אהרן יריב
|
||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||
אהרן יריב (רבינוביץ') (20 בדצמבר 1920 במוסקבה - 7 במאי 1994 בישראל) היה אלוף בצה"ל, ראש אמ"ן ושר בממשלת ישראל.
יריב נולד במוסקבה ובגיל חמש עשרה (1935) עזב את ברית המועצות ועלה לארץ ישראל, והחל ללמוד בבית-הספר החקלאי בפרדס חנה. הוא היה חבר קיבוץ גבע בשנים 1940 עד 1941.
תוכן עניינים |
[עריכה] שירות צבאי
יריב החל את שירותו הצבאי בהגנה בשנת 1939 ובשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי, בו הגיע לדרגת סרן. לאחר מלחמת העולם השנייה היה פעיל בהצלת פליטים יהודים ועסק ברכש. בשנת 1947 חזר לשירות בהגנה כשלישו של יעקב דורי, מפקד ההגנה. עם הקמת צה"ל (1948) מונה יריב לסגן מפקד גדוד בחטיבת אלכסנדרוני ולאחר מכן באותה שנה למפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי. בתפקידו כמג"ד (מפקד גדוד) השתתף בקרבות בצפון ובכיבוש נצרת במהלך מלחמת העצמאות.
בשנת 1951 מונה לראש ענף במחלקת המבצעים במטכ"ל, ושנה לאחר מכן מונה לראש צוות ההקמה של בית הספר לפיקוד ומטה (פו"מ) והיה למפקדו הראשון של בית הספר בין השנים 1954 - 1956.
בין השנים 1957 - 1960 שירת יריב כנספח הצבאי בארצות הברית וקנדה. עם שובו לישראל מונה למפקד חטיבת גולני, ובין השנים 1961 - 1964 למד בבית הספר למטה בצרפת. בשנת 1964 מונה לראש אגף המודיעין של צה"ל, ושירת בתפקיד עד 1972 (תקופת הכהונה הארוכה ביותר של ראש אמ"ן). יריב כיהן כראש האגף במלחמת ששת הימים.
בשנת 1972, לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מונה יריב ליועץ ראש הממשלה גולדה מאיר לענייני טרור, והיה מיוזמי מבצע זעם האל לחיסול מבצעי הטבח ושולחיהם.
[עריכה] לאחר הפרישה מצה"ל
בזמן מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 גויס כעוזר מיוחד לרמטכ”ל, ולאחר מכן עמד בראש צוות המשא ומתן עם המצרים בקילומטר ה-101 לייצוב הפסקת האש. שיחות אלו היו השיחות הישירות הרשמיות הראשונות בין ישראל ומצרים מאז הסכמי שביתת הנשק ב-1949. ב-11 בנובמבר 1973 חתם יריב עם מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי על הסכם שש הנקודות, בו נקבעה המסגרת לדיונים על הפרדת הכוחות, חילופי שבויים, המשך האספקה לארמיה השלישית המצרית המכותרת והסרת ההסגר המצרי שהוטל בתחילת המלחמה במצרי באב אל מנדב בים סוף. ההסכם הוביל להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים בינואר 1974 [1][2].
לאחר פרישתו מצה"ל הצטרף למפלגת העבודה, שאז הייתה במסגרת מערך. כיהן כחבר כנסת מטעם 'המערך' בכנסת השמינית (בשנים 1977-1974). הוא שימש שר התחבורה בממשלת גולדה מאיר קצרת הימים, ושר ההסברה בממשלת יצחק רבין הראשונה. בפברואר 1975 התפטר מהממשלה לאחר שלא התקבלו רעיונותיו המדיניים. במאי 1977, ערב הבחירות, התפטר מהכנסת והצטרף למפלגת ד"ש. מאוחר יותר שב למפלגת העבודה.
משנת 1977 ועד מותו ב-1994 עמד בראש מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 1988 ייסד את המועצה לשלום ולביטחון.
[עריכה] עמדותיו
יריב השתייך לאגף ה'יוני' במפלגה. בתקופת כהונתו בחבר כנסת ושר בממשלת ישראל גיבש עם ויקטור שם-טוב את נוסחת יריב-שם-טוב, הקוראת לניהול משא-ומתן עם הפלסטינים, אולם היא לא התקבלה על דעת הממשלה.
יריב סבר שלאחר טבח הספורטאים במינכן לא הייתה לישראל ברירה אלא להנהיג מדיניות חיסולים כדי לעצור את הטרור הפלסטיני [3].
[עריכה] משפחתו
יריב היה נשוי לנחמה ואב לאסף. התגורר ברמת השרון. אחיו היה גוטמן רבינוביץ, מנהלו של עיתון מעריב במשך שנים רבות, אחיינו הוא פרופסור איתמר רבינוביץ, שגריר ישראל בארצות הברית ונשיא אוניברסיטת תל אביב.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אהרן יריב, באתר הכנסת
- יריב אהרן (רבינוביץ'), אתר תנועת העבודה הישראלית
[עריכה] הערות שוליים
| שרי התחבורה בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי ההסברה בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| ראשי אגף המודיעין (אמ"ן) | ||
|---|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- שרי התחבורה בממשלות ישראל
- אנשי העלייה החמישית
- אלופי צה"ל
- בוגרי בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה
- חברי כנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
- לוחמי ההגנה
- מפקדי גדודים במלחמת העצמאות
- מפקדי חטיבת גולני
- מפקדי המכללה לפיקוד ולמטה
- מתנדבי היישוב
- ראשי אמ"ן
- שרי ממשלת ישראל
- חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- נספחים צבאיים ישראלים בארצות הברית
