לא תערץ מפניהם
| מקרא | דברים, ז', כ"א |
|---|---|
| ברייתא | מדרש תנאים לדברים כ, א |
| משנה תורה | ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז', הלכה ט"ו |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, לאו נ"ח, ספר החינוך, מצווה תקכ"ה |
  | |
לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם היא מצוות לא תעשה שלא לחשוש מהאויב בשעת מלחמה ושלא לברוח מפניו.
מקור המצווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איסור זה נזכר בתורה כמה פעמים:
עיקר האיסור נזכר בפרשת עקב, בדברי משה רבנו לפני פטירתו, בנאומו לעם ישראל, כשהוא מצווה אותם על זמן כניסתם לארץ והוא מדגיש כי אל להם לפחד מהגויים יושבי הארץ אף שהם רבים:
לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא
כמו כן נזכר הדבר כבר בתחילת דברי משה על העם בפרשת דברים:”לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם” (ספר דברים, פרק ג', פסוק כ"ב).
כמו חוזרת התורה על איסור זה, בפרשת כהן משוח מלחמה:”כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (ספר דברים, פרק כ', פסוק א').
במדרש תנאים[1] נאמר: "לא תירא מהם - הרי זו אזהרה".
מחלוקת הראשונים האם למנותה במניין המצוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ר"י פרלא מציין[2] שבעל הלכות גדולות ורס"ג באזהרות שלו אינם מונים את הלאו הזה.
הרמב"ם מנה מצווה זו כאחת ממצוות לא תעשה[3] "שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה". על דברי הרמב"ם אלו, העירו הראב"ד[4] והרמב"ן[5] שפסוקים אלה הם הבטחה ולא מצווה.
ביישוב דברי הרמב"ם כתב הכסף משנה שהרמב"ם מפרש את הפסוקים כפשוטם, ולכן "לא תערץ" "לא תירא" וכיוצא בהם הם איסור ולא הבטחה.
גם רבנו יונה מונה בספרו שערי תשובה מצוות לא תעשה על מורא, אם כי בדבריו איסור המורא אינו רק בנושא המלחמה, אלא בכל צרה שבאה לאדם: ”'כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם, לא תירא מהם'[6]. 'כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם'. הוזהרנו בזה, שאם יראה האדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה, כעניין שנאמר[7]: 'אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ', וכן כתוב[8]: 'מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת'.”
פרטים במצווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיוב נשים בה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר החינוך[9] כתב: "ונוהגת מצווה זו בזכרים כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן". והעיר על כך בעל מנחת חינוך שבמלחמת מצווה גם נשים יוצאות למלחמה, ואז מחויבות גם הן בלאו זה.
מתי עובר על הלאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מביא עצמו לפחד - בעל מנחת חינוך תמה על דברי הרמב"ם, והרי הירא ורך הלבב, שלשיטת רבי יוסי הגלילי הוא הירא מעבירות שבידו[10], אם הוא ירא כפשוטו, שמע קול קרנות והרתיע, יש לו עבירה בידו, שעבר על "לא תערץ מפניהם". הר"י פרלא הסביר שאין עבירה למי שחושש מהמלחמה אלא למי שמביא את עצמו לידי פחד כגון שמהרהר בדברים המביאים לפחד.
- בשעת המלחמה - המשך חכמה[11] סובר שכל האיסור הוא רק בשעת המלחמה ממש ולא לפני כן (ובכך גם כן מיושבת קושיית המנחת חינוך).
שני תנאים אלה מדייקים האחרונים מלשון הרמב"ם[12]: ”וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם”.
שכר מי שמקיים את המצווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרמב"ם כותב הבטחה מיוחדת לגבי שכרו של מי שמקיים את המצווה: ”וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל, ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך” (משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז', הלכה ט"ו).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אברהם שרמן, איסור מורך הלב וחובת מסירות הנפש בשעת לחימה, מתוך "ניב המדרשייה" תשמ"ג - תשמ"ד עמ' 101-111, באתר דעת
- יחיאל קפלן, הירא ורך הלבב (ב), מתוך עלון שבות גיליון 63
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לדברים כ, א
- ^ בהערותיו לספר המצוות של רס"ג, לאוין קכח
- ^ ספר המצוות מצוות לא תעשה נח. ייתכן שהיו בפניו דברי מדרש תנאים. ראו בהערות רד"צ הופמן למדרש תנאים, ובקריית מלך לרמב"ם הלכות מלכים סוף פרק ז.
- ^ בהערותיו למניין המצוות שבתחילת משנה תורה לרמב"ם
- ^ בהשגותיו לספר המצוות
- ^ ספר דברים, פרק ז', פסוקים י"ז–י"ח
- ^ ספר תהלים, פרק פ"ה, פסוק י'
- ^ ספר ישעיה, פרק נ"א, פסוק י"ב
- ^ מצווה תקכה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ד, עמוד א'
- ^ לדברים פרק כ פסוק ג
- ^ ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז', הלכה ט"ו