אורי אורבך

אורי אורבך
תאריך לידה	28 במרץ 1960
ממשלות	33
כנסות	18 - 19
סיעה	הבית היהודי
תפקידים בולטים	השר לאזרחים ותיקים סגן יושב ראש הכנסת

אורי שרגא אורבך (נולד ב־28 במרץ 1960) הוא השר לאזרחים ותיקים וחבר הכנסת מטעם סיעת הבית היהודי. בעברו סופר, עיתונאי, בעל טור, סאטיריקן, פובליציסט ומאנשי התקשורת הבולטים בציבור הדתי לאומי.

ביוגרפיה

אורבך נולד וגדל בפתח תקוה. בוגר ישיבת נחלים וישיבת ההסדר בקריית שמונה. בצה"ל שירת כלוחם בחיל השריון, בחטיבה 188, והשתתף במסגרתה במלחמת לבנון הראשונה.

כעיתונאי

אורבך היה ממקימי עיתון הילדים הדתי "אותיות" ועורכו הראשון. היה עורך ביטאון בני עקיבא - "זרעים". כמו כן ערך את המדור הסאטירי פסיק בשנות ה-80, ואת המדור "הלחי השנייה" בשנות ה-90 בעיתון "נקודה". היה ממקימי רדיו קול חי ושידר שם. לאחר שמנהל התחנה מנע שידור של שיר ובו קול אישה בתוכנית של אורבך ושל מנחם מיכלסון - עזבו השניים את התחנה‏‏.

אורבך כיהן כמנהל התוכניות של ערוץ המסורת הראשון בישראל, ערוץ התכלת. בהמשך עזב בשל חילוקי דעות.

עד הצטרפותו לפוליטיקה, היה אורבך חלק מפאנל המנחים של תוכנית הרדיו "המילה האחרונה", בגלי צה"ל, בהגשה משותפת עם גידי גוב , עירית לינור ואחרים. יחד עם גוב זכה בפרס מפקד גלי צה"ל על הגשת התוכנית, שאף זכתה בשנת 2005 לתואר "תוכנית השנה ברדיו" ב"טקס אנשי השנה" של ערוץ 2.

כמו כן אורבך היה בעל טור שבועי העוסק בעיקר בענייני פוליטיקה ואקטואליה במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", וטורים נוספים, בערוץ היהדות של האתר ynet ובעיתון נקודה. הוא גם שימש כ"אחראי על גיוון חברתי ורב-תרבותיות" בזכיינית ערוץ 2 רשת.

אורבך ידוע כבעל דעות ימניות, והוא מציג קו התומך במתנחלים. תוכניותיו עוסקות בביקורת על הממסד והתקשורת, יחסי דתיים-חילונים וסאטירה פוליטית. הוא מבקר במאמריו את החברה החילונית (ובמיוחד את מחנה השמאל-החילוני), על התנכרותה, לטענתו, לשורשיו היהודיים, דבר המתבטא, בין היתר, לדידו, בנכונות לוותר על חלקי מולדת. מאידך, מבקר אורבך את החברה הדתית והחרדית על היותה, לטענתו, חברה שמרנית יתר על המידה.

כסופר

אורבך כתב מספר ספרים הומוריסטיים המיועדים לילדים. אחדים מהספרים עוסקים בעולמו של הילד הדתי. כמו כן כתב ספר בשם "סבא שלי היה רב", בהוצאת כתר שזכה להצלחה גדולה. הספר הוא לקסיקון הומוריסטי למונחים מחייהם של הדתיים. אורבך אחראי גם למספר סלוגנים וביטויים שהשתרשו בשפה וביניהם: "דתי מחמד", "העם עם הגולן" ו"חברון מאז ולתמיד". את מרבית ספריו אייר המאייר והקריקטוריסט שי צ'רקה.

ארבך זכה על ספרו "ילדה כמוני" בציון לשבח במסגרת פרס זאב בשנת 2000. ספר אחר שלו, "מתקן החלומות", נבחר לרשימת הספרים האהובים ב"מצעד הספרים הארצי" של ילדי ישראל לשנת 2010, מטעם משרד החינוך והתאחדות המו"לים‏.

ספרו "מה מברכים על גלידה? - מושגים ביהדות לילדים וגם להורים" תורגם לרוסית, ובתחרות שנערכה במוסקבה זכה בפרס הראשון בקטגוריית ספרים לילדים בנושאי דת.

פעילות ציבורית

ב-17 בדצמבר 2008, סמוך לבחירות לכנסת השמונה עשרה הצטרף אורבך, המזוהה עם עמדות המפד"ל, למפלגת הבית היהודי, רשימה חדשה שנועדה לאחד את מרכיבי האיחוד הלאומי-מפד"ל, במטרה להתמודד מטעמה לכנסת. למחרת, ב-18 בדצמבר, נבחר על ידי המועצה הציבורית של המפלגה למקום החמישי ברשימתה לכנסת. זמן קצר לאחר מכן חל פילוג במפלגה החדשה וחלק מהמועמדים, בעיקר אלו המזוהים עם האיחוד הלאומי, פרשו ממנה. כתוצאה מכך מוקם אורבך במקום השלישי, ונבחר לכהן כחבר הכנסת, לאחר שהרשימה זכתה בשלושה מנדטים.

אורבך מכהן כיושב-ראש השדולה לקשרי דתיים-חילונים וכיושב ראש השדולה החברתית. במהלך כהונתו בכנסת יזם מספר חוקים: חוק סימון סוכרים על מוצרי מזון (יחד עם יעקב כץ), חוק המאפשר לרוב דיירי בניין משותף שבו מעלית אחת להפעיל מעלית שבת בשעות מסוימות, חוק הפוטר את האקדמיה ללשון העברית מתשלומי ארנונה, חוק הקובע הגבלת גיל לאימון במטווח (יחד עם דני דנון), ועוד. אורבך יזם את פרויקט "תרגישו בבית" המנסה לפתוח את בתי הכנסת בפני כלל האוכלוסייה מתוך רצון לקדם הבנה בין דתיים לחילונים.

בבחירות המקדימות לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) תמך אורבך בנפתלי בנט בבחירות לראשות המפלגה והוא עצמו נבחר למקום הרביעי. עם הקמת הממשלה השלושים ושלוש, מונה אורבך לשר לאזרחים ותיקים.

חיים פרטיים

אורבך נשוי למיכל ואב לארבעה ילדים. מתגורר עם משפחתו במודיעין.

ספריו

לילדים מה שקרה או-שלא למשה-או-ש מתקן החלומות הצל של צילה הצלצול נועד למורים אסור להפוך תנין בשבת, שירים שטותיים לילדים דתיים מעבר להרי החדשות מוקצה (קומיקס שנכתב עם שי צ'רקה) סדרת "ילד דתי" (בהוצאת ספריית בית אל): אולי בשבת יזרקו סוכריות בגלל ילד אחד ילדה כמוני באיזה שבט אתה? מבטיח, בלי נדר ילד רע ירושלים (קומיקס שנכתב עם אורי פינק) (בהוצאת מודן) מה מברכים על גלידה? לקסיקון לילדים (וגם למבוגרים) על יהדות (בהוצאת אחוזת בית) חכמינו לימינו, אגדות חז"ל בלבוש קל (בהוצאת מגיד קורן). הספר תורגם לאנגלית: חלק ראשון: אין כמו בבית - סיפורי משפחה חלק שני: חמורים וחרובים - סיפורי טבע

למבוגרים והיום עוטפים בזה דגים - נבואות חורבן ומעשיות 1967–1992 (יחד עם חגי סגל) כבשה טרפה זאב - סיפור מהג'ונגל (יחד עם חגי סגל) סבא שלי היה רב - לקסיקון דתי-חילוני הבטיחו יונה – לקט נבואות שווא של עיתונאים בשנים האחרונות (יחד עם חגי סגל)

קישורים חיצוניים

• ח"כ אורי אורבך - אתר הבית של אורבך
• אורי אורבך, באתר הכנסת
• אורי אורבך, באתר כנסת פתוחה
• כרטיס ביקור - ח"כ אורי אורבך, בערוץ הכנסת באתר YouTube
• אורי אורבך, באנציקלופדיה ynet
• אורי אורבך, באתר הבית היהודי
• אורי אורבך, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
• אורי אורבך ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הספרים של אורי אורבך, באתר סימניה
• אורי אורבך, באתר "הספרייה" של "מרכז הספר והספריות בישראל"

יצירתו הספרותית:

• אסף כרמל, דני חלוץ בשטח, אף אחד לא במתח, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2006 - על ספרו של אורבך, "הבטיחו יונה"
• אבישי עברי, תיאטרון חובבים, 1 בינואר 2007, באתר העין השביעית - על ספרו של אורבך, "הבטיחו יונה"
• אבישי בן חיים, ביטאון ש"ס נגד אורי אורבך, 28 ביוני 2007, באתר nrg מעריב
• לקט מתוך "אולי בשבת יזרקו סוכריות", באתר דעת
• לקט מתוך "הצלצול נועד למורים", באתר דעת
• רשימות המתויגות עם אורי אורבך, אתר הפנקס

ממאמריו:

• מאמרים של אורי אורבך באתר ynet:‏ במדור "יהדות" ובמדור "דעות"

ראיונות:

• אורי אורבך: "חששתי שאני איעלם", בערוץ "אורות - טלוויזיה יהודית", 3 במרץ 2011
• מיכאל טוכפלד, ציני כאן - ראיון, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 14 בספטמבר 2011, פורסם במקור ראשון