אורהאן פאמוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורהאן פאמוק

אורהאן פאמוקטורקית: Orhan Pamuk, בעברית נקרא גם: אורחן פאמוק; נולד ב-7 ביוני 1952) הוא סופר טורקי, חתן פרס נובל לספרות 2006.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאמוק נולד באיסטנבול בשנת 1952, למד אדריכלות ועיתונאות ובילה תקופות ארוכות באוניברסיטת איווה ובאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית. ספרי פאמוק זכו להצלחה אדירה, תורגמו לשפות רבות וקנו ליוצרם כבוד ומוניטין גם יחד. כיום הוא נחשב לבכיר הסופרים הטורקים, לצד ישאר כמאל.

העיתון הבריטי "הגארדיאן" כלל אותו ברשימת עשרים ואחד הסופרים החשובים ביותר במאה ה-21, והמגזין האמריקני "טיים" בחר בו כאחד ממאה אנשים בעלי השפעה על העולם ב-2006. שמו אף הוזכר כמועמד לפרס נובל לספרות, ובאוקטובר 2005 נפוצו שמועות שהוועדה עמדה להעניק לו את הפרס באותה שנה, אך בגלל רגישות פוליטית סביב משפטו בטורקיה בעוון "השמצת הזהות הטורקית" (ראו להלן) הוחלט לפסוח עליו.‏[1] לאחר שההודעה על זוכה הפרס נדחתה בשבוע, הוכרז לבסוף המחזאי הבריטי הרולד פינטר כחתן הפרס לאותה שנה. הפרס הוענק לפאמוק שנה אחר כך, ב-2006. נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-2008.

מספריו: "הבית הדומם" (1983), "המבצר הלבן" (1985), "הספר השחור" (1990) "חיים חדשים" (1995) "שמי הוא אדום" (1998) "שלג" (2002) "איסטנבול- זכרונות והעיר" (2005), ו"מוזיאון התמימות" (2008).

ד"ר רמי סערי תיאר את יצירתו של פאמוק:

פאמוק הוא פרוזאיקן וירטואוזי, המגלה בקיאות ושליטה גם בסגנונות הסיפור המסורתיים וגם באמצעי ההזרה, הריחוק והטשטוש של הכתיבה המודרנית והפוסט-מודרנית. ברומאנים שכתב הצטיין לא רק בבניית רקע היסטורי משכנע וביצירת עלילה מרתקת, אלא גם בתיאורי עומק עשירים ומעשירים של דמויותיו. לריבוי הפנים של גיבוריו, לעושר המידע האמין שיצירותיו כוללות באשר לחיכוכי מזרח ומערב ולשפע הנדבכים של התקופות ההיסטוריות שהסופר מתייחס אליהן אין אח ורע בספרות הטורקית הענפה.

פאמוק וחוק "השמצת הזהות הטורקית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2005 פורסם ראיון עם פאמוק במוסף השווייצרי "דאס מגאצין" ובו העיר ש"מיליון ארמנים ו-30,000 כורדים נרצחו על אדמותינו ואף אחד חוץ ממני אינו מעז לדבר על כך". כעבור מספר חודשים, ביוני 2005, חוקקה טורקיה את סעיף 301 בחוק הטורקי שהטיל עונש של שישה חודשים עד שלוש שנים מאסר על "השמצת הזהות הטורקית". לחוק ניתן תוקף רטרואקטיבי, ומשפטו של פאמוק אמור היה להתחיל ב-16 בדצמבר 2005. הפרשה עוררה גלים באירופה, והיו שניצלו את הפרשה לצאת נגד קבלת טורקיה כחברה לאיחוד האירופי היות שאינה מכבדת דיה את זכויות האדם. בעקבות הלחץ הבינלאומי בוטלו ההאשמות נגד פאמוק בינואר 2006.

למרות עמדתו זו, כאשר הועלתה הצעת חוק בצרפת באוקטובר 2006 להפוך את הכחשת רצח העם הארמני לעבירה פלילית בצרפת, יצא פאמוק נגד ההצעה. בריאיון לרשת הטלוויזיה הטורקית NTV, גינה פאמוק את ההצעה על שהיא מגבילה את חופש הביטוי וטען שהיא סותרת את הרוח הליברטנית (החירות) הצרפתית.

פאמוק ומוזיאון התמימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2012 פתח פאמוק את "מוזיאון התמימות" באיסתנבול, מוזיאון המבוסס על ספרו בשם זה. הספר מוזיאון התמימות מגולל את סיפור אהבתו האובססיבית של כמאל, צעיר בורגני מאחת המשפחות האמידות של איסתנבול, לפוסון, קרובת משפחה ענייה. גיבור הספר כמאל אוסף פריטים מחיי היומיום של תושבי איסתנבול בשנות השבעים שמזכירים לו את הרומן עם פוסון. המוזיאון מציג את הפריטים המוזכרים בספר על פי סדר הפרקים. זהו ככל הנראה המוזיאון היחידי בעולם שמוקדש לספר אחד. על פי פאמוק, כתיבת הספר וההכנות לפתיחת המוזיאון בוצעו במקביל‏[2].


ספריו שנתרגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]