מעשה ראובן ובלהה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעשה ראובן ובלהה הוא מאורע מקראי במהלכו, על פי המתואר בפסוקים, שכב ראובן עם בלהה, שפחת רחל (שנמסרה על ידה ליעקב לאשה בעקבות עקרותה של רחל) בסמוך למות רחל, בעת ששהתה משפחת יעקב סמוך למגדל עדר בדרכה מבית אל לחברון. יש אומרים שמעשה זה נבע מתוך תפיסתו של ראובן שהוא בכורו וממשיך דרכו של אביו, ובכך הוא מבטא את היותו יורשו וממשיך דרכו במנהיגות המשפחה. בהתאם לכך, תגובתו של יעקב למעשה ראובן הייתה הסבת הבכורה מראובן, ונתינתה לבכור רחל אשתו השנייה - יוסף, שנטל שתי נחלות בארץ (מנשה ואפרים) כדינו של הבכור הנוטל פי שניים בנחלת אביו.

אמנם לדעת חז"ל כוונת הפסוק היא לא שראובן שכב ממש עם בלהה, אלא מתוך החשש פן לאחר מות רחל תקבל שפחתה בלהה מעמד השווה למעמד אמו, לאה, החליף מיטת בלהה במיטת אמו ובכך דאג לכבודה של אמו. והואיל ומנע מבלהה משכב עם יעקב, מחשיב לו הכתוב מעשה זה כאילו שכב עמה ממש[1]. ועל כך ניטלה ממנו הבכורה.

תיאור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המתואר בפרשת וישלח שבספר בראשית, כאשר הגיע יעקב ומשפחתו למגדל עדר בדרכו מבית לחם לחברון, שכב ראובן, בנם של יעקב ולאה, ובכורו של יעקב, עם בלהה שפחת רחל, שנשאה יעקב לאשה לבקשת רחל בתקופת עקרותה:

וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר: וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר

בראשית פרק ל"ה, פסוקים כ"א-כ"ב

משמעות המעשה בפרשנות המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע למעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשנויות השונות למעשה ראובן נשענות על הרקע שקדם למעשה: לאחר שעזב יעקב את בית אל בה קיים את הנדר שנדר לה' בחלום הסולם, שאם ישיבהו ה' לארץ הוא יקריב לה' מעשר מכל אשר יברכהו ה' בחרן, כרעה רחל אשתו ללדת את בנה השני, בנימין, ובתוך לידתה אותו - מתה. יעקב קבר אותה בבית לחם, בדרך אפרת, והמשיך למגדל עדר, בדרכו ליצחק אביו היושב בחברון.

פרשנות הפשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

על דרך פרשנות פשט הכתובים, ובה הלכו כמה מפרשני המקרא[2], ואף כמה ממדרשי חז"ל[3], ראובן אכן שכב עם בלהה, שכך היא משמעות המילים "וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו", וכך עולה מתוכחתו של יעקב לראובן בסוף ימיו: "כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית פרק מ"ט, פסוק ד'). סיבת מעשהו נובעת מתפיסתו את בלהה כפילגש אביו, ולא כאשתו ממש, ולכן אין מעשה זה נחשב למשכב עם אשת האב. ומטרתו בזה הייתה להביע את היותו ממשיכו של אביו, כפי שמצאנו באבשלום, ששכב עם פלגשי אביו כביטוי לכך שהוא ממשיכו של דוד אביו במלוכה על ישראל, וכפי שמצאנו באדוניה, שביקש לקחת את אבישג השונמית, שהייתה מעין פילגש של אביו, לאשה, כדי לבסס את מעמדו כממשיכו של דוד[4]. וכפי ששכב אבנר עם פילגשו של שאול, כביטוי להיותו חלק דומיננטי במלכות בית שאול[5].

יש שאף מוסיפים לבאר שמעת שנאלץ יעקב לנהוג בצורה מתרפסת בפני עשו בשובו לארץ לאחר שהות ממושכת בחרן, מנהיגותו בביתו דעכה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהימנעות יעקב מהשתתפות במשא ומתן עם שכם, בחוסר תגובה כלשהי על מעשהו של שכם, לעומת בניו של יעקב שנוטלים את האחריות לידיהם ונושאים ונותנים עם שכם, ואף דואגים להענשתו עם אנשי עירו. לאור זאת, רואה ראובן עצמו, בתור בנו בכורו של יעקב, ממשיכו של יעקב בהנהגת הבית, וכביטוי לכך הוא שוכב עם פילגש אביו[6].

פרשנות הדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעה מרכזית בתלמוד הבבלי[7] ובמדרשי חז"ל[8], ובעקבותיהם בראשונים רבים, היא שראובן לא שכב ממש עם בלהה, שהרי משכב עם אשת אב נחשב כגילוי עריות אף קודם מתן תורה. בנוסף לכך, שבט ראובן, יחד עם שאר ששת השבטים שבהר עיבל, עתידים לענות 'אמן' במעמד הר גריזים והר עיבל על הצהרת הלויים כלפיהם[9]: "אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (דברים פרק כ"ז, פסוק כ'), ולא מסתבר שמן השמיים יזמנו לראובן לחטוא בדבר שעתידים כל זרעו לקלל את העושה כן. אלא מתוך סמיכות פרשיה זו עם פרשיית מותה של רחל, מסיקים חז"ל שמעשהו של ראובן קשור במאורע זה, ומבארים שראובן חשש שכעת, לאחר מות רחל, יתן יעקב לבלהה שפחתה יחס שווה לאימו לאה, ולכן 'בלבל יצועי אביו', דהיינו שהחליף בין מיטת אימו למיטתה של בלהה, כך שאביו ישכב עם אימו ולא עם שפחת אשת אביו השנייה, רחל. ומתוך שמנע ראובן מבלהה שפחת רחל, משכב עם יעקב, החשיב לו זאת הכתוב כאילו חטא בכך ששכב הוא אותה בעצמו. כדרך שדרשו ביחס לבני עלי שהתעכבו מלהקריב את קרבנות היולדות במשכן, ובכך מנעו אותן מלשוב לבעליהן, והחשיב להם הכתוב זאת כאילו שכבו עימן:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה, שנאמר: ' ויהיו בני יעקב שנים עשר', מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים: 'וישכב את בלהה פילגש אביו' - מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו. אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל, ולומר: 'ארור שכב עם אשת אביו', ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים: 'וישכב את בלהה פילגש אביו' - עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי?! עמד ובלבל את מצעה. אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו. והיינו דכתיב: 'אז חללת יצועי עלה'... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר בני עלי חטאו - אינו אלא טועה... אלא מה אני מקיים: 'אשר ישכבון את הנשים'? מתוך ששהו את קיניהן [קרבנות היולדת], שלא הלכו אצל בעליהן - מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נ"ה עמוד ב'

תגובת יעקב למעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובת יעקב למעשה, כפי שהיא מתוארת בפרשת וישלח מיד לאחר המעשה היא: "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל". אולם תגובה נרחבת יותר אנו מוצאים דווקא בסוף ימיו של יעקב, כאשר הוא שוכב על ערש דווי וקורא לבניו אל מיטתו כדי לברכם, הוא פותח בבנו בכורו, ראובן, ומודיע לו שבמעשהו הפזיז הוא איבד את זכותו לממש את בכורתו:

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה

בראשית פרק מ"ט, פסוקים ג'-ד'

ובספר דברי הימים מבואר ביתר בהירות, שהכוונה היא שבמעשהו איבד את הבכורה, ושם גם מפורש שהבכורה הועברה לבניו של בכורו של יעקב מרחל, יוסף: "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה" (דברי הימים א פרק ה', פסוק א').

הביטוי לבכורתו של יוסף הוא שבניו של יוסף, מנשה ואפרים, נחשבו לשני שבטים נפרדים בעם ישראל, וכחלק מכך נחלו שתי נחלות בארץ, ובכך קיבל יוסף פי שניים בירושת הארץ, שכך הוא דינו של הבכור, שנוטל פי שניים[10]:

וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי... וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי

בראשית פרק מח, פסוקים ה', כ"ב

תשובתו של ראובן במדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמה מקומות במדרשי חז"ל אנו מוצאים התייחסות לתשובתו של ראובן על מעשהו.

המפורסם שבהם הוא ביחס להיעדרות ראובן ממכירת יוסף, המוסברת על פי אחת הדעות במדרש, בשל פרישתו מחבורת האחים כדי להתבודד בתשובה על מעשהו:

'וישב ראובן אל הבור'. והיכן היה? עסוק בשקו ותעניתו, שחזר בתשובה על שהפך יצועי אביו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ומחזיר את ישראל בתשובה. ואיזהו? זה הושע בן בארי, שאמר 'שובה ישראל'

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק ל"ז, פיסקה כ"ט

בשלמא ביהודה אשכחן דאודי [ביחס ליהודה שמענו שהודה בחטאו], דכתיב: 'ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני', אלא ראובן, מנלן דאודי? [מנין לנו שהודה בחטאו] דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: 'יחי ראובן ואל ימות'... 'וזאת ליהודה'? כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו: רבונו של עולם, מי גרם לראובן שהודה? יהודה...

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ז' עמוד ב'

השלמה עם הסבת הבכורה ליוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטוי נוסף לתשובתו של ראובן הוא בכך שנאבק להצלת יוסף, על אף שלו ניתנה הבכורה על חשבונו של ראובן:

ראובן - אמר רבי אלעזר: אמרה לאה: ראו מה בין בני [ראובן] לבן חמי [עשו]; דאילו בן חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה [אף שמדעתו מכר בכורתו ליעקב], דכתיב: 'וימכר את בכרתו ליעקב', חזו מה כתיב ביה [ראו מה כתוב בו]: 'וישטם עשו את יעקב', וכתיב: 'ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו. ואילו בני, אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה [אף שבעל כרחו לקח יוסף בכורתו], דכתיב: 'ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף', אפילו הכי לא אקנא ביה [למרות זאת לא התקנא בו, ואף הצילו], דכתיב: 'וישמע ראובן ויצלהו מידם'

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז' עמוד ב'

ויהיו בני יעקב שנים עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל רואים במילים המסיימות את המעשה "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר", עדות לכך שעל אף שיעקב הדיח את ראובן מהבכורה, מכל מקום לא הוציאו מכלל בניו הכשרים, כפי שהוצאו ישמעאל ועשו מהמשכיות העם הנבחר:

'ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל', כיון ששמע יעקב כן, נזדעזע, אמר: אוי לי! שמא אירע פסולת בבניי! עד שנתבשר מפי הקדש שעשה ראובן תשובה, שנאמר: 'ויהיו בני יעקב שנים עשר', והלא בידוע ששנים עשר הם! אלא שנתבשר מפי הקדוש ברוך הוא שעשה ראובן תשובה. ללמדך, שהיה ראובן מתענה כל ימיו שנאמר: 'וישבו לאכל לחם', וכי עלת [עלתה מחשבה] על לב שהיו אחים יושבים ואוכלים לחם ואחיהם הגדול אינו עמהם?! אלא ללמדך שהיה מתענה כל ימיו, עד שבא משה וקבלו בתשובה, שנאמר: 'יחי ראובן ואל ימות'

ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא ל"א

מעשה ראובן נקרא ולא מִתרגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה במסכת מגילה[11] קובעת שעל אף שבתקופת התנאים נהוג היה לתרגם את התורה לארמית, מאחר שזו הייתה שפת הדיבור של עמי הארצות, וכדי שיבינו את דברי התורה תקנו לתרגמה לצורך כך לארמית, מכל מקום "מעשה ראובן נקרא ולא מִתרגם", מפני כבודו של ראובן, שלא יבואו לגנותו על כך[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וכפי שדרשו חז"ל שם (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה, עמוד ב') ביחס לבני עלי שעיכבו את הנשים היולדות מלהקריב את קרבן היולדת, ובכך מנעו מהן לשוב לבעליהן ולקיים עימם יחסי אישות.
  2. ^ רשב"ם ורד"ק על בראשית פרק ל"ה, פסוק כ"ב, אברבנאל דברים ל"ג, ו'.
  3. ^ ספרי ואתחנן ל"א, ר' אליעזר ור' יהושע במסכת שבת דף נ"ה, ב', בראשית רבה וישב פ"ז, ה', רבי בבראשית רבה ויחי צח, ד', ועוד.
  4. ^ ואכן שלמה הבין את כוונותיו בזה, ודאג להמתתו כמורד במלכות.
  5. ^ עי' מלבי"ם על שמואל ב ג', ז'.
  6. ^ הרב יעקב מדן, באתר ישיבת הר עציון.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה, עמוד ב'.
  8. ^ מדרש אגדה (בובר) בראשית על פרק ל"ה, פסוק כ"ב, מדרש 'לקח טוב' ו'שכל טוב' שם, תרגום יונתן שם, רש"י, ראב"ע, חזקוני, ועוד, שם.
  9. ^ כלומר כל עם ישראל ענו אמן, אך כאשר קללו הלויים את השוכב עם אשת אביו, הפנו בפניהם כלפי הר עיבל, עליו עמדו, בין השאר, בני שבט ראובן.
  10. ^ ספר דברים, פרק כ"א, פסוק י"ז.
  11. ^ משנה, מסכת מגילה, פרק ד', משנה י'.
  12. ^ רש"י על מסכת מגילה דף כ"ה, א'.