משתמש:Bachman45/אידיאל היופי הנשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אידאל היופי הנשי, הינו ההבניה החברתית לפיה האטרקטיביות הפיזית של אישה היא אחד מהנכסים החשובים ביותר שלה, על כן על נשים לחתור ולשאוף להיות יפות. [1] אידאל היופי הנשי מושרש באמונות הטרונורמטיביות,  אך השפעתו ניכרת על נשים מכל קשת הנטיות המיניות. אידאל זה כולל גם "גזרה נשית" ומשתנה מתרבות לתרבות.[2]

אידיאל היופי משמש כמכשיר שליטה רב עוצמה בנשים בעיקר בתרבות המערב. על פי רוב, הוא נתפס כדבר אובייקטיבי, נטול אידאולוגיה, אך הוא מבוסס על פוליטיקה, כלכלה והדחקה מינית הנשלטת על ידי מוסדות גבריים ולא על מגדר, נשיות ואסתטיקה כפי שנהוג לחשוב. [3]

אידיאל היופי מוכתב בין היתר על ידי סוכני חיברות שונים מגיל צעיר אשר מקנים נורמות תרבותיות שלפיהן כל מגדר ומעמד צריך להתנהל. כיום, סוכני החיברות ובראשם המדיה, מחברתים נשים מגיל צעיר להתמקד בגופן. הם מלמדים אותן כי למראה החיצוני שלהן יש משמעות רבה וכי עליהן לעמוד בסטנדרטים קפדניים. בנוסף,  אידיאל היופי מוכתב על ידי תעשיות שונות כמו: תעשיית הקוסמטיקה, הניתוחים הפלסטיים והאופנה, שרווחיהם מבוססים על סילוף והעצמת השנאה כלפי דימוי עצמי בכלל ובקרב נשים בפרט. לרשות נשים עומדים אמצעים מרובים, חלקם פולשניים ויקרים יותר וחלקם פחות, שמטרתן אחת- להפוך את האישה לנשית.[4]

על פי סימון דה בובואר, נשים יימצאו רק בקרב בני-אנוש המסומנים באופן שרירותי על ידי המילה "אישה", כלומר לא כל נקבת אנוש היא בהכרח אישה, עליה ליטול חלק באותה הוויה הנקראת נשיות. בספרה המין השני, תבעה דה בובואר האמירה המכוננת " אישה לא נולדת אישה היא נעשית אישה". כלומר נשיות איננה טבעית אלא נרכשת וככזו היא מצריכה עבודת התאמה. [5]

עיקרון הסימטריה ביופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בימי יוון העתיקה, פילוסופים רבים ניסו להבין מה הופך אישה יפה לכזו. פלאטו אפלטון כתב על "יחס הזהב", לפיו רוחב של פנים אידאליות הוא שני שליש מאורכו, והאף לא יהיה ארוך יותר מהמרחק בין העיניים. למרות שהניסיונות של הפילוסופים ביוון העתיקה לקבוע את יסודות הסימטריה שאותה אנשים תופסים כאטרקטיבית נלקחים ברצינות, "יחס הזהב" לא תואם לגמרי את הממצאים במחקרים פסיכולוגיים וביולוגיים מודרניים. כיום, אמנם הוכח כי סימטריה נתפסת כמושכת לעין האנושית, אך היא מוגדרת לא על פי פרופורציות, אלא על פי דמיון בין שני צדי הפנים, כך שהיוונים צדקו באופן חלקי. תינוקות נוטים לבהות זמן ממושך יותר בתמונות עם דמויות בעלות פנים סימטריות מאשר בדמויות בעלות פנים א-סימטריות. יתר על כן, כאשר מצרפים מספר דיוקני פנים האחד לצד השני לכדי תמונה אחת, הא-סימטריה בפרצופים האינדיבידואלים נבלעת. כך, התמונה המכילה את כלל דיוקני הפנים, נתפסת כאטרקטיבית יותר מאשר בתמונות התמונות הנפרדות.  מדענים קובעים כי העדפה והערכה של סימטריה הינם מאפיינים בעלי שורשים קדומים אף יותר, הבאים לידי ביטוי גם בקרב בעלי חיים שונים. סנוניות ממין נקבה, למשל, מעדיפות זכרים עם זנבות ארוכים וסימטריים יותר, ואילו נקבות ציפורי הפרוש המצוי מעדיפות זכרים בעלי רגליים עם צבעוניות סימטרית.  העדפת הסימטריה, הן בקרב בני האדם והן בקרב בעלי החיים, טמונה בכך שפריטים בעלי תכונות סימטריות הם בעלי פוטנציאל זיווג גדול יותר מפני שיש להם מערכת חיסונית חזקה יותר. כך, למעשה, יופי מהווה אינדיקציה לגנים איתנים, המעלים את סיכויי ההישרדות של צאצאי האורגניזם. תיאוריה אבולוציונית זו, נתמכת על ידי מחקר המראה כי סטנדרטים אלו שזורים בתרבויות רבות. מלבד סימטריה, נמצא כי גברים בתרבות המערבית נוטים להעדיף נשים עם לסת קטנה, אף קטן, עיניים גדולות ועצמות לחיים מודגשות, תווי פנים אשר בדרך כלל מתוארות כ"baby face" ומזכירים תווי פנים של ילדים. נשים, לעומת זאת, נוטות להעדיף גברים עם מראה יותר בוגר, פנים בצורה של לב, סנטר מודגש, שפתיים מלאות ועור בהיר. אך יחד עם זאת, בזמן המחזור החודשי, נשים נוטות להעדיף גבר עם תווי פנים רכות יותר מאשר תווי פנים "גבריות". כלומר, נמצא שתפיסותיהן של נשים לגבי יופי ומשיכה מינית משתנות לאורך החודש. חוקרים מצאו שפרופורציות גוף ממלאות גם הן תפקיד חשוב בתפיסות לגבי יופי. באופן כללי, גברים נוטים להעדיף נשים עם פרופורציית מותניים-ירכיים קטנה באופן יחסי, כלומר שהיקף המותניים יהיה קטן לעומת היקף הירכיים והישבן. לעומת זאת, פסיכולוגים באוניברסיטת "ניו קאסל" באנגליה, מצאו כי בקרב קבוצת ילידים הממוקמת בדרום מערב פרו, החיים באינטראקציה נמוכה עם העולם המערבי, ישנה העדפה להיקף מותניים גדול ביחס להיקף הירכיים והישבן. למעשה, נטען כי הערכה של היקף מותניים-יריכיים נמוך, הינו תוצר לוואי של התרבות המערבית.[6]

"מיתוס היופי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המסקנות שעולות ממחקרים ביולוגיים, הרדיפה אחרי יופי היא תוצר של כלכלה פוליטית ומגדרית ששואבת את הכוח שלה ממערכות ערכים הטרו-נורמטיביות ולא מנטיות ביולוגיות. ספרה של נעמי וולף "מיתוס היופי" הוא המסמך המשפיע ביותר עד היום בתחום חשיפת ערכי "היופי הנשי" כערכים המונעים מכוחה של תעשיית היופי. עצם המונח "תעשיית היופי" מציין את ההבניה שבתפיסת "היופי הנשי". וולף עוסקת בתפיסת "היופי הנשי" כמוסד פוליטי דכאני שהמציאו גברים כדי להמשיך לשמר את ההיררכיות הגבריות ולשלוט שליטה חברתית בנשים. לכאורה, המיתוס דינמי והאופנה קובעת את כללי האופנה, אלא שוולף מראה שבפועל, נשים מתעדכנות ונכנעות שוב ושוב לתכתיבי היופי והאופנה, שאותם מכתיבים בעיקר גברים. לדעתה, במיתוס היופי שולטים היום התאגידים והמפרסמים. הם יודעים שכח הקנייה של נשים גדול מאוד ולכן ממענים מסרים אליהן, ומטרתם לקבוע מהי נשיות ואילו מוצרים יש לצרוך על מנת להצליח לעמוד בסטנדרטים שלה. וולף סוקרת את סוגיית היופי מהיבטים שונים, כגון עבודה, תרבות, מין, דת, רעב , אלימות, ומראה כיצד הובנה מיתוס היופי כמערכת של מוסכמות, כללים ודימויים שיצרו גברים ונועדו להגדיר יופי ונשיות.

לטענתה, מיתוס היופי מדכא את רוחן של נשים, ובגללו הן דוחות את עצמן ושונאות נשים אחרות.  נשים סובלות כי הן אינן מצליחות לעמוד בתכתיבי החברה ומוצאות עצמן לא שייכות ולא ראויות. דימויי היופי פועלים נגד נשים, והפרדוקס הוא שנשים משתפות פעולה עם גופים פטריארכליים ופועלות נגד עצמן. [7]

אידיאל היופי בתקשורת ההמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקשורת ההמונים היא אחד מהכלים החזקים ביותר דרכם ילדות ונשים צעירות לומדות ומפנימות את אידאל היופי הנשי. עם התפתחותה של תקשורת ההמונים, משתנה האופן בו אנשים רואים את אידאל היופי בכלל, ואידאל היופי הנשי בפרט, כמו גם האופן בו ילדות ונשים רואות ותופסות את עצמן. "הנערה המתבגרת הממוצעת נחשפת לכ-180 דקות של מדיה ליום, ולכ-10 דקות של אינטרקציה הורית ליום", טוענת רנה הובס (Hobbs), פרופסור לתקשורת באוניברסיטת "טמפל" (Temple" University"). [8]

ברוב הפרסומות מראה הדוגמניות דומה, הן נשים רזות, גבוהות, בהירות עור, עיניים ושיער. "היום, בנות מוצפות באידאלים של רזון קיצוני לא רק מהבובות שלהן, אלא גם מקומיקסים, תוכניות אנימציה בטלוויזיה, פרסומות ושיווק".[9] מעבר לכך, אידאל היופי הנשי בתקשורת ההמונים נשלט ומופעל על ידי טכנולוגיה. יכולת התמרון ושינוי התמונות יכולה ליצור אידאל יופי שהוא לא רק נדיר, אלא גם כזה שאינו קיים במציאות. [10]

באנציקלופדיה של מגדר במדיה, מצוין כי "התמונה עוברת שינויים והתאמות באמצעות טכניקות מחשוביות אשר הופכות אותה למושלמת על ידי הסרת ליקויים ופגמים הנראים לעין". [11] פרסומות למוצרים שונים "כגון דיאטות, מוצרי קוסמטיקה ומכשירי ספורט, מעודדים את המדיה לבנות עולם לא מציאותי וחלומי של תקוות וסטנדרטים גבוהים המאדירים את הדקיקות, הרזון והירידה במשקל". [12]

אידאל היופי הנשי, אשר מתמקד באידאל פיזי של נראות, מסיח את הדעת מכשירות, יכולת ואינטליגנציה של נשים על ידי העדפה והערכה של מאפיינים המתמקדים ביופי ונראות. האידאליזציה שעובר היופי הנשי במדיה מצמצם ומקטין נשים עד כדי אובייקטים מיניים בלבד. [13]

מזה שנים, מבקרות חוקרות פמיניסטיות מערביות את הפרסום בעולם המערבי ככזה המציג נשיות באור בעייתי ולא מקובל. במהלך ההיסטוריה, נעשה שימוש רחב בגוף ובמיניות האישה בכדי למשוך את תשומת לב הצופים והקוראים ובניסיון לפתות אנשים לרכוש מוצר או שירות. פרסומות מציעות לנו הזדמנות ייחודית ללמוד את הבניית היופי בתרבויות שונות, מכיוון שמפרסמים ידועים לשמצה בשל קידום סטנדרטים של יופי שאינם ברי השגה, או לכל הפחות הצגת אב טיפוס מופתי לנשיות. [14]

השפעות פסיכולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-60 של המאה העשרים, אידאל המראה הרזה תופס מקום מרכזי במדינות המערב המתועשות. האידאליזציה של הרזון מלווה בהענקת תשומת לב לשליטה עצמית בכל הקשור להקפדה על משקל וטיפוח המראה. תשומת הלב ממוקדת בנושא הרזון כאובססיה תרבותית ומוצאת את ביטויה בעיקר בקרב נשים. נשים רבות עושות מאמצים כבירים להגיע למצב של רזון, פועל יוצא של הדרישה החברתית ששמה דגש על הופעה חיצונית. גם לאמצעי התקשורת בעידן המודרני השפעה רבה על עיצוב ההתנהגות האנושית, ובפרט סרטי פרסומות המציגים נשים יפות ורזות כאידאל. רזון מסמל אלגנטיות, נשיות, עצמאות, נחישות ומודעות עצמית. בשונה מהמאה התשע-עשרה, בה נשים שמנות היו בעלות המראה האידיאלי, כיום המראה האידיאלי הוא המראה הרזה. [15]

הציפייה לעמוד בדרישות של הגדרה ספציפית ונוקשה של "יופי", עשויה להיות מלווה בהשלכות פסיכולוגיות כבדות כבר מגיל צעיר, ביניהן דיכאון, הפרעות אכילה ובטחון עצמי נמוך.

כיום, נשים צעירות לא אמורות לחשוק בגוף של מרלין מונרו מפני שמבנה גופה מלא מדי, אך גם לא בגוף של אודרי הפבורן מפני שהחזה שלה קטן מדי. נשים צעירות מצופות לחשוק בשילוב הלא מציאותי של השתיים, מבנה גוף רזה וצנום עם חזה גדול ושופע, מבנה גוף לא שכיח. בעקבות כך, נשים רבות חשות תסכול וחוסר סיפוק ביחס לגופן, תחושות המלוות בהשלכות פסיכולוגיות. [16]

אידאל היופי הנשי נקשר להפרעות פסיכולוגיות רבות, הכוללות בין היתר בטחון עצמי נמוך והפרעות אכילה. הסטנדרטים של התרבות המערבית ליופי מקדמים אידאלים לא בריאים של גוף ויופי, אשר מעודדים נשים לרדוף אחר שלמות. [17] החל מ-1972, חלה עלייה דרמטית באחוז הנשים בארצות-הברית אשר מרגישות חוסר סיפוק מגופן. [18] מחקרים מראים כי אישה אשר נחשפה לטלוויזיה, אפילו לפרק זמן קצר, יכולה לחוות בטחון עצמי נמוך וירידה במצב הרוח. [19] נמצא כי תפיסה עצמית לגבי נראות מהווה את הגורם המנבא היחיד והעצמתי ביותר של בטחון עצמי נמוך בקרב מתבגרים ומתבגרות בעולם. [20] מודעות למבנה הגוף הנשי האידאלי קשור באופן ישיר לעלייה בביטחון עצמי שלילי. באמצעות השוואה מתמדת של נשים לאופן בו הן ממוסגרות במדיה, נשים לעתים חשות בלתי הולמות, פגומות ולקויות- ובהתאם לכך, ביטחונן העצמי יצנח בעקבות תפיסה עצמית השלילית.

ילדות ונשים חוות לחץ ניכר לעמוד בציפיות אידאל היופי. כיוון שרזון מתוגמל על היותו "נשי", נשים רבות חוות חוסר סיפוק ממבנה גופן. נמצא כי חוסר סיפוק עם הגוף משמש לעתים כשורשן של בעיות פסיכולוגיות שונות.[21] חוקרים מצאו כי פרסומים במגזינים המקדמים דיאטות ורזון שכיחים יותר בקרב מגזינים לנשים מאשר במגזינים לגברים, וכי דמויות נשיות בטלוויזיה נוטות להתאים יותר למודל היופי הרזה מאשר דמויות גבריות. [22]

בשונה מהתפיסה הרווחת, אידאל היופי הנשי לא חל רק על אנשים צעירים. הוא משפיע על גברים ונשים בכל הגילאים, וכיום זקנה היא כמעט מילת גנאי. הפרופורציות שהשתבשו, העור שנבל והמותניים שהתעבו לא עונים לכללי היופי הקנוני. התפיסה החברתית הרווחת רואה בהתקדמות בגיל של נשים איבוד כל מה שיש לו ערך חברתי ואישי. המונח אייג'יזם מציין התייחסות מפלה וגזענית, כלפי כל זקן/זקנה בחברה. התייחסות זו מתבססת על דעות קדומות, סטראוטיפים ומיתוסים לגבי זקנה. אייג'יזם כלפי נשים מוכפל בעצמתו בשל היותו משולב בסקסיזם. נשים זקנות מסולקות מהזירה הציבורית וזוכות ליחס שלילי בצורה של סטיגמה, זלזול ולעג. כיום נשים זקנות הן אחת מהקבוצות המוחלשות ביותר מבחינה כלכלית והמוזנחות ביותר מבחינה רפואית. [23]

הפרעות אכילה נובעות מהפרעת גוף דיסמורפית או מהתעסקות יתרה בפגמים במראה. חוקרים מציעים כי התנהגות זו קשורה באופן הדוק ללחץ החברתי הקיים על נשים לעמוד בסטנדרטים של יופי, המוצבים על ידי תרבות האובססיבית לרזון. [24] בנוסף, מחקרים מראים כי אנשים מקשרים באופן לא מודע בין מבני גוף גדולים לבין מאפיינים אישיותיים שליליים. [25] כך למשל, מסמן הגוף השמן לא רק היעדר אסתטיות ואטיולוגיה של חולי, אלא גם פגמים מוסריים ואישיותיים כמו חוסר שליטה, היעדר כוח רצון, חוסר רציונליות, עצלנות, כניעה לתאוות וסיפוקים, ומעיד גם על הזנחה ועל מעמד חברתי-כלכלי נמוך לעתים קרובות. [26] למשל, הסדרה התיעודית "שמנופוביה" מציגה את הביקורת כלפי אנשים שמנים ואת המצוקה החברתית. הסדרה פורסת באמצעות עדויות אישיות של שמנים ושמנות לשעבר ואנשי מקצוע.[27]

דעות קדומות על שמנים ועל מבנה גוף שמן מופיעים בגיל צעיר מאוד ואף בילדות, וממשיכים להתקיים עד לבגרות. [28] דימוי גוף שלילי בקרב ילדות מחמיר ככל שהן נכנסות לגיל הנעורים, נערות מתבגרות מרבות לדווח על תחושות של חוסר סיפוק עם משקלן וחשש מעלייה במשקל בהמשך. [29]לפי ה-ANAD (National Association of Anorexia Nervosa and Associated Disorders), גיל הופעתן של הפרעות אכילה הולך ויורד. [30]ילדות בגיל בית ספר יסודי מדווחות על חסור סיפוק עם גופן ועל אימוץ תפריטי דיאטות על מנת להראות כמו דוגמניות ממגזינים. [31]

הפרעות אכילה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד התוצרים של תפיסת הגוף הנשי בתרבות בת זמננו הולידה את הפרעות האכילה. בחברת השפע, תופעות כמו אנורקסיה ובולימיה הן תוצר של שאיפה להיראות רזה. [32]ישנו קשר בין דרישות נשים מגופן ובין הדימויים השונים המתארים כיצד אמור להיראות גוף האישה. אידיאולוגיות חברתיות ופוליטיות עושות אידיאליזציה לדימויים מסוימים של נשיות כחלק מטווח מטרות כלכליות מורכבות. [33]

לפי גולדין, הפרעת אכילה מוגדרת כהתנהגויות פתולוגיות המבטאות "הפרעות חמורות בהתנהגות אכילה, והן כוללות שני סוגים של אבחונים מרכזיים: אנורקסיה נרווזה ובולימיה נרווזה". [34] אנורקסיה נרווזה מתאפיינת בסירוב לשמור על משקל גוף מינימלי מומלץ ובהרעבה עצמית המובילה לאובדן מסיבי של משקל הגוף.  בולימיה נרווזה מאופיינת בהתקפי אכילה חוזרים, בלתי נשלטים, אשר במהלכם קיימת זלילה מהירה של כמויות גדולות של מזון בפרקי זמן קצרים. לאחר מכן מתרחשת התנהגות מטהרת באמצעות הקאות, שימוש במשלשלים, משתנים, ספורט כפייתי או צומות ארוכים. [35]

נשים מהוות 85% מהסובלים מהפרעות אכילה אל מול 15% גברים. אחוז התמותה מאנורקסיה גבוה פי 12 מכל גורם מוות אחר בגילאי 15-24. נתונים אלו הופכים את הפרעת האכילה אנורקסיה נרווזה, המוכרת כהפרעה נפשית, ל"הפרעה הנפשית" עם שיעורי התמותה הגבוהים ביותר. [36]

מאמרים וספרים רבים בנושאי דיאטות והקפדה על משקל מהווים קרקע פורייה לצמיחתן של הפרעות אכילה, המעניקים לגיטימציה להרזיה במחיר של הפרעות אכילה. נשים ונערות "הסובלות מיחס לא מאוזן למזון", עושות שימוש קיצוני במודל החברתי אשר פוגע בהן. [37] מעבר לכך, רזון מעודד על ידי הרפואה המערבית אשר נוקטת בפעולות כמו מדידת משקל כמדד לבריאות והפנייה לדיאטות להורדה במשקל. [38]

פעילות גופנית וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהמרדף אחר גוף רזה וחטוב נשים מאמצות פרקטיקות שונות על מנת להישאר בכושר, להתאמן, ולשמור על הגזרה. לאורך שנות ה-80 של המאה העשרים חלה עליה משמעותית בכמות הפרסום והשיווק של פעילויות ספורט שונות כגון התעמלות אירובית ואימונים בחדרי כושר. בהתאם לכך, חלה גם עלייה במספר מכוני כושר ומועדוני הבריאות אשר הציעו פעילויות מסוג זה, וכמו כן עלייה במספר האנשים הפונים למאמנים פרטיים על מנת שיבנו להם תוכנית אימונים אישית. [39] למרות שינויים רבים שחלו בעולם הספורט, הרקע לנוכחותו המסיבית של הספורט בהקשר זה נשאר זהה והוא הציפייה החברתית לנראות גופנית רזה וחטובה.[40] פעילות אירובית מתויגת לרוב כבריאה וכקשורה לכושר גופני. עם זאת, היא מכילה שיחים מנוגדים ומתחרים. בעוד הגוף הבריא אשר עושה אימונים אירוביים יכול להיות מממוקם כמנוגד לחלוטין לגוף האנורקסי או הבולמי אשר נראה מורעב ולא בריא, נראה כי פעילות אירובית ממוקמת על אותו ציר עם אנורקסיה ובולמיה. הרבה מן השיח הסובב סביב פעילות אירובית לא עוסק כלל בבריאות, אלא חושף סלידה משומן, בדומה לסלידה ממנו אשר מתבטאת בהפרעות אכילה.[41]

החיבורים בין פעילות אירובית לבין מבנה גוף מערבים אידאל יופי מסוים, אידיאל של גוף שאינו שמן. הרבה מן הפרסומות והמסרים הקשורים לפעילות גופנית עם קהל יעד נשי סובבים סביב שומן: שריפת שומנים, שריפת קלוריות וחיטוב הגוף כך שיהיה חסר שומן. שומן תמיד מתואר באופן שלילי, במיוחד אם הוא ממוקם באזור הבטן, האגן והירכיים.[42]

ניתוחים פלסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר אידיאל היופי האנושי והפרופורציות המושלמות, שהיה בעבר תחום המחקר של האומנות הקלאסית, הפך בעת האחרונה לעניינם של מנתחים פלסטיים. בעקבות העלייה בתוחלת החיים והדגש על איכות חיים, התפתחות המדע והבנת תפקודי גוף האדם, פיתוח שיטות עבודה וחומרים חדשים, התפשטותה של תרבות הצריכה ותקשורת ההמונים, נמצאת תעשיית הניתוחים הפלסטיים בשיא כל הזמנים.[43]

תעשיית הניתוחים הפלסטיים בישראל מגלגלת כיום 250 מיליון שקלים בשנה. כ-80% מהמנותחים הן נשים ו-15% מכלל המנותחים הם בני הנוער.[44]

אחד הניתוחים הנפוצים ביותר הוא ניתוח הגדלת החזה. לפי מוריס, שדיה של האישה זוכים מאז ומעולם ליחס ותשומת לב ארוטית יותר מכל איבר אחר בגופה. [45] לאורך השנים, נשים ניסו דרכים שונות להאריך את הרושם שמשדרים שדיהן בעזרת פרטי לבוש כמו מחוכים הדוקים וחזיות מתוחכמות. אולם, תעשיית האופנה לא הצליחה להתמודד עם צורותיהם המגוונות של שדיים בעירום. [46]נשים רבות פנו לניתוחים קוסמטיים אשר עוזרים לתמוך בשדיהן ולהאריך באופן מלאכותי את השלב בחיים שבו הם בולטים ומוצקים כמו בשלב הבגרות הצעירה. [47]

לפי וולף, למנתחים קוסמטיים יש היום אינטרס כלכלי ישיר בתפקיד החברתי שמיועד לנשים, אשר תובע מהן להרגיש מכוערות. מדובר בתעשייה משגשגת שיוצרת את הביקוש אליה על ידי זיווג של כתבות אוהדות עם מודעות פרסומת בעיתוני נשים. [48]לדברי וולף, בעיני נשים רבות אותות הגיל מעידים על "צורך" בניתוח פלסטי , והן רואות בניתוח זה מחויבות מקצועית יותר מאשר אישית. בעוד שבעבר היו הניתוחים הפלסטיים עניין מוצנע ואישי, הרי שבשנים האחרונות התעצמה התופעה עד מאוד. תרבות הצריכה ותקשורת ההמונים הביאו את תעשיית הניתוחים הפלסטיים לשיאים חדשים והיא אינה עוד עניין של אופנה בלבד אלא נתפסת כצורך חברתי.[49]

דמויות של נשים עגלגלות ושופעות חזה נוטות להיות אפנתיות בתקופות המייצגות אימהות ורואות בה ובמשפחתיות את תפקידיה החשובים ביותר של האישה. כך הם פני הדברים בראשית המאה העשרים, בשנות ה-50 ובעיקר כיום. לעומת זאת, חזה קטן וגוף נערי מהולל בכל עת שבה נשים נכנסות לכח העבודה, בעיקר כשעיסוקן הוא גברי-מסורתי, למשל בשנות ה-20, שנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים. [50] לדוגמה, אחד הסממנים הבולטים של שנות ה-90 הינו החזה השופע אשר חזר לאופנה לאחר עשור של ניתוחי הקטנת חזה. בשנת 1988, למעלה מ-70,000 נשים בארצות הברית עברו ניתוחי הגדלת חזה ומספר זה קפץ ל-150,000 בשנת 1990. ניתוחי השתלות חזה הפכו לניתוחים הקוסמטיים לנשים הנפוצים ביותר בארצות הברית. [51]

אידיאלי יופי ואייקוני יופי לאורך ההיסטוריה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל היופי הכולל חזה שופע וגזרה מחוטבת הוא מודל מודרני. במהלך השנים השתנה אידאל היופי הנשי מקצה לקצה, כתוצאה ממהפכות חברתיות ותרבותיות. [52] לפי טרביס, כל הנשים כיום מושפעות במידה מסוימת מדיוקנאות האישה האידאלית, כפי שמופיעים בכלי התקשורת והמדיה.

בעת העתיקה, בשנת ה-20 אלף לפני הספירה, האישה האידיאלית הייתה בשרנית ומלאה. זאת ניתן לדעת באמצעות יצירות אומנות שהתגלו ברבות השנים ומשמשות כיום חוקרים להבנת המושגים והתרבות באותה התקופה. דוגמא לכך, הוא  פסל האבן "וונוס מוויילנדורף", המציג את הנשיות כפי שנתפסה לפני הספירה. בהישרדות מול הטבע, אישה מלאה בעלת שדיים גדולים, בטן נפוחה ואיבר מין מודגש נתפסה כפוריה, משגשגת ובעלת יכולת לגדל צאצאים. [53]

בתקופת יוון ורומא האומנות הציגה נשים כאלות ומודל הנשיות האידיאלית היה של גוף חסון, בריא, בעל אגן רחב, חזה קטן וזקוף, בטן שטוחה ושיער גלי אסוף. [53]

בתקופת הרנסנס, בין המאות ה-14 למאה ה-17, חל שינוי ואידיאל היופי הנשי חזר להיות מלא ומעודן. האישה הצטיירה כיצור רך בעל חמוקיים מלאים, שיער שופע ועור בהיר. [54]

בתקופה הוויקטוריאנית בבריטניה של המאה ה-19, המתוארכת לפי שלטונה של המלכה ויקטוריה, אשר נחשבה לדמות המשפיעה ביותר בתקופתה. באותה תקופה נשים לבשו מחוכים שעטפו את מותניהן בחוזקה רבה ויצרו גוף בדמות שעון חול. מעבר לכך, המחוך מילא פונקציה של יצירת נשים חלשות במובן הפיזי. סממן נוסף לנשיות היה שיערן הארוך של נשים באותה תקופה. [54]

בשנות ה-20 של המאה העשרים ניתנה זכות ההצבעה לנשים וקבעה טון חופשי לאותו עשור. נשים קיצרו את שיערן וחדלו מלבישת מחוכים. נעלי העקב הגבוהות הוחלפו בנעלי עקב נמוכות והגוף הנערי ללא מותן מודגשת נכנס לאופנה. [53]

שנות ה-50 של המאה העשרים אופיינו בשמרנות. שמרנות זו  יצרה מודל יופי קלאסי, אלגנטי,של נשים סקסיות בעלות חמוקיים רחבים וחזה שופע. כוכבות הוליווד המזוהות עם מודל קלאסי זה הן מרלין מונרו, בריז'ט ברדו, אליזבט טיילור וסופיה לורן. [53]

בשנות ה-60 וה-70, בעקבות פועלן של תנועות לשחרור נשים והתחזקות התנועות הפמיניסטיות, יותר ויותר נשים השתלבו במקומות עבודה והתאפשרה להן הגישה לגלולות למניעת היריון. תהפוכות אלו החליפו את תדמית האישה האלגנטית בדמות "הילדה-אישה". [53] לבוש היוניסקס, בדומה לשנות העשרים, חזר לאופנה והחלו להיטשטש הסממנים המיניים בין גברים ונשים. טוויגי, שחקנית, זמרת ודוגמנית העל הראשונה מאנגליה, שימשה באותם ימים כמודל היופי המייצג ביותר לשינוי שחל מהגוף המקומר לגזרה הרזה והגבוהה. [55]

בשנות ה-70, במקביל למראה רזה, שרירי עם חזה קטן, חלה חזרה לסגנון הטבעי, עם שיער ארוך ופנים לא מושלמות. [53] אחת הנשים המפורסמות ביותר שאפיינה את אידאל היופי של אותה התקופה היא פארה פוסט, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית. [56]

בשנות ה-80 סגנון הלבוש הפופולארי ביותר היה ספורטיבי, אופנה שאיששה את הדגש ההולך וגדל על החשיבות של להיות בכושר. אישה נחשבה יפה אם הייתה ספורטאית, רזה, גבוהה ואתלטית, בדומה לדוגמנית העל סינדי קרופורד. בעשור זה חלה עליה בשיעור האנורקסיה שמומחים רבים ייחסו לעיסוק הרב סביב הספורט. [54] נשות העסקים לבשו בלייזרים עם כריות בכתפיים, שהעניקו להן מראה רחב וגברי והתסרוקות כללו שיער נפוח. בנוסף לסינדי קרופורד, ברוק שילדס, שחקנית ודוגמנית אמריקאית, מזוהה מודל היופי של אותה התקופה. [53]

ניתן לומר כי שנות ה-90 סיפקו שני קצוות של מודלים אידיאלים ליופי. האחד, ההרואין שיק- גזרה רזה מאוד, גבוהה וחיוורת. אחת מהדוגמניות הבולטות ביותר באותה תקופה שהפכה לשם נרדף למודל יופי זה היא קייט מוס, בעלת הפנים המיוסרות והגזרה הצנומה. המראה השני הינו מראה הברבי המנופחת. נשים בלונדיניות, רזות, בעלות שפתיים ושדיים מוגדלים. פאמלה אנדרסון, שחקנית ודוגמנית אמריקאית, הייתה אייקון אופנה המזוהה עם סגנון זה. [53]

במאה ה-21 נשים מצופות לעמוד בדרישות רבות ואף מנוגדות האחת לשנייה. נשים צריכות להיות רזות, אך בריאות; בעלות חזה וישבן גדולים אך עם בטן שטוחה. כדי לעמוד בדרישות אלו, נשים רבות פונות לניתוחים פלסטיים, לדיאטות מסוכנות ולהליכים קוסמטיים נוספים. דמויות המזוהות עם אידיאל זה הן ביונסה נואלס, קים קרדשיאן וניקי מינאז'. [54]

אידאל היופי בתרבויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות המערב ובתרבות המזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הרוויה בדימויים מעוותים ומוגזמים של יופי זוהר ואנורקטי, הפנמת המודל כמעט ואיננה נתונה לבחירה. [57] במערב נהוג לקטלג יופי על פי תבניות מובנות כפי שמצאו החוקרים סלומון, אשמור ולונגו משנת 1992, אשר העבירו סדרת צילומים של דוגמניות מסוכנויות מובילות בארצות הברית לידי עורכי אופנה במגזינים וביקשו מהם למיין אותן על פי הדמיון ביניהן. נמצא כי קיימות מספר תבניות יופי מובחנות יחסית: "קלאסית", "נשי", "סקסית-חתלתולה סקסית", "אקזוטית", "חמודה -בת השכן"  ו"טרנדית". [58]

בשנת 2002 נעשה שחזור לאותו מחקר בניסיון להשוות בין ייצוגי תבניות היופי בין מדינות אסיה, אותן ייצגו טאיוואן וסינגפור, לבין ארצות הברית. באופן מובחן, השימוש בתבנית ה"סקסי-חתולה סקסית" הייתה הנפוצה ביותר בארצות הברית לעומת "החמודה- בת השכן", שהייתה נפוצה יותר במדינות אסיה. [59] בנוסף, נמצאו גם נקודות השקה וגם הבדלים בין ייצוגי היופי במדינות. השימוש המועדף בתבנית "קלאסי" בכל התרבויות מצביעה על כך שהיבטים מסוימים של יופי הם פחות או יותר אוניברסליים ומשותפים הן לתרבויות במערב והן לתרבויות במזרח. בנוסף, עולה מהמחקר כי ייצוג נשים כאובייקטים מיניים, בהתאם לטענת הביקורת הפמיניסטית, היא לא בהכרח תופעה אוניברסלית. כלומר, בהשוואה של פרסומות מסינגפור, מטייוואן ומארצות הברית- נמצא כי רוב ייצוגי הנשים מתרבויות המערב היו בתמונות מיניות. מצד אחד, יתכן וזו השתקפות של הערכים הקונפוציאניים השמרניים יותר המקובלים בסינגפור וטייוואן, אך מצד שני, יתכן כי זו תוצאה של חוסר הפנמה של ערכים פמיניסטיים- ליברליים על ידי נשות אסיה. למעשה, תוצאות המחקר מצביעות על כך שנשים מערביות מיוצגות כאובייקטים מיניים, בעוד שנשים אסייתיות מיוצגות בדרכים מאופקות וצנועות יותר. בהתאם לכך, את התבנית ה"אקזוטית" באסיה ממלאת האישה המערבית, אשר מפגינה את גופה בדרכים שדוגמנית אסייתית לא יכולה להעלות על דעתה. הפתגם "סקס מוכר" הוא פתגם מוכר ומוביל בתרבות המערבית, אך לא כך המקרה בתרבות האסייתית. באופן מסורתי, באומנות המערבית גוף האישה שימש רבות כאובייקט לעוררות מינית. החוקרים הציעו שהסתכלות תרבותית זו מקורה בשורשים מטריאליסטיים והיסטוריים קדומים יותר. הצגת הגוף הנשי לא הייתה מקובלת באומנות האסייתית המסורתית. למעשה, אומנות אסייתית מסורתית ממקמת את הטבע במרכז היצירה, ודמויות אנושיות הן לרוב קטנות וחסרות משמעות. כשנשים מופיעות באומנות אסיאתית מסורתית הן לבושות בחלוקים סגורים, והיצירה מתרכזת בשיערן ופניהן ולאו דווקא בגופן. [60]

מעבר לכך, בחברות מערביות נשים נוטות לחשוב כי גופן הוא מה שמושך את תשומת לבם של גברים, בעוד שבחברות אסייתיות נשים נוטות לחשוב כי פניהן הם שמושכים את תשומם לבם של גברים. הממצא הנוגע לאופן פרסום מוצרים באופן שונה בתרבויות השונות תומך במסקנה זו. מוצרים שמטרתם לטפח את שיערן ועור הפנים של נשים היו הנפוצים ביותר בסינגפור (40%) ובטיוואן (49%), ואילו פרסומות לבגדים היו הנפוצות ביותר בארצות-הברית (54%). כלומר, ניכר כי אידאל היופי בארצות-הברית סובב יותר סביב הגוף ואילו אידאל ביופי באסיה סובב יותר סביב הפנים.

המשמעות של מחקר זה היא בחינה מחדש של הנחות היסוד הבסיסיות ביותר של התיאוריה הפמיניסטית בנוגע לייצוג נשים בפרסום. הקונצנזוס הוא ששוק הפרסום יוצר סטנדרטים מוגזמים מנשים הדורשים מהן לעמוד בקריטריוני יופי בלתי אפשריים שנקשרים לרוב ל"מבנה גוף מושך". למעשה, העיסוק בגוף משתנה מתרבות לתרבות.[61]

באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשומן משמעויות שונות מתרבות לתרבות. כך, שומן אינו בעל משמעות מהותית ופנימית, אלא משמעות המשתנה בהתאם להקשר שבו הוא מתפקד. נשים ערביות במדבריות ניז'ר, למשל, שואפות לגוף שמן מפני שהוא סימן ליופי, לנשיות תקינה ולמיניות מושכת. הן מקפידות להישקל כשכל התכשיטים והבגדים עליהן על מנת להוסיף משקל לגופן. בנוסף, לקראת יום חתונתן הן מנסות להשיג כמה שיותר סימני מתיחה על כמה שיותר חלקים בגוף. [62]

בקרב ראפרים אפרו-אמריקאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השומן אצל ראפרים אפרו-אמריקאים בארצות הברית מקבל גם הוא משמעות אחרת. המוזיקה שלהם מתוארת בתעשייה כבעלת צליל מלא ועשיר, המושג באמצעות טכניקות שונות כגון דיליי והכפלת קולות, צליל שכונה "phat". המטרה העומדת מאחורי האיות השונה היא להבחין את הצליל ממעמדו הנחות של השומן בתרבות המיינסטרים, לנכס אותו וכן להעניק לו יוקרה. בעיני ראפרים, השומן מעניק להם סמכותיות וגבריות ומסמל עושר ויכולת צריכה בלתי מוגבלת. לעומת גברים לבנים, הרואים את השומן כמאפיין הפוגע במיניותם, ראפרים אפרו-אמריקאים מתייחסים להעלאה במשקל כמאפיין המחזק את אונם המיני. [62]

בובת הברבי כאייקון יופי בתרבות הפופולרית במערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בובת הברבי הינה אחת מסוכנות הסוציאליזציה המרכזיות של ילדות קטנות. על פי סטנדרטים אסתטיים של ימנו, לברבי גוף מושלם: מותניים צרים וירכיים מעוצבות, היא תמיד נראית במיטבה, מאופרת ולבושה בהתאם לאופנה העכשווית. לו היו מגדילים את בובת הברבי לממדים אנושיים, היקף החזה שלה היה 83.82 ס"מ, היקף מותניה 45.72 ס"מ והיקף ירכיה 71.12 ס"מ, כלומר, מידות על –אנושיות. בובת הברבי היא אחת הדמויות המשפיעות על אידיאל היופי בארבעים השנים האחרונות. ילדות המשחקות בברבי, לומדות כי כדי להיות יפה כמו הברבי עליהן להיות גבוהות, בעלות חזה שופע ובלונדיניות. השאיפה להגיע לממדים על אנושיים אלו היא כמעט בלתי אפשרית אך עובדה זו אינה מונעת מילדות ונערות רבות לרצות להידמות אליה. [63] כך למשל, לייסי ווילד ממיאמי עשתה ניתוחים רבים על מנת להראות כמו בובת ברבי. בין הניתוחים שעברה - 12 הגדלות חזה, הגדלת ישבן, הצרת מותניים, שאיבת שומן ועוד.[64]

האידיאליזציה של רזון, המגולמת בגופה של בובת הברבי, נקשרת לשכיחות דימויי הגוף השלילים והפרעות האכילה בקרב ילדות ונשים.[65] מחקר בנושא שנערך בבריטניה והציג בפני ילדות בגילאי 5-8 תמונות של בובת הברבי, מצא כי הן חוות חוסר סיפוק בנוגע לגופן. ממצא זה מחזק עוד יותר את ההנחה לפיה לבובת הברבי השפעה ישירה על דימוי הגוף השלילי. [66]

האתר הרשמי של הסוכנות למידות גדולות (https://plus-size-modeling.com/) יצר בשנת 2013 תמונת הדמיה לברבי במידות גדולות. ההשוואה בין הברבי המוכרת לבין המתחרה במידות הגדולות הציתה מחדש את הדיון בנוגע לדימוי ומשקל הגוף ועוררה ביקורות רבות ברחבי העולם.[67]

אידאל היופי באגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחורי חזותן התמימה של אגדות ילדים עומדים ערכים מסוימים במסווה של אידיאלים ראויים לחיקוי. [68] לאידיאלים אלו כח השפעה גדול מכפי שמקובל להניח. מכל אמצעי החיברות, האגדות הפופולריות הגיעו לקהל הרחב ביותר.

אידאל היופי הנשי מוזכר רבות באגדות ילדים. [69]באגדותיהם של האחים גרים העלילות עוסקות במספר דמויות נשיות אשר תוגמלו על עצם היותן מושכות. לפי בייקר-ספארי וגראוארהולץ, באגדות אלה "יופי מקושר רבות להיותה של אישה לבנה, בעלת מעמד כלכלי פריבילגי, טהורה ומוסרית". [70]  דוגמא לכך מצויה בסיפורה של שלגייה, המתוארת כ"לבנה כשלג, אדומה כדם, שחורה כעץ אבוני ויפה כמו אור יום". [71]מצד שני, הדמויות הרעות, באגדות האחים גרים מתוארות לעיתים קרובות כמכוערות, דבר המשייך באופן אוטומטי יופי עם טוב לב וכיעור עם רוע לב. [72] שיוך זה, כפי שמוגדר באגדות,  מדגיש את היתרון בלהיות יפה, לעומת החיסרון בלהיות מכוערת.

כמעט 100 שנים אחרי שהאחים גרים כתבו את אגדותיהם, סטודיו האנימציה של וולט דיסני עיבד את חלקן לסרטי אנימציה. לפי טאובין ושות', כ-40 אחוז מסרטי דיסני שהופקו בין השנים 1937-2000 עסקו רק ב- "תמות תרבותיות דומיננטיות". כלומר, הרוב הגדול של הדמויות הן בעלות עור לבן,  ומכאן "ההנחה היא שכל האנשים הם לבנים או לכל הפחות צריכים להיות כאלה". [73] תכונות נפוצות נוספות של דמויות נשיות בסרטי דיסני הן גוף רזה עם פרופורציות לא מציאותיות, שיער ארוך ושופע ועיניים גדולות ועגולות. [74] כתעשייה המכניסה כ-45 מיליארד דולר בשנה [75], הדגש על יופי נשי והקריטריונים הנלווים אליו באגדות ובסרטים של דיסני תורמים רבות להעצמתו של אידאל היופי הנשי והפצתו לקהלים רחבים בטווחי גילאים מגוונים.

יחד עם זאת, ישנן אגדות המציבות לנשים השראה המעודדים כוח, עצמאות, אינטימיות ויצריות. [76] סיפורן של אנה ואלזה ב"לשבור את הקרח", שבמרכזו שתי דמויות נשיות המלאות בכוח, מאפשר לילדות צעירות להזדהות עם דמויות בנות מינן. [77] אולם, גופן של גיבורות הסרט תואם למידותיהן של נסיכות דיסני המפורסמות. הן לבושות בשמלות מנצנצות ושיערה הבלונדיני האסוף בצמה של אלזה תורם לחיבה שרוכשים כלפיה צופים. לעומתן, בסרט על הנסיכה "מואנה" ניכרת אבולוציה בהתפתחות הנסיכה הפמיניסטית של דיסני. [78]המחוכים ההדוקים לגופן של נסיכות דיסני מוחלפים בחולצת בטן וחצאית. מואנה היא לא בלונדינית ולא חטובה, אלא נערה כהת עור ועיניים.[79]

הצלמת הקנדית דינה גולדשטיין עושה שימוש באמצעים של אומנות ביקורתית, בפרויקט צילום המכונה "Fallen Princesses". במסגרת פרויקט זה מדמיינת גולדשטיין את חייהן של נסיכות דיסני לאחר שבגרו והחלו את חייהן המשותפים עם הנסיכים והאבירים שהושיעו אותן, ובכך מפזרת את אשליית השלמות.[80] גולדשטיין ממחיזה את תקופת החיים שלאחר "והם חיו בעושר ואושר" ויוצרת תמונות חיים המוכרות מהמציאות. כך למשל, הדמות בל מ"היפה והחיה" מתמכרת לניתוחים פלסטיים, שלגיה נושאת בעול גידול הילדים, רפונזל איבדה את שיערה כתוצאה מטיפולים כימותרפיים וכיפה אדומה סובלת מבעיות משקל.

אידאל היופי הגברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצם היותו של גבר ממין זכר לא מהווה עובדה מספקת על מנת שיתפס "גברי". גורמים כמו יציבה, עמידה, אופן ההליכה, מחוות וקול מפורשים על ידי אחרים כגורמים בעלי רמות אינטנסיביות שונות של גבריות, היכולים להתפרש כגבריים מאוד, או כלא גבריים בכלל. [81]

על אף התפיסה הרווחת כי יופי ונראות חיצונית מעסיקים נשים בלבד, אין כך הדבר. גברים מוטרדים גם הם מהמראה שלהם, מה שמוביל להפרעות אכילה ולבעיות בתפקוד המיני. פרסומות רבות הפונות לקהל יעד גברי מציגות משקולות, אביזרי כושר והלבשה תחתונה שבהן יש דגש לא רק על פניו של הדוגמן אלא גם ובעיקר על גופו. כתוצאה מכך, גברים רבים משתעבדים לניסיונות הרזייה ותרגילי כושר במטרה להגיע לגוף שרירי, שנתפס בעיניהם כביטוי אידיאלי לגבריות תקינה.  [82]

נמצא כי 56% מהנשים ו-43% מהגברים לא מרוצים מדימוי הגוף שלהם. בזמן שילדות חולמות להראות כמו בובות הברבי שלהן,ילדים רוצים להיראות כמו בובות הפעולה והחיילים במשחקי המחשב, המייצגים את מודל היופי גברי. אך כמו שאידאל היופי שמייצגת הברבי אינו בר-השגה, כך גם במקרה של בובות הפעולה. לפי דריי, היקף הזרוע של בובת ג'י איי ג'ו הפופולרית גדול מהיקף הזרוע של כל מפתח גוף בהיסטוריה. [82]

שיח נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה שבשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות ומתעורר שיח נגד אידאל היופי הצר והתבניתי שמכיל רק מבנה גוף רזה. כחלק משיח זה, בשנים האחרונות ישנה עלייה במודעות להשלכות השליליות של תרבות הרזון באמצעות אקטיביזם נגד המתבטא, בין היתר, בפעילות חברתית של עמותות שונות. לדוגמא, בארצות הברית הוקמה עמותת "Fat Acceptance Movement", ובישראל פועלת עמותת "אדם ומלואו", שמטרותיהן הדרכה ואקטיביזם לקבלה חיובית של השמנים בחברה. "אדם ומלואו" נוסדה בשנת 2014 על מנת להיאבק בסטיגמות שהתעוררו בנוגע למשקל הגוף החלות על כל הגילאים, הגזעים והמינים. הסטיגמות מקשרות מגוון תכונות שליליות עם משקל עודף: עצלנות, חולשה והיעדר אינטליגנציה וכוח רצון. הארגון הוקם במטרה למנוע אפליה על רקע משקל באמצעות שינוי השיח החברתי בישראל בנושא משקל הגוף. בחזונו מונח הרצון לקדם את ההכרה בקיום השונות הטבעית והלגיטימית בין בני האדם על רקע משקל הגוף, גודלו וצורתו. הארגון שואף להוביל את החברה בישראל להבנה ולהכרה שמשקל האדם אינו מדד לערכו או לזהותו, והוא פועל לשיפור איכות החיים לכל האנשים בכל הצורות והגדלים ולמניעת אפליה על רקע משקל בבית, במקום העבודה ובזירה הציבורית. [83]

ארגון נוסף הפועל נגד אידאל היופי האחיד היא עמותת "Simply You", שנוסדה על ידי צלם האופנה עדי ברקן בשנת 2015. העמותה פועלת בכדי לשנות את מודל היופי ולהחזירו לפרופורציות. בנוסף, העמותה יוצאת מנקודת הנחה שקיים קשר ישיר בין מודל היופי הרווח לבין הפרעות אכילה, ופועלת לצמצם את ההשפעות החברתיות שמעודדות הפרעות אלו באמצעות קידום המודעות הציבורית לבעיה ולהשלכותיה. העמותה מבקשת לשנות את האופן בו החברה מסתכלת על דימוי גוף ושואפת ליצור מודל יופי מגוון יותר שמתאים למציאות. באמצעות העברת סדנאות, הסברה וחקיקה, היא פועלת על מנת לעצור את תופעת הפרעות האכילה. בנוסף, היא מלווה את הסובלים מהפרעות האכילה, נענית לפניות חולים ומפנה אותם לטיפול רפואי ופסיכולוגי ראוי ומאתרת תורמים להגדלת תקציבים למחלקות האשפוז. את השינוי היא מאמינה שיש לבצע דרך מעצבי האופנה הבינלאומיים ודרך המותגים שיצרו את המגפה. בעקבות כך, העמותה הובילה את החקיקה הראשונה בעולם בנוגע לדיווח על השימוש בתוכנת פוטושופ להצרת היקפים, הנקראת גם "חוק הפוטושופ" או "חוק הדוגמניות". [84]לפי הצעת החוק שאושרה סופית, "דוגמן בתת משקל (על פי מדד BMI של 18.5 ומטה, לא יופיע בפרסומים על גבי שלטי חוצות, בפרסומות בטלוויזיה, בעיתון וכדומה. בנוסף, במידה ויעשה שימוש בעריכה גרפית כמו "פוטושופ" לצורך הצרת היקפי גוף בפרסומות, תופיע כתובית בולטת שתציין זאת. תנאים אלה יחולו גם על פרסומות שנערכו בחו"ל עם דוגמנים זרים המיובאות לארץ". [85]

מגמה בולטת נוספת בנושא היא נוכחותה של ה-"Body Positive Movement", תנועה המעודדת אנשים לאמץ גישות סלחניות ומקבלות יותר כלפי גופם במטרה לחיות חיים נפשיים בריאים יותר. התנועה מתמקדת בבניית בטחון עצמי גבוה באמצעות שיפור דימויו העצמי של הפרט ופונה לכל גדלי ומבני הגוף. התנועה לא עוסקת רק באימוץ גישה ואורח חיים חיוביים יותר, אלא גם באורח חיים בריא יותר. ישנו דיון פנימי בתנועה הסובב סביב השאלה האם הרשתות החברתיות תורמות לתפיסות הגוף של אנשים או פוגעות בהן. [86]

מגמת שינוי נוספת היא עליית אופנת ה"פלאס סייז" ("Plus Size"), אופנה למידות גדולות בעלת גישה המכילה גוף בעל מימדים גדולים ושופעים יותר מאידאל היופי ההגמוני [87], אותה מקדמות ומייצגות מספר דוגמניות מפורסמות, ביניהן אשלי גראהם. גראהם היא דוגמנית פלאס סייז אמריקאית ואקטיביסטית לקידום דימוי גוף חיובי, הידועה בשל ייצוגה את חברת הפלאס-סייז להלבשה התחתונה "Lane Bryant". בנוסף, היא כיכבה במגוון שערי מגזינים מובילים בעולם, ביניהם מגזין "ווג", ואף הייתה דוגמנית הפלאס-סייז הראשונה לככב בשער גליון בגדי הים של המגזין המפורסם "Sports Illustrated" בשנת 2016. [88]

  1. ^ Spade, J. Z., & Valentine, C. G, The kaleidoscope of gender: Prisms, patterns, and possibilities, Pine Forge Press, 2008
  2. ^ Shaw and Lee, Susan and Janet, Women's Voices Feminist Visions, New York: Mcgraw-Hill Education, עמ' 189
  3. ^ וולף, נעמי, מיתוס היופי: על שימוש בייצוגים של יופי נגד נשים, סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, דפוס חדקל תל אביב, 1992, עמ' 9
  4. ^ וולף, נעמי, מיתוס היופי: על שימוש בייצוגים של יופי נגד נשים, סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, דפוס חדקל תל אביב, 1992, עמ' 82
  5. ^ סימון דה-בובואר, המין השני, כרך ראשון, העובדות והמיתוסים, הוצאת בבל, תל אביב, 2001, עמ' 10
  6. ^ קרול טרביס, אמת המידה הנשית, תל אביב: אור, 1995, עמ' 23
  7. ^ דליה בכר, לפרק את המיתוס התנגדות לדימויי ונוס כמודל של יופי באמונות פמיניסטית, תל אביב: רסלינג, 2016, עמ' 36
  8. ^ Heubeck, Girls and Body Image: Media's Effect, How Parents Can Help, WebMD, 2013
  9. ^ Dittmar, H.; Halliwell, E.; Ive, S, [[[PubMed|PMID]] 16569167. doi:10.1037/0012-1649.42.2.283 Does Barbie make girls want to be thin? The effect of experimental exposure to images of dolls on the body image of 5- to 8-year-old girls"], Developmental Psychology., עמ' 283-292
  10. ^ White, Michele, Networked bodies and extended corporealities: Theorizing the relationship between the body, embodiment, and contemporary new media., Feminist Studies, 2009
  11. ^ Kosut, Mary, Encyclopedia of Gender in Media. Thousand Oaks, Calif, SAGE Publications, Inc, 2012, עמ' 16-17
  12. ^ Groesz, L. M.; Levine, M. P.; Murnen, S. K., [[[PubMed|PMID]] 11835293. doi:10.1002/eat.10005 The effect of experimental presentation of thin media images on body satisfaction: A meta-analytic review], International Journal of Eating Disorders.
  13. ^ Swami, Viren; Coles, Rebecca; Wilson, Emma; Salem, Natalie; Wyrozumska, Karolina; Furnham, Adrian, [ISSN 1471-6402. doi:10.1111/j.1471-6402.2010.01582.x Oppressive Beliefs at Play: Associations Among Beauty Ideals and Practices and Individual Differences in Sexism, Objectification of Others, and Media Exposure], Psychology of Women Quarterly., עמ' 365-379
  14. ^ Frith, K., Shaw, P., & Cheng, H., The Construction of Beauty: A Cross‐Cultural Analysis of Women's Magazine Advertising., Journal of communication, עמ' 8
  15. ^ דניאלה גריין, נשים ואוכל הסיבה והפתרון להתעסקות התמידית בנושא האוכל, תל אביב, כיוון אחר, 2002, עמ' 89
  16. ^ Susan J. Douglas, Enlightened Sexism: the seductive message that feminism’s work is done, New York : Times Books,, 2010, עמ' 91
  17. ^ Fitts, M. & O’Brien, J, Body image. In Encyclopedia of Gender and Society, Thousand Oaks, CA: SAGE Publications, 2009, עמ' 82-87
  18. ^ Balcetis, E.; Cole, S.; Chelberg, M. B.; Alicke, M, [doi:10.1080/15298868.2011.639549 Searching out the ideal: Awareness of ideal body standards predicts lower global self-esteem in women], Self and Identity
  19. ^ Renzetti, C. M., Curran, D. J., & Maier, S. L, Women, men, and society, 6th ed.). Pearson., 2012
  20. ^ Balcetis, E.; Cole, S.; Chelberg, M. B.; Alicke, M, [. doi:10.1080/15298868.2011.639549 Searching out the ideal: Awareness of ideal body standards predicts lower global self-esteem in women], Self and Identity 12, עמ' 99-113
  21. ^ (2009). "Appearance self-attitudes of African, [doi:10.1111/j.1471-6402.2009.01517 Appearance self-attitudes of African American and European American women: Media comparisons and internalization of beauty ideals], Psychology of Women Quarterly 33, עמ' 396-409
  22. ^ Jackson, L. A., Physical appearance and gender: Sociobiological and sociocultural perspectives., Albany, NY: State University of New York Press, 1992
  23. ^ חווה ראוכר, נשים זקנות וזועמות
  24. ^ Fitts, M. & O’Brien, J, Body image. In Encyclopedia of Gender and Society, Thousand Oaks, CA: SAGE Publication, 2009
  25. ^ Owen, P. R.; Laurel; Seller, E., [doi:10.1111/j.1559-1816.2000.tb02506.x Weight and shape ideals: Thin is dangerously], Journal of Applied Social Psychology. 30, עמ' 979-990
  26. ^ תירוש, יופי, להתיר את הקשירה הפנימית: כתיבה על הגוף השמן בתרבות של רזון. תיאוריה וביקורת, גליון נושא על בושה, בעריכת מיכל בן נפתלי, הוצאת מכון ון ליר, אביב, 2008, עמ' 229
  27. ^ סמדר שילוני, "שמנופוביה: להיות שמנים ומאושרים
  28. ^ Owen, P. R.; Laurel; Seller, E, [doi:10.1111/j.1559-1816.2000.tb02506.x Weight and shape ideals: Thin is dangerously], ournal of Applied Social Psychology 30, עמ' 979-990
  29. ^ Serdar, K. L, Female body image and the mass media: Perspectives on how women internalize the ideal beauty standard, Westminster College. Westminster Coll., nd Web, 2011
  30. ^ Fitts, M. & O’Brien, J., Body image. In Encyclopedia of Gender and Society, Thousand Oaks, CA: SAGE Publications, 2009
  31. ^ Owen, P. R.; Laurel; Seller, E, [doi:10.1111/j.1559-1816.2000.tb02506.x Weight and shape ideals: Thin is dangerously], Journal of Applied Social Psychology 30, עמ' 979-990
  32. ^ אגם-דאלי, א., על מיגדר, תפיסת הגוף והפרעות אכילה, מוסיקה, אמנויות, חברה, עמ' 66
  33. ^ מרי לוונס, הפרעות אכילה ושליטה בגוף טיפול באמצעות תרפיה ואומנות, קרית ביאליק: הוצאת "אח" בע"מ, 1999, עמ' 24
  34. ^ גולדין, ס, אנורקסיה בישראל או" אנורקסיה ישראלית"? כמה הערות על" תסמונת תלוית-תרבות" בהקשר גלוקלי, סוציולוגיה ישראלית, (חוברת 1), עמ' 110
  35. ^ לצר, י', פרץ, י', קרויצר, ת', טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ממוקד בקונפליקט בחולות בולמיה נרבוזה, שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה, 19 (2, עמ' 4
  36. ^ גולדין, ס, אנורקסיה בישראל או" אנורקסיה ישראלית"? כמה הערות על" תסמונת תלוית-תרבות" בהקשר גלוקלי., סוציולוגיה ישראלית, (חוברת 1), עמ' 110
  37. ^ דניאלה גרייו, נשים ואוכל הסיבה והפתרון להתעסקות התמידית בנושא האוכל, תל אביב, כיוון אחר, 2002, עמ' 89
  38. ^ Fox, N. J., Ward, K. J., & O’Rourke, A. J, The ‘expert patient’  : empowerment or medical dominance? The case of weight loss, pharmaceutical drugs and the Internet, Social science & medicine, 60(6), 2005
  39. ^ Susan J. Douglas, Enlightened Sexism: the seductive message that feminism’s work is done, New York : Times Books, 2010, עמ' 91
  40. ^ Susan J. Douglas, Enlightened Sexism: the seductive message that feminism’s work is done, New York : Times Books, 2010, עמ' 92
  41. ^ Susan J. Douglas, Enlightened Sexism: the seductive message that feminism’s work is done, New York : Times Books, 2010, עמ' 93
  42. ^ Susan J. Douglas, Enlightened Sexism: the seductive message that feminism’s work is done, New York : Times Books, 2010, עמ' 94
  43. ^ האתר הרשמי של Simply You
  44. ^ יעל בדרשי, ניתוחים פלסטיים: על הסכין
  45. ^ דסמונד מוריס, האישה העירומה מחקר על גוף האישה., מושב בן שמן: מודן הוצאות לאור, 2006, עמ' 152
  46. ^ דסמונד מוריס, האישה העירומה מחקר על גוף האישה, מושב בן שמן: מודן הוצאות לאור, 2006, עמ' 168
  47. ^ דסמונד מוריס, האישה העירומה מחקר על גוף האישה, מושב בן שמן: מודן הוצאות לאור, 2006, עמ' 158
  48. ^ וולף, נעמי, מיתוס היופי: על שימוש בייצוגים של יופי נגד נשים, סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, דפוס חדקל תל אביב, 1992
  49. ^ בכר, דליה, לפרק את המיתוס התנגדות לדימויי ונוס כמודל של יופי באמונות פמיניסטית, תל אביב: רסלינג, 2016, עמ' 36
  50. ^ קרול טרביס, אמת המידה הנשית, תל אביב: אור ע, 1995, עמ' 20
  51. ^ קרול טרביס, אמת המידה הנשית, תל אביב: אור ע, 1995, עמ' 23
  52. ^ מערכת Mako, קן בהלם: ברבי בעודף משקל מציתה סערה ברשת
  53. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 הילה יחימוביץ', בר רפאלי של המאה ה-14
  54. ^ 1 2 3 4 Eugene Lee Yang, Mark Celestino, Kari Koeppel, Women's Ideal Body Types Throughout History
  55. ^ האתר הרשמי של טוויגי
  56. ^ Farrah Fawcett
  57. ^ Frith, K., Shaw, P., & Cheng, H., The Construction of Beauty: A Cross‐Cultural Analysis of Women's Magazine Advertising, Journal of communication 55, עמ' 2
  58. ^ Solomon, M. R., Ashmore, R., & Longo, L. C., The beauty match-up hypothesis: Congruence between types of beauty and product images in advertising, Journal of Advertising 21, עמ' 23-24
  59. ^ Frith, K., Shaw, P., & Cheng, H., The Construction of Beauty: A Cross‐Cultural Analysis of Women's Magazine Advertising, Journal of communication 1, עמ' 8
  60. ^ Frith, K., Shaw, P., & Cheng, H., The Construction of Beauty: A Cross‐Cultural Analysis of Women's Magazine Advertising, Journal of communication 1, עמ' 10
  61. ^ Frith, K., Shaw, P., & Cheng, H., The Construction of Beauty: A Cross‐Cultural Analysis of Women's Magazine Advertising, Journal of communication 1, עמ' 11
  62. ^ 1 2 תירוש, יופי, להתיר את הקשירה הפנימית: כתיבה על הגוף השמן בתרבות של רזון. תיאוריה וביקורת, גליון נושא על בושה, בעריכת מיכל בן נפתלי, הוצאת מכון ון ליר, אביב, 2008, עמ' 233
  63. ^ אגם-דאלי, א., על מיגדר, תפיסת הגוף והפרעות אכילה, מוסיקה, אמנויות, חברה 3, עמ' 60-66
  64. ^ היקס, עברה 36 ניתוחים פלסטיים כדי להיראות כמו "בובת ברבי אקסטרים"
  65. ^ Dittmar, H., Halliwell, E., & Ive, S., Does Barbie make girls want to be thin? The effect of experimental exposure to images of dolls on the body image of 5-to 8-year-old girls, Developmental psychology, 2006, עמ' 283
  66. ^ Dittmar, H., Halliwell, E., & Ive, S., Does Barbie make girls want to be thin? The effect of experimental exposure to images of dolls on the body image of 5-to 8-year-old girls, Developmental psychology, 2006, עמ' 290
  67. ^ מערכת Mako נשים, קן בהלם: ברבי בעודף משקל מציתה סערה ברשת
  68. ^ רנן, י., התפוח המורעל – הגיבורה באגדות האירופאיות, תל-אביב: הקבוץ המאוחד, עמ' 4
  69. ^ Spade, Joan Z; Valentine, Catherine (Kay) G, [. ISBN 978-1412979061 The Kaleidoscope of Gender: Prisms, Patterns and Possibilities (Third ed.)], SAGE Publications, Inc.
  70. ^ Baker-Sperry, L.; Grauerholz, L., [doi:10.1177/0891243203255605 The pervasiveness and persistence of the feminine beauty ideal in children's fairy tales], Gender & Society., עמ' 711-726
  71. ^ Grimm, J. & Grimm, W., Snow White, Berlin: Children's and Household, 1857
  72. ^ Baker-Sperry, L.; Grauerholz, L., [doi:10.1177/0891243203255605 The pervasiveness and persistence of the feminine beauty ideal in children's fairy tales], Gender & Society., עמ' 711-726
  73. ^ Towbin, M.A.; Haddock, S.A.; Zimmerman, T.S.; Lund, L.K.; Tanner, L.R, [doi:10.1300/j086v15n04_02 Images of gender, race, age, and sexual orientation in Disney feature-length animated films], Journal of Feminist Family Therapy, עמ' 19-44
  74. ^ Victoria Taylor, Unrealistic anatomies of Disney princesses revealed
  75. ^ Market Watch
  76. ^ רנן, י, התפוח המורעל – הגיבורה באגדות האירופאיות, תל-אביב: הקבוץ המאוחד., 2007, עמ' 9
  77. ^ שחר סמוחה, שמתם לב למסר המדהים בסרט "לשבור את הקרח?"
  78. ^ ארז דבורה, "מואנה": הנסיכה החדשה עוד תהיה מלכה
  79. ^ מור אלזון, הנסיכה של דיסני התחפשה לאישה חזקה
  80. ^ חן רוזנק, פוטוסינתזה 13: המניפולציה שבאגדות וההתפקחות שבאומנות
  81. ^ David Buchbinder, Studying men and masculinities, Buchbinder, Abingdon, Oxon Routledge, 2013, עמ' 123
  82. ^ 1 2 דניאל דריי, דימוי גוף: איך נבנה אידיאל היופי הגברי?
  83. ^ האתר הרשמי של הארגון "אדם ומלואו"
  84. ^ האתר הרשמי של העמותה "Simply You"
  85. ^ אושר סופית: החוק המכונה "חוק הופטושופ": משקל הדוגמניות בפרסומות יוגבל
  86. ^ Julia Haskins, Does the "Body Possitive" Movement Promote Health?
  87. ^ Ashley Stewart and Plus Model Magazine Launch Nationwide Search For Full- Figure Models
  88. ^ האתר הרשמי של אשלי גראהם
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Bachman45/אידיאל_היופי_הנשי&oldid=24757530"