קנוט האמסון
קנוט האמסון (בנורבגית: Knut Hamsun; 4 באוגוסט 1859 – 19 בפברואר 1952) היה סופר נורבגי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1920, מגדולי הסופרים האירופים.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
האמסון נולד בשנת 1859 למשפחת איכרים בצפון נורבגיה. בצעירותו עבד בעבודות שונות: פקיד, נהג חשמלית, סנדלר, פועל חקלאי ומורה, וניסה כוחו בכתיבה. בשנת 1882 היגר לארצות הברית וחי בה חיי נדודים תוך שהוא ממשיך בניסיונות הכתיבה שלו. בשנת 1888 חזר לנורבגיה והפעם האירה לו ההצלחה פנים, כאשר ספרו "רעב" שיצא לאור בשנת 1890 זכה להכרה ולתפוצה רבה. בספר אוטוביוגרפי למחצה זה תיאר האמסון את הידרדרותו לכמעט שיגעון כתוצאה מחיי עוני ורעב. במרוצת השנים הפך הספר לאחד הספרים רבי ההשפעה במאה ה-20. בספריו הבאים שלל את התרבות המודרנית והחברה המתועשת והטיף לאינדיבידואליזם קיצוני, כשבעיניו הפרט הוא חזות הכל. ספריו החשובים האחרים הם "מסתורין" מ-1892, "פאן" מ-1894 ו"ברכת האדמה" מ-1917, שעליו הוענק לו פרס נובל לספרות לשנת 1920.
האמסון סגד בספריו ליסודות האליליים ולאינסטינקטים הפרימיטיביים שמלפני העידן המודרני. בכתיבה זו הייתה קרבה רוחנית לרעיונותיו של הפילוסוף פרידריך ניטשה. הלך מחשבה זה, שהיו בו שלילת הרציונליזם, חיוב האינסטינקטים הקמאיים וקידוש הדם והאדמה, קירב את האמסון, באופן רעיוני, לרייך השלישי ולנאציזם.
כשפלשו הנאצים לנורבגיה באפריל 1940, ראה בהם האמסון אורחים רצויים, קיבל אותם בברכה והפך לתומך בשלטונו הפרו-נאצי של וידקון קוויזלינג. האמסון נפגש עם אדולף היטלר ועם שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, לידיו מסר את מדליית פרס נובל שלו.
לאחר המלחמה אושפז האמסון למספר חודשים בבית חולים לחולי נפש לצורכי הסתכלות ובשנת 1946 הועמד לדין על שיתוף פעולה עם האויב. עקב גילו המבוגר ומצבו הנפשי, הוטל עליו עונש של קנס בלבד. האמסון נפטר בביתו בשנת 1952.
מספריו שתורגמו לעברית [עריכה]
כמה תרגומים יצאו לאור בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה העשרים. בין התרגומים היותר מאוחרים נמנים:
- בעלי חלומות, סיפור, תרגם מנורויגית פסח גינזבורג, תל אביב, תר"ץ 1930.
- ברכת האדמה, תרגם ניסן טורוב, הוצאת שוקן (1982).
- ויקטוריה, סיפור אהבה, תרגם פסח גינזבורג, הוצאת שוקן (1982).
- הלוכדומה, מהשפה הפולנית תרגמה חנה מנש, לבוב, 1926.
- מיסתורין, תרגם פסח גינצבורג, הוצאת שוקן(1980).
- עבדי האהבה, סיפורים, תרגם פסח גינזבורג, שטיבל ורשה, תרפ"ב 1922.
- פאן, רומן, תרגם מגרמנית בצלאל וכסלר, הוצאת שוקן (1977).
- פן, מרשימותיו של הליטננט תומאס גלן, תרגום נוסף, תרגום - מ’ ליפסון, ניו יורק תרע"ט 1919.
- פרשה אחרונה, תרגם יצחק שנהר (שנברג), שטיבל, תל אביב, 1933.
- רעב, תרגום מנורבנית ואחרית דבר - איתמר אבן-זוהר, הוצאת שוקן (1977).
- רעב, רומן פסיכולוגי, תרגום - א’ סגל, תושיה, ווילנא, תרפ"ח 1928. עותק דיגיטלי בפרויקט גוטנברג
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- קנוט האמסון באתר פרס נובל
- מרב יודילוביץ' וסוכנויות הידיעות, בקרוב: מטבע לזכרו של קנוט האמסון, ynet , 03.02.09
- אסתי סגל, נורבגיה מחזירה את הכבוד לסופר תומך הרייך השלישי - קנוט האמסון, גלובס, 02/03/2009
- מאיה שני, הסופר קנוט המסון מסית את הרוחות בנורבגיה, nfc , 04/08/2009
- הספרים של קנוט האמסון, באתר סימניה
לקריאה נוספת [עריכה]
- ראובן עשור, בוגדים ומשתפי פעולה במלחמת העולם השנייה, הוצאת ירון גולן, 1997.
- גל אורן, כשהטבע הופך לדת (קנוט המסון ו"ברכת האדמה"), מוסף "שבת", מקור ראשון, 1.10.2010
- גל אורן, המסון והנאציזם - לא כל כך פשוט, מוסף "שבת", מקור ראשון, 5.11.2010
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901-1925 |
פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אאוקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה.פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) |
|
| 1926-1950 |
דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940-1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) |
|
| 1951-1975 |
לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) |
|
| 1976-2000 |
בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • מרקס (1982) • גולדינג (1983) • סיפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) |
|
| 2001-היום |
נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) |
|
