אשרף מרואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אשרף מרואן

אשְרף מרואןערבית: أشرف مروان; 2 בפברואר 1944 - 27 ביוני 2007) היה, לפי מקורות שונים, מרגל שהפעילה ישראל במצרים, החל משנת 1969. מאוחר יותר כונה "בבל" באמצעי תקשורת ישראלים, ובהתאם למסופר בהם, סיפק מידע מודיעיני רב-ערך במהלך פעולתו, מידע שהגיע לשיאו כאשר מסר לראש "המוסד", צבי זמיר, התרעה על המלחמה הצפויה, 40 שעות לפני פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. בעקבות פגישתם של זמיר ומרואן, שהתקיימה בלונדון, מסר זמיר ביום הכיפורים, בשעה 4 לפנות בוקר, התרעה חד-משמעית - "היום תפרוץ מלחמה" - לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולגורמים נוספים.

לאחר המלחמה היו שטענו, ובראשם ראש אמ"ן לפני המלחמה, אלי זעירא, שמרואן היה סוכן כפול, שהוכשר מלכתחילה להטעיה של ישראל בכל הנוגע לכוונות המלחמה של מצרים. סוגיה זו עוררה פולמוס עז, שהסעיר את ראשי קהילת המודיעין הישראלית. שאלה זו נחקרה היטב על ידי אנשי "המוסד" לאחר מלחמת יום הכיפורים, ולטענתם מרואן לא היה סוכן כפול.

ב-27 ביוני 2007 נמצא מרואן ללא רוח חיים ברחוב לאחר שנפל, קפץ או נדחף ממרפסת דירתו בלונדון. הסקוטלנד יארד הודיע על חקירת מותו של מרואן בנסיבות "בלתי מוסברות". לאחר מותו של מרואן הצהיר נשיא מצרים חוסני מובארכ כי "הוא היה פטריוט נאמן שהעניק שירותים מפוארים למצרים ארצו, והשמועות על כך שריגל למען ישראל - אין בהן אמת".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרואן נולד במצרים ב-1944, לקצין במשמר הנשיאות של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר. בשנת 1965 סיים תואר ראשון בכימיה והתגייס לצבא מצרים. שנה לאחר מכן התחתן עם מונה, בתו השלישית של נאצר, אחרי שהיא התאהבה בו כשהם נפגשו במגרשי הטניס בהליופוליס. בשנת 1968, אחרי שנתיים של שירות צבאי, צורף ללשכת העיתונות הנשיאותית, שהייתה כפופה לסמי שרף, מזכיר המידע של נאצר. זמן מה לאחר מכן הוא הגיע ללונדון ללמוד לתואר שני בכימיה. לפי כמה מקורות, דמי הכיס שקיבל לא הספיקו לו לרמת חיים גבוהה כפי שרצה, ולכן הקסים את אשתו של עבדאללה מובראק אל-צבאח, שייח כווייתי, יורש העצר וכן שר ההגנה והפנים. הם לא ניהלו רומן כפי שמספרים מקורות מסוימים[1] אלא פגשו רק זה את זו מספר פעמים[2], והיא נתנה לו תמיכה כספית. השגרירות המצרית דיווחה לנאצר על כך, והוא החזיר אותו לקהיר ודרש מבתו להתגרש ממנו. היא סירבה, ומרואן קיבל הוראה להסתפק בחיים יותר צנועים. אולם נאצר, שפחד שיחזור לסורו בלונדון, הסכים שהוא יסע רק להגיש את העבודות שלו ולעבור מבחנים[3]. הנישואים הכניסו אותו לחוג הפנימי של הנשיא, והוא עשה כמה שליחויות בשמו. לדוגמה, במרץ 1969, לאחר שנאצר מינה את אחמד איסמעיל עלי לשר המלחמה, התפטר סעד א-שאזלי. נאצר שלח את מרואן, עם איגרת אישית לשכנע אותו לחזור לתפקידו. לאחר דין ודברים שב שאזלי לתפקידו[4]. אולם בניגוד לתקוותו להיות יד ימינו של נאצר, נאצר דחהו ממנו, ומרואן פנה לקריירה עסקית[5].

התנדבותו לשמש כסוכן למוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כארבע שנים לפני מלחמת יום הכיפורים, באביב 1969, התקשר מרואן לשגרירות ישראל בלונדון וביקש לדבר עם איש ביטחון, הנספח הצבאי סירב להיענות לבקשתו, ולאחר זמן מה התקשר וסורב שוב. מאוחר יותר, השיחה הגיעה לשמואל גורן, ראש מפקדת "המוסד" באירופה, שהיה במקרה בלונדון. גורן, שזיהה את מרואן כחתנו של נאצר, נתן לו מספר טלפון ליצירת קשר. והודיע זאת לראש "המוסד" בתל אביב. לאחר חקירה קצרה הגיעו לתובנה במוסד כי מרואן רגיל לרמת חיים גבוהה, והיותו מצוי בקשיים כלכליים, יכול להוות סיבה מספקת שיסכים לשתף פעולה בעבור בצע כסף. במוסד החליטו לקחת את הסיכון שמדובר בסוכן כפול, חשד שהתבסס לנוכח היות הקשר יזום על ידי מרואן, ולהיפגש עמו. בפגישה הראשונה שלו עם גורן, הסביר מרואן את המוטיבציה שלו, דרש 100,000 דולר עבור כל פגישה, ותיאר את אכזבתו מההפסד המצרי במלחמת ששת הימים. גורן התרשם שהוא איננו סוכן כפול והמליץ למוסד לגייס אותו. הוא ביקש ממרואן להוכיח את אמינותו[6]. אחד המסמכים שמרואן סיפק למוסד היה הפרוטוקול של השיחות המצריות-סובייטיות במהלך הביקור הסודי של נאצר במוסקבה ב-22 בינואר 1970[7]. שם הופיעה בקשתו של נאצר שברית המועצות תספק לו מטוסי קרב, שיאפשרו לו להפציץ את שדות-התעופה הצבאיים של ישראל[8]. יש הטוענים שממסמך זה התחילו בכירי אמ"ן לטוות את מה שמכונה "הקונספציה"[9].

אחרי שגויס, מונה מפעיל סוכנים של "המוסד" שכונה "דובי", כמפעילו של מרואן, כלפיו הזדהה בשם "מישה". המפגשים ביניהם התקיימו בלונדון ובערים אחרות באירופה אחת לחודשיים-שלושה. מאיר מאיר, ראש ענף 6 (ענף מצרים) בחטיבת המחקר של אגף המודיעין של צה"ל, הצטרף לחלק מהפגישות, כדי לבקש ממנו חומר ספציפי ולתחקר אותו. איכות המידע הייתה כה גבוהה עד שזמיר, בצעד נדיר, החליט לפגוש אותו בעצמו כדי לתהות על קנקנו. שיטת ההתקשרות עם מרואן הייתה מיוחדת. כשהוא היה מחוץ למצרים, בדרך כלל באיטליה, הוא היה מתקשר לנשים יהודיות בלונדון ונותן להן מילת קוד. הנשים היהודיות היו מתקשרות למוסד ומעבירות את מילת הקוד, וכך מפעילו היה יודע על רצונו בפגישה[10].

מות נאצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות נאצר, ותחילת נשיאותו של אנואר סאדאת בספטמבר 1970 מעמדו של מרואן במצרים השתפר. לפי אחד המקורות[11], הוא לקח מסמכים מסווגים מהכספת האישית של נאצר והביא אותם לסאדאת, וכך צבר את אמונו של סאדאת. עד מאי 1971 המשיך מרואן לעבוד תחת סמי שרף, בלשכת העיתונות הנשיאותית[12], ואז השתתף שרף בניסיון הפיכה שנוהל על ידי עלי צברי. אשרף מרואן עדכן כל הזמן את סאדאת בתוכניותיהם של הקושרים. שרף שלח את מרואן לסאדאת כדי להגיש את התפטרותם של יו"ר האסיפה הלאומית, שר המלחמה, שר ההסברה, השר לענייני נשיאות, כמה מחברי הוועד המרכזי וכן כמה מחברי הוועד העליון, וזאת בניסיון לגרום להפיכה במצרים, סאדאת קיבל את ההתפטרות ושלח את כל הקושרים למעצר בית.[13]. מרואן, שלא שיתף פעולה עם הקושרים, קנה את עולמו אצל סאדאת. הוא אף תפס את סמי שרף בניסיון להבריח מסמכים מסווגים ומנע זאת ממנו באלימות. כתוצאה מכך מינה אותו סאדאת להיות מחליפו של סמי שרף כמזכיר הנשיא למידע[14]. כך התקרב עוד יותר לסאדאת ולעוזריו. בצד עסקיו הפרטיים, הוא שימש גם כיועץ לסאדאת - התלווה למסעותיו בעולם הערבי, נכח בפגישותיו והשיג נגישות רבה לחומר אסטרטגי-מדיני וצבאי[15].

המידע שמסר מרואן למוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרואן העביר לאגף המודיעין מידע רב, לפיו הנשיא סאדאת לא יחזיק מעמד בתפקידו יותר מכמה חודשים. בעקבות מידע זה העריך אמ"ן שסאדאת לא יקבל על עצמו החלטה גורלית כהתקפת ישראל, אולם האמת התגלתה רק כשמצרים תקפה את ישראל ופתחה במלחמת יום הכיפורים. דבר זה הוביל לאחת הטעויות הגדולות של אמ"ן, ושל הדרגים שמעליו, שקיבלו את כל המידע הנחוץ, טעות זו הייתה בהערכת-חסר של סאדאת ואישיותו. עם מותו של הנשיא נאצר, ב-28 בספטמבר 1970, ניתח שמעון שמיר את אופיו של סאדאת בעבור אמ"ן, וכתב כי סאדאת, רפה ואפרורי, לא יוכל להחזיק בשלטון ולא ייצא למלחמה. בשנתיים הבאות טעה אמ"ן בהבנת שני מהלכים חשובים של סאדאת - ניצחונו על יריביו הפוליטיים במאי 1971 וסילוק הסובייטים ממצרים ביולי 1972[16]. חלק מהמידע שמסר מרואן היה מרעיש, וכלל ידיעות מאומתות שהן חלומו של כל שירות ביטחון בעולם. החומרים נבדקו ונמצאו נכונים, וכללו העתקי מסמכים ופרוטוקולים של דיונים בדרג הגבוה ביותר[17].

חומר זה הגיע בצורתו הגולמית לתפוצה נרחבת. באמ"ן, חוץ מהאלוף זעירא, ראו את המסמכים תת-אלוף אריה שלו, עוזר ראש אמ"ן למחקר, אלוף משנה אהרן לברן[18], סגן עוזר ראש אמ"ן למחקר – עוזר למבצעים, אלוף משנה גדעון גרא, סגן עוזר ראש אמ"ן למחקר – עוזר להערכה, סגן אלוף חיים יעבץ, ראש ענף 3 (מעצמות), סגן אלוף מאיר מאיר ואחריו סגן אלוף יונה בנדמן, ראש ענף 6 (מצרים), אלברט סודאי, ראש המדור המדיני בענף 6 (מצרים), ראש מחלקת המודיעין של חיל האוויר, תא"ל רפי הר-לב, וראש מחלקת המחקר שלו, סא"ל יהודה בן פורת. במוסד, חוץ מצבי זמיר, ראש המוסד, ראו את החומר רחביה ורדי, ראש אגף צומת וכמה קצינים אחרים.[19]בצמרת המדינה ראו את החומר, גולדה מאיר, ראש הממשלה, משה דיין, שר הביטחון והשר ללא תיק ישראל גלילי (שהיה מקורב מאוד לגולדה). בצה"ל ראו את החומר הרמטכ"ל, רב-אלוף חיים בר לב, מחליפו, רב אלוף דוד אלעזר וסגן הרמטכ"ל האלוף ישראל טל. חומר זה השפיע על הערכותיהם.[20] ראש המוסד, שהיה כאמור שותף פעיל בהפעלת המקור החליט על תפוצה גולמית זו, בשל אמונתו בחשיבות המידע ומתוך רצון למנוע עיבוד של החומר בידי אמ"ן. זמיר היה מודע לכך ששיטת עבודה זו נותנת משקל יתר למקור אחד על פני מקורות אחרים, ואף הסכים, בשלב מסוים, לדרישת ראש אמ"ן, אהרון יריב, להפסיק מתכונת זו, אולם, אחרי לחץ תקיף של משה דיין, שלא היה מוכן לקבל את מידורו, חודש ההסדר תוך זמן קצר מאוד.[21]

הקונספציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקונספציה

"הקונספציה" הייתה כינוי לתאוריה שגיבש אמ"ן בתחילת שנות ה-70 של המאה העשרים לפיה מצרים תפתח במלחמה אם ישראל לא תיסוג לגבולות 1967 כתוצאה ממשא ומתן ומלחץ מדיני, אך קודם לכן נדרש שינוי מהותי לטובת מצרים במאזן האווירי, שינוי שחייב את מצרים להשיג כמה טייסות של מטוסי קרב וטילי קרקע-קרקע מתקדמים (סקאד). ההנהגה המצרית הייתה מודעת לנחיתות חיל האוויר המצרי לעומת זה של ישראל, שבאה לידי ביטוי במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים. מצרים גם הייתה חשופה למתקפה אווירית ישראלית בעומק שטחה. לפיכך תנאי לפתיחה במלחמה היה שברית המועצות תספק למצרים מטוסי קרב שתכונותיהם דומות לאלה של מטוסי F-4 פנטום האמריקאים שהיו בידי ישראל, וכך תהיה בידי מצרים היכולת לאיים על עומקה של ישראל ולהרתיע אותה מלתקוף בעומקה של מצרים. בשנת 1971 יצא סאדאת למוסקבה פעמיים לפחות בניסיון לשכנע את הסובייטים להיענות לבקשתו ולספק את המטוסים[22].בישראל ידעו על כך, מהפרוטוקולים של השיחות המצריות-סוביטיות מסוף 1971 ומאפריל 1972, שהעביר מרואן[23].בפרוטוקולים גם היה רשום כי נחתמה עסקת נשק במהלך הביקור ובעקבותיה יגיעו למצרים טנקי T-55, נגמ"שים, ציוד גישור, סוללות טק"א SA-2 ו-SA-3, וכ-50 מטוסי מיג 21, וישנה גם אפשרות כי יגיעו מטוסי מיג-25.[24]

המידע ממרואן הגיע בשני אופנים: מידע מתועד, קרי מסמכים, שחיזקו את הקונספציה, בעוד שהמידע הבלתי מתועד הצביע על תאריכי מלחמה שונים (נובמבר-דצמבר 1972, מאי 1973)[25]. על פי מסמכים אלו כתבו במחלקת המחקר ניתוחים שונים של התפיסה המחשבתית המצרית. במסמך של המודיעין שכותרתו 'הצבא המצרי - עוצמתו והערכת כושרו על פי שיחות מוסקבה', מנובמבר 1971, העריכה מחלקת המחקר כי "אי הימצאותו של נשק ל"פגיעה בעומק" בידי המצרים כיום מהווה אחד המעצורים היותר חזקים ובעלי המשקל המעכבים את המשטר מלהורות על חידוש מיידי של הלחימה"[26]. במסמך נוסף שחובר במחלקת מחקר באפריל 1972, לאחר הביקור השני של סאדאת, מנה המודיעין כאחת הסיבות להימנעות מצרים מלפתוח במלחמה את עובדת אי יכולתה להתמודד אווירית נגד ישראל[27] מסמכים אלו הם הבסיס שעליו נשענת הקונספציה, ולכן אלי זעירא העיד בוועדת אגרנט כי הקונספציה גובשה החל משנת 1971.[28].

בקיץ 1972 מונה האלוף אלי זעירא לראש אמ"ן במקום אהרון יריב, ויונה בנדמן החליף את מאיר מאיר ומונה לראש ענף 6 (הממונה על מצרים) באמ"ן. בנדמן הזהיר כל הזמן כי מרואן הוא סוכן כפול[29], כשהוא עומד על כך עד פריצת המלחמה ביום הכיפורים[30] (אורי בר-יוסף, בהתבסס על ראיון איתו, מספר כי רק בדיעבד החל בנדמן לחשוב כי המידע שנמסר לא היה מדויק ושמתוקף תפקידו, מרואן היה אמור לדעת דברים מסוימים שלא נמסרו לישראל). כשאלי זעירא נכנס לתפקידו התעניין לדעת על מה מתבססת הקונספציה, הובהר לו כי הקונספציה מסתמכת על מסמכים שמרואן מסר למוסד[31]. מרואן הוכיח את עצמו והמידע שהגיע ממנו הועדף על פני מידע שהגיע ממקורות אחרים. הידיעות שסיפק מרואן נהפכו להיות האמת המקובלת וידיעות אחרות נדחו מפניהן. מסתבר שהייתה בכך הסתמכות יתר, בכך שתפיסת הביטחון המצרית יציבה ובלתי משתנה[32]. לימים סיפר משה דיין לרמי טל בראיון שלא פורסם:

Cquote2.svg

הקונספציה הזו לא הייתה איזו המצאה של איזה גאון מטורף באמ"ן, או של ראש אמ"ן, או של שר הביטחון. היא התגבשה אצלנו על סמך חומר מאוד מוצק, שאנחנו חשבנו שהוא הכי טוב שאפשר להשיג ... החומר הזה, ששימוש בסיס לבניית הקונספציה, נבדק בכל בדיקה אפשרית ונמצא נכון ומדויק. אני יכול לומר בביטחון מוחלט שכל שירות מודיעיני בעולם, וכל שר ביטחון או רמטכ"ל שהיה מקבל את החומר הזה ויודע איך הוא הושג, היה מגיע לאותן מסקנות.

Cquote3.svg
– משה דיין, שיחה עם רמי טל ב-22 בנובמבר 1976, ידיעות אחרונות, 27 באפריל 1997. [33].

מרואן ותוכנית המלחמה המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאמ"ן לא הייתה פקודת המבצע המצרית למתקפה בסיני, עם זאת, הצליחה מחלקת המחקר לגבש הערכה מפורטת של תוכנית ההתקפה המצרית בהתבסס על המסמכים שהעביר מרואן, ובראשם שני תרגילי מלחמה שנתיים – תרגילי מפקדות מטכ"ליות, שהצבא המצרי החל בהם כבר בשנת 1969 ונושאם היה כיבוש סיני[34]. בתרגילים אלו השתתפו כל מפקדות הצבא המצרי מרמת הארמיות ועד המטה הכללי, והערכת המודיעין התבררה כנכונה[35]. תוכנית המלחמה המצרית הראשונה שוחזרה על ידי אמ"ן על סמך מסמכים שהעביר מרואן על תרגיל מצרי שהתקיים בסוף שנת 1971[36], והיא פורסמה ב-16 באפריל 1972. אמ"ן העביר לשר הביטחון, לראש המטה הכללי, לראש מחלקת מבצעים באגף מודיעין ולפיקוד דרום את תוכנית ההתקפה המצרית על התעלה לפרטיה. המסמך כלל 40 עמודים בתוספת מספר מפות[37].

מידע נוסף שהעביר מרואן למוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישיותו של "בבל", איכותו הגבוהה של המידע, קשת הנושאים של המידע שמסר וכן מעמדו ההולך ועולה במצרים הביאו את ראשי המוסד לא אחת לבדוק במהלך הפעלתו האם מדובר בסוכן כפול או, גרוע מכך, בסוכן מטעה. הוחלט שהתשובה לכך שלילית, מכיוון שהידיעות ממנו אומתו ממקורות אחרים. היו שבכל זאת התייחסו בספקנות למידע שמסר.

לקראת מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כוננות כחול לבן
לקט מודיעין מיוחד שהוציאה חטיבת המחקר באמ"ן על בסיס ההתרעה שהתקבלה מאשרף מרואן. הלקט הופץ לצרכנים ב-6 באוקטובר 1973, בשעה 07:30

בדצמבר 1972 התריע מרואן לראשונה על כוונתה של מצרים לצאת למלחמה בישראל. באפריל 1973 התריע שנית על כוונה כזו. בעקבות התרעות אלה הוכרזה בישראל כוננות חירום ובפעם השנייה אף גויסו כוחות מילואים רבים. על אזעקות אלה, שהתבררו בדיעבד כלא נחוצות, הוטחה בצה"ל ביקורת ציבורית (ראו להלן).

יתרה מזו: "בבל" ומקורות אחרים דווחו במהלך 1972-1971 על תהליך יצירת קווי מתאר של תקיפה מצרית מוגבלת בחזית סיני, שתביא להפגת ה"סטטוס קוו", הזזת קווי הכיבוש הישראלי למרחק של כעשרים-שלושים ק"מ מקו המים. יצירת "הפתעה" לצה"ל הודגשה כצורך חיוני להשגת הצלחה בכיבוש הרצועה הצרה. זאת בהנחה, שהתערבות אמריקאית מהירה תעצור את צה"ל בקווי התעוזים, לפני שיתארגן למתקפת נגד.

באווירה ששררה באמ"ן באותה תקופה, תחת השפעתו המשתקת כמעט של ראש אמ"ן אלוף אלי זעירא, נשלחו רוב הדיווחים ממקורות אחרים, שהצביעו על "אסטרטגיית ההפתעה המוגבלת", למגירות הגנזך, כלא נכונות, או לא "סבירות". זאת על אף שחלק מהידיעות נתקבלו באמצעים טכנולוגיים ממקורות בכירים בצבא המצרי, שכלל לא היו בשירות גורם איסוף של "המוסד". "מלחמות היהודים" המתמשכות בין אמ"ן למוסד - שבמהותו היה יחידת איסוף וחסר כל יכולת עצמאית לבצע מחקר מדיני וצבאי-אסטרטגי, גרמו לזלזול מוחלט דווקא במקור בכיר, ש"נכונותו" למסור מידע על ארצו הייתה רחבה ונגישותו לרמה הגבוהה ביותר של מנהיגות היו טובים מכדי להיאמן. זהותו לא הייתה ידועה לאנשי אמ"ן, אלא שמשברי הפסיפס של הדיווח הם "ניחשו" מי עשוי המקור להיות. זאת בהצלחה די רבה על אף אמצעי ההסוואה שנקט "המוסד" בעת העברת המידע.

בדצמבר 1972 התריע "בבל" לראשונה על כוונתה המוחלטת של מצרים לצאת למלחמת פתע בישראל על ידי הסבת ריכוזי צבא גדולים מול קו המים מ"תרגיל" רב ארמיות לתקיפה מעשית. באפריל 1973 התריע שנית על כוונה כזו. בעקבות התרעות אלה הוכרזה בישראל כוננות חירום ובפעם השנייה, "כוננות כחול לבן" ובמסגרתה גויסו כוחות שריון, מילואים וחי"ר רבים והוזרמו לסיני.

על עלויות העתק למשק של פתיחת מחסני החירום, ועל שיתוק חלק ניכר של המשק בגלל גיוס המילואים בעקבות אזעקות אלה, הוטחה ביקורת ציבורית בצה"ל ובפרט ברמטכ"ל דוד אלעזר, היות שלכאורה התבררו ההתרעות הללו כבלתי מבוססות. ועם זאת, לאחר שהצבא המצרי התקפל בחזרה מקרבת קו המים בעקבות הגעת כוחות המילואים הגדולים של צה"ל לסיני - במהלך האירועים הללו נצפו על ידי צה"ל תנועות צבא מצרי מסיביות ביותר מול קו התעלה. כמו כן נצפו בתקופה זו תרגילים רבים על תעלת המים המתוקים ומעת לעת גם בקו המים של תעלת סואץ, בעיקר בתחום ההנדסי של חציית מכשולי מים על ידי כוחות שריון. למרות זאת התייחסו בכירי אמ"ן ואג"ם לידיעות שנתקבלו מ"בבל" כהטעיה מכוונת או לפחות כטעות ובורות שלו באיום שצה"ל מהווה בעיני מפקדי הצבא המצרי.

בקיץ 1973 העביר מרואן כמה ידיעות מתריעות שכולן דיברו על פתיחת מלחמה על ידי המצרים בסוף ספטמבר - תחילת אוקטובר 1973.[38]

ההתרעה שהוחמצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

40 שעות לפני פריצתה של מלחמת יום הכיפורים, בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר, בשעה 2:30, העביר מרואן למפעיל שלו המכונה 'דובי', את מילת הקוד:"כימיקלים"[39] שפרושה התרעה מלחמתית כללית ולא מיידית, ושמרואן יעביר ידיעה נוספת ב-24 שעות הקרובות, לא קרה קודם לכן שמרואן העביר הודעה שכזו.[40]

זעירא דיווח על הידיעה בדיווחים שהתקיימו אצל שר הביטחון ואצל ראש הממשלה ב-5 באוקטובר 1973. זעירא דיווח לנוכחים כי "צביקה (זמיר) קיבל הלילה הודעה מהמקורות שלו, וזה מקור טוב. הוא נתן התרעה שהולך להיות משהו וביקש שצביקה יבוא אליו מיד לפגישה. הלילה בשעה עשר הוא יראה אותו, הכנו רשימה של שאלות"[41].

איש מהנוכחים לא התרגש ולא חשב כי תהיה מלחמה. הביטוי שהשתמש בו ראש אמ"ן "הולך להיות משהו" לא הדליק נורה אדומה אצל הנוכחים.[42]אריה בראון, מזכירו הצבאי של משה דיין, כותב בספרו כי הידיעה הייתה חריגה במיוחד, אולם גם ההתרעה שהולך לקראת משהו, לא גרמה לנוכחים בישיבה לצאת משלוותם.[43]

פגישה גורלית בלונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל פינוי משפחות היועצים הצבאיים הרוסים ששהו במצרים, והמצב המתוח יצא ראש ה"מוסד" לפגישה עם מרואן בלונדון. ראש המוסד מסר מידע על פגישתו הצפויה ומטרתה לראש אמ"ן, אלי זעירא, ויצא ללונדון בבוקר יום שישי, 5 באוקטובר, שם נפגש עם מרואן. המפגש נקבע לשעה עשר בלילה (זמן לונדון), והשתתפו בו זמיר, מרואן ומפעילו של מרואן, 'דובי'. השנים נועדו במשך כשעתיים.[44]

צבי זמיר אמר כי במהלך התחקור התרגש המקור ונראה עצבני למדי.[45]הוא קיבל את המידע ממרואן רק לאחר שלחץ עליו. זמיר ביקש לדעת האם סאדאת הולך מחר למלחמה למרות שהגנרלים שלו רוצים עוד זמן. אריה שלו אומר על הפגישה הזו כי המקור לא היה בטוח בזה, הוא חשב כל הזמן שסאדאת לא יפתח במלחמה.[46]מרואן חשש לתת הודעת שווא נוספת למלחמה, וזמיר טוען כי גם ביום הכיפורים עצמו הוא לא ידע בוודאות שתהיה מלחמה.[47] הוא אמר לאנשים במוסד לאחר שהעביר את הידיעה כי "אם זה יוציא את כל האנשים ביום כיפור ולא יהיה כלום, אז תמצאו לי פה דירה". זמיר גם אמר כי "לא הייתה לי עדיין ידיעה פוזיטיבית על המלחמה, אם כי מכל התמונה שהצטיירה בחו"ל, ההנחה שלי ושל המוסד הייתה שמלחמה היא מה שיקרה קרוב לודאי".[48]

הפגישה הסתיימה סמוך לחצות. רק בשתים לפנות בוקר הצליח זמיר להשיג קו טלפון לישראל, הוא השיג את הרל"ש שלו, פרדי עיני, הכתיב לו את המברק וביקש ממנו להעיר את כל העולם. [49]הידיעה שהעביר זמיר לעיני הייתה: "לפי התוכנית עומדים המצרים והסורים לתקוף לפנות ערב. יודעים שהיום יום חג וחושבים שיוכלו לנחות לפני החשיכה. התקיפה תהיה על פי התוכנית הידועה לנו. לדעתו, סאדאת אינו יכול לדחות את התקיפה עקב התחייבויות שנתן לראשי מדינה ערביים אחרים והוא רוצה לעמוד בהתחייבות על כל פרטיה. להערכת המקור ולמרות הססנותו של סאדאת, הסיכויים לתקיפה הם של 99.9 אחוזים. לדעתם הם ינצחו ולכן הם חוששים מפני פרסום מוקדם היכול להביא להתערבות מבחוץ, דבר העלול להרתיע חלק מהשותפים שישקלו שוב אם כדאי הדבר. הרוסים לא יקחו חלק בפעולה".[50] ענף מצרים, שהסתמך על הדיווח בכתב של המוסד, שהגיע מאוחר יותר, ציין בלקט צבעוני בהול בשעה 07:30 של 6 באוקטובר, כי בדיווח המוסד בעניין שעת ה-ש' נאמר "בכוונת המצרים לחדש את הלחימה לקראת אור אחרון היום, 6 באוקטובר 1973".[51]

תוכנית המלחמה המעודכנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפגישה בלונדון העביר מרואן גם את תוכנית המלחמה המעודכנת, תוכנית זו מצביעה על מגמה להגיע לקו החת"ם בלבד. אולם באמ"ן לא ניתחו את הידיעה והמשיכו לסמוך על המודל של אמ"ן. בשעה 13:45 של 6 באוקטובר דיווח אמ"ן כי יעדי המצרים ישתנו, וכי מטרתם היא מלחמה מוגבלת לכיבוש 8-12 ק"מ.[52]רק ב-7 באוקטובר (לאחר תחילת המלחמה), הודיע ראש אמ"ן לרמטכ"ל, כי בניגוד למידע שהיה בידי אמ"ן לפיו עומדים המצרים להעביר מיד גם את הדיוויזיות המשוריינות לתעלה, הם ישהו את העברתן. משמעות הדבר היא שהיקף הכוחות המצריים שממזרח לתעלה לא יגדל משמעותית[53] רק הדיווחים מהחזית גרמו לראש אמ"ן ביום ב' 8 באוקטובר בערב להגיע למסקנה שהמודל שגוי וכי ישנה אפשרות כי המצרים לא יעבירו את הדיוויזיות המשוריינות והממוכנות.[54]

התייעצות אצל ראש הממשלה בזמן מלחמת יום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת הממשלה שנערכה אצל ראש הממשלה, בבוקר יום כיפור, הידיעות המודיעיניות, ובעיקר דיווחיו של מרואן, העידו על כך שהמלחמה בפתח, אולם הנהגת המדינה התקשתה לקבל החלטות. הרמטכ"ל כבר מבין שהולכת לפרוץ מלחמה, תוך שהוא מסתמך על התרעתו של אשרף מרוואן "קראתי המברק של האיש של צביקה. השדר אוטנטי. בשבילנו זו התראה קצרה מאוד"[55] באותה ישיבה, השר ישראל גלילי מעלה את האפשרות כי ניתן למנוע את המלחמה על ידי הדלפה, תוך שהוא מסתמך על הצעתו של מרואן: "המקור של צביקה אומר, ניתן לסכל המלחמה על ידי הדלפה. צביקה מציע לנסות זאת".[55] בהסתמך על הצעה זו, ראש הממשלה, גולדה מאיר, מעלה את האפשרות לפנות לרשתות תקשורת בינלאומית וליידע אותם שמצרים וסוריה הולכות לפתוח במלחמה: "מה יהיה אם באמת נקבל את העצה של החבר הזה...מדוע לא ניזום אנו שה-BBC או ה-CBS ואחרים יודיעו על הרוסים. שהרוסים מפנים את סוריה ומצרים ולתת הערכה מדוע הם עושים זאת. שנית, אולי אפשר קצת, לכל הפחות, להדליף לסוכנויות, מה נעשה עם הגבולות. זאת אומרת, להרוס אצלם את האשליה של ההפתעה. ב-1967 הם לא ניסו להסתיר. הפעם הם מסתירים מתוך הנחה שאיננו יודעים. אם זה לא יכול להזיק לנו, אם הם יודעים שאנו יודעים, זה מכביד עלינו או לא?".[55] שר הביטחון חשש שפרסום דווקא יזיק לישראל. הוא חשש שכל אמצעי התקשורת יגידו ישראל הולכת לתקוף.[55] דיין התנגד גם לגיוס מילואים נרחב בטענה כי גיוס שכזה רק יסבך את ישראל מבחינה מדינית. בדבריו הסתמך רבות על ההערכות שסיפק לו ראש אמ"ן דאז, אלי זעירא, אשר גם בדיון בבוקר יום המלחמה העריך כי עדיין לא ברור שתפרוץ מלחמה: "למרות העובדה שהם מוכנים, לפי דעתי, הם יודעים שיפסידו. סאדאת היום לא במצב שהוא מוכרח לעשות מלחמה. הכל מוכן, אך אין כורח. והוא יודע שהמאזן לא השתפר". לשאלת ראש הממשלה, אחרי שהיא מזכירה שהיו תאריכים ודיבורים קודמים, האם הפעם זה אחרת, עונה זעירא: "הפעם זה אחרת, הוא עוד לא נתן הפקודה לצאת. ייתכן שעד הרגע האחרון ירתע".

קצת יותר מיממה לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בשעה שראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, והשרים היו מכונסים, עימתה גולדה את שר הביטחון עם ההערכות המודיעיניות לפני המלחמה שקבעו כי סאדאת לא ייכנס למלחמה כשהוא יודע שלא יוכל לצלוח את התעלה, ורומזת למקור המודיעיני האיכותי שהיה בידי זרועות הביטחון, אשרף מרואן, שסיפק הערכות מדויקות לגבי כוונות המצרים. המקור הזה מכונה על-ידה "הידיד של צביקה": "כל השנים היו אומרים לנו כולם, כולל הידיד של צביקה שסאדאת יודע שהוא צריך להפסיד". דיין עונה לה שהייתה להם הערכה לא מבוססת על יכולות המצרים.[56]

האם היה סוכן כפול?[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה האם היה מרואן סוכן כפול, שהוכשר מלכתחילה להטעיה של ישראל בכל הנוגע לכוונות המלחמה של מצרים, עוררה פולמוס עז שמסעיר את ראשי קהילת המודיעין הישראלי. שאלה זו נבדקה היטב על ידי "המוסד" לאחר מלחמת יום הכיפורים, ומסקנתו הייתה שמרואן לא היה סוכן כפול. לעומת זאת, בדיקות שנעשו באמ"ן לא העלו תוצאות חד-משמעיות.‏[57]

בראש מחנה המשוכנעים כי מרואן היה סוכן כפול עומד האלוף במילואים אלי זעירא, שהיה ראש אמ"ן בעת מלחמת יום הכיפורים, ונמצא כאחראי העיקרי לכישלון המודיעין ערב המלחמה. לראשונה הציג זעירא את גישתו זו בפני ועדת אגרנט, והוא נתן לה פומבי בספרו "מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות", שיצא לאור בשנת 1993. זעירא מעלה תהיות קשות על תפקודו של "המידע" (כך מכנה אותו זעירא) מאז גיוסו ועד ימיו שלאחר המלחמה. השאלה הראשונה היא מדוע לא חשש מרואן להיכנס לשגרירות ישראל אשר בוודאי נמצאת במעקב מתמיד של שירותי ביון רבים. כמו כן תמוהה מאוד שאלת מניעיו של מרואן, שכן הוא היה דמות מכובדת, מיוחסת ועשירה עוד בטרם גיוסו למוסד. התהייה המרכזית לשאלת כפילותו מתייחסת לשלוש אזהרות המלחמה שמסר. יש הטוענים כי באזהרות השווא הראשונה והשנייה בחן המודיעין המצרי את תפקודו של צה"ל בהיערכות גיוס המילואים ומשהתברר זמן התגובה הישראלי "הרדים" מרואן את המודיעין הישראלי ומסר דיווח על פריצת המלחמה רק כ-40 שעות לפני כן.

ב-2002 יצא לאור ספרו של אהרון (רוני) ברגמן "ההיסטוריה של ישראל", ובו טוען המחבר כי מרואן היה סוכן כפול, אשר על פי דוקטרינה סובייטית סיפק למודיעין הישראלי מידע אמיתי ובכך רכש את אמונו, אך "בשעת האמת" (פרוץ המלחמה) הטעה בשתיקתו את אגף המודיעין, ובעקבות כך ספגה ישראל אבדות קשות בתחילת המלחמה.[58]

מנגד נטען כי אין כל בסיס לתאוריה בדבר כפילותו של מרואן. לחיזוק הדברים מובאים מחקרים רבים, הן פרטיים והן של המוסד ואמ"ן מחקר, שבדקו את פרשיית מרואן ומצאו כי אין ממש בטענות אלו. חוקר מלחמת יום הכיפורים, אורי בר-יוסף, כותב בספרו "הצופה שנרדם": "בחינת טיעוניו של זעירא והתייחסות לכמה שיקולים נוספים שהוא נמנע מלהעלותם, מוכיחה כי טענתו אינה נשענת אפילו על כרעי תרנגולת". בסוף טיעוניו קובע בר-יוסף:

Cquote2.svg

"בבל" לא היה סוכן כפול ולא היווה את הקלף המנצח בתוכנית ההונאה המצרית. הוא היה סוכן אותנטי שלא תמיד ידע הכול ושלעתים, במיוחד כנראה לקראת המלחמה, היסס להעביר התרעות חדשות בלשון חד-משמעית, בעיקר בשל העובדה שהתרעות דומות שהעביר בעבר לא התממשו. וכך, מבלי משים, הפך גם הוא קורבן לאפקט הקטלני של סינדרום "זאב זאב", יחד עם מפעיליו ורוב צרכניהם.

Cquote3.svg
הצופה שנרדם, עמ' 211

גישה נוספת, שנתמכת על ידי רפי איתן, שהיה בכיר בקהילת המודיעין, היא כי מרואן עצמו מעולם לא החליט האם הוא סוכן כפול או רגיל ובשום שלב לא התחייב לגמרי לאינטרסים הישראליים או לאינטרסים המצריים.[59]

לתשובה לשאלה האם היה מרואן סוכן כפול יש חשיבות מבחינת תורת הלחימה של המודיעין ויכולתו לזהות סוכן כפול, אך בישראל עלתה שאלה זו בעיקר בניסיון להסביר את האחריות לכישלון המודיעין ערב מלחמת יום הכיפורים, כאשר לא הצליח לספק בזמן התרעה לפריצתה של המלחמה, אחריות שהוטלה רשמית, על ידי ועדת אגרנט, על כתפיו של ראש אמ"ן אלי זעירא. ההסבר המקובל לכישלון, כנובע מקונספציה שגויה שפותחה בשנים שקדמו למלחמה וגרמה לאמ"ן להתעלם מסימני התרעה ברורים, מטיל עול כבד על כתפיו של זעירא. תאוריית הסוכן הכפול משמשת, לפחות את יוצרה, להקלת נטל זה, בהציגו את עצמו כקורבן לתוכנית הטעיה אדירה, שפותחה בסיועה של מעצמה זרה, ונבלעה בקלות על ידי פרטנר קל דעת בקהילת המודיעין ("המוסד", מפעילו של מרואן), כך שהיה זה מאוד אנושי ואף סביר ליפול בפח זה. אין בתאוריה זו, אף אם תוכח כנכונה, כדי להוריד מכישלונו של אמ"ן ומאחריותו של זעירא: הערכת מודיעין בשאלה כה גורלית אינה מתבססת על מקור אחד, חשוב ככל שיהיה, וגם במלחמה שבה מדובר היו סימנים רבים המעידים על התקרבותה, אך המודיעין והעומד בראשו (ומקבלי ההחלטות שמעליו) כשלו מלהעריך נכונה את המידע שהגיע אליהם, וכשלו בקבלת ההחלטות המתאימות.

לדברי המומחה המצרי לענייני ביטחון, עבד אל מונעם סעיד, מרואן היה אכן סוכן כפול - הוא עבד עבור מערכת הביטחון של מצרים, סיפק לישראלים מידע חשוב כדי לרכוש את אמונם, והיווה גורם מרכזי בתוכנית ההונאה המצרית שקדמה למלחמה[60].

פרשן "הארץ" לענייני ביטחון, אמיר אורן, העריך כי סאדאת עשה שימוש במרואן כדי להעביר מידע מגמתי לישראל:

הנסיבות התמוהות של העיתוי שקבע אשרף מרוואן לפגישתו עם ראש המוסד צבי זמיר, חצי יממה לפני הפתיחה באש, מרמזות שסאדאת היה מתוחכם עוד יותר וכי הוא שהעביר לגולדה, בערוץ מרוואן-זמיר, את ההתרעה. זה היה, בראייתו, מאוחר מדי לסיכול המהלך הצבאי שנועד לשבור את הקיפאון המדיני, אך עדיין בעוד מועד לפתות את ישראל לפעול כמקובל אצלה, לפי דגם 1956 ו-1967, ולהלום ראשונה.

– ‫אמיר אורןמה רצה סאדאת, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2011‬

ימיו לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פרסומים בעיתונות, המשיך מרואן לשרת את המוסד לפחות עד שנת 1977[61]. מרואן שימש בתפקידים רבים בארצו ובהם: מנהל לשכתו של אנואר סאדאת וממונה על ההסברה מטעמו, יושב ראש האיגוד הערבי לתעשיות מלחמה, ואף כמפקד שירות הביטחון של סאדאת. תפקיד חשוב אחר אשר מילא היה יו"ר התאחדות התעשיינים הערבים. חשיבותו של תפקיד זה נובעת מכך שבעקבות כך הייתה לו היכרות נרחבת ותשתית גדולה עם עולם העסקים הבינלאומי, דבר שניצל היטב לאחר שעזב את מצרים (לפריז ולאחר מכן ללונדון) לאחר שחל קרע בינו לבין הנשיא סאדאת. לפי מסמכים שהוגשו לפרלמנט בלונדון במהלך חקירה על פעילות של קבוצת LONROH בשנות השמונים מתואר חלקו של מרואן כבעל שליטה בחברה שלובה TRADEWINDS בסחר נשק וחומרי לחימה עם לוב, בניגוד לחוק הבריטי בו הוטל אמברגו על ייצוא נשק ללוב בעקבות מעורבותה בהפלת המטוס הבריטי בצפון בריטניה. ב-2001 כיהן כיו"ר פדרציית משקיעי הנדל"ן בבריטניה ואף החזיק במניות מועדון הכדורגל צ'לסי. לאחר מכן כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של התאגיד הפיננסי הבינלאומי "סיגמה".

במשך השנים הכחיש מרואן את הטענה שהיה סוכן של ישראל.

חשיפת זהותו של מרואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמזים על קיומו של מקור מצרי בכיר, שנפגש עם צבי זמיר ערב המלחמה, התפרסמו שנים רבות קודם לחשיפתו של מרואן. שמו של מרואן הוזכר בהקשר זה בעיתונות המצרית בשנת 1991. הפרסום במצרים צוטט בעיתוני העולם, ומאוחר יותר גם בישראל.‏‏‏[62]

בשנת 1993 פרסם זעירא את הספר "מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות", שבו עסק בהרחבה בקיומו של מקור מצרי שאותו כינה "המידע", ושלטענתו של זעירא היה סוכן כפול.[63]

ב-17 בספטמבר 1999 פרסם רונן ברגמן כתבה ב"הארץ" ובה כינה את המקור המצרי הבכיר בכינוי "בבל", שלא היה כינויו האמיתי, אך נעשה מקובל בעיתונות הישראלית,[64] כינוייו המקוריים של מרואן היו "אשש", "רשאש"[65], "חותל"[66] או "מלאך".

במאמר מאת אהרון (רוני) ברגמן, עיתונאי ישראלי לשעבר המתגורר בלונדון, שפורסם בספטמבר 2002 בגיליון של "ידיעות אחרונות" לציון 29 שנים למלחמת יום הכיפורים, והיווה תמצית של אחד מפרקי ספרו של ברגמן "ההיסטוריה של ישראל", נרמזה זהותו של סוכן בכיר של ישראל במצרים, ונכתב כי היה קרוב משפחה של נשיא מצרים נאצר. עיתוני מצרים פענחו רמזים אלה, ובדצמבר 2002 פרסמו כי המדובר באשרף מרואן. מרואן התראיין לאל-אהראם והכחיש את הדברים, ובתגובה התראיין ברגמן ונקב מפורשות בשמו של מרואן.‏[67][68] הצנזורה הצבאית אסרה לפרסם את המאמרים מאל-אהראם, אך הם צוטטו בהרחבה בעיתוני העולם, וכעבור שלושה שבועות נאלצה הצנזורה להתיר גם לעיתון "הארץ" לפרסם מאמר בנושא, עם ציטוט מהעיתון המצרי. כך פורסם לראשונה בישראל שמו של מרואן.‏[69]

בשנת 2004 יצאה לאור המהדורה השנייה של ספרו של זעירא "מלחמת יום כיפור - מיתוס מול מציאות", שבה נקב במפורש בשמו של מרואן.[70] ב-23 בספטמבר 2004, כחלק מקידום ספרו, התראיין זעירא לתוכנית "מוסף המוספים" עם דן מרגלית ושם נקב במפורש בשמו של אשרף מרואן וטען שהיה סוכן כפול.[71] שבוע לאחר מכן, ב-28 בספטמבר, התראיין צבי זמיר לתוכנית "מוסף המוספים" עם דן מרגלית ויצא בהאשמה חמורה לפיה חשף זעירא את זהותו של המקור הבכיר ביותר של ישראל במצרים באותה עת, ובכך גרם נזק חמור ליכולתה של ישראל לגייס סוכנים (זמיר לא נקב בשם הסוכן, אך היה ברור שהוא רומז למרואן).[72] את תלונתו העביר זמיר לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, כדי שיפתח בחקירה בעניין זה. יחד עם זמיר חתמו על התלונה שני קצינים בכירים, ששירתו באמ"ן תחת פיקודו של זעירא: עמוס גלבוע ויוסף לנגוצקי. את החקירה ביקשו "לצורך הפקת לקחים ומסקנות למניעת גילויים מעין אלה בעתיד". בתגובה, הגיש ב-19 באפריל 2005 זעירא תביעת דיבה נגד זמיר לבית המשפט בתל אביב‏‏‏[73]. השופט בדימוס תיאודור אור, שמונה לבורר בסוגיה זו, קיבל בשנת 2007 את גרסתו של זמיר‏‏[62].

במאי 2005 פרסם רונן ברגמן בידיעות אחרונות[74] כי ב-6 באוקטובר 2004 שודר ברשת הטלוויזיה המצרית טקס חגיגת פרוץ "מלחמת אוקטובר" שבו נראה נשיא מצרים חוסני מובארכ לוחץ את ידו של מרואן, והלה מלווה אותו להנחת זר על קברו של נאצר. לפי ברגמן, מהווה שידור זה הוכחה כי מרואן אכן היה סוכן כפול.

ביולי 2008 פורסם כי השב"כ ומשטרת ישראל חוקרים חשד כי אלי זעירא חשף סודות מדינה בחשיפת שמו של מרואן‏‏[75]. אך ביוני 2012 החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגד זעירא, כאשר אחד מנימוקיו היה: "הוא היום כבן 84, והוא אדם עתיר עשייה במאבק על הקמת המדינה ובשמירת ביטחונה".

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביוני 2007 נמצא מרואן ללא רוח חיים מתחת למרפסת דירתו בלונדון. הסקוטלנד יארד הודיע על חקירת מותו של מרואן בנסיבות "בלתי מוסברות" [76][77]. כעבור יותר משנה, כאשר החקירה נקלעה למבוי סתום, הוחלף צוות החקירה.

רעייתו של מרואן האשימה את "המוסד" ברציחתו‏[78], אך מקורות במשטרת לונדון מסרו לעיתון "הארץ" שיש סיכוי סביר שהוא נרצח בידי סוכנים מצרים שביקשו לנקום בו על שריגל למען ישראל‏[79].

לאחר מותו של מרואן הצהיר נשיא מצרים חוסני מובארכ כי "הוא היה פטריוט נאמן שהעניק שירותים מפוארים למצרים ארצו, והשמועות על כך שריגל למען ישראל - אין בהן אמת" [80].

צבי זמיר כתב על מותו: "התמלאתי צער על האיש שסיים כך את חייו, זעם על הנסיבות שגרמו למותו ואין אונים על כך שלא הצלחתי לשמור עליו. חקירת מותו של מרואן נקלעה למבוי סתום... אבל מייסרת אותי המחשבה שמא חשיפת שמו וזהותו כסוכן הישראלי בצמרת המצרית היא שהאיצה את נפילתו ממרפסת ביתו שבלונדון, אם לא הביאה לה ישירות".‏[81]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Uri Bar-joseph, "The Intelligence Chief who went Fishing in the Cold: How Maj. Gen. (res.) Eli Zeira Exposed the Identity of Israel's Best Source Ever", Intelligence and National Security, Volume 23, Issue 2 April 2008 , pages 226-248.
  • Ahron Bergman, A History of Israel (London 2000), pp. 139-159.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המוסד, אלי בר זוהר וחיים משעל, הוצאת תל אביב, שדי חמד, 2009
  2. ^ אשרף מרואן המוסד והפתעת מלחמת יוה"כ, תל אביב , שדי חמד , 2005
  3. ^ Uri Bar-joseph, "The Intelligence Chief who went Fishing in the Cold: How Maj. Gen. (res.) Eli Zeira Exposed the Identity of Israel's Best Source Ever", Intelligence and National Security, Volume 23, Issue 2 April 2008 , pp. 228.; לשייח הכוויתי ולקשרים הקרובים שלו עם סאדאת: אנואר אל-סאדאת, חיי, עידנים: ירושלים, 1978, עמ' 180.
  4. ^ פריק סעד א-דין א-שאזלי, חציית התעלה, מערכות, תל אביב, 1987, 134-135.
  5. ^ רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור - זמן אמת, הוצאת משכל, 2004, עמ' 177-178.
  6. ^ נדב זאבי, "הבגידה", מעריב, 28 בדצמבר 2007.
  7. ^ רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור - זמן אמת, עמ' 177-178.
  8. ^ אלי זעירא, מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות, עמ 111.
  9. ^ ראה את טענתו של אריה שלו כי הקונספציה נבנתה החל משנת 1970: שלו אריה‫ "מודיעין במבחן: עדות אישית", בתוך: שלושים שנה למלחמת יום הכיפורים: האתגרים והחתירה למענה: סיכום יום עיון, ענת קורץ (עורכת‬), ‫תל אביב: מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת תל אביב, 2004, עמ' 18.
  10. ^ אילנה דיין, המרגל האחרון, תוכנית מספר 9, עובדה - עונה 2008, 27 בדצמבר 2007.
  11. ^ Uri Bar-joseph, "The Intelligence Chief", pp. 229
  12. ^ Ibid. pp. 229-230
  13. ^ אנואר סאדאת, סיפור חיי, עידנים, ירושלים 1978, עמ' 164-166.
  14. ^ עובדה, המרגל האחרון
  15. ^ רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור: זמן אמת, שם.
  16. ^ שלו אריה, "מודיעין במבחן: עדות אישית", עמ' 19.
  17. ^ אלי זעירא, מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות, עמ' 155-156.
  18. ^ לברן הגדיר את מרואן כעבור שנים רבות כטוב ביותר מבין המרגלים שריגלו אי פעם למען ישראל [1].
  19. ^ Uri Bar-joseph, "The Intelligence Chief", pp. 230-231
  20. ^ אלי זעירא, מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות, עמ' 289. ; שלמה נקדימון, "עוזר ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, לא מתבייש להודות בטעויות", מקור ראשון, 7 בנובמבר 2003
  21. ^ אורי בר יוסף, הצופה שנרדם, עמ' 104.
  22. ^ אריה שלו,‫ "מודיעין במבחן: עדות אישית", עמ' 19-20.
  23. ^ Uri Bar-joseph, "The Intelligence Chief", pp. 230
  24. ^ גד יעקבי, כחוט השערה: איך הוחמץ הסדר בין ישראל למצרים ולא נמנעה מלחמת יום הכיפורים, תל אביב: עידנים, 1989, עמ' 123. ; על מטוסי המיג, ראו גם: אנואר סאדאת, חיי, עמ' 167-8
  25. ^ אלי זעירא, מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות, עמ' 117.
  26. ^ מסמך מחלקת מחקר 111/71, נובמבר 1971, סעיף 7. מצוטט מתוך: אריה שלו, "הערכת מודיעין לקראת המלחמה" בתוך ‬טראומה לאומית : מלחמת יום הכיפורים אחרי שלושים שנה ועוד מלחמה, עורכים משה שמש, זאב דרורי, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ח 2008). עמ' 110.
  27. ^ מסמך מחלקת מחקר 140/72, אפריל 1972. מצוטט מתוך: אריה שלו, "הערכת מודיעין לקראת המלחמה" עמ' 94-5
  28. ^ ועדת החקירה – מלחמת יום הכיפורים, שלישי ואחרון (ירושלים: תשל"ה – 1975), עמ' 63
  29. ^ נדב זאבי, "הבגידה".
  30. ^ חדשות, 24 בספטמבר 1993.
  31. ^ אלי זעירא, מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות, עמ' 110-111.
  32. ^ אריה שלו, "הערכת מודיעין לקראת המלחמה", עמ' 116-117.
  33. ^ אריה שלו, "הערכת מודיעין לקראת המלחמה" עמ' 91.
  34. ^ אריה שלו, "הערכת מודיעין לקראת המלחמה", עמ' 99.
  35. ^ אריה שלו, "מודיעין במבחן: עדות אישית", עמ' 17.
  36. ^ ועדת החקירה – מלחמת יום הכיפורים, דין וחשבון שלישי ואחרון (ירושלים: תשל"ה – 1975) עמ' 108-109
  37. ^ ועדת החקירה – מלחמת יום הכיפורים, דין וחשבון שלישי ואחרון (ירושלים: תשל"ה – 1975), עמ 1212 ; אלי זעירא, מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות, עמ' 89-90
  38. ^ ועדת החקירה – מלחמת יום הכיפורים, דין וחשבון שלישי ואחרון (ירושלים: תשל"ה – 1975), עמ' 133-4
  39. ^ אשרף מרואן המוסד ומלחמת יוה"כ, רונן ברגמן, תל אביב, שדי חמד, 2005
  40. ^ ועדת החקירה – מלחמת יום הכיפורים, דין וחשבון שלישי ואחרון (ירושלים: תשל"ה – 1975)
  41. ^ אלי זעירא, מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות, עמ' 182.
  42. ^ אריה שלו, כישלון והצלחה בהתרעה, הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמ 129.
  43. ^ אריה בראון, משה דיין במלחמת יום הכיפורים, תל אביב, עידנים, 1992, עמ' 59-61.
  44. ^ רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור - זמן אמת, עמ' 41
  45. ^ אריה שלו, "הערכת מודיעין לקראת המלחמה", עמ' 101.
  46. ^ אילנה דיין, המרגל האחרון - תוכנית מספר 9, עובדה - עונה 2008, 27 בדצמבר 2007.
  47. ^ דן מרגלית, ראיון ראש המוסד צבי זמיר, העולם הזה, מוסף המוספים, 17 בנובמבר 1989.
  48. ^ אריה שלו בשיחה עם צבי זמיר, ראה: אריה שלו, כישלון והצלחה בהתרעה, הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמ' 132.
  49. ^ צבי זמיר, ‏מכתבים למערכת – זמיר מגיב לגזית, מבט מל"מ 35, ינואר 2004, עמ' 30.
  50. ^ אריה שלו בשיחה עם פרדי עיני, רל"ש ראש המוסד, ראה: אריה שלו, כישלון והצלחה בהתרעה, עמ' 133.
  51. ^ מסמך אמ"ן, 6 באוקטובר 1973, (07:30). ; עותק של המסמך הזה נמצא בערך, וגם פורסם בספר של רונן ברגמן: רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור - זמן אמת, עמ' 47.
  52. ^ ועדת החקירה – מלחמת יום הכיפורים, דין וחשבון שלישי ואחרון (ירושלים: תשל"ה – 1975), עמ 1218
  53. ^ שמעון גולן (סא"ל), "היחסים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני בישראל במלחמת יום הכיפורים", זמנים 84, 2003 , עמ' 11.
  54. ^ ועדת החקירה – מלחמת יום הכיפורים, דין וחשבון שלישי ואחרון, עמ' 1215 ו-1218
  55. ^ 55.0 55.1 55.2 55.3 סיכום התייעצות אצל ראש הממשלה, תל אביב, יום כיפור, 6 באוקטובר 1973, שעה 8:05
  56. ^ סיכום התייעצות אצל ראש הממשלה, תל אביב, יום כיפור, 7 באוקטובר 1973, שעה 14:50
  57. ^ ‫שלמה גזית, מות הסוכן, באתר nrg מעריב, 4 ביולי 2007‬
  58. ^ Ahron Bergman, A History of Israel (London 2000), pp. 139-159
  59. ^ אילנה דיין, המרגל האחרון, תוכנית מספר 9, עובדה - עונה 2008, 27 בדצמבר 2007.
  60. ^ וידאו: כתבה בתוכנית התחקירים "60 דקות" של רשת CBS, מאי 2009. (תמליל הכתבה)
  61. ^ לפי דיווח ב"הארץ" הוא הופעל כסוכן במשך 8 שנים וקיבל בתמורה כמיליון דולר:‫יוסי מלמןכמה עולה למוסד להפעיל סוכן מודיעין?, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2008‬
  62. ^ 62.0 62.1 יוסי מלמןהבורר: חשש כבד שראש אמ"ן לשעבר זעירא תיאם עדויות לקראת הדיונים בפרשת "הסוכן הכפול", באתר הארץ, 12 ביוני 2007‬‏
  63. ^ אלי זעירא, מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות, תל אביב, ידיעות אחרונות, 1993.
  64. ^ רונן ברגמן, "מחר תפרוץ מלחמה", מוסף הארץ, הארץ 17 בספטמבר 1999.
  65. ^ רונן ברגמן, "האיש שלהם בקהיר", מוסף 7 ימים, ידיעות אחרונות, 6 במאי 2005.
  66. ^ אורי בר יוסף, המלאך, עמ' 93.
  67. ^ אהרון ברגמן, מכתבים למערכת: "מרוואן היה סוכן כפול", הארץ, 24 בינואר 2003.
  68. ^ ‫יוסי מלמן, לוגאנו, שווייץ, זה לא נשמע כמו אשרף מרואן שהכרתי, באתר הארץ, 5 ביולי 2007‬
  69. ^ פרסום שמו של אשרף מרואן בישראל לראשונה: ‫יוסי מלמןגרון עמוק מכחיש, באתר הארץ, 15 בינואר 2003‬
  70. ^ אלי זעירא, "מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות", תל אביב, ידיעות אחרונות, 2004.
  71. ^ דן מרגלית, ראיון אלי זעירא, "מוסף המוספים", 23 בספטמבר 2004.
  72. ^ דן מרגלית, ראיון צבי זמיר, "מוסף המוספים", 28 בספטמבר 2004.
  73. ^ יוסי מלמןאלי זעירא הגיש תביעת דיבה נגד צבי זמיר, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2004‬
  74. ^ ‫רונן ברגמן, ואז, חיבק מובארק את "המרגל שלנו", באתר ynet‏, 5 במאי 2005‬
  75. ^ ‏‫יוסי מלמןהשב"כ והמשטרה חוקרים את החשד שראש אמ"ן לשעבר גילה סוד מדינה, באתר הארץ, 17 ביולי 2008‬‏
  76. ^ הידיעה על מותו של מרואן בעיתון הגרדיאן
  77. ^ הידיעה על מותו של מרואן באתר BBC
  78. ^ ‫תלם יהב, אשתו של אשרף מרוואן: המוסד רצח את בעלי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 11 ביולי 2010‬
  79. ^ יוסי מלמןלבקשת המשפחה: הוחלף הצוות שבודק כיצד מת סוכן המוסד המצרי, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008‬
  80. ^ "אל-אהראם", 3/7/2007
  81. ^ צבי זמיר ואפרת מס, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע, האם ישראל מקשיבה?, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg