מפגש יעקב ועשו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיוס יעקב ועשו. ציור משנת 1624 מאת פטר פאול רובנס.

מפגש יעקב ועשו הוא אירוע מקראי, שמופיע בפרשת וישלח שבספר בראשית (פרק ל"ב ופרק ל"ג).

כאשר יעקב שב לארץ כנען לאחר שהותו בחרן בשל פחדו מעשו, הוא מודיע לעשו על שובו, ועשו יוצא לקראתו עם 400 איש. בסופו של דבר, כאשר המפגש מתרחש, יעקב מצליח לפייס את עשו, והם מתחבקים ומתנשקים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשו ויעקב היו בניהם התאומים של יצחק ורבקה. לפני מותו, רצה יצחק לברך את עשו; אך יעקב התחפש לעשו וקיבל את הברכות במקומו. בעקבות זאת, שנא עשו את יעקב וביקש להורגו, ויעקב נאלץ לברוח מבאר שבע לחרן, לבית לבן הארמי אחי אימו. בעת שהותו בחרן, נישא יעקב עם רחל ולאה בנות לבן ועם בלהה וזלפה, הוליד 12 ילדים (כולל דינה) וצבר רכוש רב בשכר רעיית צאן לבן.

לאחר שיעקב שהה עשרים שנה בבית לבן, ה' נגלה ליעקב והורה לו לשוב לבית אביו. יעקב ברח מחרן עם משפחתו ורכושו, אך לבן רדף אחריו ולאחר דין ודברים כרתו השניים ברית בגלעד. משם נסע יעקב למחניים ונפגש עם "מלאכי אלוהים".

הסיפור במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליחת ה"מלאכים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב שלח "מלאכים" (שלוחים, או מלאכים ממש) ממחניים לארץ שעיר, "שדה אדום", להודיע לעשו על בואו. בדברים אותם ביקש למסור לעשו, התייחס אליו יעקב כעבד לאדונו, ויחד עם זאת הזכיר את הרכוש שצבר: "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה".

ההכנות למפגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובם של השלוחים, הודיעו ליעקב שעשו הולך לקראתו עם 400 איש. יעקב החל לפחד מתוכניותיו של עשו. הוא חצה את אנשיו ואת רכושו לשני מחנות, בכדי להציל מחנה אחד במקרה שעשו ילחם במחנה השני, ופנה בתפילה לה' אלוהיו:

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה – וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ: "הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב".

יעקב שלח לעשו עדרים של בקר, שבראש כל עדר אחד מאנשי ביתו, וציווה אותם כל אחד מהם לומר לעשו: שהבקר שייך אשר לאחיו יעקב, ואשר ”מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו”, ועוד תאמרו לו ”גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ”, והרי הוא מצפה לפצות אותך בעדים האלה. הוא הרחיק את העדרים זה מזה, כדי שהמקרה הנ"ל יחזור על עצמו.

לאחר שילוח העדרים לעשו, ”וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו, וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ”[1].

בלילה זה התרחש מאבק יעקב והמלאך.

המפגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ראה יעקב את עשו ו-400 האנשים, חצה פעם שנייה את המשפחות, כאשר משפחות השפחות ראשונים ומשפחתו רחל ולאה אחרונים, בעוד שהוא הראשון מכולם.

יעקב עצמו רץ לפניהם והשתחווה שבע פעמים לעשו.

שכהגיע יעקב, רחמיו של עשו התעוררו עליו והוא נפל על צוואר אחיו חיבקו ונשקו, עשיו שאלו ”מי אלה לך?” ויעקב ענה ”הילדים אשר חנן אלהים את עבדך”.

לאחר תחנוניו של יעקב הסכים עשו לקבל במתנה את העדרים.

סוף המעשה היה כאשר ניסה עשו לשכנע את יעקב לצעוד איתו להר שעיר אך יעקב הצליח להתחמק בתירוצים שונים, המשיך לבדו עם כל משפחתו, ועשו פנה לדרכו.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנאים נחלקו האם עשו באמת התפייס עם יעקב: ”אמר רבי שמעון בן אלעזר:... מלמד שנכמרו רחמיו באותה השעה ונשקו בכל לבו. אמר לו רבי ינאי: אם כן למה נקוד עליו? אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שיניו של אותו רשע” (בראשית רבה, פרשה ע"ח, פסקה ט')

באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.