נגיב מחפוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נגיב מחפוז
פסל בדמותו של נגיב מחפוז בקהיר

נגיב מחפוז (ערבית: نجيب محفوظ, הגייה מצרית: [næˈɡiːb mɑħˈfuːzˤ], תעתיק מדויק: נג'יב מחפוט') (11 בדצמבר 1911 - 30 באוגוסט 2006) היה סופר ואינטלקטואל מצרי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1988.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחפוז נולד בקהיר למשפחה מוסלמית אדוקה בת למעמד הבינוני, הבן השביעי והצעיר ביותר במשפחתו. מרבית ילדותו עברה בשכונת אל-גמאליה (לא רחוק משוק ח'אן אל-חלילי), ומאוחר יותר עברה משפחתו לרובע אל-עבאסיה. שתי השכונות מופיעות תדיר בכתביו. כילד בן שבע, היה עד להתקוממות בשנת 1919 כנגד השלטון הבריטי, ולדיכויה ביד קשה על ידי הצבא, מאורעות שהעיד מאוחר יותר שזעזעו את ילדותו, ואף מתוארים בספריו.

מחפוז למד לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת קהיר. במהלך לימודיו נחשף למדע ולרעיונות סוציאליסטים. לאחר מכן עבד כפקיד בשירות המדינה בתפקידים שונים במנגנוני התרבות והצנזורה התרבותית, עם פרישתו הגיע לדרגת יועץ במשרד התרבות. הוא התחתן בגיל ארבעים ושלוש ונולדו לו שתי בנות.

לאורך השנים כתב עשרות רומנים ומאות סיפורים קצרים שרבים מהם תורגמו לשפות רבות, ועובדו לקולנוע. בנוסף כתב עשרות תסריטים לסרטים וחמישה מחזות. הוא עבד במערכת העיתון "אל-אהראם" בו גם פרסם בהמשכים כמה מספריו.

בשנת 1988 זכה בפרס נובל לספרות. במעמד מתן הפרס הודגשו היצירות: "הטרילוגיה הקהירית", "בני שכונתנו", "סמטה בקהיר", "הגנב והכלבים" ו"פטפוטים על הנילוס". הרומן "בני שכונתנו" פורסם בחלקים בעיתון "אל-אהראם" בקהיר בשנים 1959-1960, אך נאסר לפרסום כספר שלם במצרים ובארצות ערב (למעט לבנון) עד שנותיו האחרונות של מחפוז.

מחפוז מת ב-30 באוגוסט 2006, בן 94 במותו.

דרכו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של מחפוז ובעיקר סיפוריו הקצרים משקפים את הריאליזם המאפיין את חיי התושבים הרבים בעיר הכרך הגדולה קהיר. בה בעת עבודתו משקפת אמת אוניברסלית על טבע האדם. בכך יצירתו חוצה גבולות אתניים, דתיים, ולאומיים בהדגישה את מצב האדם ביחס לסוגיות כחרות, עוני, שוויון וקידמה. שילוב זה הוא שהעניק למחפוז את שמו הבינלאומי כגדול הסופרים הערביים בדורות האחרונים.

למרות השינויים הגדולים שחלו בסגנון כתיבתו של מחפוז תפיסת עולמו נותרת ללא שינוי - בכל סיפור מכניס מחפוז את השקפתו הסוציו-פוליטית עם קיומו של האדם: האדם אינו אמור לבטל את זמנו לחיפוש חסר תועלת אחר הגשמה עצמית - הסיכוי היחידי לגאולה הוא על ידי התנהגות חיובית ואחראית לשפר את חייו ואת חיי סביבתו. בכל ספריו הדמויות היחידות הזוכות לגאולה הן אלו המראות מודעות והתחשבות באחר ממניעים אלטרואיסטים. גם ראיית העולם של מחפוז נשארת דומה לאורך תקופת יצירתו הארוכה: העולם הוא מקום עגמומי וטרגי, אך בכל זאת שינוי בו אפשרי בזכות מאבקו הבלתי מתפשר של האדם לאי צדק וההתקדמות הטכנולוגית. יחד עם זאת פעמים רבות התקדמות לעבר הצדק מצריכה את מות הגיבור.

נהוג לחלק את יצירתו הספרותית של מחפוז לשלוש תקופות:

  • התקופה הראשונה (1939-1944) התרכזה בכתיבת רומנים בנושא מצרים העתיקה. למרות הנושאים ההיסטוריים כבר בספרו השלישי "מאבקה של תבי" משבץ המחבר אזכורים למאורעות פוליטיים בזמנו. הרומן עוסק במאבקם הפטריוטי של המצרים הקדומים בחיקסוס הפולשים לארצם כאשר ההשלכות הם כמובן הכיבוש הבריטי של מצרים ותעלת סואץ.
  • התקופה השנייה (1945-1953) בתקופה זו התרכז מחפוז הצגה ריאליסטית של החברה על החוליים החברתיים המתגלים בחיי היום יום של העיר הגדולה. הספרים נעים בין השכבות החברתיות השונות וחושפים תמונה עגומה במרקם החיים העירוני של מצרים בתקופה שבין מלחמות העולם. בשנים 1956-1957 פרסם מחפוז את יצירתו הגדולה ביותר: "הטרילוגיה הקהירית" (בעברית בית בקהיר בתרגומו של סמי מיכאל) אותה כתב בשנים שלוש שנים מוקדם יותר.
  • התקופה השלישית (1959-1978) אחרי שסיים את כתיבת הטרילוגיה הקהירית הפסיק באופן מפתיע מחפוז את עבודתו הספרותית למשך מספר שנים עד לחידושה בתקופת היצירה השלישית. בשנים אלו החלה עבודתו לזנוח את הריאליזם הקשוח ולתת לסיפוריו היום יומיים סממנים אקסיסטנציאליסטים. במקום לכלול בספריו את כלל המרקם החברתי החלו ספריו להתרכז באינדיבידואל, בהווייתו הפנימית וביחסיו עם הסביבה. החל מן התבוסה של מלחמת ששת הימים מתרכז מחפוז בסיטואציות לא הגיוניות. בתקופה זאת מושפע מחפוז מן התנועות האימפרסיוניזם והסוריאליזם, יצירתו הופכת בהדרגה לאלגורית ומבוססת על אוצר מילים טעון. על אף שהעלילה עדין אחוזה במציאות הריאלית ניתנת לה משמעות ברובדים גבוהים יותר. בין השאלות העולות ביצירות אלו היא מהו ההבדל בין אמת לאי אמת? מהי המציאות ומה הקשר בינה למחשבתנו?, ומהי חשיבות ההיסטוריה? בין בספריו מתקופה זאת בולט הספר "הגנב והכלבים" מ־1961. הספר מספר את סיפורו של אסיר משוחרר סוציופת שהמרירות והטינה שהוא חש כלפי העולם גורמים לדחייתו על ידי כל קרוביו. הרומן שואב מוטיבים מן סופרים האקיסטנצאליסטיים הגדולים של המאה העשרים כמו גרהם גרין ואלבר קאמי, אך גם מן המסורת האסלאמית הסופית.

יצירתו של מחפוז משנות השישים, ובייחוד אחרי התבוסה של מלחמת ששת הימים, מעולם לא איבדה את משמעותה הפוליטית ואת הביקורת החברתית-פוליטית.

מאמצע שנות השבעים יצירתו הספרותית של מחפוז אינה יכולה להיות משויכת לז'אנר יחיד ואין בה אחידות סגנונית. נובלות מסוימות נוטשות את נורמות הכתיבה המקובלות בספרות המערבית - נטישת עקרון אחדות היצירה, נטישת הסדר הכרונולוגי. המבנה הספרותי של יצירות אלו מצביע על חזרה אל מוטיבים של הספרות הערבית הקלאסית כמו "סיפורי אלף לילה ולילה".

אישיותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בכתביו הספרותיים וגם במאמריו לעיתונות מטיף מחפוז לצדק חברתי, אותו הוא רואה כחלק בלתי נפרד מן המוסר האישי. מחפוז נחשב בעולם הערבי לליברל ולדמוקרט. הצגתן של בעיות חברתיות ודתיות בחברה המצרית קנתה למחפוז אויבים רבים.

ספרו של מחפוז "בני שכונתנו" (1959) נחשב לשנוי במחלוקת במיוחד כיוון שהוא מתאר את חייהם של דמויות נערצות במסורת המוסלמית כמשה, ישו ומוחמד, כאזרחים מצריים רגילים. הספר נאסר להפצה במצרים ובכל העולם הערבי, פרט ללבנון, בטענה של חילול הקודש. בשנות השמונים טען השייח' עומר עבדל רחמן, מראשי האחים המוסלמים במצרים, כי אילו היה מחפוז מוצא להורג בעקבות חילול הקודש על "בני שכונתנו" לא היה סלמאן רושדי מעז להוציא את ספרו "פסוקי השטן". למרות זאת מעולם לא הוצאה פתווה רשמית הקוראת להריגתו של מחפוז. בשנת 1994 ניסה קיצוני מוסלמי להתנקש בחייו של מחפוז‏[1], אך הצליח רק לפצוע באופן קשה את הסופר בן ה־82. לאחר ניסיון ההתנקשות נאלץ מחפוז לנוע רק בליווי מאבטחים חמושים. רק לאחר ניסיון הרצח יצא "בני שכונתנו" מרשימת הספרים האסורים במצרים.

בתקופת כהונתו של אנואר סאדאת נחשב מחפוז לתומך בקווי המדיניות הרשמית של שלום עם ישראל. תמיכתו בשלום עם ישראל הפכה אותו כמו את הנשיא סאדאת למוקצה בחלקו הגדול של העולם הערבי, כך שעד השנים האחרונות ספריו היו אסורים להפצה במדינות כסוריה ועיראק. הגם שתמך בשלום עם ישראל, מעולם לא חדל מחפוז לבקר את מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים.

כתביו הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטרילוגיה הקהירית (ثلاثية القاهرة), עברית: סמי מיכאל, הוצאת ספרית פועלים, 1987-1981
  • בני שכונתנו (أولاد حارتنا), עברית: דוד שגיב, הוצאת עם עובד, 1990
  • סמטה בקהיר (زقاق المدق), עברית: יצחק שרייבר, הוצאת עם עובד, תשכ"ט
  • הגנב והכלבים וסיפורים אחרים (اللص والكلاب), עברית: מנחם קפליוק, הוצאת ספרית פועלים, תש"ל
  • אהבה וגשמים (الحب تحت المطر), עברית: יואב גבעתי, הוצאת תמוז, 1976
  • קבצן (الشحاذ), עברית: חניתה ברנד, הוצאת פפירוס, 1978
  • מיראמר (ميرامار), עברית: יצחק שניבוים, הוצאת תמוז, 1983
  • פטפוטים על הנילוס (ثرثرة فوق النيل), עברית: מיכל סלע, הוצאת כתר, 1989. (הספר אף עובד לסרט שיצא במצרים בשנת 1971.)
  • היום שבו נרצח המנהיג וסיפורים אחרים (يوم مقتل الزعيم), עברית: דוד שגיב, הוצאת ספרית פועלים, 1999
  • לעג הגורל (عبث الأقدار), 1939
  • רדופיס (رادوبيس), 1943
  • מאבקה של תביי (كفاح طيبة), 1944
  • קהיר החדשה (القاهرة الجديدة), 1945
  • ח'אן אל ח'לילי (خان الخليلي), 1945
  • חזיון שרב (السراب), 1948
  • התחלה וסוף (بداية ونهاية), 1950
  • השליו והסתיו (السمان والخريف), 1962
  • הדרך (الطريق), 1964
  • מסבאת החתול השחור (خمارة القط الأسود), 1969
  • סיפור ללא התחלה וללא סוף (حكاية بلا بداية ولا نهاية), 1971
  • מראות (المرايا), 1972
  • הפשע (الجريمة), 1973
  • אל-קרנק (الكرنك), 1974
  • אדם מכובד (حضرة المحترم), 1975
  • דור האהבה (عصر الحب), 1980
  • אלף לילה ויום (ليالي ألف ليلة), 1981
  • מסעו של אִבּ‏ן פטומה (رحلة ابن فطومة), 1983
  • החי בּ‏ַ‏אמת (العائش فى الحقيقة), 1985
  • חלומות על תקופת השיקום (أحلام فترة النقاهة), 1985

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נגיב מחפוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ President pays tribute to Mahfouz, באתר BBC News,‏ 30 באוגוסט 2006