פרשת כי תבוא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא היא פרשת השבוע השביעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק כ"ו פסוק א ומסתיימת בפרק כ"ט פסוק ח. פרשת כי תבוא לעולם תהיה הפרשה האחת לפני האחרונה בשנה היהודית, כיוון שבה כלולה פרשת הברכות והקללות, ואין רוצים לסיים את השנה בדבר רע. פרשה זו מכונה "פרשת התוכחה הגדולה" (בניגוד לפרשת בחוקותי שמכונה פרשת "התוכחה הקטנה"), מכיוון שיש בה תוכחה רבה וארוכה ומצויים בה ברכות וקללות.

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה נפתחת בחלק האחרון של נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו. בפרשה מפורטות מצוות ביכורים ומצוות וידוי מעשרות וכן סיכום קצר של הנאום.

לאחר מכן, מתואר הטקס שנצטוו בני ישראל לקיים עם כניסתם לארץ ישראל, ועיקרו כריתה מחדש של הברית בינם ובין ה'. לפי הציווי, יש להקים מזבח ולקיים מעמד בהשתתפות העם כולו, חלקו על הר גריזים וחלקו על הר עיבל, ובמעמד זה נאמרות אזהרות מיוחדות (כל אחת מהן נפתחת במילה "ארור") על רשימה של חטאים חמורים.

בהמשך הפרשה מופיע תיאור קצר של הברכה, שתבוא על עם ישראל אם ישמור את המצוות, וכן תיאור רחב ומפורט של הצרות והפגעים, שיבואו עליו אם לא יקיים אותן.

בסיום הפרשה מופיעה סקירה היסטורית קצרה על קורות יציאת מצרים, ההליכה במדבר סיני וכיבוש עבר הירדן המזרחי.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפטרה של פרשת כי תבוא היא השישית בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, פרק ס', פסוקים א-כב ("קומי אורי").

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים בכי תבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]