צבי ישראל טאו
| צבי ישראל טאו | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 1936 |
| השתייכות | ציונות דתית |
| נושאים שבהם עסק | אמונה, גאולה, עם ישראל, תשובה, ארץ ישראל |
| רבותיו | הרב צבי יהודה קוק |
| תלמידיו | הרבנים אלי סדן, אלי בזק, משה בלייכר, שלמה אבינר ועוד- ראו תלמידיו |
הרב צבי ישראל טאו (נולד ב-1936) הוא נשיא ישיבת הר המור וממנהיגי הציבור הדתי לאומי. נחשב לסמכות עליונה בעיני רבנים רבים מהזרם ה"ממלכתי" בתוך הציבור החרדי לאומי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
נולד באוסטריה למשפחה מסורתית וינאית שמוצאה היה מגליציה. אביו היה סוחר בדים ואמו כימאית. בזמן מלחמת העולם השנייה ברחה המשפחה להולנד, ושם התחבאה בימי השואה. הרב בנימין זאב בנדיקט שהיה רב הקהילה לאחר השואה, סיפר שהוא שעודד אותו לעלות לארץ ישראל.
לאחר עלייתו לארץ ישראל למד בישיבת הדרום אצל הרב יהודה עמיטל, שם נפגש לראשונה עם כתבי הראי"ה, שהפכו בהמשך למרכז לימודו ועיסוקו. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת מרכז הרב. מאז, הוא התבלט כתלמיד חכם בעיקר בנושאי אמונה. הוא מתמקד בנושאי מחשבה ואמונה, במשנתם של הרב קוק ובנו הרצי"ה. הוא מעביר שיעורים רבים בתחום זה והוא נחשב לבקיא גדול בו.
הרב טאו הגיע לעמדת השפעה חשובה בישיבת מרכז הרב, החל משנות השישים, כאחד מתלמידיו הבולטים של הרב צבי יהודה קוק. במקרים רבים היה הרצי"ה מפנה את השואלים אותו לרב טאו. כמה שנים לפני פטירתו מינה הרצי"ה את הרב טאו, כמו גם את הרב חיים שטיינר, למעבירי שיעור כללי, אולם מאוחר יותר פרשו שניהם. לאחר פטירתו של הרצי"ה דרשו רוב הר"מים בישיבה למנות את הרב טאו לראש הישיבה לצד הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי, ואף שבתו בשל כך במשך תקופה מסוימת. בשל רצון לשלום בית נמנע אז הרב טאו ממאבק פומבי[1].
המתחים בינו לבין הרב שפירא לגבי דרך הנהגת הישיבה והציבור בכלל הגיעו ב-1997 לשיא, כאשר עלתה כוונה להקים מכון הוראה שיהיה קשור באופן רשמי לישיבה ויתמוך בתקציבה. הרב טאו, שהתנגד בתוקף להכנסת מסגרת אקדמית לישיבה, פרש ממנה יחד עם שישה מן הרבנים וכן חלק נכבד מתלמידי ואברכי הישיבה (בפרט רוב התלמידים המבוגרים), והקים עמם את ישיבת הר המור. בישיבה זו הוא מכהן רק בתפקיד הרוחני של נשיא הישיבה; הוא אינו מעורב בניהול השוטף, אך מכריע בנושאים אידאולוגיים.
[עריכה] פעילותו הציבורית
הרב טאו היה מראשי האידאולוגים של תנועת גוש אמונים והשתתף בעיצוב מהלכיה הראשוניים בשנות השבעים והשמונים; הגם שהתעמת כמה פעמים מאחורי הקלעים עם מנהיגיה בניסיון למנוע עימותים עם צה"ל.
היה מראשי הפעילים בתנועת שלח את עמי שפעלה בשנות השבעים והשמונים למען יציאתם החופשית של יהודים מרוסיה. עמד בקשר קרוב עם אסירי ציון הרב יוסף מנדלביץ ואנטולי שרנסקי וכן רעייתו אביטל.
ברוב מערכות הבחירות בעבר תמך הרב טאו במפד"ל. בבחירות 2006 אמר לתלמידיו כי אין בכוונתו להצביע לרשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל, משום שאנשיה אינם מבינים כי המאבק על שלמות הארץ אינו אלא ביטוי של מאבק תרבותי-תודעתי יסודי יותר. במקום זאת הודיע כי בכוונתו להצביע לש"ס. עם זאת, הוא הדגיש כי אינו מחייב את תלמידיו לעשות כמותו.[דרוש מקור]
בזמן חקירתו של נשיא המדינה משה קצב, פרסם הרב טאו מכתב שבו תמך בקצב וקרא לו שלא להיכנע ללחצים התקשורתיים, משום שכניעה כזאת תזמין לחצים נוספים ותיתן "שלטון ללא מיצרים לליצנות ולטרור התקשורתי".[2] גם לאחר הרשעתו של קצב באונס, עמד הרב טאו בראש מכתב תמיכה של רבנים שנשלח באופן פרטי לקצב, שבו הביעו אמון בחפותו וביקרו בחריפות את התקשורת הישראלית.[3] לפי אבישי בן חיים ביטל קצב את עסקת הטיעון שנחתמה עמו לאור המלצות הרב מרדכי אליהו והרב טאו, שאמר לו כי אין לו רשות למחול על כבודו, גם אם יורשע[4].
בסיון תשס"ט (יוני 2009), פנה הרב טאו במכתב פומבי אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהקשר למגעים בינלאומיים לגבי מהלכיו המדיניים ועתידה הגאופוליטי של ארץ ישראל.[5]
[עריכה] השקפתו
הרב טאו מוביל את הגישה שגם כיום יש לדבוק ללא פשרות בתורת הרב קוק ובנו הרצי"ה.
הוא תומך בכך שללימודי חול לא יוקדש זמן רב בגיל צעיר. מנחה את תלמידיו להימנע מצריכת תקשורת ותרבות חילונית נמוכה, אולם אינו מתנגד להשכלה כללית בגיל מאוחר. לרב טאו עצמו ידע כללי רחב; הוא מתמצא בפילוסופיה העתיקה והחדשה ושולט בכמה שפות.
כחלק מהשקפתו העקרונית, אוחז הרב טאו גם בגישה "ממלכתית", אשר מדגישה לא רק את חשיבות מצוות יישוב ארץ ישראל, אלא גם את חשיבות רצונו של רוב עם ישראל. הוא מתנגד לכל פעולה של כפיית רצון או ענין מגזרי שרוב העם אינו מעוניין בו, גם אם בעיני העושים זוהי טובת העם. לאור זאת, כאשר המתיישבים מתנתקים מן העם, עמדתם הופכת לחסרת משמעות. גישה זו התבטאה בין היתר בכמה אירועים בולטים:
- בתשמ"ב-1982, בעת פינוי סיני, במסגרת יישום הסכם השלום עם מצרים שנחתם בקמפ דויד שלל בנחרצות מחאה אלימה כנגד הפינוי.
- בשנות השמונים היה מראשי המתנגדים מבין רבני הציונות הדתית למחתרת היהודית, ואמר על אנשיה שהם מרימים ידם כנגד תורת הרב קוק ועושים בה שימוש כנגד דעתו המקורית.
- בעת הוויכוח על תוכנית ההתנתקות, כמו במקרים קודמים, הוא התנגד עקרונית לאיום בנשק הסרבנות, שלדעתו מפורר את הצבא. עם זאת, לראשי מוסדות שהתייעצו איתו בנושא, הוא אמר שתלמיד שיהיה מסוגל נפשית לפנות יישובים, הוא כישלון חינוכי.[דרוש מקור] היו שקראו לגישתו שהובעה בכמה ערוצים, בשם: "סרבנות אפורה".[6]
לדעתו, בהמשך לדעת הרב צבי יהודה קוק [7], יש לכבד את מי שמייצג את הממלכתיות הישראלית, ובאופן מיוחד את ראש הממשלה. בהתאם לכך, ניתן לבקר את ראש הממשלה באופן נוקב ולהילחם במעשיו, אך אסור לבזותו ולפגוע בכבודו. עם זאת, הרב טאו גם טען שלא כל אחד מבין בעניינים פוליטיים ויכול לבקר את הממשלה [8].
הרב טאו התפרסם בהתנגדותו לשיטת "לימוד התנ"ך בגובה העיניים", שבה מייחסים מניעים אנושיים רגילים לגיבורי התנ"ך. הוא הביע התנגדות לשיטת הרבדים בלימוד התלמוד. כמו כן ביקר בחריפות הכנסת אספקטים של ביקורת המקרא אל תוכנית הלימודים של התנ"ך בחלק מישיבות הסדר, בין השאר בטענה שהאיחוד האירופי מממן תוכניות לימודים אלו, במסגרת התוכנית להחדרת ערכי דמוקרטיזציה אל החברה הישראלית.
אחד היסודות המרכזיים בשיטתו היא התפיסה כי "העולם בנוי על תודעה", שעל פיה בכל נושא שהוא, אין חשיבות משמעותית בפעולות המעשיות אם אין תודעה מתאימה שתלווה ותכוון אותם. ללא תודעה מתאימה, כל מוסד או מפעל לא יוכל להתקיים. כיוון שכך, השיקול המרכזי שצריך לשקול בכל נושא הוא השפעתו על התודעה. לאור זאת, הוא מייחס חשיבות רבה לצורך להשפיע על תודעתו של עם ישראל על כל חלקיו.
מתוך גישה זו, ששורשיה אצל הרב קוק ובנו הרצי"ה, הוא נוטה להביט על פעולות מעשיות מתוך תפיסה מטאפיזית. למשל, הוא מתנגד לכל ויתור על "קדושת התורה", משום השפעתו העקרונית על התודעה.[דרוש מקור] תפיסה זו עומדת גם מאחורי התנגדותו להכנסת מכוני הוראה אקדמיים לתוך הישיבות, כמתואר לעיל. לדבריו יש בכך פגיעה בעצמאות התורה.[דרוש מקור] באופן דומה, אלימות מילולית כלפי חייל יש בה פגיעה בקדושת המדינה וכדומה.[דרוש מקור]
[עריכה] משפחתו
אשתו הראשונה, הרבנית חנה טאו, תלמידת-חכם בפני עצמה, הייתה מחלוצות לימוד התורה לנשים בציבור הדתי. היא נחשבה למורת דרך, ולימדה רבות מהנשים המשמשות כיום כמחנכות במדרשות התורניות.
לאחר שהתאלמן, נישא הרב טאו בשנית, בגיל 71, עם הרבנית בתיה כהן מהרובע היהודי בהעיר העתיקה בירושלים (בי"ז באב ה'תשס"ח - 18 באוגוסט 2008).
בנו הבכור, הרב מרדכי (מוטי) טאו, עומד בראש ישיבה קטנה, "שלום בניך", הנמצאת בירושלים. לרב יש עוד שני בנים ובת. חתנו (בעלה של בתו תהילה) הוא הרב איתי אפלבאום, המלמד אף הוא בישיבת "שלום בניך".
אחותו, אוולין גודמן-טאו, מחזיקה בהשקפה דתית שונה מאוד משלו, והיא אחת הנשים הבודדות שהוסמכו בידי רב אורתודוקסי (הרב יהונתן צ'יפמן). היא שימשה כרב הקהילה הרפורמית בווינה. אחות נוספת של הרב טאו, היא ד"ר גרדה אילתה-אלסטר, מרצה לשעבר לספרות משווה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
[עריכה] תלמידיו הבולטים
|
|
[עריכה] ספרים המבוססים על שיעוריו
הרב טאו לא כתב בעצמו ספרים, אולם תוך שיתוף פעולה הדוק איתו הוצאו לאור חוברות וספרים שנערכו על בסיס שיעוריו. בהם:
- לאמונת עתנו - עשרה כרכים של שיחות בענייני אמונה, הנהגה וגאולה.
- צדיק באמונתו יחיה - על הגישה ללימוד תנ"ך (ביקורת נגד הסתכלות אקדמית וחילונית בלימוד התורה).
- סולו המסילה - ספר בנושא המאבק על ארץ ישראל וגישת הממלכתיות.
- נשמה לעם עליה - מאמרים שנאמרו בעיצומה של תוכנית ההתנתקות.
- נושא אלומותיו - ערכה של החקלאות בישראל.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ נדב שרגאי, אמנה על גבולות הפסיקה, הארץ 23.11.95, עמ' ב3
- ^ אתר חדשות מחלקה ראשונה
- ^ יצחק טסלר, עשרות רבנים שלחו מכתב תמיכה למשה קצב, באתר nrg מעריב, 23 בפברואר 2011
- ^ ניצן ארליך, הרב אליהו והרב טאו המליצו לקצב לדחות את עיסקת הטיעון, י"ד באייר תשע"א, באתר כיכר השבת
- ^ אתר חדשות מחלקה ראשונה
- ^ ראו:יאיר שלג, הסרבנות האפורה של הרב טאו, באתר הארץ
- ^ צבי יהודה הכהן קוק, מתוך התורה הגואלת, ב, עמ' רו.
- ^ 'היועץ למלך נתנוך', בתוך: לאמונת עתנו, עמ' ?
