פרדס חנה-כרכור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרדס חנה-כרכור
Pardes Hanna Karkur COA.svg
WikiAir Flight IL-13-09 070.jpg
תצלום אוויר(של כרכור בלבד), ספטמבר 2013
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה חיים געש
גובה ממוצע ‎48‏ מטר
תאריך ייסוד 1913 - כרכור
1929 - פרדס חנה
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏-49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 35,774 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.8%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 1,583 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 22,596 דונם
מיקום פרדס חנה-כרכור
פרדס חנה-כרכור
פרדס חנה-כרכור
דירוג חברתי-כלכלי 6 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4377
פרופיל פרדס חנה-כרכור נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
מבט על המושבה פרדס חנה ב-1938
בית האכר בפרדס חנה-כרכור

פַּרְדֵּס חַנָּה–כַּרְכּוּר היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל, שנוצרה בשנת 1969 מאיחוד שתי המועצות המקומיות פַּרְדֵּס חַנָּה (נוסדה ב-1929) וכַּרְכּוּר (נוסדה ב-1913).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדס חנה וכרכור הוקמו על יער אלונים גדול. בראשיתן היו שתי מושבות נפרדות. הן אוחדו בשנת 1969, עקב קשיים כלכליים של המועצה המקומית כרכור.

כרכור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות בכרכור קשורה בהתעוררות בקרב יהודי רוסיה בסוף המאה ה-19 ובתנועת חובבי ציון, שהביאו לייסוד רחובות וחדרה – "המושבות העצמאיות", שאינן תלויות בברון דה רוטשילד.

אדמות כרכור נרכשו על ידי ההסתדרות הציונית באמצעות חברת הכשרת היישוב, ממוסטפא חפיז פשה מג'נין ועבדול האדי קאסם מחיפה:

  • בדצמבר 1912 נרכשו כ-11 אלף דונם של אדמות "קרקור" (האיות שמופיע במסמכי "הכשרת היישוב" באותה תקופה). רכישה זו היתה הגדולה ברכישות שנעשו על-ידי ההסתדרות הציונית עד אותו זמן, והמימון שלה היווה אתגר לגוף הצעיר. לצורך מימון הרכישה נעשו תחילה נסיונות, על ידי מנחם אוסישקין ויחיאל צ'לנוב, לגייס את הכסף הדרוש בהלוואת גישור מיהודים עשירים שחיו באימפריה הרוסית ומגורמים ישוביים שפעלו ברכישת קרקעות כגון: חברת גאולה ואגודת נטעים. ניסיונות אלה כשלו. בלית ברירה פנה ארתור רופין, חבר ההסתדרות, למדור הפלשתינאי (קומיסיון פלסתיניין) של יק"א בפריז, וקיבל הלוואה על סך של 350 אלף פרנק להחזר בשלושה תשלומים תוך שנה וחצי. שטחי הקרקע שנרכשו באותה שנה בכפר אוריה והאדמה בכרכור שמשו כבטוחות להלוואה. באותה תקופה יק"א לא היתה מעוניינת בייזום מושבות חדשות, אך היה לה ענין בהקמת משק מטעים מכניס, בניהול הפקידות שלה. שיתוף פעולה זה בין המוסדות הציונים לבין יק"א לא היה מובן מאליו, לאור ניגודים רבים בהשקפותיהם של יק"א וההסתדרות הציונית על עתיד ישוב הארץ ואופן הגשמתו. עדות להתרגשות שעוררה ברופין התגייסותה של יק"א להצלת עיסקת הרכישה מתבטאת בפנייתו להנרי פרנק: "נאה הוא כי יביע את תודתו לבארון רוטשילד עצמו". על כך השיב לו פרנק: "אין טעם לשלוח מכתב תודה לבארון. אני הראיתי לו את זה ששלחת לי. זה די. האות הטוב ביותר של החזקת-טובה שתוכל לגמול לו הוא - להביא לארץ ישראל הרבה יהודים אמידים אשר יעשו שם מטעים גדולים." מימוש הרכישה הצריך, יחד עם השגת האמצעים הפיננסיים, גם איתור יהודים אשר ניתן לרשום על שמם את האדמה הנרכשת, בהתאם לחוק העות'מאני. הפתרון לכך נמצא כאשר כחצי מהקרקע הנרכשת - החלק הדרומי שלה, עליו עומד היום מושב גן השומרון - נמכרה ליצחק שלזינגר, יהודי אמיד מסיביר, ואת המחצית השניה, שרובה נמכרה ל"אחוזת לונדון הראשונה", רשמו על שם מקס בודנהיימר כנאמן.
  • בספטמבר 1913 נרכשו 4000 דונם אדמות "ע'ביה", מצפון לשטח הנ"ל. גם המימון לרכישה זו נעשה בדרך של הלוואה של 80,000 פרנק מיק"א.

הכשרת הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הרכישה הראשונה, מסר "המשרד הארצישראלי" את שמירת האדמות ועיבודן לקבוצה מחברי "השומר", אשר התחייבו לסמן את גבולות השטח בעצי אקליפטוס, ולעבד את האדמה עיבוד ראשוני, שכלל ניקוי וחריש כְּרָב (חריש ללא זריעה) לחידוש פוריותה. מטרות נוספות לעיבוד היו למנוע מהשלטון הטורקי להחרים את האדמה אם לא עובדה שלוש שנים ("מחלול"), וכן להבהיר לרועים הטורקמנים את הבעלות היהודית החדשה על האדמות. הטורקמנים הורשו להמשיך לרעות את עדריהם באזור תמורת "מס מרעה" של "טלה לעדר".

כממונה על השומרים, וכ"מוכתר כרכור" – מתווך רשמי בין התושבים לשלטונות הטורקיים בענייני מיסים ואישורים – מונה יעקב סמסונוב. כבר בתחילת הדרך פרץ סכסוך סביב סוגיית העבודה העברית בין סמסונוב, אשר טען יחד עם איכרי חדרה, אשר להם הוחכר השטח, שלא ניתן למצוא פועלים עבריים לכל העבודות הנדרשות, ולכן העסיקו גם פועלים ערבים, לבין חברי "השומר" ו"המשרד הארצישראלי" שדרשו מסיבות אידאולוגיות שהעבודה תיעשה אך ורק על ידי יהודים.

מכירת הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת "יד לשילוב" שהוקמה לציון איחוד פרדס חנה וכרכור ב-1969

בהמשך, בשנים 1913 ו-1914, מכרה "הכשרת היישוב" את הקרקעות לשלושה גורמים של מתיישבים:

תחילת ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלזינגר היה הראשון מבין השלושה לפעול בשטח. הוא מסר את האדמה לזאב בן-יהודה, איכר מחדרה, אשר הקים בה את משק "אבן יצחק". הקבלן טוביה קרופיק מזיכרון יעקב בנה במשק בתים לפועלים.

מלחמת העולם הראשונה גרמה לעיכוב ההתיישבות בשטחי אחוזת לונדון. כאשר בריטניה הצטרפה למלחמה באוגוסט 1914, נותק קשר הדואר בין "המשרד הארצישראלי" לבין "אחוזת לונדון". ערבים מהסביבה ניסו לפלוש לאדמות הלא-מעובדות של כרכור. בנוסף פגעה בארץ בחודשים מרץ-אפריל 1915 מכת ארבה קשה, והמלחמה גרמה גל של מחלות מידבקות כגון טיפוס הבהרות וטיפוס הבטן שפגעו בתושבי הארץ, ובכללם גם בתושבי כרכור.

בשנת 1917 איבד יצחק שלזינגר את כל רכושו במהפכה הרוסית. הוא מכר חלק מחלקתו לקרן הקיימת לישראל, ועל חלק מאדמות אלה, יחד עם חלק מאדמות "הוועד האודסי", הוקמו קיבוץ עין שמר (1927) ומושב גן השומרון (1934).

רק לאחר תום המלחמה התחדשה הפעילות של "אחוזת לונדון" במקום. החברה מינתה את ישראל עוזרמן, יהודי יליד רוסיה שהיגר לאנגליה, לנהל את הקמת המושבה, והוא עלה ארצה ב-2 בפברואר 1920. בשל העיכוב בעלייתם של חברי האחוזה לארץ, יזם עוזרמן ב-1922 הקמת מושב נפרד על אדמות כרכור. ביצוע יוזמה זו התעכב כמה שנים עד שב-1925 העבירה האחוזה לקרן הקיימת לישראל אדמה עבור מושב של עשרה חברים, ונבנו עבורם רפתות, וחמשת הבתים הראשונים שאוכלסו בפסח 1926. ב-1928 הסתיימה בניית עוד שלושה בתים לחברי המושב.

בשנת 1921 בנה הקבלן קרופיק עבור עוזרמן את "בית אחוזה" (היום - בנין הספרייה הציבורית בכרכור), אך עוזרמן התגורר בבית רק תקופה קצרה. המשפחות הראשונות מ"אחוזת לונדון" משפחת האריס, משפחת בֶּנְדַס ומשפחת פרוינד, עלו לארץ והתיישבו בכרכור בשנת 1925. תחילה התגוררו ב"בית אחוזה" יחד עם כמה מחברי המושב, שטרם נבנו להם בתים. החל מ-1926 החלו המשפחות לעבור לבתיהם, וב-1929 הפך "בית אחוזה" לבנין ציבורי, שבו שכנו גן הילדים, בית הספר, בית הכנסת, המרפאה ומגורי הרופאה, וכן משרד המושבה וסוכנות הדואר ובו הטלפון היחיד במושבה.

בראשית שנות ה-30 היו היחסים בכרכור בין בעלי האחוזה לפועלים מעורערים. הפועלים טענו שוועד המושבה אינו מייצג אותם וכי הוא נבחר בזכות בעלי אחוזות המתגוררים בחוץ לארץ. בשנת 1934 החלה להתאכלס בכרכור שכונה חדשה של פועלים שיועדה ל-64 משפחות. תושבי השכונה הקימו בית ספר נפרד עבור ילדיהם, דבר שעורר עליהם את קצפו של ועד המושבה‏[1].

פרדס חנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת חללי הנח"ל וחיל החינוך בפרדס חנה בתכנון אדריכל חנן הברון

פרדס חנה נוסדה בשנת תרפ"ט (1929) על ידי פיק"א. היישוב, שתוכנן להתבסס על מטעי הדרים, קרוי על שמה של חנה רוטשילד, אשתו של הברון נתן מאיר רוטשילד, דודו של הנדיב הידוע, הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

בשנת 1934 הוקם במושבה בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, שנקרא על שמו של הברון רוטשילד, שנפטר בשנת היווסדו, ואשר תרם את הקרקעות להקמתו של בית הספר. בית הספר החקלאי בפרדס חנה היה ראשון בתי הספר החקלאיים אשר כלל בתוכנית הלימודים שלו לימודים עיוניים מלאים לקראת תעודת בגרות. הוא היה גם בית הספר היחיד, שבו שולם שכר לימוד עבור הלימודים ועבוד השהות בפנימיה. בית הספר נחשב בזמנו כאחד מבתי הספר היוקרתיים בארץ. נכון לשנת 2014 תלויה ועומדת בבית המשפט העליון תביעה כנגד מכירתן השנויה במחלוקת של אדמות בית הספר והפסקת פעילותו כבית ספר חקלאי‏[2][3].

על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי, בשנת 1945 חיו ביישוב 2,970 תושבים, מתוכם 2,300 יהודים ו-670 ערבים. שטח היישוב הכולל היה 22,408 דונמים, מתוכם 19,856 בבעלות פרטית של יהודים, 1,113 בבעלות פרטית ערבית, ו-1,439 קרקע ציבורית.‏[4]

בתש"ה (1945) הוקמה במושבה מדרשיית נעם, הישיבה התיכונית השנייה, על ידי הרב יהושע יגל וישראל סדן. המדרשייה, שהייתה גם פנימייה, נחשבה במשך שנים רבות לאחד המוסדות היוקרתיים בציבור הדתי.

בפרדס חנה הוקם מחנה עולים וכן, הוקמה בשנות ה-50 מעברה, אשר במרוצת השנים נכללה בשטח היישוב. כמו כן סופחו ליישוב גם היישובים הזעירים, תל שלום ונווה אפרים.

בזמן המנדט הבריטי שכנו פרדס חנה וכרכור בלב מתחם ענק של מחנות צבאיים בריטיים, אשר שריד להם נותר במחנה 80.

בשנת 1995 נחנכה בפרדס חנה אנדרטה לחללי הנח"ל וחיל החינוך. בחלק התחתון של המגדל יש קיר הנצחה ל-1008 חללי הנח"ל ו-50 חללי חיל החינוך.

האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל כרכור לפני האיחוד
סמל פרדס חנה לפני האיחוד

בשנת תשכ"ט- 1969 ביוזמת "מרכז השלטון המקומי" אוחדו שתי מושבות והפכו ליישוב אחד, פרדס חנה כרכור. העיכובים בהתפתחותה של כרכור, עילת האיחוד, נבעו מאופייה המיוחד של ההתיישבות. לאורך כל שנותיו סבל חלום כרכור משלושה מכשולים עיקריים: מחסור במים, בעיות ביטחון חמורות מצד הבדואים, והתיישבות דלילה – המתיישבים היהודים מאנגליה לא הגיעו בקצב הרצוי, והנחלות נשארו ריקות. כרכור עלתה על דרך המלך כאשר נכנסו הקרן הקיימת וקרן היסוד, והחלקות נמכרו לאנשים שהיו מוכנים להתיישב מיד במקום, לעבד את האדמה ולהפיק ממנה תנובה.

פרדס חנה, לעומת זאת, הוקמה על ידי פיק"א לאחר עבודות תכנון מדוקדקות. גרעין המתיישבים הראשון נבחר בקפידה מבין בני הארץ, שברשותם היה גם ידע חקלאי וגם סכום כסף מסוים אותו שאפו להשקיע בהקמת משק חקלאי בארץ ישראל. כל מתיישב קיבל בית קטן , משק עזר ופרדס. גודל הנחלה נקבע על פי סכום הכסף שהושקע.

צביונו של היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים הראשונים בפרדס חנה, אשר קיבלו תגבורת משמעותית מהעלייה מגרמניה בשנים 1933-1939, עמלו על גידול הפרדסים הרכים, תוך שהם נתקלים בקשיים רבים. אווירה מתוחה בארץ, עולם חרב בחוץ - כל אלה השפיעו ישירות על ענף הפרדסנות וכמובן על הפרדסנים המתחילים. עבודה קשה הייתה מנת חלקם של אותם אנשים בפרדס חנה ובכרכור, במיוחד משום שחרתו על דגלם את עקרון העבודה עברית העצמית. בעיתות לחץ, בעת קטיף או אריזה דחופה, היו מתגייסים למאמץ כל בני המקום אנשים נשים וטף. ידיים נוספות נשכרו לעבודה רק כשכבד העול מאד.

בשנת 1943 הגיעה לפרדס חנה קבוצת עולים מתימן. שכונת רמב"ם, שבה התיישבו העולים החדשים, שומרת עד היום על אופיה המיוחד. גלי עלייה גדולים שטפו את פרדס חנה כרכור מיד לאחר קום המדינה. מעברה גדולה הוקמה במקום (ראה להלן), וביישוב נקלטו ניצולי שואה מאירופה, יוצאי ארצות ערב ובהמשך גם עולים מברית המועצות לשעבר, מאתיופיה, ממערב אירופה ומאמריקה. הצביון החקלאי המובהק התעמעם, אולם זה המשכו של תהליך העיור שהחל שנים קודם לכן: לפני קום המדינה הוקם סמוך לפרדס חנה מחנה גדול של הצבא הבריטי, אשר שימש מקור תעסוקה לא חקלאי לתושבים. עם קום המדינה הפך מחנה זה למחנה מעבר ענק לעולים (לעתים הכיל 30,000 נפש) ומטבע הדברים הועסקו גם שם תושבים רבים בעיסוקים לא חקלאיים. עם זאת, למרות הבנייה המרובה והפיתוח המואץ נותר עדיין הצביון הכפרי. בבתים הצנועים, עטורי הירק, הניצבים ברחובות שבהם התיישבו האיכרים הצעירים הראשונים, הדקלים ודרך הנדיב, נשתמר עד היום נופך של הראשוניות והחלוציות של אותם ימים. רבים מן הבתים הכפריים מטפחים עדיין משקים ובוסתנים, וחלק מן האוכלוסייה עוסק עדיין בחקלאות. בשדרות הדקלים הרחבות, במראה האיכרים בבגדי העבודה החוזרים לעת ערב מהשדה על הטרקטור, בירק המקיף את השכונות מכל העברים – בכל אלה יש משהו מטעמה של ארץ ישראל של פעם.

מאז הוכרזה מודיעין עילית עיר, פרדס חנה-כרכור היא המועצה המקומית הגדולה בישראל במספר תושביה, גדולה יותר מערים בולטות רבות, בהן אופקים, אור עקיבא, טירת כרמל, יבנה, צפת וקריית אונו[5].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים בפרדס חנה-כרכור 35,774 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.8%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה המקומית מדורגת 6 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011‏-2012) היה 56.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 8,435 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[6]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדס חנה-כרכור יושבת על כביש 65 המקשר את מישור החוף עם עמק יזרעאל והגליל. הכניסה למושבה מכביש זה היא משלושה צמתים: צומת אלון, ממנו יוצא צפון-מזרחה אל המושבה דרך פיק"א (כביש 650); צומת חנה, ממנו יוצא צפונה דרך הנדיב (כביש 652), אשר ממשיך צפונה לבנימינה ולזכרון יעקב; וצומת כרכור, ממנו יוצא צפון-מערבה דרך עירון.

עד שנת 1937 לא היו כבישים סלולים במושבה; בשנה זו סלל הצבא הבריטי את דרך הנדיב שנקרא אז "רחוב 800".

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכרכור פעל משנת 1946 אוטובוס פרטי של מורי בנדס שהוביל נוסעים לפרדס חנה ולתחנת הרכבת בחדרה (היום "חדרה מזרח"). בשנת 1949, לאחר התיישבות העולים מגרמניה בפרדס חנה, החל לפעול קו של חברת "אגד" בנתיב חיפה-חדרה-תל אביב. קו זה גרם להתמעטות מספר הנוסעים לתחנת הרכבת בחדרה, ובנדס מכר את הזיכיון לאריה אריזון, נהג "אגד" מפרדס חנה.

לאחר סלילת הכביש הראשון על ידי הצבא הבריטי בשנת 1937 החלו אוטובוסים של "אגד" לעבור גם במושבה עצמה. במשך עשר שנים הייתה תחנת "אגד" בצריף שעל מגרש של מר בירנבוים בדרך הנדיב. בשנת 1947 נבנתה תחנה על יד הצומת של דרך הנדיב עם דרך הבנים. בשנת 2004 נסגרה התחנה בשל כוונת בעלי הקרקע ליעד אותה לשימוש אחר.

בשנת 2001, עם פתיחת שוק התחבורה הציבורית לתחרות, החלה גם חברת נתיב אקספרס[7] להפעיל קוי אוטובוס העוברים במושבה בתעריפים הזולים ב-15% עד 30% ביחס לתעריפים הקודמים של "אגד", וליעדים אליהם לא היו קיימים קווים של "אגד" מהמושבה.

בנוסף לקווים הבין-עירוניים, מפעלה "אגד" גם כמה קווים פנימיים במושבה, ביניהם קו 4-א' מצומת כרכור לתחנת הרכבת קיסריה - פרדס חנה וקו 28 משכונת נווה עובד לתחנת הרכבת.

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה ממוקמת בסמוך למסילה הראשית של רכבת ישראל – קו תל אביב-חיפה, ובתחנת הרכבת קיסריה - פרדס חנה עוצרות בימי חול כ-20 רכבות מאספות לכיוון דרום, וקרוב ל-30 לכיוון צפון.

בתקופת המנדט נקרא הקו "חיפה - לוד", ובמשך תקופה קצרה בשנות ה-30 עצרה קרונית בפרדס חנה.

לאחר קום המדינה, משנת 1949 ועד 1954, שוב הוגדרה תחנת רכבת במושבה, בה עצרו שתי רכבות ביום. מ-1954 הייתה הפסקה בעצירת רכבות במקום, ותחנות הרכבת הקרובות היו בחדרה ובבנימינה. בשנת 2001 נפתחה התחנה החדשה, תחנת קיסריה - פרדס חנה, תחילה רק בחלקה המערבי, באזור התעשייה של קיסריה. בשנת 2006 נפתחה התחנה לכניסת נוסעים אף מצידה המזרחי בפרדס חנה.

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במושבה נסללו שני שבילי אופניים ייעודיים, האחד בדרך הבנים המקשרת את כרכור ופרדס חנה והשני בדרך הנדיב העוברת על קו התפר בין כרכור לפרדס חנה. שביל האופניים בדרך הנדיב איננו נמצא בשימוש כיום והוא זקוק לשיפוץ.

במושבה פועלת קבוצת מתנדבים שמנסה לקדם את נושא תחבורת האופניים על ידי קיום רכיבה חודשית (מסה קריטית).

כיכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר הנשיא שבמפגש רח' הדקלים ודרך הבנים, ובו פסלי העזים של בנימין ויטל – מבט מצפון-מערב

בתחילת שנות ה-50 החליטה חברת פיק"א לבנות כיכר במרכז המושבה, שי למושבה: זוהי "כיכר הנשיא" שבמפגש דרך הבנים ורח' הדקלים; הקמתה הסתיימה בשנת 1954. בשנת 2006, לקראת סיום הסלילה מחדש של דרך הבנים המקשרת את פרדס חנה וכרכור, הזמינה המועצה המקומית עשרה פסלים של עזים מהפסל תושב כרכור בנימין ויטל, והציבה אותם בכיכר.

כיום, עם חזרתן לנוף התחבורה בארץ כפתרון להזרמת תנועה בצמתים ("מעגלי תנועה"), נמצאות במושבה כיכרות רבות, ביניהן "כיכר מגד" שעל דרך פיק"א; הכיכר ע"ש האלוף אמיר דרורי, בן פרדס-חנה, בכניסה לבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה במפגש דרך הנדיב ודרך פיק"א, הכיכר במפגש רח' המייסדים (המשכה של דרך עירון) ודרך הבנים בכרכור, ועוד.

הדת במושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 הגיעה קבוצת חרדים לשטח בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, הצמוד לשכונת נווה-רותם, והקימה שם שכונת קרוואנים.‏‏‏[8] בעקבותיהם הגיעו קבוצות נוספות של חרדים, שתכננו לבנות במקום שכונה בעלת צביון חרדי, בית כנסת וקריית חינוך. נציגי מפלגת ש"ס תמכו בחרדים, והגיעו לעצרות תמיכה בהם.

תושבי נווה רותם, חילונים ברובם, התעמתו עם חברי הקבוצה והפגינו נגד תוכניותיהם. כמו כן הוגשה עתירה בבית המשפט המחוזי בחיפה לפינוי החרדים מהשכונה. במהלך השנים 1997-1998 נרשמו עשרות תקריות אלימות בעימותים בין החרדים לחילונים.[דרוש מקור]

בסופו של דבר התקבלה עתירת תושבי נווה רותם, והתוכניות לבניית מרכז חרדי בוטלו. קבוצת החרדים פונתה מהמקום בסוף שנת 1998.‏[8]

רבני המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי כנסת ומוסדות דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בית הכנסת הגדול" (נחנך ב-1936)

בית הכנסת הראשון בפרדס חנה נבנה מתרומתה של הברונית עדה לבית רוטשילד, והיה אחד המבנים המפוארים במושבה. טקס חנוכת בית-הכנסת נערך ב-31 בינואר 1936, וכלל:

עם הבנייה ניטעה גם חורשה סביב בית הכנסת. המבנה יועד גם לשמש "בית מגן" לתושבי המושבה בעת צרה, ובימי המנדט היה בו הסליק של המושבה.

בבית-הכנסת ספרייה על-שם הברון אדמונד דה רוטשילד ובה 900 ספרים (1996): ספרי קודש, מילונים, ספרי היסטוריה וספרי ידיעת הארץ.

מוסדות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רישומי הרשות הארצית לשירותי דת, נכון לתחילת תשנ"ז‏[9] פעילים בפרדס חנה-כרכור 46 בתי כנסת, כולל בית הכנסת הגדול: מהם 19 בתי כנסת בנוסח יהודי ספרד, 13 בנוסח יהודי תימן, 9 בנוסח אשכנז (בהם "אחוזה" – בית הכנסת הגדול כרכור), 4 בנוסח יהודי פרס ועיראק, ואחד בנוסח יהודי אתיופיה

כמו כן, במושבה גם שני מקוואות, שנבנו עוד לפני האיחוד: אחד בפרדס חנה ואחד בכרכור.

תרבות במושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ArtistOpenHouse PardesHana 2006.jpg

בשנים האחרונות מושכת אליה פרדס חנה כרכור לא מעט יוצרים ואמנים המגיעים מתל אביב והמרכז. את הגל סימנו הנס ואילנה פלדה מפלסטיק פלוס מראשי רחוב שינקין הבוהמי, אליהם הצטרפו אמנים ויוצרים שונים דוגמת הפזמונאית שמרית אור שאף נבחרה לכהן במועצה המקומית. בין מי שעברו להתגורר במקום, גם הזמרים מאיר אריאל, אברהם טל ועוד אמנים שונים.

במושבה פועלות מזה שנים רבות להקות הורה אביב פרדס חנה.

באביב התשנ"ח, 1998, התקיים לראשונה במושבה יריד אמנים בשיטת "הבית הפתוח", שבו יוצרים מציגים את יצירותיהם בסטודיו ובבתי המגורים שלהם. היוזמה הייתה של הגב' אסנת דן קוצר, לפי מתכונת "שבת אמנים" שנערך בקריית טבעון. היריד התקיים שמונה פעמים ברציפות, בסיוע המתנ"ס המקומי. בשנה הראשונה השתתפו בו 19 אמנים, ובשנה האחרונה, בפסח התשס"ו (2006), הציגו כ-100 תושבים את עבודותיהם.

בסוף 2006 החליטו המארגנים לשנות את המתכונת, ולקיים באביב התשס"ז (2007) אירועי תרבות ואמנות בשם "דרך האמן". האירוע התקיים בתאריכים 21-23/3/07 בימי רביעי חמישי וביום שישי עד כניסת השבת והתפרס על כ 50 נקודות ואתרים ברחבי המושבה. 120 אמנים השתתפו באירוע. בתאריך 24-25 באוגוסט 2007 התקיים אף "הבית הפתוח", זו הפעם התשיעית.

מסורת נוספת בלתי פורמלית שהתקיימה בפרדס חנה משנות התשעים נקרתה "השיקשוק". מדי יום שישי הראשון בכל חודש נתקבצו תושבי האזור לשוק בואדי שבמרכז המושבה של פרדס חנה בו כל אחד רשאי לפרוס את רכושו במחירון יד שנייה, או מכירת פרטי אמנות ואומנות. הבזאר כלל גם דוכני אוכל שונים, דוכני יצירה לילדים, סדנאות ודוכנים בתחום ההוליסטי ואף גם במה עם הגברה אליה אנשים יכלו לעלות ולהופיע. מאחר שמעולם לא היה שום ארגון או חסות פורמלית על העניין, כולל אבטחת האירוע, נסגר השיקשוק מטעמים ביטחוניים בשנת 2005, אך יוזמות זהות ובאותו מקום המשיכו להתקיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תלמה לוי, טלי גורדון; חוברת מידע על תולדות פרדס-חנה בהוצאת "המרכז לתולדות פרדס-חנה" ע"ש יעקב תבורי; 1989, עמ' 27–28.
  • ל' איזן, ז' בדש, י' מוריס, מ' י' פרח (חברי מערכת), אחוזה א' לונדון–כרכור (תרע"ג/1913 – תשכ"ט/1968) / ריכז את החומר: מ' י' פרח; תרגום התמצית לאנגלית: י' מ' לסק; ערך: א' עבר-הדני,‫ כרכור: אחוזה א' לונדון-כרכור, תשכ"ט.
  • טובה (וקנין) הורוביץ, כרכור מחצבתי – שנים ראשונות: 1912–1948, בנימיה: גבעתי, תשס"ה 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ש. יבנאלי, י. הלפרין, תשובה, דבר, 2 בנובמבר 1934
  2. ^ יודע חקלאי פיקח גל אוחובסקי מגזין Mako
  3. ^ במקום לולים לעופות – נדל"ן לווילות חדשות 2 - Mako
  4. ^ מסמך סרוק - סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל באתר "פלסטיין רממברד"
  5. ^ נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף יוני 2010
  6. ^ פרופיל פרדס חנה-כרכור באתר הלמ"ס
  7. ^ אודות החברה, באתר נתיב אקספרס
  8. ^ 8.0 8.1 נווה רותם - פלישה חרדית; תקציר ההתרחשויות, באתר חופש
  9. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 21.10.2010)


קואורדינטות: 32°28′36.22″N 34°58′19.2″E / 32.4767278°N 34.972000°E / 32.4767278; 34.972000