ניקי לאודה
 | |||||||||||||||||
| לידה |
22 בפברואר 1949 וינה, אזורי הכיבוש באוסטריה  | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 במאי 2019 (בגיל 70) ציריך, שווייץ | ||||||||||||||||
| שם לידה |
Andreas Nikolaus Lauda | ||||||||||||||||
| לאום |
אוסטריה | ||||||||||||||||
| מקום קבורה |
Heiligenstädter Friedhof | ||||||||||||||||
| תקופת הפעילות |
? – 20 במאי 2019 | ||||||||||||||||
| השקפה דתית |
נצרות קתולית | ||||||||||||||||
| בן או בת זוג |
| ||||||||||||||||
| מספר צאצאים |
5 | ||||||||||||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
אנדראס ניקולאוס "ניקי" לאודה (באנגלית: Andreas Nikolaus "Niki" Lauda; 22 בפברואר 1949 – 20 במאי 2019) היה טייס, יזם ונהג במרוצי פורמולה 1, מאוסטריה. לאודה ניצח שלוש פעמים באליפות העולם בפורמולה 1, הוא יסד וניהל שתי חברות תעופה ואף ניהל במשך שנתיים את קבוצת יגואר במרוצי פורמולה 1.
ב-2013 הופיעה דמותו של לאודה בסרט Rush המתאר את היריבות בינו לבין ג'יימס האנט.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאודה נולד בווינה, אוסטריה, למשפחה עשירה. הוא החל עוסק בספורט מרוצי מכוניות למרות התנגדות משפחתו. תחילה התחרה לאודה במכונית מיני, ומשם עבר לקטגוריית פורמולה וי, כנהוג בארצות מרכז אירופה. מקטגוריה זו עבר לנהוג במכוניות ספורט: פורשה ושברון. בשנת 1971 נטל הלוואה בנקאית גדולה וקנה את דרכו לקבוצת מרץ, כנהג פורמולה 2. בשנת 1973 עבר לקבוצת BRM, פעם נוספת לאחר שהשקיע מכספו בקבוצה. בשנת 1974 נקרתה בדרכו ההזדמנות כאשר הנהג קליי רגזוני עזב לקבוצת פרארי ובעל הקבוצה, אנצו פרארי שאל לדעתו על לאודה. רגזוני שיבח את לאודה, ופרארי הזמינו להצטרף לקבוצה ואף שילם את החובות שצבר עד אותה עת.
שנותיו בפרארי: 1974–1977[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר במרוץ הבכורה בקבוצת פרארי סיים לאודה במקום השני בגרנד פרי בארגנטינה. ניצחונו הראשון בגרנד פרי, שהיה אף ניצחון ראשון לקבוצת פרארי מאז 1972, היה בגרנד פרי הספרדי. בשישה מרוצים בעונתו הראשונה בפרארי פתח את המרוץ במקום הראשון, אולם ניצח רק במרוץ אחד נוסף (הגרנד פרי ההולנדי), בגלל צירוף של תקלות טכניות וחוסר ניסיון. הוא סיים רביעי באליפות הנהגים והראה מחויבות עמוקה לפיתוח המכונית.
את עונת 1975 פתח בהופעות אפרוריות בארבעת המרוצים הראשונים, אולם לאחריהם זכה בארבע מתוך חמשת המרוצים בהם השתתף. הוא ניצח אף במרוץ האחרון בעונה, שנערך בארצות הברית, ובכך הבטיח את אליפות העולם. באותה עונה אף היה הנהג הראשון והיחיד שביצע הקפת מסלול בנורבורגרינג, בגרנד פרי גרמניה, בפחות מ-7 דקות, הישג יוצא דופן באותם ימים.
בעונת 1976 בלט לאודה החל מן המרוץ הראשון, וזכה בארבעה מתוך ששת המרוצים הראשונים, בשני האחרים סיים במקום השני. בעת שהשיג את ניצחונו החמישי הוביל כבר בדירוג הנהגים במספר נקודות גדול מכפול מן הבא אחריו, וניצחונו באליפות נראה מובטח. שבוע בטרם התקיים מרוץ גרנד פרי גרמניה ניסה לאודה לארגן חרם נהגים על המסלול על רקע נושאי בטיחות, אולם נכשל. בעת ההקפה השנייה במרוץ איבד לאודה שליטה על הרכב, כנראה עקב תקלה במתלה האחורי, התנגש במעקה בטיחות והוטח בחזרה לתוך המסלול, שם התנגשו בו שתי מכוניות מרוץ אחרות. מכוניתו עלתה בלהבות, בעודו לכוד בכלי הרכב. בטרם הצליחו נהגים אחרים לחלצו הוא נכווה קשות בראשו וכן סבל משאיפת עשן. בבית החולים הוא שקע בקומה וכומר הוזמן למיטתו.
כתוצאה מפציעתו סבל לאודה מצלקות בולטות בפניו, שהפכו לסימן ההיכר שלו בציבור. הוא הסתפק בניתוח פלסטי כדי לאפשר לו לפקוח באופן חופשי את עיניו, אולם לא תיקן צלקות בולטות אחרות. מאז התאונה הקפיד לחבוש כובע אדום, כדי להסתיר צלקות על פדחתו. לאודה שב להתחרות שישה שבועות לאחר פציעתו ולא השתתף בשני מרוצים. בתקופה זו צמצמו הנהגים האחרים את פער הנקודות על לאודה, ובטרם המרוץ האחרון, שהתקיים ביפן, היה ג'יימס האנט בפיגור של שלוש נקודות בלבד אחריו. לאודה פרש מן המרוץ לאחר שתי הקפות בלבד, בגשם כבד, וטען כי החליט שאין זה בטיחותי להמשיך ולהתחרות בתנאים אלה. האנט שסיים את המרוץ שלישי, זכה באליפות בהפרש נקודה אחת. למרות זאת, פרישתו של לאודה ממרוץ זה נחשבת לאחד הצעדים האמיצים ביותר בהיסטוריית מרוצי המכוניות, עד היום.
פרישתו של לאודה מן הגרנד פרי היפני פגעה ביחסיו עם אנצו פרארי, דבר שהשפיע על ביצועיו בשנת 1977, אף על פי שזכה באליפות בשנה זו. עוד במהלך העונה הכריז לאודה על כוונתו לפרוש מקבוצת פרארי, זאת על רקע ההחלטה לשלב כנהג שלישי בקבוצה את ז'יל וילנב בגרנד פרי הקנדי.
קבוצת ברבהאם, פרישה, חזרה לקבוצת מקלארן ופרישה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1978 הצטרף לאודה לקבוצת ברבהאם (Brabham) בשכר של מיליון דולר לשנה, והיה בקבוצה במשך שתי עונות לא מוצלחות. בשנת 1979, בעת שהיה בגרנד פרי הקנדי, הודיע לבעל הקבוצה כי הוא מבקש לפרוש באופן מידי, כיוון שאיבד את התשוקה להתחרות. בשלב זה היה לאודה בעל חברה לטיסות שכר וחזר לאוסטריה לנהל את החברה במשרה מלאה.
בשנת 1982, לאחר שנזקק לכסף למימון החברה שניהל, חזר לאודה להתחרות במרוצי פורמולה 1. הוא הצטרף לקבוצה הבריטית מקלארן, וכבר במרוץ השלישי בו התחרה זכה בגרנד פרי בלונג ביץ'. בשנת 1984 זכה לאודה באליפות בפעם השלישית, כשהוא מוביל במחצית הנקודה על פני אלן פרוסט. בשנת 1985 חלה ירידה ביכולתו של לאודה, והוא פרש מ-13 מרוצים מתוך 16 בעונה. הוא ניצח פעם אחת בלבד, בגרנד פרי ההולנדי. ניצחון זה היה האחרון בקריירה שלו בפורמולה 1. בסוף העונה פרש מן המרוצים באופן סופי.
לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאודה שב לנהל את חברת התעופה שהקים, לאודה אייר (Lauda Air). בעת שעבד כמנהל חברת התעופה, הוא אף שימש כיועץ לקבוצת המרוצים פרארי. בשנת 1999 הודח מחברת התעופה שהקים, לאחר שמניות הרוב בחברה נמכרו לאוסטריאן איירליינס. בין השנים 2001–2002 הוא ניהל את קבוצת המרוצים יגואר. בשלהי שנת 2003 יסד חברת תעופה חדשה, ניקי. ללאודה היה רישיון טיס מסחרי, ומדי פעם נהג להטיס את מטוסי החברה שניהל.
ב-2012 התמנה לאודה ליושב ראש לא פעיל בקבוצת המרוצים מרצדס AMG בפורמולה 1.
בשנת 2016 הוענק לו פרס לוריוס למפעל חיים[1].
לאודה מת ב-20 במאי 2019, 9 חודשים לאחר שעבר השתלת ריאות[2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניקי לאודה, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
- ניקי לאודה באתר הרשמי של פורמולה 1 (באנגלית)
- ניקי לאודה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ניקי לאודה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Niki Lauda handed Laureus Lifetime Achievement Award, ESPN, 19 April 2016
- ^ "Austrian F1 legend Niki Lauda dies at 70" (באנגלית בריטית). 2019-05-21. נבדק ב-2019-05-21.
| בקרת זהויות |
|
|---|