מצעדי גאווה בישראל
בישראל קיימת קהילה להט"ב פעילה, עם אירועי גאווה שנתיים, למען זכויות להט"ב בישראל, שמתקיימים בתל אביב מאז שנת 1998 ובירושלים מאז 2002. אירועים נוספים מתקיימים באופן קבוע גם בערים חיפה, פתח תקווה, חדרה, רעננה, אילת, באר שבע וראשון לציון. בשנת 2012 התקיימו במהלך חודש יוני ובתחילת חודש יולי מצעדי גאווה לראשונה בערים: חדרה, פתח תקווה, רעננה והרצליה.[1] בשנת 1974 ארגן פעיל זכויות הלהט"ב הישראלי סיוון מלכיאור את "מצעד המסכות" בכיכר מלכי ישראל, במהלכו כ-20 מפגינים הומוסקסואלים חבשו מסכות עבור הסתרת זהותם ודרשו מהממשלה חקיקת שוויון זכויות. מלכיאור היה למפגין היחיד שצעד ללא מסכה. כיום, הפגנה זו מוגדרת כמצעד הגאווה הראשון בישראל. מלכיאור היה בנוסף למפגין היחיד שהסכים להתראיין לאחר ההפגנה בפנים חשופות לערוץ הראשון. מצעדים דומים בתל אביב התקיימו בשנים 1977 ו-1979 תחת הכותרת "העליזיאדה",[2][3] ומשנת 1989 התקיימו ברציפות מדי שנה בעיר. בקיץ 2019 נערכו אירועי גאווה ברחבי המדינה במספר שיא כאשר נערכו לראשונה אירועים בערים רבות בהן: ראש העין,[4] הרצליה,[5] פתח תקווה,[6] רמת גן,[7] קריית אונו,[8] בת ים,[9] בית שמש,[10] טבריה,[11] קריית ביאליק, זכרון יעקב, עמק הירדן, פרדס חנה-כרכור, יבנה,[12] ועוד.[13]
בקיץ 2020 בוטלו מרבית מצעדי הגאווה בערי ישראל בשל התפשטות מגפת הקורונה. כתוצאה מכך, התקיימו עצרות ואירועי גאווה בקנה מידה קטן בהם בעיר נהריה לראשונה.[14] בערים באר שבע, תל אביב, חיפה ובבירה ירושלים התקיימו עצרות חלופיות בו זמנית עם אלפי מפגינים.[15] ביולי 2021 נערך לראשונה אירוע גאווה בעיר ההתנחלות אריאל. עם זאת במהלכו, חבורת נערים השליכו ביצים וריססו גז מדמיע על המשתתפים. מהמשטרה נמסר כי שלושה משתתפים נפגעו וטופלו במקום. העירייה הודיעה בתגובה כי "ראש העיר אליהו שבירו עדכן מידית את המשטרה במעשה, העירייה מגנה בחריפות את התקיפה האלימה והמכוערת" והוספה באומרה כי "העירייה ותושביה לא יסבלו אלימות מכל סוג וימשיכו לאפשר לכל אחד ואחת להביע את עצמם בביטחון מלא".[16][17] לקראת מצעדי הגאווה של השנים 2022 ו-2023 הקדימה עיריית תל אביב, ופרסמה מבעוד מועד את התאריכים בהם יתקיימו, 10 ביוני, ו-9 ביוני, בהתאמה.[18]
אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מצעד הגאווה באילת
מצעד הגאווה באילת הוא מצעד שנתי המתקיים בעיר הדרומית אילת החל משנת 2001.[19] במהלך המצעד של שנת 2009 אשר משך כ-3,500 מפגינים, הותקף משתתף בן 34 על ידי קבוצת נערים מקומיים ופונה למרכז הרפואי יוספטל עם שבר באפו.[20] האגודת למען הלהט"ב הגישה תלונה במשטרה לאחר המקרה. שנה לאחר מכן מסלול המצעד שונה ומשתתפיו צעדו מרחבת סיטי סנטר לאורך שדרות התמרים, כיכר שדה התעופה, כביש 90, כיכר התיירות, דרך קאמפן, רחוב קאמן דרך מלונות קראון פלאזה, רימונים מרינה קלאב, המלך שלמה עד לנקודת הסיום בחוף נביעות. במהלכו, נכח חבר הכנסת ניצן הורוביץ והותקפו כ-3 גברים הומוסקסואלים שלקחו חלק בציונו.[21] בשנת 2013 נבחר מלון קראון פלאזה לשמש כאזור הרשמי בו יתקיימו אירועי הגאווה ה-12 בעיר.[22]
אשדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2013 נערך לראשונה מצעד גאווה באשדוד, עם כ-1,300 מפגינים,[23] בעוד מספר דומה השתתפו שנה לאחר מכן.[24] בין משתתפי המצעד בשנת 2016 אשר הוקם על ידי ארגון "גאווה אשדודית" צעדו חברי הכנסת מירב בן ארי (כולנו), מרב מיכאלי (המחנה הציוני) אילן גילאון (מרצ) ונציגות משגרירות ארצות הברית בישראל.[25] בשנת 2017 לא התקיים ברחבי העיר מסיבות לא ידועות.
בשנת 2018 התקיימה מהדורת המצעד הרביעי אל מול מחאת נגד מטעם הארגון ההלכתי "חותם". מנכ"ל הארגון, עמיטל בראלי, הצהיר בתגובה כי "קבוצת מיעוט חשוכה של להט"בים שהגיעה מחוץ לאשדוד מעוניינת להחזיר אותנו לתקופת החושך, לסדום ועמורה, שם עשו מצעדי גאווה". בשנת 2019 התקיים מצעד הגאווה החמישי בעיר במהלכו צעדו כ-500 איש בהם חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ תחת אבטחת משטרה מרחבת בניין העירייה עד חוף הקשתות, בו נערך הפנינג רחב.[26]
אשקלון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש יוני 2019 התקיים לראשונה אירוע גאווה באשקלון בהשתתפות של כ-150 איש בהנחייתו של העיתונאי גל אוחובסקי.[27] באוגוסט 2019 התקיימה המהדורה השנייה של האירועים בעיר בהם לקחו חלק כ-500 משתתפים כולל חברי הכנסת איתן גינזבורג ויוראי להב-הרצנו (כחול לבן).[28]
מאז מתקיימים אירועי גאווה ברחבת חוף דלילה באשקלון מדי שנה בחודש יוני והמארגנים הם ממרכז הצעירים באשקלון.
באר שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2 באוגוסט 2009, בעקבות פיגוע הירי בברנוער בתל אביב, קיימה עמותת הבית הגאה עצרת מחאה וצעדה ספונטנית שקטה ברחבי באר שבע מרחבת בית המשפט המחוזי בעיר, דרך השוק העירוני, מדרחוב קרן קיימת לישראל ועד לסניף העמותה. במהלכה השתתפו כ-400 מפגינים והיא הוכרה כמצעד הגאווה הראשון בעיר. בשנת 2010 התקיים לראשונה אירוע גאווה רשמי בעיר שמשך כמות משתתפים רבה מזו בשנה שעברה (כ-600 איש) תחת הכותרת "אירוע הגאווה והסובלנות של באר שבע" בסיוע העירייה.[29] באירוע נאמה אילה כץ, אמו של ניר כץ אשר נרצח בפיגוע הברנוער.[29]
שנה שלאחר מכן, התקיים אירוע רחב יותר תחת המשפט "גאווה, אהבה הבנה" בהפקתה של ענת ניר אליו הגיעו כ-900 משתתפים, אף שספג התייחסויות ביקורתיות מצד גופים דתיים. לפי דרישת העירייה שסייעה במימון, ובהסכמת הבית הגאה, התקיים הפנינג צבעוני לקהל הרחב על גג מרכז הצעירים ולא ברחובות העיר.[30] באירוע הגאווה שהתקיים בשנת 2012, "הגאווה מחזקת את באר שבע", נרשמה השתתפות של מעל 1,500 איש והאירוע הוגדר בעיתונות כגדול והמוצלח ביותר בעיר עד כה.[31] זו הייתה הפעם הראשונה שאירוע הגאווה העירוני ירד למפלס הרחוב, במקום בו ישנה נראות ציבורית. באירוע נאם חבר הכנסת ניצן הורביץ.[32] באירוע הגאווה של שנת 2013, "גאה בבאר שבע", לקחו חלק במהלכו מעל 2,000 משתתפים ובכך הפך לאירוע הגאווה השלישי בגודלו בישראל. באירוע נאמו חברות הכנסת מיכל בירן ומיכל רוזין. בשנת 2014 לא התקיים אירוע גאווה בעיר עקב מבצע צוק איתן שהתקיים בזמנו.
בינואר 2015 התקיים טקס הפתיחה החגיגי של העמותה "בית גאה בבאר שבע" בו נאם ראש העיר רוביק דנילוביץ'. לאירוע העיר בשם "אוהבות גאים בכל המגדרים" באותה שנה הגיעו מעל 2,000 משתתפים, ונאמו בו, מלבד ראש העיר דנילוביץ' שנאם לראשונה באירוע גאווה, השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שרת החוץ לשעבר ח"כ ציפי לבני, שרת הבריאות היוצאת ח"כ יעל גרמן, ח"כ תמר זנדברג, יו"ר התא הגאה בליכוד ולימים שר המשפטים וביטחון הפנים, אמיר אוחנה וסיגל מורן ראש מועצה אזורית בני שמעון.[33] בשנת 2016, מצעד הגאווה הרשמי הראשון אי פעם שנקבע בשטחי העיר בוטל על ידי בית המשפט העליון והבית הגאה עקב שינוי וקיצור המסלול שנקבע והוסכם על ידי המשטרה אשר ברגע האחרון, חזרה בה מההסכמות. בהפגנת המחאה על ביטולו שהתקיימה במקום המצעד השתתפו כ-2,500 מפגינים אשר סוקרה בכל ערוצי הטלוויזיה ובעיתונות הארצית בעוד פוליטיקאים רבים השתתפו במהלכה והתראיינו, כאשר הנראות שההפגנה זכתה לה הייתה רבה משמעותית מהנראות הסבירה עבור מצעד רגיל.[34] ביקורת על החלטת הביטול נשמעה מפי משפטנים בכירים בהם פרופ' אייל גרוס ומפי ראש העיר דנילוביץ'.[35]
ביוני 2017 נערך מצעד הגאווה לראשונה בהשתתפותם של מעל 5,000 איש לצד הופעתם של עידן אלתרמן ואבי גרייניק בהתנדבות.[36] בסיום המצעד התקיים אירוע בהפקת העירייה בו נשא ראש העיר נאום. במהלכו, עצרה המשטרה חרדי חמוש בסכין אשר ניסה לחדור בכוח למתחם החגיגות.[37][38][39] ב-28 ביוני 2018 התקיים מצעד הגאווה השני ברחבי העיר מרחוב וינגייט פינת שדרות רגר אל עבר רחבת העירייה. במהלכו השתתפו חברי הכנסת אילן גילאון, איציק שמולי, מרב מיכאלי, תמר זנדברג ורויטל סויד.[40] ב-20 ביוני 2019 התקיימה המהדורה השלישית של המצעד לצד הופעתה של מאיה בוסקילה והשתתפותם לראשונה של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, ארגון הצעירים הגדול בבאר שבע.[41] בשנת 2020 בשל מגפת הקורונה בישראל, בוטל המצעד והתקיים אירוע מקוון במקומו.[42]
חדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2012 התקיים לראשונה מצעד גאווה בחדרה.[43] לאחר הפסקה של כ-3 שנים מאז קיומו בשנת 2013, נערך במהדורתו השלישית עם כ-350 מפגינים ב-2016.[44]
חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מצעד הגאווה בחיפה
מצעד הגאווה בחיפה מתקיים באופן שנתי מאז 2007 בשטחי העיר הצפונית של חיפה. אורך מסלולו הוא כ-3 ק"מ, והוא מגיע לשיאו בפארק גן האם שבאזור המגורים מרכז הכרמל שבהר הכרמל. בשנת 2003 ארגנה עמותת הפורום החיפאי לקהילת הלהט"ב את מצעד הגאווה הממונע הראשון בעיר.[45] מספר ימים קודם לכן נאם השר יוסף פריצקי בפתיחת אירועי הגאווה בעיר.[46] החל משנת 2007, ומדי שנה מאז, עורכת העמותה מצעד רגלי לאורך רחובות מרכז הכרמל המסתיים בעצרת בגן האם.[47] מאז שנת 2008 החל להיות מאורגן בשיתוף עם עיריית חיפה. המצעדים הוגדרו תחת אבטחה משטרתית כבדה, ונענו במחאה נגדית פושרת יחסית מקרב הקהילה הדתית של העיר בשנים הראשונות. בשנת 2010 השתתפו במצעד כ-1,000 מפגינים, וראש העירייה יונה יהב נשא נאום מעל בימת עצרת הסיום בעודו הפך לראש העיר השני בישראל שנאם במצעד גאווה. עם זאת, נאומו נענה בקריאת בוז ומחאה מצד מספר פעילים בקהל כתוצאה מהפרת הבטחתו להיפגש עם פעילי זכויות להט"ב בעירייה.[48]
בשנת 2011 עבר המצעד, לראשונה, בשדרות הנשיא לאורך כ-800 מטרים עד גן האם, מסלול מרכזי ובולט בהשוואה לטיילת יפה נוף, שבה עברו מצעדי השנים הקודמות. בשנים שלאחר מכן נערכו מצעדי גאווה נוספים בעיר אותם ארגנו תומכים ופעילים שונים שהסתיימו ברחבת עיריית חיפה.
ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערכים מורחבים – מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, הרצח במצעד הגאווה בירושלים
החל משנת 2002 מתקיימים מדי שנה מצעדי גאווה מקומיים בבירה ירושלים ברחובות העיר ביוזמת הבית הפתוח. יוצאת דופן היא שנת 2006, אז התקיים אירוע הגאווה במתכונת מוגבלת שכללה התכנסות במתחם אצטדיון גבעת רם ללא צעדה. בניגוד לאופן ציונו בתל אביב, המצעד בעיר נושא אופי של צעדת מחאה. בשנת 2005 בעיצומו של המצעד התפרץ מחבל חרדי בשם ישי שליסל לתוך קהל המפגינים בניסיון להתנקש בחיי הצועדים בדקירות סכין. שליסל דקר כשלושה מהצועדים ונעצר בכוח על ידי מספר שוטרים שאבטחו את המפגינים. בפברואר 2006 הורשע בפגיעה בשלושת הקורבנות, בניסיון לרצח אחד מהם, בפציעה בנסיבות מחמירות של השנייה ובחבלה בכוונה מחמירה של השלישי, ונידון ל-12 שנות מאסר ולתשלום פיצוי כספי בסכום כולל של 280,000 ש"ח.
בשנת 2006, שנה לאחר דקירת הצועדים, יצאו מאות חרדים להפגנות אלימות בשכונות החרדיות בבירה, במחאה על קיום המצעד שעתיד היה להתקיים. במקביל להפגנות הושמעו דברי הסתה ואיומים ברצח כלפי חברי קהילת הלהט"ב בישראל, וכנגד אנשי שלטון, שגיבו את המצעד מתוקף תפקידם. בסופו של דבר הוסט המצעד למתחם סגור בגלל חוסר יכולתה של המשטרה לאבטח את קיומו במצב הביטחוני המתוח ששרר ולאור האיומים באלימות שקיבלו המשתתפים לאחר תקיפת הצועדים בשנה הקודמת. המצעדים בשנים 2008 ו-2009 עברו בשקט יחסי, לאחר משא ומתן שקט בין נציגי הבית הפתוח לנציגים של רבנים חרדים בעלי השפעה, ומאז התקיימו כרגיל.
ב-30 ביולי 2015 שוב פרץ לתוך קהל הצועדים ישי שליסל, ששוחרר ממאסרו כשלושה שבועות לפני האירוע, רצח את שירה בנקי בת ה-16 ופצע חמישה נוספים. ב-19 באפריל 2016 הורשע בכל סעיפיו וב-26 ביוני נגזרו עליו מאסר עולם בגין רצח, 31 שנות מאסר נוספות בגין שישה ניסיונות רצח ופציעה בנסיבות מחמירות, שנת מאסר נוספת בגין הפעלת תנאי ממשפטו הראשון ופיצוי לנפגע עבירה, לכל אחד משבעת הנפגעים, בסכום המרבי בחוק, העולה יחד לסכום של 2,064,000 ש"ח. ביולי 2016 צעדו כ-25,000 מפגינים במצעד הגאווה הגדול ביותר שנערך בעיר אשר הוקדש לזכרה של בנקי. לקראת קיומו ב-2021, הודיע הבית הפתוח על קיומו במתכונת שונה, ללא אירוע סיום בגן העצמאות, זאת בשל אתגרים כלכליים עקב מגפת הקורונה בישראל.[49]
כפר סבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 ביוני 2018 נערך לראשונה מצעד גאווה בעיר כפר סבא שהתאפשר לאחר התערבות עתירת המארגנים לבג"ץ לאור דרישת משטרת ישראל להקים גדרות מסביב למצעד.[50] במהלכו, השתתפו מעל 3,000 מפגינים.[51] שנה לאחר מכן התקיימה המהדורה השנייה של המצעד בעיר עם כ-2,500 איש. סגן ראש העירייה עילאי הרסגור-הנדין בירך על האירוע באומרו כי "האווירה הייתה נהדרת. באו אלי אנשים וסיפרו כמה הם מתרגשים מכך שכפר סבא מחבקת את הקהילה. אך אסור לשכוח, כפי שאמרה פליאה קטנר בנאומה בתחילת האירוע, שהמצעד נועד למחות על אפליה ודעות קדומות שיש בארץ ובכלל כלפי קהילת הלהט"ב. זוהי מטרתו, ולכן מיקומו המרכזי בעיר כל כך חשוב. אנחנו כבר רואים את השינוי בדעת הקהל לאחר השנה שעברה ואת ההבנה שהמצעד בכפר סבא אינו כמו המצעד שרגילים לראות בתל אביב. האופי שלו היה מאוד כפר סבאי ומאוד קהילתי, ולכן הוא גם כל כך מרגש".[52]
מצפה רמון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2 ביולי 2021 נערך לראשונה מצעד גאווה במועצה המקומית הדרומית מצפה רמון עם כ-300 מפגינים בהם חברי הכנסת יוראי להב-הרצנו, יסמין פרידמן ומוסי רז. המצעד התקיים לאחר דבריו של ראש המועצה רוני מרום במכתב אשר פרסם כלפי תושבי הלהט"ב בעיר באומרו "אינני מכיר בדגל הלהט"ב ואינני מוכן לכנותם קהילה" לצד סירובו להקצות כספים מתקציב המשרד לשוויון חברתי לטובת קיום אירועים עבור חברי הקהילה המקומית.[53]
נתיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2022 התארגנו פעילי להט"ב בנתיבות לארגן בפעם הראשונה מצעד גאווה בעיר. בעקבות כך נשלחו איומים לאמו של מארגן המצעד, נזרקו אבנים למכוניתה, והונח קליע אקדח על דלת ביתה. איומים אלו גרמו למארגנים לבטל את המצעד.[54]
נתניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 2019 התקיים לראשונה מצעד גאווה בנתניה מרחבי הטיילת המרכזית ועד לכיכר העצמאות עם כ-400 משתתפים בהם חבר הכנסת ניצן הורוביץ.[55]
עפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2019 נערך לראשונה מצעד גאווה בעיר הצפונית עפולה.[56][57]
פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 2012–2013 נערכו מצעדי הגאווה הראשונים בפתח תקווה.[58]
רחובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2018 התקיים לראשונה מצעד גאווה ברחובות בהשתתפות של מעל 4,000 איש בהם חברי המועצה מתחנת הרכבת לאורך שדרות ח"ן.[59]
ראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2010 התקיים לראשונה מצעד גאווה בראשון לציון עם כ-200 מפגינים.[60] בשנת 2012 העיר הייתה זו שפתחה את אירועי הגאווה בכלל המדינה בחודש יוני אשר במהלך קיום מצעדה השנתי השתתף חבר הכנסת ניצן הורוביץ לצד הנחייתה של השחקנית אורלי ויינרמן. המצעד לא נתמך באותה שנה על ידי העירייה שהגיבה באומרה כי "לעיריית ראשון לציון אין סמכות החלטה בעניין קיום המצעד, הסמכות מצויה בידי משטרת ישראל. עם זאת, לבקשת המארגנים לתמיכה כספית בקיום המצעד השיבה העירייה כי אינה יכולה להעניק תמיכה כספית לגוף אשר לא הגיש בקשה כנדרש לוועדת התמיכות העירונית. העירייה מעניקה שירותים לבני הקהילה במסגרות השונות, בין השאר, אגף הנוער מפעיל קבוצה לבני נוער, וכן קיימת אפשרות להורים להשתתף בקבוצת תמיכה במסגרת מכללת הורים. עיריית ראשון לציון תמשיך להיות עיר פתוחה, סובלנית וליברלית לכל הבאים בשעריה והמתגוררים בגבולותיה".[61]
בשנת 2013 התקיים מצעד הגאווה הרביעי בעיר שכלל התכנסות ברחבת מרכז בן-גוריון וצעדה לכיוון גן המושבה. האירוע התקיים בשיתוף מכללת BPM ובמעמד חברי הכנסת דב חנין, בועז טופורובסקי, סתיו שפיר, אמיר אוחנה ורז קינסטליך (המשנה לראש העיר ראשון לציון, לימים ראש העיר), שי דויטש (יו"ר האגודה למען הלהט"ב בישראל) ורבים נוספים.[62] בשנת 2017 האירוע הופק בתמיכת ראש העיר ובשיתוף פעולה של האחווה הגאה במכללה למנהל והארגונים: האגודה למען הלהט"ב בישראל, תהל"ה ואיגי לצד הופעתה של זוכת האירוויזיון 1998, דנה אינטרנשיונל.[63] שנה לאחר מכן המצעד התקיים יום לאחר פרסום מודעות נאצה שפוזרו ברחבי העיר על ידי גורמים דתיים שהציגו את המשתתפים כ-"חולים במחלות מידבקות" בהשתתפות מאות צועדים בהם חבר הכנסת אילן גילאון. העירייה הודיעה בתגובה להצגת המודעות כי "תמשיך להיות עיר ליברלית". במצעד התשיעי ב-21 ביוני 2019 שהתקיים במחאה על מעמד חוק הפונדקאות בישראל עבור זוגות הומוסקסואלים, הופיעה הזמרת אגם בוחבוט ברחבת העירייה.[64]
רעננה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2019 נערך מצעד הגאווה הראשון ברעננה בהשתתפות 2,000 מפגינים כולל ראש העיר חיים ברוידא ו-8 חברי כנסת ממפלגת כחול לבן בהם ראש העיר לשעבר, איתן גינזבורג, ההומוסקסואל המוצהר הראשון שכיהן כראש עיר במדינת ישראל.[65]
תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מצעד הגאווה בתל אביב
.jpg)
האווירה הציבורית במדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה הוגדרה כשמרנית והומופובית ובעלת היעדר סובלנות כלפי אזרחי להט"ב בשטחה. אף על פי הקשיים החברתיים, מספר פעמים נעשו ניסיונות לקיים מצעד גאווה בתל אביב. בשנת 1975 נוסדה אגודת הלהט"ב, שכונתה עם היווסדותה "האגודה לשמירת זכויות הפרט" על ידי אנשים פרטיים. בשנים הראשונות לקיומה היה עיקר פועלה של העמותה עריכת מסיבות ומפגשים חברתיים לחברי הקהילה. באותה תקופה, די היה באזכור נטייתו המינית של אדם כהומוסקסואל או לסבית, על מנת שייפגעו מעמדו החברתי והתעסוקתי באופן ניכר. חברי האגודה נרשמו תחת שמותיהם הפרטיים, ומסרו רק את כתובות תאי הדואר שלהם. בין 1977 ועד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, פעלה האגודה מביתו של הפעיל יונתן דנילוביץ'. בשנת 1979 אירחה האגודה ביוזמת דנילוביץ' את "כנס ארגוני הלהט"ב היהודיים". אורחים מחוץ לישראל השתתפו באירוע שישנם המחשיבים אותו כמצעד הגאווה הראשון בישראל, שהתקיים בכיכר מלכי ישראל.[66] פעילות זו הייתה ראשונה מסוגה במדינת ישראל באותם זמנים, ולוותה בעוינות, גינוי ציבורי רב ואף חששות מאלימות, ולא חזרה להתקיים במשך זמן רב לאחר מכן.
בשנות התשעים ביקשו ראשי ציבור הומואים ולסביות בתל אביב, לקיים אירועים פומביים בדרישה לשיויון זכויות. הפעילים קיימו מספר אירועים סמליים שהתאפיינו במספר מפגינים מועט, בשל החשש להיראות בפומבי באירועים הקשורים לנושאים הומוסקסואלים. האירוע הראשון לציון "יום הגאווה" התקיים ב-4 ביולי 1993 בגינת שינקין בעיר. במקום הוצב ארון עץ ממנו יצאו הנוכחים באופן טקסי. צילום של חייל במדים שיצא מארון התפרסם בעיתון "חדשות" ובעקבותיו הועמד לדין על כך שהתראיין לעיתון והצטלם ללא אישור, זאת בעוד חיילים אחרים שהצטלמו לעיתון והתראיינו באותו שבוע בנושאים אחרים לא זכו להתייחסות דומה. החייל שנקרא יוסי מקיטון נשפט ל-28 ימי מאסר על תנאי וסולק ממסגרת הנח"ל.[67]
.jpg)
אירוע גאווה פומבי נוסף התקיים ב-1996 שאורגן על ידי אור מרוני-פנר ובמסגרתו יצאה שיירה של כ-40 כלי רכב פרטים ממסוף רידינג לכיוון גן מאיר, מעוטרת בדגלי גאווה ושלטים הדורשים שיויון זכויות. השיירה כונתה "המתגלגאים" ואף על פי שלא נדרש אישור משטרתי לקיומה, המשטרה עצרה במהלכה שתי רוכבות אופנוע לסביות שנסעו בקדמת השיירה בטענה שעברו על החוק האוסר רכיבה בצמד במקביל.[68] רק ב-1998 הפך מצעד הגאווה בעיר, לראשונה, לאירוע רב המשתתפים המוכר כיום. בשנת 1998 התקיימו שני אירועים שתרמו לכך, בהם זכייתה של הזמרת הטרנסג'נדרית הישראלית דנה אינטרנשיונל בתחרות הזמר של האירוויזיון, וציון אירועי ויגסטוק בעיר, שהסתיימו בעימות חריף עם המשטרה. מאז, מתקיים המצעד בעיר בכל שנה.
כיום, נחשב המצעד לאחד מאירועי התרבות החשובים בישראל, ומהווה מקור משיכה משמעותי לתיירות להט"ב,[69] בהביאו לישראל עשרות אלפי תיירים במשך השנים.[70][71] ב-2016, על פי דיווחי עיתונות שונים, הגיעו לישראל כ-35,000 תיירים במיוחד עבור צעידה במהלכו.[72] ב-2017 דווח כי תרמו כמאה מיליון ש"ח לכלכלת העיר תל אביב.[73] ב-2018 מספר משתתפי המצעד דווח עם מעל 250,000 משתתפים,[74] ושוב מעל ל-250,000 שנה לאחר מכן ובכך, הוכתר כמצעד הגדול ביותר במזרח התיכון וביבשת אסיה יחד עם מצעד הגאווה בבירת טאיוואן, טאיפיי. בשנת 2022 הופיעה במהלכו לראשונה בישראל הראפרית האוסטרלית איגי אזליה לצד סדרת זמרים ישראלים בהם: שחר סאול, הראל סקעת, רביב כנר, לירן דנינו, זהבה בן, אנה זק, יסמין מועלם, נסרין קדרי, רוני דואני, הצמד כרקוקלי, נונו ועוד בהנחיית בל אגם ומגי אזרזר.[75][76]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זכויות להט"ב באוקיאניה
- זכויות להט"ב באירופה
- זכויות להט"ב באמריקה
- זכויות להט"ב באסיה
- זכויות להט"ב באפריקה
- זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי
- זכויות להט"ב במדינות ברית המועצות לשעבר
- זכויות להט"ב במזרח התיכון
- מחאת הלהט"ב (2018)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רננה לויאני, גאווה 2012: לראשונה מצעדים בחדרה, פתח תקווה רעננה והרצליה, באתר מאקו, 24 באפריל 2012
- ^ דני זאק, צועדים אל הגאווה: מסע בזמן בסיפורים ובתמונות, באתר מאקו, 7 ביוני 2012
- ^
מצעד הגאווה בתל-אביב, 1979, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 2:51)
- ^ חודש הגאווה מגיע לראש העין: אירועים ופעילויות הסברה ייערכו בעיר, באתר mynetroshhaayin, 2020-07-05
- ^ הטרנסג'נדר שיזם את אירוע הגאווה הראשון בעיר: "רציתי שיראו שגם הרצליה יכולה לעשות משהו ענק", באתר צומת השרון הרצליה, 2019-06-21
- ^ עצרת גאווה תתקיים באוגוסט בפתח תקוה, המשטרה תיערך בכוחות מתוגברים, באתר mynetpetahtikva, 2019-07-04
- ^ לראשונה בתולדותיה: אירוע גאווה ברמת גן, באתר ynet, 6 ביוני 2019
- ^ הדר כהן, יוצאים מהארון – אירוע גאווה ראשון לבני נוער בקריית אונו| שתפו | אתר אונו NEWS, באתר אונו News, 2019-09-13
- ^ לראשונה: אירוע גאווה של הקהילה הלהט"בית יתקיים ליד בניין עיריית בת ים, באתר mynetbatyam, 2019-06-24
- ^ מאיה הורודניצאנו, "נמאס להסתתר ולפחד לאהוב": אירוע גאווה ראשון בבית שמש, באתר וואלה!, 25 ביולי 2019
- ^ אירוע גאווה ראשון בטבריה: "מצטרפים לערי האור הנאורות", באתר ynet, 27 ביוני 2019
- ^
לי ירון, 12 ערים יערכו השנה לראשונה אירועים לציון חודש הגאווה, באתר הארץ, 29 במאי 2019
- ^ קדימה צעד – רשימת מצעדי הגאווה 2019, מערכת WDG
- ^ מאיה הורודניצאנו, עצרות במקום מצעדים: כל אירועי חודש הגאווה ברחבי הארץ, באתר וואלה!, 17 ביוני 2020
- ^ עצרת הגאווה המרכזית שתתקיים בירושלים | כל העיר, באתר כל העיר ירושלים, 2020-06-11
- ^ גז מדמיע וביצים על משתתפים באירוע גאווה באריאל: שלושה נפגעו קל, באתר ynet, 8 ביולי 2021
- ^ שלומי הלר, משתתפים באירוע גאווה באריאל הותקפו בגז פלפל; שלושה במצב קל, באתר וואלה!, 8 ביולי 2021
- ^ פתחו יומנים – אלו התאריכים למצעדי הגאווה לשנים 2022 ו-2023, באתר wdg.co.il, 2021-08-24
- ^ 2015 Pride events in Israel, mfa.gov.il
- ^ Eilat Pride Parade met with violence, Ynetnews, 2009-05-15 (באנגלית)
- ^ Three gay men attacked at Eilat pride parade, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ עמרי קליינבורט, לוהטת מתמיד: אילת פתחה את אירועי הגאווה, באתר מאקו, 26 במאי 2013
- ^ דני זאק, הצלחה בתמונות: כ-1,100 צועדים במצעד הגאווה הראשון באשדוד, באתר מאקו, 23 ביוני 2013
- ^ ההסתה לא ניצחה את הגאווה: הקהילה הגאה צעדה בהצלחה באשדוד, 21.06.2014, אתר שיחה מקומית
- ^ מיכל רוטנברג, מצעד הגאווה באשדוד בסימן הזדהות עם 49 נרצחי ונרצחות אורלנדו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 17 ביוני 2016
- ^ כך זה היה: מצעד הגאווה אשדוד 2019, באתר כאן דרום - אשדוד, 2019-08-02
- ^ "הולך להיות מהמם": נקבע תאריך לאירוע הגאווה השני באשקלון, באתר כאן דרום - אשקלון, 2019-05-29
- ^ "אני אור אבו, סטרייטית נשואה, הובלתי את אירוע הגאווה באשקלון", באתר כאן דרום - אשקלון, 2019-07-12
- ^ 1 2 600 משתתפים באירוע הגאווה הראשון בבאר שבע, 04.06.2010, אתר GoGay
- ^ אירועי הגאווה בב"ש: כשהרב זכריה אוהב שלום פגש את הקהילה, באתר www.makorrishon.co.il
- ^ דני זאק, יותר מ-1,500 משתתפים הגיעו לאירוע הגאווה של באר שבע, באתר מאקו, 6 ביולי 2012
- ^ דני זאק, יותר מ-1,500 משתתפים הגיעו לאירוע הגאווה של באר שבע, באתר מאקו, 6 ביולי 2012
- ^ http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4675349,00.html: mynet באר שבע - לראשונה: ראש עיריית ב"ש נאם באירוע הגאווה, באתר archive.is
- ^ אלפים השתתפו בהפגנת הגאווה בב"ש: "לא אזרחים סוג ב'", באתר ynet, 14 ביולי 2016
- ^ הילה קובו, ביקורת על החלטת בג"ץ: "מצעד הגאווה היה צריך להתקיים ברחוב הראשי בב"ש", באתר וואלה!, 14 ביולי 2016
- ^ בצבעי הקשת: אלפים השתתפו במצעד הגאווה בעיר, באתר mynetbeersheva, 2018-06-28
- ^ אילנה קוריאל, לראשונה: מצעד גאווה בבאר שבע, באתר ynet, 21 ביוני 2017
- ^ אילנה קוריאל, מצעד גאווה ראשון בבאר שבע: נעצר חרדי עם סכין, באתר ynet, 22 ביוני 2017
- ^ דורשים צדק ושוויון: לראשונה - מצעד הגאווה בבאר שבע, באתר nana10, 22 ביוני 2017
- ^ מצעד הגאווה השני בבאר שבע יצא לדרך, באתר ynet, 28 ביוני 2018
- ^ "מצעד הגאווה בבאר שבע 2019". הארץ. נבדק ב-2021-06-11.
- ^ בוטל מצעד הגאווה בבש, ייערך אירוע וירטואלי - ברנז'ה חדשות, באתר www.branza.co.il
- ^ עשו היסטוריה: מצעד הגאווה התקיים ברחובות חדרה, באתר בלינקר, 2012-07-01
- ^ מצעד הגאווה חוזר לחדרה, באתר wdg.co.il, 2018-05-20
- ^ דוד מרחב, לראשונה נערך מצעד גאווה ממונע בחיפה, באתר GoGay, 1056117840
- ^ דוד מרחב, פריצקי תוקף: המפד"ל הומופובית וגזענית, באתר GoGay, 1055886540
- ^ יניב הלפרין, כמה מאות משתתפים במצעד הגאווה בחיפה, באתר GoGay, 1181849820
- ^ יניב הלפרין, חיפה: ראש העיר הורד מהבמה במצעד, באתר GoGay, 1277416140
- ^ כך ייערך מצעד הגאווה 2021 בירושלים | כל העיר, באתר כל העיר ירושלים, 2021-04-21
- ^ אמיר אלון, אלפים במצעד הגאווה הראשון בכפר סבא: "לכל אחד זכות להיות מי שהוא", באתר ynet, 1 ביוני 2018
- ^ לי ירון, כ-3,000 בני אדם השתתפו במצעד הגאווה הראשון בכפר סבא, באתר הארץ, 1 ביוני 2018
- ^ צפו: מצעד הגאווה בכפר סבא בתמונות וסרטונים, באתר צומת השרון כפר סבא, 2019-05-31
- ^ מאות במצעד הגאווה במצפה רמון: "ראש המועצה יצר שנאה, האהבה תנצח", באתר ynet, 2 ביולי 2021
- ^ ערוץ 7, בוטל מצעד הגאאוה בנתיבות, באתר ערוץ 7, מאי 2022
- ^ שלומי גבאי, אור רביד, "לא נחזור לארון": חרף האיומים - מאות השתתפו במצעד הגאווה הראשון בנתניה, באתר וואלה!, 12 ביולי 2019
- ^ עידן רול מברך מעפולה את הקהילה הגאה, באתר בלינקר, 2019-06-10
- ^ יוזמה בעפולה: לקיים בשנה הבאה מצעד גאווה בעיר, באתר mynetafula, 2018-08-02
- ^ לראשונה מאז 2013: מצעד הגאווה חוזר לפתח תקוה, באתר mynetpetahtikva, 2016-07-07
- ^ כל הפרטים על מצעד הגאווה ברחובות, שייערך בעיר זו השנה השנייה, באתר ערים, 2019-06-02
- ^ לראשונה: מצעד גאווה ייערך בראשון לציון ב-17 במאי, באתר www.makorrishon.co.il
- ^ רועי יולדוס רוזנצוייג, ראשונה לצעוד: ראשון לציון תפתח היום את אירועי הגאווה לשנת 2012, באתר מאקו, 10 במאי 2012
- ^ דני זאק, בשישי: מצעד הגאווה מגיע לראשון לציון, באתר מאקו, 24 ביולי 2013
- ^ תומר אלדובי, ישראל גאה מתמיד: חוגגים גאווה בכל המדינה, באתר מאקו, 25 ביוני 2017
- ^ מצעד הגאווה בראשון לציון: לראשונה ראש העיר ישתתף, באתר השקמה ראשון לציון, 2019-06-17
- ^ אלפיים במצעד הגאווה הראשון ברעננה: "לא יתעלמו מאיתנו", באתר ynet, 18 ביוני 2019
- ^ Gay demonstration in Tel-Aviv 1979, נבדק ב-2021-06-09
- ^ משפט ולהט"ב - מאגר מידע, באתר www.lgbtlaw.tau.ac.il
- ^ מצעדים ראשונים, באתר GoGay, 1025287740
- ^ רועי יולדוס רוזנצוייג, "ליבראלית ונהנתנית, בדרך להפוך לבירת גייז עולמית", באתר מאקו, 8 בנובמבר 2011
- ^ אסף זגריזק, לקראת מצעד הגאווה: אלפי תיירים כבר כאן, באתר ynet, 7 ביוני 2017
- ^ שירי הדר, התיירים לקראת מצעד הגאווה בת"א: "מרגישים בבית", באתר ynet, 11 ביוני 2015
- ^ חדשות 2, חג שמח! מצעד הגאווה 2016 - כל התמונות, באתר מאקו, 3 ביוני 2016
- ^ גילי מלניצקי, "האוונגליסטים החדשים": תיירי מצעד הגאווה יכניסו 100 מיליון שקל לפחות, באתר TheMarker, 8 ביוני 2017
- ^ Tel Aviv pride parade draws 250,000 Israelis, foreigners, NBC News (באנגלית)
- ^ כ-170 אלף השתתפו במצעד הגאווה בתל אביב, באתר www.israelhayom.co.il
- ^ עידן יוסף-ימין, כל הפרטים על ההופעה של איגי אזליה במצעד הגאווה בתל אביב, באתר מאקו, 7 ביוני 2022
| להט"ב בישראל | ||
|---|---|---|
| היסטוריה | בג"ץ אל-על נגד דנילוביץ (1994) • בג"ץ ירוס-חקק נגד מנכ"ל משרד הבריאות (1997) • בג"ץ קלפים פתוחים (1997) • פסק דין ירוס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה (2005) • בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים (2006) • הרצח בברנוער (2009) • הרצח במצעד הגאווה בירושלים (2015) • בג"ץ ארד-פנקס נגד הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (2017) • מחאת הלהט"ב (2018) • בג"ץ שי גורטלר נגד שר הרווחה (2023) • מצעד הבהמות | 
|
| מעמד אישי וחברתי | זכויות להט"ב בישראל • שירות במערכת הביטחון • נישואים של זוגות מאותו המין • פונדקאות • הומופוביה | |
| תרבות | מצעדי גאווה (אילת, חיפה, ירושלים, תל אביב) • TLVFest • טקס פרסי הנוער הגאה "איגי LOVE" • לסבית קטלנית | |
| ארגונים ומוסדות | אגודת הלהט"ב • האחווה הסטודנטיאלית הגאה • איגי • אל"ף • אסוואת • בית גאה בבאר שבע • בית דרור • הבית הפתוח • בת קול • הו"ד • חברותא • חוש"ן • טרנסיות ישראל • יש עם מי לדבר • כביסה שחורה • כמוך • מעברים • סגול • העשירון האחר • הפורום החיפאי • פרויקט גילה • הצבעים שלנו • הקבוצה הירושלמית • קל"ף • שב"ל • שישה צבעים • תהל"ה • רבני קשת • בלה דואגת • פיות רדיקליות • אלקאוס • A Wider Bridge | |
| מקומות | המרכז הגאה • יער הגאווה • תיאטרון הקהילה הגאה • גן העצמאות (ירושלים) • גן העצמאות (תל אביב) • האנדרטה לזכר ההומואים והלסביות שנרדפו בשואה • הברנוער | |
| תקשורת | מגעים • GoGay • WDG • נתיב נוסף • קל"ף חזק • העיר בוורוד • הזמן הוורוד • פנדורה | |
| ראו גם | פעילים למען זכויות להט"ב • להט"ב ויהדות | |
| לקטגוריה • לפורטל | ||