הפיגוע בכרם שלום (2006)
| חלק מהסכסוך הישראלי–פלסטיני ברצועת עזה | |
|---|---|
| תאריך |
25 ביוני 2006  |
| קואורדינטות | 31°14′00″N 34°17′08″E / 31.23333333°N 34.28555556°E |
| סוג |
חטיפה, קרב |
 | |
  | |
הפיגוע בכרם שלום ב-2006, מוכר גם בתור חטיפת גלעד שליט; מוכר על ידי הפלסטינים כ"מבצע אשליה מתפוגגת" (בערבית: عملية الوهم المتبدد), היה חדירה חמושה שבוצעה על ידי שבעה או שמונה מחבלים פלסטינים מעזה ב-25 ביוני 2006, אשר תקפו עמדות של צבא ההגנה לישראל סמוך למעבר כרם שלום דרך מנהרת תקיפה. במתקפה נהרגו שני חיילי צה"ל[1] ושני מחבלים פלסטינים[2], וארבעה חיילי צה"ל נפצעו, אחד מהם היה גלעד שליט, שנשבה ונחטף לרצועת עזה.[3]
הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, קיבלה על עצמה את האחריות, יחד עם ועדות ההתנגדות העממית (הכוללות חברים מפת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס), וקבוצה לא מוכרת עד אז שכינתה עצמה צבא האסלאם. הם הצהירו כי הפשיטה הייתה בתגובה להפגזה ישראלית ולסדרת תקיפות אוויריות שבהן נהרגו 22 פלסטינים מוקדם יותר באותו חודש.[4]
חטיפתו של שליט גרמה לישראל לפתוח במבצע גשמי קיץ אשר כלל סדרת חדירות לעזה. המבצע לא הצליח להחזיר את שליט, ששוחרר לבסוף ב-18 באוקטובר 2011 במסגרת עסקת שליט שהייתה עסקת חילופי שבויים. זאת הייתה הפעם הראשונה מאז חטיפת נחשון וקסמן ב-1994, שפלסטינים שבו חייל ישראלי.[5]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2005, נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס וראש ממשלת ישראל אריאל שרון הכריזו על הפסקת אש שהביאה למעשה לסיום האינתיפאדה השנייה.[6] חמאס הסכים באופן חד-צדדי לכבד את הפסקת האש.[7] תחת הנהגתו של שרון, ישראל נסוגה מעזה בספטמבר 2005.
להפתעת הקהילה הבינלאומית, חמאס ניצח בבחירות הפלסטיניות בינואר 2006, אשר הוכרזו כדמוקרטיות על ידי משקיפים.[8] ה'רביעייה' (הקוורטט) דרשה מחמאס להתנער מאלימות, להכיר בישראל ולקבל את ההסכמים הישראליים-פלסטיניים הקודמים, אך חמאס סירב לעשות זאת, מה שהוביל להקפאת הסיוע.[9] ישראל הטילה את הסגר על רצועת עזה, והקפיאה את הכנסות המכס.[10]
חמאס הכריז על הפסקת אש ב-2005 ועד 10 ביוני 2006. ב-8 בפברואר 2006 הציע מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, "הפסקת אש ארוכת טווח" עם ישראל אם זו תיסוג לגבולות 1967. שעות ספורות קודם לכן, הבטיח ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, לעולם לא לוותר על השליטה ברכיבי מפתח ביהודה ושומרון.[11] עם זאת, על פי צה"ל, חמאס עדיין היה מעורב בשיגור רקטות נגד אזרחים ישראלים.[12]
ב-8 ביוני 2006, בעוד הפסקת האש עדיין בתוקף, ג'מאל אבו סמהדאנה, המפקח הכללי של חמאס במשרד הפנים ומייסד ועדות ההתנגדות העממית, חוסל בסיכול ממוקד באמצעות תקיפה אווירית ישראלית על מחנה האימונים של חטיבות סלאח א-דין בעזה, שבה נהרגו שלושה פלסטינים נוספים. זו הייתה הפעם הרביעית שישראל ניסתה לחסל אותו.[13] תומכיו איימו לנקום את מותו.[14] צה"ל מסר כי סמהדאנה תכנן מתקפה על ישראל.[13]
למחרת, לוחמים פלסטינים בעזה ירו רקטות לעבר דרום ישראל ומספר שעות לאחר מכן פיצוץ, שצה"ל ייחס להפגזה שלו על מה שדווח כאתר שיגור, הרג משפחה פלסטינית בת שמונה נפשות ופצע לפחות 30 נוספים. בתגובה לפיצוץ, חמאס נסוג רשמית מהפסקת האש בת ה-16 חודשים.[15]
המתקפה והחטיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום ראשון בבוקר, 25 ביוני 2006, בסביבות השעה 05:30 שעון מקומי חצתה חוליה של מחבלים פלסטינים מרצועת עזה את הגבול לישראל דרך מנהרה באורך 300 מטרים שחפרו ליד מעבר הגבול בכרם שלום.[16] המחבלים הגיחו בשטח ישראל כשהם מוסתרים על ידי שורת עצים, והגיעו מאחורי עמדות צה"ל בגבול הפונות לעזה. בעוד מחבלים מתוך רצועת עזה הפגיזו את העמדות הישראליות באש מרגמות ופצצות נגד טנקים, התפצלה חוליית המחבלים לשלוש חוליות משנה.
חוליה אחת התייצבה מאחורי טנק טנק מרכבה סימן 3, אחרת מאחורי פילבוקס (מגדל שמירה) מבטון, והשלישית מאחורי נגמ"ש. המחבלים פתחו באש בו-זמנית על מטרותיהם. המחבלים שתקפו את הטנק פוצצו את הדלת האחורית שלו בעזרת RPG. תותחן הטנק, רב"ט גלעד שליט, נפצע מפיצוץ ה-RPG, וסבל משבר בידו השמאלית ומפציעה קלה בכתפו.[17] שניים מהמחבלים התקרבו לאחר מכן לטנק. פגיעת ה-RPG גרמה לטנק לעלות באש, ומערכת כיבוי האש שלו הופעלה. עם זאת, המנוע הפסיק לעבוד וכתוצאה מכך מערכת האוורור לא פעלה, מה שיצר תנאי מחנק בפנים. מפקד הטנק והנהג טיפסו החוצה כדי להימלט, ונורו למוות על ידי המחבלים. מחבל אחד טיפס לאחר מכן על צריח הטנק והשליך רימונים לתוכו, מה שפצע איש צוות נוסף. שליט טיפס אל מחוץ לטנק כדי להימלט מתנאי המחנק, וכשהגיח אל הצריח, ראה את אחד המחבלים מטפס על הטנק, כשרובה הקלצ'ניקוב שלו תלוי על גבו. בנקודה זו יכול היה שליט להרוג בקלות את המחבל באמצעות המקלע הכבד (0.5) המותקן על הצריח, אך במקום זאת הוא נכנע לו. מאוחר יותר הוא סיפר לחוקרי צה"ל כי היה מבולבל ובמצב של הלם, ולכן כלל לא חשב לירות בו. שליט נלקח לאחר מכן לעזה יחד עם המחבלים.[18] טנק ישראלי הגיע עד מהרה למקום ועמדת תצפית של צה"ל ראתה אותם נמלטים, אם כי באותו זמן לא היה ידוע כי המחבלים מחזיקים חייל ישראלי שבוי עמם, והטנק לא פתח באש בזמן, שכן המפקד המתין לאישור. כאשר ניתן לבסוף האישור, פתח הטנק באש ממקלעיו.
החבר השלישי בחוליה התמקם ליד כביש, וירה RPG לעבר ג'יפ צה"לי בו נהג קצין בדרגת סרן. לאחר שהקצין השיב אש, המחבל נמלט לעבר מנהרה שנחפרה לאורך הגדר, תוך שהוא משליך רימונים. כלי רכב משוריין של צה"ל ירה לעברו, אך החטיא, והוא נמלט.
שני מחבלים תקפו את מגדל השמירה, וריססו אותו באש RPG ונשק קל, מה שגרם לפציעתם של שני חיילים שאיישו את המגדל. מחבל אחד זחל לעבר המגדל והניח מטען חבלה ליד הדלתות התחתונות. הפיצוץ שנוצר פגע בכבלי התקשורת של המגדל. לאחר מכן ניסה המחבל לטפס במדרגות, בעוד המחבל השני נשאר על הקרקע כגיבוי. חיילי צה"ל במגדל זיהו את המחבל המטפס במדרגות ופתחו באש, והרגו אותו בחלק העליון של חדר המדרגות. המחבל השני זוהה על ידי תצפיתנית של צה"ל, והחיילים פתחו באש והרגו אותו.
החוליה השלישית תקפה נגמ"ש ריק שהוצב כפיתיון בטרם נסוגה, תוך ירי RPG שפגע בו וגרם לו לעלות באש.[17][19][20]
מיד לאחר מכן עשו המחבלים את דרכם חזרה לתוך רצועת עזה, יחד עם שליט, דרך האדמה, לאחר שפוצצו פתח בגדר המערכת ונעלמו. בנסיגתם, השאירו המחבלים מאחוריהם מטעני חבלה. בינתיים הגיעו למקום כוחות צבא ישראליים גדולים והחלו לטפל בפצועים. המטענים שהותירו המחבלים התפוצצו בעת שחיילי צה"ל סרקו את האזור, ופצעו קלות שלושה חיילים. כשהגיעו החיילים לטנק, הם גילו את שתי הגופות ואיש צוות פצוע. כשהתברר שאיש הצוות הרביעי נעדר, הוכרז על נוהל חטיפה, וכוחות ישראליים שונים חדרו לעזה.
נפגעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני חיילים ישראלים נהרגו בתקרית; סמ"ר פבל סלוצקר, בן 20, מדימונה[21] וסגן חנן ברק, בן 20, מערד[22] ושני מחבלים פלסטינים; מוחמד פראונה, בן 22, מח'אן יונס, חבר בצבא האסלאם[23] וחאמד רנטיסי, בן 22, מרפיח, חבר בוועדות ההתנגדות העממית.[23]
תגובת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע גשמי קיץ
למחרת, ב-26 ביוני 2006, שלושה ארגוני טרור פלסטיניים קיבלו אחריות על התקרית; גדודי עז א-דין אל-קסאם (הזרוע הצבאית של חמאס), ארגון ועדות ההתנגדות העממית (הכולל חברים מפת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס) וצבא האסלאם. הם פרסמו הצהרה משותפת ב-26 ביוני 2006, בה לקחו אחריות על הפעולה והציעו מידע על שליט רק אם ישראל תסכים לשחרר את כל האסירות הפלסטיניות ואת כל האסירים הפלסטינים מתחת לגיל 18, שהוחזקו ללא אישומים ונשפטו ללא זכות להגנה משפטית.[24] הניו יורק טיימס דיווח באותה עת כי בבתי הכלא הישראליים היו 95 נשים פלסטיניות ו-313 ילדים פלסטינים. ישראל דחתה את ההצעה.[25]
יומיים לאחר מכן, ב-28 ביוני 2006, ישראל פתחה במבצע גשמי קיץ. בנוסף, גורמים בינלאומיים שונים ניהלו פעילות דיפלומטית, ביניהם מצרים, בניסיון לשחרר את שליט. לאור העובדה ששליט היה אזרח צרפתי, צרפת ניסתה להביא לשחרורו באמצעים דיפלומטיים. עם זאת, חוטפיו, שפעלו תחת הוראותיהם של ח'אלד משעל וההנהגה הצבאית של חמאס, סירבו לשחררו. לדברי דוד סיגל, דובר בשגרירות ישראל בוושינגטון: "ישראל עשתה כל שביכולתה במיצוי כל האפשרויות הדיפלומטיות ונתנה למחמוד עבאס את ההזדמנות להחזיר את הישראלי החטוף... מבצע זה עשוי להסתיים באופן מיידי, בתנאי שישוחרר גלעד שליט."[26]
בלילה שבין ה-28 ל-29 ביוני 2006 עצר צה"ל עשרות מנהיגי חמאס ביהודה ושומרון, בהם 20 חברי פרלמנט פלסטינים ושמונה שרים פלסטינים. על פי הדיווחים, מבצע תגמול זה תוכנן מספר שבועות מראש. באותו יום, ארבעה מטוסי חיל האוויר הישראלי חלפו מעל ארמונו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד בלטקיה, בעוד דובר צה"ל מסר כי ישראל רואה בהנהגה הסורית נותנת חסות לחמאס.[27]
ב-1 ביולי 2006 פרסמו חוטפיו של שליט דרישה נוספת לישראלים, ודרשו מישראל לשחרר עוד 1,000 אסירים פלסטינים (בנוסף לכל האסירות והאסירים הצעירים, כפי שנדרש קודם לכן) ולהפסיק את הפלישות של ישראל לעזה. יומיים לאחר מכן, פרסמו החוטפים אולטימטום של 24 שעות להיענות לדרישותיהם, ואיימו בהשלכות שלא פורטו אם ישראל תסרב. שעות ספורות לאחר פרסום האולטימטום, דחתה ישראל באופן רשמי את הדרישות, והצהירה כי: "לא יהיה כל משא ומתן לשחרור אסירים".[28]
ב-3 ביולי 2006 הציבו חוטפיו של שליט אולטימטום לפיו דרשו כי על ישראל למלא את כל דרישותיהם עד 4 ביולי 2006 בשעה 06:00 בבוקר. אולם, החוטפים לא ציינו מה בדיוק יקרה אם הדרישות לא ייענו. לשכת ראש ממשלת ישראל דחתה רשמית את האולטימטום. לאחר פקיעת מועד האולטימטום הודיע ארגון צבא האסלאם כי לא יימסר מידע נוסף אודות גורלו של שליט.
מבצע גשמי קיץ, שכשל בהשגת מטרתו העיקרית (שחרורו של שליט), הסתיים ב-26 בנובמבר 2006 כאשר ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט ונשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הסכימו על הפסקת אש, לאחר שארגוני הטרור הפלסטיניים הסכימו להפסיק לירות רקטות על שדרות ולאחר שישראל הסכימה להפסיק את פעילות צה"ל ברצועת עזה.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקד בכיר בחמאס, אבו ג'יבריל שימאלי, שנתפס בעיני ישראל כאחראי לתיאום חטיפתו של שליט, נהרג במהלך עימותים אלימים בין חמאס לארגון ג'ונד אנסאר אללה המזוהה עם אל-קאעידה בעזה באוגוסט 2009.[29]
ב-2 באוקטובר 2009 קיבלה ישראל סרטון וידאו באורך 2:42 דקות שבו צולם גלעד שליט. בתמורה, ישראל שחררה 20 אסירות פלסטיניות. במהלך אותו יום שודר הסרטון בערוצי טלוויזיה ברחבי העולם. הסרטון, שפורסם פומבית לאחר אישור משפחת שליט לעשות זאת, הראה את גלעד שליט במדים מקריא מסר שנכתב מראש, בו הוא קורא לממשלת ישראל להשלים את העסקה לשחרורו. בנוסף, במהלך הסרטון נעמד שליט למשך מספר שניות והתקרב אל המצלמה כדי שמצבו הבריאותי יהיה ניכר בסרטון, ככל האפשר. עוד נראה שליט במהלך הסרטון מחזיק עיתון ערבי מ-14 בספטמבר 2009, כדי להוכיח שהסרטון צולם בסמוך למועד שחרורו.[30]
שליט שוחרר בעסקת חילופי שבויים ב-18 באוקטובר 2011.[31] מפקד חמאס שהכווין את הפעולה, ראאד אל-עטאר, חוסל בתקיפה אווירית ישראלית במהלך מבצע צוק איתן.[32]
תגובות רשמיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצדדים המעורבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט הצהיר כי ישראל רואה ברשות הפלסטינית, בממשלת חמאס ובנשיא מחמוד עבאס כאחראים לאירוע, "עם כל המשתמע מכך".[33]
- הרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ, הצהיר כי "הפלסטינים אחראים לגורלו של החייל החטוף, ואנחנו נעשה כל שביכולתנו להחזירו".[33]
- נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס גינה את הפיגוע והצהיר כי "תמיד הזהרנו מפני הסכנה שקבוצות או פלגים מסוימים יפרשו מהקונצנזוס הלאומי ויבצעו פעולות שעל המחיר שלהן תמיד ייאלץ לשלם העם הפלסטיני".[34] בנוסף קרא עבאס לקהילה הבינלאומית "למנוע מישראל לנצל את הפיגוע לביצוע תוקפנות רחבת היקף ברצועת עזה".
- ע'אזי חאמד, דובר ממשלת חמאס בעזה, קרא לחוטפיו של שליט "לשמור על חייו ולהתייחס אליו היטב" וקרא לישראל "לא להסלים את המצב".[33]
בזירה הבין-לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארצות הברית – מחלקת המדינה של ארצות הברית פרסמה הצהרה לפיה: "אנו קוראים לשני הצדדים לגלות איפוק ולהימנע מצעדים שיסלימו את המצב עוד יותר".[35]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פלסטינים פתחו בפשיטה מעזה – פורסם ב-TVNZ ב-26 ביוני 2006
- חמושים השתמשו במנהרת עזה לפשיטה / 4 הרוגים, אחד נחטף כאשר פלסטינים תפסו את הצבא הישראלי בהפתעה במעבר הגבול - פורסם בסן פרנסיסקו כרוניקל ב-26 ביוני 2006
- פשיטה של חמושים על ישראל מגבירה את המתיחות בעזה – פורסם בניו יורק טיימס ב-26 ביוני 2006
- חמושים פלסטינים חודרים לישראל, תוקפים מוצב צבאי ישראלי – פורסם בניו יורק טיימס ב-25 ביוני 2006
- חייל ישראלי "נתפס" בפשיטה - פורסם בחדשות ה-BBC ב-25 ביוני 2006
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑
Amos Harel, How Were Palestinian Militants Able to Abduct Gilad Shalit?, Haaretz , October 18, 2011 - ↑ Q&A: Israeli soldier held in Gaza, BBC News, Monday, 25 June 2007.
- ↑ Perl Finkel, Gal (16 באוגוסט 2016). "The IDF vs subterranean warfare". The Jerusalem Post.
- ↑ "Palestinian groups call for prisoner release". RTE.ie. 26 ביוני 2006.
- ↑ "Israel seizes Hamas legislators". BBC. 29 ביוני 2006.– Cpl Gilad Shalit, 19: First Israeli soldier captured by Palestinians since 1994 – Amnesty International, the human rights group, called for all hostages to be released [...].
- ↑ "Palestinian, Israeli leaders announce cease-fire". CNN. 9 בפברואר 2005.
- ↑ "Hamas, Jihad agree to informal truce". Al Jazeera. 13 בפברואר 2005.
- ↑ Aaron D. Pina (2006). "Palestinian Elections" (PDF). Library of Congress.
- ↑ Paul Morro (2006). "International Reaction to the Palestinian Unity Government" (PDF). Library of Congress.
- ↑ Phyllis Bennis (2006). "Palestine: Israel's Olmert Comes to Washington". Transnational Institute.
- ↑ Butcher, Tim (9 בפברואר 2006). "Hamas offers deal if Israel pulls out". The Telegraph. London.
- ↑ "Hamas behind Qassam attack on Sderot". Ynetnews. 1 ביוני 2006. ארכיון מ-6 בינואר 2008.
- 1 2 "Wanted militant dies in Gaza raid". BBC News. 8 ביוני 2006.
- ↑ "Palestinians Protest Against Israeli Targeted Killing". Xinhua News Agency. 2006. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2016.
- ↑ "Militants Fire Rockets into South Israel". Associated Press via SFGate. 15 ביוני 2006. אורכב מ-המקור ב-25 בינואר 2009.
- ↑ Two soldiers killed, one missing in Kerem Shalom terror attack. Mfa.gov.il. Retrieved on 29 August 2011.
- 1 2 Hoffman, Gil; et al. (29 ביוני 2006). "Shalit's health better than first feared". The Jerusalem Post.(הקישור אינו פעיל)
- ↑ "Gilad Schalit's capture, in his own words, part II". The Jerusalem Post. 30 במרץ 2013.
- ↑ Tim Butcher at Kibbutz Kerem Shalom (26 ביוני 2006). "Soldier kidnapped and two killed in Gaza tunnel attack". Telegraph. London.
- ↑ Shay, Shaul: Islamic terror abductions in the Middle East
- ↑ פבל סלוצקר, באתר www.izkor.gov.il
- ↑ חנן-ברקח ברק, באתר www.izkor.gov.il
- 1 2 "Abbas condemns attack as Israel looking for missing soldier". Al Bawaba.
- ↑ "Militants issue Israel hostage demands". CNN. 26 ביוני 2006. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2008.
- ↑ Howard Friel (21 בספטמבר 2013). Chomsky and Dershowitz: On Endless War and the End of Civil Liberties. Interlink Publishing. pp. 196–. ISBN 978-1-62371-035-4.
- ↑ Rosenberg, David (28 ביוני 2006). "Israeli Army Enters Gaza to Find Kidnapped Soldier (update 2)". Bloomberg.com.
- ↑ Hanan Greenberg (28 ביוני 2006). "IAF: Aerial flight over Assad's palace". Ynetnews. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2008.
- ↑ "Minister Ramon: IDF operations in Gaza will be 'far far worse' if Shalit harmed". Haaretz. 3 ביולי 2006. אורכב מ-המקור ב-18 ביולי 2006.
- ↑ Hamas: Head of Al-Qaida affiliate killed in Gaza (אורכב 28.09.2009 בארכיון Wayback Machine), Haaretz, 18 August 2009
- ↑ "Tape shows Shalit 'safe and well'". BBC News. 2 באוקטובר 2009.
- ↑ "Captured soldier Gilad Shalit returns to Israel after five years in captivity". News.com. AFP. 18 באוקטובר 2011. אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2011.
- ↑ Zavadski, Katie (21 באוגוסט 2014). "Israeli Strikes Kill 3 Hamas Leaders As Military Wing Takes Responsibility for Kidnappings". Intelligencer.
- 1 2 3 "Militants' Raid on Israel Raises Gaza Tension". The New York Times. 26 ביוני 2006.
- ↑ "Abbas condemns deadly attack on Israeli army post". אורכב מ-המקור ב-2 אוקטובר 2012.
- ↑ "US urges restraint amid tension over kidnapped Israeli soldier – Forbes.com". Forbes.
| הסכסוך הישראלי-פלסטיני | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מלחמות | מלחמת העצמאות • מלחמת ששת הימים • מלחמת ההתשה בבקעת הירדן • מלחמת לבנון הראשונה • מלחמת חרבות ברזל | ||||
| מבצעים בולטים | פעולת כראמה • מבצע זעם האל • מבצע אנטבה • מבצע רגל עץ • מבצע תיבת נוח • מבצע חומת מגן • מבצע גשמי קיץ • מבצע עופרת יצוקה • מבצע עמוד ענן • מבצע צוק איתן • מבצע שומר החומות • מבצע עלות השחר • מבצע מגן וחץ • מבצע בית וגן | ||||
| פעולות טרור פלסטיניות | מתקפת הטרור בנמל התעופה של מינכן • הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים • טבח הספורטאים במינכן • האינתיפאדה הראשונה • המהומות בהר הבית • מהומות הר הבית (1990) • האינתיפאדה השנייה • פיגועי התאבדות בישראל • שיגורי רקטות מרצועת עזה לישראל • גל הטרור הפלסטיני (2015–2016) • מהומות הר הבית (2017) • פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים ב-2017 • פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים ב-2018 • המהומות בישראל (2021) • גל הטרור בישראל (אביב 2022) • מהומות הר הבית (2022) • גל הטרור בישראל (2023) • מהומות הר הבית (2023) • טבח שבעה באוקטובר • טרור אבנים פלסטיני | ||||
| פעולות טרור ישראליות | המחתרת היהודית • הפיגוע במכללה האסלאמית בחברון • הטבח בצומת גן הוורדים • טבח מערת המכפלה • הפיגוע בדומא • פעולת תג מחיר • פשיעה לאומנית של ישראלים ביהודה ושומרון | ||||
| הכוחות בסכסוך |
| ||||
| אירועים מדיניים | תוכנית האוטונומיה • תוכנית חמש האצבעות • ועידת מדריד • הסכמי אוסלו • הסכם חברון • הסכם ואי • מזכר שארם-א-שיח' • ועידת קמפ דייוויד • מפת הדרכים • היוזמה הסעודית • פסגת עקבה • פסגת שארם א-שייח' (2005) • תוכנית ההתנתקות • ועידת אנאפוליס • תוכנית ההקפאה • תוכנית השלום של הנשיא טראמפ | ||||
| מושגים ומונחים | בעיית הפליטים • אינתיפאדה • זכות השיבה • נפקדים נוכחים • תהדיאה • שהיד • סיכול ממוקד • מדיניות ההפרדה • צומוד | ||||
| אישים ישראלים | ראשי ממשלת ישראל • רמטכ"לי צה"ל • שרי הביטחון של ישראל • ראשי השב"כ • ראשי המוסד | ||||
| אישים פלסטינים | אמין אל-חוסייני • יאסר ערפאת • מחמוד עבאס • חיידר עבד א-שאפי • אחמד יאסין • ח'אלד משעל • מוחמד דחלאן • פייסל חוסייני • סרי נוסייבה • ג'יבריל רג'וב • מרואן ברגותי • ג'ורג' חבש • נאיף חוואתמה • אסמאעיל הנייה • מוחמד דף • יחיא סינוואר | ||||
| רקע היסטורי | היסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני • תוכנית החלוקה • הכרזת העצמאות • הנכבה • הקו הירוק • יהודה ושומרון • רצועת עזה • מזרח ירושלים | ||||
| אחר | אונר"א • הנאמנות לפיתוח כלכלי ולשיקום פליטים • עידוד טרור על ידי הרשות הפלסטינית • הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית בשטחי C | ||||
