פרנסואה מוריאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנסואה מוריאק
François Mauriac
לידה 11 באוקטובר 1885
בורדו, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בספטמבר 1970 (בגיל 84)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Charles François Mauriac עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cimetière de Vémars עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Forez, François Sturel עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בורדו, Sainte-Marie Grand Lebrun, אקול נסיונל דה שרט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספר זיכרונות, רומן, מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Thérèse Desqueyroux, La Fin de la nuit, The Dark Angels, Questions of Precedence, A Woman of Pharisees, Vipers' Tangle, Le mystère Frontenac : roman, Les arbres et les pierres, L'Agneau, Un adolescent d'autrefois, Asmodée, Les Mal-aimés, Maltaverne, Les Chemins de la mer, Le mystère Frontenac : roman, Le Fleuve de feu, Destins, La Robe prétexte, L'Enfant chargé de chaînes, Ce qui était perdu, La Chair et le Sang, Genitrix, passage du malin, Le Feu sur la terre, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1906–1970 (כ־64 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ מוריס בארס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Jeanne Mauriac עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Claude Mauriac, Claire Mauriac, Luce Mauriac, Jean Mauriac עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (1952)
  • הפרס לרומן של האקדמיה הצרפתית (1926)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד (1958)
  • פרס אמיל אוז'ייה (1938) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנסואה מוריאקצרפתית: François Mauriac;‏ 11 באוקטובר 1885 - 1 בספטמבר 1970) עיתונאי, עורך עיתון, משורר וסופר צרפתי זוכה פרס נובל לספרות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריאק נולד בעיר בורדו בחבל אקוויטניה שבצרפת. הוא למד ספרות באוניברסיטה של בורדו וב-1905 עבר לפריז כדי להמשיך בלימודיו, אך מקץ מספר חודשים החליט להקדיש את עצמו לכתיבה. קובץ שיריו הראשון "ידיים שלובות" פורסם ב-1909. כתיבתו של מוריאק הופרעה בעת מלחמת העולם הראשונה, כאשר שירת בבלקן בבית חולים של "הצלב האדום". ב-1922 פרסם את הרומן "נשיקה למצורע" שזכה להצלחה בציבור. ב-1933 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. במשך מלחמת העולם השנייה המשיך בכתיבה ופרסם את "היומן השחור". פרנסואה מוריאק כתב למעלה משלושים נובלות, ומחזות אחדים שהוצגו על ידי "קומדי פרנסז" בפריז. הוא היה גם עיתונאי ושימש כעורך של העיתון "לה פיגרו". ב-1960 הגיע לישראל לסקר את משפט אייכמן[1]. הרומן המפורסם ביותר שלו, “תרז דסקרו”, עובד פעמיים לסרט קולנוע. ב-1962 בבימוי של ז'ורז' פראנז'ו, וב-2012 בבימוי של קלוד מילר ובכיכובה של אודרה טוטו[2].

בשנות החמישים תמך פרנסואה מוריאק בעצמאות אלג'יריה, וגינה את עינויי השבויים שנפלו בידי הצבא הצרפתי. הוא פרסם את זיכרונותיו האישיים, וביוגרפיה של שארל דה גול. ב-1952 זכה בפרס נובל לספרות, וב-1958 זכה באות לגיון הכבוד הצרפתי. כל יצירותיו של פרנסואה מוריאק הופיעו ב-12 כרכים ב-19501956. הוא עודד את אלי ויזל לכתוב על חווייתו האישית את השואה לאחר מלחמת העולם השנייה.

פרנסואה מוריאק נפטר בפריז ב-1970, ונקבר בבית העלמין דה וֶמַר שמצפון לעיר[3].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו קלוד מוריאק גם היה סופר[4].

נכדתו הייתה השחקנית אן ויאז'מסקי שנישאה לבמאי הצרפתי ז'אן-לוק גודאר[5].

מספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנשיקה למצורע, (1922), בעברית יצא בתרגומו של יהושע קנז, עם עובד, 1981.
  • מדבר האהבה, רומן, (1924), בעברית יצא בתרגומה של בבה ינאי, עם עובד, תל אביב, 1964.
  • תרז דסקרוּ, רומן, (1927), בעברית יצא בתרגומה של אביבה ברק, כנרת, תל אביב, 1984[6].
  • פקעת הצפעונים, רומן, (Le Noeud de Viperes) ,(1932), תורגם על ידי יעקב חסון והופיע בשנת 1960 בהוצאת עם עובד
  • תעלומת פרוֹנטנק (1933)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]