גרעין תורני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גרעין תורני הוא קבוצה של משפחות או יחידים מתוך הציונות הדתית שמתארגנים לגור ביחד באזור בעל אוכלוסייה יהודית או דתית מועטה, מתוך מטרה לחזק את הזיקה ליהדות באותו המקום, ליצור אינטגרציה ולהניע שינוי חברתי. הגרעינים מבוססים לרוב על כולל אברכים או ישיבה העומדת במרכזם. גרעינים רבים מקימים מוסדות חינוך ותרבות, הן לגילאים הצעירים והן למבוגרים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים נוטים לעתים רבות להתגורר בקרבת אנשים הדומים להם מבחינה סוציולוגית. נטייה זאת לא פסחה על אנשי הציונות הדתית אשר התרכזו בערים ויישובים בעלי נוכחות דתית רבה, אם לא בלעדית. אמנם בראשית ימיה של מדינת ישראל נמצאו אנשי הציונות הדתית כמעט בכל ערי המדינה, אולם עם השנים הם התרכזו בערים בעלות אחוז גבוה של דתיים, דוגמת פתח תקווה, ירושלים ורחובות, בשכונות משלהם וביישובים דתיים. כך קרה שבשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 היו אזורים רבים במדינת ישראל בהם הייתה נוכחות דלה ביותר של דתיים לאומיים.

בנוסף, בעיירות הפיתוח ובשכונות המצוקה התרכזה אוכלוסייה שנחשבה חלשה, כאשר נוצר קשר מועט מאוד ביניהם לבין שכבות יותר מבוססות. תנועות הנוער בקשו למנוע מצב זה במסגרת תוכניות שונות כמו של"פ.

כשלונות של הימין הדתי בקלפי הביאו לבניית חזון של בניית קשר לאוכלוסיות מסורתיות וחילוניות אשר כמעט ולא הכירו את אנשי הציונות הדתית. הרב יואל בן נון במאמר בנקודה טבע את הססמה "להתנחל בלבבות" כמשקל נגד להתרכזות בהתנחלויות.

מגורים שלא בתוך הקהילה, לצורך השפעה על אוכלוסייה שונה כבר התקיימו בעבר בחברה הדתית. במיוחד מוכרת פעילותם של חסידי חב"ד, הסובבת סביב בתי חב"ד, אשר בתוכם ולצידם שיעורי תורה, פעילויות שונות ואף בתי ספר חב"דיים, הנפתחים ומתקיימים גם אם לומדים בהם תלמידים בודדים בכל כיתה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 הגיע הרב צפניה דרורי ממרכז הרב לקריית שמונה. כאשר ראה את המצב בעיר ארגן גרעין של משפחות דתיות-לאומיות שיתיישבו בעיר ויפעלו בה בתחום החינוך, קבוצה זו היוותה את הגרעין להקמת ישיבת ההסדר בעיר.

בתחילת שנות ה-70 הוקם במבשרת ציון כולל מר"ץ (מרכז צוותים), ביוזמתו ומימונו של זאב וולפסון ובניהולם של הרבנים שבתאי זליקוביץ ואורי כהן, במטרה להכשיר מורים שיצאו ליישובי הפריפריה במסגרת "גרעין אמוני".

פעילות של מגורים מכוונים של משפחות מהציונות הדתית ביישוב בעל אופי שונה התקיימה ב-1975, סביב ישיבת ההסדר שקמה במעלות. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 קמו יוזמות כאלו גם באילת, בירוחם ובצפת (1989). בשנת 1988 הוקם בבית שמש "גרעין תורני", אשר היה הראשון שהטביע את המונח.

מגמת הקמת הגרעינים התורניים התחזקה בשנות ה-90, במקביל להסכמי אוסלו, כאשר נוסדו גרעינים בערים רבות. בתקופה זו הוחל בהקמת גרעינים תורניים גם בערים מבוססות דוגמת תל אביב ורמת גן, בנוסף לגרעינים שהוקמו בעיירות פיתוח ובפריפריה. הגרעינים התורניים נתפסו בעיני אנשי הציונות הדתית כשגרירים של המתיישבים ביהודה, שומרון וחבל עזה ועל מטרותיהם נוסף ניסיון לקירוב רעיוני בין תושבי המדינה שבתוך הקו הירוק לאלו שמחוצה לו.

לדוגמה, אחד מהגרעינים שנוסדו, גרעין יפו שפועל מזה מספר שנים להקמת מוסדות חינוך בעיר, הגרעין מונה כ-60 משפחות, וכן גרעין "שקמים", יושב בדרום תל אביב, בשכונת שפירא, ובמסגרתו פועלות כשלושים משפחות. דוגמה נוספת היא הגרעין "אלישיב" הממוקם בלוד שנוסד בשנת 1995. נכון לשנת 2014 זהו הגרעין התורני הגדול ביותר, המונה למעלה מ-500 משפחות.

אל הגרעינים התורניים הצטרפו צעירים רבים שנולדו או שגדלו בהתנחלויות, אך ראו חשיבות רבה יותר בגרעינים התורניים כתרומה לחברה הישראלית.

מטרות הגרעינים התורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגרעינים השונים מטרות שונות כל גרעין לפי מקומו, אלה מספר מטרות המאחדות בין הגרעינים של הציונות הדתית:

  • יצירת "גשר חברתי" והידברות בין הציבור הדתי לבין אוכלוסייה מקומית.
  • "חיזוק" הציבור הדתי המקומי (גם מבחינה מספרית, וגם מבחינה ערכית ואידאולוגית, על ידי מוסדות החינוך ופעולות חינוכיות אחרות).
  • קירוב הציבור המקומי היהודי למורשת יהודית.
  • ליצור שינוי חינוכי וחברתי (סוציו-אקונומי) בעיירות פיתוח.

ארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-90 התארגנו הגרעינים התורניים בירוחם, בית שמש, אילת, דימונה ובאר שבע והקימו גוף בשם גחל"ת: "גרעינים חינוכיים לעיירות הפיתוח". ארגון זה התפצל, בגלל מחלוקות פוליטיות ואידאולוגיות. חלק מהגרעינים התארגנו בשם שעלי תורה, בראשותו של הרב רחמים נסימי, שהיה בין מקימי הגרעין התורני בבית שמש.

שאר הגרעינים התארגנו בשנת 1997 והקימו את קרן מורשת, שתמכה בשיאה בכ־40 גרעינים ובתוכם כ־700 משפחות. נשיא הקרן, כאמור, היה הרב מרדכי אליהו, ודרכו האידאולוגית השפיעה על דמותם של הגרעינים שהיו תחת חסותו. מדיניותו של קרן מורשת הייתה שכל גרעין תורני יוקם סביב בית מדרש, כלומר: כולל אברכים או ישיבה. אנשים מקומיים שאין להם תפקיד רשמי בבית המדרש אינם נחשבים לחלק רשמי של הגרעין התורני. מתוקף תפקידו, ראש בית המדרש או ראש הישיבה הוא גם ראש הגרעין. בשנת 2005 קרן מורשת חדלה מלפעול, בעקבות קשיים כלכליים, ולמעשה שעלי תורה נותרה יחידה "במערכה".

שנה לאחר מכן החל ארגון "גשר" לקחת חסות על חלק מגרעיני מורשת לשעבר, תחת הארגון קרן קהילות, בניסיון להמשיך את פעילותם הקהילתית והחברתית.

יתרונות וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו דיון ביתרונות ובחסרונות שבגרעינים התורניים.

היתרונות שהוזכרו בדיון, כוללים את האלמנטים הבאים:

  • משפחות הגרעין גרות ומעורות בחיי היישוב במאפשרת להם להשפיע באופן ישיר ובאופן עקיף במרבית תחומי החיים.
  • מחויבות של הגרעין לעבודה לטווח ארוך (בניגוד לפרויקטים תלויי קדנציה).
  • קבוצה היוצרת מעין חממה ליזמות חברתית ומחזקת את יכולת העשייה גם בתנאי משבר.
  • אפשרות לגיוס מתנדבים מגרעיני נח"ל בשנת שירות, שרות לאומי, סטודנטים, מכינות קדם צבאיות, ישיבות הסדר, מורות חיילות וכו'
  • מוטיבציה גבוהה על בסיס הזדהות ערכית עם רעיון המעורבות החברתית.
  • גורם משיכה לאוכלוסיות מבוססות להעתיק את מגוריהם ופעולותיהם לאזורי הפריפריה.

ישנה גם ביקורת על פעולתם של הגרעינים התורניים, הן מצד הציונות הדתית והן מצד תושבי הערים בהן הוקמו הגרעינים:

  • ישנם גרעינים המבוססים בעיקר על כולל אברכים או ישיבה אשר הואשמו בחוסר רצון להתחבר חיבור אמיתי עם האוכלוסייה המקומית (הדתית ו/או החילונית), ובמקום זה רצון חזק להמשיך במסגרות נפרדות לאנשים מתוך הגרעין לבד. יש גרעינים שבאופן רשמי אינם מכירים ב"חברותם" בגרעין של אנשים מקומיים שאינם אברכים בכולל (אף אם הם בעלי רקע ישיבתי).
  • הקמת מוסדות לימוד חצי פרטיים בכמה ערים, עבור ילדי הגרעין וילדים נבחרים מתוך הקהילה הקולטת, גרמו למשיכת התלמידים ה"טובים" יותר (מבחינה לימודית והתנהגותית), ולפעמים גם העשירים יותר לבתי הספר האלו, ולירידה מקבילה ברמתם של בתי הספר המקומיים.
  • לעתים השקפת עולמם והאידאולוגיה של חברי הגרעינים שונה מהותית מזו של האוכלוסייה המקומית (ואף הדתית). שוני זה יוצר קשיים בתקשורת ובביסוס פעילות דתית משותפת. אם הוקם בית ספר, החינוך השונה בבית הספר עלול להביא לפערים ערכיים בין ילדים (המתחנכים בבית הספר על פי גישתם של חברי הגרעין) להוריהם.
  • חלק מהגרעינים עוסקים ב'החזרה בתשובה'.
  • חלק מהגרעינים ממוקמים מסיבות אידאולוגיות בערים מעורבות, בשכונות שבהם רוב האוכלוסייה היא ערבית. במקומות כאלה נוצר חיכוך עם האוכלוסייה המקומית שמתדרדר לעתים לאלימות. גרעינים תורניים כאלה קיימים בעכו בלוד וביפו.

רשימת הגרעינים התורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלישיב רייכנר, דווקא שם - סיפורם של אנשי ההתיישבות החברתית, הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
  • "'לחזק' את הקהילה: על נזקיו של הגרעין התורני", מאת ינאי עופרן. כתב-העת "דעות" גיליון 45, דצמבר 2009. בגיליון הבא (46) יש תגובה מאת אלישיב רייכנר: "ואיפה הגרעינים של נאמני תורה ועבודה?".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי אינטרנט כלליים:

כתבות ומאמרים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏בתשמ"ח הוקם גרעין "שעלי תורה", שלאחר הרחבת העיר באופן משמעותי בשני העשורים שעברו מאז הקמתו, הקים גרעינים תורניים ברחבי הארץ ובשנת תשס"ו הקים גרעין נוסף בשכונת "שמונה קומות" שבעיר.‏