רבינדרנת טאגור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבינדרנת טאגור

רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹרבנגלית: রবীন্দ্রনাথ ঠাকুর, קרי, רוֹבִּינְדְרוֹנאטְהְ טְהָאקוּר)‏ (7 במאי 18617 באוגוסט 1941) היה משורר בנגלי, פילוסוף, ופטריוט הודי. הוא זכה בפרס נובל לספרות ב-1913 ובכך היה לאסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל.

פרטים ביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאגור נולד בקולקטה, בן הזקונים במשפחה משכילה ואמידה. טאגור היה ברהמין, וארנת הכהנים ההודית. אביו היה הפילוסוף והמנהיג הדתי דבנדרנת טאגור. טאגור התחנך בבית, ובגיל 17 נשלח ללימודים באנגליה, אותם לא סיים. בשלב מאוחר יותר של חייו עסק טאגור, פרט לעיסוקיו הספרותיים המגוונים, בניהול הנכסים המשפחתיים שהוריש לו אביו.

משתורגמו יצירותיו לאנגלית, הפך טאגור לפופולרי מאוד, והרבה לטייל בעולם במסגרת ביקורים בכנסים בהם נשא הרצאות, ובביקורי ידידות. טאגור הפך לדובר לא רשמי ומייצג של המזרח. מסעותיו העולמיים חידדו את הבנתו של טאגור לגבי סוגיות לאומיות ואזרחיות. השקפותיו החינוכיות הובילו אותו להקמת בית ספר, שנקרא ברהמהצ'רישרם (משמעות השם היא "מרכז הברהמהצ'ריה") במערב בנגל, בשטח שאביו הוריש לו מאחוזתו. ב-1901, הפך בית הספר לאוניברסיטת וישווה בהרטי. אוניברסיטה זו היא מהחשובות של הודו מ-1951.

טאגור היה לפרקים גם חבר בתנועה הלאומית ההודית, וגאנדי, לו טבע טאגור את הכינוי מאהטמה (הנפש הגדולה), היה חבר קרוב שלו. הוא תמך בתנועת העצמאות ההודית, ואף כתב על כך. ב-1915, קיבל טאגור תואר אבירות מהממלכה בריטית, שהוענק לו על ידי המלך ג'ורג' החמישי. בצעד יוצא דופן ויתר טאגור על התואר לאחר שנים אחדות, כמחאה על טבח אמריטסר. באירוע זה פתחו חיילים בריטים ללא אזהרה באש על הפגנה של המון הודי בחצר סגורה, והרגו 379 איש ופגעו בעוד כ-1,200 גברים, נשים וילדים חפים מפשע.

טאגור תמך בציונות באופן גלוי ונלהב. הוא טען כי הציונות היא "אחד הבסיסים של השלום והצדק העולמיים", וכן כי תפקידו של העם היהודי הוא לגשר בין מזרח למערב.

ספרים רבים שלו תורגמו לעברית ורחוב נקרא על שמו ברמת אביב.

טאגור נפטר ב-7 באוגוסט 1941.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ההרים הם שאיפתה הנואשת של האדמה להגיע אל אשר לא יוגע"

למרות שטאגור ידוע בעיקר כמשורר, הוא כתב גם נובלות, מאמרים, סיפורים קצרים, יומני מסע, ודרמה. הוא כתב למעלה מ-2,000 שירים, הנחשבים כנכס צאן ברזל בכל תת-היבשת ההודית ובעולם כולו.

יצירתו של טאגור עוסקת בנושאים חברתיים, פוליטיים וחינוכיים, וחזונו על האחווה הכלל עולמית בין בני האדם. שירתו, לבד מעומקה הרוחני והרגשי, מבטאת לרוב את החגיגה של החיים והטבע. טאגור תופס את רבגוניותם של החיים כמקור בלתי נדלה של עונג כשלעצמו. האהבה היא מוטיב חוזר ביצירתו, והוא עסק לעתים קרובות גם בפטריוטיזם. טאגור היה רגיש מאוד לאירועים העולמיים שהתרחשו בזמנו, וכתב על כאבו ויאושו מהמלחמה.

שיריו נבחרו כהמנונים הלאומיים של הודו ובנגלדש. ב1913, הוא זכה בפרס נובל לספרות, על תרגומיו מאנגלית ועל יצירתו גיטאנג'לי - אוסף שירים (1910). כך הפך טאגור לאסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל.

גם היום מהווה טאגור מקור השראה ליותר מ-200 מיליון אנשים במערב בנגל הודו ובנגלדש, ולאנשים בעולם כולו.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבות מיצירותיו תורגמו לעברית. כל התרגומים נעשו מאנגלית, כשברוב המקרים התרגום משפת המקור הבנגלית לאנגלית נעשה על ידי רבינדרנת טאגור עצמו.

בין התרגומים שיצאו לאור בעברית:

  • אספי פרי, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
  • בינת האינסוף, תרגום: יחיאל כרמון, הוצאת גל, תשנ"ה, 1995
  • הבית והעולם, תרגום: פסח גינצבורג, הוצאת מצפה, תר"צ, 1930
  • בסוד נשים, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ח, 1968
  • בשורת אביב, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשל"ג, 1973
  • גחליליות, תרגום ראשון: ראובן גרוסמן, הוצאת מסדה, תשי"ג, 1953 ; תרגום שני: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ט, 1969
  • הגנן, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת מודן, תשמ"ה, 1985
  • היא : סודות מאחורי הסארי, תרגום: דפנה לוי, הוצאת סער, תשס"ו, 2005
  • הרדופים אדומים, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשל"ז, 1977
  • חיטרא‏[1]: משחק במחלקה אחת, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
  • החיים והמתים וסיפורים אחרים, תרגום: ליאורה כרמלי, הוצאת אסטרולוג, תשס"ב, 2002
  • הירח העולה, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
  • כניסה אסורה וסיפורים אחרים, תרגום: ליאורה כרמלי, הוצאת אסטרולוג, תשס"ב, 2002
  • הלאומיות, תרגום: י. עדלמי, הוצאת טרקלין, תרפ"ג, 1923
  • לאור השקיעה, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ט, 1969
  • מתת אוהב, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ז, 1967
  • סיפור בארבעה פרקים, תרגום: נפתלי גולן, הוצאת מסדה, תשכ"ח, 1968
  • הספינה הטרופה, תרגום : אוריאל הלפרין, הוצאת מצפה, תרצ"א, 1930
  • עלי ארח, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשי"ז, 1957
  • צפרי נוד, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשי"ז, 1957
  • שימיני כחותם, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תש"ם, 1980

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיבוש השם צ'יטרה (চিত্রা)