שירות של להט"בים במערכת הביטחון הישראלית
|
עיינו גם בפורטל
פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, בהומואים, בטרנסג'נדרים ובביסקסואלים. |
להט"בים משרתים במערכת הביטחון הישראלית: צה"ל, משטרה, שב"כ ועוד. מצבו החוקי של השירות הצבאי של להט"בים בישראל השתנה לאורך השנים.
צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם קום המדינה, קבעה פקודת סדרי השלטון והמשפט את המשך תוקפם של החוקים של המנדט הבריטי. לפי חוקים אלו, נחשב קיום יחסי מין הומוסקסואליים לעבירה שדינה עשר שנות מאסר[1]. חיים כהן, שהיה היועץ המשפטי לממשלה, נכשל במאמציו להעביר בממשלה החלטה המעבירה את ההכרעה בנושא להנחיית היועץ המשפטי[2], אך הורה למשטרה שלא לאכוף את החוק.
עם זאת מקום המדינה העדיף צה"ל שלא לגייס חיילים להט"בים. בשנת 1956 הועמדו לדין בית הדין הצבאי שני חיילים בדרגת טוראי בגין קיום "משכב שלא בדרך הטבע". הם הורשעו ונשלחו לשנת מאסר בפועל. אולם פסק הדין, שעורר סערה ציבורית, הביא להגשת ערעור בפני בית הדין הצבאי לערעורים. עורך הדין של השניים ביקש מבית הדין לזכות את החיילים בטענה שהומוסקסואליות איננה פשע, אלא מחלה. לחיזוק טענתו הוא זימן לבית הדין עד מומחה, רופא מבית החולים תל השומר, שהסביר לשופטים שהומוסקסואליות היא מחלה חשוכת מרפא, וכליאת החיילים תביא להחרפתה, לא לריפוי שלה. בית הדין קיבל את קו ההגנה הזה, אך נמנע מזיכוי החיילים. תחת זאת הוא הפחית את עונשם; עונשו של החייל שיזם את המגע ההומוסקסואלי הופחת לכשבעים ימים של מאסר בפועל, בעוד החייל השני נידון ליום מאסר אחד[3]. שני החיילים הללו הם היחידים שנשפטו בישראל על משכב זכר.
מאז תחילת שנות ה-70 של המאה העשרים הופעלה מדיניות בצה"ל לפיה לא ניתן פטור משירות צבאי בשל נטייה מינית. בד בבד, הצבא מנע לעיתים קרובות מהומוסקסואלים גלויים להתקדם לדרגת קצונה או להמשיך בשירות קבע[4].[דרוש מקור: ויקיסקס אינה מקור מספק]
באוגוסט 1983 פורסמה ידיעה על כך שחוזהו של קצין בוטל בעקבות תלונה של אשתו על נטיותיו ההומוסקסואליות. בעקבות כך נשלח מכתב לראש אכ"א בצה"ל, תא"ל עמוס ירון, מטעם יו"ר האגודה לזכויות האזרח, ד"ר רות גביזון[5]. ראש אכ"א השיב חודש לאחר מכן, באוקטובר 1983 כי נטיות הומוסקסואליות אינן מונעות מחייל שירות צבאי[6].
בספטמבר 1983, נכנסה לפקודות מטכ"ל הוראת קבע[7] שכותרתה "שירות הומוסקסואלים בצה"ל". הפקודה קבעה כי אפשרויות שיבוצם של חיילים הומוסקסואלים יהיו מוגבלות בגין נטייתם המינית משום שזו עלולה להוות סיכון ביטחוני (בדומה ל"בהלת הלבנדר" בארצות הברית). בעקבות כך, בחוברת ההנחיות הבסיסית למאבחנות הפסיכוטכניות שפורסמה בספטמבר 1983 בצה"ל אופיינה ההומוסקסואליות כסטייה מינית. כמו כן החוברת כרכה בין הומוסקסואליות לבין נשיות ובעיות בבריאות הנפש[8].
לאורך השנים נעשו כמה שינויים בפקודות אלו, שהאחראי הישיר להם היה פרופסור עוזי אבן. פקודות אכ"א של שנות ה-80 התירו להומוסקסואלים לשרת בצבא. הם גרסו כי מפקד יחידה שנודע לו כי חייל הוא הומוסקסואל יפנה את החייל למרכז בריאות הנפש, ותיערך בדיקה על ידי מרכז לבריאות הנפש וגורמי ביטחון שדה הנוגעים בדבר. לנוכח תוצאות הבדיקה של המרכז לבריאות הנפש יכול הצבא להמליץ על קביעת גבולות לשיבוץ החייל, להפסיק את שירותו של החייל לגמרי או לערוך תחקיר ביטחוני מקיף בהתאם לתפקיד שהחייל מיועד אליו[3]. עוד קבעה הפקודה[9], כי
"בשום מקרה לא ישרת חייל הומוסקסואל בתפקיד 'סוד מועדף' - בקהילת המודיעין ובתפקידי הצפנה והסתרה - וכי חייל שהועלה 'חשד סביר' לפיו הוא בעל נטייה הומוסקסואלית, יהיה מצוי בפיקוח ביטחוני כל תקופת שירותו הסדיר בצה"ל."
אף על פי שהפקודות אכן מולאו[9], באותה תקופה היו לפחות כמה מקרים שבהם שירתו בצה"ל קצינים הומוסקסואלים שהועלו בדרגה ואף זכו להיות מקודמים לתפקידים בכירים. הבכיר מבין קצינים אלו היה ד"ר דורון מייזל, קצין בחיל הרפואה, הומוסקסואל גלוי, מי שהיה אמור להתמנות לקצין הרפואה הראשי של חיל הים. מפקד החיל, האלוף זאב אלמוג, פסל את המינוי שלו אך ורק על רקע נטייתו המינית של מייזל. רפאל איתן, הרמטכ"ל, גיבה את עמדת אלמוג ואף תבע מד"ר ערן דולב, קצין הרפואה הראשי של צה"ל, לקבוע למייזל פרופיל 21 וכן לפטר אותו מהצבא. דולב השיב לאיתן בתגובה כי ההומוסקסואליות אינה מופיעה ברשימת הסעיפים הגורמים להורדת הפרופיל הרפואי הצבאי וגם הטיח בו, כי הוא, איתן, מבטא "עמדה של פרימיטיבי". בסופו של דבר, ויתר איתן. מייזל הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה לקצין רפואה הפיקודי של פיקוד דרום[10].
כאשר מייזל עמד להיות מקודם לתפקיד הרופא הפיקודי, אלוף הפיקוד, יצחק מרדכי, תמך במינויו, אך קצינים בכירים אחרים התנגדו לכך. הנושא הועבר להכרעה של הרמטכ"ל, דן שומרון, שאישר את המינוי. עוד קודם לפרשה זו, נפוצו שמועות על שומרון כי הוא הומוסקסואל, וקידומו של מייזל על ידי שומרון ליבה עוד יותר את השמועות. כאשר הועלה שמו כמועמד למינוי כרמטכ"ל, ראש הממשלה, יצחק שמיר הקים ועדת בדיקה שמטרתה אישוש או דחייה של השמועות בדבר נטיותו המינית של שומרון. השב"כ הפריך את השמועות, מה שסלל את הדרך למינוי שומרון כרמטכ"ל ה-13[11].
שינוי החקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1993 הופיע פרופסור עוזי אבן, שהיה קצין במילואים, בכינוס על זכויות ההומוסקסואלים שארגנה חברת הכנסת יעל דיין במשכן הכנסת[12]. אבן סיפר בהתרגשות על החקירה שהשב"כ ערך סביב נטייתו המינית, ועל כך כי החקירה הביאה להדחתו מכל תפקידיו במערכת הביטחון בחיל המודיעין וגם לשלילת סיווגו הביטחוני, וזאת לאחר שירות של כ-15 שנה בתפקידים הרגישים ביותר[13]. בעקבות כך, ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, הביא לבחינה מחדש של פקודות מטכ"ל עוד באותה השנה, על ידי הקמת ועדה שבחנה את הנושא. הוועדה ניסחה, בעזרתו של אבן עצמו, הוראות חדשות בעניין שירותם הצבאי של הומוסקסואלים. הוראות אלו, כהוראת קבע של אכ"א, נכנסו לתוקף ב-10 ביוני 1993. הפקודה[13] קובעת בסעיפהּ השני כי:
"מתוך הכרה שהומוסקסואלים ראויים לשירות צבאי כאחרים, צה"ל מגייס בעלי נטייה זו לשירות, בתנאי שהם נמצאו כשירים לשירות ביטחון עפ"י הקריטריונים, החלים על כלל המועמדים לשירות ביטחון"
הפקודה קבעה כי השיבוץ והקידום של חיילים הומוסקסואלים לא יוגבל באופן כללי, וביטלה את הקביעות הגורפות משנת 1983 שמנעו הצבה של הומוסקסואלים בתפקידים מודיעיניים המוגדרים סודיים ("תפקידי סוד מועדף" בלשון הפקודה). לבסוף, הפקודה החדשה ביטלה את החובה שהוטלה על המפקדים לדווח על החיילים ההומוסקסואלים שלהם למרכז לבריאות הנפש. עם זאת, הפקודה השאירה בתוקף את חובת הדיווח לביטחון שדה[3].
ביולי 1993, חודש לאחר כניסת ההוראות החדשות לתוקף, התקיים ברחוב שינקין בתל אביב "יום הגאווה". במסגרתו הוצב ארון עץ סמלי שהועמד לרשות כל מי שרצה להצטלם בעודו מבצע אקט סמלי של יציאה מהארון[14]. בין המצטלמים שם היה גם חייל ושמו יוסי מקייטון. תמונתו של מקייטון לבוש המדים פורסמה למחרת בכמה עיתונים, והדבר חולל רעש תקשורתי. בעקבות כך, מפקדיו החליטו להעמידו על כך לדין. צה"ל טען בזמנו שהעמדתו לדין אינה קשורה לנטייה המינית ההומוסקסואלית שלו, אלא לכך שהפר את ההוראה האוסרת על חיילים לקיים מגע עם כלי התקשורת. מקייטון הועמד לדין, נידון ל-28 ימי מחבוש על תנאי והורחק משירותו בחטיבת הנח"ל[15]. הפרשה עוררה את הדיון הציבורי והתקשורתי סביב שירותם של הומוסקסואלים בצה"ל. כאשר התבקש פרופסור עוזי אבן להתייחס לפרשה, הוא גיבה את עמדת צה"ל וקבע שמקייטון היה "חייל בעייתי" גם לפני יציאתו המצולמת מהארון. בנוסף ראש הממשלה רבין נדרש להגיב לפרשה, והוא אימץ את גרסת הצבא[3].
פרופסור אייל גרוס טוען כי פרשת מקייטון הטילה צל כבד על הליברליות שהקרינו גם ההוראות החדשות וגם התנהגות המערכת הביטחון בפרשת אבן. גרוס טוען כי[3]:
"הופעתו של אבן בכנסת ייצגה את המכובדות, הגבריות התקנית, ויותר מכל זוהה אבן עם הממסד הביטחוני. אבן היה הקצין למופת שנפגע רק בשל היותו הומוסקסואל. לעומת זאת, מקייטון היה חייל בנח"ל, יחידה שסבלה באותה תקופה מתדמית בעייתית... הגדרתו של רבין את מקייטון כ'חריג' וקבלתו של אבן את הטיעון כי מקייטון היה חייל 'בעייתי', הציגו שני מודלים של חייל הומוסקסואל. הקצין הביטחוני-גברי-תקני-אשכנזי, לעומת החייל הנח"לאווי-חריג-בעייתי-מזרחי"
ב-1996 הוכר אדיר שטיינר באופן רשמי כאלמן צה"ל, על כל הזכויות וההטבות המשתמעות מכך, לאחר מאבק ציבורי ארוך. שטיינר היה בן זוגו של אלוף-משנה דורון מייזל, שנפטר מסרטן בזמן שירותו[16][17].
בשנת 1997 פורסם במגזין "הזמן הוורוד" וביולי 2000 ב"ידיעות אחרונות" כי צה"ל עורך בדיקות לאבחון נגיף האיידס בקרב מועמדים לגיוס במקרים שהמועמד מצהיר שהוא הומוסקסואל, וזאת ללא ידיעת המתגייסים[18].
ב-1998 בוטלה הפקודה שגובשה ב-1993, ולא נותר עוד בפקודות מטכ"ל רמז ליחס שונה או בלתי שוויוני שניתן לחיילים להט"בים. הומואים ולסביות יותר לא נתפסו כמי שיש להתייחס אליהם בחשד או כבעלי סיכון ביטחוני אפשרי. בעוד ששינוי הפקודות ב-1993 לווה בכיסוי תקשורתי רב, הביטול ב-1998 נעשה "בשקט ובהיחבא" על פי ד"ר אייל גרוס: ”ביטול ההוראות יצר מצב חדש, לו היבט חיובי - עם ביטולן בוטלה גם ההוראה שחייבה את המפקדים לדווח על חיילים הומוסקסואלים לביטחון שדה, והיבט שלילי- עם ביטולן בוטלה גם הצהרת השוויוניות שעמדה בפתחן”[3] למעשה בוטלה כל התייחסות להומואים ולסביות בפקודות מטכ"ל.
במקביל לשינוי שחל בחברה הישראלית ביחס ללהט"בים, גם צה"ל גילה מדיניות סובלנית בהרבה. ב-1999 פנתה חיילת טרנסג'נדרית למפקדיה בבקשה לשרת כאישה, מכיוון שהיא "אישה לכל דבר, מלבד הגוף". בקשתה אושרה באופן חסר תקדים, והיא הוכרה כאישה. היא הורשתה ללבוש מדי נשים, ושובצה בתפקיד השמור לחיילות. בהמשך נדחתה בקשתה לעבור ניתוח לשינוי מין במהלך השירות, אבל הציעו לה להמשיך בשירותה כאישה. תחת זאת היא בחרה לעזוב את הצבא[3].
אמיר אוחנה, שלימים הפך לחבר הכנסת מטעם הליכוד וכיהן כשר ההומוסקסואל המוצהר הראשון בתולדות ישראל, עשה את שירותו הצבאי בחיל המשטרה הצבאית. לאחר שירות ברצועת עזה, בכוח שנועד לאבטח את צירי התנועה ברצועה וכחוקר תאונות דרכים בפיקוד הדרום, נשלח לקורס קצינים. על רקע גל הטרור ב-1995 שובץ כמפקד מחסום קרני. בהמשך שובץ כקצין חקירות תאונות דרכים פיקודי של פיקוד הדרום, כמפקד קורס חוקרי תאונות דרכים, ומפקד בסיס המשטרה הצבאית אילת והערבה. לקראת סיום שירות הקבע שירת כקצין חקירות בכיר במצ"ח ב"ש ומצ"ח דן, והוא רב-סרן במילואים. לאחר שחרורו מצה"ל שירת בשנים 2000–2006 בשירות הביטחון הכללי.
המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבלת הפקודות בצה"ל באופן רשמי אומנם היוותה שלב משמעותי נוסף במאבקם של להט"בים על הזכות לשרת בצה"ל, אולם לא הייתה זו סופה של האפליה ולצבא היה דרוש זמן כדי להטמיע פקודות אלו בפועל. כך לדוגמה בשנת 2000 עדיין בוצעו שתי הדחות של חיילים וחיילות שקיימו יחסים מין הומוסקסואלים. צה"ל מאידך גרס כי ההדחות נעשו בשל העובדה שהאקטים התקיימו בבסיסים צבאיים[19]. שנה לאחר מכן סגר למשך שבועיים קצין חינוך ראשי, תת-אלוף אלעזר שטרן, את העיתון "במחנה" לאחר שעל שערו הופיע אלוף-משנה במילואים אלי שרון שיצא מהארון וסיפר שאינו מתבייש בנטיותיו המיניות[20]. את ההחלטה נימק שטרן בכך שהבעיה הייתה בעיתוי פרסום הכתבה ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, וכי חשב שראוי שיהיה סיפור הקשור לנופלים, למשפחותיהם ולמורשתם[21]. שנים ספורות לאחר מכן, ביוני 2009, פרסם העיתון "במחנה" ראיון מקיף עם רס"ן יהושע גורטלר, עוזר לפצ"ר דתי לאומי שהוא הומו גלוי[22]. הרבצ"ר אבי רונצקי גינה את פרסום הכתבה[23], ואף קבע כי”אין מקום לכתבה על אנשים בעלי נטיות הפוכות בעיתון של הצבא”[24]. הקהילה הלהט"בית קראה להדיח את הרבצ"ר בעקבות דבריו[25].
ב-2004 פרסם הרמטכ"ל, משה יעלון, פקודת יום המחדדת את הצו המוסרי של צה"ל בנושא שמירת כבוד האדם, ולפיה:[26]
"זכותם של כל חיילת וחייל לשמור על כבודם, ליהנות מסביבת שירות בטוחה ומכבדת המאפשרת לשרת עם חברים ועם מפקדים הרואים בהם אדם, ללא חשש וללא רתיעה. אל לו לאף חייל להטריד אחר, להשפילו, לבזותו, לנצלו או לפגוע בו בכל דרך אחרת. זהו העיקרון שצריך להדריכנו. זהו צו מוסרי ופקודה חד משמעית המתלווה לכל פעולה ולכל מעשה של המשרת בצה"ל ושל כל אדם באשר הוא אדם"
בשנת 2001 פרסמה עמותת "המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל" דו"ח הסוקר את נושא המאבק ההומו-לסבי בישראל בתחומים שונים. בפרק שיוחד לצה"ל, תבעה המועצה התנצלות על היחס המפלה בו נהג הצבא בהומואים ולסביות עד לשנת 1993, אז התקבלה פקודה שאוסרת על אפליה בגיוס לצה"ל ובשירות של הומואים: ”על צה"ל לפרסם הודעת התנצלות חד משמעית הקובעת כי רדיפתם של הומואים ולסביות במסגרת המדיניות שנקבעה בצה"ל היא בבחינת מעשה פסול מוסרית וללא כל הצדקה ואחיזה במציאות”[27].
ב-2004 נערך מחקר מקיף שכלל ראיונות עם כל המומחים הידועים להומוסקסואלים בצה"ל. החוקרים לא הצליחו למצוא ממצא כלשהו המצביע על כך שהחלטת ישראל לבטל את המגבלות על שירות להט"בים פגעה ביעילות המבצעית של צה"ל, מוכנותו הקרבית, אחידות הצבא או המוטיבציה לשרת[28].
במאי 2005 התלונן חייל בנח"ל החרדי בפני נציב קבילות החיילים על מפקדיו על כך שאלו שהתעללו בו בעקבות נטייתו המינית. בבירור התלונה, כשנשאל אחד ממפקדיו מה צריך לעשות עם חייל שהוא הומוסקסואל, הוא ענה כי ”צריך לסקול אותו באבנים”[29]. דו"ח נציב קבילות החיילים חשף שני מקרים נוספים של הומופוביה: אחד כלל מפקד, בדרגת סגן, שהטיח בשניים מחייליו ”חבל שלא יצאת הביתה, אולי היית נדקר במצעד הגאווה”; מקרה אחר כלל מפקד אחר שאמר לפקודיו כי חיילים הומוסקסואלים ראויים ל”סקילה, שרפה וגזר דין מוות”[30]. בתגובה צה"ל מסר כי הרמטכ"ל רואה בתופעה זו בחומרה, שכן יש בה משום הצבעה על חולשות פיקודיות שבגינן נעשה שימוש בשררה.
בספטמבר 2005 הגישה חיילת בגדוד קרקל של הנח"ל קבילה לנציב קבילות החיילים ותלונה למצ"ח. במסגרת התלונה נחשף כי חבריה ליחידה התעללו בה והשפילו אותה על רקע נטייתה המינית, זאת בעוד המפקדים ואנשי הסגל מתעלמים מהמקרים גם לאחר שדיווחה עליהם בפניהם[31]. נציב קבילות החיילים קבע כי ”אירוע כה חריג עלול להתרחש ביחידה צבאית כלשהי, רק בהתקיים אקלים חברתי ופיקודי מסוימים שיאפשרו לאירועים מעין אלה להתרחש” - והטיל את האחריות על מפקד הגדוד[32]. באותו הדו"ח ובדו"ח שיצא שנה לאחר מכן התפרסמו תלונות נוספות, וצוין כי חלה עלייה בתלונות אלה של אפליה והתעללות על רקע של נטייה מינית[33]. בעקבות מקרים אלו הודיע מבקר המדינה באותה שנה כי יבדוק את יחס הצבא להומואים[34]. התעמרויות בחיילים על רקע נטייה מינית אינן מתרחשות רק בשירות הסדיר, אלא גם בשלבים המקדימים לו. דוגמה לכך היא מקרה מאפריל 2011 אז חייל טירונות יצא מהארון בפניו חבריו, ושלושה מהם בתגובה השפילו אותו, התעללו בו והטרידו אותו מינית[35].
מחקר שנערך באוקטובר 2006 מצא כי הסביבה הצבאית רוויה באלימות מילולית הומופובית. חיילים הומו-לסבים דיווחו על רמת חשיפה גבוהה לאלימות מילולית במקומות שונים בבסיס. לטענתם ההווי הצבאי רווי בביטויי גנאי כלפי הומוסקסואליות המתבטאים בבדיחות ובשירים המגנים את ההומוסקסואליות כמביישת, בלתי ראויה או פחותת-ערך ובכך משפילים את ההומוסקסואל ומדירים אותו מחוץ למחנה הנורמלי, התקין והבריא. החיילים דיווחו על משאבי תמיכה מוגבלים מאוד ועל תחושת אי-נוחות לשוחח על הנושא עם בעלי תפקידים בצבא על נושאים הקשורים לנטייתם המינית[9].
בשנת 2006 רב צבאי בפיקוד העורף הֵפיץ, באמצעות מערכת האימייל הצבאי, חיבור שבו ביצע השוואה בין יחסי מין חד-מיניים לבין קיום יחסי מין עם בהמות[36]. מאידך אמר הרמטכ"ל דן חלוץ באותה שנה כי ”צה"ל פתוח לשרות הומואים ולסביות”[37]
לרגל חודש הגאווה ב-2012 צה"ל פרסם בפייסבוק תמונה של זוג חיילים הומואים. למטה נכתב: ”הידעתם שצה"ל מעניק יחס שיוויוני לכל חייליו?”[38]. צה"ל עצמו מעיד כי ”שילוב הקהילה הגאה בצה"ל הוא מהמתקדמים ביותר בעולם”[39] במחקר שפרסם איגי - ארגון נוער גאה בינואר 2012 עלה כי מחצית מהחיילים ההומוסקסואלים ששירתו בצה"ל סבלו מאלימות ומהומופוביה[40], אם כי ראש איג"י אמר: ”אני שמח לומר כי הכוונה בקרב הקצונה הבכירה היא לשנות זאת”[41]. ב-2012 התבטא אורי אריאל: ”אם הייתי צריך להחליט, לא הייתי מגייס הומוסקסואלים לצבא, כי אני חושב שיש דברים שהם מפריעים לצבא להילחם”[42].
במהלך 2013 הוקמה במערך יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, תת-אלוף רחל טבת-ויזל, ועדת מומחים שמתכנסת מעת לעת כדי לסייע באופן פרטני ואישי לחיילים טרנסג'נדרים שמשרתים בצה"ל. היה זה לאחר שהתקיים בצה"ל בדיון ראשון בו נידונה סוגיית שירות צעירים טרנסג'נדרים בצבא[43].
ב-2014 דווח כי החל מהחודשים הראשונים של השנה החל קצין מחיל החינוך ביוזמתו האישית לקיים הרצאות בנושא היסטורית קהילת הלהט"ב וזכויותיה בפני חניכים בקורסים של חיל החינוך[44]. בחודש מרץ 2014 התנהל דיון ציבורי אודות דרישתו של רס"ר הבסיס, איש קבע צעיר בדרגת סמל ראשון, להסיר דגלון גאווה מחדרם של לוחמי גדוד 50 של חטיבת הנח"ל. לפי טענתם, הדרישה הגיעה בשל כך "שהם ביזו את המדינה בכך שתלו את הדגלון", בעוד בצה"ל נטען כי הדרישה הגיעה ב"כדי לשמור על נראות המחנה"[45]. על פי אחד הדיווחים כ-30% מהלוחמים מגדוד 50 שמבצע את המשימה בבסיס יצאו מהארון. בעקבות תלונה על מפקדים שלא אפשרו לחיילים לצאת למצעד הגאווה ב-2013, פרסם אגף כוח אדם בצה"ל, בעקבות החלטתה של האלוף אורנה ברביבאי, כי מפקדים יהיו רשאים להתיר לחייל לצאת למצעד הגאווה בתנאי שאינו לובש מדים ואם ביקש היתר מראש[46].
מצב הלהט"בים נכון ל-2014[עריכת קוד מקור | עריכה]
צה"ל אינו מפלה על רקע נטייה מינית. כל התפקידים בצה"ל לרבות תפקידי לחימה ופיקוד ותפקידים בעלי סיווג ביטחוני רגיש פתוחים בפני הומואים ולסביות[47]. נטייה מינית אינה מהווה עוד פרמטר בקביעת סיווגו הביטחוני של אדם. צה"ל מכיר בבני זוג מאותו המין ובכלל זה באלמנים ואלמנות של בן זוג מאותו המין. פקודות צה"ל אוסרות על הטרדה על רקע נטייה מינית. לפי מחקר של אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, אלוף הצהיר כי ישראלים מגלים "סובלנות גדולה" לחיילים הומוסקסואלים. הקונסול דוד סרנגה מהקונסוליה הישראלית בניו יורק, שרואיין על ידי "סנט פטרסבורג טיימס" אמר כי: "זה לא עניין. אתה יכול להיות קצין טוב מאוד, יצירתי, אמיץ והומוסקסואל באותו הזמן"[47]. כמו כן צה"ל מתיר לחיילים להשתתף באופן פרטי במצעדי הגאווה[48]. כיום מצב השירות הצבאי של הומואים ולסביות מוגדר כמצב טוב, בהשוואה לשירות צבאי במדינות אחרות במערב[13].
בפברואר 2014 ערך מרכז האג למחקרים אסטרטגיים (HCSS) מחקר לגבי ידידותם של צבאות שונים בעולם ללהט"בים על פי בדיקה של 21 פרמטרים להכלה של להט"בים בסקאלה שכוללת חמש קטגוריות עיקריות: הכלה, קבלה, סובלנות, הדרה ורדיפה. תוצאות הבדיקה מיקמו את צה"ל בעשירייה הראשונה. צה"ל דורג במקום התשיעי עם דירוג של 92 אחוזי הכלה. על פי המחקר ”ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שקיבלה ניקוד גבוה מ-50 אחוזים, מה שלמעשה משקף את הקדמה של הצבא ביחס לחברה הישראלית שאחוזי ההכלה בה כלפי האוכלוסיה הגאה הם נמוכים יותר”[49].
בנובמבר 2014 פורסם כי ענף "מוקד ידע מגדר" במטה יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים יערוך לראשונה מחקר על שירות הומואים ולסביות בשורות הצבא באמצעות ראיונות, במטרה לשפר את איכות השירות של אוכלוסיית הלהט"ב בצבא[50]. בראשית 2015 פורסם כי בצה"ל משרת קצין טרנסג'נדר מחוץ לארון[51], זאת לאחר שעופר ארז סיים את קורס הקצינים ביולי 2013 והפך לקצין הטרנסג'נדר הראשון בצה"ל המשרת מחוץ לארון ובהתאם למגדר בו מזדהה[52].
תיקון הגדרת אלמן או אלמנת צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 2023, בעת מלחמת חרבות ברזל, נחקק חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה, במסגרתו תוקן בתיקון עקיף חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). בתיקון זה, שונתה הגדרת בן משפחה של חייל שנספה במערכה כך שתכלול את מי שהתגורר עם הנספה לפני יום המוות, ובאותו מועד הם היו ידועים בציבור כבני זוג.[53] כלומר, בן משפחה זה יוכר כאלמן או אלמנת צה"ל, גם אם בני הזוג להט"בים שאינם נשואים.[54]
משטרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
אפרת טילמה היא פעילה זכויות להט"ב טרנסג'נדרית, מראשונות הנשים הטרנסיות בישראל, חברת ועד בעמותת "מעברים" והאישה הטרנסית הראשונה מחוץ לארון המתנדבת כשוטרת במשטרת ישראל. היא החלה בתפקידה בשנת 2011 כאשר התנדבה במחוז תל אביב של משטרת ישראל[55]. כבת דור הוותיקות סבלה לא אחת מאפליה על רקע היותה טרנסית ועל כן הסתירה עובדה זו מחבריה וממפקדיה במשטרה.
בשנים 2010–2012 קרו מספר תקריות טרנספוביות בהן שוטרים התייחסו באופן משפיל לנשים טרנסיות העובדות בזנות ופנו אליהן בלשון זכר[56]. מתיחות זו, בשילוב ידידה טרנסית שהתאבדה, הובילו את טילמה לצאת מהארון ולהפוך לשגרירה של הקהילה הטרנסית במשטרה. היא מרצה בפני שוטרים על הקהילה הטרנסית ואף זכתה על פעילותה במדליית המחוז, אשר העניק לה מפקד המחוז, ניצב משה (צ'יקו) אדרי, במאי 2017[57]. טילמה אף נפגשה עם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, במסגרת ערב הוקרה לחברי הקהילה הלהט"בית המשרתים בכוחות הביטחון[58]. במרץ 2019 טילמה נבחרה ליקירת העיר תל אביב-יפו לשנת 2019 והיא האישה הטרנסית הראשונה הזוכה לקבל את תואר הכבוד.
שב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמיר אוחנה, ששירת בצה"ל כקצין במשטרה הצבאית, שירת בשנים 2000–2006 בשירות הביטחון הכללי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ .(סעיף 152(2) לפקודת החוק הפלילי, שהפך לסעיף 351(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977)
- ^ אותה ניתן למצוא כאן
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 אריה דיין, צה"ל פותח את הארון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2002
- ^ האנציקלופדיה החופשית למין ולמיניות, ולסביות בצה"ל מעמד ההומוסקסואלים בישראל
- ^ האגודה לזכויות האזרח בישראל, פעילות האגודה לזכויות האזרח בנושא זכויות הומואים ולסביות, 26 באוגוסט 2001
- ^ עו"ד דן יקיר, "פעילות האגודה לזכויות האזרח בנושא זכויות הומואים ולסביות", הדו"ח השנתי הראשון של המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל, 29 באוגוסט 2001
- ^ הוראת קבע, אכ"א (1983) שירות הומוסקסואלים בצה"ל. אכ"א, מטכ"ל, תנועת כוח אדם ק-31-11-01
- ^ קפלן, ד. (1999) דוד, יהונתן וחיים אחרים: על זהות, גבריות ומיניות ביחידות קרביות בצה"ל. הקיבוץ המאוחד
- ^ 1 2 3 גיא שילה, אורן פזמוני לוי, עמית קמה, שרי לביא, בתיה פנחסי, גאים במדים - מצבם של חיילים הומואים, לסביות וביסקסואלים בצה"ל, פורום מחקר – ארגון הנוער הגאה, אוקטובר 2006.
- ^ קורות החיים של אלוף-משנה דורון מייזל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ אמיר אורן, רפול ו"משה וחצי" ניסו להעליל: דן שומרון הומו, באתר הארץ, 28 בפברואר 2008
- ^ דוד מרחב, עוזי אבן - דו"ח אישי, 26 במרץ 2006
- ^ 1 2 3 אתר חוש"ן, ציוני דרך: סקירה היסטורית של אירועים חשובים הקשורים להומוסקסואליות ולקהילה הלהט"בית בישראל ובעולם
- ^ דני זאק, אחרי 20 שנה: החייל מגינת שינקין כבר לא "הילד הטוב של הקהילה", באתר מאקו, 05 ביוני 2013
- ^ נעמה לנסקי, אדון כמעט וגברת כבר, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2007
- ^ בג"ץ 5398/96 - אדיר שטיינר נ' שר הבטחון, 1996
- ^ דני זאק, "יום הזיכרון מחזק אותי – אני לא רוצה אף פעם לשכוח את דורון", באתר מאקו, 24 באפריל 2012
- ^ גרוס, א. (2000) מיניות, גבריות צבא ואזרחות: שירות הומואים ולסביות בצה"ל במשקפיים השוואתיים. פלילים, ט, 95-183
- ^ אייל גרוס, מיניות, גבריות, צבא ואזרחות: שירות הומואים ולסביות בצה"ל במשקפיים השוואתיים, פלילים ט', דצמבר 2000, עמ' 95–183
- ^ מערכת, תא"ל שטרן: פרסום "במחנה" יוקפא - בגלל כתבה בלתי הולמת, באתר nrg, 14 במאי 2001
- ^ אילן ליאור, אלעזר שטרן: אין לי שום בעיה עם הקהילה הגאה, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2012
- ^ צאלה קוטלר, עו"ד יהושע גורטלר | שותף בהרצוג פוקס נאמן "יש לי עוד פסגות לכבוש", באתר גלובס, 1 במרץ 2012
- ^ דניאל אדלסון, ב'במחנה' לא נבהלים מהרבצ"ר: "לא דיגדג", באתר ynet, 10 באוגוסט 2009
- ^ יהושע בריינר, הרבנות הצבאית נגד הקהילה ההומו-לסבית, באתר וואלה!, 9 באוגוסט 2009
- ^ מערכת GoGay, האגודה: "להדיח את הרב הצבאי הראשי", 10 באוגוסט 2009
- ^ רא"ל משה יעלון, ראש המטה הכללי, פקודת יום של הרמטכ"ל, 14 ביולי 2004
- ^ 'צה"ל צריך להתנצל על יחסו להומואים', באתר ynet, 26 באוגוסט 2001
- ^ Aaron Belkin and Melissa Levitt, Homosexuality and the Israel Defense Forces, Armed Forces and Society, vol. 27, no. 4, 2001. (ארכיון)
- ^ פרוטוקול מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, 5 בדצמבר 2005
- ^ מערכת, "חבל שלא נדקרת במצעד הגאווה", באתר nrg, 09 במאי 2006
- ^ יניב הלפרין, קבילה: "חיילים התעללו בי בגלל שאני לסבית", 14 בספטמבר 2005
- ^ נציב קבילות החיילים, דו"ח שנתי 34 תשס"ו 2005, פרק "אחריות המפקדים", עמ' 11.
- ^ "חבל שלא נדקרת במצעד הגאווה", באתר nrg מעריב, 9/5/2006
- ^ גיל חורב, "אבדוק יחס הצבא להומואים", 6 בדצמבר 2005
- ^ מתן צורי, התעללות בחייל שיצא מהארון, ידיעות אחרונות, באתר הבנ"ה, 14 באפריל 2011
- ^ "רב צבאי השווה הומואים לבהמות", באתר ynet, 9 בספטמבר 2006
- ^ תמרה טראובמן, חלוץ: צה"ל פתוח לשרות הומואים ולסביות, באתר וואלה!, 4 באוקטובר 2006
- ^ ליטל לוין, כומתה ורודה || צה"ל מתגאה בחיילים הומואים, באתר הארץ, 12 ביוני 2012
- ^ רותם פסו, שילוב הקהילה הגאה בצה"ל הוא מהמתקדמים ביותר בעולם, 17 במאי 2012
- ^ המחקר כאן
- ^ Yaakov Katz, Does viral IDF Gay Pride photo show full picture?", 12 June 2012
- ^ מערכת ynet, ח"כ אריאל: למנוע גיוס הומואים לצה"ל, באתר ynet, 18 ביוני 2012
- ^ מתן חצרוני, לראשונה: צה"ל דן בשירות טרנסג'נדרים, באתר מאקו, 23 באפריל 2013
- ^ יואב זיתון, צה"ל והגאווה: "מה, אתה הומו?", באתר ynet, 27 במרץ 2014
- ^ יואב זיתון, רס"ר הורה ללוחמים להסיר דגל גאווה מחדרם, באתר ynet, 27 במרץ 2014
- ^ שלומי דיאז, חיילים יוכלו להשתתף במצעד הגאווה, באתר ישראל היום, 30 במרץ 2014
- ^ 1 2 Itamar Eichner, Follow Israel's example on gays in the military, US study says, 02 באוגוסט 2007
- ^ עידן יוסף, חדש בצה"ל: חייל יוכל להשתתף במצעדי גאווה, 9 בנובמבר 2006
- ^ ג'ורג' אבני, צה"ל במקום התשיעי בעולם בפתיחות להומוסקסואליות, באתר מאקו, 23 בפברואר 2014
- ^ מתן חצרוני, לראשונה: מחקר על שירות הומואים ולסביות בצה"ל, באתר מאקו, 11 בנובמבר 2014
- ^ Sheera Frenkel, Meet Israel’s First Out Transgender Military Officer, Feb. 3, 2015
- ^ מתן חצרוני, כך הפך טרנסג'נדר לקצין בצה"ל, באתר מאקו, 19 במאי 2014
- ^ הצעת חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה, התשפ"ד–2023, באתר הכנסת
- ^ הדר גיל-עד, סיון חילאי, תיקון היסטורי: הכנסת תכיר בבני זוג של נופלים להט"בים כאלמני צה"ל, באתר ynet, 6 בנובמבר 2023
- ^
צפי סער, אחרי שחטפו כל החיים, הטרנסיות הישראליות פותחות את הפה, באתר TheMarker, 13 ביולי 2017
- ^ אלימות משטרתית קשה נגד נשים טרנסג'נדריות בת"א, באתר הבנ"ה, 12 באוגוסט 2010
- ^ אפרת טילמה, קיבלתי היום את האות הכי גבוה במשטרת מחוז תל אביב, באתר פייסבוק, 9 במאי 2017
- ^ רעות הדר, הנשיא ריבלין פגש את חברי הקהילה הלהט"בית המשרתים בצה"ל בסדיר ובמילואים, באתר ערוץ 7, 15 בדצמבר 2016
