צבי ישראל טאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי ישראל טאו
טאו.jpg
תאריך לידה ה'תרצ"ז
תאריך לידה לועזי 1937 (בן 77 בערך)
השתייכות ציונות דתית
נושאים שבהם עסק אמונה, כתבי הראי"ה, כתבי הרב צבי יהודה קוק
רבותיו הרב צבי יהודה קוק
תלמידיו הרבנים אלי סדן, אלי בזק, משה בלייכר, שלמה אבינר ועוד- ראו תלמידיו

הרב צבי ישראל טאו (נולד ב-1937) הוא נשיא ישיבת הר המור וממנהיגי הציבור הדתי לאומי. נחשב לסמכות עליונה בעיני רבנים רבים מהזרם ה"ממלכתי" בקרב הציבור החרדי לאומי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בווינה, אוסטריה, ושמו הגרמני הוא האנס טאו (Hans Thau). הוריו היגרו לעיר מגליציה בתום מלחמת העולם הראשונה. אביו אברהם (אדולף) היה בנקאי ואמו יהודית פייגא (יוטה, לבית מייזלס) הייתה כימאית. לאחר האנשלוס עזבה המשפחה להולנד, ובתקופת השואה הם הוסתרו על ידי משפחה מקומית בהילפרסום.‏[1][2] ב-1956 עלה לישראל.‏[3] הרב בנימין זאב בנדיקט, סיפר שהוא שעודד אותו להגיע ארצה וללמוד אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק.

לאחר עלייתו לארץ ישראל למד בישיבת הדרום אצל הרב יהודה עמיטל, שם נפגש לראשונה עם כתבי הראי"ה, שהפכו בהמשך למרכז לימודו ועיסוקו. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת מרכז הרב. מאז, הוא התבלט כתלמיד חכם בעיקר בנושאי אמונה. הוא מתמקד בנושאי מחשבה ואמונה, במשנתם של הרב קוק ובנו הרצי"ה. הוא מעביר שיעורים רבים בתחום זה והוא נחשב לבקיא גדול בו.

הרב טאו הגיע לעמדת השפעה חשובה בישיבת מרכז הרב, החל משנות השישים, כאחד מתלמידיו הבולטים של הרב צבי יהודה קוק. במקרים רבים היה הרצי"ה מפנה את השואלים אותו לרב טאו. כמה שנים לפני פטירתו מינה הרצי"ה את הרב טאו, כמו גם את הרב חיים שטיינר, למעבירי שיעור כללי, אולם מאוחר יותר פרשו שניהם. לאחר פטירתו של הרצי"ה דרשו רוב הר"מים בישיבה למנות את הרב טאו לראש הישיבה לצד הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי, ואף שבתו בשל כך במשך תקופה מסוימת. בשל רצון לשלום בית נמנע אז הרב טאו ממאבק פומבי.‏[4]

המתחים בינו לבין הרב שפירא לגבי דרך הנהגת הישיבה והציבור בכלל הגיעו ב-1997 לשיא, כאשר עלתה כוונה להקים מכון הוראה שיהיה קשור באופן רשמי לישיבה ויתמוך בתקציבה. הרב טאו, שהתנגד בתוקף להכנסת מסגרת אקדמית לישיבה, פרש ממנה יחד עם שישה מן הרבנים וכן חלק נכבד מתלמידי ואברכי הישיבה (בפרט רוב התלמידים המבוגרים), והקים עמם את ישיבת הר המור. בישיבה זו הוא מכהן רק בתפקיד הרוחני של נשיא הישיבה; הוא אינו מעורב בניהול השוטף, אך מכריע בנושאים אידאולוגיים.

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב טאו מוביל את הגישה שגם כיום יש לדבוק ללא פשרות בתורת הרב קוק ובנו הרצי"ה. אחד היסודות המרכזיים בשיטתו היא התפיסה כי "העולם בנוי על תודעה", שעל פיה בכל נושא שהוא, אין חשיבות משמעותית בפעולות המעשיות אם אין תודעה מתאימה שתלווה ותכוון אותם. ללא תודעה מתאימה, כל מוסד או מפעל לא יוכל להתקיים. כיוון שכך, השיקול המרכזי שצריך לשקול בכל נושא הוא השפעתו על התודעה. לאור זאת, הוא מייחס חשיבות רבה לצורך להשפיע על תודעתו של עם ישראל על כל חלקיו.

מתוך גישה זו, ששורשיה אצל הרב קוק ובנו הרצי"ה, הוא נוטה להביט על פעולות מעשיות מתוך תפיסה מטאפיזית. למשל, הוא מתנגד לכל ויתור על "קדושת התורה", משום השפעתו העקרונית על התודעה.[דרוש מקור] תפיסה זו עומדת מאחורי התנגדותו להכנסת מכוני הוראה אקדמיים לתוך הישיבות, מאחר שלדבריו יש בכך פגיעה בעצמאות התורה.[דרוש מקור] באופן דומה, אלימות מילולית כלפי חייל יש בה פגיעה בקדושת המדינה וכדומה.[דרוש מקור]

ממלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהשקפתו העקרונית, אוחז הרב טאו גם בגישה "ממלכתית", אשר מדגישה לא רק את חשיבות מצוות יישוב ארץ ישראל, אלא גם את חשיבות רצונו של רוב עם ישראל. הוא מתנגד לכל פעולה של כפיית רצון או עניין מגזרי שרוב העם אינו מעוניין בו, גם אם בעיני העושים זוהי טובת העם. לאור זאת, כאשר המתיישבים מתנתקים מן העם, עמדתם הופכת לחסרת משמעות. גישה זו התבטאה בין היתר בכמה אירועים בולטים:

  • בתשמ"ב-1982, בעת פינוי סיני, במסגרת יישום הסכם השלום עם מצרים שנחתם בקמפ דויד שלל בנחרצות מחאה אלימה כנגד הפינוי.
  • בשנות השמונים היה מראשי המתנגדים מבין רבני הציונות הדתית למחתרת היהודית, ואמר על אנשיה שהם מרימים ידם כנגד תורת הרב קוק ועושים בה שימוש כנגד דעתו המקורית.
  • בעת הוויכוח על תוכנית ההתנתקות, כמו במקרים קודמים, הוא התנגד עקרונית לאיום בנשק הסרבנות, שלדעתו מפורר את הצבא. עם זאת, לראשי מוסדות שהתייעצו איתו בנושא, הוא אמר שתלמיד שיהיה מסוגל נפשית לפנות יישובים, הוא כישלון חינוכי. היו שקראו לגישתו שהובעה בכמה ערוצים, בשם: "סרבנות אפורה".‏[5]

לדעתו, בהמשך לדעת הרב צבי יהודה קוק ,‏[6] יש לכבד את מי שמייצג את הממלכתיות הישראלית, ובאופן מיוחד את ראש הממשלה. בהתאם לכך, ניתן לבקר את ראש הממשלה באופן נוקב ולהילחם במעשיו, אך אסור לבזותו ולפגוע בכבודו. עם זאת, הרב טאו גם טען שלא כל אחד מבין בעניינים פוליטיים ויכול לבקר את הממשלה .‏[7]

השקפה חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב טאו התפרסם בהתנגדותו לשיטת "לימוד התנ"ך בגובה העיניים", שבה מייחסים מניעים אנושיים רגילים לגיבורי התנ"ך. הוא הביע התנגדות לשיטת הרבדים בלימוד התלמוד. כמו כן ביקר בחריפות הכנסת אספקטים של ביקורת המקרא אל תוכנית הלימודים של התנ"ך בחלק מישיבות הסדר, בין השאר בטענה שהאיחוד האירופי מממן תוכניות לימודים אלו, במסגרת התוכנית להחדרת ערכי דמוקרטיזציה אל החברה הישראלית.

הוא תומך בכך שללימודי חול לא יוקדש זמן רב בגיל צעיר. מנחה את תלמידיו להימנע מצריכת תקשורת ותרבות חילונית נמוכה, אולם אינו מתנגד להשכלה כללית בגיל מאוחר. לרב טאו עצמו ידע כללי רחב; הוא מתמצא בפילוסופיה העתיקה והחדשה ושולט בכמה שפות.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב טאו היה מראשי האידאולוגים של תנועת גוש אמונים והשתתף בעיצוב מהלכיה הראשוניים בשנות השבעים והשמונים, הגם שהתעמת כמה פעמים מאחורי הקלעים עם מנהיגיה בניסיון למנוע עימותים עם צה"ל. הרב טאו היה גם מראשי הפעילים בתנועת שלח את עמי שפעלה בשנות השבעים והשמונים למען יציאתם החופשית של יהודים מרוסיה, ועמד בקשר קרוב עם אסירי ציון הרב יוסף מנדלביץ ואנטולי שרנסקי וכן רעייתו אביטל.

ברוב מערכות הבחירות בעבר תמך הרב טאו במפד"ל. הבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006 אמר לתלמידיו כי אין בכוונתו להצביע לרשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל, משום שאנשיה אינם מבינים כי המאבק על שלמות הארץ אינו אלא ביטוי של מאבק תרבותי-תודעתי יסודי יותר. במקום זאת הודיע כי בכוונתו להצביע לש"ס. עם זאת, הוא הדגיש כי אינו מחייב את תלמידיו לעשות כמותו.[דרוש מקור]

בזמן חקירתו של נשיא המדינה משה קצב, פרסם הרב טאו מכתב שבו תמך בקצב וקרא לו שלא להיכנע ללחצים התקשורתיים, משום שכניעה כזאת תזמין לחצים נוספים ותיתן "שלטון ללא מיצרים לליצנות ולטרור התקשורתי".‏[8] גם לאחר הרשעתו של קצב באונס, עמד הרב טאו בראש מכתב תמיכה של רבנים שנשלח באופן פרטי לקצב, שבו הביעו אמון בחפותו וביקרו בחריפות את התקשורת הישראלית.‏[9] לפי אבישי בן חיים ביטל קצב את עסקת הטיעון שנחתמה עמו לאור המלצות הרב מרדכי אליהו והרב טאו, שאמר לו כי אין לו רשות למחול על כבודו, גם אם יורשע.‏[10]

בסיוון תשס"ט (יוני 2009), פנה הרב טאו במכתב פומבי אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהקשר למגעים בינלאומיים לגבי מהלכיו המדיניים ועתידה הגאופוליטי של ארץ ישראל.‏[11]

במרחשוון תשע"ד פרסם מכתב חריף נגד מפלגת הבית היהודי שבו כתב: "האג'נדה של הבית היהודי היא חיסול כוחן של המפלגות הדתיות הציוניות, כדי לקעקע את הסטטוס קוו, למען הפרדת הדת מן המדינה בכל התחומים ולפרק כל זיקה של מדינתנו אל התורה"; "ונקווה שגם יוחלף השם שמפלגה זו נושאת בשקר".‏[12] בכסלו תשע"ה הופצה חוברת המבוססת על שיעוריו, ובה התנגדות להפרדת היהדות ממדינה ישראל, לשילוב חילונים במפלגה הדתית לאומית ולמתן לגיטימציה לחקיקה ולרפורמות אנטי-דתיות.‏[13]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו הראשונה, הרבנית חנה טאו, תלמידת-חכם בפני עצמה, הייתה מחלוצות לימוד התורה לנשים בציבור הדתי. היא נחשבה למורת דרך, ולימדה רבות מהנשים המשמשות כיום כמחנכות במדרשות התורניות. לאחר שהתאלמן, נישא הרב טאו בשנית, בגיל 71, לבתיה כהן מהרובע היהודי בעיר העתיקה בירושליםי"ז באב ה'תשס"ח - 18 באוגוסט 2008).

בנו הבכור, הרב מרדכי (מוטי) טאו, עומד בראש ישיבה קטנה, "שלום בניך", הנמצאת בירושלים. לרב יש עוד שני בנים ובת. חתנו (בעלה של בתו תהילה) הוא הרב איתי אפלבאום, המלמד אף הוא בישיבת "שלום בניך".

לרב טאו שתי אחיות גדולות: פרופ' גרדה אילתה-אלסטר, מרצה לשעבר לספרות משווה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוולין גודמן-טאו, המחזיקה בהשקפה דתית שונה מאוד משלו, והיא אחת הנשים הבודדות שהוסמכו בידי רב אורתודוקסי (הרב יהונתן צ'יפמן). היא שימשה כרב הקהילה הרפורמית בווינה.

מתלמידיו הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים המבוססים על שיעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב טאו לא כתב בעצמו ספרים, אולם תוך שיתוף פעולה הדוק איתו הוצאו לאור חוברות וספרים שנערכו על בסיס שיעוריו. בהם:

  • לאמונת עתנו - שנים-עשר כרכים של שיחות בענייני אמונה, הנהגה וגאולה
  • צדיק באמונתו יחיה - על הגישה ללימוד תורה (ביקורת נגד הסתכלות אקדמית וחילונית בלימוד התורה)
  • סולו המסילה - בנושא המאבק על ארץ ישראל וגישת הממלכתיות
  • נשמה לעם עליה - מאמרים שנאמרו בעיצומה של תוכנית ההתנתקות
  • נושא אלומותיו - ערכה של החקלאות
  • צדקה תרומם גוי - ערכה של מצות הצדקה

מדי כמה חודשים יוצאות חוברות של שיעורים שמעביר הרב טאו, בהוצאת מכון שירת ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Auseinandersetzungen mit dem zerstörten jüdischen Erbe. Studia Cassellana, כרך 13. עמ' 61-68.
  2. ^ Illa Meisels, Eveline Goodman-Tau, Erinnerung der Herzen, Czernin, 2004. עמ' 83, 98.
  3. ^ יאיר שלגהרבה טאו נגד הרב טאו, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2004
  4. ^ נדב שרגאי, אמנה על גבולות הפסיקה, הארץ 23.11.95, עמ' ב3
  5. ^ יאיר שלגהסרבנות האפורה של הרב טאו, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2004‬
  6. ^ צבי יהודה הכהן קוק, מתוך התורה הגואלת, ב, עמ' רו.
  7. ^ 'היועץ למלך נתנוך', בתוך: לאמונת עתנו, עמ' ?
  8. ^ ‫עידן יוסף, המכתב שצונזר בעלון הדתי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 2 בנובמבר 2006‬
  9. ^ ‫יצחק טסלר, עשרות רבנים שלחו מכתב תמיכה למשה קצב, באתר nrg‏, 23 בפברואר 2011‬
  10. ^ ‫ניצן ארליך, ‏הרב אליהו והרב טאו המליצו לקצב לדחות את עסקת הטיעון, באתר כיכר השבת, 18 במאי 2011‬
  11. ^ ‫עידן יוסף, התורה המדינית של הרב צבי ישראל טאו, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 11 ביוני 2009‬
  12. ^ יונתן אוריך, הרב טאו תוקף את הבית היהודי: "מפרקים כל זיקה אל התורה", באתר כיפה, 14 באוקטובר 2013
    ראו גם:נטעאל בנדל, ‏הרב טאו: כולם מפחדים מאדון בנט, צאו לחסום כבישים, באתר כיפה, י"ג טבת תשע"ד, 16/12/2013
  13. ^ "ונאמן ביתך וממלכתך"