מלאכת מעמר
מְלֶאכֶת הַמְּעַמֵּר היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, ומשמעותה היא איסוף וקיבוץ צומח, לערמה מרוכזת לצורך אכילה או הסקה[1].
תולדת המעמר היא עשיית תאנים מיובשות, או דיבוק פירות זה לזה.
חז"ל אסרו בשבת איסוף מלח מבורות איסוף ואידוי[2], ואיסוף פירות שהתפזרו; לפי השולחן ערוך, הסיבה לכך היא חשש מעובדין דחול[3].
שיעור המלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיעור המעמר קטן מאוד, לדברי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, רבים אינם שמים לב לפרט זה[4]. שכן שיעורו לצורך מאכל אדם הוא כגרוגרת (תאנה מיובשת); המעמר לצורך מאכל בהמה שיעור חיובו הוא כמלוא פי גדי; והמעמר לצורך הסקה שיעור חיובו הוא כמות חומר הסקה כדי לבשל ביצת תרנגולת[5].
גידולי קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד הבבלי[6] מובאת דעתו של רבא (או רבה[7][א]) שאיסוף מלח מבורות איסוף ואידוי נחשב לעימור מן התורה. אביי חלק עליו, וסבר שעימור שייך רק בגידולי קרקע. במשנה תורה לרמב"ם[8], בטור[9] ובשולחן ערוך[10] נפסק שהלכה כאביי, ולכן איסוף מלח אינו נחשב למלאכה מדאורייתא, והוא אסור רק מדרבנן.
באור זרוע[11] מובא שרבי אליעזר ממיץ חשש לדעה שיש עימור בדברים שאינם גדולי קרקע, ומשום כך אסר איסוף ביצים שהתפזרו. אמנם, דעה זו היא דעת מיעוט בקרב הפוסקים, ואף בספר יראים שכתב רבי אליעזר עצמו, משמע שעימור שייך רק בגידולי קרקע[12].
מקום גידולו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת בעלי התוספות, אין איסור מעמר אלא רק ממקום גידולו, אבל אם הפירות אינם במקום גידולם אין איסור[13], על פי סברה זו התירו הפוסקים איסוף של פירות בתוך הבית או איסוף שקדים ואגוזים שנוהגים לזורקם בבית הכנסת בעת שמחת חתן וכלה.
לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך, מותר לאסוף ביצים (שאינם מוקצה[14].) מלול תרנגולים, מפני שלדעתו אין לול הנעשה בידי אדם מקום גידולם של הביצים[15][דרוש מקור] ישנם שחלקו על קביעה זו[דרוש מקור]. כמו כן על פי היתר זה התיר הרב עובדיה יוסף לאגוד בשבת פרחי נוי בבית, משום שאין זה מקום גידולם[דרוש מקור].
איסוף פירות שהתפזרו בבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פירות שנתפזרו בבית, אסור לאוספם לסל אף על פי שאינם במקום גידולם, ואף על פי שאין בכך עבירה על מלאכת מעמר, אסור הדבר. בגמרא נאמר שטעם האיסור הוא "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול", ונאמרו על כך כמה הסברים בראשונים: לדעת רבנו יונה הדבר אסור משום טרחה בשבת, והדבר אסור רק כאשר הפירות מפוזרים. לדעת הרמב"ן איסור זה הוא רק כאשר הפירות התערבו בעפר ומשום שנראה כבורר[16]. הרמב"ם מבאר שהחשש הוא שמא יקבץ את הפירות ויהפוך אותם לגוש אחד (כמו המדבק תאנים לעיגול דבלה)[17]. מחלוקת נוספת קיימת בין התוספות והרא"ש לבין הרי"ף והרמב"ם, והיא יש היתר לאסוף את הפירות שלא לסל, או שהדבר אסור בכל אופן.
השולחן ערוך[18] החמיר כשתי הדעות, של רבנו יונה והרמב"ן, וכן החמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם ושלא כתוספות. לכן לשיטתו יש היתר לאסוף את הפירות רק כשאוכלם מיד (לא כתוספות שהקלו גם כשאוספם לבגדו וכדומה), ורק אם נשפכו במרוכז (שלא כרמב"ן שהתיר כשהתפזרו בבית) במקום שאין בו עפר (שלא כרבנו יונה שלא חילק, והתיר לאסוף את הפירות שנשפכו במרוכז).
תולדות מעמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם האוסף פירות ועושה מהם גוף אחד, למשל הנוקב חוט בשורה של תאנים כך שהוא הופך אותם לשורה של תאנים מחוברים זה לזה באמצעות החוט, הרי הוא חייב מהתורה כתולדות מעמר, שכן הוא אוסף ומלקט את הפירות זה לזה, דוגמת מלאכת מעמר שהיא קיבוץ ואספת הפירות ממקום גדילתם.
בנוגע לכך ישנה מחלוקת בין יוסף חיים מבגדאד והרב עבדאללה סומך בנוגע למאכל מסורתי המכונה "מדגוגה", שנעשה על ידי מעיכת תמרים ואגוזים, האם יש חשש לאיסור תולדת מעמר[19].
תנאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרות ההלכה נאמרו הגדרות נוספות באשר לאופי המלאכה:
- עימור אחר עימור: לדעת התוספות רי"ד אין עימור אחר עימור[20].
- קשירה: לדעת המאירי והאור זרוע, אין איסור מעמר רק כאשר העימור נעשה על ידי קשירה באופן שלא יתפזר ברוח.
- השתנו מברייתם: הפוסקים מבארים כי האיסור שייך רק בדברים שלא נשתנו מאופן ברייתם.[21].
עימור בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתנ"ך יש תיאורים של המלאכה, לאו דווקא בהקשר של המלאכה בשבת.
- רות פרק ב: "ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי. ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך... ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט... ותקם ללקט ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה ...ותלקט בשדה עד הערב ותחבט את אשר לקטה ויהי כאיפה שערים"
- בספר במדבר נאמר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל כָּל-הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ...".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אברהם בורנשטיין, מלאכת מעמר, מתוך אגלי טל, באתר ויקיטקסט
- הרב אליעזר מלמד, מעמר, באתר פניני הלכה
- הרב ברוך גיגי, מעמר, באתר ישיבת הר עציון
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בעקבות פסיקת ההלכה כרבא, יש הסוברים שהגרסה הנכונה היא זו האומרת את הדברים בשם רבה, כיוון שלפי כללי הפסיקה התלמודיים יש לפסוק כרבא במחלוקותיו על אביי, מלבד בקבוצת מחלוקות מסוימת.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בהגדרת הצומח, לצורך זה, נכללים פירות, ירקות, עשבים וכל דבר הגדל על הקרקע.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"מ, סעיף ו'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן של"ה, סעיף ה'
- ^ ערוך השולחן סימן שמ סעיף ב' "ויש להזהיר על היושבים בפרדסים שלא יקבצו בשבת שני פירות למקום אחד ואיסור זה נעלם לגמרי מעיני ההמון ולכן יש להודיעם שיש בזה איסור סקילה והעושה בשוגג חייב חטאת"
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ח', הלכה ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג, עמוד ב'
- ^ כסף משנה, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ח'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ח', הלכה ה'
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ש"מ; בית יוסף שם
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"מ, סעיף ט'
- ^ רב יצחק מווינה, אור זרוע, הלכות שבת, סימן נ"ז, באתר ספריא
- ^ רבי אליעזר ממיץ, ספר יראים, סימן רע"ד; הרב שמואל הלוי וואזנר, שבט הלוי, חלק ד', אורח חיים, סימן ל"ט, באתר היברובוקס
- ^ תוספות, מסכת ביצה, דף ל"א, עמוד א', ד"ה מן הקרפף
- ^ שהוטלו מערב שבת
- ^ הבאו דבריו בספר שמירת שבת כהלכתה
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ג, עמוד ב'. וראו בר"ן על הרי"ף דף ס' עמוד א', שקשה על דין זה מהתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ב, עמוד א' שכדי להימנע מאיסור מוקצה במידה ויש לאדם סל ובו אבן ופירות עליו לשפוך את כל תכולת הסל וללקט את הפירות. רבנו יונה חילק בין פירות שנשפכו כשהם מרוכזים במקום אחד, שמותר לאספם, לבין פירות שהתפזרו שאסור לאספם. לעומתו הרמב"ן חילק בין פירות שהתפזרו בחצר והתערבו בעפר שאסור לאספם לבין פירות שהתפזרו בבית שאין איסור לאספם. בשער הציון סימן שלה סקי"ג שביאר את דברי הרמב"ן שבר"ן שעיקר טעם האיסור הוא עובדין דחול, אך בחידושי הרמב"ן מבואר שטעם האיסור הוא שנראה כבורר.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"א, הלכה י"א. במגיד משנה שם כתב שטעם זה הוא "חשש רחוק".
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן של"ה, סעיף ה'.
- ^ ראו שו"ת רב פעלים חלק א' אורח חיים סימן י"ט
- ^ תוספות רי"ד על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג, עמוד ב'.
- ^ לדוגמה בספר ערוך השלחן (שם סעיף ג') כתב: ”פשוט דלא שייך מעמר אלא בתבואה ופירות שלא נאפו ולא נתבשלו וגם לא נטחנו, שעדיין הן כנקצרים וכנתלשים”, וכן פסק בעל שביתת השבת (שם ס"ק ט'). בספר מנחת חינוך (מוסך השבת מלאכת מעמר) נושא ונותן אם שייך איסור מעמר כשמקבץ באצבעו פירורי לחם. ולסברת הערוך השלחן ושביתת השבת הנ"ל, פשוט שאין בזה איסור מעמר, כיון שנשתנה מברייתו.