מעשה הדודאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מעשה הדודאים

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ, וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה: תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ.
וַתֹּאמֶר לָהּ: הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי? וַתֹּאמֶר רָחֵל: לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ.
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר: אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.

ספר בראשית, פרק ל', פסוקים י"ד-ט"ז

מעשה הדודאים הוא מאורע מקראי שאירע בעיר חרן בארם נהריים, בעת שבתו של יעקב בבית חמיו לבן הארמי ומסופר בספר בראשית פרק ל' פסוקים י"ד-ט"ז.

הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן, בנם הבכור של יעקב ולאה, הולך אל השדה בימי קציר החיטים מוצא דודאים ומביא אותם ללאה אמו. רחל, אחותה הצעירה של לאה ואשתו המועדפת של יעקב,[1] שטרם זכתה לפרי בטן, מבקשת מלאה 'תני נא לי מדודאי בנך' לאה בתגובה אומרת לרחל 'המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני' זאת לאור העובדה שעל דרך קבע מיטתו של יעקב הייתה נתונה אצל רחל ולא אצל לאה[2], רחל ולאה מגיעות להסכם שיעקב ישכב עם לאה באותו הלילה ובתמורה תקבל רחל את הדודאים, בערב כאשר הגיע יעקב מהשדה לאה יוצאת לקראתו ומספרת לו על דבר ההסכם שנערך בינה לבין רחל ובשל כך אומרת לו שיבוא אליה באותו הלילה, מה שאכן קרה בסופו של דבר.

המקרא סומך לסיפור זה את הפסוקים המספרים על לידת יששכר בנם החמישי של יעקב ולאה, בשל כך כתבה הגמרא במסכת נידה שאותו המעשה הוא שגרם ללידת יששכר, משום שבאותו הלילה נתעברה לאה מיעקב.

התקופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה מציינת כי התקופה בה אירע המעשה הייתה 'בימי קציר חיטים' הגמרא במסכת סנהדרין כותבת שהפסוק בא לדרוש בשבחו של ראובן שעל אף שהיה שעת הקציר לא גזל והביא חיטים ושעורים, אלא לקח את הדודאים שהיו דבר הפקר.

הדודאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב הצמח מהלכות אגדות רבות מימי קדם. הזיהוי של הדודאים עם הדודא הרפואי מקובל כוודאי. בספרות היוונית והרומית מוזכר הצמח פעמים רבות; השתמשו בו לרפואה, לטיפול בבעיות פריון, כשיקוי אהבה, כסם הרדמה, לכישוף, ולטיפול בשדים ורוחות. המחזה "מנדרגולה" של ניקולו מקיאוולי מבוסס על האמונה בסגולותיו המיתיות של צמח הדודא. הצמח מוזכר גם בספר השני בסדרת "הארי פוטר" כמרפא את אלה שנפגעו ממבט הבסיליסק.

על היותו סגולה לפריון מובא גם בספר הזוהר[3].

תרגומים רבים תרגמו את ה'דודאים' כ- Mandragora autumnalis, הקרוי בימינו דודא רפואי. אסף הרופא כתב: "דודאים, נקראים בלשון ארם יברוחין, וכל לשון מנדרגורא". בספרות חז"ל מובא עוד מגוון זיהויים: "מאי דודאים? אמר רב: יברוחי. לוי אמר: סיגלי. (בפירוש רש"י לתורה כתב שבלשון ישמעאל יסמין) ר' יונתן אמר סביסקי" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ט, עמוד ב'). במדרש מובא: "ר' חייא בר אבא אמר יברוחין. (כמו כן תרגם בתרגום אונקלוס) ר' יצחק אמר סעדין. ר' יהודה בר' סימון אמר מיישין"[4].

פרשני המקרא נחלקו בשל מה חפצה רחל בדודאים האם בשל הכוח שהיה מיוחס לו כצמח המסוגל לפריון[5] או סתם מפני שרצתה להשתעשע בריחו[6], על היותו צמח המפיץ ריח נעים מובא בשיר השירים "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ" (ז יד).

הדודא הרפואי היה בשימוש במצרים העתיקה כפי שעולה מהמקורות הכתובים, מציורי קיר ומן הממצא הבוטני-ארכאולוגי[7].

עונשה של רחל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרש רבה כותב שהסיבה שלא זכתה רחל להיקבר עם יעקב במערת המכפלה, כמתואר בהמשכו של ספר בראשית פרק ל"ה פסוק י"ט 'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם', לפי שזלזלה במשכב הצדיק[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראשית כ"ט ל', רש"י בראשית ל"ה כ"ב
  2. ^ בראשית רבה צ"ח סימן ד'
  3. ^ זוהר חלק א' קלד: קנז:
  4. ^ בראשית רבה פרשה ע"ב סימן ב'
  5. ^ ספורנו בראשית ל' י"ד
  6. ^ רמב"ן בראשית ל' י"ד
  7. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 93-91
  8. ^ בראשית רבה פרשה ע"ב סימן ג'