הפיגוע בקו 961

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפיגוע בקו 961
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
האוטובוס המפויח בזירת הפיגוע
האוטובוס המפויח בזירת הפיגוע
תאריך 30 באוקטובר 1988 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום צומת איברהים, צפונית ליריחו
סוג הצתה
נשק בקבוק תבערה
הרוגים 5
פצועים 4
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הפיגוע בקו 961 הוא פיגוע טרור פלסטיני באמצעות יידוי בקבוק תבערה, שאירע ב-30 באוקטובר 1988, במהלך האינתיפאדה הראשונה וערב הבחירות לכנסת השתים עשרה. בפיגוע שאירע במהלך נסיעה שגרתית של אוטובוס קו 961 של אגד מטבריה לירושלים, בצומת איברהים סמוך למחנה הפליטים עין א-סולטאן צפונית ליריחו, נרצחו 5 ישראלים, ביניהם שלושה ילדים קטנים ונפצעו 4.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – האינתיפאדה הראשונה

בדצמבר 1987 פרצה במחנה הפליטים ג'באליה שבצפון רצועת עזה התקוממות פלסטינית כנגד השלטון הישראלי שלוותה באלימות קשה משני הצדדים שגבתה קורבנות רבים בנפש ופצועים רבים. ההתקוממות התפשטה לכל רחבי שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה וזכתה לשם האינתיפאדה הראשונה.[2]

אירועים מקדימים לפני יום הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1988 במהלך חג הפסח נפגע רוכב אופנוע מבקבוק תבערה, לא הרחק ממקום הפיגוע.[3] לאחר מכן, ב-11 ביוני 1988, הותקף אוטובוס קו 961 של אגד מטבריה לירושלים באותו המקום בו התרחש לבסוף הפיגוע, בצומת איברהים סמוך ליריחו. הנהג, מוטי כרסנטי מהמושבה מגדל, עצר את האוטובוס, ירד ממנו, שלף את אקדחו וירה לעבר מיידי האבנים. במקום התגלתה מאוחר יותר גופתו של צעיר ערבי, שמשערים כי נהרג מירי זה. ביריחו הותקפו מאז פרוץ האינתיפאדה, הקווים 961 ו-963 של אגד מספר פעמים ביריחו, בידויי אבנים ובקבוקי תבערה. כמה שבועות אחר כך אירע במקום מקרה נוסף, בו הושלכו בקבוקי תבערה על אוטובוס, שהתלקח ושני ילדים שהיו בתוכו החלו לבעור. אזרחים שהיו במקום הצליחו להתגבר על האש והצילו אותם. בספטמבר 1988 החטיא בקבוק תבערה במעט את אוטובוס אגד ביריחו.[4][5][6][7] שעות לפני הפיגוע נהרג נער פלסטיני בן 17 בעימותים עם צה"ל בכפר בית סאחור הסמוך לבית לחם.[8]

בסך הכל, לפי דובר אגד, דדי גולן, מתחילת האינתיפאדה ועד לפיגוע נפגעו כ-1,700 אוטובוסים של החברה מאבנים ובקבוקי תבערה, וכ-40 אוטובוסים נשרפו כליל.[9] במקום הפיגוע הושלכו לפני הפיגוע מעל ל-100 בקבוקי תבערה מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה.[10]

שיטת הפעולה: מארב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הפעולה של חוליות המחבלים שחבריה צעירים ערבים, משליכי בקבוקי התבערה והאבנים, הייתה דומה באירועים השונים, והתבססה על מארבים. שיטה זו, על פי קצינים בכירים בצה"ל בתקופת האינתיפאדה, הייתה שיטה נפוצה.[3][11]

להלן שלבי השיטה:

  • מספר חברי חוליה מגיחים אל הכביש ומניחים אבנים או חפצים אחרים כמו משולש אזהרה שאפשר להפילו בעזרת חוט - ואז הופך למחסום דוקרנים, כדי לעכב התקדמות כלי רכב.
  • כאשר כלי הרכב היו מאטים, היו יוצאים חברי החוליה וזורקים בקבוקי תבערה או אבנים.
  • כדי לזהות בוודאות שכלי הרכב המותקף הוא ישראלי, מוצב מודיע במרחק כמה מאות מטרים, ומאותת לחבריו שאכן מדובר ברכב ישראלי.
אוטובוס אגד הדומה לזה שהותקף בפיגוע

בדיקות ביטחוניות ביום הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם הגיע האוטובוס לצומת איברהים ליד יריחו, עבר במקום סיור ממונע של צה"ל, שלא הבחין במחבלים שהסתתרו במטע בצד הדרך.[12] מעברו השני של הכביש עבר סיור רגלי שחיפש אחר משליכי בקבוקי תבערה.

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערב יום ראשון, ה-30 באוקטובר 1988 יצא אוטובוס קו 961 של אגד מטבריה לירושלים כשעליו 22 נוסעים. האוטובוס נסע דרך בקעת הירדן בכביש 90, כאשר הוא אינו ממוגן ואינו מלווה בסיור צה"לי על אף המתיחות הגבוהה והעלייה בפיגועים נגד ישראלים בשטחי יהודה ושומרון במהלך האינתיפאדה הראשונה. בסמוך לשעה רבע ל-8 בערב, הגיע האוטובוס לכניסה הצפונית ליריחו, כאשר סמוך לשעה 8 בצומת איברהים סמוך למחנה הפליטים עין א-סולטאן שליד יריחו השליכו שלושת הצעירים הפלסטינים מחמוד סלימאן סאלם אבו חרביש, ג'ומעה איברהים ג'ומעה אדם ואחמד ג'יבריל אל-תכרורי, שלושתם בני משפחת תכרורי שלושה בקבוקי תבערה לעבר האוטובוס.[1][12][13]

רצפת האוטובוס התלקחה, הנהג, חביב עמרם שנכווה קלות בפניו עצר את האוטובוס במקום, פתח את דלתות האוטובוס, ירה לעבר התוקפים ורוב הנוסעים נמלטו במהרה מן האוטובוס הבוער. באוטובוס נסעה משפחת וייס מטבריה בדרכה לאירוע בר מצווה משפחתי בירושלים. אב המשפחה, אליעזר וייס ישב בתחילה עם רעייתו, רחל, מורה במקצועה של כיתה ב' בבית הספר "בית יוסף", בשיכון ג' בטבריה ובתו של הרב יצחק שלמה זילברמן ושלושת ילדיהם הקטנים, נתנאל בן ה-3, רפאל בן השנתיים ואפרים בן ה-9 וחצי חודשים בקדמת האוטובוס. במהלך הנסיעה עברו האם ושלושת הילדים לאחורי האוטובוס כדי לאפשר לאב, ללמוד תורה בשקט. כאשר הושלכו בקבוקי התבערה והאוטובוס התלקח בשלושה מוקדים שונים והתמלא בעשן סמיך וכבד, הרעש שנגרם מניפוץ בקבוקי התבערה מזכוכית, היה רעש הנשמע כמו פיצוץ ורחל מיהרה והשתטחה על ילדיה הקטנים כדי להגן עליהם. החייל דוד דלרוזה מגדוד 50 של הנח"ל שהיה בדרכו מטבריה לביצוע ניתוח קל באף, כדי להעלות את הפרופיל ולהשתתף בצניחה כבר היה בדרכו להימלט מן האוטובוס אך הבחין ברחל, וניסה לשכנעה להיחלץ עמו אך נתקל בסירובה משום שזו הייתה סבורה כי מדובר בהתקפת מחבלים, רצתה להגן על ילדיה וסירבה להפקירם.[14][15][16][12] דלרוזה יצא כשהאש אוחזת בגופו ופונה במצב קשה לבית החולים.[17] רחל וייס בת ה-26 ושלושת ילדיה הקטנים נספו בזירת הפיגוע וחמשת הפצועים ביניהם החייל דלרוזה, זוג יהודים מקיבוץ מעלה גלבוע שעלו לישראל מפיטסבורג, חיילת בת 21 מקיבוץ בית השיטה וחייל בן 21 מקיבוץ רשפים פונו במסוק צבאי ובאמבולנס לבתי החולים בירושלים.[1][14][18] כך תיאר החייל דוד דלרוזה את מהלך הדברים:

"הבנתי שנזרקו בקבוקי תבערה. יצאתי למעבר בין הספסלים ונתקלתי באישה היושבת על הריצפה וצועקת. אמרתי לה: "בואי איתי, אני יכול להוציא אותך החוצה", אבל היא סירבה לבוא ורק צעקה, "הילדים שלי, הילדים שלי". כשראיתי שהדלת כבר בוערת, ניסיתי לשבור את החלון לידי, אבל לא הצלחתי. ניסיתי לפתוח אותו, אבל הוא נפתח רק לכדי פתח צר. הוצאתי את הראש, נשמתי קצת ושוב אמרתי לאישה, "בואי איתי, יש כאן פתח קטן", ומשכתי בידה. אבל היא לא הסכימה לזוז. הרגשתי שהיא "נדבקת" לכיסא. פתאום הרגשתי שהידיים שלי נמסות ואין לי עוד אוויר. הסתכלתי על הידיים וראיתי שהן נשרפות. הוצאתי שוב את הראש, נשמתי קצת אוויר ואז שמעתי את האישה צועקת, "שמע ישראל". הבנתי שאין עוד מה לעשות בתוך האוטובוס. הרגשתי שאני מתחיל להישרף ואין לי אוויר. זרקתי את הנשק שלי דרך החלון, קפצתי החוצה וצעקתי "הצילו הצילו". כשקפצתי החוצה, באו שני אנשים, כיבו אותי והרחיקו אותי מהאוטובוס, שהתפוצץ מיד לאחר מכן".

רחל וייס ושלושת ילדיה נקברו בקבר משותף בבית הקברות היהודי בהר הזיתים בירושלים בהלוויה בהשתתפות אלפים וביניהם ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, חברי כנסת, רבנים ואישי ציבור מהחברה החרדית וכן מאות בני ישיבות.[19][20] אוטובוס שהסיע אנשים להלוויית קורבנות הפיגוע הותקף גם הוא על ידי פלסטינים.[21] ידיו ופניו של החייל דוד דלרוזה נכוו באורח קשה והוא הועבר ליחידה לטיפול נמרץ בבית החולים הדסה עין כרם, שם גילו הרופאים כי ריאותיו ולבו נפגעו קשה מהאש והעשן באוטובוס וכי רק השתלה תציל את חייו. לכן, הוטס ביחד עם הוריו ללונדון, שם נפטר בבית החולים מדום לב, בטרם נותח ב-22 בדצמבר 1988, בן 19 בנופלו. הוא הובא לקבורה בחלקה הצבאית בהר הרצל. הוא הותיר אחריו זוג הורים וחמישה אחים ואחיות.[22]

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראלישראל ישראל – הפיגוע עורר זעזוע עמוק בישראל שהייתה ערב הבחירות לכנסת ועמוק בתוך האינתיפאדה הראשונה.[21] היה זה הפיגוע החמור ביותר מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה.[23][8]

ראש הממשלה יצחק שמיר: "התקפה רצחנית ונפשעת זו מעידה על ההקצנה של התוקפים, שמגמתם היחידה היא רצח מה שיותר יהודים ושריפתם. מעשה זוועתי זה דורש תשובה הולמת שתוכיח למרצחים כי איש לא יינקה וכי המגמה הרצחנית הזו תעקר משורש. אני בטוח, שיד כוחות הביטחון תשיג את הרוצחים ושולחיהם ויתברר לכל המעורבים בפשעים אלה, כי דרכם תמיט עליהם אסון." הוא הביע הביע תנחומים למשפחות הנפגעים ואיחל החלמה לפצועים.[24]

השר שמעון פרס: "זעזוע עמוק מהמעשה הנפשע של רצח אזרחים חפים מפשע. ידו של צה"ל תשיג את המרצחים וכי ישראל תילחם בטרור עד חורמה. שר החוץ הוסיף כי "העם כולו מאוחד בתחושת הזעם והכאב." הוא הביע תנחומים למשפחות הנפגעים.[24]

חצי ביקורת רבים נורו לעבר הנהגת הרוטציה. שרים, ראשי מועצות ופוליטיקאים האשימו את ההנהגה ודרשו ממנה לפעול בצורה תקיפה יותר נגד הטרור הפלסטיני ההולך וגובר.

השר אריאל שרון: "מדיניות הביטחון הנוכחית פשטה את הרגל, והרצח ביריחו הוא אות נוסף לכך. צמרת הביטחון חייבת ללכת ומיד. לאחר כשנה של מחדל, מליל הגלשונים בקריית שמונה עד לאוטובוס ביריחו - הגיע הזמן שיפנו מיד את מקומם".[25]

השר משה ארנס: "הדרך היחידה למנוע תקריות כאלה שאירעו לאם ולילדיה היא למנוע מאנשים להתקרב לכבישים בכל יש"ע".[25]

מזכ"ל מפ"ם אליעזר גרנות: "זורקי בקבוקי התבערה על אוטובוס אגד ביריחו, הם שלוחיו של הרשע והטמטום. דמם של הנפגעים לא יימחה לעולם מידיהם או מידי שולחיהם, המעשה שעשו והתאריך שבחרו בו למימוש זממם, מטיל ספק נורא בשפיותם."[25]

ראש רשימת התחיה פרופ' יובל נאמן האשים את ראש הממשלה, שמיר ממלא מקומו, פרס שר המשטרה, חיים בר-לב ושר הביטחון, רבין באחריות לפיגוע. נאמן אמר ש-"נהגי אגד עוברים דרך יריחו ללא נשק מאז החרימה המשטרה את נשקו של נהג אגד מוטי כרסנטי, אף על פי שהגן על נוסעיו במקרה דומה."[25]

מועצת יש"ע דרשה מממשלת ישראל בתגובה לפיגוע, לגרש לאלתר את ראשי ההתקוממות הפלסטינית שלטענתם, חלקם יושב במזרח ירושלים.[25]

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפיגוע הטיל צה"ל עוצר על 17 אלף תושבי יריחו וביצע סריקות נרחבות ומעצרים של חשודים במעורבות בפיגוע. עד מהרה הודו שניים מהעצורים הפלסטינים במעורבות בפיגוע לאחר שנעצרו בבית משפחת תכרורי בעת משחק קלפים וכמה מן הנוסעים שהבחינו במשליכי בקבוקי התבערה זיהו אותם. במהלך החקירה עלה שמו של המחבל השלישי, גם הוא בן משפחת תכרורי. הוא לא בין העצורים תחילה ולאחר שעלה שמו נלכד תוך כמה שעות. לאחר הודאתם במעשה, צה"ל הרס את בתיהם. דחפור צבאי שיטח את מטעי הבננות, התפוזים ועצי התמרים שבצומת איברהים, בהם הסתתרו המחבלים בטרם השליכו את בקבוקי התבערה על האוטובוס.[26][30] חברי גרעין יריחו, המורכב ברובו מאנשי תנועת כך, ניסו להתנחל בבית הכנסת ביריחו, בתגובה לפיגוע, אך התפנו בשקט כאשר הגיעו למקום כוחות הביטחון.[25]

שר הביטחון, יצחק רבין מדבר עם עיתונאים ביריחו במהלך ביקורו במקום הפיגוע בקו 961

השפעה על הבחירות לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיגוע התרחש פחות מ-36 שעות לפתיחת הקלפיות בבחירות לכנסת. פרשנים בישראל ובעולם העריכו כי לפיגוע פוטנציאל להשפיע על החלטת הבוחר הישראלי לטובת המועמד יצחק שמיר מהליכוד שנתפס בידי הציבור כבעל עמדות תקיפות יותר כנגד הטרור הפלסטיני מיריבו, שמעון פרס מהמערך.[26][31][32][33] ביום הבחירות עצמו, כיומיים לאחר הפיגוע מכונית עם כרזות של הליכוד שהסיעה בוחרים אל הקלפיות בירושלים הותקפה על ידי בקבוק תבערה שהושלך מבית בשכונת ואדי אל-ג'וז.[21] בבחירות הייתה הליכוד למפלגה הגדולה והיה לה סיכוי להרכיב ממשלה בלעדי המערך של פרס ורבין. לאחר שהעריכו כי לפיגוע זה תהיה השפעה על החלטת הבוחר, טען פרס מספר ימים לאחר הבחירות כי בעקבות הפיגוע איבד המערך שניים-שלושה מנדטים. בעקבות דבריו, תקף אותו רבין ואת הניסיון לקשור בין שני האירועים, ניסיון שהוגדר על ידו כ"נואל".[34] בנוסף טען כי: "הטענה שהשמיע שמעון פרס, כאילו איבד המערך שניים-שלושה מנדטים בגלל הפיגוע החמור ביריחו, מופרכת מעיקרה. כל ניסיון לקשור את תוצאות הבחירות לאסון יריחו הינו מוטעה. יטיבו לעשות ראשי מפלגת העבודה וחבריה אם יבררו את הסיבות האמיתיות לתוצאות הבחירות".[35]

משפט והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1989 נשא אלמנה של רחל, אליעזר וייס את אחותה, שרה זילברמן לאישה במושב אורה, בחופה שערך אביהם של רחל ושרה, הרב יצחק שלמה זילברמן.[36][37] בתחילת אותו החודש נפתח משפטם של שלושת הנאשמים בפיגוע ובמקרים נוספים של השלכת בקבוקי תבערה בבית המשפט הצבאי ברמאללה בראשותו של השופט סגן אלוף יוסף שפירא, לאחר שהוגש כנגדם כתב אישום בינואר 1989.[36][37][38] לאחר הפיגוע ובסמוך לבחירות, נשמעו קולות מנבחרי ציבור ובראשם שר המשפטים, אברהם שריר שקראו להשית על האחראים לפיגוע עונש מוות (שמקום המדינה, הוצא לפועל רק כנגד פושע המלחמה הנאצי, אדולף אייכמן), אך קריאה זו לא הובילה בסוף לעונש שכזה, בעיקר משום שבפיגוע בקו 405 שגבה קורבנות רבים יותר לא דרשה התביעה הטלת עונש מוות על מבצעו וכן כי ההרכב ששפט את הנאשמים בבית המשפט הצבאי היה מנוע מראש מלהטיל גזר דין מוות. את עונש מוות ניתן היה לגזור רק כאשר שלושת השופטים הם משפטנים, ובהרכב רק שניים מבין השלושה היו משפטנים.[21][12] שלושת הנאשמים הורשעו בכל סעיפי האישום ונשלחו למאסרי עולם בכלא.[39][40][41]

ההתנחלות רחלים במועצה האזורית שומרון נקראה במשותף על שמה של רחל וייס ועל שמה של רחלה דרוק שנרצחה ב-1991 בפיגוע ירי בעת שנסעה באוטובוס להפגנה בכיכר מלכי ישראל נגד ועידת מדריד.[42]

שחרור המחבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד משלושת המחבלים, אחמד ג'יבריל אל-תכרורי עליו נגזר מאסר עולם, שוחרר במסגרת השלב הראשון של עסקת שליט בשנת 2011.[43]

ביולי 2013, שלוש שנים לאחר פיצוץ המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים ולאחר מסע דילוגים אינטנסיבי של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי ברחבי המזרח התיכון, חלה פריצת דרך במגעים והוסכם על חזרה לשולחן המשא ומתן.[44] בתגובה החליטה ממשלת ישראל על שחרור של כמות מוגבלת של אסירים ביטחוניים פלסטינים היושבים בבתי הכלא הישראלים לפחות 20 שנה (טרם תקופת הסכמי אוסלו) כמחווה ליושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן בשל חידוש המשא ומתן בין הצדדים.[45][46] השחרור נעשה ב-4 פעימות, כאשר 3 יצאו אל הפועל. בתחילת אפריל אמורה הייתה לצאת לפועל הפעימה הרביעית של שחרור האסירים וביניהם שניים מהמחבלים בפיגוע: מחמוד סלימאן סאלם אבו חרביש וג'ומעה אברהים ג'ומעה אדם עליהם הוטלו מאסרי עולם רבים.[47][48] במקביל קרס המשא ומתן בין הצדדים והפעימה לא יצאה אל הפועל והשניים נשארו בכלא.[49]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפיגוע בקו 961 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 אורן כהן, אורי שטיין, שמואל טל, יאיר פידל, רן לוי, פאיז עבאס, אלכס פישמן, מנחם הורוביץ, שמעון ויסלר, תמיר שפר, ירון קמינסקי, אם ושלושת ילדיה נשרפו אמש למוות בהתקפת בקבוקי תבערה, באתר חדשות, ‏31 באוקטובר 1988
  2. ^ "יצחק, לצה"ל אין תשובה": כשלי הממשלה במהלך האינתיפאדה הראשונה, באתר מעריב
  3. ^ 1 2 אורן כהן, אורי שטיין, שמואל טל, יאיר פידל, רן לוי, פאיז עבאס, אלכס פישמן, מנחם הורוביץ, שמעון ויסלר, תמיר שפר, ירון קמינסקי, מדובר כנראה במארב מתוכנן, באתר חדשות, ‏31 באוקטובר 1988
  4. ^ יוסי לוי, ⁨הוארך מעצר נהג אוטובוס החשוד שהרג נער ביריחו, באתר מעריב, ‏16 ביוני 1988
  5. ^ יוסי לוי, הנהג החשוד שהרג נער ערבי שוחרר בערבות, באתר מעריב, ‏17 ביוני 1988
  6. ^ יהודה גורן, מקום הפיגוע: נוסעים רבים כבר הותקפו שם, באתר מעריב, ‏31 באוקטובר 1988
  7. ^ שמואל ויסלר, צומת התבערה - "כשחייבים להאיט בסיבוב, הופכים למטרה נוחה", באתר חדשות, ‏31 באוקטובר 1988
  8. ^ 1 2 Brinkley, Joel; Times, Special To the New York (1988-10-31). "4 Israelis Killed In Attack On Bus". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-04-08.
  9. ^ מנחם הורוביץ, תמיר שפר, למרות הפגיעות בקו טבריה־י־ם לא אורגן ליווי קבוע של צה"ל⁩, באתר חדשות, ‏31 באוקטובר 1988
  10. ^ אי אפשר לאבטח את כל הצירים גם אם צה"ל כולו יוצב לאורכן, באתר מעריב, ‏1 בנובמבר 1988
  11. ^ אבינועם בר-יוסף, אורי בינדר, רחמים יעקב ויוסי לוי, אוטובוס הותקף ליד שכם מן המארב, באתר מעריב, ‏16 ביוני 1988
  12. ^ 1 2 3 4 יוסי לוי, הרכב השופטים מונע עונש מוות לנאשמי הפיגוע ביריחו, באתר מעריב, ‏20 באפריל 1989
  13. ^ אבינועם בר-יוסף, במקום הפיגוע נותרו אתמול כתם שחור, ווקמן חרוך וסנדל של נער, באתר מעריב, ‏1 בנובמבר 1988
  14. ^ 1 2 אבינועם בר יוסף ואריה בנדר, האם השתטחה על ילדיה כדי להגן עליהם ונהרגה לצידם, באתר מעריב, ‏31 באוקטובר 1988
  15. ^ מאיר אינדור, אבו-מאזן ו-120 הזקנים, באתר מקור ראשון, ‏17 ביוני 2013
  16. ^ איתמר פליישמן ואסף גבור, בעוד שבוע: שחרור נוסף של מחבלים, בהם רוצחי ילדים, באתר מקור ראשון, ‏24 בדצמבר 2013
  17. ^ עוזי ברוך, רוצחים אכזריים בדרך הביתה, באתר ערוץ 7, ‏27 ביולי 2013
  18. ^ אריה בנדר, שנינו מאושרים שיצאנו בחיים, באתר מעריב, ‏31 באוקטובר 1988
  19. ^ איתן לוין, "הם לא נפרדים גם כעת", באתר מעריב, ‏1 בנובמבר 1988
  20. ^ Firebomb Attack That Killed Four May Have Impact on Israeli Vote, באתר Jewish Telegraphic Agency, ‏1 בנובמבר 1988 (באנגלית)
  21. ^ 1 2 3 4 נינה פוקס, "בקבוק תבערה בדרך אל הקלפי" | בחזרה לבחירות 1988, באתר ynet, ‏12 במרץ 2021
  22. ^ רב טוראי דוד דלרוזה, באתר גלעד לחללי הנח"ל
  23. ^ אבינועם בר יוסף ואריה בנדר, אם ו-3 ילדיה נשרפו למוות לעיני האב; חייל: "היא סירבה לנטוש את ילדה בלהבות", באתר מעריב, ‏31 באוקטובר 1988
  24. ^ 1 2 אילן בכר, מנחם רהט, יעקב רחמים ואבשלום גינוסר, שמיר ופרס: צה"ל ישיג את הרוצחים, באתר מעריב, ‏31 באוקטובר 1988
  25. ^ 1 2 3 4 5 6 שרון: צמרת הביטחון צריך ללכת ומייד, באתר מעריב, ‏1 בנובמבר 1988
  26. ^ 1 2 3 Andrew Meisels and Linda Gradstein, Firebombing Of Bus May Tilt Israeli Election To The Right, באתר Sun-Sentinel.com, ‏1 בנובמבר 1988 (באנגלית)
  27. ^ סופרי מעריב, בריה"מ: למי מועיל מעשה אלים כזה ערב הבחירות?, באתר מעריב, ‏1 בנובמבר 1988
  28. ^ 1 2 3 4 שפי גבאי, אריה בנדר, אילן בכר וראובן בן-צבי, בריה"מ, באתר מעריב, ‏1 בנובמבר 1988
  29. ^ עפרה ישועה-ליית, הממשל האמריקני גינה בחריפות את ההתקפה: "חסרת ההגיון והטראגית", באתר מעריב, ‏1 בנובמבר 1988
  30. ^ David Alexander, Defense Minister Yitzhak Rabin said today Palestinians waiting in, באתר UPI, ‏31 באוקטובר 1988 (באנגלית)
  31. ^ Daniel Williams, Arabs Firebomb Israeli Bus; 4 Die : West Bank Ambush Kills Woman, 3 Children; Political Impact Seen, באתר Los Angeles Times, ‏31 באוקטובר 1988 (באנגלית)
  32. ^ "Israeli vote may turn right in response to bus attack. Palestinian action likely to spur backlash". Christian Science Monitor. 1988-11-01. ISSN 0882-7729. נבדק ב-2021-03-12.
  33. ^ Doug Struck, Threat of terrorism stalks Israel's May 29 election Peres' advisers fear attacks could affect outcome of vote, באתר The Baltimore Sun, ‏19 במאי 1996 (באנגלית)
  34. ^ אבשלום גינוסר, עימות פרס-רבין, באתר מעריב, ‏6 בנובמבר 1988
  35. ^ אילן בכר, רבין נגד פרס: לא הפסדנו בבחירות בגלל הפיגוע, באתר מעריב, ‏6 בנובמבר 1988
  36. ^ 1 2 אריה בנדר, איבד ילדיו ואשתו בפיגוע יריחו ונשא את אחותה, באתר מעריב, ‏12 באפריל 1989
  37. ^ 1 2 אריה בנדר, איבד ילדיו ואשתו בפיגוע יריחו ונשא את אחותה, באתר מעריב, ‏12 באפריל 1989
  38. ^ אבינועם בר-יוסף, 3 תושבי יריחו מואשמים ברצח רחל וייס וילדיה והחייל דלרוזה, באתר מעריב, ‏11 בינואר 1989
  39. ^ חנן שלאין וברוך מאירי, ביה"ד הצבאי עשוי להטיל עונש מוות על 3 מחבלים ששרפו אוטובוס ביריחו, באתר מעריב, ‏14 בדצמבר 1989
  40. ^ Gil Sedan, Terrorists Who Firebombed Bus in Jericho Get Life Imprisonment, באתר Jewish Telegraphic Agency - Daily News Bulletin NO. 241, ‏20 בדצמבר 1989 (באנגלית)
  41. ^ אל-חיאת אל-ג'דידה, שר האסירים הפלסטיני מביע תמיכה במחבלים הכלואים בישראל וקורא להם "לוחמי חירות" - חדשות, באתר מבט לתקשורת פלסטינית, ‏6 בספטמבר 2010
  42. ^ תמר אל-אור, גדעון ארן, האוניברסיטה העברית בירושלים, giving birth to a settlement, באתר 1995 Sociologists for Women in Society, ‏1 בפברואר 1995
  43. ^ מאור בוכניק, אוטובוס אחד, דעה שונה: האם לשחרר המחבל?, באתר ynet, ‏16 באוקטובר 2011
  44. ^ אליאור לוי ואטילה שומפלבי, יש פריצת דרך: קרי הכריז על חידוש המשא ומתן, באתר ynet, ‏19 ביולי 2013
  45. ^ כתבי ynet, שטייניץ: נשחרר אסירים. ברשימה: מחבלים כבדים, באתר ynet, ‏20 ביולי 2013
  46. ^ ירון דרוקמן ואליאור לוי, מיהם האסירים שישוחררו? הרשימה המלאה, באתר ynet, ‏27 ביולי 2013
  47. ^ אטילה שומפלבי, לא נשחרר מחבלים ערבים-ישראלים? נתניהו מסרב להתחייב, באתר ynet, ‏4 בינואר 2014
  48. ^ אילן זלאיט, דיווח פלסטיני: אלה האסירים שישראל תשחרר בסוף החודש - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, ‏18 במרץ 2014
  49. ^ ישראל ביטלה את הפעימה הרביעית של שחרור המחבלים, באתר ישראל היום, ‏3 באפריל 2014