ספר עזרא

ספר עזרא

ספר עזרא, מהדורת דעת מקרא
ספר עזרא, מהדורת דעת מקרא
מספר פרקים	10
מספר פסוקים	312
סדרת ספרים	כתובים
הספר הקודם	ספר דניאל
הספר הבא	ספר נחמיה
דמויות מרכזיות	עזרא הסופר

ספר עֶזְרָא הוא ספר בתנ"ך הנמצא בסדר כתובים, ומקומו אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה. על פי חז"ל, במקור כלל ספר עזרא את ספר נחמיה, ושניהם נחשבו לספר אחד ששמו עזרא. הספר (לבדו, בנפרד מספר נחמיה) מביא אוסף תעודות בארמית, חלקן מתורגמות לעברית, ורשימות יוחסין מימי שיבת ציון, ועוסק בעליות היהודים מן הגלות בימי כורש בהנהגת ששבצר, בימי דריווש הראשון בראשות זרובבל, ובימי ארתחששתא בראשות עזרא הסופר. הספר מסתיים בתיאור מגוף ראשון על ניסיונו של עזרא ליצור לאום יהודי מופרד על ידי מניעת נישואי תערובת והתבוללות עם נשים נכריות תושבות הארץ.

עזרא ונחמיה

בתנ"ך שסודר על ידי בעלי המסורה כולל ספר עזרא גם את ספר נחמיה. בהתאם לכך, התייחסו בתקופת הראשונים אל הספרים כספר אחד. גם בתלמוד נראה שמתייחסים אל ספרי עזרא ונחמיה כספר אחד, שכן בברייתא שבתלמוד בבלי מוזכרים כל ספרי התנ"ך וספר נחמיה אינו מוזכר. כמו כן, חז"ל התחבטו מדוע לא נקרא ספר נפרד על שם נחמיה, ועונים על כך שני תירוצים:

1. שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר: "זכרה לי אלהי לטובה".
2. שסיפר בגנותן של דניאל וראשונים, שנאמר: "וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל-הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף-שְׁקָלִים אַרְבָּעִים גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל-הָעָם וַאֲנִי לֹא-עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים.".

בהקספלה, מהדורת התנ"ך של אוריגנס מהמאה השלישית, המכיל את המקור העברי בצמוד לתרגום ליוונית, מופיע ספר נחמיה עם כותרת נפרדת. גם בוולגטה מופיע ספר נחמיה בנפרד. במהדורות הדפוס של התנ"ך בעברית במאה ה-15 מופיעים הספרים בנפרד.

על פי המחקר, הספרים נכתבו על ידי שני כותבים שונים וחוברו יחד לאחר כתיבתם, כפי שספר תרי עשר אוחד לאחר כתיבת חלקיו. חלק מהראיות שמובאות הן שבספר עזרא משולבים רישיונות חשובים בלשונם, לעומת ספר נחמיה שלא הביא את הרישיון לעלייה וגם לא הביא את הרישיון לבניית ירושלים. בנוסף, בראש ספר נחמיה יש 'כתובת', בעוד שבראש ספר עזרא אין. בנוסף, פרק ח' בנחמיה עוסק בעיקר בעזרא, וסביר להניח שאילו היה מחבר אחד לשני הספרים הוא היה מכניס את הפרק הזה בספר עזרא. כמו כן, הכותב של ספר עזרא מונה את השנה מחודש ניסן, כמקובל בתורה, ואילו בנחמיה הסופר החליט למנות את השנה מתשרי.

שינוי בולט נוסף הוא השינוי בין רשימת שמות ראשי האבות בעזרא לעומת הרשימה בספר נחמיה:

ספר עזרא, פרק ב'	ספר נחמיה, פרק ז'	פשר השינוי
זרובבל	זרובבל	-
ישוע	ישוע	-
נחמיה	נחמיה	-
שריה	עזריה	חילוף אתיות שיניות (זס"ש), השמטה (או הוספה) של מעיין תנועת עזר (ע חטופה) ליצירת משמעות מילולית.
רעליה	רעמיה, נחמני	חילוף למ"ד במ"ם, כמו חלופי האותיות ממוצא משותף (למנ"ר), ונוסף השם נחמני כדי להשלים לשנים-עשר, זכר לשנים-עשר השבטים.
מרדכי	מרדכי	-
בלשן	בלשן	-
מספר	מספרת	כמו סופרת - פוכרת.
בגוי	בגוי	-
בענה	בענה	-

מקומו בתנ"ך

ספר עזרא, מהדורת מקראות גדולות.

מקום הספר בתנ"ך, לפי הסדר בברייתא שבבלי הוא כפי שמקובל כיום - אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה (אם מחשיבים את ספר עזרא וספר נחמיה לאחד, אז הספר יופיע לפני דברי הימים). אך בתרגום היווני והרומי הוא מופיע לאחר ספר 'דברי הימים', ככל-הנראה בגלל הסדר הכרונולוגי והשוואת סוף פסוקי דברי הימים לתחילת הפסוקים בעזרא. מחלוקת דומה ניתן למצוא בפרשנים: הפירוש המיוחס לרש"י סובר, בעקבות הברייתא בבבלי, שעזרא הוא המשכו של ספר דניאל ולעומתו, הרמב"ן סובר, שעזרא הוא המשכו של דברי הימים.

סגנון הספר

כתב הספר

מתוך שינויי הכתיב וחסרות ויתרות עולה ההשערה שהספר נכתב בכתב האשורי מעין זה הנמצא במכתבי יב, בקיצורים ובלי רוחים בין מילה למילה.

לשון הספר

סגנון הספר שונה באופן בולט מהסגנון והעברית המקראית של שאר ספרי התנ"ך, ולשונו קרובה יותר ללשון ספר דברי הימים.
העברית בספר עזרא מושפעת מן השפה הארמית כמו חילוף האות ל' במקום מילת-היחס 'את': "ואשלחה לאליעזר לאריאל", תופעה מוכרת ונפוצה בשפה הארמית. בזמן כתיבת ספר עזרא השתמשו בעיקר בשפות ארמית, ארמית ממלכתית ופרסית^{[דרוש מקור]}.כמו כן, הספר רווי בלשון פרסית כמו המילים: גזבר, אגרטל, פרדס, נשתוון (מכתב), פתשגן\פרשגן (העתק), אחשדרפן.

בנוסף, יש בלשון ספר עזרא ביטויים קרובים ללשון חז"ל, לדוגמה:

1. "תענית" במקום "צום".
2. נביאים "העמדת" במקום "הקמת".

יש הרואים את סגנונו של ספר עזרא כסגנון של ספר דברי-ימים פשוט, אך ספר עזרא איננו משמש כספר דברי ימים, שהרי אין הוא מלמד אותנו דבר על חיי גלות בבל ופרס, ואפילו שמות מושלי פרס הידועים (כמו כנבוזי השני), לא נזכרו בספר.

כמקור על תולדות יהודה בימי שיבת ציון

ספר עזרא מהווה מקור חשוב על תקופת שיבת ציון, הגם שיש הטוענים שהוא מגמתי וסלקטיבי.

הזהות היהודית

איור של מטבע "יהד".

לפי ההיסטוריה המקראית, אפשרו הבבלים ל"עם הנשאר בארץ יהודה" להמשיך לקיים חיים תקינים בארצם. ייתכן שאותו "העם הנשאר" הם "עמי הארצות" שהפריעו בתחילת העבודה להקמת המזבח, גם בהמשך הדברים נראה שאל "בני ישראל השבים מהגולה" נתווספו "כל הנבדל מטֻמאת גוי הארץ", ועפ"י המסופר בנחמיה, הם השתתפו בטקס לפיו צריך להבדיל את תושבי ארץ יהודה מהשפעת שכנותיה.

המצב המדיני

מתוך ספר עזרא, אנו לא מוצאים התייחסות ישירה למצב המדיני של השלטון ביהודה שהוענק בהכרזת כורש. אולם ששבצר, המכונה בספרנו "הנשיא ליהודה", שהופקד על השבת כלי המקדש לירושלים, שב ונזכר בתפקיד פחה במסגרת התעודה הארמית שמוזכרת בכתוב.
בהשוואה לספר נחמיה, שפעילותו הייתה כ-150 שנים לאחר הכרזת כורש, מעיד על עצמו שהיה פחה ביהודה ואף מזכיר את הפחות שהיו לפניו.

ישנם חוקרים (כמו פרופ' יגאל ידין) ששללו עדויות אלה וטענו, שיהודה הפכה לפחוה רק בימי נחמיה, ושקודם לכן הייתה חלק מפחות שומרון. טענתם מצאה חיזוק בממצא הרב של טביעות "יהוד", אותן שייכו מבחינה פאליאוגרפית למחצית השנייה של המאה החמישית לפני הספירה, כלומר תקופת נחמיה. אולם לאחרונה נתגלו טביעות "יהוד" חדשות, שמתוכן ניתן ללמוד, שליהודה היה מעמד של פחוה כבר מהכרזת כורש ואולי אף קודם לכן. אף על-פי כן, לא ברור מדוע זרובבל, ממנהיגיה הבולטים של יהודה לאחר ששבצר ועד לסיום בניית המקדש, אינו מכונה בפירוש בספר עזרא בתואר פחה. על כל פנים, ספר חגי מזכירו באופן שכיח בתואר "פחת יהודה", ואולי אפשר להסביר שהתואר "פחת יהודיא" שבתעודה הארמית שבעזרא מכוון אליו.

בכל-זאת, קשה מאוד להסביר את חוסר-ההתייחסות בספר עזרא למצב המדיני ביהודה. ייתכן שהיא נובעת מההתמקדות בנושאים החברתיים-דתיים של יהודה ומהדגשת הפן השונה בתפקיד זרובבל כמנהיג יהודי.

השערה - השטח המיושב.

מנהיגי העם

בתחום הנהגת העם עולה מספר עזרא תמונה לפיה קיימת קבוצת מנהיגות לצד המנהיג המדיני והכהן הגדול. תמונה זו עולה מסיומה של התעודה הארמית.על פי תעודה זו חקר הפחה תתני את "זקני היהודים", אף על פי שבתחילת התעודה מסופר על זרובבל וישוע, שהיו הרוח החיה בחידוש בניית המקדש. אף תשובת המלך דריווש לתתני מכונת ל"פחת היהודים ולזקני היהודים". עדויות אלה מציירות תמונה מציאותית של התגבשות העדה כרשות ריבונית, שלנציגים שלה יש מעמד חוקי מוכר, לצד המנהיגות המדינית והכהן הגדול.

היקף מדינת יהודה

ספרי עזרא ונחמיה מהווים מקור חשוב להערכת היקף מדינת יהודה בתקופת שיבת ציון. בספר עזרא נמנים תשעה-עשר מקומות שאליהם התייחסו העולים עם זרובבל. בהנחה שמקומות אלו היו מיושבים בימי שיבת ציון, יוצא שבתקופת דריווש היה המשולש: בית אל - בית לחם - אונו - מיושב על ידי שבי ציון. בספר נחמיה מתואר שטח היישוב היהודי כמשתרע מאונו בצפון עד לכיש בדרום, ומלכיש מזרחה עד חברון ועד הנגב, ובמזרח נסב הקו מהנגב עד הר אפרים, וכלל את כיכר הירדן ובית הגלגל.

מכתביו לבני הגולה, והתייחסות יהודי תימן ל'ספר עזרא' ול'עזרא הסופר'

רבי יעקב ספיר נוסע תייר יהודי אשכנזי מארץ ישראל שביקר בתימן בשנת ה'תרי"ט (5,619 לבריאת העולם) מספר את הגרסה על אגרת תימן של עזרא הסופר ועל קצפו עליהם:

וכאשר עלה עזרא מבבל ושלח כתבים לכל ישראל לעלות עמו שלח גם אליהם (יהודי תימן) ולא באו. ובא עזרא בעצמו ולא קבלוהו לעלות עמו, באמרם מראש שאין זאת "גאולה שלימה", כי לא הגיע הקץ ועוד יגלו בראש גולים שנית מירושלים... והחרים אותם בחרמו הקשה, ואף הם הפכו עליו את הברכה, שלא ייקבר בארץ ישראל וקללת שניהם נתקיימה. הם אין להם שלווה ומנוחה... ששלוותם והצלחתם אינה מתקיימת ומתמדת בידם

בגרסתו של בעל המלאכת שלמה על המשניות, מופיעה הקללה:

עזרא קלל אותם "להיות כל ימיהם בעוני". ובעוונות נתקיים בנו באותו הגלות "עוני תורה ועוני ממון".

לעומתם גדולי רבני תימן כמו הרב עמרם קורח מחבר הספר בסערת תימן הנמנה עם משפחת קורח הבקיאה היטב במורשת יהדות תימן יוצא נגד דעה זו בחריפות וכותב, שאדרבה היא היא הסיבה שסיבת העניות הייתה מצויה אצל יהודי תימן מפני שהוציאו שם רע על עזרא הסופר שקילל אותם וכותב בזו הלשון:

כי "האומר שהיתה קללה זו" - עובר על תקנת הקדמונים ש"אין להוציא שם רע על המתים", ולפיכך האומר כן נמצא מוציא שם רע על עזרא הסופר שכביכול קילל שלא על פי ההלכה גורם לעצמו עניות בהילכדו בחרם הקדמונים

וכמו כן הרב חיים קורח מגדולי רבני תימן מכחיש זאת נמרצות, וכשנשאל בנושא זה, האם נכון שיהודי תימן לא תמצא אצלם מי שיקרא לבנו בשם עזרא, ומדוע קרא לבנו עזרא, והשיב וזו לשונו:

אל תשמע, אל תאמין! אין לדבר הזה כל יסוד ועיקר. חס ושלום שעזרא הסופר יקלל ישראל או אנשים יקללוהו, והרי מן הדין אסור לקלל שום יהודי כי הם "עם השם", רבים הם (=אצל קהילות יהודי תימן) אשר קראו שם בנם עזרא וישנם זקנים וצעירים אשר שמם עזרא. כשיהיה לך בן קרא שמו עזרא והשם יהיה בעזרך.

הנצחת ספר עזרא בארץ ישראל

בתי כנסת על שמו

על שמו בתי כנסת רבים במדינות העולם בארצות הברית כורדיסטן עיראק ובארץ ישראל, מהם בית כנסת עזרא הסופר בנס ציונה, ביבנה, ברחובות, וכן בירושלים שני בתי כנסת בשמו; אחד בית הכנסת עזרא הסופר ברחוב הטורים שכונת גאולה, והשני בית הכנסת עזרא הסופר (לעולי עמדיה צעירים עמדים שעלו מכורדיסטן) ברחוב באר שבע 9 בשכונת נחלת ציון לזכרו של בית כנסת בעל שם זהה שהיה בעמדיה בכורדיסטן, אל בית הכנסת הזה הובאו גם ספרי תורה עתיקים אותם הביאו העולים מעיר מוצאם.

שכונות ורחובות על שמו

• הוקמה שכונה על שמו בתל אביב בשם שכונת עזרא.
• הוקם מושב על שמו בית עזרא, מושב (מתנועת המושבים) במישור החוף הדרומי, בין אשדוד לאשקלון.
• הוקם על שמו תנועת עזרא, תנועת נוער דתית לאומית.
• הוקם יער על שמו בשם יער עזרא.
• הוקמה על שמו אגודת עזרא, אגודה ללימוד השפה העברית שייסד בעיירה פלונסק בשנת 1900 ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן-גוריון, שהיה אז בן ארבע-עשרה, ביחד עם חברים נוספים, בהם שלמה צמח, יצחק כבשנה ושמואל פוקס.

על שמו רחובות רבים בארץ ישראל. רחוב עזרא בערים; ירושלים, רחובות, בני ברק, בית שמש, תל אביב, חולון, וטבריה.

מבנה הספר

ניתן לחלק את ספר עזרא לשבעה חלקים:

1. הכרזת כורש ועליית ששבצר (פרק א').
2. עליית זרובבל, בניית המזבח וייסוד ההיכל (פרקים ב'-ג').
3. דרישת עמי הארצות לעזור בבניית המקדש, סירוב ראשי האבות והפסקת הבנייה (ד', א'–ו').
4. התנגדות עמי הארצות לבנייה ומכתב השטנה לארתחששתא (ד', ז'–כ"ג).
5. המשך וסיום בניית המקדש (פרקים ד', כ"ד-ו').
6. עליית עזרא עם רישיון ארתחששתא (פרקים ז'-ח').
7. ההתבוללות ותיקונה (פרקים ט'-י').

הספר פותח בהכרזת כורש, בה הוא קורא לכל העם הנותרים לעלות ולבנות לה' בית בירושלים. עוד הוא מוסיף, שכל מי שנשאר בגלות, יחזק את האנשים העולים בכסף וברכוש, חוץ מהנדבה שיביאו להם כדי לבנות את בית-המקדש.

עליית עזרא, מאת גוסטב דורה.

לאחר-מכן, הספר מונה את הרכוש שהעלו איתם העולים. כמו כן, מנויים מספר האנשים שעלו בראשות זרובבל, ישוע, נחמיה, שריה, רעליה, מרדכי, בלשן, בגוי, רחום ובענה. ברשימה זו נמנו אחד-עשר ראשים, ואילו בנחמיה נמנו שנים-עשר ראשים מקבילים, עיין בטבלת ההשוואה שלמעלה.

בחודש תשרי, בנו ישוע ואחיו הכוהנים וזרובבל ואחיו את המזבח, שם הם מעלים עליו עולות "ככתוב בתורת משה". כל-זה, אף על פי ש"היכל ה' לא יוסד", כלומר בעוד שבית-המקדש עדיין לא בנוי.

שנתיים לאחר בואם, מתחילים שבי ציון לתגבר ולהסדיר את בניית וייסוד בית המקדש. בעוד הם מתחילים לעבוד, באים אליהם "צרי יהודה ובנימין" ("השומרונים"), ורוצים גם הם להצטרף לבניית בית-המקדש. זרובבל, ישוע ושאר ראשי האבות, מסרבים. כתוצאה מהסירוב, מנסים עמי הארצות לגרום להפסקת הבנייה בכל דרך אפשרית: לעכב אותם, ללעוג ולאיים על האנשים שעובדים על הבנייה, ואפילו שכרו אנשים שיתנו להם עצות רעות בנוגע לבנייה. לאחר-זמן מה, החליטו האנשים לכתוב מכתב שטנה לארתחששתא. במכתב הם מזהירים אותו שתושבי העיר ירושלים לא ייתנו לו מיסים. הם מוסיפים וקוראים לארתחששתא לבדוק בספר הזיכרונות של אבותיו, שם יימצא שהעיר ירושלים היא עיר 'מורדת ומזיקה' למלכים, ושתמיד יש שם מרידות. ארתחששתא שולח צו שבו הוא מעכב (מבטל) את הבנייה 'עד הודעה חדשה'. בצו הוא מזהיר לא להשתמש בכֹח בביטול, אך הם מבטלים אותה ב'זרוע ובחיל'.

עבודת המקדש נפסקה, עד לשנה השנייה למלכות דריווש, שבה מתנבאים הנביאים חגי וזכריה על הזדרזות בהמשך הבנייה. בעקבות-כך, צרי יהודה שולחים מכתב למלך דריווש, בו מצטטים את טענות היהודים. היהודים כותבים לדריווש לבדוק את הצו שנתן כורש לבניית בית-המקדש. דריווש מחזיר מכתב - בו הוא כותב "אני דריוש נתתי צו - מיד ייעשה!". היהודים ממהרים וממשיכים במרץ-רב בבניית המקדש. הבנייה נמשכת ארבע שנים, ובסיומה, בשנת שש לדריווש, תושבי יהודה חוגגים ומקריבים פרים, אילים, כבשים ושערי עיזים לחנוכת המקדש.

בשלב זה מתחיל הספר לתאר מאורע חדש, שעל הפרש הזמנים בינו לבין התיאורים הקודמים לו ישנה מחלוקת (הדעות נעות בין שנה אחת לפי התלמוד לבין חמשים ושבע שנים, הדעה המקובלת במחקר כיום). הסיפור החדש פותח בתיאור עזרא העולה ארצה ברישיון ארתחששתא, בו הוא נותן לו כלים שונים ו"שאר צורכי בית אלוהיך", אך הוא מגביל אותו בכמות לכל דבר, למעט המלח, שאותו לא הגביל. לאחר שלושה ימים, הוא לא מוצא בכל העם שעלה איתו לוויים וכוהנים. הוא מבקש ממקום הנקרא 'כספיא' לוויים וכוהנים, והם מביאים להם, כהגדרת עזרא - 'כיד אלוהינו הטובה עלינו'.

לאחר-מכן, ניגשים השרים אל עזרא ואומרים לו: "לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות... כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקֹדש". עזרא מתאבל ומתענה על-זה ואף מתפלל אל ה' בתפילה הקרובה לנוסח התפילה הנאמרת כיום בארבע התעניות. שכניה בן יחיאל אומר לעזרא (בנוכחות "קהל רב מאוד" שהתקבץ במקום): "ועתה יש מקוה לישראל על זאת ועתה נכרות ברית לאלוהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה'".

חיבור התורה וספר עזרא

עזרא הסופר (ששמו ניתן לו עקב בקיאותו בתורה, לימודה והעתקתה) נחשב לעורך התורה. עזרא הציג את התורה כפי שהיא מוכרת לנו כיום בטקס מיוחד שנערך עם בואו בראש קבוצת עולים לירושלים לאחר נתינת הרישיון מהמלך ארתחששתא, על פי ההערכות בשנת 458 לפנה"ס (כ-125 שנים מאז שאפשר כורש, מלך פרס, לגולים מיהודה לשוב לציון ולנהל שלטון אוטונומי): ״וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל... וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״ (נחמיה ח׳, ב׳־ג׳).

שינוי הכתב בתורה

על פי המסורת, עזרא שינה את הכתב בתורה, עד אותה תקופה היה נהוג הכתב העברי הקדום "כתב ליבונאה" ואילו עזרא שינה אותו לכתב האשורי (הכתב המרובע) שאנו מכירים היום. על פי הראי"ה הדבר נעשה בשל התנאים שהשתנו מתקופת בית ראשון לתקופת בית שני וכהכנה לגלות ארוכה לאחר מכן. בעוד שבתקופת בית ראשון, היהודים היו בארצם, עצמאיים והתורה הייתה משומרת בצורתה המקורית, בתקופת בית שני, התנאים היו גרועים הרבה יותר: לא היה ארון הברית, לא היו האורים והתומים וגם לא הייתה עצמאות מלאה. מסיבה זו התורה צומצמה, הכתב שונה ועזרא החמיר והוסיף תקנות למניעת התבוללות בתקופה הקשה שעתידה לבוא.

לדעת חוקרים מודרניים, בעקבות גלות היהודים לבבל, ושלטון אשורי ובבלי על ארץ ישראל במאה השישית לפני הספירה, פשט השימוש באלפבית הארמי, לכתיבת טקסטים בארמית, שהייתה ללינגואה פרנקה (שפת גישור בינלאומית) של האימפריה האשורית והבבלית. במהלך המאה השלישית לפני הספירה, החל שימוש בכתב הארמי לכתיבת טקסטים עבריים, ובכך החל תהליך הגיבוש של הכתב המרובע שהחליף את הכתב העברי הקדום.

עזרא החיצוני

ערך מורחב – עזרא החיצוני

ספר עזרא החיצוני מיוחס בכתיבתו לעזרא הסופר בעצמו, ונמצא בקאנון של הכנסייה האורתודוקסית, ונדחה על ידי הכנסייה הקתולית והיהודים. בספר זה נמצא תשעה פרקים, המתחילים מימי חגיגת הפסח של המלך יאשיהו, עוברת דרך הכרזת כורש ועליות עזרא ונחמיה ונגמרת בקריאת התורה של עזרא באוזני העם.

אף על פי שכל אותם אירועים מופיעים גם בתנ"ך המקובל, ספר זה בא בשינויים קלים, עיין בטבלת ההשוואה הבאה, המשווה בין מספר בני המדינה בין ספר עזרא לספר עזרא החיצון:

בני המדינה	ספר עזרא, פרק ב'	עזרא החיצון פרק 5
מספר אנשי ישראל	24144	26390
עובדי המקדש	5022	4929
עובדי המקדש חסרי היחס	652	652
כל הקהל יחד	42360	42360
אחרים	7537	7537

ראו גם

• עזרא הסופר
• שיבת ציון
• הכרזת כורש
• ספר נחמיה

לקריאה נוספת

• אברהם כהנא, ספרי עזרא ונחמיה, התר"ץ.
• מנחם זהרי, מקורות רש"י - דניאל עזרא ונחמיה, 1993.
• מלבי"ם, פירוש מלבי"ם לעזרא, התרל"ד.
• Joseph Blenkinsopp, Ezra-Nehemiah (OTL; Philadelphia: Westminster, 1988).
• Hugh G. M. Williamson, Ezra-Nehemiah (WBC 16; Waco, TX: Word Books, 1985).

קישורים חיצוניים

• ספר עזרא, באתר ויקיטקסט
• ספר עזרא, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר עזרא, באתר "תורת אמת"
• ספר עזרא, באתר מכון ממרא
• ספר עזרא, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
• עיונים ופרשנות בעזרא, באתר "דעת".
• מאמרים על ספר עזרא, באתר "הניווט בתנ"ך".
• ספר עזרא (אנגלית), באתר "חסידות חב"ד".
• ספר עזרא (לטינית).
• ספר עזרא (יוונית).
• ספר עזרא החיצוני (אנגלית).
• "ספר עזרא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• רשימת מאמרים על ספר עזרא באתר רמב"י
• הערך "ספר עזרא", באתר ויקישיבה
• ספר עזרא באתר בני ציון בונים קומה בתנ"ך
• ערן ויזל, הפירוש המיוחס לרש"י לספר עזרא-נחמיה, JSIJ‏ 9, 2010

• Loring W. Batten, Ezra and Nehemiah (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1913. Online copy at the Internet Archive