רב-קו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרטיס רב-קו

רב־קו הוא כרטיס חכם המשמש כאמצעי תשלום במערכת התחבורה הציבורית בישראל. הכרטיס הונהג לראשונה בשנת 2008 ומשמש במקביל לכרטיסי הנייר השונים.

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיס רב־קו הוא כרטיס חכם בעל שבב מעבד וממשק ללא מגע, המשתמש בתקן קליפסו, תקן שנבחר לשימוש על ידי משרד התחבורה. כרטיס הרב-קו הוא כרטיס חכם הכולל שבב עם רכיב זיכרון בגודל 2Kb ומערכת הפעלה. הכרטיס מאפשר לנוסע להחזיק בכרטיס יחיד לשימוש במגוון סוגים של תחבורה ציבורית המופעלים על ידי חברות שונות, ולעתים עשוי אף לחסוך את הצורך בהדפסת כרטיס. ניתן לטעון בכרטיס עד 8 סוגי חוזים שונים כגון: חופשי חודשי, חופשי יומי, כרטיסיות בקודים שונים, ו"ערך צבור" המאפשר הטענת כסף לתוך הכרטיס בקודים שונים ובהנחה זהה להנחה על כרטיסיות.

סוגי רב-קו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המדיניות שקבע משרד התחבורה, קיימים שני סוגים של כרטיסי רב־קו:

  • כרטיס אישי שבו מוטבעים שמו ותמונתו של בעל הכרטיס (ואף מחייב מילוי פרטים אישיים נוספים בעת הנפקתו). כרטיס זה מונפק ללא תשלום בעמדות מיוחדות של מפעילי התחבורה הנמצאות לרוב בתחנות ראשיות, אולם בעת הנפקת כרטיס חלופי למי שכרטיסו אבד או נפגם מחויב בעל הכרטיס ב-10 ש"ח. בעת הנפקת כרטיס אישי מוגדר בו פרופיל לבעל הכרטיס (רגיל, נוער, גמלאי, סטודנט, זכאי), כך שניתן יהיה לטעון בו כרטיסיות הנחה בהתאם לפרופיל בעל הכרטיס. לדוגמה, ניתן לטעון כרטיסיית נוער רק בכרטיס עם פרופיל נוער. בניגוד לכרטיס אנונימי (ראה להלן) מאפשר כרטיס אישי הטענת חופשי חודשי (רגיל או מוזל), וכמו כן מבטיח החזר כספי במקרה בו הכרטיס נפגם או אבד, על פי רישומי הנסיעות בכרטיס הנאספים במערכת. כרטיס זה מוגבל לשימוש אדם אחד (למעט כרטיסיות בפרופיל רגיל). ניתן להנפיק מספר כרטיסי רב־קו אישי עבור אדם אחד באמצעות הנפקה נפרדת מכל חברת תחבורה ציבורית.
  • כרטיס אנונימי ללא שם ותמונה נמכר (תמורת 5 ש"ח) בתחנות הנפקה או על ידי נהגי האוטובוסים, ואינו דורש מסירת פרטים אישיים. הוא מאפשר שימוש על ידי מספר אנשים ללא הגבלה, אך אינו מאפשר קבלת הנחות לזכאים למיניהם, אלא רק הנחות הניתנות לכל אדם: כרטיס מעבר, כרטיס הלוך ושוב או 2 נסיעות, כרטיסיות לבוגרים המעניקות הנחה של 20%, הטענת ערך צבור (על ידי תוספת של 25% לכמות הכסף שנטענה) או חופשי יומי. סוגי חוזים אלה ניתנים גם לבעלי כרטיס אישי.
  • כרטיס חצי אנונימי עם תמונה וחלק ממספר תעודת הזהות. בנוסף להנחות המתאפשרות בכרטיס האנונימי, בעל התמונה זכאי לקבלת הנחות לזכאים המגיעות לו, אם אכן מגיעות. נטען שבכרטיס זה מידע על הנסיעות אינו נשמר. לא ניתן ביטוח לאבדן או גניבה.

השימוש ברב־קו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכשיר תיקוף בקרון הרכבת הקלה בירושלים, המאפשר שימוש בכרטיס הרב־קו על ידי הצמדתו למכשיר והפחתת נסיעה מהכרטיסייה ברב־קו
עמדות רב־קו

כרטיס הרב־קו החל בפעילות מצומצמת ב-2008, וכיום הוא מופעל על ידי כל חברות התחבורה הציבורית, לרבות רכבת ישראל, כתחליף לכרטיסי הנייר השונים. הכרטיס מאפשר טעינת חוזים שונים: חופשי חודשי, חופשי יומי, כרטיסיות או 'ערך צבור' (סכום כסף מסוים המשמש לתשלום עבור נסיעות בודדות בקווים שונים, בהנחה של כרטיסייה).ניתן לטעון כרטיסיות על הרב־קו, כמו כן טעינת ערך צבור אפשרית בכל הארץ החל מאוגוסט 2016. לצורך בקרה, בעת טעינת הכרטיס מונפקת קבלה, וכן מונפק "אישור נסיעה" בכל נסיעה בה מופחת הסכום הצבור או מבוצע ניקוב בכרטיסייה (דבר זה גורם לשימוש ביותר נייר, בהשוואה לשימוש בכרטיסיות נייר). חברת "אגד" הפסיקה ביולי 2012 להנפיק "אישורי נסיעה" על ניקוב בכרטיסייה[1], אך חזרה להנפיקם החל מיולי 2013.

בחברת אגד החל השימוש בכרטיס הרב־קו בקווים עירוניים ופרבריים באזור רחובות, החל מקיץ 2011 בגוש דן (במקביל לרפורמה שבוצעה במערך הקווים), והחל מסתיו 2011 באזור חיפה וירושלים. לאחר מכן נמשכה פריסת הכרטיס באזורים נוספים, לרבות בקווים בין עירוניים. בכל האזורים מתאפשרת נסיעת מעבר אך ורק באמצעות כרטיס הרב־קו.

החל מיולי 2015 גם הכרמלית שבחיפה מאפשרת שימוש בכרטיס הרב קו[2], אך עדיין לא קיימים הסדרי נסיעה משולבים עם חברות אחרות (אגד, רכבת ישראל והמטרונית).

עד תחילת 2016 עקב אי הקמתו של מערך סליקה ארצי משותף, השימוש ברב־קו כערך צבור או ככרטיסייה אחידה לכל חברות התחבורה הציבוריות לא התאפשר, ובדומה לכרטיסי הנייר, הנוסע נאלץ להחזיק סוגי כרטיסים שונים על הרב־קו עבור חברות שונות, ונסיעות שונות. לדוגמה, על אף המחיר האחיד של נסיעה עירונית בחיפה (קוד מחיר 2), גוש דן (קוד מחיר 41/42/43) וירושלים (קוד מחיר 62), בכל אזור יש צורך בטעינת כרטיסייה נפרדת, בשל מאפיינים ייחודיים בכל אזור (בגוש דן שילוב בין חברות שונות, בירושלים שילוב עם הרכבת הקלה, ובחיפה שילוב עם המטרונית). בתחילת 2016 הוקם המאגר הארצי הוזלו האזורים וכן השימוש בערך צבור הורחב לכל החברות יחד בכל הארץ.

חסרון נוסף שהיה בעבר הוא במקרה בו טעונות מספר כרטיסיות וחוזים על הכרטיס, דבר העשוי לגרור חיוב מוטעה. כיום חסרון זה אינו קיים.

הקמת המרכז המשותף חוסכת בעיה גם בעת אובדן כרטיס שעליו נטענו חוזים של חברות שונות, היות ובעבר כל חברה שמרה אך ורק את נתוני החוזה שהוטענו אצלה. והיום המידע הוא ארצי.

אי אחידות בין החברות קיימת גם במכשירי הכרטוס של הנהגים ובאלגוריתמים המפעילים אותם, כך שישנן חברות בהן יורדת נסיעה באופן אוטומטי בעת זיהוי כרטיס רב־קו עם אמצעי תשלום מתאים על ידי המכשיר, בעוד בחברות אחרות ישנו צורך בפעולת אישור של הנהג לביצוע תשלום. בחברת אגד היה צורך באישור של הנהג לכל נסיעת מעבר ונסיעה באמצעות חופשי-חודשי, אך החל מקיץ 2012 הדבר מתבצע באופן אוטומטי, ואף מבוצע ניקוב אוטומטי כאשר ישנו אמצעי תשלום בלעדי לנסיעה. במקרה שישנן מספר אפשרויות תשלום, נדרשת פעולת אישור על ידי הנהג. עם זאת, האלגוריתם האוטומטי מועד לתקלות במידה ולא תוכנן כהלכה, דבר שהוביל לתלונות במספר מקרים של חיוב מיותר בחברת תחבורה ציבורית מסוימת.

על אף שכרטיס הרב־קו בגרסתו האישית מיועד בעיקרו לשימוש אישי (לדוגמה, בחופשי חודשי ובהנחות זכאים), ניתן להשתמש בו גם עבור אדם אחר אם השימוש מתאים, בהנחת מבוגר או בהנחת נוער בלבד (לדוגמה, שימוש בכרטיסיית נוער של ילד גם עבור חברו). עם זאת, ברכבת הקלה בירושלים מכשירי הכרטוס אינם מאפשרים בחירת פעולות אחרות מלבד הורדת ניקוב בודד, דבר היוצר מגבלה במקרה של נסיעה עם מספר ילדים, שכן על מנת לקבל את ההנחה עבורם יש צורך לשלם על כל ילד בנפרד בכרטיסו האישי בו טעונה כרטיסייה אישית (הנחת נוער ניתנת רק בכרטיסייה), וכן מכשירי הכרטוס אינם מזהים תשלום שבוצע עבור כמה נוסעים, דבר שהוביל לחלוקת קנסות לנוסעים שביצעו נסיעה מסוג זה.

כיום מותקנים במספר קווי אוטובוס מכשירי תיקוף אוטומטים בחלקו האחורי של האוטובוס, במכשירים אלו ניתן לשלם רק עם רב קו טעון.

ברחבי הארץ הוצבו עמדות המאפשרות לנוסע להטעין בעצמו את כרטיס הרב קו. בנוסף, ניתן להטעין את הכרטיס באופן ביתי באמצעות קורא כרטיסים אשר מתחבר למחשב ומסוגל להטעין ולקרוא את כרטיס הרב קו. עלות הקורא הינה 10 ש"ח וניתן לרכוש אותו בסניפי "על הקו".

בירור יתרת הנסיעות בכרטיס הרב קו מתאפשרת דרך מכשירי הכרטוס של נהגי האוטובוסים, בקופות ובעמדות מכירת הכרטיסים בתחנות רכבת ישראל, בקופות האוטומטיות של הרכבת הקלה בירושלים. כמו כן, קריאת נתוני הכרטיס באופן ביתי מתאפשרת באמצעות קורא כרטיסי NFC וישומון ייעודי הזמין לחלק ממכשירי טלפון חכם.

מוניות השירות לא תוכננו מלכתחילה להצטרף למפעילי הרב־קו, אך באוקטובר 2011 החליט משרד התחבורה לבחון דרכים לצרף גם אותם למפעילי הכרטיס.

השוואה לכרטיסים דומים בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהונג קונג קיים כרטיס דומה הנקרא 'אוקטפוס'. כרטיס זה היה הראשון בעולם מסוגו. הוא הושק לראשונה בשנת 1997, והתפתח עד כדי כך שהערך הצבור שנטען בכרטיס יכול לשמש גם כארנק אלקטרוני לשימושים רבים אחרים ללא קשר לתחבורה ציבורית, כגון קנייה במכונות שתייה וחנויות מכולת.

Oyster, כרטיס דומה המופעל בלונדון, מאפשר חיסכון בדיעבד אוטומטית. לדוגמה, כאשר כרטיס יומי עולה 11 ש"ח, וכרטיס רגיל עולה 5 ש"ח, ניתן להתחיל בקנייה של שני כרטיסי נסיעה רגילים, וקנייה של כרטיס נוסף תחליף את קניית הכרטיסים הקודמים בכרטיס יומי, וסכום ההוצאות לכל היום יסתכם במחיר יומי, הזול יותר.‏ הרב־קו לעומת זאת, לא מבצע החלטות שכאלו, ועל בעל הכרטיס לקנות בעצמו את הכרטיס הזול מראש (למשל חופשי יומי). בנוסף, בכרטיס זה אין דרישה של הצגת פרטים אישיים על גבי הכרטיס על מנת לקבל את הטבות הבסיס (הוזלה כללית והחזר כספי על הסכום הצבור במקרה של אובדן או הרס הכרטיס).[3]

OV-chipkaart הינו כרטיס דומה המופעל הדרגתית בכל אמצעי התחבורה הציבורית בהולנד, כולל רכבות. חסרונו לעומת הכרטיס הישראלי הוא מחיר רכישתו - 7.50 אירו, ותוקפו המוגבל ל-4-5 שנים. כמו הכרטיס הישראלי גם את הכרטיס ההולנדי ניתן להנפיק במקום, יש צורך במילוי טופס והמתנה עד להכנת הכרטיס הנמשכת מספר דקות. קיים כרטיס חד-פעמי מיוחד לתיירים. מאחר שכל המדינה מחולקת לאזורי כרטוס, על הנוסע להעביר את הכרטיס בכל נסיעה גם ליד מכשיר תיקוף בתחילת הנסיעה וגם בסופה. באוטובוסים נמצאים מכשירי תיקוף ליד דלתות הכניסה והיציאה. בגין נסיעה ברכבת על הנוסע להעביר את כרטיסו ליד מכשיר תיקוף בהיותו בתוך תחנת המוצא ופעם נוספת עם יציאתו מתחנת היעד. אם הנוסע שוכח להעביר את כרטיסו בגמר הנסיעה, יחויב יתרת חשבונו ב-4 €. נוסע ששכח לתקף את כרטיסו בגמר הנסיעה וחויב בסכום זה, יכול לבקש החזר, אך הדבר כרוך בהליך בירוקרטי.

בניו-יורק קיים זה שנים מספר ה-MetroCard, אשר רכישתו במכונות המכירה הינה קלה ביותר ואינה דורשת הוספת תמונה או פרטים אישיים. מערכת דומה קיימת גם בשיקגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]