משתמשת:Yaelgros/תעשיית המין
תעשיית המין מורכבת מעסקים אשר מספקים שירותים ומוצרים הקשורים למין, באופן ישיר או עקיף. התעשייה כוללת עשייה הקשורה לאספקה ישירה של שירותי מין, כגון זנות, מועדוני חשפנות ומועדוני אירוח או בידור הקשור למין, כגון פורנוגרפיה, מגזיני גברים בעלי אוריינטציה מינית, סרטי סקס, צעצועי מין ואביזרים המותאמים לפטישים וסאדו-מאזו. כמו כן, ערוצי סקס בטלוויזיה וסרטי סקס הם חלק מתעשיית המין, כמו גם אולמות סרטים למבוגרים בלבד וחנויות לאביזרי מין.
תעשיית המין היא תעשייה משגשגת בישראל, כמו שהיא בשאר העולם. כיום יש דיון ציבורי נרחב ומאבקים לחקיקה בנושא של זנות, הנפוצה בישראל. חנויות לאביזרי מין, מועדוני חשפנות ופורנוגרפיה בצורותיה השונות גם הם רווחים בישראל.
זנות היא מרכיב מרכזי בתעשיית המין. זנות היא קיום פעילות מינית (לרוב יחסי מין) תמורת תשלום או תמורת טובות הנאה. מרבית העוסקים בזנות הן נשים, אך קיימת גם זנות גברית, עבור גברים אחרים ו/או עבור נשים. זנות יכולה להתרחש במספר צורות. בתי בושת הם מוסדות אשר מיועדים במיוחד לזנות, בזנות של נערות ליווי יחסי המין מתבצעים בבית או בחדר מלון של הלקוח, ולעתים זנות מתבצעת ברכב או ברחוב. פעמים רבות המפגש מתווך על ידי סרסור או מכון ליווי. בחלק מהמקרים לעוסק/ת בזנות יש את החופש לקבוע האם היא/הוא ייקחו חלק בפעילות מינית מסוימת, אבל בחלק מהמקומות בעולם קיימת זנות בכפייה ועבדות מין.
מעמדה החוקי של הזנות (ועשייה הקשורה לכך כמו שידול לזנות, בתי בושת וצריכה של זנות) משתנה בין מדינה למדינה, ולעתים בין אזורים שונים בתוך אותה מדינה. רמת החוקיות של הזנות נע בין היתר ללא רגולציה, דרך פשע נאכף או לא נאכף ועד לעיסוק שנמצא תחת רגולציה ממשלתית.
היחס לזנות נתון במחלוקת חברתית. העוסקים בזנות חווים לעתים ניצול ופגיעות נפשיות וגופניות והם לפעמים נופלים קורבן לתופעות כמו סרסרות, סחר בבני אדם וחשופים לקלון חברתי.[1] במספר מדינות שבהן הזנות חוקית, בהן ישראל, עולים בשנים האחרונות קולות המציעים למסד את הזנות, ומצד שני הצעות להפללת לקוחות הזנות בחסות חוק הפללת הלקוח.
ברוב מדינות העולם המערבי הזנות חוקית אך לא ממוסדת ולכן הסרסרות, מכוני הליווי, והשידול לזנות אינם חוקיים ברוב המדינות באופן תאורטי. לעומת זאת כמעט בכל מדינות ערב האסלאמיות ובמדינות עולם שלישי רבות גם הזנות עצמה אינה חוקית ויכולה לגרור עונשים כבדים ואף עונש מוות. באירופה הזנות נהוגה ואף ממוסדת בחלק מהארצות. באמסטרדם שבהולנד רובע החלונות האדומים הוא רובע המפורסם בעקבות היותו אזור בו זונות ממתינות ללקוחות בחלון ראווה.
בארצות בהן זנות והפעלת בתי בושת נחשבים לחוקיים, בתי הבושת לפעמים כפופים להגבלות רבות ומגוונות. בחלק מהמדינות לבתי הבושת יש הגבלות בנוגע למיקומם, והם נדרשים להיות אך ורק באזורים ספציפיים כמו רובע החלונות האדומים. חלק מהמדינות אוסרות או מווסתות את הצורה בה בתי הבושת מפרסמים את השירותים שלהם, או שאוסרים על מכירה או צריכה של אלכוהול בתחום בית הבושת. בחלק מהמדינות בהן חוקי להפעיל בתי בושת, ישנם עדיין בתי בושת הבוחרים לפעול באופן בלתי חוקי.
במדינות בהן הזנות אסורה על פי החוק לרוב קיימת תעשייה מחתרתית ענפה בגלל ביקוש גבוה וההכנסות הגבוהות שיכולים להרוויח הסרסורים, בעלי בתי הבושת, סוכנויות הליווי והעוסקים במסחר מין. מסיבה זו בתי בושת לעתים משווקים את עצמם כמכוני עיסוי, ברים, מועדוני חשפנות ועוד. עבודת זנות בבית בושת נחשבת כבטוחה יותר מאשר זנות ברחוב.[2]
העוסקים בזנות ברחוב נאלצים לחפש לקוחות בעת שהם עומדים במקומות ציבוריים ידועים כגון לאורך כבישים ראשיים, בין עירוניים, או במקומות בשולי ערים. העוסקים בזנות חשופים לסכנות רבות, ובמחקר שנעשה כמעט כולו על זונות רחוב בקולרדו, ארצות הברית בשנים 1967–1999 נמצא כי הסיכוי של זונה להיאנס, להירצח או למות מאיידס גבוה באופן משמעותי מזה של אישה ממוצעת.[3]
זנות בכפייה היא מנוגדת לחוק ברוב מדינות העולם וכמו כן זנות המבוצעת על ידי או עם קטינים, אך הגיל אותו מגדירים לקטין משתנה ממדינה למדינה. בנוסף, ישנן מדינות האוסרות על אקטים מיניים מסוימים.
יש הטוענים כי זנות גוררת להפצת מחלות מין, אולם אין הוכחות מוצקות לטענה זו. לעתים קרובות הזנות מלווה או שהיא תוצר של פשעים אחרים. נשים לעתים מאולצות לעסוק בזנות בעקבות סיבות כלכליות וחברתיות. אילוץ נשים (או גברים) לעסוק בזנות ושידול לזנות נחשבים לפשע כמעט בכל העולם.
המחקרים מראים כי מרבית העוסקים בזנות גדלו בסביבה מזניחה ואלימה. 70%- 90% גדלו במשפחות לא מתפקדות. כ-90% מהנשים העוסקות בזנות עברו התעללות מינית.[4] נשים במעגל הזנות חשופות לאלימות פיזית ונפשית קשה מצד סרסורים ולקוחות. בארצות הברית שיעור התמותה שלהן גבוה פי 4 מהממוצע הארצי.[5] בנוסף, מחקרים מצביעים כי העיסוק בזנות גורם לנזקים נפשיים רבים.[6]
ישנם/ן גברים ונשים הנוסעים למדינות הרחוקות ממקום מגוריהם בכדי ליצור קשר עם העוסקים המקומיים בזנות. לכך קוראים תיירות מין, והיעדים עשויים להשתנות.[7] כמו תיירות כללית, תיירות מינית יכולה להוביל לתרומה משמעותית לכלכלה המקומית, במיוחד באזורים אורבניים מרכזיים ופופולריים. תיירות מין יכולה להיווצר כתוצאה מחוקים נוקשים נגד זנות במדינות המוצא של התיירים, אך עשויים ליצור בעיות חברתיות במדינה המארחת.
עסקים המציעים שירותי זנות נוטים להתקבץ מסביב לבסיסים צבאיים. במזח חיל הים הבריטי של פורטסמות' הייתה תעשיית מין ענפה במאה ה-19, ועד תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 היו אזורי חלונות אדומים נרחבים בקרבת הבסיסים של הצבא האמריקאי בפיליפינים. רובע החלונות האדומים "מונטו" שבדבלין, אירלנד, אחד הגדולים בכל אירופה, השיג את הפופולריות שלו בעיקר בזכות חיילים בריטיים אשר הוצבו בעיר; ואכן הרובע התמוטט לאחר שאירלנד נהייתה עצמאית והחיילים עזבו. אזור הבידור הידוע לשמצה "פטפונג" אשר בבנגקוק, תאילנד, והעיר פטיה שבתאילנד, החלו כאזורי פנאי לחיילים אמריקאים ששירתו במלחמת וייטנאם בשנות ה-70 המוקדמות.[8] בעיירות של מכללות ניתן למצוא תעשיות מין קטנות אך הן הולכות ומתרחבות.[9]
זנות רווחת במיוחד באסיה, בעיקר במדינות דרום אסיה כמו אינדונזיה, מלזיה, פיליפינים ותאילנד. בעקבות חוסר היציבות הכלכלית ארוכת השנים של רבות ממדינות אלו, מספר הולך וגדל של נשים נאלצו לפנות אל תעשיית המין בכדי לקיים את עצמן. לפי לין לים, נציג רשמי של ארגון התעסוקה העולמי אשר ערך מחקר על זנות בדרום אסיה, "זה מאוד סביר שנשים שמאבדות את עבודתן בייצור או בשירותים אחרים ושמשפחותיהן מסתמכות עליהן מבחינה כלכלית עשויות להיות מובלות לתחום שירותי המין".[10] לעומת מדינות אלו, לתעשיית המין בסין הייתה תחייה מחודשת בעקבות הצמיחה הכלכלית שהחלה שם לאחרונה. דוגמה טיפוסית לכך ניתן למצוא בעיר דליאן. ב-1984 העיר הוגדרה כאזור כלכלי מיוחד; בתחילת המאה ה-21 מי שהייתה בעבר קהילת דייגים קטנה התפתחה לאזור שיווק מפותח ובהתאמה לכך לאזור בעל תעשיית מין ענפה. חלק נכבד מעובדות המין של סין הן מהגרות ממדינות אחרות באסיה כמו קוריאה ויפן.[11] למרות מצב זה, לרוב המדינות באסיה אין מדיניות ברורה הנוגעת לזנות. הממשלות באסיה מאותגרות מבחינה זאת בעקבות הבדלים בהתייחסויות הנוגעות לזנות, מצד אחד זהו משלח יד רצוני התורם לכלכלה ומצד שני עבודה כפויה המזכירה עבדות. העלייה בחשיבות הכלכלית של סין ויפן הפכו סוגיות אלו לדאגה בינלאומית.[10] בעקבות המדיניות הרופפת של דרום-מזרח אסיה בנוגע לזנות, האזור הפך לחממה של תיירות מין, כשחלק ניכר מהתיירים מגיעים מצפון אמריקה או אירופה.[12]
מעמדה המשפטי של זנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעשורים האחרונים מתקיימים דיונים במדינות שונות בנוגע למעמדה המשפטי של זנות כמשלח יד. שתי סוגיות מרכזיות עליהן דנים הן מיסוד הזנות, ולעומתו ההפללה של הלקוח.
בעשורים האחרונים גוברים הקולות הקוראים למיסוד הזנות או הקלת המגבלות המוטלות עליה, בניסיון להגביל את הנזקים שהיא גורמת. התומכים ברעיון זה טוענים כי המצב כיום, בו קיים איסור על העיסוק בזנות, הופך את הזונות לפושעות, דוחק אותן לשולי החברה, מוביל אותן אל עולם הפשע המאורגן, ובכך למעשה מונע מהן את ההגנה המינימלית שכל אזרח זכאי לה. בנוסף, למרות שישנם איסורים חוקיים על זנות, לא נראה שאלו מצמצמים את שיעור התופעה. התומכים בחקיקה המתירה זנות טוענים כי כך תיפתח בפני העוסקים בשירותי מין הגישה לשירותים רפואיים וסוציאליים, הדבר יאפשר פיקוח מיטיב יותר על בריאותן של הזונות ולקוחותיהן וימנע תופעות של עבדות או סחר בנשים.
הזנות ממוסדת, מפוקחת ומוכרת כמקצוע במדינות אוסטריה, גרמניה, הולנד, הונגריה, לטביה, יוון, לבנון, טורקיה (לנשים זונות בלבד), שווייץ, חוף השנהב, סנגל, מקסיקו, פנמה, בוליביה, קולומביה, אקוודור, פרגוואי, פרו, אורוגוואי, ונצואלה, ניו זילנד, במחוזות מסוימים במדינת נבדה[13] שבארצות הברית ובמדינות קווינסלנד, ניו סאות' ויילס ו-ויקטוריה שבאוסטרליה. בגרמניה על הזונה להיות בת 18 ומעלה; בהולנד עליה להיות בת 18 ומעלה ועל לקוחותיה להיות בני 16 ומעלה, בנבדה על הזונה ועל לקוחותיה להיות בני 18 ומעלה או 21 ומעלה, כתלות בחוקי המחוז בו נמצא בית הבושת.
מנגד, טוענים המתנגדים שמיסוד הזנות לא הביא להפחתה בשיעור הסחר בנשים במדינות בהן הזנות ממוסדת. גורמים שמרנים ודתיים טוענים כי מיסוד הזנות יפגע בערכים המוסריים והדתיים של הציבור. טענה אחרת היא טענת הפמיניזם הרדיקלי, לפיה רעיון מיסוד הזנות הליברלי רואה מול עיניו את רווחתו הכלכלית של הציבור, ומקריב למענה את רווחת הזונות דרך כך שהוא לא פועל בכדי לסייע להן לצאת ממעגל הזנות. עוד נטען כי מיסוד הזנות מכשיר את הניצול המיני של נשים ככלל ובכך פוגע לא רק בזונות עצמן.
בנוסף לוויכוח בנושא מיסוד הזנות, קיים ויכוח על שאלת הפללת הלקוח.[14] התומכים בכך טוענים שזנות היא תופעה שיש להילחם בה לא באמצעות הטלת איסורים על הזונה, שבה יש לראות קרבן, אלא באמצעות הטלת איסורים על הלקוח. שיטה זו יושמה בשוודיה, והתומכים בשיטה זו טוענים כי על ידי הטלת איסור פלילי על לקוחות של זונות, ניתן גם לצמצם את תופעת הסחר בנשים, מכיוון שגברים יחדלו לבקר בבתי בושת. המתנגדים להפללה של הלקוח טוענים כי מדובר בהתערבות בוטה בחופש הפרט, הן של הלקוח והן של הזונה, וכי הדבר יפגע בסופו של דבר בפרנסתן של הזונות עצמן. בנוסף הם טוענים כי ההפללה של צריכת שירותי הזנות לא תביא להיעלמות התופעה, או להפסקת הסחר בנשים; הניסיון השוודי מלמד שתופעות אלו לא נפסקו, אלא "ירדו למחתרת" והפכו להיות בלתי נראות ובלתי נגישות למשטרה, ובכך מסכנות את הזונות עוד יותר. כמו כן נטען כי הסרסורים הם הגורמים שיש להלחם בהם, ורדיפה אחרי הלקוחות עלולה להביא לקשיים בהשגת עדויות נגדם.
זנות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל אין מניעה חוקית בנוגע לעיסוק בזנות עצמו, אך אסורה זנות המערבת קטינים והשידול לזנות אינו חוקי. בהתאם לכך אסורה גם הפעלתם של בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין, ואסור פרסום שירותי זנות. למרות זאת, מתפרסמות מודעות במגזינים המחולקים בפיצוציות, באתרי האינטרנט של בתי הבושת וב"כרטיסי ביקור" המפוזרים בערים מודעות הרומזות לשירותי זנות.
הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה קבעה כי: "אין להתייחס לזנות כאל מקצוע בין יתר המקצועות, אין בחירה בזנות. ההערכה היא שפרוצה נאנסת כ-8–10 פעמים בשנה. רוב מעשי האונס מבוצעים על ידי לקוחות, אבל מעריכים כי כשליש מתקיפותיהן המיניות נעשות על ידי הסרסור."[15]
בעבר הוערך שכ- 84% מהזונות בישראל הן קרבנות סחר בנשים, אך כיום השתנו דפוסי הסחר. בשנים האחרונות הזנות בישראל הפכה למחתרתית יותר מאשר בשנים הקודמות.[4]
סחר בנשים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]סחר בנשים בישראל מתקיים במטרה להעסיקן בזנות. על פי רוב מתבצע הסחר בנשים שאינן אזרחיות ישראל, ושהובאו בהונאה לישראל.
שינוי ההגדרה מ"זונות" ל"קרבנות סחר", הוא מאבק לשוני המהווה חלק ממאבק למען זכויות הנשים המנוצלות בזנות, מתוך הכרה כי שינוי ההגדרות מוביל לשינוי תפיסתי. ההגדרה של סחר בנשים נועדה להדגיש כי מדובר בקרבנות: נשים הנסחרות למטרות זנות וללא יכולת בחירה אמתית תוך היותן נתונות לניצול ולפגיעה מתמשכת. בישראל קיים מטה המאבק בסחר בנשים.
הסחר בנשים בישראל במתכונת של הסתננות דרך גבול מצרים התקיים מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. תופעת הסחר בנשים החלה להיות נפוצה עקב תהליכים גלובליים, כגון התפרקות ברית המועצות.
על פי ההערכות, גילן הממוצע של הנשים שנסחרו למטרות זנות הוא 23 ורובן הובאו ממזרח אירופה: מולדובה, אוקראינה ורוסיה. רק 9% מהן דיווחו כי עבדו בזנות גם לפני הגעתן לישראל. [16]
נכון ל-2009, מרבית הנשים שנסחרו הועברו לישראל דרך גבול ישראל-מצרים. לרוב הן הועברו מארץ מוצאן למוסקבה ומשם למצרים. הן הוברחו אל גבול ישראל-מצרים ברכב או ברגל, לעתים במסעות מפרכים.
נכון לשנת 2016, הנשים שעסקו בזנות והובאו מחו"ל היו מבוגרות יותר, הובאו לכאן לפרקי זמן קצרים, האלימות כלפיהן הייתה נמוכה יותר, הן יכלו להסתובב באופן חופשי ולהרוויח סכומי כסף מסוימים.[17]
עד שנת 2000 מדינת ישראל התעלמה כמעט לחלוטין מתופעת הסחר בנשים. במהלך חודש מאי 2000 נחקק בראשונה תיקון לחוק העונשין, שלפיו קיים איסור מפורש על סחר בנשים למטרות זנות.
לפי הערכה של משטרת ישראל, בשנת 2000 היו בישראל כ-3,000 קורבנות סחר למטרות זנות, ובשנת 2009 היו בישראל רק עשרות בודדות של קורבנות, זאת גם בזכות האכיפה המשטרתית בתחום. [18]
מקצועות נוספים בתעשיית המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]תעשיית המין מעסיקה מיליוני אנשים בכל העולם, בעיקר נשים. עבודות מין הן מגוונות ומכילות זנות, שירותי מין טלפוניים, משחק בסרטי פורנו, דוגמנות בפורנו, מופעי סקס, רקדנות ארוטית, חשפנות, מילצור בביקיני, שירותי סייברסקס, ופורנו חובבני באתרי סקס וסרטוני סקס.
בנוסף, כמו בכל תעשייה, ישנם אנשים העובדים בשירותים נלווים, כגון אמרגנים, צוותי סרטים, צלמים, מפתחי אתרים, אנשי שיווק, סופרים, כותבים במגזינים, עורכים ועוד. עובדים אלו מעסיקים ומפתחים דוגמניות, מתווכים בין עסקאות, מפרסמים כתבים, מיצרים חוזים, עוסקים במסחר של תכנים, מציעים עזרה טכנית, מריצים שרתים, שירותי עריכת חשבונות, מארגנים אירועים שונים, עוסקים בשיווק ובניבוי מכירות, מספקים כוח אדם, ומציעים שירותי מס ותמיכה משפטית. כל אלו הם חלק מתעשיית המין.
חשפנות היא מקצוע שהעוסק בו, חשפנית או חשפן, מסיר בהדרגה את בגדיו בכדי לעורר תשוקה מינית על ידי הצגת גופו העירום בתנועה. קיימים מופעי חשפנות של גברים, אך המופע הנפוץ הוא של נשים.
מופעי חשפנות מתקיימים במועדוני חשפנות, וכמו כן באירועים פרטיים, כגון מסיבת רווקים או מסיבת רווקות. בחלק מהמקרים נוהגים העוסקים בחשפנות גם לקיים יחסי מין תמורת תשלום עם הצופים בהם.
חשפנות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1992 הוקם במתחם הבורסה מועדון חשפנות בשם "מועדון הבורסה" ואחריו נפתחו במתחם מועדוני חשפנות נוספים. מתחילת שנות האלפיים פעלו עיריית רמת גן ומשטרת ישראל לסגירת מועדוני החשפנות ובתי הבושת שפעלו במתחם, ולקראת סוף שנת 2016 נסגרו רובם.[19] כיום פועלים מועדוני חשפנות בכל הארץ.
חברות נוספות בתעשיית המין הן המארחות שעובדות בברים רבים בסין. מארחות אלו הן נשים המועסקות על ידי גברים כדי שילוו אותם ויספקו להם חברה. התפקיד כולל שתייה ושיח עם הגברים בעוד הגברים מפלרטטים וזורקים הערות מיניות. חלק מהמארחות מספקות שירותים מיניים מחוץ לאזור בו עוסקות בדרך כלל. למרות שזה לא משהו שנעשה על ידי רוב הנשים העוסקות כמארחות, המארחות בדרך כלל מתויגות בתור "נשים אפורות". המשמעות היא שלמרות שהן לא נתפסות כזונות, הן גם לא נתפסות כראויות לנישואין בעיני גברים רבים.[20]
הממשלה הסינית עושה מאמצים לשמור בסוד את העובדה שרבות מהמארחות הן גם זונות ומהוות חלק נכבד מתעשיית המין. הם לא רוצים שהדימוי של סין בשאר העולם יתלכלך בעקבות עובדה זאת. מארחות מקבלות מידה רבה של חופש להחליט אם הן מעוניינות לתת שירות מיני למרות שסירוב לכך פעמים רבות מעורר קונפליקט.[21]
פורנוגרפיה, או בקיצור פורנו, היא ההצגה המפורשת של תוכן מיני ברור למען גירוי מיני וסיפוק מיני. דוגמנים/יות פורנו מבצעים/ות העמדות לטובת תצלומים פורנוגרפיים, שחקני/ות פורנו משתתפים/ות בסרטים פורנוגרפיים. פורנוגרפיה יכולה להיות מועברת לצרכן באמצעי מדיה שונים כגון ספרים, מגזינים, גלויות, תמונות, פסלים, ציורים, אנימציות,הקלטות קוליות, סרטים, סרטונים ומשחקי מחשב. לעומת זאת, כאשר אקטים מיניים מוצגים בהופעה חיה בפני קהל, לפי הגדרה זוהי אינה פורנוגרפיה, מאחר שהמונח מתקשר לצורה בה האקט מיוצג ולא לאקט עצמו. מתוך כך, מופעים כמו מופעי סקס או חשפנות אינם מוגדרים כפורנוגרפיה.
יש הבחנה בין פורנוגרפיה "רכה" ופורנוגרפיה "קשה". הפורנוגרפיה ה"רכה" מתייחסת לעירום, ולסצנות המעלות דימויים מינים. הפורנוגרפיה ה"קשה" מתייחסת למעשה המשגל עצמו, ומתמקדת במעשה ובאיברים המשתתפים בו.
במדינות רבות בעולם קיימות מגבלות על יצירה והפצה של פורנוגרפיה. דוגמאות לאיסורים מקובלים הם איסור על יצירת פורנוגרפיה בהשתתפות ילדים ועל הצגת פורנוגרפיה בפני ילדים.
דרך נפוצה להפצת פורנוגרפיה בעת החדשה היא בסרטים מז'אנר של "סרטים כחולים" (או סרטים למבוגרים) . מדיה נוספת בה מקובל להציג פורנוגרפיה היא מגזינים של פורנוגרפיה כגון פלייבוי ופנטהאוז. בסוף המאה ה-20 הפכה הפורנוגרפיה לזמינה בעולם המערבי בעקבות הטלויזיה, המחשב והאינטרנט. אם בעבר על מנת לצפות בפורנוגרפיה היה צורך לצאת לבתי קולנוע, או למועדונים, לרכוש חוברות או ספרים בדוכנים, פעולות הדורשות מאמץ וסכנת חשיפה, עם התפתחות הוידאו, ה-DVD, הטלוויזיה בכבלים, ורשת האינטרנט, צריכת הפורנוגרפיה נהייתה זמינה יותר, זולה יותר ודיסקרטית יותר.
בסביבות 2009, תעשיית הפורנו של ארה"ב הרוויחה בין 10 ל-15 מיליארד דולר בשנה. סכום זה הסתכם ליותר מכלל הרווחים של תעשיית הספורט והופעות המוזיקה באותה שנה ביחד והשתווה לממדי הרווח של התעשייה ההוליוודית. [22]
ישנם ממצאים השונים זה מזה בנוגע להשפעה החברתית של הפורנוגרפיה. כמה מהממצאים נובעים ממטא-אנליזה של אינפורמציה ממחקרים קודמים. ב-2015 מטא-אנליזה מצאה שצריכת פורנוגרפיה מתקשרת עם תוקפנות מינית,[23] אך הממצאים לא הוכחו באופן חד משמעי ולא ידוע אם פורנוגרפיה מגבירה, מפחיתה, או אינה משפיעה על תוקפנות מינית ברמת הפרט, מכיוון שיתכן שהממצא אינו סיבתי. למעשה, במחקרים אחרים, באופן המנוגד לאינטואיציה, נמצא שפורנוגרפיה מפחיתה תוקפנות מינית ברמה החברתית.[24] השאלה בנוגע להאם צריכת פורנוגרפיה משפיעה על האושר של הצרכן זכתה להתייחסות ב-2017, אז נמצא שגברים שצרכו פורנוגרפיה היו מסופקים פחות מכמה תחומים בחייהם, אך צריכת פורנוגרפיה לא יצרה שינוי מהותי בתחומים אחרים או בחייהן של נשים.[25] בנוסף, דגימה של אמריקאים שנערכה ב-2017 גילתה שאלו שצפו בפורנוגרפיה נטו יותר לחוות פרידות רומנטיות מאשר אלו שלא צפו בפורנוגרפיה, ושתופעה זו נרחבת יותר אצל גברים.[26]
קיימת התנגדות לפורנוגרפיה הבאה גם מכיוונן של חלק מהוגות פמיניסטיות. לטענתן, הפורנוגרפיה גורמת להחפצה של האדם. ההתמקדות הפורנוגרפית אינה במכלול התכונות האנושיות, כי אם בפעילות מינית, המתוארת לעתים כמגע בין איברי מין שטחי. בחלק מזרמי הפמיניזם טוענים שהפורנוגרפיה משפילה את הנשים המשתתפות בה, מציגה נשים ככלי לשימוש מיני בלבד וכזמינות בכל עת לשימוש מיני. לפי חלק מהזרמים הפמיניסטיים, הפורנוגרפיה מעודדת השפלת נשים באשר הן נשים, דיכויין בחברה, ואפילו מעודדת אונס. עוד נטען כי בתעשיית הפורנוגרפיה קיימים באופן מובנה תנאים של כפייה, ניצול ואלימות שקורבנותיהם העיקריים הן נשים. לעומת זאת יש זרמים אחרים בפמיניזם התומכים ומעודדים פורנוגרפיה כחלק מהמאמץ הכולל להגדרה מחדש של המיניות בצורה שוויונית, תוך כדי מתן לגיטימציה למיניות הנשית,[27] ובשנים האחרונות ניתן לראות גם יצירה של פורנו פמיניסטי.
פורנוגרפיה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשפט בישראל עוסק בהסדרת הביטוי הפורנוגרפי במסגרת דיני העונשין, אך הדבר מציב שאלות חוקתיות הנוגעות לחופש הביטוי.
סעיף 214 לחוק העונשין, שהחליף בשנת 1977 את סעיף 179 לפקודת החוק הפלילי, אוסר על פרסום או הצגה של "חומר תועבה". הסעיף, בשל לשונו המעורפלת וניסוחו המיושן, נאכף כיום כמעט רק בהקשר של פורנוגרפית קטינים. רבים הצביעו על הצורך בשינוי סעיפים אלו והתאמתם לשיח הציבורי על לפורנוגרפיה ולעידן המחשב והאינטרנט.
בשנת 2000, עם תחילת השידור הדיגיטלי בישראל, החלו לשדר בישראל ערוצי פורנו בתשלום (כמקובל בארצות אחרות), בהזמנה אישית של הערוצים. ביס שודרו הערוצים "בלו" ו"פלייבוי" ובחברות הכבלים שודרו הערוצים "ויויד", "ספייס" ו"פלייבוי" לצד סרטי פורנו בהזמנה אישית ב"הום סינמה". ח"כ יגאל ביבי מהמפד"ל יזם הצעת חוק האוסרת על שידורי פורנו בטלוויזיה באמצעות תיקון לחוק הבזק. החוק אושר ביולי 2001. יס והוט עקפו את החוק על ידי שידור ערוצי הפורנו, כאילו הם סרטים בודדים במתכונת של "שלם וצפה", שבה היה צריך להזמין את הערוצים באופן יומיומי. בתגובה יזם ח"כ ביבי חוק נוסף שאסר שידורי פורנו גם במתכונת זו, והחוק אושר ביוני 2002. כתוצאה מכך אין היום שידורי פורנו "קשה" ביס ובהוט: ערוצי הפורנו ירדו מהמסך ולאחר זמן מה הוחלפו בערוצים המציגים תוכן "רך" או מצונזר יותר. בין הערוצים שהוחזרו היה "ערוץ פלייבוי" במתכונת מצונזרת. ב-2005 יס והוט נקנסו ב-90,000 ש"ח עקב שידור סרט פורנו קשה בערוץ פלייבוי.[28]
למרות האיסור על שידורי פורנו "קשה", זמינות תכנים אלו קיימת גם בארץ, דרך אתרים אינטרנטיים, כפי שקיים בשאר העולם.
חנויות לאביזרי מין
[עריכת קוד מקור | עריכה]חנות לאביזרי מין (קרויה גם חנות למבוגרים, חנות ארוטית או חנות ספרים למבוגרים) היא חנות המוכרת מוצרים הקשורים לבידור מיני או ארוטי של מבוגרים, למשל ויברטורים, הלבשה תחתונה, ביגוד,פורנוגרפיה ועוד. חנויות לאביזרי מין הן חלק מתעשיית המין. חנות אביזרי המין הראשונה נפתחה ב-1962, על ידי ביאטה אוזה בפלנסבורג שבמערב גרמניה. כיום ניתן למצוא חנויות לאביזרי מין במדינות רבות ובאינטרנט.
ברוב המדינות, חנויות לאביזרי מין הן תחת השגחה חוקית, כאשר הכניסה אליהן אינה מותרת לקטינים אשר גילם נקבע לפי החוק המקומי. ישנן מדינות האוסרות על קיומן של חנויות אלו ועל הפצת המוצרים הנמכרים בהן. בחלק מהמדינות המאפשרות את קיומן של חנויות לאביזרי מין ישנן גם חנויות בהן ניתן לצפות בסרטים פורנוגרפיים בתאים פרטיים המיועדים לכך, וחנויות בהן יש חדרים בהם מתקיימים מופעי חשפנות פרטיים או הופעות הצצה (פיפ שואוז). בנוסף, ישנן חנויות לאביזרי מין שבהן אולם המקרין סרטים למבוגרים. ישנן גם הרבה חנויות לאביזרי מין אינטרנטיות המוכרות מגוון של מוצרים למבוגרים כמו צעצועי סקס, מגזינים פורנוגרפיים, סרטים פורנוגרפיים ובגדים התואמים לפטישים.
צרכנים הרבה פעמים מעדיפים חנויות לאביזרי מין אינטרנטיות מאחר ויש בהן פחות תקורה, בשל הנגישות מהבית והדיסקרטיות שחנויות כאלה מאפשרות.[29]
ראשית מכירת אביזרי מין החלה עם דגם הוויברטור הראשון. הוויברטור הראשון הושק בשנת 1734 והופעל באופן ידני. אביזרי המין לא נמכרו באופן ישיר לצרכנים/ות אלא נמכרו לרופאים לצורכי טיפול ב"היסטריה נשית". "היסטריה נשית" הוגדרה באותו הזמן כמחלה שנגרמה מהצטברות של זרע נשי, כשהטיפול שהוצע לה הוא "דגדוג"- יצירת אורגזמה.[30]
כיום מכירת אביזרי מין נפוצה גם לא לשם צורך רפואי. הפופולריות של אביזרי מין עלתה בעשור האחרון ובהתאם גם הביקוש לחנויות לאביזרי מין. יחד עם זאת בשנים האחרונות הצורך בחנויות לאביזרי מין ירד בשל הנגישות שבקנייה באינטרנט שמאפשרת לחסוך מבוכה שלעתים עולה בכניסה לחנויות לאביזרי מין. כמו כן, נגישות של אביזרי מין מסוימים (למשל טבעת רטט) בחנויות אשר אינן מיועדות באופן בלעדי למכירה של אביזרי מין, כמו בתי מרקחת, השפיעו על פופולריות החנויות לאביזרי מין.[31]
כיום את החנויות לאביזרי מין פוקדות ופוקדים קונים/ות יחידים/ות או בזוגיות, המעוניינים בעצות לשיפור חיי המין ובאביזרים אשר יועילו ויוסיפו לאקט המיני ויעזרו לקונים/ות להגיע לסיפוק מיני. העצמת העונג הגופני מעצימה בתורה את ההנאה מקיום יחסי מין. על פי מחקרים עדכניים, אביזרי המין נמצאו כמעצימים את העונג והסיפוק הגופני של הפרטנרים ביחסי המין וכן כמשפרים את התפקוד המיני והתשוקה המינית.[32] ניתן למצוא מוצרים מגוונים בחנויות לאביזרי מין כגון ויברטורים, דילדואים, מוצרים המיועדים לעינוג אנאלי, רתמות, טבעות שליטה ורטט, מאוננים ושרוולים, מוצרי סאדו-מאזו, אביזרים למסיבות רווקות, משחקים לזוגות, חומרי סיכה, שמני עיסוי ונרות אוירה, קונדומים,[33] ביגוד, ספרי הסברה ועוד. בנוסף, יש חנויות המציעות יעוץ מיני, הפקת אירועים וסדנאות, ואף כאלה שמפעילות בלוגים לשם הסברה מינית.[34]
חנויות לאביזרי מין בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]חנויות לאביזרי מין קיימות בכל העולם, הן מגוונות ומתאימות עצמן לתרבות האופיינית למדינה, אך ניתן לראות בסיס משותף ברקע להקמת החנויות לאביזרי מין. במדינות השונות החנויות הוקמו בעיקר בעקבות שינוי בתפיסת המיניות בחברה או בעקבות המצאת אביזרי מין שונים. בהתאם לתרבות המדינות השונות יש גם הגבלות שונות על החנויות.
בבריטניה חל איסור על הצגת הסחורה הנמכרת בחלונות ראווה, לרוב חזית החנות מכוסה והחנות מחויבת להציב שלט אזהרה. הכניסה לחנויות מותרת מגיל 18 בלבד.
בארצות הברית, הותרו הפעלתן של חנויות לאביזרי מין כבר ב-1960, בעקבות החלטת בית המשפט העליון. עם זאת, ניתנה אפשרות למדינות ולרשויות החוק המקומיות לקבוע אזורים ספציפיים בהם מותר להקים את החנויות, מה שהוביל להקמתן בפרברי הערים, או דחוסות באזור יחיד אשר יצר מעין מחוז חלונות אדומים.
בקנדה אין הגבלת גיל על קניית אביזרי מין אך רק מגיל 18 מותר לרכוש או לצפות בפורנוגרפיה. ברוב החנויות בקנדה יש מכירה של סרטים פורנוגרפיים ולכן הכניסה לחנויות אלו מוגבלת.
ביפן חנויות הסקס מציעות גם הנטאי, מגזיני אנימה פורנוגרפיים הפופולריים במדינה זו.
בהולנד נפתחה ב-2010 חנות לאביזרי מין האינטרנטית הראשונה שמיועדת לציבור המוסלמי.[35]
בדרום אפריקה, לאחר שנלסון מנדלה התיר בחוק את המכירה של אביזרי מין,[36] נפתחה ב-1994 חנות אביזרי המין הראשונה במדינה- "עולם המבוגרים" ("adult world"). חנות זו הפכה במהרה לרשת של 52 חנויות בדרום אפריקה ועוד 15 חנויות באוסטרליה.[37]
חנויות לאביזרי מין בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 1970 נפתחה לראשונה בישראל החנות "בוטיק המין ארוס". מספר חודשים לפני כן הושגה פשרה בבג"ץ בנושא פתיחת החנות. על פי ידיעה קצרה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ב-19.03.1970: "'שאלת ייבואם של אמצעי מניעה שונים ואמצעי עזר לחיי המין תיבדק על ידי הרשות המוסמכת במשרד הבריאות, והיה אם ייקבע שלמוצרים יש ערך רפואי, יוחלט אם ובאילו תנאים יותר יבואם'. כך נקבע בפשרה שהוגשה בבית המשפט העליון בדיון בבג"ץ שהגיש סוחר מתל אביב, מר צבי ביגלמן, נגד שר המסחר והתעשייה".[38]
פתיחת חנות זו מלמדת על מגמה שהתחוללה בארץ בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 ואשר בישרה את תחילתו של עידן המתירנות והחופש המיני בישראל.
ב-1999 אושרה הצעת החוק של חבר הכנסת חנן פורת, שהכניסה לחנויות לאביזרי מין תיאסר על צעירים מתחת לגיל 17 ויוגבל הפרסום שיותר לחנויות אלה. בנוסף, רשויות מקומיות יהיו רשאיות למנוע מתןרישיונות לפתיחת עסקים למכירת אביזרי מין באזורים הסמוכים למוסדות חינוך בהם לומדים קטינים.
במהלך השנים ועם פתיחת השיח בנושאי מין ומיניות, המקדם חיי מין פוריים, מספקים ומהנים ליחיד/ה ולבני/ות- זוג מתוך תפיסה שחיי מין מהווים נדבך מרכזי בחייהם של זוגות, יחידים ויחידות, וכן שחיי מין מהנים תורמים לשיפור באיכות החיים, עלתה הפופולריות של חנויות המין. עם השנים נפתחו יותר ויותר חנויות לאביזרי מין ברחבי הארץ אשר מטרתן כבר לא הייתה רק "בריאותית".
בין היתר קיימות חנויות לאביזרי מין שנועדו לקדם את ההנאה המינית הנשית ומתמקדות בסחורה ייעודית לנשים. בשנים האחרונות קמות יותר ויותר חנויות לאביזרי מין בניהול נשים ובהתאם גם אביזרי המין מעוצבים על ידי נשים ועבור נשים. דוגמאות לכך היא החנות הישראלית "סיסטרס" והחנות האיטנרנטית "UNBOND" שבין מוצריהן ניתן למצוא תכשיטים שיכולים לשמש גם כאביזרי מין.
שימוש בילדים בתעשיית המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד שהחוקיות של בידור מיני על ידי מבוגרים משתנה ממדינה למדינה, השימוש בילדים בתעשיית המין הוא לא חוקי כמעט בכל מקום בעולם.
ניצול מיני מסחרי של ילדים מוגדר כ-"התעללות מינית על ידי מבוגר ופיצוי בכסף או סוג אחר לילד או לאדם שלישי. הילד נמצא בסכנה כאובייקט מיני וכאובייקט מסחרי".
ניצול מיני מסחרי של ילדים כולל זנות של ילדים, פורנוגרפיה של ילדים, תיירות מינית המכוונת לרכישת שירותי מין מילדים, ועוד סוגים של עסקאות הקשורות למין בהן ילדים מעורבים בפעילות מינית בכדי לספק צורכי חיים בסיסיים כגון אוכל, מחסה או הזדמנות לחינוך. הניצול כולל צורות של עסקאות הקשורות למין בהן ההתעללות המינית אינה מופסקת או מדווחת על ידי חבר במשפחה, בעקבות תועלת המופקת מכך. ניצול מיני מסחרי של ילדים רווח באסיה ובחלקים של אמריקה הלטינית. תאילנד, קמבודיה, הודו, ברזיל ומקסיקו הוגדרו כמדינות העיקריות בהן יש ניצול מיני מסחרי של ילדים.[39]
התנגדות לתעשיית המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]תעשיית המין מאוד שנויה במחלוקת ולאנשים רבים, ארגונים וממשלות יש התנגדות מוסרית חזקה כלפיה. כתוצאה מכך, פורנוגרפיה, זנות, חשפנות ומקצועות נוספים בתחום הם אסורים על פי החוק במדינות רבות.
המונח התנועה האנטי פורנוגרפית מתאר את אלו הטוענים שלפורנוגרפיה יש השפעות מזיקות על החברה, למשל בעידוד של סחר מיני, הורדת רמת הרגישות, פדופיליה, דה-הומיניזציה, ניצול מיני, אי תפקוד מיני וחוסר היכולת לקיים מערכות יחסים מיניות בריאות.
ישנם חוקרים הטוענים שעובדות מין יכולות להרוויח ממקצוען בהקשר של מעמדן כמהגרות. במאמרה "מוכרות סקס בשביל ויזה: תיירות סקס כאבן קפיצה להגירה בינלאומית" האנתרופולוגית דניס ברנן נותנת כדוגמה את המצב של הזונות ברפובליקה הדומיניקנית בעיירת התיירות סוסוה, בה זונות מתחתנות עם לקוחותיהן לשם הגירה למדינות זרות בחיפוש אחר חיים טובים יותר. הלקוחות, למעשה, הם אלו המחזיקים את הכוח בסיטואציה הזאת. הלקוחות יכולים לעכב או לשלול את הויזה של עובדות המין, ובכך למנוע מהן את היכולת להגר או להכריח אותן לחזור לארץ המוצא שלהן. ישנם לקוחות הרואים בעובדות מין ממדינות אחרות כאובייקטים מסחריים אקזוטיים אשר יכולים להיות מושא לפטיש וניצול. עובדות מין הן גם בסכנה לביקורת ועוינות מצד משפחותיהן וקהילותיהן.[40]
הומופוביה בתעשיית המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחרונה הקהילה הלהט"בית קיבלה בברכה את היצירה של עשייה הקשורה למין דרך נקודת מבט להט"בית. לעומת זאת, ניתן לשמוע גם ביקורת בתוך הקהילה בעקבות היחס הברוטלי כלפי העובדים בתעשיית המין. הרבה יוצרים ומקדמים של פורנוגרפיה קווירית טוענים שזוהי עבודה משחררת המאפשרת השמעת קול במדיה הפופולרית, אך המבקרים רואים בתומכים בפורנוגרפיה הקווירית כיוצרים מחסום חדש איתו הקהילה הלהט"בית צריכה להתמודד.[41]
התנגדות פמיניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפמיניזם חלוק בכל הקשור לתעשיית המין. במאמרה "מה לא בסדר בזנות", קרול פייטמן טוענת שתעשיית המין היא הלכה למעשה החפצה של נשים. הזנות הופכת את הגוף של נשים לאובייקט אותו גברים יכולים לקנות במחיר מסוים. היא גם טוענת שזנות וענפים אחרים בתעשיית המין מחזקים את רעיון הבעלות הגברית על הנשים. מצד שני, זרמים אחרים בפמיניזם, לדוגמה פמיניזם סקס-פוזיטיב, רואים את תעשיית המין כמעצימה נשים. המקצועות שהם חלק מתעשיית המין יכולים להיחשב כמקצועות בלבד, בהן הנשים משתחררות מנורמות חברתיות שבעבר שמרו את המיניות שלהן מתחת לכיסויים של "חוסר מוסריות".[42] בהתבסס על טענות אלו, שוודיה, נורווגיה ואיסלנד קבעו חוקים של הפללת הלקוח, יחד עם התרה של העיסוק בזנות.[43] התומכים במודל חוקתי זה מצהירים על הפחתה בזנות המנוגדת לחוק ובמסחר המיני במדינות אלו. המתנגדים לכך מתווכחים עם הצהרות אלו.[44]
התנגדויות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תעשיית המין פעמים רבות זוכה לביקורת מאחר שלעתים מתקשרת לפשעים כמו סחר בבני אדם, הגירה בלתי חוקית, שימוש בסמים וניצול של ילדים בפורנו ובזנות. תעשיית המין גם מעוררת חששות בהקשר להתפשטות של מחלות מין.
- ^ Drea KnufkenDrea Knufken, The World’s Most Lucrative Business Markets, business pundit, may 26, 2010
- ^ Janell L. Carroll, Sexuality Now: Embracing Diversity, Cengage Learning, 2009, עמ' 527
- ^ John J. Potterat Devon D. Brewer Stephen Q. Muth Richard B. Rothenberg Donald E. Woodhouse John B. Muth Heather K. Stites Stuart Brody, Mortality in a Long-term Open Cohort of Prostitute Women, American Journal of Epidemiology, 8 159, 2004, עמ' 778-785
- ^ 1 2 ברקאי, מ. (2010). כלים לטיפול בבעיית הזנות בישראל: נייר עמדה. המכון לאסטרטגיה ציונית, נכתב במסגרת התוכנית למנהיגות צעירה.
- ^ לוטן א. (2006). הזנות בישראל- סקירת התופעה ויחס הממסד אליה. מוגש לוועדה לקידום מעמד האשה. הכנסת מחלקת מידע ומחקר. אתר הכנסת. נדלה בתאריך 16.6.14.
- ^ שולמית אלמוג, זנות כנזק: טראומה לצד קלון חברתי, בסימן טראומה-עיונים בזהות, זיכרון וייצוג, הקיבוץ המאוחד, 2015, עמ' 101-122
- ^ Martin Oppermann, Sex Tourism, Annals of Tourism Research, 2 26, 1999, עמ' 251-266
- ^ Kimberly Kay Hoang, Dealing in Desire, Universuty of California Press, 2015
- ^ Parry Hannah, One in 20 students turning to sex industry to pay their way through university, Mail Online, march 27, 2015
- ^ 1 2 ILO News, "Sex industry assuming massive proportions in Southeast Asia, International Labour Organization, August 19, 1998
- ^ Zheng Tiantian, . Red Lights: The Lives of Sex Workers in Postsocialist China, University of Minnesota Press, 2008, עמ' 2-3
- ^ https://www.youtube.com/watch?v=eu_K5wvdMAY
- ^ ניו יורק טיימס, הקרב על חוות השפנפנות, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
- ^ עו"ד ליאור בן דוד, הפללת לקוחות הזנות- סקירה משווה, באתר הכנסת- לשכה משפטית, 7 ביולי, 2014
- ^ איגרת ליום הבינלאומי למיגור העבדות, באתר הרשות לקידום מעמד האישה, 2 בדצמבר, 2010
- ^ נעמי לבנקרון ויוסי דאהן, אשה עוברת לסוחר- סחר בנשים בישראל, מוקד סיוע לעובדים זרים, אשה אשה- מרכז פמיניסטי חיפה, מרכז אדוה, 2003
- ^ נעמי לבנקרון, סחר בנשים בישראל 2016, באתר המהגר
- ^ ד"ר גלעד נתן, טיפול המשטרה בקורבנות סחר בבני- אדם למטרות עבודה וזנות, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 10 בנובמבר, 2009
- ^ אבי אשכנזי, הבורסה נופלת: המשטרה פשטה על מועדוני החשפנות, באתר nrg, 22 בנובמבר 2009
- ^ "John Osburg, "Anxious Wealth
- ^ "Tiantian Zheng, "Red Lights
- ^ Geisler, Erin, ?Pornography: A Mirror of American Culture, University of Texas, 2009
- ^ Paul J. Wright Robert S. Tokunaga Ashley Kraus, A Meta-Analysis of Pornography Consumption and Actual Acts of Sexual Aggression in General Population Studies, Journal of Communication, 1 66, עמ' 183-205
- ^ Milton Diamond, Pornography, public acceptance and sex related crime: A review, International Journal of Law and Psychiatry, 3 33, 2010, עמ' 197-199
- ^ ,Paul J. Wright, Robert S. Tokunaga, Ashley Kraus Elyssa Klann, Pornography Consumption and Satisfaction: a Meta-Analysis, Human Communication Research, 3 43, 2017, עמ' 315-343
- ^ .Perry, Samuel L., Davis, Joshua T, Are Pornography Users More Likely to Experience a Romantic Breakup? Evidence from Longitudinal Data, Sexuality and Culture, 4 21, 2017, עמ' 1157–1176 doi: 10.1007/s1211
- ^ Avedon Carol, [https://web.archive.org/web/20140209131303/http://www.fiawol.demon.co.uk/FAC/harm.htm The Harm of Porn: Just Another Excuse to Censor], wayback machine, 1995
- ^ רועי הולר, yes ו-HOT נקנסו בגלל שידור סרט פורנו, באתר ynet, 16 במאי, 2005
- ^ Kashmira Gander, Par Femme: The Coolest Women's Sex Shop on the Internet, The Independemt, march 15, 2017
- ^ מצב רטט: 15 דברים שלא ידעתן על ויברטורים, באתר מאקו, 1 בנובמבר, 2017
- ^ Eamonn Duff, Charge supermarkets for toy sales: sex lobby, The Sydney Morning Herald, october 6, 2013
- ^ Michael Reece, Debra Herbenick, Stephanie A. Sanders, Brian Dodge, Annahita Ghassemi, J. Dennis Fortenberry, Prevalence and Characteristics of Vibrator Use by Men in the United States, TheJournal of Sexual Medicine, 7 6, 2009, עמ' 1867–1874
- ^ https://sisters.co.il/
- ^ https://secret-shay.co.il/store.html?gclid=Cj0KCQjw_7HdBRDPARIsAN_ltcIeDqIWUnMjIZuEvk7tBBHTZI237PR3IChuI3IPCxSYDmYRUJn4O4caAmIwEALw_wcB
- ^ First Muslim online sex shop, The Australian, April 1, 2010
- ^ Nelson Mandela Legalized Sex Toys, Adultsmart Blog, December 21, 2016
- ^ A View Into the Operations of Adult Smart, Adultsmart Blog, December 21,2016
- ^
יעל גרינפטר, מין? רק עם ערך רפואי | דעה, באתר הארץ, 14 במרץ 2013
- ^ Emilio Godoy, RIGHTS-MEXICO: 16,000 Victims of Child Sexual Exploitation, IPS, August 13, 2007
- ^ Denise Brennan, Ehrenreich, Barbara; Hochschild, Arlie Russell (ע), Global Woman: Nannies, Maids, and Sex Workers in the New Economy, Metropolitan Books, 2002, עמ' 243–248
- ^ Kendall, C.N, Gay Males Pornography's "Actors": When "Fantasy" Isn't, Journal of Trauma Practice 2, 2003, עמ' 93-114
- ^ Kelly J. Bell, A Feminist's Argument On How Sex Work Can Benefit Women, Inquiries Journal, 11 1, 2007, עמ' 1-2
- ^ ?What is the Nordic Model, Nordic Model Now
- ^ Cas Mudde, The Paternalistic Fallacy of the “Nordic Model” of Prostitution, Huffpost, August 4, 2016
