בית החולים רבקה זיו
| בית החולים רבקה זיו | ||
|---|---|---|
 לוגו מאה שנים לבית החולים |
||
| גיאוגרפיה | ||
| מיקום | צפת | |
| מאפייני הארגון | ||
| סוג | בית חולים כללי, מרכז הוראה ומחקר, בי"ס לאחיות | |
| בית חולים אוניברסיטאי | הפקולטה לרפואה בצפת | |
| בעלים | מדינת ישראל | |
| שם המנכ"ל | ד"ר אוסקר אמבון | |
| היסטוריה | ||
| נוסד | 1910 | |
| שמות קודמים | בית החולים רוטשילד | |
| שירותים | ||
| מיטות | 301 | |
| אתר מרכז רפואי זיו | ||
בית החולים רבקה זיו בצפת הוא בית חולים ממשלתי כללי ונועד לשירות תושבי הגליל העליון ורמת הגולן והמבקרים באזור.
המבנה המרכזי של בית החולים ממוקם בצידה הדרומי של העיר צפת. בבית החולים כ-300 מיטות אשפוז[1] והוא מפעיל מרפאות חוץ, בית יולדות ומחלקה פסיכיאטרית (במבנה נפרד). בנוסף בית החולים הוא היחיד בארץ המפעיל חדר מיון קדמי, בנוסף לחדר המיון בבית החולים עצמו, בעיר קרית שמונה. חדר המיון הקדמי נועד במקור לטפל בנפגעי התקפות קטיושות מלבנון, אך משמש כמוקד רפואה דחופה לאזור אצבע הגליל.
מנהל בית החולים (מאז 1993) הוא ד"ר אוסקר אמבון.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ב-1907 החלה הקמת בית חולים יהודי בצפת ביזמת הברון רוטשילד ובסיוע רפואי מקצועי מודרני (דאז) של ההסתדרות הציונית הדסה. בית החולים נחנך ב-1912 ושירת את מושבות העלייה הראשונה הצפוניות, ראש פינה, יסוד המעלה, מחניים, משמר הירדן ומטולה. שני מבני בית החולים היו בצורת האותיות "ב" ו-"ח" והצוות הורכב מרופאים ואחיות שהובאו על ידי הדסה במיוחד מארצות הברית.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 החרימו שלטונות האימפריה העות'מאנית את בית החולים והפכו אותו לבית חולים צבאי (יחד עם בית החולים הסקוטי ששירת את האוכלוסייה הערבית המקומית ו"בית בוסל", שהפך לימים לבית הבראה). בשנת 1921 נפתח בית החולים שנית בחסות "הדסה" כבית חולים לחולי שחפת ובית יולדות. כבית חולים כללי לאזור נפתח בית חולים מנדטורי ממשלתי, אך הוא שירת בעיקר אוכלוסייה ערבית בעוד האוכלוסייה היהודית העדיפה להגיע לבית החולים "שוויצר" בטבריה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות פונו חולי השחפת לזכרון יעקב ובית החולים החל לשמש כבית חולים צבאי של כוחות הרפואה של ההגנה וצה"ל בראשות רופא מתנדב מאנגליה, ד"ר צימרמן. בית החולים פעל בתנאים קשים ללא חומרי הרדמה ותרופות. ב-1949 הפך בית החולים להיות בית חולים ממשלתי ישראלי, אך שימש בעיקר כבית יולדות ובית חולים פסיכיאטרי.
בין השנים 1962 - 1972 הוקם המבנה המודרני החדש של בית החולים, שתוכנן על ידי האדריכל משה זרחי[2]. ראש הממשלה גולדה מאיר פנתה למשפחת זיו והציעה לקרוא את בית החולים על שם רבקה זיו, נשיאת ויצו שנפטרה ב-1966 (בתמורה לתרומה). בית החולים הוטל כמעט מיד עם פתיחתו למלחמת יום כיפור וקלט מאות פצועים מקרבות רמת הגולן. בהמשך קלט את פצועי התקפות הקטיושות על הגליל, את פצועי מלחמת לבנון ועוד, בנוסף לשירותו הכללי את התושבים והמבקרים באזור. בעת פעילות צבאית בלבנון היה בית החולים למוקד בעל חשיבות אסטרטגית משום שנמצא במרחק טיסת מסוק של דקות ספורות מזירת הקרבות.
[עריכה] במלחמת לבנון השנייה
בעת מלחמת לבנון השנייה הותקף בית החולים בירי טילים וספג פגיעות קטיושה ישירות. לדברי מנהלו טיפל בית החולים בכ-900 חיילים, יותר מכל בית חולים אחר בארץ, ובאזרחים רבים נפגעי מתקפת הטילים על צפון הארץ. גם חלק מעובדי בית החולים עצמו נפגעו בעת מילוי תפקידם. למרות זאת לא נמצא תקציב למיגון בית החולים.[3] כחלק מהפקת הלקחים הוחלט לתגבר את מערך הטראומה של בית החולים. ד"ר אלכסנדר לרנר, מומחה עולמי לפציעות מלחמה, מונה למנהל המחלקה האורתופדית[4], ובית החולים החל לקלוט באופן נדיר גם מטופלים מחו"ל.[5]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר הבית של המרכז הרפואי
- מנחם כהן, סיפורו של בית החולים בצפת
- מרכז רפואי זיו בצפת תערוכת צילומים: "בית חולים תחת אש" - תערוכת צילומים ומידע על תפקוד בית החולים בתקופת מלחמת לבנון השנייה
- מנחם רהט, 214 מיטות יהיו בשלב הראשון של בית החולים האזורי בצפת, מעריב, 29 באוגוסט 1966
- על המחלקות לבריאות הנפש בבית החולים זיו, בפורטל "פסיכיאטר"
[עריכה] הערות שוליים
- ^ רשומת משרד הבריאות
- ^ אסתר זנדברג, ארכיטקטורה וחיי המין של העכברים, באתר הארץ, 25/10/06
- ^ הממשלה לא ממגנת את בית החולים בצפת - ערוץ 7, אפריל 2007
- ^ אבנר לוטן, מעמיד את החולים על הרגליים, באתר mynet
- ^ חגי עינב, בזכות רופאים בישראל: בן 18 ממקדוניה חזר ללכת , באתר ynet
