם זה - הר שממנו תצא הוראה לישראל, כאשר הכוונה כנראה לסנהדרין אשר ישבה בלשכת הגזית בבית המקדש .על אבן השתיה המצויה בהר הבית במקום קודש הקודשים, התבטאו חז"ל כי ממנה "הושתת העולם"[7]. כמו כן, מוזכר המקום כמקום ממנו נלקח העפר ליצירת האדם הראשון, בו בנה את מזבחו, בו הקריבו קין והבל את קורבנם, ובו בנה [נח]] את מזבחו כשיצא מן התיבה, אם כי זו היית בהרי אררט.[8]
בית המקדש היה המקום אליו מכוונות תפילותיהם של ישראל, כמו שאמר שלמה המלך בתפילתו בחנוכת המקדש: "...וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ:"[9] גם לאחר חורבן המקדש עיני העם היהודי היו נשואות בתפילתם אל מקום הר הבית.
הפולמוס על כניסת יהודים להר הבית
מקורות חז"ל
המשנה במסכת כלים [10] מונה את כל המקומות הקדושים עם הגבלותיהם, ושם מובא כי הר הבית מקודש יותר מירושלים מאחר והוא אסור בכניסה לזבים, זבות, נידות ויולדות. על פי מקורות תנאיים ואמוראיים נוספים הר הבית אסור גם בכניסת בעל קרי. אזור החיל, מקודש אף יותר מהר הבית - והוא אסור בכניסה גם לגויים ולטמאי מת.
התוספתא במסכת כלים קמא [11] אומרת: "טמא נכנס להר הבית ולא טמא מת אמרו אלא אפילו מת עצמו... ר' שמעון אומר: החיל ועזרת נשים בבית העולמים הטמאים שנכנסו לשם פטורין." כלומר, הכניסה לשטח ההר מותרת לאחר הטהרות באמצעות טבילה, גם כאשר קיימת טומאת מת (שממנה ניתן להטהר רק באמצעות אפר של פרה אדומה), אך לא למקום המקדש, שם נדרשת טהרה מוחלטת.
הגבלות אלו, שנפסקו להלכה לכל הדעות, מגבילות את רוב ככל הציבור בכניסה לעזרה, כיוון שכיום בהיעדר אפר פרה אדומה, כל ישראל בחזקת טמאי מתים. מצד שני, מקורות אלו מאפשרים את הכניסה להר הבית עצמו על ידי טהרה באמצעות טבילה.
הראשונים
ממסמכים מהגניזה הקהירית ידוע על בית כנסת שהוקם בהר הבית בחלקו המערבי [דרוש מקור]. באגרת שכתב הרמב"ם הוא מתאר כיצד ביקר שם ונכנס למקום שנקרא 'הבית הגדול והקדוש'. יש האומרים כי לא סביר שכוונתו לבית המקדש משום שהוא עצמו פוסק שהכניסה אליו אסורה. מקובל להבין שכוונתו שנכנס להר הבית, ועמד נוכח חורבות 'הבית הגדול והקדוש'. עדות זו של הרמב"ם מגובה גם באגרות אחרות שלו, באחת מהן הוא מספר על עצמו ומשפחתו ש"ארבעתנו הלכנו בבית ה' ברגש"[12].
הרמב"ם קבע שאף על-פי שאין במקום מקדש, קדושת המקום עדיין קיימת מכיוון שהקדשתו בזמן שלמה נועדה גם לעתיד לבוא, ולכן כל ההלכות של מורא מקדש והמגבלות של כניסה למקום בטהרה, חלות גם כיום. דעה זו, שנזכרה אצל הרמב"ם מקובלת על רוב הפוסקים שעסקו בהלכות אלו. הראב"ד חלק עליו בנושא, וטען שהנכנס למקום המקדש כיום אינו חייב כרת, ולכן הלכות אלו אינן רלוונטיות בימים אלו, אולם דעתו של הראב"ד היא דעת יחיד, ושאר הראשונים שעסקו בנושא, כגון התוספות[13], והסמ"ג[14] פסקו בדומה לרמב"ם.
בתקופת היישוב הישן ובימינו
במשך התקופה המוסלמית המאוחרת והתקופה העות'מאנית נאסר על לא-מוסלמים לבקר במקום, דבר שסייע להתגבשות הנוהג אצל היהודים שלא לעלות להר. לאחר שההר נפתח למבקרים שאינם מוסלמים בשנת 1853, עיגנו רבני היישוב הישן נוהג זה בפסיקת הלכה, ויהודים אשר עלו להר נתקלו בהתנגדות עזה, כגון החרם (שלאחר מכן הוסר) שהוכרז כנגד משה מונטפיורי לאחר שעלה להר למרות אזהרותיהם של הרבנים.
לאחר כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים הוציאה הרבנות הראשית פסק הקובע איסור עלייה גורף לכל מתחם הר הבית, הכרוך אף בעונש כרת, בשל העובדה שזיהוי מקום המקדש איננו ודאי. לדעה זו הצטרפו גדולי הרבנים, ואף בימינו תומכים בדעה זו רוב הרבנים [15]. ישנם רבנים שאסרו על הכניסה לבית מחמת החשש שבמצב הנוכחי העולים לא ישמרו על הגבולות המותרים וההגבלות ההלכתיות בזמן העלייה. לדוגמה, הרב מרדכי אליהו הציע בשנות ה-80 לבנות בית כנסת סגור בהר הבית, אך כל עוד אין הוא בנוי הוא מתנגד לעליית יהודים. גם הרב עובדיה יוסף התיר ספציפית לרב הכותל, הרב מאיר יהודה גץ להיכנס בשער וורן למרות שהוא פתוח להר הבית.
עם זאת, ישנם רבנים בקרב הציבור הדתי הלאומי, שבראשם הרב יעקב אריאל הרב דב ליאור והרב נחום אליעזר רבינוביץ וכן גם רבנים שנחשבים מתונים, כגון הרב יובל שרלו, הרב רא"ם הכהן ומספר רבנים חרדים, לדוגמה הרב יוסף אלבויים, שמתירים ואף מעודדים כניסת יהודים למתחם הר הבית, בשטחים שלשיטתם מותרים בכניסה, על פי זיהוי מקום המקדש המקובל. יש לציין את שיטתו של הרב יצחק שילת מרבני ישיבת מעלה אדומים, הלוקח בחשבון את השיטה המחמירה ביותר ומזהה מקום שבוודאות מוחלטת אין איסור כניסה הלכתי אליו ע"פ כללי הטהרה.
חלק המתירים טוענים שיש חשיבות רבה לביקור של יהודים במקום, ובכך ניתן לקיים את מצוות מורא המקדש, שהרי ללא קרבה למקום לא ניתן להיות ירא לו. לעומתם, לדעת האוסרים עצם אי-העלייה נובעת ממורא המקדש. כמו כן, לטענת המעודדים עליה להר, יש בעליה למקום גם ביטוי למצוות "לשכנו תדרשו"[דרוש מקור], וגם קיום מצוות כיבוש ארץ ישראל[16]. הם טוענים גם כי ככל שיגיעו למקום יותר יהודים, הפיקוח והפעלת הסמכות הריבונית של מדינת ישראל במקום תחוזק.
סביב הרבנים המעודדים עלייה להר הבית התאגדו תנועות העוסקות בהפצת רעיונות אלו וקוראות לעליית יהודים בטהרה להר הבית ולתפילה בו. אחד מהמצדדים הגדולים בכך, הוא הרב ישראל אריאל, מקים מכון המקדש.
לפי מספר פוסקים, ביניהם הרב חיים צימרמן, אף על אבני הכותל המערבי חלה קדושת הר הבית גם על חלק מרחבת הכותל המערבי היות שלפי שיטות מסוימות הכותל המערבי הוא כותל העזרה ולא חומת הר הבית. שיטות אלו מצריכות איפוא טבילה לפני כניסה לרחבת הכותל המערבי.
קדושת הר הבית באיסלאם
הר הבית קרוי בערבית: الحرم الشريف- אלחרם אלשריף.
מתחם הר הבית או בשמו הערבי מתחם אל-אקצא הוא האתר השלישי בקדושתו לאחר מכה ואל-מדינה והעלייה לרגל אליו אינה בגדר מצווה (חג') כי אם בגדר רשות.
הקשר של האסלאם עם הר הבית החל כאשר מוחמד היגר עם תומכיו בשנת 622 לספירה מן העיר מכה אל העיר ית'רב (לימים אל-מדינה). בית'רב ציווה מוחמד על מאמיניו להתפלל כשפניהם לכיוון ירושלים, אולם כעבור שנה וחצי בערך שינה את הוראתו, וציווה עליהם להתפלל כשפניהם לכיוון מכה. לפיכך מכונה ירושלים, ובפרט הר הבית, באסלאם: "כיוון התפילה הראשון" ("אולא אל-קבלתיין" أولى القبلتين). עיקר קדושתה ירושלים באסלאם נובע מפסוק בקוראן: "השבח לזה אשר הסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון, אשר בירכנו את סביבתו, כדי להראות לו מאותותינו, הרי הוא השומע והרואה"[17]. מוקדם מאוד התגבשה הדעה באסלאם שהמסגד הקיצון (ובערבית אל-אקצא) עליו מדובר הוא הר הבית (בעוד המסגד הקדוש הוא מכה). למשל, במסורת המיוחסת לאבן האשם וכלולה ב"א-סירה א-נבוויה" ("תולדות חיי הנביא") נאמר: "אז הוסע הנביא, עליו השלום והתפילה, מהמסגד הקדוש אל המסגד הקיצון, שהוא בית אל-מקדס שבאיליא"[18]. חוקרי האסלאם מניחים כי "בית אל-מקדס" הוא שערוב של הביטוי העברי "בית המקדש". אין חולק על כך שאיליא היא ירושלים, וכי מדובר בקיצור השם הלטיני "קולוניה איליה קפיטולינה" שניתן לעיר בשנת 131 לספירה. חדית'ים אחרים מפרטים את סיפור המעשה, ומספרים כי בהמת רכיבה פלאית ששמה אל-בוראק הסיעה את מוחמד בלילה אל ירושלים שם עלה בשבעת הרקיעים עד למושבו של אללה ודן עמו על מספר התפילות היומיות שיש להטיל על המאמינים המוסלמים.
בזמן התרחשות הדברים האמורים, ולמעשה במשך כל ימי חייו של מוחמד, לא היו מוסלמים בירושלים, אם כי ייתכן שהיו בה ערבים נוצרים, ולכן ודאית העובדה שלא היה בה שום מסגד במובן המקובל בימינו. עצם המוסד המכונה "מסגד" טרם התגבש בתקופה זו של ראשית האסלאם. לכן, סביר שהמילה מסגד בקוראן מתייחסת לאתר תפילה, או אתר סגידה [19]. הביטוי הסתום "המסגד הקיצון" יכול להתפרש באופנים אחדים, והפרשנות המוסלמית המקובלת כי מדובר בהר הבית אינה נובעת מהטקסט כפשוטו. מתחם הר הבית קיבל את השם אל-אקצא על הסמך הפרשנות כי המסגד הקיצון הוא "בית אל-מקדס" אשר ב"איליא" (כלומר, הר הבית אשר בירושלים). על פי המסורת המוסלמית תפילה במתחם אל-אקצא דינה כדין תפילה במסגד אל-אקצא, ומעלים על המתפלל כאילו התפלל חמש מאות פעמים.
ישנם חוקרים, דוגמת עמנואל סיון, הסבורים כי הר הבית אינו מתואר בקוראן כאתר קדוש, ובאותה מידה יכל הפסוק להתייחס לכל מקום אחר. ירושלים אף אינה מוזכרת בקוראן באופן מפורש. ישנה סברה שהמוסלמים השתלטו על המקום כיוון שרצו למגר את היהדות אשר סירבה להתאסלם. סברה אחרת מייחסת את קדושת הר הבית לניסיון לגמד את קדושתה של מכה בימי שלטון בית אומיה. מרכזו של בית אומיה היה בדמשק והח'ליפים משושלת זו נאלצו להתמודד עם מרד שפרץ במכה. יש חוקרים הסבורים כי הח'ליפים מבית אומיה ניסו להפחית מקדושתה של מכה המורדת על ידי העצמת קדושתה של ירושלים באסלאם.
מבנים
ערך מורחב – מבני הר הבית
הר הבית נבנה מראשיתו כפלטפורמה שטוחה שנועדה לשמש תשתית למבנים המוקמים עליה. בעבר היו ממוקמים על הר הבית בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. כיום ממוקמים על הר הבית מסגד אל-אקצא, המונומנט - כיפת הסלע וכן מספר מבנים, צריחים, מדרסות ומבני הנצחה.
לקריאה נוספת
- אילת מזר, המדריך השלם לחפירות הר הבית, ירושלים 2000
הערות שוליים
- ^ שופטים יט, י; דברי הימים א' יא, ד
- ^ שמואל ב' כד, יח-כד
- ^ דברי הימים א' כא, יח-כו
- ^ דברי הימים ב' ג, א
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםchroniclesb3.1 - ^ בראשית כב, יד
- ^ בבלי יומא, נד, ב
- ^ משנה תורה, הלכות בית הבחירה, א, ב
- ^ מלכים א' ח, מח, ועוד
- ^ פרק א, משנה ח
- ^ פרק א, הלכה ז
- ^ הרב יצחק שילת, אגרות הרמב"ם, כרך א' עמ' רכו ועמ' רל.
- ^ יבמות פב, ע"ב, ד"ה "ירושה"
- ^ עשין קסג
- ^ כגון הרב אברהם אלקנה שפירא, הרב עובדיה יוסף, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שלמה אבינר, הרב אליקים לבנון, הרב צבי ישראל טאו ועוד
- ^ ישראל אריאל, בית ה' נלך, מכון המקדש, 2001, עמוד צ"ט
- ^ סורה 17, איה 1, הטקסט המקורי: "سبحان الذي أسرى بعبده ليلاً من المسجد الحرام إلى المسجد الأقصى الذي باركنا حوله لنريه من آياتنا إنه هو السميع البصير" (سورة الإسراء).
- ^ הטקסט המקורי: "ثم أُسـْرِيَ برسول الله صلى الله عليه وسلم من المسجد الحرام إلى المسجد الأقصى وهو بيت المقدس من إيلياء".
- ^ השורש הערבי מקביל לשורש ס-ג-ד בעברית, והמשקל של המילה מצביע על מקום - כלומר, "מסגד" הוא מקום שבו סוגדים
קישורים חיצוניים
- רון פלד, הר הבית - כתבה כוללת וידאו - רון פלד (ynet)
- הר הבית, באתר 'דעות'
- ההרס הארכאולוגי בהר הבית
- דו"ח ראשוני לממצאים ממפעל סינון העפר מהר-הבית
- דו"ח שני לממצאים ממפעל סינון העפר מהר-הבית
- תקופת האבן - מסה של אסף ענברי על הר הבית
- אלי אשד, הר הבית הוירטואלי
- התפייסות לאומית על הר הבית, עמלנט
- תמונות של הר הבית כיום
- מכון המקדש, אתר הבית
- תנועת נאמני הר הבית, אתר הבית (אנגלית)
- חפירות תעלת החשמל בחודש אלול התשס"ז, אשר חשפו חומות ומימצאים חדשים במתחם המקדש. תמונות נוספות.
- דו"חות ארכאולוגיים שונים אודות התעלה שחפר הוואקף בחודשים יולי-אוגוסט 2007
- על הר הבית - חרם אל שריף: השקפות יהודיות והשקפות מוסלמיות
- נדב שרגאי, דיכטר: מותר להתפלל בהר הבית, אבל אסור להניע את השפתיים, אתר הארץ
| אתרי העיר העתיקה של ירושלים | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | ||||||||
| שערי ירושלים | ||||||||
|
שער האריות • שער הפרחים • שער שכם • השער החדש • שער יפו • שער ציון • שער האשפות • שער הרחמים • שערי חולדה | ||||||||
| אתרים ומבנים ביהדות | ||
|---|---|---|
| אתרים | הר הבית • הכותל המערבי • קבר רחל • מערת המכפלה • עיר דוד • ירושלים • ארץ ישראל • ארבע ערי הקודש • קברי צדיקים • קברי צדיקים בישראל • קבר יוסף | 
|
| מבנים | המשכן • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון • בית המקדש • בית המקדש הראשון • בית המקדש השני • מקדש הורדוס • בית המקדש השלישי | |
| שונות | מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל | |