והדרת פני זקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן היא מצוות עשה בתורה, לכבד ולהדר פני החכמים והזקנים כמופיע בפסוק: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא י"ט, ל"ב).

הגדרת זקן ושיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשוטו של מקרא מדבר בזקן במשמעותו המקובלת כיום - אדם בא בימים. אולם חז"ל, החל מתרגום אונקלוס ועד התלמוד הבבלי (קידושין, לב, ב), דרשו את הכתובים על החכמים, ואמרו: זקן - נוטריקון, זה קנה חכמה, ופירשוה על חכם בחוכמת התורה.

ושלוש מחלוקות בדבר.

  • לדברי איסי בן יהודה, מצווה לעמוד בפני כל מי שיש בו שיבה ואפילו "זקן אשמאי" (פירוש: "רשע ועם הארץ". רש"י), וכן בפני כל חכם;
  • לדברי תנא קמא, באו "שיבה" ו"זקן" וגילו איש על רעהו שמצווה לעמוד דווקא בפני חכם והוא איש שיבה;
  • ולדברי רבי יוסי הגלילי, באה הדרשה והוציאה הכתוב מפשוטו, ללמד שדווקא חכם מצווה להדרו, ואפילו "יניק וחכים" (=צעיר וחכם).

(הלכנו כאן בדרכו של רש"י שהיא פשוטה של סוגיה).

ההלכה נפסקה כאיסי בן יהודה, ובלבד שלא יהיה רשע ובעל עבירות.

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ספר החינוך, היהדות רואה בהכרת הבורא, שהדרך אליה היא השגת חכמת התורה, את הערך העליון שלשמו נברא האדם; על כן ראוי שיחולק כבוד למי שהשיג חכמה זו, ומתוך כך יתעוררו האחרים לרדוף אחריה.

ואפילו לדברי איסי בן יהודה, שמצווה לעמוד בפני זקן בשנים ואפילו אינו חכם, היינו משום שבריבוי שנותיו ראה והכיר קצת במעשי ה' ונפלאותיו יותר משאר בני אדם, ולכן ראוי הוא לכבוד.

וגם על פי פשוטו נראה, שמן הראוי לחברה שתנהג כבוד בזקניה ובנכבדיה, שהם בעלי נסיון וחכמה להנהיג, ואם לא ינהגו בהם כבוד, לא יהיו דבריהם נשמעים. וכן אמר קהלת: "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים".

מפרטי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצווה לעמוד בפני הזקן או החכם כשיגיע לכדי ארבע אמות ממקום מושבו. ואם היה רבו המובהק, עומד מרגע שיראהו.

ואין צריך לומר שמי שאינו חכם מחויב לעמוד מפניו, אלא אפילו חכם אחר כמוהו מחויב לכבדו.

אם היה רבו מובהק‏‏[1], מחויב בכבודו יותר, כפי שאמרנו, ואפילו קודם כבוד רבו לכבוד אביו, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו מביאו לחיי העולם הבא. אבל אם היה אביו חכם, אפילו אינו חכם כרבו, אביו קודם.

ואמרו (במשנה, אבות,ד, טו): "מורא רבך - כמורא שמים". ובמסכת סנהדרין (קי, א) אמרו: "כל החולק על רבו - כחולק על השכינה". ואמרו בדיני מורא רבו: לא ישב במקומו, ולא יכריע דבריו ולא יסתור דבריו, ולא יורה בפניו לעולם, ואפילו תוך שנים עשר מיל ממנו אסור להורות.

וכן מדיני המצווה פטורים שונים לחכמים מחלק מחובות המדינה, כגון בניינים וחפירות שהטיל הממשל על הציבור וכיוצא בהן, "וכן המסים שהטילו המלכים על אנשי הארץ, בין מס שהוא קצוב על כל בני העיר יחד, או שהוא קצוב על כל איש ואיש, או שאינו קצוב כלל", מכל אלה הם פטורים, ועל הציבור מוטלת החובה לשלם את המס במקומם, שנאמר (הושע ח, י): "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏‏רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.‏ ‏

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.