אורי אורבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי אורבך
Uri Orbach.JPG
תאריך לידה 28 במרץ 1960 (בן 54)
ממשלות 33
כנסות 18 - 19
סיעה הבית היהודי
תפקידים בולטים
עיסוק קודם סופר, סאטיריקן ופובליציסט

אורי שרגא אורבך (נולד ב־28 במרץ 1960) הוא השר לאזרחים ותיקים, וחבר הכנסת מטעם סיעת הבית היהודי. בעברו סופר, עיתונאי, בעל טור, סאטיריקן, פובליציסט ומאנשי התקשורת הבולטים בציבור הדתי לאומי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורבך נולד וגדל בפתח תקוה. בוגר ישיבת נחלים וישיבת ההסדר בקריית שמונה. בצה"ל שירת כלוחם בחיל השריון, בחטיבה 188, והשתתף במסגרתה במלחמת לבנון הראשונה.

אורבך נשוי למיכל ואב לארבעה ילדים. מתגורר עם משפחתו במודיעין.

כעיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורבך היה ממקימי עיתון הילדים הדתי "אותיות" ועורכו הראשון. היה עורך ביטאון בני עקיבא - "זרעים". כמו כן ערך את המדור הסאטירי "פסיק" בשנות ה-80, ואת המדור "הלחי השנייה" בשנות ה-90 בעיתון "נקודה". היה ממקימי רדיו קול חי, ושידר בו. לאחר שמנהל התחנה מנע שידור של שיר ובו קול אישה, בתוכנית של אורבך ושל מנחם מיכלסון - עזבו השניים את התחנה‏‏‏[1].

אורבך כיהן כמנהל התוכניות של ערוץ המסורת הראשון בישראל, ערוץ התכלת. בהמשך עזב את הערוץ בשל חילוקי דעות.

עד הצטרפותו לפוליטיקה, היה אורבך חלק מפאנל המנחים של תוכנית הרדיו "המילה האחרונה", בגלי צה"ל, בהגשה משותפת עם גידי גוב, עירית לינור ואחרים. יחד עם גוב זכה בפרס מפקד גלי צה"ל על הגשת התוכנית, שאף זכתה בשנת 2005 בתואר "תוכנית השנה ברדיו" ב"טקס אנשי השנה" של ערוץ 2.

כמו כן היה אורבך בעל טור שבועי העוסק בעיקר בענייני פוליטיקה ואקטואליה במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", וכן כתב טורים נוספים בערוץ היהדות של האתר ynet ובעיתון נקודה. הוא גם שימש כ"אחראי על גיוון חברתי ורב-תרבותיות" בזכיינית ערוץ 2, רשת.

כאיש תקשורת הציג אורבך קו התומך במתנחלים. תוכניותיו העיתונאיות עסקו בביקורת על הממסד והתקשורת, ביחסי דתיים-חילונים ובסאטירה פוליטית. הוא ביקר במאמריו את החברה החילונית (ובמיוחד את מחנה השמאל-החילוני), על התנכרותה, לטענתו, לשורשיה היהודיים, דבר המתבטא, לדעתו, בנכונות לוותר על חלקי מולדת. מאידך, ביקר אורבך את החברה הדתית והחרדית על היותה, לטענתו, חברה שמרנית יתר על המידה.

כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורבך כתב מספר ספרים הומוריסטיים המיועדים לילדים. אחדים מהספרים עוסקים בעולמו של הילד הדתי. כמו כן כתב ספר בשם "סבא שלי היה רב", בהוצאת כתר, שזכה להצלחה גדולה. הספר הוא לקסיקון הומוריסטי למונחים מחייהם של שומרי מצוות. אורבך אחראי גם למספר סלוגנים וביטויים שהשתרשו בשפה וביניהם: "דתי מחמד", "העם עם הגולן" ו"חברון מאז ולתמיד". את מרבית ספריו אייר המאייר והקריקטוריסט שי צ'רקה.

ארבך זכה על ספרו "ילדה כמוני" בציון לשבח במסגרת פרס זאב בשנת 2000. ספר אחר שלו, "מתקן החלומות", נבחר לרשימת הספרים האהובים ב"מצעד הספרים הארצי" של ילדי ישראל לשנת 2010, מטעם משרד החינוך והתאחדות המו"לים[2].

ספרו "מה מברכים על גלידה? - מושגים ביהדות לילדים וגם להורים" תורגם לרוסית, ובתחרות שנערכה במוסקבה זכה בפרס הראשון בקטגוריית ספרים לילדים בנושאי דת.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בדצמבר 2008, סמוך לבחירות לכנסת השמונה עשרה הצטרף אורבך, המזוהה עם עמדות המפד"ל, למפלגת הבית היהודי, רשימה חדשה שנועדה לאחד את מרכיבי האיחוד הלאומי-מפד"ל, במטרה להתמודד מטעמה לכנסת. למחרת, ב-18 בדצמבר, נבחר על ידי המועצה הציבורית של המפלגה למקום החמישי ברשימתה לכנסת. זמן קצר לאחר מכן חל פילוג במפלגה החדשה. חלק מהמועמדים, בעיקר אלו המזוהים עם האיחוד הלאומי, פרשו ממנה. כתוצאה מכך מוקם אורבך במקום השלישי, ונבחר לכהן כחבר הכנסת, לאחר שהרשימה זכתה בשלושה מנדטים.

אורבך מכהן כיושב-ראש השדולה לקשרי דתיים-חילונים וכיושב ראש השדולה החברתית. במהלך כהונתו בכנסת יזם מספר חוקים: חוק סימון סוכרים על מוצרי מזון (יחד עם יעקב כץ), חוק המאפשר לרוב דיירי בניין משותף שבו מעלית אחת להפעיל מעלית שבת בשעות מסוימות, חוק הפוטר את האקדמיה ללשון העברית מתשלומי ארנונה, חוק הקובע הגבלת גיל לאימון במטווח (יחד עם דני דנון), ועוד. אורבך יזם את פרויקט "תרגישו בבית", המנסה לפתוח את בתי הכנסת בפני כלל האוכלוסייה, מתוך רצון לקדם הבנה בין דתיים לחילונים.

בבחירות המקדימות לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) תמך אורבך בנפתלי בנט בבחירות לראשות המפלגה, והוא עצמו נבחר למקום הרביעי. עם הקמת הממשלה השלושים ושלוש, מונה אורבך לשר לאזרחים ותיקים. חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה.

אורבך יזם את הקמתו של "קיר התהילה", שנחנך בפתיחת מושב החורף של שנת 2013 של הכנסת. הקיר מציג את כל חברי הכנסת שזכו בפרס ישראל (נכון לינואר 2014: 33 חברות וחברי כנסת)‏[3][4].

ב-15 בדצמבר 2013 עברה מינהלת השירות הלאומי-אזרחי ממשרד הכלכלה לאחריות המשרד לאזרחים ותיקים, ובכך הפך אורבך לשר האחראי עליה‏[5].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילדים
  • מה שקרה או-שלא למשה-או-ש
  • מתקן החלומות
  • הצל של צילה
  • הצלצול נועד למורים
  • אסור להפוך תנין בשבת, שירים שטותיים לילדים דתיים
  • מעבר להרי החדשות
  • מוקצה (קומיקס שנכתב עם שי צ'רקה)
  • סדרת "ילד דתי" (בהוצאת ספריית בית אל):
    • אולי בשבת יזרקו סוכריות
    • בגלל ילד אחד
    • ילדה כמוני
    • באיזה שבט אתה?
    • מבטיח, בלי נדר
  • ילד רע ירושלים (קומיקס שנכתב עם אורי פינק) (בהוצאת מודן)
  • מה מברכים על גלידה? לקסיקון לילדים (וגם למבוגרים) על יהדות (בהוצאת אחוזת בית)
  • חכמינו לימינו, אגדות חז"ל בלבוש קל (בהוצאת מגיד קורן). הספר תורגם לאנגלית:
    • חלק ראשון: אין כמו בבית - סיפורי משפחה
    • חלק שני: חמורים וחרובים - סיפורי טבע
למבוגרים
  • והיום עוטפים בזה דגים - נבואות חורבן ומעשיות 1967–1992 (יחד עם חגי סגל)
  • כבשה טרפה זאב - סיפור מהג'ונגל (יחד עם חגי סגל)
  • סבא שלי היה רב - לקסיקון דתי-חילוני
  • הבטיחו יונה – לקט נבואות שווא של עיתונאים בשנים האחרונות (יחד עם חגי סגל)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע כללי
יצירתו הספרותית
ממאמריו
ראיונות
נאומים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה בנימין נתניהו

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' | השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך | שר התקשורת גלעד ארדן | שר הבינוי והשיכון אורי אריאל | שר הכלכלה, השר לשירותי דת והשר לירושלים והתפוצות נפתלי בנט | שרת הבריאות יעל גרמן | שר הביטחון משה יעלון | שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן | שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ | שרת המשפטים ציפי לבני | שרת התרבות והספורט לימור לבנת | שר החוץ אביגדור ליברמן | שר התיירות עוזי לנדאו | שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר | שר האוצר יאיר לפיד | שר הפנים גדעון סער | שר החינוך שי פירון | שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי | השר להגנת הסביבה עמיר פרץ | השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין המופקד על יחסים בינלאומיים יובל שטייניץ | שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי סילבן שלום | שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר
Emblem of Israel.svg